אור ברסלב
שדי חמד פאת השדה מערכות ב-ד מערכת ב › סימן מב

שדי חמד פאת השדה מערכות ב-ד· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת ב · סימן מב

סימן מא

בליעה אי חשיבא אכילה שלא כדרך הנאתה ותהיה מותרת לחולה שאין בו סכנה אפילו באיסורי תורה הנה בנדפס באות ק"ה הבאתי מה שכתב הגאון נודע ביהודה במהדורא בחלק יו"ד סי' ל"ה בשם הגאון תורת חיים בחידושיו לחולין ד' ק"ך דבליעה חשיבא שלא כדרך הנאה ותמה עליו דודאי חשיבא כדרך הנאה וכן הוכחתי מדברי הרב שלחן גבוה שהביא הרב יד דוד ביו"ד סי' ע"ט אות ג' עי"ש ועל זה כתב לי ידידי הרב המאוה"ג יצחק מאיר הלוי מעיר טשענסטחוב יצ"ו וז"ל באות ק"ת נסתפק אי בליעה חשיבא שלא כדרך וראיתי במזרחי פרשת מקץ פסוק ד' שכתב בהדיא דמיקרי שלא כדרך וליעיין מר ביומא ד' פ"א דאמר ר"י זר שבלע שיזפין של תרומה כתב רש"י שאף היא כדרך אכילתן מבואר בהדיא שלא כדברי המזרחי עכ"ל והנה מדברי הרא"ם הנ"ל איני רואה בעניותי שום שייכות למאי דאיירינן בה ומדברי רש"י שציין נראה לכאורה כדכתב הרב הנ"ל שעל מה שאמר רב שיזבי אמר ר' יוחנן זר שבלע שיזפין של תרומה והקיאן ואכלן אחר ראשון משלם קרן וחומש כתב רש"י ראשון משלם קרן וחומש שאף היא דרך אכילתן עכ"ל רש"י אך יש לדחות בנקל דאין כונת רש"י על כל מידי דמיכל דבליעה גם היא נחשבת דרך אכילה שאם כן היה לו לומר שאף היא (כלומר בליעה) דרך אכילה מאי דרך אכילתן דקאמר לכן נראה שכונתו רק על שיזפין שהן דרך אכילתן בכך אבל שאר דברים מכל האוכל אשר יאכל אין לנו ללמוד מזה שתהא הבליעה דרך אכילה ורש"י פירש שם שבלע שיזפין בלא כסיסה וכתב הרב שיח יצחק שם בשם הרב מוהר"י קורקוס בעשירי מהלכות תרומות דין ח' פירושו כי לסבת תיקונם בעודם בכפו יבלעם בלא כסיסה ולעיסה והיינו שבלע דנקט לרבותא עכ"ל נראה קצת כמו שכתבתי דדוקא בשיזפין הוא דאמר דבליעתן זו היא דרך אכילתן ואתי שפיר דנקט רבי יוחנן בפרטות שיזפין ולא אמר דרך כלל זר שבלע תרומה אלא שאין מדקדוק זה הכרח לאידך גיסא דאיכא למידחי בכמה אנפי אך על כל פנים אין לנו ללמוד מזה דבכל האוכלים בליעתן חשיבא דרך אכילתן אך מלשון רבינו המאירי שם (בלעם בלא כסיסה הרי זה משלם קרן וחומש שאכילה זו אכילה היא) נראה שכל מידי דמיכל בליעתן הויא דרך אכילה כדברי הרב הנ"ל יצ"ו אחר זמן נדפס קונטריס שמיני מקובץ כנסת חכמי ישראל וראיתי שרב אחד (מוהר"ר חנוך אברהם העניך) יצ"ו בסי' קס"ד הקשה על הרב תורת חיים מסוגיא דזר שבלע שיזפין כקושית הרב מוהרי"מ הלוי הנ"ל יצ"ו ונסתייע מדברי רש"י שכתב שאף היא דרך אכילתן וכבר כתבתי הנראה לי הדל בכונת רש"י:

וראיתי בספר טהרת המים (לרב גדול משאלוניקי שהשגתיו מקרוב) במערכה זו אות מ"ד שהביא תורף דברי הגאון נודע ביהודה בח"א בחלק יו"ד סי' ל"ה דפשיטא ליה דבליעה חשיבא אכילה דלא כהגאון תורת חיים וכו' וכתב על דבריו ולא כר שכן כתב הרב משנה למלך בפרק י"ד מהלכות מאכלות אסורות דין י"ב ולא נסתפק אלא באם כרך האיסור בסיב ובלעו עכ"ל וציין לעיין במה שכתב לקמיה באות ג"ן והנה עם שאין זו השגה אם לא הביא דברי מרן המשנה למלך לדחות בזה דברי התורת חיים דהוי רומיא דגברא אגברא ומה שהזכיר (בנודע ביהודה) דברי המשנה למלך שבהלכות יסודי התורה לא לבנות ולא לסתור דברי התורת חיים בא ורק מורה מקום הוא שבמשנה למלך דבר בקדשו בזה ואם נעלמו מהנודע ביהודה דבריו שבמאכלות אסורות אין זו מן התימה מכל מקום אהנייא לן שידענו שגם דעת מרן המשנה למלך כן היא ומה שציין ללקמיה אות ג"ן הנה שם הביא דברי הרב המגיד בששי מהלכות חמץ דטעמא דבלע מצה יצא דכיון שהמצה נגעה בפיו הויא לה אכילה והביא מה שפלפל הרב מחנה ישראל (שבסוף ספר קול אליאו) בסי' ע"ט בדברי הרב המגיד על פי מה שהבין בכונתו דבנגיעה בפיו סגי ולא תליא בנגיעה בגרונו וכתב על דבריו שאין זו כונת הרב המגיד אלא בנגיעה בפיו ובגרונו הוא דקאמר דהויא אכילה אלו תורף הדברים שבאות ג"ן שמכלל הדברים נשמע מדברי הרב המגיד דבליעה הויא אכילה אף שאינו אוכל ולועס כדרך אכילת בני אדם כן נראית כונתו בציון הזה:

ויש להוכיח לפי זה שלא כדעת הרב תורת חיים גם מדברי רבינו הטור בסי' תע"ה שכתב טעם דבלע מצה יצא דמיקרי שפיר אכילה אלא דלדעתי העניה אם לכך נתכוון אומר אני בהורמנותיה דמר הא לא שמה מתיא דודאי אם היה אומר הרב המגיד כן גבי איסורין דמשנגע האוכל לפיו הויא אכילה הא ודאי תיובתא להרב תורת חיים אבל כיון שדברי הרב המגיד הם על בלע מצה והרי בבלע מצה גם הרב תורת חיים מודה דחשיבא אכילה שזה דין ברור בש"ס ופוסקים והזכירו בתורת חיים אלא שכתב דהתם שאני דהוי מצוה ולא בעינן הנאה דמצות לאו ליהנות ניתנו מה שאין כן באיסורין וכו' ואם כן לא נפלאת היא ליישב דברי הרב המגיד לשיטת הרב תורת חיים דרק במצה הוא דאמר דכיון שנגעה בפיו הויא אכילה ומדוקדק היטב לשון הרב המגיד דכיון שהמצה נגעה וכו' (ולא אמר דכיון שהאוכל נגע בפיו) עם שאין דקדוק זה כדאי להכריח סברת הרב תורת חיים הא מיהא אהניא לשיטתיה דרב תורת חיים דלא תיקשי לן עליה מדברי הרב המגיד (וכן מדברי רבינו הטור) אמנם מדברי הרב הלבוש בסי' עת"ה סעיף ג' מוכח שלא כדעת הרב תורת חיים וז"ל בלע מצה ולא לעסה יצא ידי אכילת מצה דבליעה נמי אכילה מיקרי ואדרבא יש אומרים שמצוה מן המובחר לכסס ולרסק את המצה בפיו ואחר כך יבלע כזית בבת אחת דבהכי יצא ידי אכילה טפי ובהגהה שם במה שכתב להסביר מה בין מצה למרור (והרי גם במצה בעינן טעם מצה) כתב בתוך דבריו וקים להו לרבנן דבליעה נמי אכילה מיקרי וסיים וסגי בבליעה דבליעה נמי אכילה מיקרי עי"ש דב"ק הנה בסיגנון לשונו הטהור הנ"ל רחוק להעמיס דרק לענין מצה הוא דאמר דבליעה חשיבא אכילה ודברים כפשטם מוכיחים דללמד על הכלל כולו אומר כבוד דבליעה חשיבא אכילה דהכי קים להו לרבנן וזה ודאי שלא כדעת הרב תורת חיים:

ומה שכתבתי אההיא דזר שבלע שיזפין ועל דברי רש"י כנז"ל הנה שוב נדפס קונטריס תשיעי מקובץ הנ"ל וראיתי שרב אחד (מוהר"ר יהושע פרעדזיאן) יצ"ו בסי' קפ"ו אות ז' כיונה דעתו לפרש בכונת רש"י כמו שכתבתי אני הדל ועיין במה שהבאתי בענין זה בקונטריס הערות לחלקי הכללים סי' י"א אות ח':

עתה באתי להודיע שראיתי דבר חדש בכונת דברי הרב תורת חיים אשר לא שיערו כן בכונתו כל רבני האחרונים שראו דברי קדשו שכולם הבינו בדעתו שסובר באמת דלענין איסורין לא חשיבה בליעה אכילה אמנם הגאון מוהר"ן טריויטש בקובץ על יד בהלכות יסודי התורה פרק חמישי הלכה ח' (בד"ה ומה דפשיטא) מפרש כונתו שגם הוא מודה דבליעה חשיבא אכילה לענין איסורין ואלה דבריו וכשאני לעצמי נראה בביאור דברי התורת חיים דגם הוא סובר דבליעה לא מיחשב לפי האמת לשלא כדרך הנאתן ותוכן כונתו ליישב קושית התוספות שם למה לי קרא הא שתיה בכלל אכילה ולא ניחא ליה בתירוץ התוספות שם וגם קושית התוספות למה לא אמר במצה גם כן אכילה לזה כתב דגבי איסורין לא חייב הכתוב אם אכלו בעירוב דבר מר וכדומה שמעת מינה דבעי דוקא שיהיה נהנה מאיסור דאם לא כן מיקרי אכילת איסור אם כן סלקא דעתך אמינא כיון שהקפידה התורה בהא הקפידה נמי בהא שיהיה אוכל כדרך שבני אדם אוכלין דהיינו כשהוא בעין לזה איצטריך נפש לרבות המחה דגם זה מקרי אכילת איסור כיון שאוכל אותו הדבר בעצמו ובזה מיושב גם כן דגבי מצה אף על גב דכתיב בה אכילה מכל מקום אין סברא לומר דגם במצה לא מיקרי אכילה אלא אם אכלו כדרך אכילה דזה אינו דהא מצות לאו להיות נתלו וראיה דבלע מצה יצא אף על גב דבבליעה לא נהנה כל כך אפילו הכי מקיים המצוה ולא מצי להקשות אכילה כתיב בה ומשום הכי מקשי תלמודא נמי גבי כלאים אף על גב דלא כתיב ביה אכילה כיון דסלקא דעתך אמינא דגם זה מיקרי אכילה שלא כדרך הנאתה וכל זה להסלקא דעתין לזה איצטריך נפש וכל הדרשות דגם הממחה חייב והיינו דבא להורות לנו דגם זה מיקרי דרך אכילה כיון שעל כל פנים אוכל האיסור גופא בלי תערובת והא דפטרה התורה שלא כדרך הנאה היינו דוקא בעירב דבר מר והשתא לפי האמת גם אם בלעו ולא לעסו חייב כיון דעל כל פנים אוכל האיסור בעין ואם כן לדינא גם התורת חיים מודה דלא מיקרי שלא כדרך הנאתן וגם מודה הוא לדין המשנה למלך דאם אכל מצה שלא כדרך הנאתה כגון שעירב דבר מר וכדומה דאינו יוצא ולא כתב אלא דבלע מצה יצא דבכי האי גוונא גם לפי האמת גם באיסורין חייב ובמצות עשה לא היה מקום לטעות כלל דלא יצא כיון דמצות לאו ליהנות ניתנו והוא פשוט בדברי תורת חיים למדקדק בדבריו עכ"ל ולפי דבריו בטלה מחלוקת והכל מודים והדין אמת דבליעה חשיבא אכילה לענין איסורין ואין להתיר לחולה שאין בו סכנה לבלוע דבר האסור מן התורה אף אם היתה כונת הרב תורת חיים כמו שהבינו רבני האחרונים וכל שכן לפי מה שביאר הגאון הנ"ל בכונתו:

תוכן העניינים

שדי חמד פאת השדה מערכות ב-ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה