שדי חמד פאת השדה מערכות ב-ד· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת ב · סימן כט
ברכת המצות כתבתי בנדפס באות ו' דפשוט דברכה שלפני המצות אינה אלא מדרבנן ורק בברכת התורה נחלקו הראשונים והאחרונים אבל בשאר המצות מה שמברך לפניהן אינו אלא מדרבנן והארכתי קצת בזה עי"ש וראיתי בס' נר למאור לידידי הגאון מרדכי אליאו ראבינאוויץ אבד"ק וושילקוא יצ"ו בסי' י"ג אות ב' שהביא מה שאמרו בירושלמי ברכות פרק ו' הלכה א' רבי חגי ור' ירמיה סלקין לחנותא (פירש הרא"ף לדון דין) קפץ ר"ח ובירך עליהן אמר ליה ר"י יאות עבדית שכל המצות טעונות ברכה ומנין שכל המצות טעונות ברכה ר' תנחומא רבי אבא בר כהנא בשם ר"א ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה הקיש תורה למצוה מה תורה טעונה ברכה אף מצוה טעונה ברכה וכתב לדקדק דמשמע רק משום דצריך לברך מן התורה הוא דיאות עביד שבירך והלא אף אי צריך לברך רק מדרבנן גם כן יפה עשה שבירך וליישב זה הביא מ"ש בתשו' הרשב"א סי' ח"י דאין מברכין על עשיית משפט שמא לא יקבלו הבעלי דינים ובחת"ס א"ח סי' ד"ן פירש הכונה דאף שבית דין יורדין לנכסיו וכופין אותו לקבל הדין אין לברך על דבר שבא בכפיה דהוי קלקול וכתב הרב יצ"ו דאף אם באים לדון רק לפטור את הזכאי מ"מ כיון דאם באים לחייב את החייב אין שייך לברך לא פלוג בתקנתם וזה שייך דוקא אם הברכה מדרבנן אבל אם היא מדאוריתא צריך לברך עכ"פ כשדנים לפטור את הזכאי והדין שדנו ר"ח ור"י היה לפטור את הזכאי ושפיר ברך אך אם חיוב הברכה מדרבנן לא הי' לו לברך ולכן קאמר יאות עבדית שכל המצות וכו' שנא' וכו' דהוו דאוריתא ולפי זה לדידן דכל הברכות דרבנן אין לברך כלל וכמו שפסק הרשב"א אלו תוד"ק ודבריו חדים וחריפים אף דאיכא למישדי בהו נרגא חדא שעיקר מה שמדקדקין דמשמע דמשום דמן התורה צריך לברך הוא דשפיר עביד וכו' אינו דקדוק כלל דמי זה אמר שכל המשך לשון הירושלמי הם דברי ר' ירמיה הא פשטא וריהטא דסוגיא מוכחא דר' ירמיה לא אמר אלא יאות עבדית שכל המצות טעונות ברכה וסתמא דש"ס הוא דאמר ומנין שכל המצות טעונות ברכה וכו' (אחר זמן עיינתי בגוף דברי הגאון חת"ס בסי' ד"ן (בד"ה ולולי) ומשמע קצת מדבריו שסובר דאמרם ומנין שמברכין וכו' הם דברי ר' ירמיה להוכיח דשפיר עבד שקפץ וברך על כל הדינים שיבואו לפניו באותו היום דכיון דמתורה ילפינן אם כן מה תורה מברך בבוקר על כל מה שילמוד באותו היום אף שפוסק בעניינים אחרים וכו' עי"ש) ותו אף אם נאמר שדברי ר' ירמיה הם מי הגיד לנו שכונתו לומר שטעונות ברכה מן התורה ודילמא מדרבנן בעלמא קאמר והיקש הוא אסמכתא בעלמא והא ההיקש הוא לתורה ובברכת התורה נחלקו הקדמונים אם היא מן התורה ולמאן דסברי דהיא מדרבנן ודאי דגם ברכת המצות אינה אלא מדרבנן ואף להסוברים דברכת התורה מן התורה יתכן דבברכת המצות מודו דאינה אלא מדרבנן וההיקש הוא בדרך אסמכתא וכבר האריך ידידי הגאון בן יש"י אבד"ק ראוונא יצ"ו בדבריו שהבאתי בנדפס בענין זה להכריח דהיקש שאמרו בירושלמי בדין זה וכן מה שבתוספתא למדו ברכת המצות מברכת התורה בגזרה שוה אינו אלא דרך אסמכתא עיין בדב"ק בדף נ"ד והלאה ועוד דישוב זה (למה שמדקדקין) לא אתי שפיר אלא לפירוש הרא"פ שנכנסו לדון דין ונדחוק לפרש שנכנסו לדין היינו לפטור את הזכאי אבל לפי מה שפירש הרב פני משה סלקין לבי חנוותא ששם מוכרין פירות ומגדים קפץ וברך ולא המתין עד שיביאם לביתו יאות עבדת שברכת כאן עליהם ללמד לאחרים שכל המצות טעונות ברכה כלומר כל דבר שבעולם ומלואו והן כמצות קודם ברכה אינו מתיישב הדקדוק ובפירוש מבעל ספר החרדים כתב שהיו ר"ח ור"י ממונים או בית דין המשגיחים לקנוס את המעוות המשקל והמדה וברך אשר קדשנו לקדש המדות והמאזניים ולתקן השער עי"ש ומשמע שהיו כופין לקדש המדות ואף שהיה הדבר בכפיה היו מברכים (וכן לפי פירושו בדינים גם כן יתכן לברך אף אם לא יקבל בעל דין כיון שיש ביד ב"ד לכופו שלא כדברי הגאון חת"ס) ואם כן אין חילוק בין אם מה שמברכים לפני המצוה הוא מדאוריתא או אינו אלא מדרבנן:
ובעיקר הדין אם ברכת המצות מדאוריתא ראיתי להגאון מוהר"ם שיק בא"ח סי' כ"ט שמתחלה כתב שפשוט בש"ס ופוסקים דברכת המצות דרבנן ושוב הביא דברי הירושלמי הנ"ל וכתב דכי היכי דברכת התורה היא מן התורה לדעת הרמב"ן הכי נמי ברכת המצות היא מן התורה וכתב דבפרמ"ג בפתיחה נסתפק דשמא אינו אלא אסמכתא דש"ס דילן פליג ושוב יצא לידון בדבר חדש לפי מה שכתב מרן הב"י בסי' מ"ז דלהנוסח על דברי תורה כולל גם המצות יש לומר דאם בירך ברכת התורה אף שאינו עושה עתה שום מצוה פוטרת ברכת התורה את המצות שיעשה אחר כך כשם שברכת התורה פוטרת מה שילמוד אחר כך אף שלא למד עתה כלום דלא בעינן שילמוד לאלתר אלא בברכת אהבה רבה ומה שצריך לברך אחר כך לפני המצות הוא רק מדרבנן דמן התורה כבר יצא בברכת התורה שכוללת גם המצות אבל אם לא ברך ברכת התורה אזי ברכה שלפני המצות היא מן התורה אלו תורף דב"ק ולפי זה נלמוד למי שנסתפק באיזו מצוה דאוריתא אם עשאה או לא דקים לן בעלמא דעושה המצוה בלא ברכה אם יזדמן כן קודם שברך ברכת התורה עושה המצוה ומברך גם כן כיון שלא ברך ברכת התורה הויא ברכת המצוה מן התורה כן נראה ללמוד מדברי הרב והוא דבר חדש ולא לישתמיטו הפוסקים מלכתוב כן ומדסתמו מוכח דאין חילוק בזה והמעיין יכריע ודברי הפרי מגדים שרמז הם בפתיחה הכוללת בפתיחה להלכות ברכות אות ט"ו ומשמע קצת מלשונו שהילפותא מקרא דואתנה וכו' דברי ר' ירמיה הם (ולא מסתמא דש"ס כאשר כתבתי אני הדל) וז"ל גרסינן בירושלמי דרבי חגי ורבי ירמיה אזלינן לחנותא בריך ר' חגי אמר ליה ר' ירמיה יאות דכתיב ואתנה לך התורה והמצות מקיש מצות לתורה וכו' לכאורה משמע מזה דברכת המצות דבר תורה הוי מהיקשא דתורה ונאמר דתורה ברכה שלה מן התורה עיין פרי חדש בסי' מ"ז דהרמב"ן והרשב"א והחינוך סברי דברכת התורה לפניה דבר תורה וירושלמי הדין מסייעם א"כ מצות מהיקשא נפקא נמי נימא דבר תורה ורק ברכת נהנין ושבח והודאה הוו דרבנן אמנם צריך עיון שלא הביא זה הפר"ח ושאר פוסקים משמע דהיקשא אסמכתא ומצות הוה דרבנן ונפקא מינה בספק אם ברך ובספק ברכות לקולא יש שני טעמים א) דספק דרבנן ב) דחומר לא תשא ומכל מקום אם רוצה לומר בלא שם ומלכות רשאי עיין אבן העזר ל"ד בחלקת מחוקק ובית שמואל אות ז' משמע שיאמר ברוך אתה השם מלך העולם אבל בשאר דוכתי אמרינן בלא שם ומלכות ובאורח חיים סי' ר"ז בורא נפשות רבות ברוך חי העולמים אלמא לא אמרינן כלל השם גם כן עכ"ל ומובן שהוא מעתיק דברי הירושלמי כמות שהם דהכי אמר ליה ר' ירמיה יאות דכתיב וכו' וזה כדברי ידידי הרב נר למאור אך יש לומר שאף שכתב גרסינן בירושלמי וכו' אין כונתו לומר שכלשון הזה הוא בירושלמי אלא כונתו להביא תורף הדברים ולכן לא הזכיר גם כן הקפיצה של ר' חגי שאמרו בירושלמי שקפץ ובירך וכבר כתבתי כיוצא לזה בקונטריס כללי הפוסקים (שנדפס בשדי חמד בחלק אסיפת דינים) בסי' ט"ז את ס"ג במה שכותבים הפוסקים תיבות עכ"ל בסיום איזה מאמר שמביאים בשם איזה ספר שאין הכונה שכן הוא לשון בעל הספר אלא רוצה לומר שזה תוכן כונתו עי"ש:
ובגוף דברי המשיב שבתשובות הרשב"א במה שאין מברכין על הדינים עיין מה שרשמתי בשדי חמד בחלק אסיפת דינים במערכת ברכות סי' א' אות ט"ז ד' ץ' ע"ג בד"ה ועל הדינים:
ועל מה שהקשיתי בנדפס על הרב בית חדש בסי' ח' שנראה מדבריו דברכת המצות ילפינן מגזרה שוה דלכם לכם וכו' ולדבריו ברכה שלפני המצות היא מדאוריתא ואני ההדיוט כתבתי דמתבאר יפה מדברי הפוסקים דברכה שלפני המצות אינה אלא מדרבנן וגזרה שוה דלכם לכם היא על עיקר העטיפה ולא על הברכה עי"ש כתב לי על זה ידידי הגאון מוהר"ר שלמה פריידעש אבד"ק ליאדי יצ"ו וז"ל בחלק הכללים ד' ד"ן ע"א תמה על הב"ח בא"ח סי' ח' סעיף א' בענין הגזרה שוה דלכם לכם מספירת העומר כו' עי"ש ואודיע לכת"ר יחי' כי בספר אליהו רבה שם בסי' ח' אות ב' כתב קושיא זאת בשם העולת תמיד והאליהו רבה תירץ זאת היטב דכוונת הב"ח הוא על העיטוף וכו' עיין שם באריכות שביאר יפה וסיים דאין שום קושיא על הב"ח והפרי מגדים שם בסי' ח' באשל אברהם סק"ב רמז בקיצור לדברי אליהו רבה הלז עכ"ל יצ"ו (אמר המחבר אף שדברי הרבנים אליאו רבה ועולת תמיד ופרי מגדים כבר היו למראה עיני כמו שרמזתי בנדפס לעיין בספר אור לי סי' ב' ושם אתה מוצא מילתייהו דרבנן קדישי שלשת הרועים הנ"ל ודברי מרן חיד"א שבברכי יוסף סי' ח' (ועוד לו במחזיק ברכה ובשיורי ברכה שם) עם כל זה כתבתי דברי ידידי הגאון יצ"ו כי ידעתי שספר אור לי אין נמצא אצלו (וכמה השתוקק מכתביו אלי להמציאו אליו ולא איסתייעא מילתא) ועל טוב יזכר שמו):
והנה מריש הוה משמע לי שכל השקלא וטריא של הגאון בית חדש בריש סי' ח' היא על ברכת הציצית ולזה כתבתי על דבריו דמאי דמשמע דסבר דהגזרה שוה דלכם אתיא לברכה לא משמע הכי דהא ברכת המצות היא רק מדרבנן ולא אתי עלה גזרה שוה ורציתי לומר שגם הרב בית חדש סובר הכי ולא הונח לי עי"ש באור לי ועתה נראה לי שהאמת הוא שכונת הרב בית חדש היא רק על העטיפה ולא על הברכה שהרי דבריו הם על דברי רבינו הטור ועין רואה דבטור לא נזכר על הברכה שתהא מעומד כי אם על העטיפה הוא שכתב שיתעטף מעומד ורק מרן הוא שכתב בשלחן ערוך יתעטף ויברך מעומד והרב בית חדש לא הזכיר דברי מרן ואם כן כיון שכל דבריו סובבים רק על דברי הטור ועל זה הוא שכתב (בבית חדש) שכן כתבו הסמ"ק ושאר מפרשים דילפינן לה בגזרה שוה דלכם לכם מעומד ועל זה הוא שסיים ולא קשיא גזרה שוה למה לי הא אמרינן בירושלמי דכל הברכות מעומד דאין זה אלא בברכת המצות דכיון שאומר בהן וציונו צריך לברך מעומד על מה שציונו וקרבנו לעבודתו דעבודה בעי עמידה אבל לא בברכת הנהנין ועטיפה אף שאומר בה וציונו היא בכלל ברכת הנהנין כיון דאית בה נמי הנאה ולכך בעי הך גזרה שוה אך קשה מלולב ומילה וכו' עי"ש וכיון שלא הוזכר בטור על הברכה שתהא מעומד ודבריו הם על דברי הטור בהכרח לומר כמו שהבין הרב פרי מגדים בדעת הרב בית חדש שהפוסקים למדו בדרך אסמכתא בעלמא שתהא העטיפה מעומד מגזרה שוה דלכם (לא שהיא גזרה שוה מקובלת ללמוד עטיפה מעומד אלא אסמכתא היא דאסמיכו לה) ולזה הוקשה לו גזרה שוה למה לי כלומר למה להו להפוסקים לומר שתהא העטיפה מעומד מכח האסמכתא דהגזרה שוה תיפוק לי מדאמרו בירושלמי כל הברכות מעומד ואם הברכה צריכה מעומד כל שכן גוף המצוה שהיא העבודה עצמה שתהא צריכה מעומד ותירץ דעטיפה חשיבא נהנין ולא אמרו בירושלמי דברכות צריכות מעומד אלא בברכת המצות כן נראה באמת כונת הרב בית חדש (ולא מפני מה שיקשה עלינו נוציא הדברים מפשטן ואפשר שגם הרב אליאו רבה שציין ידידי הרב הנ"ל יצ"ו פירש כן בכונתו):
ועל מה שתירץ הרב בית חדש דהא דירושלמי דכל הברכות מעומד הוא דוקא לברכת המצות וכו' הוקשה לו דבסמ"ק כתב במילה ולולב ותקיעה דבעינן מעומד משום דכתיב לכם ולמה לי מלכם תיפוק לי מדאמרו בירושלמי דברכות מברך מעומד והני מצות נינהו ולא נהנין ודוחק לומר דלא ידע הירושלמי לכן תירץ שסובר הסמ"ק דכיון דליתא בתלמוד דידן לא בעינן מעומד אלא במצות דכתיב לכם ואית לן אסמכתא גזרה שוה דלכם לכם מעומר דכתיב ביה בקמה ודרשינן בקומה וכו' וכדבריו כתב הרב הלק"ט בח"ב סי' רט"ו דמשום שלא הוזכרו דברי הירושלמי בתלמודין לא נהגו קדמונינו לעמוד ואלה דבריו שאלה למה אין עומדין הקהל כששליח צבור מברך ברכת המצות הא איתא בירושלמי הובא בבית יוסף סי' ח' דכל ברכת המצות מעומד ואין עמידת השליח צבור המשמיע מוציאם להשומעים דהא אמרינן בסי' קכ"ד סעיף יו"ד גבי מי שרוצה לצאת בתפלת שליח צבור שיעמוד ויכוין ויפסיע שלש פסיעות תשובה איברא דמן הדין הכי הוה ליה למיעבד אלא שאפשר שכיון שלא נזכר דבר זה בתלמוד דידן לא נהגו קדמונינו לעמוד עכ"ל והרב המני"ח כתב ששמע שעל שש מצות מברכין מעומד וסימנם עלץ שלם וכו' עי"ש הרי שכתב דמשום שלא נזכר דבר זה בתלמודין לא נהגו כהירושלמי אלא דקשה לי הדל דכי לא אידכר בתלמוד דידן מאי הוי הרי בכמה וכמה דינים אנו תופסים כהירושלמי כל שלא נמצא בתלמודין שסובר בהיפך וכן בדין זה שלא מצינו בתלמודין בהיפך מסברת הירושלמי היינו צריכים לתפוס כדברי הירושלמי אמנם מרן חיד"א בברכי יוסף סי' ח' אות ב' דק ואשכח שלא זו בלבד דהא דירושלמי ליתא בתלמוד דידן אלא אדרבא מתלמוד דידן מוכח איפכא מדאמר אביי בפרק היו בודקין (גבי ברכת הלבנה) הילכך נימרינהו מעומד דמוכח דברכת הלבנה אף דהיא ברכת המצוה ולא ברכת הנהנין אי לאו דאית בה קבלת פני שכינה לא הוה בעיא מעומד (אמר המחבר לפי מה שביאר הרב בית חדש בטעם החילוק שבין ברכת המצות לברכת הנהנין ואמר רב דכיון שאומר בהן וציונו צריך לברך מעומד על מה שציונו וקרבנו לעבודתו ועבודה בעיא עמידה וכו' נראה דלדידיה יש לומר דברכת הלבנה שאין בה וציונו לא חשיבא לענין זה ברכת המצות אלא ברכת הודאה ושבח ובברכת השבח יש דעות בפוסקים שאינה בכלל מה שאמרו בירושלמי שצריך לברך מעומד עיין לקמן בד"ה וידידי הגאון) והיא כברכת הנהנין ואהכי צריכינן בברכת הלבנה להצריכה מעומד מטעם הקבלת פני שכינה. נחזור לדברי מרן חיד"א) וכתב לדחות דמה שאמרו בירושלמי הוא למצוה מן המובחר ואביי בברכת הלבנה אשמועינן חיובא משום קבלת פני שכינה ושכן נראה מהרב אבודרהם דשאר מצות הוא למובחר והני דגזרה שוה חיובא והרב חלקו של ידיד הובאו דבריו באור לי סי' ב' דף ד' ע"ב (ד"ה והנה) כתב שדעת הפוסקים דלא קיימא לן לברך מעומד אלא דוקא בהנהו מצות דכתיב בהו לכם ושבזה כתב ליישב מה שהקשה הרב מגן אברהם בסי' ח' סק"ב מדקיימא לן דאשה יושבת וקוצה חלתה ומברכת מיושב דהיינו משום דלא כתיב בחלה לכם ועוד דהתם חשיב כדיעבד והרי אבוהון דכולהו הוא עומר דכתיב ביה בקמה ודרשינן בקומה ובעומר קימא לן דאם ספר מיושב יצא ודיו לבא מן הדין להיות כנדון ובהורמנותיה דמר תירוצו הראשון אינו מן הישוב שהרי קושית הרב מגן אברהם היא על מה שאמרו בירושלמי דברכות מעומד מהא דתנן אשה יושבת וקוצה חלתה ומברכת מיושב וכן פסקו הפוסקים ביו"ד ריש סי' שכ"ח וכן מדוקדק בלשונו שכתב וצריך עיון דביו"ד וכו' והיא משנה שלמה עכ"ל ואם לא היתה כונת קושיתו אלא על פסק הפוסקים שבציצית ובחלה לא היה צריך לומר שהיא משנה שאף אם אינה משנה קשו פסקי הפוסקים אהדדי אלא ודאי כונתו להקשות מזה גם על הירושלמי ואם כן תירוצו עולה יפה רק ליישב דעת הפוסקים ממה שקשה עליהם דבציצית וכיוצא הצריכו מעומד ואילו גבי חלה פסקו דמברכת מיושב אבל אין זה מעלה ארוכה למה שקשה על הירושלמי ממשנה מפורשת הנ"ל וכן כתבתי באור לי שם (שיצא לאור הדפוס בשנת תרל"ג) שוב נדפס (בשנת תר"מ) ספר עמודי אש לידידי הגאון אבד"ק באהפאל ועתה אבד"ק ניקאלייב יצ"ו ובקונטריס שני אות ל"ו דף ט"ז ע"ג הביא בשם הרב הלכה ברורה שכתב על דברי הרב מגן אברהם לא ידעתי מאי קשיא ליה דהא בציצית הטעם הוא משום לכם והרב המחבר יצ"ו כתב דקושית המגן אברהם היא על הירושלמי דלא שאני ליה בין מצות דכתיב לכם וכו' אלא בכל הברכות סובר שצריך לברך מעומד כמו שמתבאר מדברי הקדמונים וכו' והוא תנא דמסייען: ומה שכתבתי בשם מרן חיד"א בברכי יוסף דמכח התלמודין לא סבירא ליה כהירושלמי מדאמרינן בברכת הלבנה דבעיא בעמידה משום קבלת פני שכינה וכו' הנה ראיתי בעמודי אש שם שהביא בשם ספר הפרדס הגדול בסי' קע"א שהוכיח מש"ס הנ"ל דאי לאו דאיכא הקבלת פני שכינה לא הוה בעיא עמידה אלא שבספר הפרדס לא בא ללמד דמהתם מוכח דלא כהירושלמי אלא בא לסתור סברת האומרים שכל מצוה דאית בה לכם בעיא עמידה וסובר דבלבנה איכא לכם (החדש הזה לכם) ואם כדבריהם למה לי טעמא דקבלת פני שכינה תיפוק לי משום דכתיב לכם אלא ודאי לאו מילתא היא וכו' עי"ש ועל כל פנים כיונה דעת מר"ן חיד"א לדברי הספר הפרדס בזה ומה שבספר הפרדס דחה סברת הראשונים שכתבו לחלק בין מצוה דכתיב בה לכם וכו' מההיא דברכת הלבנה הנה על פי דברי מרן חיד"א הנ"ל (במה שכתב ליישב דאין הוכחה דש"ס דילן לית ליה כהירושלמי דיש לומר דאביי אשמועינן חיובא מדינא וכו') נראה דאפשר ליישב גם דעת הראשונים דודאי הם לא אמרו כן דרך חיוב מן הדין דאין זו גזרה שוה גמורה מקובלת מהר סיני רק סמך בעלמא אבל בברכת הלבנה איכא חיובא מדינא (וראיתי אני שכדברי הרב חלקו של ידיד הנז"ל כתב גם הרב כסא אליאו בסי' ח' לקושית הרב מגן אברהם כתירוץ הראשון הנ"ל ואינו נח לי ההדיוט וציין לעיין בסי' תקפ"ה שהאריך בזה אבל נשמטו הדברים בדפוס שם כמו שיראה הרואה):
ומה שכתב הרב חלקו של ידיד שדעת הפוסקים היא דלא קימא לן כהירושלמי אלא במצות דכתיב בהו לכם וכו' כן מפורש בדברי רבינו אבודרהם (בסדר שחרית של חול ופירושה בד"ה כשמתעטף) וז"ל וחייב לברך עליו מעומד ושש מצות הן שברכתן מעומד סימן להם עלץ שלם עומר לבנה בחידושה ציצית שופר לולב מילה וכו' (הביא המקראי קודש שכתוב בשש מצות הנ"ל לכם) ויש מצות אחרות שברכתן מעומד למצוה מן המובחר ואם לא ברך מעומד אין לחוש כגון הלל ומקרא מגילה וסוכה ויש אומרים כלל לזה שכל מצוה שאין בה הנאה מברכין עליה מעומד עכ"ל הרי שדעתו כן היא דרק על מצות דכתיב בהו לכם הוא שמברכין מעומד מן הדין ועל השאר הוא רק למצוה מן המובחר ולהיש אומרים לא תליא עמידה בלכם אלא בהנאה דכל מצוה שאין בה הנאה בעיא עמידה וכפי הנראה מנהג העולם שלא ליזהר בזה אף במצות דאוריתא שהרי ברכת על אכילת מצה מברכים כשהם יושבים ולא ראיתי ולא שמעתי מי שמברך עליה מעומד ואם נאמר דנקטי כסברת היש אומרים וכיון דאכילת מצה יש בה הנאה לכן מברכים מיושב אכתי קשה מברכת על נטילת ידים שנוטלים במסיבות מיושב וכן מברכין מיושב והרי בנטילה עצמה אין בה הנאה (ורחוק לומר דמשום שהיא לצורך אכילה חשיבא יש בה הנאה ועיין לקמן ד"ה וראיתי) לכן נראה דנקטי כדעת הרב אבודרהם דרק על מצות שכתוב בהן לכם הוא דבעינן עמידה מן הדין והשאר שאינו אלא למצוה מן המובחר לא קפדי ולא זהירי בהו וגם בפוסקים המפורסמים לא ראיתי מי שכתב בדרך כלל על כל ברכות המצות שצריך לברכן מעומד רק כתבו כן על איזה מצות פרטיות ויהבו סימנא עצת ה' היא תקום עצת ה' לעלם תעמוד עצ"ת ראשי תיבות "עירוב "ציצית "תפילין לעלם לולב עומר לבנה מילה (ולא אכחד שנמצא בספרי רבני האחרונים כמה חומרות בעניינים אלו ואשרי מי שיכול להחמיר ולעשות לכבוד שמים ועליו תבא ברכת טוב אבל דברי אלה הם רק מצד הדין על פי ש"ס ופוסקים הראשונים):
ובחפשי בספרים ראיתי שהרב מאמר מרדכי בסי' ח' כתב גם כן שהמנהג בכמה ברכות לברך מיושב כגון אכילת מרור אכילת מצה וכיוצא ואין לדחות דחשיבי ברכת הנהנין דכל שאומר בה וציונו היא ברכת המצוה אלא מוכח דנקטי דרק במצוה דכתיב בה לכם בעינן עמידה וכן משמעות הפוסקים שלא הביאו אלא איזה ברכות פרטיות דכתיב בהו לכם משמע דשאר הברכות אין צריך מעומד אלו תורף דב"ק ונראה שכתב כן קודם שראה דברי הרב בית חדש (שציינו אחר כך) שהרי גבי ברכת ציצית כתב דחשיבא לענין זה ברכת הנהנין אף שאומר בה וצונו (ועיין לקמן בד"ה וראיתי עתה) ומה שהעיר שם על מרן הבית יוסף שאחר שהראה מקום למה שכתוב בטור להתעטף מעומד שהוא מהסמ"ק וארחות חיים מטעם דגמרינן לכם לכם סיים מרן וכן כתב בארחות חיים וכתב דהא דגרסינן בירושלמי כל הברכות מעומד על ברכת המצות קאמר ולא על ברכת הנהנין עכ"ל ועל זה כתב הרב מאמר מרדכי שמרן קצר במקום שהיה לו להאריך דמשטחיות לשונו משמע דהירושלמי שהביא הארחות חיים עם הילפותא דלכם שכתב הסמ"ק הם דברים מוסכמים ולפי הנראה אינו כן דאם כל הברכות צריכות מעומד כדברי הירושלמי תו לא בעינן גזרה שוה דלכם וכו' עי"ש הנה ספר ארחות חיים אין אצלי לראות היעמדו דברי מה שנראה לי הדל בכונתו (ומתורתו של רבינו הבית חדש למדתיו) והוא זה שעל מה שכתב דצריכה מעומד מטעם הגזרה שוה הוקשה לו דלמה לן למילף שהברכה צריכה מעומד מחמת הגזרה שוה (דלא מהניא אלא למצות דכתיב בהו לכם) והרי אמרו בירושלמי בדרך כלל לברך כל הברכות מעומד ולכן כתב דמה שאמרו בירושלמי הוא על ברכת המצות אבל ציצית דנהנה בה חשיבא ברכת הנהנין וכדברי הרב בית חדש:
שוב ראיתי שהרב בתי כנסיות העתיק דברי הארחות חיים וגם פירש כונתו והאריך קצת עי"ש דב"ק שלפי סיגנון לשון הארחות חיים שהביא לא יתכן לפרש מה שכתבתי בכונתו ואתה תחזה למר בריה דמרן חיד"א בספר מחזיק ברכה סי' ח' אות א' ובמה שכתב מרן חיד"א שם באות ב' ובספר שיורי ברכה שם ולהרב פתח הדביר שם אות א' ואות ב' ועוד באיזה מפרשים החונים סביב השלחן ערוך מה שהאריכו בענין זה וידידי הגאון מוהר"ר יצחק שלמה יואל אבד"ק ראוונא יצ"ו כתב לי (על מה שכתבתי בשדי חמד באות ו' אם ברכת המצות צריכה מעומד) וז"ל י"ל ממ"ש בנחמיה ט' פ"ה קומו וברכו את השם ועוד קל וחומר ברכת שמים מברכת הדיוט עיין סוטה ל"ח ממ"ש אלה יעמדו לברך עכ"ל יצ"ו ראה זה חדש דלפי דבריו צריך להיות הדין כן בכל הברכות בין ברכת המצות ובין ברכת הנהנין ובין ברכת שבח והודאה למקום ברוך הוא כולן צריכות להיות מעומד והמעיין בכל מה שרשמתי ישר יחזה שלא שיערו הפוסקים לומר כן והקדמונים חילקו בין ברכת המצות לברכת הנהנין והאחרונים הוסיפו דבברכות של שבח אפשר שאין חשש לאומרם מיושב עיין בפתח הדביר שם בשם הפרי מגדים בפתיחה להלכות ברכות וגם בפרי מגדים בסי' תל"ב במשבצות צדד בזה (בד"ה אמר הכותב) וידידי הרב הנ"ל יצ"ו כיונה דעתו לתשובת הגאונים שהבאתי באור לי סי' ב' (בד"ה ודע) שכתבו אסמכתא לזה מקרא אחרינא כעין זה (והיא בשערי תשובה שבסוף ספר נהרות דמשק וז"ל וששאלתם אם מצינו אסמכתא לכל הברכות שהם מעומד ודאי כך הוא דכתיב ויעמוד ויברך כל קהל ישראל וכן הוא מקדמונינו ז"ל דאסמכתא לכל הברכות שיהיו מעומד דכתיב ויעמוד וספירת העומר בעמידה דכתיב בקמה מה תלמוד לומר בקמה ללמדך שבקומה ועמידה תספור ותקיעת שופר מעומד עכ"ל ומה שכתבו דספירה ושופר מעומד אין כוונתם על הברכה כי אם על המצוה עצמה ויש להעיר דיהבו טעמא לספירה מדכתיב בקמה ועל שופר לא גלי לן טעמא ואי משום דכתיב בה לכם וילפינן לכם לכם כדכתבי רבוואתא אי הכי מאי שנא שופר דנקט משאר מצות דכתיב בהו לכם כמו שכתב רבינו אבודרהם ויהיב סימנא על"ץ של"ם כמו שכתבתי למעלה (בד"ה ומה שכתב) וצריך לומר דשופר איצטריכא ליה שכפי הנראה נשאל עוד הגאון אם לברך לשמוע או לתקוע והוצרך להשיב על זה ודרך אגב כתב דצריך לתקוע בעמידה וז"ל (אחר שכתב ותקיעת שופר מעומד) ומברך לשמוע קול שופר והלכה רווחת היא בכל ישראל ואין לזוז מינה ואינה בשתי ישיבות לומר לתקוע בקול שופר אלא לשמוע עכ"ל וכיון שהוצרך להשיב על נוסח הברכה כתב גם כן שהתקיעה צריכה להיות מעומד כן היה נראה לי אך עיינתי בתשובות הגאונים שעם הגהות איי הים להרה"ג מוהר"ם חזן ושם בסי' ע"ט הובאה התשובה הנ"ל וכתב באיי הים שהם שתי תשובות לשני גאונים שמתחלת התשובה עד ותקיעת שופר מעומד היא תשובה לרבינו מר רב שמואל כהן צדק גאון שהביאה מר"ן חיד"א בשיורי ברכה סי"ח ומתיבת ומברך לשמוע וכו' היא לר"ה שכן הביאה בשמו המנהיג בהלכות ראש השנה וכו' עי"ש ונסתר מה שכתבתי ליישב כמובן:
וכתוב עוד בתשובות הגאונים הנ"ל ואי קשיא לכו מה דאמור אסמכתא לכל הברכות מעומד דכתיב ויעמוד ויברך את קהל ישראל ודילמא תימרון הני מילי לישראל כתיב ה"ן (הכי נמי או הכי נפרש) ויעמוד המלך בעמידה ויברך למלך שהברכות שלו את לרבות שכינה של מקום כל קהל ישראל כמשמעו וכל קהל ישראל עומד למאי אתא מלמד שכולם בעמידה לכבודו של מלך עכ"ל ולפי הנראה כונת הקושיא היתה דדילמא דוקא כשצריך לברך את ישראל שמצינו שהקפיד השם יתברך שיהיו מברכים בעמידה כדכתיב ואלה יעמדו לברך את העם ומשם למדין לברכת כהנים שתהא בעמידה כדאיתא בסוטה ד' ל"ח ע"א דיליף תנא קמא כה תברכו מואלה יעמדו לברך והיכי אסמכינן מהאי קרא דלברך את השם צריך בעמידה זה הוא מה שנרגש הגאון בתשובה זו והיתה התשובה דיש הוכחה ורמז בהאי קרא דמשום כבודו של מלך מלכו של עולם צריך לעמוד ומשמע דאי לאו דרמיזא בהאי קרא לא הוה מצריכינן לברך את השם מעומד וזה כנגד היסוד של ידידי בן ישי בראש יצ"ו דדריש קל וחומר מברכת עבד לברכת הרב כנז"ל ודע שמה שכתבו בתשובות הגאונים הנ"ל וכל קהל ישראל עומד למה לי שמשמעות הדברים שהכל פסוק אחד או שנים המסובים לא כן הוא שהרי לפי הנראה הפסוק שהביאו בתפלת שלמה המלך במלכים ראשון סי' ח' פסוק ה"ן ושם לא כתיב וכל קהל ישראל עומד כי אם בתחלת הסימן פסוק י"ד:
וראיתי עתה בספר האשכול (שהשגתיו מקרוב) בח"א בהלכות ברכות והודאות בריש סימן כ"ג שהובאה שם תשובת הגאונים כמות שהיא בשערי תשובה שבסוף ספר נהרות דמשק ומסיים בה והכי מסתבר שעמד בשביל ברכתו לשכינה כיון דאתחיל ביה עכ"ל ופירש הגאון המפרש (נחל אשכול) דכתיב בתריה ברוך ה' אשר נתן מנוחה, וכתב רבינו בעל האשכול על דברי התשובה הנ"ל וז"ל מה שכתוב שכל הברכות מעומד אנן חזי לן דעל ברכות המצות שאין בהן הנאה קאמר אבל ברכת הנהנין כאכילת מצה וכסוכה וקידוש ומוציא וברכת המזון לא ראינו מימינו מי שבירך מעומד ואיכא מרבוואתא דאמרי שש מצות ברכתן מעומד וכו' (הן על"ץ של"ם שכתוב באבודרהם הנ"ל) ויש אומרים אף הלל דכתיב ביה לכם (פירש בנחל אשכול דכתיב בישעיה ל' השיר הזה יהיה לכם כליל התקדש חג) ובירושלמי נמי איתא כל הברכות מעומד ועל ברכת המצות קאמר ולא על ברכת הנהנין עכ"ל רבינו האשכול ומדקא חשיב ברכת לישב בסוכה בהדי ברכת הנהנין אף על גב דזימנין דלית ליה הנאה בגוף הישיבה רק שיושב לאכול בה משמע דכיון שהישיבה היא לצורך אכילה חשיבא נהנין ואם כן הוא הדין דברכת על נטילת ידים שהיא לצורך האכילה חשיבא נהנין דלא כמו שכתבתי אני הדל למעלה (בד"ה ומה שכתב) אמנם בספר עמודי אש בקונטריס שני דף ט"ז ע"ג סוף אות ל"ו ראיתי שהביא בשם ספר העיטור שכתב והרב חביבי אומר כל מצוה שלא ניתנו ליהנות מברך מעומד כגון ספירת העומר וכו' ולא בריר לן האי טעמא דהא נטילת ידים ולישב בסוכה מיושב מברכים עכ"ל ומבואר דברכת נטילת ידים לא חשיבא לענין זה ברכת הנהנין ומדקרי רבינו האשכול לאכילת מצה וברכת סוכה ברכות הנהנין שמעינן דאף שאומר בברכה וציונו לא מפני זה אינה נקראת ברכת הנהנין שלא כדברי הרב מאמר מרדכי שהבאתי לעיל (בד"ה ובחפשי):
וכתב בנחל אשכול שם דלא ידע איה מקום דברי הירושלמי (שכתבו הראשונים בשמו שכל הברכות מברך מעומד) וכנראה אין אצלו ספר עדי זהב להרב מוהר"ם די לונזאנו שכתב שדבר זה בל ימצא בירושלמי כלל (כן כתב בשמו הרב בית דוד בסי' י"א והביא דבריו הרב פתח הדביר בריש סי' ח') וכתב הרב פתח הדביר (שם) שמדברי הרבנים לבוש ופרישה משמע להדיא שראו דברי הירושלמי דיליף מספירת העומר לכל המצות וכתב עוד שגם מדברי הגאון מור וקציעה מתבאר שראה גוף דברי הירושלמי שהרי על מה שכתב המגן אברהם דחלה שאני שאינה אלא לתקן מאכלו כתב אכתי מאי מהני הא מאי דבעי לעמוד בברכה מפני קדושת הזכרת השם שבברכה הוא כדיליף בירושלמי מהכתוב ויאמר דבר ה' לי אליך המלך ויקם שמעת מינה דבכל הזכרת השם צריך לעמוד אם כן כל הברכות שוות עכ"ל וכתב שאפשר שגם הרב הלבוש והרב הפרישה שכתבו בשם הירושלמי דיליף מספירה אף שלפי דברי הרב מור וקציעה הירושלמי מקרא דעגלון הוא דיליף יתכן דסברי דמהך קרא דעגלון וכן מקרא דויעמוד ויברך ולעמוד לשרת ליכא אלא סמך בעלמא ואין כדאי לחדש מכח זה דין חיוב לעמוד בכל הברכות ואי לאו האי דינא דציצית דיליף מעומר אין בנו כח לחדש דין זה אי לאו דגלי קרא בקמה והשתא שפיר ילפי גם מעגלון לכל הברכות ודוגמא לזה כתבו התוספות ישנים בכתובות ד' ט"ל ע"ב ד"ה אלא אונס דאביי ורבא לא הוו משני הכי אלא בתר דגלי קרא בהדיא הכא נמי דכוותה אלא דדברי הרב הפרישה אין מתיישבים כל כך בזה וכו' עי"ש גם מדברי הגאון ישועות יעקב בריש סי' ח' נראה שראה בגוף דברי הירושלמי (אלא שלא הראה מקומו איה) שהרי כתב בירושלמי מבואר דכל הברכות הן מעומד מלבד ברכת הנהנין (ראה זה חדש שמדברי הראשונים הנז"ל מתבאר שאינו מפורש בירושלמי לחלק בין ברכת המצות לברכת הנהנין רק שהם כתבו לחלק מסברתם כן ואילו הרב ישועות יעקב הוא אומר כן בשם הירושלמי) ושוב שקיל וטרי על דברי הרב מגן אברהם בההיא דחלה דאשה מברכת מיושב ולא נחה דעתו בדבריו וכתב ליישב דדוקא כשאפשר לעשות בעמידה צריך לעשות בעמידה אבל כשאי אפשר יכול לעשות בישיבה דעיקר הטעם הוא משום שנראה כמזלזל חס ושלום ואין פחד ה' לנגד עיניו אבל כשעושה משום הכרח אין חשש זילזול דהא הירושלמי מדמה לה לקריאת התורה שהקורא בתורה עומד ובתורה עצמה היה המלך יושב כדאיתא בסוטה ד' מ' ע"ב והיינו כיון שהמלך צריך לישב מצד מצות התורה אין בזה זילזול וכן בחלה וכו' אלו תורף דב"ק ומתבאר יפה דראה גוף דברי הירושלמי אלא שהדבר תמוה שהרב מור וקציעה כתב בשם הירושלמי ילפותא אחרת:
והנה ספר מור וקציעה אין אצלי ונאמן עלינו גאון עזנו הרב פתח הדביר שהעיד שלא גלה לנו הרב מור וקציעה מקום הירושלמי אבל הוא עצמו ראה דברי הירושלמי ולולא דמיסתפינא הייתי אומר שגם הגאון מור וקציעה לא ראה דברי הירושלמי בגופן שלהן ומה שכתב כן הוא על פי מה שכתב הרמ"א בדרכי משה בסוף סי' נ"ו בשם הגהת מרדכי בדפוס החדש פרק תפלת השחר בשם ירושלמי על מה שאמר אהוד לעגלון קום כי דבר אלקים לי אליך ויקם (שופטים סי' ג' פסוק כ') מכאן אמר ר' אליעזר כד ענו אמן יהא שמיה רבה וכל דבר שבקדושה בעי למיקם על רגלוהי עכ"ל ועיין שם במגן אברהם סק"ד ובמחצית השקל במה שפירש בכונתו דמה שכתוב בכונות ובכתבים שהרב האר"י היה נוהג כמוהרי"ל (שלא היה קם לקדיש) ושאמר דטעות סופר הוא בירושלמי היינו לפי שבהגהות מיימוני שכתב לעמוד כתב כן בשם הירושלמי דיליף הכי מדכתיב (בשופטים הנ"ל) שאמר אהוד לעגלון קום כי דבר ה' לי אליך ויקם ובאמת זה טעות סופר שאין הכתוב כן אלא ויקם מעל הכסא (ואהוד לא אמר לו קום) משמע שמעצמו קם וכיון שטעות סופר הוא ויש לומר שמעצמו קם אם כן אין לנו הוכחה שצריך לעמוד ועל זה כתב הרב מגן אברהם בשם ספר יונת אלם מדקם שמעינן שציוהו על זה ועוד אפילו אם מעצמו קם יש לנו ללמוד קל וחומר ומה הוא שהיה נכרי קם לדבר ה' קל וחומר אנחנו עמו ועבדיו וסיים במגן אברהם דאין להקל ונראה לדעתי הקצרה שהרב מור וקציעה סובר דמה שכתבו הקדמונים בשם הירושלמי שכל הברכות מעומד כונתם להירושלמי הזה שנלמוד ממנו דאם כשבא לענות יהא שמיה רבא צריך לעמוד קל וחומר כשמזכיר שמו יתברך שצריך לעמוד וכנראה חולק על סברת הקדמונים שכתבו לחלק בין ברכות המצות לברכות הנהנין ולדידיה בכל הברכות הדין כן או שמא סובר הרב דלגבי ברכת המצוה החמירו והצריכו לעמוד כדי שעל ידי זה יתעורר לכוין כונת המצוה דמצות צריכות כונה ויהיה איך שיהיה על כל פנים נראין הדברים שכונתו לדברי הירושלמי הזה:
ולפי מה שביאר הגאון חתם סופר בהגהותיו לסי' נ"ו בכונת רבינו האר"י (שכתבו בשמו בכונות ובכתבים) מתבאר שגם רבינו האר"י מודה דאם בעוד האדם יושב ישיבה של רשות שמע קדיש צריך לעמוד והוא שכתב על דברי המגן אברהם הנ"ל וז"ל נכתב בצדו יש לומר כונת האר"י כך דאי הוה כתיב קום כי דבר ה' אליך אם כן הוי מצות עשה מדברי קבלה ואם כן יושב לדבר מצוה כגון בתחנונים או בברכת יוצר אור גם כן העמידה לקדיש הוי כמצות עשה מדברי קבלה אבל השתא דכתיב ויקם מעל הכסא (בלא ציווי הנביא) וליכא רק קל וחומר אם כן דיו כי התם שישב דבר הרשות אבל יושב לדבר מצוה לא עכ"ל ומבואר יפה כמו שכתבתי ועמידה בקדיש דאתאי לידן אימא בה מילתא את זה אגיד שזה זמן רב שעל הרוב אני נוהג בלא נדר לעמוד בשעה שאומרים קדיש על פי דברי הרמ"א והנמשכים אחריו שכתב בסימן נ"ו דיש לעמוד בקדיש וכו' ובצירוף מה שראיתי למרן חיד"א בספר שיורי ברכה סי' נ"ו וז"ל ויש לעמוד כשעונין קדיש וכו' מצאתי בכתיבת יד לרב אחד ז"ל וז"ל בדרכי משה כתב משם הגהות מרדכי מהירושלמי דפרק תפלת השחר (נראה דצריך להיות הגהות מרדכי דפרק תפלת השחר מהירושלמי שכן הוא בדרכי משה שדברי הגהות מרדכי הם בפרק תפלת השחר ולהירושלמי לא הראה מקום) כד ענו אמן יהיה שמיה רבה וכל דבר שבקדושה בעי למיקם ארגלוהי ע"כ וכן ראינו נוהגים בכל תפוצות ישראל וחדשים מקרוב באו ונהגו שלא לעמוד בברכו ואומרים שיש להם טעם בזה עפ"י הסוד וקרינא אנפשאי בסודם אל תבא נפשי ואולי הסוד הוא שוד ושבר ומצאתי בתשובת הרמ"ע סי' צ"א דסבירא ליה על פי הירושלמי הנ"ל דאפילו בשעה שאומרים העולם לקרות בתורה ברכו את ה' המבורך חייבים השומעים אותו לעמוד על רגליהם ועל אותם שאינם עומדים כתב האל הטוב יכפר בעדם וידוע שהוא היה מקובל אלהי ואמתי בדורו של מרן מוהריק"א וגאוני עולם וכל מקובלי הדור הזה החכמים בעיניהם וקבלתם מפי ספרים ולא מפי סופרים אינם לפניו אף כקליפת השום עכ"ד הכתיבת יד הנ"ל הנך רואה מעיד בגדלו שכן נהגו בכל תפוצות ישראל ושהמקובל האלק"י הרמ"ע אחשביה לעון מי שאינו נזהר בזה והעתיר אל ה' הטוב שיכפר בעדם:
ומרן החבי"ב בכנסת הגדולה הביא דבריו רבין חסידא בספר יפה ללב סי' נ"ו אות ג' כתב שראה הרבה אנשי מעשה נוהגים לעמוד על עמדם בשעה שאומרים כל דבר שבקדושה על פי דברי הירושלמי שבהגהות מרדכי הנ"ל והוסיף הוא יצ"ו שכן כתב הרב ראשית חכמה בשער היראה פרק ט"ו דף ג"ן ע"ב וז"ל עוד מענין כבוד ה' אף על פי שלא נזכר מלת כבוד הוא לקום לענות אמן יהא שמיה רבא וברכו וזה נתבאר בירושלמי קום כי דבר ה' אליך מכאן אמר רבי אלעזר כד עני אמן וכו' הרי שגם הרבנים טובים השנים מסכימים כי נכון הדבר לקום לעניית הקדיש ואף שהרב יפה ללב כתב על זה בשם שיירי כנסת הגדולה שנהג בעצמו שלא לקום לעניית הקדיש כי אם קדיש שתפסו מעומד וכתב הוא יצ"ו שהמנהג כמו שכתב בשיירי כנסת הגדולה בשגם דמצינו כי מרן האר"י כתב כמהרי"ל כמו שכתבו הרבנים יד אהרן וסלת בלולה ושלמי צבור ד' פ"א ע"ב ואור צדיקים דאין צריך לקום לקדיש אלא אם כן הוא עומד כבר והביא מה שכתב בספר פרי עץ חיים למוהרח"ו בשער הקדישים פרק יו"ד דף י"א ע"ג בענין הקימה בקדיש היה אומר מורי כפי מה שנראה מהירושלמי שצריך לקום לעניית אמן יהא שמיה רבא טעות הוא כי אינו מהירושלמי רק הגה"ה מחכם אחד והכניסוהו בתוך הירושלמי ומה שמורי היה נוהג הוא כך כי בכל הקדישים שלאחר עמידה שחרית מנחה וערבית היה נשאר מעומד ובשל תתקבל ושל חזרת ספר תורה להיכל היה עונה מעומד ואחר כך היה יושב עכ"ל הנה מלשון רבינו מוהרח"ו יש ללמוד דמורו הרב אף הוא היה מתכוין להמציא עצמו עומד בשעת עניית הקדיש ורק אם היה כבר יושב לא חש רב לעמוד מפני עניית הקדיש:
ואף שמרן חיד"א בשיורי ברכה שם השיב על דברי ההגהה כתיבת יד הנ"ל ועם האדון הסליחה כי מקובלי הדור מפי רבינו האר"י הם חיים ומפי כתב הרב עיר וקדיש מוהרח"ו ז"ל ומה לו להרב הכותב להטיח דברים ומאי דהביא מהירושלמי הנה בשער הכונות שסדר מוהר"ש ויטאל מכתבי מר אביו מוהרח"ו כתב וז"ל מורי לא היה קם בעניית אמן יהא שמיה רבא של הקדיש ואמר לי שאותו הלשון שבירושלמי דמשמע ממנו דצריך לקום מעומד הנה הוא טעות ואיננו מהתלמוד ירושלמי עצמו אלא הגהת איזה חכם שהגיה אותו והאחרונים הדפיסוהו בתוך דברי הירושלמי עכ"ל וכן כתב בספר פרי עץ חיים שהוא ספר המצות מסודר מהרב עיר וקדיש מוהר"ם פאפיראס כתיבת יד ונדפס קרוב ללשון זה עיי"ש דף ח"י ע"ג ואין ספק דאילו הרמ"ע ידע דברי האר"י היה עונה אמן בכל כוחו כאשר השבח השביח מעט דבש אשר ירד ממוהר"י סרוק תלמיד האר"י ואין להאריך עכ"ל בכל זאת לדעתי הקצרה נראה דמאחר שכל הרבנים לקדושים אשר בארץ הנגררים אחר דעת רבינו האר"י וכל קדושיו עמו לא הקפידו על עניית הקדיש שלא תהא מעומד רק כתבו שאינה צריכה להיות מעומד ולעומת זה עינינו הרואות שהרבה פוסקים נמשכו אחר מה שאמרו בירושלמי שצריך לעמוד באמן יהא שמיה רבא ורבינו הרמ"א פסק כן אף שהזכיר בדרכי משה דמוהרי"ל לא היה קם אלא בקדיש שתפסו מעומד בכל זאת בשלחן הטהור פסק דיש לעמוד וכן כתבו כמה רבנים דעל כל פנים טוב לחוש לדברי האומרים כן גם בספר דברי מרדכי הנדפס חדש מקרוב בא והוא לידידי הרה"ג מוהר"ם לוריא מעיהק"ו צפת יצ"ו כתב בסי' ז' שבשו"ת נות חיים ח"א סי' פ"א ובשו"ת יהודה יעלה סי' ט' הסכימו דעת המגן אברהם שאף שטעות הוא בירושלמי גוף הדין נכון הוא לעמוד נראה שכן נכון לנהוג כיון שלהמנגדים בזה אין שום חשש ופיקפוק בהעמידה לכן נהגתי כן כמה עשרות שנים וכאשר זיכני השם ובאתי לגור בארץ הקדושה אחזתי במנהגי בל"ן לעמוד לעניית קדיש אף שראיתי שחכמים ורבנים גדולים צדיקים יושבים והיה לבי מגמגם דלא ליתחזי כיוהרא או משום מה שאמרו רז"ל לא יעמוד בין היושבים ולא החלטתי לחזור ממנהגי וסמכתי על מה שהיה רשום בזכרוני דבכל כי הא דיש ויש כמה רבנים שסוברים שמשורת הדין צריך לעמוד העושה כסברתם אין תופסים אותו על כך ולא איסתייעא לי לעיין בזה בספרי הפוסקים לדעת אם יש בזה משום יוהרא וכו' ונמשך הדבר כן כמה חדשים ועתה ראיתי מה שהאריך גאון עזנו הרב פתח הדביר בסי' קמ"ו אות ג' שנשאל על חכם אחד שעומד בשעת קריאת התורה וכל העם יושבים ואינו אומר שעושה מצד חומרא אלא אומר טעם אחר לעמידתו אם יש בזה משום יוהרא ובתשובתו צלל במים אדירים והאריך לבאר אם בדבר של צער שעושה האדם יש חשש יוהרא והעלה דאם הוא דבר שמגיע מזה זילזול לאחרים אף שהוא דבר של צער אין לעשותו בפני אחרים ועל פי זה כתב בדף ק"ס (בד"ה באופן) על נדון השאלה דכיון שכל הקהל יושבים והוא לבדו עומד חשיב יוהרא שזה חשיב זילזול לאחרים שאין מכבדים התורה כמותו שוב כתב כד דייקינן שפיר אין בנדון זה משום יוהרא דזה היה שייך אם האומרים לעמוד בקריאת התורה היו דבריהם רק משום חסידות אבל באמת הרי יש כמה פוסקים שסוברים שמדינא איכא חיובא לעמוד בשעת הקריאה אם כן האומר ועושה לחוש לדעתם אין בו משום יוהרא והאריך לבאר כל זה וכתב בדף קס"ב ע"א באופן דעלה בידינו דמדינא הקם בשעת קריאת התורה לא הוי יוהרא וגם ליכא משום לא יעמוד במקום היושבים וכו':
שוב כתב ומכל מקום אף דמצד יוהרא אין לחוש מצד אחר יש למנוע מלעמוד בשעת קריאת התורה שהרי כתב מוהרח"ו בספר הכונות דרוש א' לענין ספר תורה וז"ל בתחלה נבאר מנהגו של מורי וכו' ואח"כ היה חוזר למקומו הראשון ויושב שם מיושב עד סיום קריאת הפרשה ולא היה נזקף מעומד כמו שיש נוהגין כך עד כאן (ותמה על מרן חיד"א שלא הזכיר מנהג זה לא בברכי יוסף ולא במחזיק ברכה ולא עוד אלא שבספר לדוד אמת קרייה לקימה בשם חסידות שכתב ויש חסידים וכו') נקוט מיהא לענין דינא שאינו רשאי היחיד לקום בקריאת התורה דכיון דכלל מסור בידינו דכל דאיכא מחלוקת בין הפוסקים ובספרי הקבלה נקיט כחד מנייהו אית לן למנקט כאותה סברא דהקבלה מכריע והכא נמי דאיכא פלוגתא ומנהג רבינו האר"י לישב וקפיד שלא לעמוד כנזכר כוותיה אית לן למנקט כאסהדותיה דהרב מוהרח"ו על הרב האר"י שהיה יושב הגם דחזינן חסידים ואנשי מעשה שלמים וכן רבים קמים בשעת קריאת ספר תורה כדכתב מרן החבי"ב מ"מ אנן בדידן אין לנו לזוז ממנהגו של האר"י ז"ל וכו' ואפשר דהרבנים הנז' דעבדו עובדא לקום לא הוה שמיע להו מנהג רבינו האר"י ואילו הוו ידעי הוו עבדי כוותיה כדכתב מרן חיד"א בס' טוב עין סי' ז' בכיוצא לזה דיש לתפוס כסברת רבינו האר"י אף נגד סברת מרן כל שכן בנדון דידן דסברת מרן כדברי הרב מוהרח"ו דאין צריך לעמוד דודאי הכי נקיטינן אלו תורף דברי הרב פתח הדביר אשר דבר בקדשו לענין עמידה בשעת קריאת התורה אשר ממנו יש ללמוד לענין עמידה לעניית קדיש דלפי מה שהעידו המקובלים בשם הרב האר"י שלא היה עומד כנז"ל הכי אית לן למינקט ואין אדם רשאי לעמוד בעניית הקדיש כמו שאינו רשאי לעמוד בשעת קריאת התורה לפי דברי הרב פתח הדביר אמנם לדעתי הקצרה יש להשיב ועליה אני דן מי זה אמר דלקריאת התורה אינו רשאי לעמוד דהא ודאי אם רבינו האר"י היה אומר שאסור לעמוד אף שיש הרבה פוסקים שסוברים שצריך לעמוד לו היינו שומעים כדאסברה לן מרן חיד"א דשומעים לדברי רבינו האר"י בכל כיוצא בזה אבל מאחר שלא ראינו מי שכתב בשמו שאסור לעמוד בשעת קריאת התורה רק, אמרו שלא היה עומד ומזה נלמוד שאין חיוב לעמוד לקריאת התורה שאם היה חובה על האדם כן בודאי היה הוא עומד אבל אין ללמוד מזה שיש איזו קפידא בעמידה לקריאת ספר תורה כדאמר מר הרב פתח הדביר דמנהג רבינו האר"י לישב וקפיד שלא לעמוד וכו' דזה לא שמענו רק שמנהגו לישב ולא שיש קפידא בעמידה ומעתה לפי מה שביאר הרב פתח הדביר דבמידי דאיכא פלוגתא כי הך דעמידה לקריאת התורה כיון שיש סוברים דמן הדין צריך לעמוד הכא לחוש לדעתם וסברתם אין בו משום יוהרא ולא משום לא יעמוד במקום היושבים אם כן נראה ודאי שכן הדין אמת שאם רוצה לעמוד רשאי לעמוד כיון שאין בזה חשש יוהרא ולא קפידא מטעם המלך רבינו האר"י כן הדין בקריאת התורה ובעניית הקדיש מי שרוצה לחוש לדעת הסוברים שמן הדין צריך לעמוד ולכן יעמד חי בשעת קריאת התורה ובשעת עניית אמן שפיר עביד ואין זה היפך דעת וסברת הרב האר"י ואפשר שגם מרן חיד"א הבין כן בדעת רבינו האר"י שלא היה מקפיד שלא יעמוד אדם בשעת קריאת התורה דמה קפידה שייכה במה שאדם רוצה לעשות לכבוד שמים ולכבוד התורה הקדושה רק שלא היה הוא עומד לפי שהדין כן לדעתו כדעת הסוברים שאין צריך לעמוד ולכן שפיר כתב בספרו לדוד אמת שיש חסידים שעומדים בשעת קריאת התורה:
נחזור לדאתאן עלה במה שהביאו הקדמונים בשם הירושלמי שכל הברכות מעומד ולא הראו מקום לזה והגאונים מר וקציעה וישועות יעקב מר אמר דבירושלמי יליף מקריאת התורה ומר אמר דיליף מעגלון כנז"ל וכבר כתבתי למעלה (בד"ה ומרן החבי"ב) דברי הרב החסיד ראשית חכמה שכתב דהירושלמי יליף מקרא דקום כי דבר ה' אליך וכו' וראיתי לידידי הגאון מוהר"א פוסק יצ"ו בספר מור ואהלות באהל ברכות והודאות סי' נ"א דף מ"ז ע"א שהראה מקום הירושלמי בזה והוא בריש פרק כיצד מברכין רבי חגי ור"י סלקי לבי חנותא (פירוש מקום מושב הדיינים) קפץ ר"ח וברך אמר ליה ר"י יאות עבדית שכל המצות טעונות ברכה ומהלשון משמע דיאות עביד במה שקפץ ממקום ישיבתו ועיין עמודי אש קונטריס מעין הברכות אות ל"ו עכ"ל יצ"ו ועם שבהורמנותיה דמר לא הוטבו בזה דב"ק בעיני דלאו שפיר חזו ואין רצוני להאריך בדקדוקים ופטפוטים וראיתי שהושג מאחד מהמבקרים יצ"ו מהא דאיתא בברכות ד' ל"ז ע"א קפץ רבי עקיבא וברך ברכה מעין שלש ושם ד' ט"ל ע"א קפץ וברך על הפרגיות ולפי פירושו מוכח מזה דגם ברכת הנהנין מעומד והרי כתבו הקדמונים דדוקא לברכת המצות אמרו בירושלמי לברך מעומד ולא לברכת הנהנין בכל זאת כתבתי דב"ק ויבא מי שדעתו רחבה ויונעמו לו ומה שציין לעמודי אש הנה גם הגאון עמודי אש יצ"ו כתב שלא נמצא לפנינו הירושלמי הלז כמו שכתב מוהר"ם דלונזאנו אלא שכתב דבפירושא לא אתמר ומכללא שמעינן לה מדאיתא בירושלמי דברכות פרק ט' הלכה ד' רבי חלקיה ורבי סימון בשם ריב"ל תפלת המרחץ אינה טעונה עמידה והיינו משום שאינה חובה מוכח דאם היתה חובה היתה צריכה בעמידה מבואר דסובר הירושלמי דכל הברכות טעונות עמידה ולאו דוקא היכא דכתיב לכם והביא מה שכתב הגאון פני יהושע במגילה ד' כ"א ע"א דהא דהירושלמי דכל הברכות מעומד אינו אלא למצות שמצותן בעמידה אבל מצות שמצותן בישיבה גם ברכתן בישיבה והשיג עליו מהירושלמי הנ"ל דמוכח דלאו דוקא במצותן בעמידה אלא כל הברכות טעונות עמידה וצדקו דברי המגן אברהם עכ"ד יצ"ו טובים ונכוחים שמוכח כן מהירושלמי הלז אמנם נראה שהקדמונים שכתבו כן בשם הירושלמי לא זו בלבד שלא נתכוונו לדברי הירושלמי הלז כאשר גם הרב יצ"ו מודה לזה (ולא אמר אלא דיש ללמוד כן) אלא אף זו נראה שהקדמונים לא נקטי כהירושלמי הזה שהרי מדברי הירושלמי הזה נלמוד דלאו דוקא בהזכרת השם שבברכות צריך עמידה אלא גם בשאר תפלות והודאות שאינם ברכות צריך לעמוד ואילו הקדמונים לא אמרו אלא כל הברכות ואין במשמעות ברכות שאר תפלות והודאות ומה גם שכתבו הקדמונים לחלק בברכות עצמן בין ברכות המצות לברכות הנהנין והרי הוא כמבואר שלא כמשמעות הירושלמי הזה וכיון שמתבאר מזה שהקדמונים לית להו כהירושלמי לא נשאר לנו אלא דברי הירושלמי שבמקום אחר (הנגלה למו ונעלם מאתנו) ואם כן אין בכחנו לסתור מכח דברי הירושלמי הזה לא סברת האומרים דלא אמרו כן אלא במצות דכתיב לכם ולא סברת האומרים דלא אמרו אלא כשמצותן בעמידה כמובן ובדברי הירושלמי הנ"ל אתה תחזה בספר אמר שמואל (לרב גדול משאלוניקי) בחלק א"ח סי' ה' מאי דשקיל וטרי על מה שהוקשה לו במאי דכתבו הראשונים טעמים על שאין מברכים על הדינים ואילו בירושלמי מפורש דמברכים והאריך קצת ליישב קושייתו הנ"ל עי"ש: ומהא דדרשינן לברכת כהנים שתהא מעומד מגזרה שוה דואלה יעמדו (כנז"ל בד"ה וכתוב עוד) אין להכריח דתלמוד דידן לית ליה להא דירושלמי דכל הברכות מעומד (דאי הכי למה לי ילפותא לברכת כהנים שתהא מעומד תיפוק לי דכל הברכות מעומד וכעין הוכחת מרן חיד"א מברכת הלבנה) דהתם בעינן למילף דמדאורייתא בעיא עמידה והא דהירושלמי לכולי עלמא אינה אלא מדרבנן ולדברי מרן חיד"א בברכי יוסף דהא דהירושלמי אינו אלא למצוה מן המובחר ואביי חיובא אשמועינן הכי נמי איכא למימר דבברכת כהנים חיובא אתי לאשמועינן ולעולם אימא לך דבכל המצות איתא להא דירושלמי למצוה מן המובחר מיהא כן נראה לי הדל פשוט והוצרכתי לכתבו לפי שראיתי באיזה ספרים חדשים לרבני דורנו יצ"ו שכתבו להוכיח דתלמודין לית ליה להא דירושלמי מההיא דסוטה הנ"ל ואינו מוכרח לדעתי הקצרה: ואני טרם אכלה לדבר בענין ברכות מעומד את זה אגיד כי זכני ה' ברחמיו והשגתי ספר התורה שו"ת לחד מקמיא הוא הקדוש הרמ"ע מפאנו וראיתי נכון להעתיק דברי קדשו לזכות את הרבים אשר אין בידיהם ספר התורה הזה ואלה דבריו בסי' ק"ב שאלה שביעית על ברכת להניח תפלין אמאי נהגינן לברך מעומד כיון שצריך לישב בהנחת תפילין של יד והרי כמה חבילות של מצות מברכין עליהן מיושבין ואם ברכת הלבנה וספירת העומר יצאו מכללן לברך מעומד פירשו בהן חכמים ומשמע דס"ל לשואל דהני תרי דוקא ותו לא: תשובה תם אני ולא אדע איה החבילות האלה שאם באנו לדון מפסח מצה ומרור אכילה שאני מישיבת סוכה כעין תדורו אמר רחמנא ולא הוצרכו לפרש בברכת הלבנה שתהא מעומד אלא משום דחיובא דאתי ממילא הוא ואינו מחוסר מעשה סד"א הרואה לבנה בחדושה דאתרמי' ליה מיושב הוה ליה דומיא דסוכה קמל"ן דלא ספירת העומר נמי אין בה מעשה להכי אצטריך לאסמוכי אקרא שתהא מעומד וכי תנן הקורא את המגילה עומד ויושב בברכה לא מיירי ולעולם אימא לך מברך בעמידה וכן עמא דבר אי נמי שאני מגלה דרבנן ולעולם הנחת תפילין היא יותר דומה לציצית שופר ולולב דכולי עלמא מברכי עלייהו מעומד ולדידן דנהגינן לפטור התפילין שתיהן בברכה אחת מאי חזית לברך מיושב משום של יד נברך מעומד משום של ראש ורוב המברכין שתים מניחין שתיהן מעומד אף על גב דלא ניחא אלא להניחן חדא מיושב וחדא מעומד ברכות קריאת שמע לא חשיבי לן כברכת המצות גרידתא אלא צלותא מיושב קריוה רבנן ברכת התורה ליחיד שאין אנו מדקדקים בה לברך מעומד שניא היא דתדירא וכתיב ביה בשבתך בביתך והוא טעם מספיק גם לברכות קריאת שמע ולנו חבילות גדולות של מצות שנהגו העם לברך עליהם מעומד כגון אירוסין ונישואין מילה ופדיון הבן קביעות מזוזה ושחיטה ורבות כאלה ומנהגם של ישראל תורה היא עכ"ל ויש לפלפל בדב"ק ואין הפנאי מסכים לזה כעת ועיין בספר ברית אבות שנדפס מקרוב על הלכות מילה לידידי הרה"ג אבד"ק יולניצא יצ"ו בסי' ה' אות י"א דשקיל וטרי קצת בדין ברכת המצות מעומד ודבריו סובבים על מה שכתב הגאון פרי מגדים במשבצות ריש סי' תקפ"ה שהסנדק אינו רשאי להיות מוהל משום שצריך לברך מעומד ולזה הוכיח מכמה רבני אחרונים דסוברים דשרי להיות הסנדק מוהל:
וידידי הגאון אבד"ק שאוויל יצ"ו מח"ס הנורא זכר יהוסף כתב לי להעיר על מה שכתבתי בנדפס בענין זה וז"ל במערכת הבי"ת אות ו' בדפי הספר ד' נ"ה ע"ב על קושית הרשב"א שבבית יוסף סי' מ"ז שהעיר דר' יוחנן לשיטתו במנחות צ"ט יעיין בספרי זכר יהוסף לברכות כ"א ע"א שכבר הרגשתי בזה יע"ש מה שהערותי עוד בזה ומש"ש בדפי הס' נ"ד ע"ב מתפרו מכתב לחזקי' ברכות ט"ו ע"א ד"ה ברכה דרבנן היא וכו' שעמד על זה ג"כ בדו"ח מרע"א והגהות מפרשי הים ומאורי אור בחלק באר שבע לברכות ע"ו ויע"ש בספרי זכ"י לברכות ט"ו שכתבתי ליישב בפשיטות והש"ך ביו"ד סי' י"ט והארכתי שם על הגליון בהוספת הערות הרבה ובזכרוני שגם בשו"ת כתב סופר על חלק או"ח שנדפס זמן רב אחר הדפסת ספרי זכ"י העיר ג"כ בזה על פרש"י: