אור ברסלב

שדי חמד פאת השדה מערכות ב-ד· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת ב · סימן כ

סימן יט

בריה לא בטיל אם הוא מדאוריתא כתבתי בנדפס אות כ"ו עי"ש וכתב לי ידידי הגאון עמודי אש יצ"ו וז"ל כתב מעכת"ה בשם הפר"ח סי' ק' דכתב דבשו"ת מוהרי"ל סי' ע"ו כ' דבריה אינה בטילה מדאוריתא וע"ז כתב מעכת"ה עיינתי שם ולא מצאתי אולם כוונת הפר"ח למ"ש במוהרי"ל (סי' ע"ב) וז"ל ומ"ש אמאי לא מבטלינן חדא דבמחבא ברוב לא מבעיא אם נימא דבריה הוי ולא בטלה מדאוריתא כדמוכח ריב"ם בתוס' עכ"ל מוכח מזה דס"ל דבריה אינה בטלה מדאוריתא וכתב שכ"כ הריב"ם עכ"ד יצ"ו אפריון נמטייה דדלי לן מרגניתא שהאמת הוא שדברי מוהרי"ל בתוך סי' ע"ו כיעוי"ש אמנם מאי דמשמע ליה למני"ר שמוהרי"ל כתב כן בשם הריב"מ לישרי לן מר ופשוט בעיני דמה שכתוב בספר מוהרי"ל שלפניו כדמוכח ריב"מ בתוס' נראה שפתרון תיבת ריב"ם היא "ריש "בבא "מציעא וכונתו לדברי התוספות שם ד' ו' ע"ב ד"ה קפץ תימה דליבטיל ברובא דדבר שבמנין לא בטיל הוא מדרבנן וכו' ובריה נמי לא הוי כדפרישית בחולין וכו' עי"ש ומדברים אלו מוכח דאי הוה בריה הוי אתי שפיר מאי דלא בטיל ואי בריה דלא בטלה הוא מדרבנן הא ודאי לא אתי שפיר כי היכי דלא ניחא להו ליישב על פי מאי דקימא לן דדבר שבמנין לא בטיל משום דאינו אלא מדרבנן זאת היא כונת מוהרי"ל ודייקא נמי דכתב כדמוכח ולא כתב כדמוכיח שלפי הבנתי היה צריך לומר כדמוכיח הריב"ם בתוספות וגם אינו נכון לומר דבר בשם התוספות בלתי שיראה מקום לדברי התוספות באיזו מסכתא ואיזה פרק: ואת זה אגיד שראיתי עתה בספר טהרת המים לרב גדול משאלוניקי שכתב במערכה זו אות ב"ן בשם הרב עוגת אליאו סי' כ"ח דבריה דלא בטיל הוא מדאוריתא ושכתב כן משמא דגמרא ערוכה ואין מי שחולק בזה ותמה עליו שסותר דברי עצמו שכתב בספרו קול אליאו ח"ב בחלק יו"ד סוף סי' ב' בפשיטות היפך מזה וציין לעיין בספרו מעט מים סי' פ"ט והנה משלשה ספרים הנ"ל אין גם א' מצוי אצלי ומשמע דמודה לו במה שכתב התלמוד ערוך דבריה לא בטיל הוא מן התורה ראה זה חדש והדבר תמוה מאד איך נעלם מעיני כל גדולי האחרונים תלמוד ערוך ומרן המשנה למלך בשביעי מהלכות מעילה הלכה ו' על מה שכתבו התוספות דמטבע חשיב ולא בטיל מן התורה כתב הן אמת שדין זה הוא דבר חדש שלא מצינו בשום מקום דבר שלא יהי' לו ביטול מן התורה וכמו שכתב הרשב"א בתורת הבית דכל הדברים שאין להם ביטול הוא דוקא מדרבנן ומן התורה הכל בטל ברוב עי"ש: ובפרטות בדין בריה מצאתי להרשב"א בתורת הבית הארוך בית רביעי שער ראשון ד' ס"ז ע"ב (בדפוס וויען לישראל לפ"ק) וכנראה שהם דברי הרמב"ן וז"ל והרמב"ן ז"ל כתב בנחתך ממנו אבר בעיא ולא איפשיטא גבי מלקות והוא הדין לאיסור ומיהו בריה דלא בטלה דרבנן היא ולקולא ואין צריך לומר מרוסק ונחתך ממנו אבר שהנשמה תלויה בו דודאי בטלה עכ"ד הרי שכתב מפורש דמאי דבריה לא בטלה הוא מדרבנן ועיינתי עתה שנית בדברי מרן הפרי חדש בסי' ק' סק"ג שציינתי בנדפס וראיתי שכתב כן בשם הר"ן בפרק גיד הנשה דבריה דאינה בטלה הוא מדרבנן (ודברי הר"ן הם שם קרוב לסוף הפרק בד"ה גרסינן בגמרא עלה דהך מתניתין עי"ש) ושכן כתב הרא"ש שם דבדאורייתא לא שנא שאין חשוב לא שנא דבר חשוב חד בתרי בטיל (ודברי הרא"ש הם שם בסוף סי' ל"ה) וכיון דבריה דלא בטלה הוא משום חשיבות כשאר דברים החשובים משמע דדעת הרא"ש גם כן דמאי דבריה אינה בטלה הוא רק מדרבנן וכן כתב בשם הרשב"א בתורת הבית ד' ק"ד ע"ב דבריה דלא בטלה הוא מדרבנן וכנראה הן הן הדברים שהבאתי למעלה וכן כתב. בשם הרשב"א בתשובה סי' רע"א וז"ל אני אמרתי דכל שהוא למעלה מחד בתרי במין במינו לדידן דלא סבירא לן כר' יהודה דרבנן הוא וכל שכן שיעורי מאה ומאתים ודבר שבמנין וחתיכה הראויה להתכבד ובריה כולן דרבנן הן דמדאוריתא חד בתרי בטיל וכל בדרבנן הולכין להקל ולא מצאתי מקום בגמרין מפורש מוכרח בבריה דלאו הכין עכ"ל וכן הבין בשם הרמב"ם בפרק י"ו מהלכות מאכלות אסורות ובשם התוספות בכמה מקומות ועל מה שנראה מדברי התוספות בבא מציעא ד' ו' ד"ה קפץ דבריה דלא בטלה הוא מדאוריתא וכן כתב מוהרי"ל בתשובה סי' ע"ו בשמם כתב שהם דברי תימה וכו' עי"ש דב"ק:

והגאון ערך השלחן ביו"ד ריש סי' ק' (בד"ה ודע) כתב דבריה ודבר חשוב דלא בטיל אינו אלא דרבנן כמו שהוכיח הרשב"א בסי' תר"ס ואלה דברי הרשב"א שם תשובה מסתברא דלא מן השם הוא זה דלא מקראי ילפינן לה דבריה דלא בטלה לאו דאוריתא אלא דרבנן דאילו דאוריתא כל האיסורין בין שהן בריה בין שאינן בטלים ברוב ותדע לך דהא בגיד הנשה תנן גיד הנשה שנתערב בין הגידים בזמן שמכירו זורקו ואוכל השאר ואם אין מכירו כולן אסורים ואקשינן עלה בגמרא וליבטיל ברובא ופרקינן בריה שאני אלמא מאן דקא מותיב ליבטיל ברובא לית ליה בריה לא בטלה ואם איתא הוה להו למימר בריה שאני אלא גיד בריה הוא וכו' עכ"ל הא למדת דשלמים וכן רבים מהראשונים נקטי דבריה דלא בטלה אינו אלא מדרבנן ואם באמת תלמוד ערוך בידינו הוא דבריה דלא בטלה מדאוריתא דבר תמוה מאד וכמו זר נחשב בעיני לומר שמכל הראשונים והאחרונים נעלמה סוגיא דתלמודא הלזו: ובבואי אל הארץ הטובה עיה"ק חברון תו' חזרתי אחר הספר עונת אליאו והשגתיו בשאלה ולפי שאין ספר התורה הזה מצוי אעתיק דב"ק בס"ד והוא שהביא שם שהרב מוהר"ר נסים שלום השיג על דברי הרב מר אביו בספר משאת משה בחלק יו"ד סי' ג' והשגתו היא על פי הנחה דהא דבריה אינה בטלה אינו אלא מדרבנן ומדאוריתא בטלה ועל זה כתב הרב ולדידי לאו תיובתא על דברי הרב אבא מארי והנה מעכ"ת ראה מה שכתב הרב פרי חדש בסימן ק' דהא דבריה לא בטלה הוי מדרבנן והביא כמה סברות לזה ואולם הרואה יראה דדבר זה תלוי בפלוגתא דרבוואתא דהרי הרא"ש כתב בפרק גיד הנשה סי' ל"ה וז"ל והא דאמרן דבריה לא בטלה הני מילי כשהוא שלם אבל אם נתרסק או נחתך ממנו קצת לא מיקרי בריה ובטל ברוב כדאמרינן במסכת מכות ריסק תשעה נמלים והביא אחד חי והשלימן לכזית לוקה שש חמש משום בריה ואחת משום כזית נבלה אלמא כשהן מרוסקין לא איקרי בריה ובעי כזית עד כאן דברי הרא"ש וכתב הרב דשמעינן מדבריו דבריה לא בטלה מדאוריתא דאי מדרבנן מה ראיה מייתי מההיא דריסק תשעה נמלים הא התם היינו טעמא דלא לקי כשנתרסק משום דבריה בטלה מן התורה ואין חילוק בין נתרסק ללא נתרסק דהרי הרא"ש מוקי לה לההיא דריסק תשעה נמלים וכו' כשאכלם על ידי תערובת דהרי כתב ובטל ברוב וכמו שאכתוב לקמן אבל למאי דסבירא ליה דבריה לא בטלה מדרבנן מה זו ראיה דאם נתרסק לא לקי אלא ודאי דסבירא ליה להרא"ש דבריה לא בטלה אפילו מדאוריתא ומעתה שפיר מייתי ודוק גם הריב"ה ומרן בסי' ק"א משמע דסברי הכי דגבי מה שכתב הריב"ה דאם נתרסק לא מיקרי בריה כתב מרן שם דברי הרא"ש הללו גם מדברי הרב פרי חדש משמע דבפלוגתא תליא מלתא כמו שיראה המעיין איברא דראיתי להרב פרי חדש שם שכתב דמשמע מפרק הנזקין דהא דבריה לא בטילה היינו מדרבנן דמדאוריתא חד בתרי בטיל אמנם אי לאו דמיסתפינא אמינא דההיא דהנזקין מיירי באגוזי פרך ורימוני בדן כמו שיעויין שם אבל בריה שאני דלא בטלה אפילו מן התורה:

ולי ההדיוט תמיה לי אם עיין הרב בגוף דברי הראשונים שציין מרן הפרי חדש שכתבו מפורש דבריה דאינו בטלה אינו אלא מדרבנן איך תנוח דעת העליון להעלות במחשבה להחליט שהוא מדאוריתא על פי הוכחה לפי דעתו מסוגיא דגמרא דאף אם היה מפורש כן בש"ס לא היה בכחנו לדחות דברי הראשונים רק שהיה לנו תמיהה על דב"ק וכל שכן שלפי דעתי הקלושה אחרי המחילה רבה מכבוד קדשו אין ראיתו מכרחת כלל לא מהש"ס ולא מדברי הרא"ש, וקשה עלי להאריך בדבר זה ואחרי שכתבתי גוף דברי קדשו אסמוך על המעיין שיכריע ואם שגיתי אתי תלין משוגתי ואנו אין לנו אלא דברי הראשונים והאחרונים שרשמתי בנדפס שכולם פה אחד אמרו שדין בריה דאינה בטלה אינו אלא מדרבנן:

וראיתי עוד להרב טהרת המים במערכה זו אות ס"ו שאחר שכתב שכל אלו שאינן בטלים (בריה וכו') אינו אלא מדרבנן שכן הסכימו הפוסקים וכו' כתב בשם רבינו ישעיה ברלין בספר מיני תרגימא בליקוטין שבסוף הספר שהקשה למאן דאמר דמדאוריתא מבטלין איסור לכתחלה מדאמרינן בקידושין ד' נ"ו ובשאר דוכתי לא אמרה תורה שלח לתקלה ואי מדאוריתא מבטלין איסור לכתחלה מאי תקלה איכא הא נתבטל צפור המשתלח ברוב הצפורים לכן מסיק דברור הוא דמאן דסובר דבריה בטלה מדאוריתא סובר דאין מבטלין איסור מדאוריתא ומאן דסבירא ליה דיש ביטול מדאוריתא בריה לא בטלה מדאוריתא עכ"ל וספר מיני תרגימא לא ראיתי מימי ולפי דבריו בואו ונצווח על גדול אדונינו הרשב"א שמבוארת דעתו במשמרת הבית שסובר דמדאוריתא מבטלין איסור לכתחלה כמו שכתבתי בשדי חמד במערכת האל"ף אות ז' דף ה' ע"ג ועיין עוד במה שכתבתי בקונטריס זה (פאת השדי) במערכת האל"ף אות ז' ומר הוא דאמר בהנך דוכתי הנז"ל דבריה בטלה מדאוריתא ושניהם לא יכונו לפי דעת הגאון ובעיקר קושיתו למ"ד דמבטלין איסור לכתחילה מההיא דלא אמרה תורה שלח לתקלה כבר נבוכו בה רבני האחרונים אשר רשמתי בנדפס במערכת האל"ף אות ח' וכמה סברות וחילוקים נאמרו בזה וגם בקונטריס זה רשמתי בזה עי"ש וכבר ציין הרב טהרת המים לדברי הגאון בפליתי סי' ק' שנרגש מזה והוא עצמו כתב דלא קשיא על כמה פוסקים שסוברים דאין מבטלין איסור ובריה לא בטיל שניהם מדרבנן דיש לומר דחיישינן שמא איזה אדם יתפוס את הצפור השלוח באין מבין תכף קודם שיתערב עם שאר צפורים כדי שיתבטל ונמצא אוכלו בעודו באיסור ולכך אמרו לא אמרה תורה שלח לתקלה עכ"ל ולי הדל יש לפקפק בישוב זה משום דלדידי חזי שהצפור הנשלח תכף כשיצא מיד שולחו חשיב נתערב ברוב צפורים דעלמא ולא בעינן שיתערב באחרים בפועל כן נראה לפום ריהטא ועל כל פנים דברי הגאון במיני תרגימא אינם מוכרחים במחילת כבוד גאונו: ועל מה שכתבתי בנדפס שם בסוף האות (בד"ה ובמ"ש הפוסקים) בדין בריה אם בטלה בתתק"ס כתב לי רב אחד וז"ל כן מבואר בב"י בסי' ק' בשם הרשב"א דבריה בטלה בתתק"ס אבל פליאה ממני איך פסק המחבר בס"ג קדרה של מרק שנפל בריה אסור וציין בבאה"ג הרשב"א בתשובה הלא להרשב"א בטלה בתתק"ס ומדוע אסור המרק הלא בודאי יש תתק"ס נגד הברי' ואפשר יש לומר דכיון דאיירי בתבשיל עבה שא"א בסינון (עיין בש"ך שם ס"ק י' ובפ"מ בש"ד שם) הוה כהוכר האיסור ועיין בהגר"א שם ס' ק"ד ס"ק ו' וצ"ע עכ"ל יצ"ו ועיין במה שהבאתי בענין זה בקונטריס הערות לחלקי הכללים בסי' צ"ו אות ז' ובמה שכתבתי בנדפס שם לענין בריה דאינה בטלה אם הוא דוקא בבריה שאסורה מתחלת ברייתה ולא בבריה שלא היתה אסורה מתחלתה כגון תולעים בפירות שהתליעו בתלוש שלא היו אסורים קודם שפירשו או אין חילוק עי"ש כתב לי ידידי הגאון מוהר"ר יצחק שלמה יואל יצ"ו אבד"ק ראוונא וז"ל הנה ראיתי בספרו בדיני בריה בשם כרתי ופלתי דתולעים שבפירות שבתלוש לא חשיב בריה שאינם אסורים מתחלת ברייתן קודם שפירשו והביא מני"ר אמבוהא דספרי והביא בידו דברי הרב אהל יצחק שכתב בשם הר"ן בפרק אלו טרפות גבי תמרי דכדא וכו' דהוי בריה ובספר דגול מרבבה תנינא מהנודע ביהודה (בדפוסי רא"ם סי' פ"ד שבסוף היו"ד ח"א) הביא דברי הג' הר' יונתן מפראג וסיים ודברי פי חכם חן וסברא נכונה היא ואחר כך הביא דברי הר"ן הנ"ל וחלק עליו מתוך דקדוק לשון הש"ס וכתב ועדיין הדבר צריך ישוב וכו' כי יש לדחות הראיה מהגמרא ע"ש אבל קושיא דהכרתי ופלתי לא תירץ על זה כלום והדר"ג מביא בשם הפ"מ ואהל יצחק דברייתה הוי מעת שפירש ולכאורה אין לזה טעם (גם בצמח צדק החדש בדין תולע שבכרוב צירף דעת הכרתי ופלתי) ולפי דעתי נראה לתרץ סברת הר"ן על פי מה שכתבתי לתרץ קושיא שהקשה לי הרה"ג אב"ד דראדיחאוו (באווסטריע) על מה שצדד הנודע ביהודה לפי דברי הטורי זהב דנקב בתולדה כשר הוא הדין בקרום וגולגולת נמי כשר מתולדה לפי זה איך יפרנס הסוגיא דחולין (ד' י"א ע"א) מנא לן דאזלינן בתר רובא אמר רבי אלעזר אתיא מראשה של עולה וכו' ואי סלקא דעתך דמתולדה כשר קשיא ממה נפשך אימתי נעשה הנקב אם מתולדה הא אמרת דכשר ואלא שנעשה אחר כך נוקמא אחזקה ובזה לא שייך תירוץ התוספות שם ד"ה אתיא וכו' דהוה חזקה שלא נתבררה דלפי הנ"ל שפיר נתבררה מכח הממה נפשך עכ"ד (עתה מצאתי הקו' בספר גידולי הקדש בסי' ל' אות ב') והשבתי דאין ראיה מסוגיא זו כלל דפירוש מתולדה אין הכונה משעה שנולד (כדסליק אדעתיה דהרב הנ"ל) דהא אפילו נולד ממעי אמו בנקב הבא מן הבטן כמו ושטו נקוב וכי האי גוונא טרפה אבל מתולדה היינו שנוצר כן מתולדת טבעו (וזה יש היכר בעור החופה צדדי הנקב וכי האי גוונא) ועל פי זה אין כאן ממה נפשך דנימא אם מיצירה כשר. ואם נעשה אחר כך בבטן אמו אכתי נוקמיה אחזקה הא לאו קושיא מתרי טעמא חדא דהא מרא דהך מימרא הוא ר' אליעזר ור"א גופיה סבירא ליה בכתובות (ד' י"ג ע"ב) לדברי המכשיר בה פוסל בבתה כדמפרש רבה משום דחזקה דאמה לא מהניא לגבי בתה ולדידיה הכי נמי דחזקה דבהמה לא מהניא לולדה ולכן לא יועיל לולד זה להעמידו על חזקתו שהיה לו בעודנו עובר במעי אמו משום דקיימא לן עובר ירך אמו הוא ולר"א כמו שאינו מועיל חזקה דבהמה לגבי ולדה כדפרישית הכא נמי אינו מועיל חזקה דהעובר לגבי דידיה גופיה לאחר לידתו כיון דמעיקרא ירך אמו הוה ועוד נראה ברור דאפילו לר"י דסבירא ליה התם דמהניא חזקת האם לגבי הבת מודה הכא דלא מהניא חזקה דעובר לדידיה לאחר שיוולד דעובר מקרי דבר שלא בא לעולם (בחו"מ סי' ר"ט סעיף ד') ואיך יועיל לו החזקה שהיתה קודם בואו לעולם וכן בא מפורש בספר שב שמעתתא (שמעתא ד' פרק ה') דחזקת מרא קמא דעובר לא מהניא ליה לאחר שנולד דבמעי אמו הוה דבר שלא בא לעולם והביא כן בשם הפני יהושע בסוגיא דתקפו כהן שכתב כן בשם הרשב"א בתשובה (ועיין תוספות בבא מציעא ד' ק' ע"א ד"ה וליחזי) וכן כתב בשו"ת בית שלמה (ח"ב סי' קכ"א) והשתא אתי שפיר דאין כאן חזקה כלל דחזקה דולד במעי אמו לא תועיל לו כלום דהוי דבר שלא בא לעולם ולא דמיא לחזקה דבית המנוגע דהיתה בעולם ועל פי זה נדחה סברת הכרתי ופלתי דכתב דתולעים הנ"ל לא הוו בריה משום דלא נאסרו מתחלת ברייתן ולפי המבואר דעובר מקרי דבר שלא בא לעולם ובעת לידתו הרי הוא כבריה חדשה הוא הדין נמי אותן תולעים קודם פרישתן הרי הם כעובר במעי אמו ומקרו דבר שלא בא לעולם ופרישתן זהו לידתן ובריה חדשה הוא דהוו (כסברת הפ"מ ואהל יצחק) נמצא שאסורין בתחלת ברייתן דהיינו רגע דהפרישה לעולם וזה מבואר ואתי שפיר דברי הר"ן ז"ל (ואם זכרוני. אינו כוזב מבואר בספר פרי חדש יו"ד סי' פ"ו דאפרוח בתוך קליפתו הרי הוא כעובר במעי בהמה ואם כן הוא הדין לתולע כדפרישית) והנה אספרה כמו מה ששמעתי מפה קדוש מורי הרב הקדוש מוהר"ר הלל ז"ל מפארעץ שהיה תלמיד מובהק דהרה"ג הקדוש מוהרמ"ם ז"ל מליבאוויץ בעל הצמח צדק (בעוד היה הרב ר"ה אב"ד דבאברויסק) ואמר בשם הצמח צדק הנ"ל ששמע מזקנו (בעל שלחן ערוך הר"ז) ששמע ממורו הרה"ק מוהרר"ד מ"מ דמעזעריץ גדול שאמר לתלמידיו שהכרתי ופלתי לימד זכות על בני ישראל בדבר התולעים הנ"ל וכיון אל האמת עכ"ד ועל כן יותר הקיל הצמח צדק ותלמידו הרר"ה הנ"ל בספק תולע הנ"ל מבספק חדש בזמן הזה (ואין כאן מקום להאריך בגופא דעובדא) וכשאני לעצמי תמהתי על זה באשר נראה לי דברי הכרתי ופלתי מופרכים כנ"ל אבל אמרתי לקיים דברי חכמים וזה דבגמרא מבעי ליה פירשה מתה מהו ועל כל פנים בפי' מתה בתערובות ודאי לית בה משום בריה דממה נפשך אי אזלת בתר שעת פרישתא כנ"ל הא לית בה חיותא ומתנאי הבריה שיהא בה חיותא מאי אמרת ניזול בתר מעיקרא שהיה בה חיות הרי בשעה ההיא לא היתה אסורה ואם כן יש עצה ליזהר להטיל הפירות ההם ברותחין אלא מאי תימר אין מבטלין איסור לכתחלה זה אינו דדוקא ודאי איסור אבל ספק מבטלין כשכבר נתערב כדכתב הש"ך בסי' צ"ב סק"ח בשם תרומת הדשן (סי' קע"א) ודו"ק עכ"ד יצ"ו:

תוכן העניינים

שדי חמד פאת השדה מערכות ב-ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה