שדי חמד פאת השדה מערכות ב-ד· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת ב · סימן ח
בל תשקצו דאיכא בדברים המאוסים אם הוא מדאורייתא או אינו אלא אסמכתא בעלמא רשמתי בנדפס מערכה זו אות צ"ו עי"ש והרב כנסת הגדולה ביורה דעה סי' קכ"א בהגהות בית יוסף אות ב"ן כתב בשם הארחות חיים הביא דבריו מרן הבית יוסף בבדק הבית שם בסוף הסימן כשם שמגעילים כלים משום בליעת איסור כן מגעילין או בליבון מחמת דבר מיאוס כגון מי רגלים ודבר אחר מיאוס דכתיב אל תשקצו את נפשותיכם וכו' משמע קצת שסובר דילפותא גמורה היא ואפשר דכונתו היא דיש לו סמך בקרא דאל תשקצו (וספר ארחות חיים אין מצוי אצלי) והרב מוהריק"ש בהגהותיו שם אחר שהביא דברי הארחות חיים הנ"ל סיים וז"ל ואף שכתב המחבר בהגהותיו משפשפו ודיו לראשונים שומעין כל שכן בדבר איסור חשיב כיון דאיכא לאו דאל תשקצו עכ"ל נוטים דבריו דאיכא לאו ממש ובחידושי יד אברהם שבאשלי רברבי דפוס רא"ם בסי' קט"ז על דברי הרב ט"ז סק"ו (שכתב דמה שאין לוקין מלקות גמור הוא משום דהוי לאו שבכללות) כתב דהפרישה סובר דלא חשיב לאו שבכללות דכל מין שיקוץ אחת היא ושהרב תבואת שור בסי' י"ג הסכים לדעת הרב ט"ז שהוא מן התורה אלא שהוא לאו שבכללות והרב המחבר דחה דברי הרב תבואת שור והסכים לדעת הפרישה דלא חשיב לאו שבכללות וטעם הפיטור מן המלקות הוא משום דאינו אלא מדרבנן עי"ש ונוסף גם הוא על הרבנים שהבאתי בנדפס שמסכימים שאינו אסור אלא מדרבנן:
ודברי הרב מעשה אברהם בא"ח סי' ו' שכתב בספקו לנו לדעת בכלי מים שהוליכו באקראי לבית הכסא דמאיסי ונותר מים אם מותר להדיח בהם פיו או עובר על לאו דבל תשקצו וכו' עי"ש נוטים דנקיט בפשיטות דאיכא איסור תורה לאו גמור דלא תשקצו והוא חידוש שלא הזכיר בתשובתו אם איסור זה מדאורייתא או רק אסמכתא כיעי"ש ובאמת לולא דמיסתפינא הייתי אומר שכן נראה מדברי הרמב"ם בספר המצות לאוין קע"ט שאחר שכתב פירוש הכתוב אל תשקצו סיים וז"ל והנה אמרו גם כן המשהה נקביו עובר משום בל תשקצו ומאן דשתי בקרנא דאומנא עובר משום בל תשקצו והוא ההיקש שבאכילת דברים הנמאסים ושתיית דברים המגונים שירחיקם האדם שיהיה מוזהר ממנו אבל אינו חייב מלקות עליו בעבור כי פשטא דקרא הוא בשרץ לבד אבל נכהו מכת מרדות עכ"ל ומשמע לי שכונתו שאף שבאמת גם אלו בכלל הכתוב הם מכל מקום כיון דפשטיה דקרא אינו אלא שרץ בלבד משום הכי אין מלקין עליו שאם לא כן היה לו לומר אינו חייב מלקות לפי שלא דבר הכתוב אלא בשרץ לבד אך מה אעשה שהגאון פרי חדש הבין מדבריו אלו שכונתו לומר דאינו אסור אלא מדרבנן וכן הבין הגאון ערוך השלחן שאביא להלן וכתב כן בשם הגאונים גינת ורדים ומנחת יעקב ואין מצוים אצלי ובטלה דעתי:
והרב ערוך השלחן ביורה דעה סי' קט"ז אות ו' כתב איסור זה (אל תשקצו) דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא כמו שהוכיח הלחם חמודות בפרק מי שמתו (אמר המחבר דברי הרב לחם חמודות שרמז אם הם מה שכתב בסי' פ"ד עיין להרב תבואת שור סי' י"ג ס"ק ב') וכן מבואר מדברי הרמב"ם בספר המצות לאוין קע"ט כמו שהוכיח הרב גינת ורדים יו"ד כלל א' סימן ג' והרב מנחת יעקב כלל מ"ז אות ב' ובספר עין זוכר מערכת הלמ"ד אות י"ט לא זכר דבריהם ומה שהקשה הרב מנחת יעקב שם לדעת הרשב"א והר"ן דאיסור דרבנן מותר להאכיל לקטן בידים מאי פריך בסוף פרק רבי עקיבא אי הכי אפילו טהור וכו' עיין שם יש לומר דפריך למאן דאמר איסור דאורייתא בית דין מצווין להפרישו ואם כן איסור דרבנן לא ספינן ליה בידים וכן כתב הרב משנה למלך סוף הלכות מאכלות אסורות (אמר המחבר עיין לקמן במערכת החי"ת אות ב' בד"ה ואחר שהרבה) אבל דעת הרא"ם בספר יראים סי' קנ"א והסמ"ק סי' פ' דאיסור זה דאורייתא עיי"ש מדברי הריטב"א בחידושיו למכות מוכח דמשהה נקביו לכולי עלמא הוי דרבנן אבל השותה בכלי מאוס וכו' דעת רבנו מאיר דהוי דאורייתא אבל כל המפרשים סוברים דהוי דרבנן עיי"ש אבל הר"א ממיץ והסמ"ק נראה דסוברים דאפילו משהה נקביו אסור מדאורייתא עכ"ל הרב ערוך השלחן ולמדנו מדברי הריטב"א דאכילת דברים המאוסים חמור ממשהה נקביו ומדברי הגאון בית חדש בסוף סי' קט"ז מוכח דתופס בפשיטות דבל תשקצו מדרבנן הוא דאיכא בדברים המאוסים והוא שצדד שם לומר דהא דאסור לאכול ולשתות בכלים המאוסים היינו דוקא לאחר שנשתמש בהם והדיחן אבל אם הם חדשים שלא נשתמש בהם כלל מותר ושוב כתב שיש לומר כיון שהזמינם לכך לא חילקו חכמים וכו' שהרואה יסבור שכבר נשתמש בהם והדיחם ונראים כחדשים וצדד להביא ראיה ואמר מר דלא פלוג רבנן וכו' ובעל נפש יש לו להחמיר וכו' עי"ש ומדאמר שלא חלקו חכמים וכו' לא פלוג רבנן וכו' מוכח דמשמע ליה דאיסור דרבנן הוא ומשום דהוא סרך קדושה החמירו בה ולא פלוג רבנן ולא הוי כגזרה לגזרה כן נראה בעיני מדברי קדשו אף שיש לדחות קצת:
ועל מה שנחלקו מרן ורבינו הארחות חיים בכלים המאוסים אי בעו הגעלה או סגי בשטיפה כנז"ל כתב הרב ערוך השלחן בסי' קט"ז אות ה' שמרן הפרי חדש בסי' קכ"א הסכים לדברי מרן דבשיפשוף יפה סגי והוא כתב על זה וז"ל ובזבחים דף ע"ט תניא חרסן של זב וזבה פעם ראשונה ושניה טמא ג' טהור מבואר ברש"י שם דחרסן בולע ואפילו הכי סגי בהדחה שלשה פעמים להפליט הבלוע ואם כן הכא נמי ודאי דאין צריך הגעלה וסגי בהדחה שלשה פעמים אבל התוספות בעבודה זרה ד' ל"ג ד"ה כסי כתבו דמים ראשונים ושניים טמאים שמעורב בהם מי רגלים של זב וכן כתב הרמב"ם בפרק ב' מהלכות משכב ומושב וז"ל חרס וכו' וכבסו פעם ראשונה ושנייה הרי המשקים שכבסו בהם טמאים פעם שלישית טהורים שהרי לא נשאר לחלוח מי רגלים עכ"ל הרי דסובר דטהורים וטמאים לא קאי אכלי אלא אמים שכבסו בו ודוקא פעם א' ופעם ב' עדין מעורב בהן מי רגלים וטמאים ואם כן נראה דהדחה לא מהני אלא לזה שהוא בעין ולא לבלוע ומכל מקום נראה דאין צריך הגעלה אבל צריך הדחה שלשה פעמים עכ"ל:
וכתב מרן הפרי חדש בסי' פ"א סק"ג לענין אכילת דברים המאוסים דכל שעושה לצורך רפואה בעלמא או לאיזה סבה ליכא משום בל תשקצו ומרן חיד"א בספר מחזיק ברכה שם אות ד' הביא מה שכתב הרב פרי מגדים בשפתי דעת סק"ג דכל שעושה לרפואה לא שייך לא תשקצו וכתב הרב יד דוד שם בהגהת בית יוסף אות ה' בשם הרב פרי האדמה דמהאי טעמא יש להתיר מה שנוהגין קצת בזמן מגיפה לא יבא ולא יהיה לשתות מי רגלים אליבא ריקנייא דהיתר גמור הוא ואם שותהן קודם תפלה יש לרחוץ פניו היטב וכן כתב הרב פרי תואר בסוף סימן קי"ו דמה ששותין מי רגלים לרפואה לחולי ירקון אפילו אם אין בו סכנה שרי ואני הדל מסופקני דשמא ע"כ לא כתבו הרבנים הנ"ל להקל בזה אלא משום דמשמע להן דאין בזה איסור תורה אלא אסמכתא בעלמא הוא וכדמסיק בחידושי הגאון יד אברהם שהבאתי למעלה ולדידהו ודאי יש להקל כשעושה לרפואה אפילו שלא במקום סכנה אבל לפי מש"כ הרב ערוך השלחן שדעת הרא"ם והסמ"ק דאיסור זה הוא מן התורה וכן משמע קצת מדברי הארחות חיים (וכבר כתבתי בנדפס שדעת הרמ"ה שהוא מן התורה ושמרן הבית יוסף מסתפק) והגאון תבואת שור בסי' י"ג סוף סק"ב כתב שלשון הסמ"ג בלאוין סוף סי' קמ"ח נוטה לדעת דדאוריתא הוא ושכן כתב הסמ"ק בסי' פ' וכן נוטים דברי הרב מוהריק"ש וכן דעת הרב טורי זהב וכו' שכתבו שהוא לאו שבכללות וכו' כנז"ל לדידהו אולי אסור לעשות לרפואה שלא במקום סכנה שוב עיינתי בדברי הפרי מגדים בשפתי דעת סק"ג שציין במחזיק ברכה וראיתי שכתב בזה הלשון עיין שפתי כהן דבל תשקצו איכא (במי רגלים) ודוקא בהשתין לקדרה דאין ניכר הא בפני עצמו אסור ולחולי שאין בו סכנה שרי ויש לעיין אמאי כיון דאיסור תורה הוא ואולי כל שעושה לרפואה לא שייך בל תשקצו עכ"ל הרי דאף שכתב שהוא איסור תורה כתב דכשעושה לרפואה שרי משום דלא נקרא שיקוץ ולא אסרתו תורה ואם כן יצא ההיתר אליבא דכולי עלמא:
ומה שכתב הגאון פרי מגדים בפשיטות דאיכא איסור תורה ואילו למה שהבאתי למעלה מתבאר דבמחלוקת הוא שנוי כראה שכתב כן לפי שהוא בא לפרש דברי רבינו השפתי כהן ומדבריו משמע ליה דאיכא איסור תורה שכתב וז"ל אבל מי רגלים דאדם לדברי הכל מותרים כלומר דאף על גב דבשרו אסור וכדלעיל סי' ע"ט בהגהה (שכתב שם בשר אדם אסור לאוכלו מן התורה וכו') אפילו הכי מי רגלים דידיה מותרים ומשמע מדברי המחבר דמי רגלים דאדם אפילו לכתחלה מותר אבל במרדכי שם כתוב דוקא בדיעבד אם נפל לקדירה או לחולה שאין בו סכנה מותר הא לאו הכי לא עי"ש וכן משמע דעת הרב בתורת חטאת כלל ס"ה ד"ה ונראה למצוא סעד לדברי המחבר ממה שיתבאר לקמן סעיף ז' דחלב אשה אפילו לכתחלה מותר א"כ כ"ש מי רגלים מיהו נראה דלכתחילה יש להחמיר במי רגלים משום בל תשקצו ואולי גם המחבר לא אמר אלא שמותר מצד הדין עכ"ל ומדאמר דאסור משום לא תשקצו ולא פירש דאסור מדרבנן משום אסמכתא דלא תשקצו משמע ליה שסובר שהוא מן התורה כן נראה ליישב בדוחק להצילו ממה שתמה עליו הרב טהרת המים במערכה זו אות ח"י שנעלם ממנו שדבר זה שנוי במחלוקת ולפי מה שכתבתי בכונתו הנה נכון וכמעט מוכרחים אנו לומר שזו היא כונתו שהרי עינינו הרואות להרב עצמו בפרי מגדים חלק ארח חיים סי' קנ"ד באשל אברהם ס"ק י"ט וז"ל ומיהו כל שמאוס לדידיה אסור לו לאכול בל תשקצו מדרבנן עיו"ד קט"ז בטורי זהב אות ו' בל תשקצו דבר תורה ושם כתבנו דיש מחלוקת בזה ועמ"א צ"ב אות ב' וכמה דוכתי משמע דאסמכתא הוא לאו דבל תשקצו רק לשרצים טמאים אבל שאר דברים המאוסים וכדומה רק מדרבנן אסור עכ"ל הרי שלא נעלם ממנו שדבר זה שנוי במחלוקת ולא עוד אלא שדברים נוטים דנקיט כמאן דאמר שהוא רק אסמכתא בעלמא ועיין עוד לו באשל אברהם סי' רס"ו ס"ק י"ג שכתב גם כן שהוא אסמכתא:
ובמשבצות בא"ח סוף סי' ג' כתב בפשיטות על משהה נקביו דאסור משום לא תשקצו דאינו אלא אסמכתא בעלמא עי"ש ואף שלפי מה שכתב הרב ערוך השלחן בשם הריטב"א למכות הנז"ל למדנו דמשהה נקביו קיל מאיסור לשתות בכלי מאוס וכו' ואם כן אין להכריח ממה שכתב במשבצות שמשהה הוא איסור דרבנן שיהיה הדין כן לדעתו גם באוכל דברים מאוסים וכו' מכל מקום כל שלא ראינו בפרי מגדים שהזכיר חילוק זה מסתמא אית לן למימר דלדידיה שניהם שוים וכשנאמר דבמשהה נקביו אינו אלא אסמכתא לפי שעיקר הכתוב הוא לאוכל שרצים טמאים כמו שכתב באשל אברהם סי' קנ"ד ס"ק י"ט הנ"ל הכי נמי יש לומר לדידיה דגם בדברים המאוסים אינו אלא מדרבנן ואם כן צריך לומר דמה שכתוב בסימן פ"א הנז"ל לדברי השפתי כהן הוא דקאמר כאמור ועיין במה שהבאתי בדין זה (אם הוא מדרבנן או מדאורייתא) בקונטריס הערות לחלקי הכללים סי' צ"ב אות א' מה שהשיג על רב אחד יצ"ו ושם בסי' ע' אות ט"ו:
ודברים המאוסים לבני אדם ואינם מאוסים למי שבא לאוכלם אם יש בזה איסור לא תשקצו וכן בהיפוך דברים שאינם מאוסים לשאר בני אדם אבל למי שרוצה לאוכלם הם מאוסים אם יש בזה איסור לא תשקצו עיין בנדפס אות ע"ט ובמה שכתבתי בקונטריס זה לעיל אות ה:
ודע שאחד מתלמידי הי"ו בעת הלימוד שאלני מדוע מזכירים הפוסקים דין זה בלשון בל וקרא כתיב ולא תשקצו ומי סאני לן לישנא דקרא ונימא לא תשקצו ואמרתי לו כן דברת והיא הערה ראויה לשים לב אליה שכן משתמשים רבותינו בעלי התלמוד בש"ס ופוסקים בזה וכיוצא בל תשחית בל תלין בל תקיף בל תוסיף וכדומה ולא מצאתי מענה לשון אף לא ראיתי בספרים שהתעוררו על זה אמנם השגתי עתה (בששון) ספר יקר ילקוט הגרשוני לידידי הגאון אבד"ק לודאש יצ"ו וראיתי שהביא חקירה זו בשם הגאון מוהר"י פיק בהקדמת ספר התשבי ועם שלא כתב ישוב לזה ראיתי נכון להעתיק דב"ק אולי על ידי זה יתעורר איזה מרבני גאוני דורינו לומר ישוב נכון וז"ל (הספר ילקוט הגרשוני) בח"א ד' י"ג סוף ע"א בל הגאון האדיר ר"י פיק התעורר בהקדמת ס' התשבי אמאי נקטו בש"ס ופוסקים בלשון בל יראה ובל ימצא ולא אמרו כלשון האמור בתורה לא יראה ולא ימצא גם במה דאיתא בר"ה ד' הלשון בל תאחר קשה כמו כן וכי כעורה לומר כלשון הכתוב בתורה לא תאחר גם במשנה קידושין אמר חוץ מבל תקיף ובל תשחית ובל תטמא למתים ובבא מציעא קי"א עובר בחמשה שמות משום בל תעשוק ומשום בל תגזול ומשום בל תעשוק שכר עני ומשום בל תלין ומשום לא תבא עליו השמש בכולהו נקט בל חוץ מלא תבא עליו השמש נקט לישנא דקרא ובפסחים כ"ח ישנו בבל תאכל חמץ ובנדרים ג' עובר בבל יחל ובעירובין ק' בל תגרע בל תוסיף בחולין ז' קעבר משום בל תשחית בתמורה ו' עובר משום חמשה שמות בל תקריבו בל תקדישו בל תשחטו בל תזריקו בל תקטירו ומדוע שנה מן מלת לא ונקט בל ברם במשנה נדרים ס"ה שנויה על נכון אילו היית יודע שאתה עובר על לא תקום ועל לא תטור ועל לא תשנא וכן במכות ט"ז המשהה את נקביו עובר משום לא תשקצו מאן דשתי וכו' עובר משום לא תשקצו וכן ב"מ ד' כ"ו עובר בכולן משום לא תגזול ומשום לא תוכל להתעלם והיינו כלישנא הכתובה באורייתא וכן המדה נכונה לומר קרא כדכתיב גם תמה שם עמ"ש בכ"מ בגמ' ברש"י ותוספות וכל הראשונים לענין חמץ בפסח שהוא עובר בבל יראה ובל ימצא הלא קרא דלא ימצא כתוב שמות י"ב פסוק ט' במוקדם ואחר כך כתיב שם י"ג פסוק ז' לא יראה ומדוע הקדימו את המאוחר ועיין תוספות יומא ע"ו ד"ה ובעשור וכתב כי בחיבורו שטרי המאוחרין יישב כל זאת עכ"ל: