אור ברסלב

שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני

סימן קלב

סימן קלא

(מקונטרס אסיפת דינים מערכת יום טוב סי' ב' אות י"ב):

אם שכח ולא הבדיל במוצאי יו"ט אם יכול להבדיל ביום אסרו חג וכן ביום צום גדליא אם הוא חולה שמותר לו לאכול או שיבדיל ביום צו"ג ויטעים היין לתנוק כדרך שכתבו הפוסקים בברכת היין על הכוס של מילה וכיוצא. או אפשר שיש תשלומין להבדלת מוצאי יו"ט עד סוף שלשה ימים כדרך שאמרו גבי שבת דמבדיל ע"ס יום שלישי. או אפשר דלהבדלת מוצאי יו"ט יש זמן יותר בכל זה הוא מחלוקת הפוסקים רבני האחרונים והבאתי דב"ק בקונטרס זה במערכת הה' אות ט"ו עיש"ב:

ועתה מצוה להביא מן החדש כי מצאתי את שאהבה נפשי מר ניהו הכהן הגדול הגאון המפורסם מוהרש"ל מווילנא יצ"ו בספר הבהיר בנין שלמה בקונטרס תיקונים והוספות בדף ה' ע"ג סי' י"ח שדבר בעניינים אלו ולרגל מלאכתי מל"ש אעתיק תוד"ה ומה שיש קצת להעיר בדבריו. וזהו ריש תורה כתוב למר ראוי לחקור במאי דאמרינן (בפסחים דף ק"ו ע"א) דאם שכח להבדיל במ"ש מבדיל עד יום ד' או עד יום ב' אם הוא מתורת תשלומין וכמו בשכח להתפלל מנחה ונפ"מ דאם הזיד ולא הבדיל אין לו תשלומין וכן במוצאי שבת שחל ביו"ט ושכח להבדיל במו"ש וגם במוצאי יו"ט תו אין לו תשלומין כמו בתפלה או דילמא דאינו מתורת תשלומין דבאמת בהבדלה אינו שייך תשלומין כמו שלא מצינו תשלומין בשאר מצות התלויות בזמן רק דהטעם הוא דעדיין לא נשלם הזמן דזמן הבדלה נמשך ממו"ש עד סוף יום ג' והילכך גם במזיד יכול להבדיל וכן אפילו עבר ב' הבדלות ג"כ מבדיל כיון דעדין הוא בתוך זמן ונ"ל ראיה דאינו מתורת השלמה דא"כ לא היה יכול להבדיל רק אם מגיע זמן הבדלה שנית כמו בהשלמה דתפלה ועוד דהיה צריך להבדיל ב' פעמים על שתי כוסות וזה ודאי אין סברא כלל דכיון דמבדיל עתה ממילא עולה גם בשביל הבדלה דשבת אלא ודאי דאינו מתורת תשלומין עכ"ד נר"ו ואני טרם אכלה לדבר כל מ"ש מני"ר יצ"ו בעניינים אלו אמרתי אבא אעיר מה שיש לפקפק קצת בדב"ק הנ"ל) מתבאר מדבריו דבין למ"ד מבדיל והולך כל היום ובין למ"ד מבדיל כל השבת דהיינו עד יום ד' מספקא ליה אם הוא מתורת תשלומין וכו' והדר פשטא דאינו מתורת תשלומין אמנם במחכתה"ר נראה דזה לא יתכן דאם כן מה נענה לקושית הראשונים ע"ד הבה"ג דס"ל דאינו מבדיל אלא יום ראשון וס"ל נמי דאם חל ט"ב במוצאי שבת מבדיל אחר ט"ב ועכ"ל דסבירא ליה דמה שמבדיל ביום ראשון הוא משום תשלומין ותשלומין אינם אלא בשוכח או בנאנס אבל לא במזיד ולכן בעלמא אינו יכול להבדיל אחר יום ראשון מפני שחשוב מזיד מה שלא נזכר כל היום אבל בט"ב סמכינן אמ"ד עד יום ד' לפי שהיה אנוס שלא היה יכול להבדיל ביום א' וכמ"ש כל זה הר"ן בהלכות בפרק ער"פ שם והבאתי בקונטרס הזה לעיל במע' הה"א הנ"ל והבאתי שם דברי הרמב"ן בס' תורת האדם בענין אבלות ישנה דלמ"ד אינו מבדיל אלא יום ראשון אינו מדין תשלומין אלא משום דכולי יומא זימניה הוא וכן דעת היש מקשים שהביא הר"ן שמשום שסוברים דאינו מדין תשלומין הוקשה להם ע"ד הבה"ג שכתב להבדיל בליל מוצאי ט"ב הרי דלמ"ד מבדיל כל היום במחלוקת הוא שנוי אם הוא מדין תשלומין או לא ולדברי הר"ן לדעת בה"ג שהוא משום תשלומין נראה ודאי שמי שהזיד ולא הבדיל בליל מוצאי שבת אינו מבדיל למחר כדקאמר שאין תשלומין למזיד וכל זה לדעת הסוברים דאינו מבדיל אלא יום ראשון אבל לדעת הסוברים דמבדיל עד סוף יום ג' מתבאר מדברי הר"ן הנ"ל דהוא משום תשלומין שהרי המקשים על הבה"ג כתבו דכיון דנקיטינן דאינו מבדיל אלא כל היום נמצא שאין לה תשלומין כלל דכיון דיום הולך אחר הלילה כל יומא מוצאי שבת הוא עכ"ל דמתבאר מדבריהם דמאי דאמרינן דאין לה תשלומין הוא משום שאינו מבדיל אלא יום ראשון דהיום הולך אחר הלילה משמע דאי אמרינן מבדיל והולך עד סוף יום ג' אז יש להבדלה תשלומין דמה שמבדיל מאחר יום ראשון אינו אלא מתורת תשלומין והר"ן הוסיף דגם אי אמרינן אינו מבדיל אלא יום ראשון הוא מדין תשלומין נמצינו למדין דלמ"ד מבדיל כל שלשה ימים כ"ע מודו דהוא משום תשלומין (ובקונטרס הנ"ל תמהתי ע"ד הרב מוהרש"א ע"ד התוס' בדף ק"ז ד"ה אמימר דנראה דס"ל דלא יתכן להבדיל במוצאי ט"ב כשחל במ"ש אלא למ"ד מבדיל עד יום ד' ונעלם ממנו דעת בה"ג ודברי הר"ן הנ"ל כיעי"ש. וכ"כ בפירוש הנשר הגדול הרמב"ן בתוה"א שם דלמ"ד ע"ס יום ג' כולהו תשלומי דראשון נינהו והבאתיו במערכת ה' הנ"ל וכתבתי שם דכן מתבאר מדברי הטור ומרן והרב הלבוש דגבי קידוש כתבו בסי' רע"א ס"ח אם לא קידש בלילה בין בשוגג בין במזיד מקדש כל היום (לשון הפוסקים הנ"ל וכן בש"ע הרב בסי' רע"א אות ט"ז הוא יש לו תשלומין למחר ופשיטא לי דלאו דין תשלומין ממש קאמרי אלא לישנא בעלמא שהרי כתבו בין בשוגג בין במזיד ואולי בכיוון שינה הרב חיי אדם בכלל ו' אות ד' מלשון כל הפוסקים הנ"ל וכתב ואם לא קדש בלילה בין בשוגג בון במזיד מקדש והולך כל הלילה וכל היום והשמיט לשון תשלומין) ואילו גבי הבדלה לא זו בלבד שלא כתבו בפירוש שיש לה תשלומין אפילו אם הזיד ולא הבדיל אלא דקדקו לכתוב שכח ולא הבדיל במוצ"ש מבדיל עד סוף יום שלישי עיין בסי' רצ"ט ס"ו ובחיי אדם כלל ח' אות כ"ב דמוכח דדין תשלומין לתפלה נתנו חכמים להבדלה דכי היכי דבתפלה אין תשלומין אלא למי ששכח הכי נמי בהבדלה וכתבתי שם דמדברי הרמב"ם בפרק כ"ט מהלכות שבת דין ד' יש לדקדק כן מדגבי קידוש כתב מפורש בין בשוגג בין במזיד ואילו גבי הבדלה כתב ואם לא הבדיל בלילה מבדיל למחר וכו' ולא כתב בין שוגג בין מזיד משמע דבהבדלה אין הדין כן ושוב כתבתי דאין הכרח מזה דכיון דשניהם בדיבור אחד נאמרו (קידוש והבדלה שנאם בדין ד') י"ל דסמך עמ"ש בקידוש בין שוגג בין מזיד דה"ה בהבדלה ונפלאתי שם על הרב מוהרש"ז בש"ע שלו בסי' רצ"ט ס"ח שהוסיף מדעתו וכתב שכח או הזיד ולא הבדיל וכתבתי די"ל דמ"ש הפוסקים הנ"ל שכח הוא משום דכללו בדין אחד המבדיל עד סוף יום שלישי והבדלה שאחר יום ראשון ודאי אינה אלא מתורת תשלומין ולכן דוקא בשכח הוא דמבדיל אבל כשבא להבדיל ביום ראשון עצמו לא בעינן שכח דאפילו במזיד הדין כן דאינו בתורת תשלומין אלא משום דזימניה הוא דהיום הולך אחר הלילה ומטעם זה בקידוש דהתשלום הוא דוקא ביום שבת אין חילוק בין שוגג למזיד ומדברי הרמב"ם דקדקתי שיש לחלק בין מבדיל ביום ראשון למבדיל בשאר הימים מדנקט מבדיל תרי זימני (שכתב אם לא הבדיל בלילה מבדיל למחר ומבדיל והולך עד סוף יום שלישי) ולא סגי ליה למיכלינהו ולמימר אם לא הבדיל בלילה מבדיל עד סוף יום שלישי לרמוז דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי דלהבדיל למחר לא שאני לן בין שוגג למזיד אבל להבדיל בליל ב' ומשם עד סוף יום ג' הוא מדין תשלומין ואינו אלא בשכח אבל לא במזיד ויישבתי בזה דברי ש"ע הרב עי"ש וכל זה הוא היפך דעת הגאון הנ"ל יצ"ו דפשיטא ליה דגם מה שמבדיל עד סוף יום ג' אינו מדין תשלומין ופליאה בעיני דכל רז לא אניס ליה ונעלם ממנו דברי הר"ן והרמב"ן שהבאתי למעלה וגם היה לו לעמוד לפי שיטתו על מאי דנקטו הפוסקים בסי' רצ"ט דין זה בשכח וביאר עליה הכהן דלא תיקשי לן מדבריהם לפי שיטתו:

שוב כתב (בבנין שלמה שם) דיש ראיה ברורה דמה דמבדיל עד סוף ג' ימים אינו מדין תשלומין אלא זמנה נמשך עד סוף יום שלישי מדקי"ל ביו"ד סי' שמ"א ס"ב דמי שמת לו מת בשבת ולא נקבר בלילה ונקבר ביום א' אינו מתפלל שחרית שתים לתשלומי ערבית כיון שבלילה היה פטור מחמת אנינותו וכבר עבר זמן תפלת ערבית אבל מבדיל אחר שיקבר המת וע"כ דהטעם דהבדלה אינו מתורת תשלומין אלא דזמנה נמשך ע"ס יום ג' ודין זה הוא ממוהר"ם ומרדכי אבל הרא"ש ס"ל דאינו מבדיל אחר הקבורה כיון דבעת זמן ההבדלה היה פטור דומה לחיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני ובהא קמפלגי דלמוהר"ם אינו מדין תשלומין ולהרא"ש הוא מדין תשלומין ונפ"מ טובא להלכה בהזיד ולא הבדיל דלדעת הרא"ש אין לו תשלומין אלו דברי הרב יצ"ו ולפי זה יש לתמוה על מרן הב"י דמזכי שטרא לבי תרי דממ"ש בא"ח סי' רצ"ט שכח ולא הבדיל וכו' דמשמע דאם הזיד ולא הבדיל אין לו תשלומין מוכח דס"ל דהמשך זמן ההבדלה הוא מדין תשלומין וממה שפסק ביו"ד הנ"ל דמבדיל אחר הקבורה מוכח דס"ל דאינו מדין תשלומין וכמו שהוכיח הגאון יצ"ו ועלה בדעתי לומר דלפי מה שכתבתי לחלק בזה בין כשמבדיל ביום ראשון עצמו דאינו מתורת תשלומין אלא משום שהיום הולך אחר הלילה וכשתקנו להבדיל במוצאי שבת יומו בכלל לכשמבדיל מאחר יום ראשון שאז הוא מדין תשלומין לק"מ משום דמ"ש ביו"ד דמבדיל אחר הקבורה מיירי בנקבר ביום ראשון ויש שהות בו ביום להתפלל ולהבדיל וקאמר דאם לא עבר זמן תפלת שחרית יתפלל ולא ישלים תפלת ערבית אבל מבדיל והיינו משום דמה שמבדיל ביום לא מפני תשלומין אלא שזמנה גם היום ובענין זה מיירי מרן כמשמעות לשונו אבל אין ה"נ דאם נמשך קבורתו עד אחר יום ראשון כשם שאינו משלים תפלה שהיה פטור בה בזמנה כן נמי אין חייב להבדיל כיון שאינה אלא תשלומין דיום ראשון וביום ראשון היה פטור מחמת אנינותו ומתיישבים שפיר פסקי מרן ואין נסתר מחמתו אבל חזרתי בי מפני מראית עין אשר ראיתי להרב הלבוש שם שכתב בלשון זה ולענין הבדלה יבדיל אחר שנקבר המת דלא דמי לתפלה שאין זמנה אלא בערב ומ"ש שאם שכח ולא התפלל יתפלל שחרית שתים אינו אלא בתורת תשלומי החוב שהיה חייב בלילה אבל חיוב התפלה כבר עבר לפיכך אם לא היה חייב בלילה אינו צריך לשלם למחר אבל ההבדלה לא משום תשלומין נגעו בה אלא החיוב הראשון של ההבדל מן הקדושה מושך אחר השבת כל שלשה ימים דבתר שבתא מיקרא כמ"ש בלבוש החור סי' רצ"ח ס"ה לפיכך כל שלא הבדיל במ"ש חייב להבדיל בכל השלשה ימים שאחר השבת כל אימת שיכול נראה לי עכ"ל הרי שכתב מפורש דאם לא הבדיל כל יום ראשון ומשמע מפני שנמשך אנינותו עד אחר יום ראשון מבדיל עד סוף יום שלישי דכשם שבתפלה אם נקבר בלילה ויש שהות להתפלל מתפלל לפי שעדין לא עבר זמנה כן אם לא הבדיל כל יום ראשון מחמת אנינותו מבדיל אחר יום ראשון אחר שנקבר המת לפי שעדין לא עבר זמן ההבדלה והוא רב תנא דמסייע להגאון יחיה ולפי זה הדרא קושיא לדוכתא דהני תרי פסקי שבא"ח סי' רצ"ט ושביו"ד סי' שמ"א סתראי נינהו וגם בגוף דברי הרב הלבוש קשה שדבריו הם היפך דברי הראשונים הנ"ל שכתבו דמה שמבדיל ע"ס יום ג' הוא מדין תשלומין וכן יש לתמוה ע"ד הרב ט"ז שם בסק"ז ובסי' שצ"ו סוף סק"א וז"ל ואין כאן דמיון להבדלה וכו' דשם הוא עיקר זמן ההבדלה מתחלה כך שימשך זמנה כל השבת או עד ליל ד' ולא אמרינן דאם לא הבדיל במ"ש הוי ההבדלה שאח"כ תשלומין על מ"ש אלא עדין זמנה ממש ודומה לתפלת ערבית וק"ש שאחז"ל שזמנה קודם אכילה וכל העובר חייב מיתה ואעפ"י כן זמנה כל הלילה והכי נמי ממש כן הוא להבדלה וזה נכלל במ"ש מי שלא הבדיל במ"ש מבדיל והולך כל השבת כולה עכ"ל וצ"ע:

גם במה שהוכיח דלדעת הרא"ש הוא מדין תשלומין והיא הוכחה נכונה לענ"ד ומוכח לפי זה דגם ביום ראשון עצמו ס"ל להרא"ש דמה שמבדיל הוא מדין תשלומין יש לתמוה לפי זה שהרי מדברי הרמב"ן בתוה"א בענין אבילות ישנה שכתב ומ"מ למ"ד מבדיל והולך כל היום כולו משום כולי יומא כלליא דמוצאי שבת הוא מתבאר יפה דמה שמבדיל ביום ראשון לא מתורת תשלומין אלא משום דלילה ויום אחד הוא ולמ"ד מבדיל כל השבת כתב שם דכולהו יומי עד יום ד' תשלומי דראשון נינהו ומדלא כתב דכולהו תשלומי דמוצאי שבת ודקדק לכתוב תשלומי דראשון נינהו נראה דגם למ"ד מבדיל כל השבת דשאר הימים הם תשלומין אין בכלל זה יום ראשון דיום ראשון זמנו הוא ולא תשלומין ולהכי כתב דכולהו תשלומי דראשון כלומר תשלומין של יום ראשון דלילה ויומו הם עיקר החיוב והשאר הם תשלומין ועינינו הרואות דהרא"ש במסכת תענית פ"ד סי' מ' הביא דברי הרמב"ן ולא רפרף על דבריו והיה לו לגלות שאין דעתו כן אלא גם מה שמבדיל ביום ראשון הוא משום תשלומין ויש ליישב בדוחק וצ"ע וסהדי במרומים שכתבתי כל זה טרם עיוני בכל דב"ק (בראותו שחזר לכתוב אם שכח ולא הבדיל במוצאי יו"ט וכו' חשבתי שנעתק לשקו"ט אחרת ולא ידעתי כי סופו נעוץ בתחלתו וכתבתי מה שעלה בדעתי לשאת ולתת בדב"ק) שוב ראיתי שם (בד"ה וראיה לדברינו) שכתב דלולא דמיסתפי היה אומר שמחלוקת הפוסקים בזמן הבדלה אם יום ראשון בלבד או ע"ס ג' ימים תלוי בסברא דהמשך זמן הבדלה אם הוא מדין תשלומין או לא דהפוסקים עד סוף יום ג' סוברים שהוא מדין תשלומין והילכך כל זמן הנקרא בלשון בני אדם אחר השבת אף דזמנו אינו אלא במ"ש מ"מ יכול להבדיל מצד תשלומין ומ"ד כל יום ראשון ס"ל דאינו משום תשלומין אלא כל יומא קמא זימניה הוא דכשתקנו להבדיל במוצ"ש כל מעל"ע בכלל ונפ"מ לדינא דמי שהיה פטור כל יום ראשון אז א"צ להבדיל לכל הדעות דאף למ"ד דמבדיל עד יום ד' כיון שאינו אלא לתשלומין זה שהיה פטור כל זמן החיוב אינו בתשלומין אלו תוד"ק והוא מכוון למאי דכתיבנא בעניותין דמ"ש מרן ביו"ד סי' שמ"א דמבדיל אחר הקבורה לא מיירי אלא בנקבר ביום ראשון וחל עליו חובת ההבדלה אבל אם לא נקבר עד ליל ב' אינו מבדיל כיון שכל זמן החיוב היה פטור אך לפי הנראה לא שלטו מאורות עיני קדשו בדברי הרב הלבוש שהבאתי דמוכח להדיא דס"ל דגם בכה"ג מבדיל אחר הקבורה דהכל זמן חיוב הוא ואין כאן תשלום כלל. ומ"ש דלולא דמיסתפי וכו' אני אומר ישמח צדיק אם ספקות שלו כך שכיונה דעתו לדעת הרמב"ן שהבאתי שמתבאר שסובר כן אלא שאין כן דעת הבה"ג לפי מה שפירש דבריו הר"ן כנז"ל גם מה שכתבתי למעלה דלפי הוכחתו מדברי הרא"ש דהוא מדין תשלומין מוכח דגם ביום ראשון מה שמבדיל הוא מדין תשלומין ראיתי שם שכתב כן וכתב דמוהר"ם שכתב דמבדיל למחר כשנתחייב ס"ל באמת דביום ראשון אינו מצד תשלומין וכו' עי"ש תיתי לי שזכיתי לדעתו יצ"ו:

ובעיקר הדין שלפנינו (במי ששכח להבדיל במוצאי יו"ט עד כמה הוא זמן ההבדלה) הביא שם בשם רב גדול חיים עד העולם יצ"ו דאחר יו"ט אין תשלומין כי אם ביום שאחר החג שהוא קשור ושייך לימי החג ולא דמי לשבת שמבדיל עד יום ד' דהתם שאני דקדושת שבת נמשכת עד יום ד' וכמ"ש הקרבן נתנאל בגטין וכ"כ האר"י בשם הזה"ק והביא ראיה לזה מסוגיא דגטין דף ע"ז ומפסחים דף ק"ו והרב המחבר נר"ו דחה ראייתו ואדרבא הוכיח לאידך גיסא משיטת הרי"ף והרמב"ם דסוברים דאינו מבדיל אלא ביום ראשון ואילו גבי גט סוברים דאחר השבת הוא עד יום ד' וכו' עי"ש ויש טעות בדבריו שפלטתו קולמסו שלא מדעת בעלים במה שייחס להרמב"ם דאינו מבדיל אלא יום ראשון ולא כן הוא האמת כמבואר בדבריו בפרק כ"ט דין ד' שפוסק כמ"ד כל השבת כולה אלא שיש נוסחא בדבריו שמבדיל ע"ס יום ד' וכבר כתבו דהנוסחא האמתית היא עד סוף יום שלישי עיין בדברי מרן בכ"מ ובב"י ועכ"פ הוא פוסק כמ"ד כל השבת ולא כמ"ד כל היום וגם בדעת הרי"ף דעת הרב קרב"ן בפרק ער"פ דט"ס הוא בהרי"ף אלא גם הוא פוסק כמ"ד כל השבת אלא שלא הזכיר מדברי הר"ן שם שהבין בדעת הרי"ף דפוסק כמ"ד כל היום וכן ייחס לדעתו הרמב"ן בתורת האדם שם ובעיקר דברי הרבנים טובים השנים הבונה והסותר יחיו יש לפלפל לבנות ולסתור ובגוף הדין בשכח ולא הבדיל במוצאי יו"ט לא הביא לנו מדברי הרב הנ"ל יצ"ו מנא ליה דבמוצאי יו"ט יכול להבדיל כל היום דאימור כיון דלא דמי לשבת אין לו שום תשלום אלא בלילה הוא דמבדיל ויש להסתפק בדעתו אם הוא משום דס"ל דיום אסרו חג קשור עם החג ומשו"ה הוא דמצי להבדיל בו כדמשמע מרוצת לשונו וא"כ נפ"מ דביום שאחר ר"ה דאינו חשוב אס"ח לדעת הרב משחא דרבותא שהבאתי במערכת ה"ה הנז"ל אינו יכול להשלים אף אם הוא חולה שמותר לו לאכול ולשתות) ואפשר ס"ל כדעת הרב מעשה אברהם שהבאתי שם דגם צום גדליא חשוב אסרו חג וקשור עם ר"ה שהוא חג כדכתיב בכסה ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה וכו', או אפשר דס"ל כמו שכתבתי אנכי ההדיוט שם דכשאמרו להבדיל במוצאי יו"ט היום הולך אחר הלילה ואף אם אינו חשוב אס"ח יכול להבדיל כל זה יש לצדד בדברי הרב הנ"ל יצ"ו לפי שלא גילה דעתו וראיתו לזה:

אמנם הרב הגאון המחבר יצ"ו הביא מ"ש מרן חיד"א בברכ"י סי' תצ"א בשם הרב מוהר"י עאיש בשו"ת ב"י (שהבאתי בקונטריסו במערכת הה' הנ"ל) שיכול להבדיל כל ימי השבוע ונראה מדבריו שאין בידו גוף תשו' בית יהודה שכתב ונ"ל טעמו וכו' והוא הטעם עצמו שכתב הרב ב"י כמו שמתבאר ממ"ש בשמו הרב מעשה אברהם שהבאתי בקונטרס הנ"ל ומני"ר יצ"ו אחר שנשא ונתן בזה כתב במסקנתו דאם שכח ולא הבדיל במוצאי יו"ט תליא במחלוקת הפוסקים בהבדלה דמוצאי שבת ולדעת הסוברים דמבדיל עד יום ד' גם במוצאי יו"ט יכול להבדיל עד שלשים יום או עד ט"ו יום (לכל מר כדאית ליה בפירוש אחר הרגל וביאר שם בד"ה ולענין אם שכח וכו' דנפ"מ דאם גם במוצאי שבתות שבנתיים לא הבדיל כגון ששכח או לא היה לו כוס נהי שאינו יכול להשלים מחמת שבת אחר שעבר יום ג' מ"מ יכול להשלים מחמת תשלומי יו"ט עד שלשים יום ולרבינו חננאל עד ט"ו יום) ובסוף הסימן הביא מ"ש בגיליון להגרע"א בא"ח סי' קצ"ט (אינו מצוי אצלי ולפי הנראה צ"ל סי' רצ"ט כי שם הוא מקומו) בשם ס' לשון חכמים דמוצאי יו"ט אין לו תשלומין כלל ושהגרע"א סובר דיום ראשון שאחר יו"ט יש לו תשלומין דהיום הולך אחר הלילה ובאמת שמחתי שכיונתי לדעת עליון שסברא זו כתבתי בעניותי במערכת הה' הנ"ל כאשר עיניך תחזנה מישרים ובודאי לדעת הגרע"א לפי טעמו גם בצום גדליא אף אם נאמר דאינו נקרא אסרו חג וכמ"ש הרב משד"ר וגם הרב ויקרא אברהם שהבאתי שם נראה דמסכים לדעת הרב משד"ר בזה דלא הוי אס"ח מ"מ משום שהיום הולך אחר הלילה יש לו תשלומין שאם לא הבדיל בלילה והוא חולה שיכול לאכול ביום צו"ג יכול להבדיל על הכוס לפי סברא זו וכסברת הגרע"א ראיתי שכן דעת הרב בית אפרים בחי' וביאורים שלו להלכות אונן שכתב בסעיף כ"ד מי שהיה אונן במוצאי יו"ט ולא יכול להבדיל בלילה יבדיל ביום ואם עבר היום אין לו תשלומין וה"ה אם במוצאי יו"ט נאנס ולא הבדיל ובביאורים אות כ"ג הביא מ"ש הרב ב"י דיש תשלומין להבדלת מוצאי יו"ט כל השביע וכתב שדעת מרן חיד"א בברכ"י ומחב"ר סי' תצ"א שאין לה תשלומין כלל דדוקא לענין שבת שייך לומר דשלשה ימים אחר השבת חשיב בתר שבתא כיון שהוא ענין התדיר שבכל ששה ימים מפסיק שבת בנתיים ומפלגינן השבוע לשתים זה בתר שבתא וזה קמי שבתא הסמוך לו אבל יו"ט שכ"א רגל בפ"ע ואף שיש רגל אחר אחריו אין גוררין הימים לפניו ולאחריו כלל ופשיטא שאין לדמות למ"ש בח"מ ססי' מ"ג אם כתוב בשטר עד אחר הפסח וכו' וגם שם הש"ך חולק ומכ"ש בזה שהוא רחוק מן השכל להפליג זמן ההבדלה כ"כ לכן נראה דאף דהרמ"א בא"ח סי' רצ"ט כתב דהעיקר דמי שלא הבדיל במוצ"ש מבדיל ע"ס יום ג' וכן תפסו האחרונים כאן מ"מ לענין הבדלת יו"ט יש לתפוס כדעה השניה דמבדיל כל היום כולו ובזה אין חילוק בין הבדלת שבת להבדלת יו"ט דתרווייהו כי הדדי אחר שבת ואחר יו"ט מיקרי עכ"ל הרי מצאנו חבר להגרע"א דיכול להבדיל בכל יום מוצאי יו"ט אלא שלא זכיתי להבין מ"ש הרב בית אפרים דה"ה אם נאנס ולא הבדיל במוצאי יו"ט דמשמע דדוקא בנאנס או אפשר ה"ה שכח יהיה הדין כן אבל אם הזיד ולא הבדיל אינו יכול להבדיל ביום ולא ידעתי למה דהא ודאי לפי דעה זו הסברא מחייבת דמה שמבדיל ביום אינו מדין תשלומין אלא משום שכל המעל"ע של מוצאי שבת יום אחד הוא והיום הולך אחר הלילה וכשאמרו להבדיל במו"ש הלילה והיום שוים וה"ה במוצאי יו"ט וכמו שכתב כן בפירוש הרמב"ן בספר תורת האדם בענין אבלות ישנה והבאתי דב"ק במערכת הה' הנז"ל וכן דעת היש מקשים שהביא הר"ן בפרק ער"פ ע"ד הבה"ג שכתב להבדיל במוצאי ט"ב שחל בשבת ועם שהר"ן כתב ליישב דברי בה"ג דס"ל דמה שמבדיל רק ביום ראשון ג"כ הוא מדין תשלומין ודוקא בשכח ולא בהזיד וכו' עי"ש וא"כ לדבריו אם הזיד בליל מ"ש אין לו תשלומין למחר וה"ה בהזיד ליל מוצאי יו"ט מ"מ נראה פשוט דלענין דינא אית לן למינקט כדעת הרמב"ן והיש מקשים שסוברים דאינו מדין תשלומין כלל וא"כ אפילו בהזיד ולא הבדיל יכול להבדיל ותימה בעיני שנעלם מהרב הנ"ל כל זה שלכל הפחות היה לו לרמוז דבריהם ולומר שחושש לסברת בה"ג לפי מה שפירש דבריו הר"ן בפרק ער"פ גם במ"ש שאין לדמות לההוא דח"מ סוסי' מ"ג וגם שם הש"ך חולק הנה בודאי לא ראה גוף תשובת הב"י (שמשם נובע עיקר דינו) רק מ"ש בשמו מרן חיד"א בקיצור ואין זה מן התימה אך תמיה לי במ"ש שגם שם הש"ך חולק דהן אמת דהש"ך חולק עמ"ש מרן דאחר הפסח היינו רוב ימים שאחר הפסח לעצרת אבל בסברת רבינו חננאל עד ט"ו יום אחר הפסח אינו חולק ואדרבא תלי כיפי לסברא זו וכתב שדבריו דברי קבלה וכו' עי"ש שנראה היא דעתו וגם בס' מקצוע בתורה להרב המחבר ספר מגן האלף הסביר בטו"ט סברת רבינו חננאל עי"ש וא"כ גם בהבדלה אם באנו ללמוד משם יש לנו לומר דיש לה תשלומין עד ט"ו יום אחר הפסח וצ"ע:

ולענין הלכה למעשה נראה ודאי שאין לפסוק כדעת הרב ב"י דיש לה תשלומין כל השבוע כי ברבים היא החולקים עליו ועם כי ידידי הגאון בנין שלמה יצ"ו לא חש למ"ש מרן חיד"א בברכ"י ע"ד הרב ב"י (שאין ראיתו מכרעת ויותר מזה ביאר במחזיק ברכה שם ששמע מאחד מגדולי הדור שאין דעתו נוחה בזה ולא שמיע ליה סברת הרב ב"י ואין לסמוך עליו למעשה) הנה בקונטרס הנ"ל הבאתי דהרבנים שע"ת וזכור לאברהם וחסד לאלפים הביאו מסקנת מרן חיד"א ועוד הבאתי דהרב חכמה ומוסר כתב ע"ד הרב ב"י שכל הבאים אחריו חלקו עליו ואמרו דאין לסמוך עליו בזה וגם הרב ויקרא אברהם שהבאתי שם מסכים כן לדינא ונוסף גם הוא שכן דעת הרב משנת חכמים כנז"ל א"כ לגבי דידן ודאי אין לנו לפסוק שלא כדעתם ואף לפסוק שיבדיל במוצאי יו"ט עצמו בא"ח אין דעתי העניה נוחה דאף שכן דעת הרבנים לקדושים אשר בארץ רעק"א ובית אפרים הנ"ל וגם דעת הרב משחא דרבותא כן היא בכל יום אסרו חג ויבדל לחיים טובים הרב הכותב שהביא בבנין שלמה יצ"ו שכן היא דעתו כמ"ש בשמו הרב המחבר יצ"ו מ"מ פשוט שאין כן דעת מרן חיד"א ורבים אשר אתו ועכ"פ מידי פלוגתא לא נפיק וכללא דספק ברכות קאי אאיסדן וידעתי שיש הרבה פוסקים שלא נאמר הכלל דספק ברכות להקל אלא בברכות שאומר בהו אקב"ו כברכת המצות אבל בברכות שאינו אומר בהן אק"ב וצונו כברכת שהחיינו וברכות השבח לא אמרינן סב"ל וכמו שרשמתי בקונטרס זה במערכת ברכות סי' א' אות י"ח סק"ה בכל זאת אין דעתי העניה מסכמת להצריך לברך ושב ואת"ע עדיף:

תוכן העניינים

שדי חמד דברי חכמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה