שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן צו
(מקונטרס הכללים מערכת הה"א אות מ"ג).
הרחבת גבול מי שחייב לחברו ונתחייב לשלם לו כשירחיב ה' את גבולו והנושה טוען אם יש לו חמשים זהובים נקרא הרחבת גבול עפ"י מ"ש בס' קהל יהודה בשם גאון אחד ממ"ש בחולין דף פ"ד ע"פ כי ירחיב ה' אלהיך למדה תורה ד"א שלא יאכל בשר אלא לתיאבון יש לו חמשים מנה יקח לפסו ליטרא בשר מע"ש לע"ש וכו' והשיב ע"ז הרב נו"ב במ"ת חח"מ סי' י"ד, אין דעתי נוחה מפסקים כאלו ללמוד פסק הלכה מאגדה (עיין במה שכתבתי בקונטריס הכללים במערכת האל"ף אות צ"ה בזה), ועוד תמה על עצמך מדינה שיש בה יוקר גדול ומדינה שהכל בזול ואין הפרוטה מצויה יהיה שוה הערך להיות נקרא הרחבת גבול בכך שזה אין הדעת סובלתו ופשיטא דהרחבת גבול בזה הוא לפי הזמן והמדינה והכל לפי ראות עיני הדיין. ואמנם לו יהיבנא דיש ללמוד מאגדה זו אכתי חמשים זהובים מאי עבידתייהו ואדרבא לפי הגדה זו יבא החשבון לסך רב דכי ירחיב וכו' ואמרת אוכלה בשר אין הכונה שיאכל בשר משבת לשבת אלא שיאכל בכל אות נפשו ולזה צריך מאה מנה כמ"ש בש"ס ומאה מנה עולים שלשת אלפים ושל"ג צ"ל מעות קיר"ה קוראנט (עי"ש שבאר החשבון הזה) וא"כ אם נחשוב לפי מ"ש בקול יהודה אין הלוה חייב לשלם עד שיהיה לו ג' אלפים של"ג צ"ל וממקום שבאו לחפש זכות משם יצא חוב אבל באמת כל זה טעות והרחבת גבול הכל לפי ראות עיני הדיינים לפי אותו העת ואותו הזמן אלו תוד"ק עי"ש. והנה בדבר הכתוב ושנוי בתשובה עצמה ומשולש במפתחות קשה ודאי לתלות בט"ס, לכן יראתי להגיה במקום חמשים זהובים חמשים מנה. אמנם לא אכחד כי איני מבין בעניותי אף לדברי השואל דמשמע ליה דכל שאוכל בשר אף אם הוא רק משבת לשבת חשיב הרחבת גבול, מ"מ מה זה חמשים זהובים דקאמר הלא בש"ס לא אמרו דאוכל בשר אלא מי שיש לו חמשים מנה ולפי חשבון הרב יעלו אלף ותרס"ה זהובים, ומדברי הרב משמע דאם היה מודה לדברי השואל דכל שאוכל בשר אפי' אינו אלא משבת לשבת הוי הרחבת גבול הוה שתיק ליה, ואנכי לא ידעתי וצריך לידחק בכונתו דחדא ועוד קאמר חדא דבעינן מאה מנה, ועוד דזהובים לא זהו מנים ויעלה על אחת כמה וכמה. ובאמת סימנים מצאתי לומר שט"ס הוא בנו"ב וצ"ל חמשים מנים תחת חמשים זהובים מדברי גדול בדורנו הרב שער החצר נר"ו בסי' צד"ק שהביא שם סוגיית הש"ס דחולין הנ"ל, וכתב שהרב הגדול מוהר"ח עמרם בתשו' שבס' משבצות זהב נשאל במי שהבטיח לפרוע חובו כשירחיב ה' את גבולו וטוען שעדיין לא הורחב גבולו עד כמה יוכל לדחותו ושפשיט לה מסוגיא זו דכשיש לו חמשים מנה מיקרי הרחבת גבול ושאין לדחות דזה דוקא בזמן הש"ס אבל בזה"ז שהוצאות מרובות ויוקר השערים לא סגי בהכי דז"א שהרי שנינו בסוף פאה מי שיש לו חמשים זוז ונושא ונותן בהם לא יטול מן הקופה ופסקוה הפוסקים להלכה בזה"ז, והרב המחבר נר"ו תמה עליו דמפורש בדברי מרן בב"י ובש"ע דלא נאמרו כל השיעורין הללו אלא בזמנם אבל בזה"ז יכול ליטול עד שיהיה לו קרן שיוכל להרויח כדי פרנסתו ובעיקר דברי תשובתו כתב כבר קדמו הרב קהל יהודה בשם גאון והגאון נו"ב הכה על קדקד סברא זו עכ"ל. דנראה מזה דשני נביאים (מוהרח"ע והגאון שבקהל יהודה) מתנבאים בסיגנון אחד, והרי בתשו' מוהרח"ע כתוב חמשים מנים ובנו"ב חמשים זהובים ועכ"ל דט"ס הוא בנו"ב ויש לדחות דעל עיקר המצאתו קאמר שקדמו בנו"ב:
ואיך שיהיה לפי דרכנו למדנו דדבר זה במחלוקת הוא שנוי בין הרב מוהרח"ע והרב נו"ב אי מיקרי בזה"ז הרחבת גבול בחמשים מנה והני מילי דמר הנו"ב מילי דסברא נינהו וכן דעת הרב שער החצר נר"ו ובס' זכרנו לחיים ח"א בחלק ח"מ במערכת הגימ"ל (גבול) כתב דהרב מעשה אברהם סי' ל"ז שקו"ט ע"ד הנו"ב ולא גילה לנו אם חולק עליו או מקיים סברתו ובס' ישרי לב בחח"מ במערכת הה' דף ג"ן ע"א כתב ידי"ן הרב המגיה נר"ו דהרב מעשה אברהם הרבה להשיב ע"ד הנו"ב וכתב הוא נר"ו שדבריו מגומגמים ודבר גדול דבר הנו"ב דהדבר מסור לב"ד הזמן וכו' ודבר פשוט הוא וראה לסופר מובהק שכתב מפורש בשטר לכשירחיב ה' את גבולו לפי ראות עיני הב"ד וציין ברכת מעדיך לחים בדף כ"ה ע"ד, ומשמעות הדברים הוא דהרב מעש"א חולק על הנו"ב והוא נר"ו מסכים לדעת הנו"ב. אמנם עיינתי בברכת מל"ח ודבריו הם בדף ה"ן ע"ד שהביא מ"ש הנו"ב (ויש גמגום בדבריו בהעתקתו מ"ש בנו"ב כמו שיראה הרואה בגוף הס') עד אבל באמת כל זה טעות והרחבת גבול, הכל לפי ראות עיני הדיינים ולפי העת והזמן וסיים וכן הסכים לדין הרב מעשה אברהם בחח"מ סי' ל"ז דף אמ"ר ע"ד ושכן היה דן מר אביו כי הרחבת גבול הוא כשיהיה לו עריכת המס שמעריכים לו בעד הקרן יעי"ש עכ"ל, דמתבאר דגם הרב מעש"א ומר אביו מסכימים לדעת הרב נו"ב אחר זמ"ר השגתי ס' מעש"א וראיתי שאף שפקפק מאד על כל דבור ודבור של הרב נו"ב, מ"מ בסוף דבריו כתב דמ"ש הנו"ב דהרחבת גבול תלוי לפי העת והזמן וכו', כן ראיתי להרב מר אבי וכו' עי"ש דמתבאר כמ"ש בשמו מרן החבי"ף בברכת מל"ח. ונראה ודאי דהדין אמת כדעת הרב נו"ב ואין להאריך בפקפוקי הרב מעשה אברהם: