אור ברסלב

שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני

סימן עט

סימן עח

(מקונטרס הכללים מערכת הקו"ף אות נ"ז).

קבלת עדות שלא בפני בע"ד בדבר שהוא אפרושי מאיסורא כתבו הפוסקים בשם הרב המאירי דמותר לקבל עדות שלא בפניו ולפי הנראה אין זה מוסכם לכ"ע כמו שיתבאר בס"ד וראיתי להרב כנה"ג בשו"ת בעי חיי ח"מ ח"א סימן כ' בנדון שהב"ד הראשון קבלו עדות על איש אחד שעושה מעשה כיעור חיבוק ונישוק עם אשת איש שכנה וגזרו עליו שיעקור דירתו משם והב"ד השני מפקפקים על הב"ד הראשון מכמה טעמים ואחד מהם הוא מה שקבלו העדות שלא בפני הנחשד וע"ז השיב באות ג' ומה שאמרו דכיון דעדות זה נתקבל שלא בפני בע"ד יכולים העדים לחזור בהם לא ידעו ולא יבינו דלא בעינן שתקובל העדות בפני בע"ד אלא בבאים לחייב או לענוש עפ"י אותו העדות אבל לאפרושי מאיסורא לא בעינן בפני בע"ד לכ"ע ומגדולי המורים אמרו דעדות גטין אין צריך שתקובל בפני בע"ד דכ"ע בעלי דבר נינהו כיון דהוי לאפרושי מאיסורא וכ"ש בנדון זה דהוי לאפרושי ממש מאיסורא עכ"ל ותמיה לי במ"ש דלאפרושי מאיסורא לא בעינן בפני בע"ד לכ"ע ולפי הנראה לאו כולי עלמא מודו שהרי בכנה"ג אה"ע סי' מ"ב הגב"י אות ע"ח כתב וז"ל בענין איסורין כגון אם באו עדים והעידו שלא בפני האשה שנתקדשה לפ' או שנטמאו טהרותיו מקבלים עדות שלא בפני בע"ד דכיון דהוי לאפרושי מאיסורא כ"ע בעלי דבר נינהו הרב בצלאל בסי' י"ז בשם הרב המאירי וכ"כ הר"י אדרבי בסי' ד' ה' ו' ור"ט ושכ"ב ושס"ט בשם הרדב"ז וכ"כ הר"ש חקאן ואחד קדוש בתשו' כ"י למוהר"י בי רב סימן ע"ו והרדב"ז בח"א סי' נ"ח וכ' מוהר"ר גבריאל הו"ד בס' משפטי שמואל סי' פ"ג שכן נהגו וכ' מוהרח"ש בתשו' להאה"ע סימן י"ז ומ"ב דדעת נכון ויש חולקים וסוברים שאף בעידי קידושין אין מקבלים עדות שלא בפני בע"ד הרב בצלאל סי' ה' וזה נראה דעת הרמ"א שהביא הרב מוהר"ש שלום בתשו' כ"י וכ"נ מדברי רשד"ם חאה"ע סי' פ"ח ור"ז ומדברי הרש"ך ח"א סי' כ"ט ומדברי הר"ח באסאן הו"ד במקומו הנ"ז ומדברי משאת בנימין סי' ק"ו ומוהר"ם די בוטון סי' יו"ד ובביאור כתב רשד"ם בחלק הנ"ז סי' כ"א ונו"ן דאין הפרש בין שאר איסורין לדיני ממונות וכ"כ משפטי שמואל בסוף סי' קכ"ז דעדות קידושין שנתקבל שלא בפני האשה שחוזרים העדים ועיין בס' מ"ץ ח"א סי' ע"ד ובס' פ"מ סי' כ"ט עכ"ל הנך רואה שמני"ר גופיה בס' כנה"ג הביא בזה מערכה מול מערכה וא"כ יש לתמוה עמ"ש בתשו' הנ"ל דבאפרושי מאיסורא לכ"ע מקבלים עדות שלא בפני בע"ד וחידוש הוא שלא הזכיר בכנה"ג מ"ש הרב מוהר"ם אלשיך בתשו' סי' ק"ד בשם הרב מוהריב"ל במ"ב סי' ח' שהביא תשו' הרשב"א שנראה ממנה דא"צ קבלת עדות בפניו אלא בממון ושהרב מוהריב"ל מסיק דהויא ספק מקודשת ושהרא"ם כתב דגם בקידושין בעינן בפניו ודעת מוהרמ"א שם נראה דהויא ספק מקודשת כיעי"ש ומה שכתב בשם הר"י אדרבי בשם הרדב"ז מלבד המקומות שציין מצאתי עוד שכ"כ בסימן רכ"ו בשמו ושם הביא תשו' הרשב"א (שלפי הנראה לתשו' זו כיוון הרב מוהריב"ל שהביא מוהר"ם אלשיך הנ"ל) וסיים הרב מוהריא"ד וז"ל הרי שכתב שבין האיש והאשה בענין איסור מקבלים עדות שלא בפני בע"ד אפי' לקולא להתיר א"א לעלמא כ"ש בנדו"ד דהוי לחומרא לחוש לאותם הקידושין עכ"ל והאריך בכל זה הרב מוהר"י חאנדאלי (בשו"ת פני יהושע) סי' י"ו ד' ק"י ע"ב ובע"ג הביא מה שהוכיח הרב מוהר"י אדרבי מתשו' הרשב"א כנז"ל ודחה ראיתו וכתב בשם הרב מוהראנ"ח ח"א סי' ס"ח דמפי סופרים וספרים מקובל וכ"כ בשם הרדב"ז ושאר גדולי עולם דבענייני איסור מקבלים שלא בפני בע"ד דכ"ע בע"ד הם בין להחמיר בין להקל דזיל בתר טעמא. והביא עוד שכן פשט המנהג לקבל עדות קידושין שלא בפני האשה ועוד הביא דברי הרבנים הרא"ם בח"א סי' נ"ד ומוהריב"ל בכמה תשובות בענין זה ומסיק (הרב מוהרי"ח) דמ"מ מידי מחלוקת ישנה לא נפיק ואם כבר נתקבל העדות אין לעשות מעשה עפ"י אותה העדות וצריך להעיד עוד בפני בע"ד עי"ש וא"כ כיון ששנוי במחלוקת הדבר תמוה איך כתב בבע"ח דלכ"ע מקבלים משום אפרושי מאיסורא וצריך לדחוק שכונתו דאף דבעלמא כ"ע מודו דבעינן בפני בע"ד מ"מ באפרושי מאיסורא אינו מוסכם לכ"ע אלא שנוי במחלוקת שמגדולי המורים אמרו וכו':

עוד יש לפקפק עמ"ש בתשו' בע"ח הנ"ל דיש לומר דאף לדעת הפוסקים דמקבלים עדות שלא בפני בע"ד משום אפרושי מאיסורא היינו דוקא כשאין בזה שום עונש להבע"ד כגון שמעידים על האשה שנתקדשה או שאומר נטמאו טהרותיו שאף שמזה נמשך הפסד לחברו מ"מ אין זה בתורת עונש ואין לו שום בושת ופגם דכשם שכתבו הפוסקים דלפסול אדם אחד מאומנתו אין מקבלים שלא בפניו משום אפרושי מאיסורא הכי נמי אפשר לומר בנדון זה דמה לי דינא רבה או דינא זוטא כיון שיש לו בזה בושת ופגם שמחמת שמאמינים לדברי העדות גוזרים עליו לעקור דירתן משם נראה דלכתחלה צריך לקבל העדות בפניו ומצאתי בתשו' רב גדול בדור שלפננו בשנת תקס"א הרב מוהר"א בן אלרוליא הובאה בס' מים החיים בחאה"ע סי' ה' שהביא מ"ש הרב בעי חיי בתשו' הנ"ל. להאמין בנדונו העדאת עד אחד עפ"י מ"ש הסמ"ג דאף ע"ג דאסור להעד להעיד יחידי כי ההיא דטוביא חטא וזיגוד מינגד מ"מ:

משום אפרושי מאיסורא שרי ועפ"י עדות אותו העד גזרו בנדונו על הנחשד לעקור דירתו משכונתה וע"ז האריך לתמוה עליו דלא יתכן לענוש עפ"י עדות ע"א משום אפרושי מאיסורא וכן פסק בנדון שאלתו שא"א נחשדה עם חמיו עפ"י עדות ע"א בנישוק וחיבוק דאי אפשר לגזור עליה שתתרחק מבית חמיה שיש לו בזה בושת ופגם וכו' עי"ש דב"ק ונראה דלפי זה גם לענין קבלת עדות שלא בפני בע"ד אף למ"ד דמשום אפרושי מאיסורא שפיר דמי מ"מ בכה"ג דאית להו בושת ופגם חשיב זה עונש ואין לקבל העדות שלא בפניו:

וכתב הרב כנה"ג בח"מ סי' כ"ח הגב"י אות ס"ח דאפי' לדעת ראב"ן וראבי"ה דסברי דעדות שנתקבל שלא בפני בע"ד מהני בדיעבד היינו דוקא בענייני ממון אבל לא לענין לפסול איש מחזקת כשרותו רש"ל בתשו' סי' י"א וסי' ל"ג מוהרמ"א סי' י"ב עכ"ל דברי הרמ"א הם שם בראש הסי' שאחר שכתב דאף שכתב המרדכי בשם ריב"ן להכשיר בדיעבד (כשנתקבל שלא בפני בע"ד) לענין הלכה יש לסמוך אדברי הפוסלים דהוו רובא ובתראי סיים ואף לדברי ריב"ן ה"ד בממון הקל וכן מ"ש מוהר"י בפסקיו דבמקום אלם דדחלי מיניה גובין לכתחלה שלא בפניו ה"ד בענין ממון כמ"ש הוא בעצמו מטעם הפקר ב"ד אבל לאפקועי אשה מבעלה בעדות שלא בפניו פשיטא דלא מהני כלל וכו' עכ"ל וזה שכתב הרב כנה"ג בשמו דלפסול איש מחזקת כשרותו לא מהני לא ראיתי שכתב שם לשון זה אלא שנראה שכונתו דכשם שכתב דלא מהני כלל להוציא האשה מחזקת בעלה הכי נמי לא מהני אם בא להוציא האיש מחזקת כשרותו גם רש"ל בתשובתו שבתשו' הרמ"א סי' י"ג אחר שהאריך דלא קי"ל כריב"ן וראבי"ה דמכשירי' בדיעבד כתב (בסיף ד"ה הדרך השני) ואף א"ת להחמיר ולומר דהלכה דקבלת עדות שלא בפניו הוי עדות בדיעבד מ"מ אינו אלא בממון ומטעם הפקר ב"ד וכו' משא"כ לאסור אשה לבעלה ולפוסלה דדמי לדיני נפשות וכו' עכ"ל ושם בהגהות הטור אות ס"ח כשהביא תקנת הגאונים דבקטטות וריבות מקבלים שלא בפני בע"ד כתב שכ"כ רש"ל בסי' י"א ול"ג בשם הגמ"ר דריבות וקטטות בענין שאין בו דררא דממונא ואין בו ענין פסול מקבלים וכ"כ הר"ר נפתלי בשו"ת הרמ"א סי' י"ג וכ"כ במפה וכתב ודוקא כשאין הב"ד רוצים וכו' אבל כשרוצים להעניש אחד מהם אין לקבל עדות אלא בפניו עכ"ל הנה מתבאר מדברי רבנן קדישי הנז"ל דמה שנמצא בפוסקי' להקל בקבלת עדות שלא בפניו או לענין דיעבד. או משום אלמות הבע"ד או משום קטטות ומריבות לא נאמרו דבריהם אלא כשאין באים לענוש ולפסול איש מחזקת כשרותו אבל להוציא איש מחזקת כשרותו אין להקל:

והרב עבודת הגרשוני בסי' ג' בנדונו שהיו רוצים לפסול את העד מחמת שהעידו עדים עליו שעבר על השבועה כתב ואין ממש בהגדת עדות אלו כיון שהיה שלא בפני בע"ד שכבר פסקו רוב הפוסקים שאפילו בדיעבד אין פוסקים עפ"י עדים שהעידו שלא בפני בע"ד ולא כדעת ראבי"ה וראב"ן שפסקו שבדיעבד דנים עפ"י ואפי' לפי דעתם שדנים עפ"י בדיעבד היינו דוקא בד"מ אבל לא בענין לפסול איש ולא להוציאו מחזקת כשרות וכ"ז מבואר היטב ביש"ש בפ' הגוזל בתרא ובתשו' רש"ל סי' י"א וכ"ח עי"ש גם שם מבואר שפסק שאין העדים יכולים לחזור ולהעיד משום דהו"ל כאלו נוגעים בעדותם עי"ש כללא דמילתא לדברי מוהרש"ל שדברי עדים אלו לא מעלין ולא מורידין לגרע כחו וכשרותו אמנם באשר שאין דברי מוהרש"ל מוכרחים גם מתוך דברי תשובותיו הנ"ל נראה שיש לבע"ד לחלוק עוד י"ל כיון שגבה"ע שייכים ג"כ לענין ממון כעידי ממון דמי וכדאמרי' לענין דרישות עיין בב"י סי' ל' ע"ב גם אנו נאמר אף אם נאמר שעדותם שנגבה שלא בפני בע"ד מועיל אפי' בענין לפסול אחד מ"מ נלע"ד וכו' עי"ש שכתב טעם אחר לנדונו ומשמע דלא ברירא ליה דלפסול אדם לא מהני עדות שנתקבל שלא בפניו אף אם אינו עדות דשייך לממון. אמנם נראה דה"ד לענין דיעבד אבל לכתחלה גם הוא מודה דאין לקבל עדות לפוסלו שלא בפניו שאין לרחק הדעות שהרי לדברי הפוסקים הנ"ל אפילו בדיעבד לא מהני וכן מפורש בדברי המצאתי כתוב שהביא מרן הב"י באה"ע סי' מ"ב (בד"ה מצאתי כתוב) ועוד אפילו היו פסולי עדות מדאוריתא אם לא נתקבל עדות פסולם בפניהם עדות הפוסלם בטלה ומי שהורה להתירה אם ידע שלא נתקבלה עדות פסולם בפניהם ראוי להענישו אם לא יחזור בו מיד דכיון שיצא קול שנתקבל עדות פסולם שלא בפניהם היה צריך לחקור אחר הדבר עכ"ל הנה מפורש שאם נתקבל עדות לפסול את העדי' שלא בפניהם לא מהני:

ומצאתי בשו"ת שואל ומשיב ח"א סי' ג"ן שנשאל בענין גב"ע על שו"ב שלא בפניו שכתב והנה מ"ש (הגאון מסטריא דהלכה רווחת דאין מקבלים עדות שלא בפני בע"ד הנה אמת נכון הדבר אבל לאפרושי מאיסורא כבר כתב המאירי דמקבלי' שלא בפני בע"ד אמנם כבר כתבתי לק"ק פרעמיסלן דדוקא אם אינו רק לאפרושי מאיסורא בלבד כמו התם שמעידים שזה נתקדשה ואסור לקדשה שנית או שנטמאו טהרותיו שלא לאוכלם אבל במקום שרוצי' לפסול אדם עי"ז ודאי אינו מועיל שלא בפני בע"ד והבאתי דברי הרא"ש בתשו' כלל מ"ו סי' א' וכן מבואר בשו"ת רמ"א סי' י"ב ושו"ת רש"ל סי' ל"ג וגם לפמ"ש מוהר"ב אשכנזי בסי' ה' דכל דפתיך ביה ממונא אסור לקבל שלא בפני בע"ד וכן נראה משו"ת רדב"ז ח"א סי' ע' וח"ב סי' נ"א שמחלק בין קודם שנשאת לאחר שנשאת ומה חילוק יש ועכ"ל דקודם שנשאת כיון דארוסה אין לה כתובה מקבלים שלא בפני בע"ד דאין שם רק להפריש מאיסור משא"כ אחר שנשאת וא"כ כאן שמפסיד ממון ואינו שוחט פשיטא דל"מ שלא בפני בע"ד ובנו"ב סי' ע"ב במהד"ק בחאה"ע הבין בפשיטות דברי המאירי ולענ"ד במקום שמוציאים האדם מחזקת כשרות הוא כד"ן וא"א לפסול שלא בפניו וז"ב. גם מ"ש דכיון דהעדים הם שונאי נפש השו"ב וגם הרב שונא לו פסולים להעיד ולדון כמ"ש הרא"ם בסי' כ"ד כשיש רגלים לדבר שהם שונאים ורוצים להנקם הם נוגעים בדבר וגדולה שנאה ואהבת נצחון ונקמה יותר מאהבת ממון וכ"כ רש"ל סי' ל"ג. הנה לכאורה תמהתי דמאחר דבאיסורין ע"א נאמן ואפי' קרוב וא"כ אין לך נוגע יותר מזה ואפי"ה כשר אבל זה כשהוא רק איסור אבל להעיד על האדם לפוסלו אי אפשר דהוי כד"ן ומ"ש בתשו' לק"ק דראהביטוש אודות השו"ב שם להכשיר בגב"ע שיש לו להשו"ב משום דשם השו"ב מעיד שהבהמה הלז היה טרפה ולא בא להעיד שזה פסול והו"ל כמו ע"א באיסור שהוחזק בשנים קדמוניות ללקות עי"ז אבל גם ז"א דכל שמעיד לפסול ולהוציא מכשרות אינו נאמן כשהוא נוגע ועיין בכנה"ג ח"מ סי' ל"ז אות ה' בשם מוהריב"ל דטבח המעיד על טבח שהוציא טרפה מת"י הוי נוגע ופסול והיינו משום שלפסול האדם אינו נאמן וחשיב נוגע וכו' והנה הרב מראהטין הגיד לי כי אביו סמך על שו"ת הרב ר"ם זכותא שמכשיר בשוחט לקבל עדות שלא בפני בע"ד ולא ידעתי טעמו וכעת בא לידי וראיתי כי השואל הרב מוהר"ם שמשון באזילה דעתו בהדיא בסי' ו' שם דאין מקבלים שלא בפני בע"ד והרמ"ז כפי הראות היה ת"ח שאמר דבריו לאחר מעשה וגם הוא התנצל כי בדיעבד מועיל אף שלא בפני בע"ד וגם סמך על שו"ת מוהרב"א הנ"ל דבדבר איסור מקבלים עדות שלא בפני בע"ד וכבר כתבתי כי בנ"ד מודה מוהרב"א ואין מקום לקבל שלא בפני בע"ד אלא כשיש חשש סכנה בדבר ובדבר הזה צריך עיון רב ומתינות גדול עכ"ל הנך רואה דפשוט וברור לו דאין לקבל עדות שלא בפני בע"ד כשבאי' לפוסלו ולהוציאו מחזקתו והמליץ בעד הרמ"ז כי היה אחר מעשה (וכלומר אין שומעי' לו כמ"ש כל ת"ח שאמר הלכה אם לאחר המעשה אין שומעים לו) ושמשום שהי' בדיעבד מועיל אבל לכתחלה ודאי אסור לקבל עדות שלא בפני בע"ד כשרוצים לפוסלו והנה מ"ש דהרמ"ז התנצל כי בדיעבד מועיל וכו' דנראה דלכתחלה גם הוא מודה שאין לקבל שלא בפניו הנה שו"ת הרמ"ז אין בידי לעיין בדב"ק אך עיקרי הד"ט ביו"ד סי' א' אות כ"ו כתב בשמו דהוסיף תת כחו דהיתרא דיאי ויאי למיעבד הכי אפילו לכתחלה משום דבאיסורין מקבלים שלא בפני בע"ד עי"ש ואשר נמצא בידו ס' התורה הזה יראה איזה יכשר הזה או זה:

ומה שנראה מדברי הרב שו"מ הנ"ל דהרב נו"ב במ"ק סי' ע"ב ס"ל (עפ"י סברת הרב המאירי דמשום אפרושי מאיסורא מקבלים שלא בפני בע"ד) דיכולים לקבל עדות שלא בפניו להוציאו מחזקת כשרותו תמיה לי דאיך אפשר לייחס כן בדעתו שהרי שם בסתירת היתר החמישי הביא מ"ש הריב"ש בסי' רס"ו וה"ד מרן הב"י בח"מ סימן ל"ח שלפסול עדות כיון שאין העדים מתחייבים בזה שום חיוב אלא שהם נפסלים יכולים לקבל עדות עליהם וע"ז כתב דהרב ש"ך האריך לפלפל בדברי הריב"ש וכתב שאין לו שום ראיה וכו' וכתב הנו"ב בשם הג' מ"ז שכתב בגליון הטור וז"ל נראה מדברי הריב"ש שלפסול אדם לעדות יכולים לפוסלו שלא בפניו כיון שאין מחייבין אותו לא עונש גוף ולא עונש ממון אבל צ"ע לדינא עכ"ל מ"ז ולענד"ן אחר מח"כ הריב"ש לחלוק על דבריו אחרי שגם פשטא דגמרא לא משמע כדבריו ואעידה לי עדים נאמנים דחולקי' בדבר זה וכו' ואחר שהאריך להוכיח דלא כסברת הריב"ש סיים וז"ל שוב מצאתי בהדיא שאין הלכה כהריב"ש והמורה כן ראוי להענישו וז"ל הב"י באה"ע סי' מ"ב מצאתי כתוב וכו' (כמו שכתבתי למעלה בד"ה והרב) עכ"ל הב"י הרי לך בהדיא פסק הלכה למעשה דלא כהריב"ש ואפילו ראוי להעניש הפוסק כן וכן הכנה"ג ח"מ בהגהב"י אות ג' כתב בשם הרלנ"ח דכל המפרשים חולקים על הריב"ש ושהאריך דלא ליתי איניש דלאו דסמכא ויסמוך על הריב"ש ושגם הריב"ש לא סמך על טעם זה לבד רק סניף בעלמא. והאריך עוד בדעת הריב"ש הלזו וכתב (בד"ה ועוד דחשיד דמודה) וגם הוכחתי לך בכמה ראיות לסתור דעת הריב"ש ואי אפשר לפוסלם שלא בפניהם עכ"ל הנו"ב הרי שפתיו ברור מללו דס"ל דאי אפשר לקבל עדות שלא בפניהם לפסלם לעדות ואיך נייחס לו דיסבור דלפסול אדם מחזקת כשרותו אפשר לקבל שלא בפניו ומה שבסתירת היתר הרביעי הביא לנדונו מ"ש הרב המאירי דלאפרושי מאיסורא מקבלים עדות שלא בפני בע"ד ושבזה נסתר ההיתר מטעם קבלת עדות שלא בפני בע"ד כבר מבואר בדבריו דבנדונו היה מותר לקבל העדות שלא בפני האשה מטעם ששלחו לה ולא באה והו"ל כנתקבל העדות בפניה לאוסרה על בעלה ורק על מה שנתקבל העדות שלא בפני הבעל כתב כיון דלגבי הבעל אין כאן שום עונש ולא פיסול רק אפרושי מאיסורא הוא דאיכא מקבלים עדות שלא בפניו כיעי"ש אבל ודאי מודה דאם באים לפסול האדם ולהוציאו מחזקת כשרותו אסור לקבל העדות שלא בפניו (ומה שיש לפקפק ע"ד הרב נו"ב במ"ש דמותר לקבל שלא בפניה משום ששלחו לה שתבא כתבתי לעיל באות א' בד"ה אלא שיש לפקפק עי"ש):

וכן ראיתי בשו"ת הרב רמ"ץ בחיו"ד סי' ד' אות ז' שכתב אף דבאיסורין דע"א נאמן גם כשהוא נוגע נאמן מ"מ לפסול לשוחט מחמת שהוציא טרפה מתחת ידו ולהוציאו מחזקת כשרותו בעינן תורת עדות ככל משפטיו עדים כשרים ובפני הנידון אף דבאיסורין אין אנו צריכים לזה וכן הרא"ם בח"ב מתשובותיו לא קבל עדות לפסול להשוחט מחמת שהיו נוגעים והעידו שלא בפניו עי"ש בסי' כ"ד וכן נראה ממוהריק"ו בתשו' סי' ל"ג ומש"פ עכ"ל מבואר דנקיט כן להלכה ולמעשה דלפסול האדם להוציאו מחזקתו בעינן שתתקבל העדות בפני בע"ד ולפי מה שנראה מדברי הרב כנה"ג הנז"ל (בד"ה וכתב הרב כנה"ג) דלפסול איש מחזקת כשרותו דומה ללאסור אשה על בעלה א"כ אף למה שכתבו הפוס' דהרדב"ז ס"ל דמשום אפרושי מאיסורא מקבלים שלא בפני בע"ד מ"מ להוציא האיש מחזקת כשרותו גם הוא מודה דאין לקבל שלא בפניו שהרי לאסור אשה לבעלה כתב הרב דברי ריבות בסוס"י ד' בשמו שהרב מוהר"י בי רב והרב מוהר"ש בן סיד הפריזו על המדה לקבל עדות שלא בפני בע"ד לאסור אשה לבעלה ואני וחברי חלקנו עליהם עכ"ל וכ"כ בשאר התשו' שציין הרב כנה"ג באה"ע סי' מ"ב הגב"י אות ע"ח הנז"ל בשם הרדב"ז כיעי"ש וכן דעת הרבה פוסקים כמו שרשמתי לקמן אות ט"ן דאין לקבל עדות שלא בפני בע"ד. וכל זה הוא אף באם אין בדבר דררא דממונא רק לפסול מחזקתו י"ל דהוי כדיני נפשות ואי אפשר לקבל העדות שלא בפניו כ"ש כשבאים לפוסלו מאומנותו ויש לו בזה הפסד ממון כמו בשוחט אם לא ישחוט וכיוצא וכמ"ש הרב שו"מ הנ"ל (בד"ה ומצאתי) עפ"י מ"ש הרב"א בתשו' סי' ה' דכל היכא דפתיך ממונא בהדי האיסור אסור לקבל שלא בפניו וכן מצאתי אליו עוד בשו"ת שואל ומשיב מהדורא ב' ח"ד סי' ע"ד שהיה ערעור על השו"ב שמעלים דמי השחיטה ושאסר עצמו לשחוט אם יעלים והודה שהעלים ונשאל ע"ז ולא רצה להשיב אך כאשר נשאל שהוגבה עדות שהכשיר הבהמה בלא בדיקה נטפל להשיב וכתב דלפי הנראה העדות נגבה שלא בפניו ולא שלחו לו כלל שיבא שם ולזה כתב דלפי מ"ש המאירי באיסורין מקבלים שלא בפניו ושוב כתב די"ל דה"ד כשאין באים לפוסלו אבל לפוסלו מחזקת כשרותו הוי כד"ן וכו' וכ"ש דאיכא דררא דממונא דמפסיד אומנותו והיכא דפתי' ביה ממונא כתב הרב בצלאל וכו' (ככל מ"ש בתשו' שבמ"ק ח"א סי' ג"ן הנז"ל) וסיים דעכ"פ ניכרים הדברים שהשו"ב אין בו יראת שמים והוא עצמו הודה שהעלים דמי השחיטה אף שאינו נפסל עפ"י עצמו מ"מ מכוער הדבר ויש להעבירו על איזה חדשים כפי שיראה בעיניהם לייסרו אבל לא לפוסלו מלשחוט אתוד"ק עי"ש:

גם אשו"ר להרב מים חיים (ראפאפורט) בחיו"ד סי' ל"א שנשאל על שו"ב שקבלו עדות שלא בפניו וכתב האב"ד טעמו משום דקי"ל באלם מקבלים שלא בפניו ובנדון זה יש בהצד העוזרי' להשו"ב אלמים ומותר לקבל שלא בפניו ועוד שאם לא יקבלו עתה יש לחוש שיפסיד העדות מחמת עיכובים דדוקא במקום שמוציא ממון בעינן בפניו וכו' והשיב ע"ז דמשום אלמות אין שייך בנדון זה כיון שהשו"ב עצמו אינו אלם א"כ מה שנמצא איזה אלם בהצד שלו אינו מפסיד זכותו וכמ"ש הרמ"א בתשו' סי' י"ב. ולטעם השני השיב עדים המעידים לאסור לבעלה יוכיח דקי"ל שאין לקבל עדות אלא בפניהם והיינו משום שבאים להוציא האשה מחזקת כשרות בעינן דוקא בפניהם וא"כ גם בשו"ב שבאים העדים להוציא השו"ב מחזקת כשרותו ולאוסרו שלא יהיה עוד שו"ב בעינן בפניו גם ממה שהביא הרב"י בסי' כ"ח בשם הנמוק"י בסוף יבמות נראה להדיא דגם בנדון שו"ב צריכים להעיד בפניו וכו' וכן ממ"ש שם בשם הרשב"א בעידי קידושין וכו' מוכח ג"כ כשמוציאין מחזקתה בעינן דוקא בפניו שוב ראיתי בשו"ת בית אפרים סי' ל"ד בשו"ב שקבלו הב"ד עדות שלא בפניו וכתב וז"ל יש להפליא על הב"ד שקבלו העדות שלא בפניו שהרי דבר ברור הוא בש"ס וכל הפוסקים וכו' ותמה תמה אקרא איך קבלו עדות ואיך יעלה על הדעת לעשות מעשה רב עפ"י הגב"ע הנ"ל להעביר השוחט מאומנותו וכו' וכמעט קרוב לדיני נפשות עי"ש שהאריך בזה ע"כ תו"ד הרב מ"ח ודבריהם מסכימים לדעת רבנן קדיש' הנז"ל דאין לקבל עדות לפסול האדם מחזקתו אלא בפניו. ותמיה לי על הרב מים חיים במה שביטל טעם דאלמות משום דהשו"ב עצמו אינו אלם וכו' דמשמע דאם באמת השו"ב עצמו היה אלם היה מודה להאב"ד דשפיר דמי לקבל עדות שלא בפניו והוא תימה דהרי בתשו' הרמ"א הנ"ל כ' מפורש דמ"ש מוהרא"י דאם הוא אלם דדחלי מניה מקבלים שלא בפניו ה"ד בממון דהפקר ב"ד הפקר אבל לאפקועי אשה מבעלה דלדידיה לא מהני כלל מה שהוא אלם וכיון דהרב מ"ח עצמו מדמי חזקת השו"ב לחזקת האשה היה לו לדחות דברי האב"ד דאף אם הי' השו"ב עצמו אלם לא מהני קבלת עדים שלא בפניו וא"כ לבתר דנחית לומר דלא מהני שלא בפניו להוציאו מחזקתו דדמי לאסור אשה על בעלה היה לו לדחות בזה גם טעם דאלמות אף אם היה השו"ב אלם ועכ"פ לדאתן עלה מבואר דעתו דלפסול אדם ולהוציאו מחזקת כשרותו בעינן קבלת עדות בפניו והרב משאת בנימין בסי' ק"ו כ' ועוד דעדות זה העידו שלא בפני בע"ד וכבר כתבו הרא"ש והטור ורוב גדולי המחברים הסכימו עמהם שאין דנים על עדות זה וכו' ואע"ג שיש חולקים וס"ל דבדיעבד כשר נראה דהיינו דוקא בד"מ וכיוצא בהם שאין פוסלים את האדם בעדותם אבל היכא דפוסלים את האדם בעדותם וכיוצא בזה שמעידין על קידושין ואוסרין את האשה על כל העולם דברי הכל אין דנים עפ"י אותו עדות עד שיעידו בפניו וכ"כ מורי מוהרש"ל בסי' י"א דאף ראב"ן לא פליג אלא בדיני ממונות אבל אם העדות כדי לפסול אדם מכשרותו ולפגום בכבודו או בכבוד אבותיו או לפגום בתולת ישראל בכה"ג אפילו ראב"ן מודה דפסול אפילו בדיעבד וכן משמע בפ"ב דכתובות וכו' עכ"ל ולפי הנראה נעלם מהרב מ"ח תשו' הרב מ"ב הלזו שמדבריו ומדברי מר רבו יש סיוע גדול לדבריו:

איך שיהיה לדאתן עלה מתבאר מכל הנז"ל דאין לעשות מעשה לקבל עדות שלא בפני מי שרוצים לפוסלו ולהוציאו מחזקת כשרותו ואף אם קבלו העדות שלא בפניו קרוב לומר דלדעת רבנן קדישי הנז"ל לא מהני העדות כלל, ומפני זה לא רציתי לקבל העדות לפסול את האיש הידוע (בעיר זו) כיון שלא רצו העדים להעיד בפניו ע"פ אמתלא כי גברא אלמא הוא וכו' ומלבד כי לאו כל כמינייהו לומר דגברא אלמא הוא ויראים ממנו כי כל דבריהם בזה פטומי מילי נינהו ואין לנו שום הוכחה ברורה דגברא אלמא הוא ועוד לו יהי דגברא אלמא הוא ובגברא אלמא מקבלים עדות שלא בפניו מ"מ היינו דוקא עדות ממון אבל לקבל עדות להוציא האיש מחזקת כשרותו זה לא יתכן לקבל אלא בפניו. ומלבד דהסברא מחייבת דלאו כל כמיניה דבעל דבר לומר שחברו אלם ויקבלו עדות שלא בפניו הנה מצאתי כן מפורש שכתב הרב חשק שלמה בסי' כ"ח הגהט"ו אות מ"ה וז"ל אם הבע"ד אלם מקבלים עדות שלא בפניו עיין בכנה"ג ס"ק מ"ד ומה שהביא שם משם רש"ל סי' ל"ג דלאו כל כמיניה דבעל דין לומר לחברו גברא אלמא הוא אלא דוקא כשיש רגלים לדבר יעי"ש עיין בפר"ח מ"א ח"א סי' פ"ח והיא התשו' דח"ב סי' פ"ח שהביא ראיה מתשו' הריב"ש סי' רל"ט ובנדון דידן שאינו מוחזק לאיש שסורו רע רק שאינו מתנהג עם כל אדם בהכנעה וענוה כחביריו ואינו מהאוהבים את השמא ושונאים את מה בכך וידוע לכל כי מפני זה יש לו שונאים הרבה ולא ראיתי ולא שמעתי מי שרוצה להעיד עליו טרם קדם לו איזה דברי קנטור עמו. נראה פשוט דאסור לקבל עליו שום עדות שלא בפניו ולקצת מהאנשים אשר שמעתי שהם יודעים איזה דבר פסול עליו אמרתי בחשאי שאם יסכימו להעיד בפניו אני אזמין אותם ואותו ואז אטיל עליהם בפניו חומר הענש באם לא יגיד וכו' שבזה יהיה להם פתחון פה כי הוכרחו להעיד ואחרי שהוא יראה כן בעיניו לא יהא לו שום תרעומת עמהם אם רק יגידו בפניו האמת והצדק ולא נתפייסו בזה ואני את נפשי הצלתי ונזדמן שבא לעירנו רב מופלג אחד חריף ובקי יצ"ו ושבת פה שתי שבתות וכמעט בכל יום בא לבית מדרשי להשתעשע בד"ת ב' או ג' שעות ולא הגיד לי אשר נתמלאו אזניו משמוע מפי אותם המערערים על אותו האיש עד עת נסיעתו (בעת שבא לקבל ברכת פרידתו לחטו"ל) שנתוכח עמי ע"ז כי לדעתו משום אפרושי מאיסורא מותר לקבל עדות שלא בפניו וכאשר אמרתי לו כי מפורש בדברי הפוסקים דאין לקבל עדות להוציא אדם מחזקת כשרותו עד שיעידו בפניו אמר לי כי עתה נתפשט המנהג בעיירות גדולות לעשות משום מיגדר מלתא לקבל עדות שלא בפניו כשיש משום אפרושי מאיסורא ולא היה לו פנאי להתעכב כי תכף נסע לחטו"ל ועם כי איני כדאי להרהר אחר מעשה ב"ד בעיירות גדולות. לא ראיתי חובה לעצמי לזוז מדעתי העניה ע"פ דברי הפוסקים הנ"ל עד שאדע טעם ברור בדבר ואילו עלה בדעתי בדברו אתי בדבר זה לשאול ממנו יגיד לי באיזה עיירות או עיר עשו מעשה כזה כי אז הייתי חוקר ודורש מדייני אותה העיר וקרוב בעיני כי הרב הנ"ל יצ"ו אמר כן מאומד ומשמועה ולא שידע כן בבירור ואם באמת באיזה מקום הורו ב"ד יפה כן אולי היה להם טעם נכון בענין ההוא ולא אמרו לקבוע הלכה כן ואין דנים מן הפרט על הכלל כולו כי אין כל הנושאים שוים ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות ות"ל כל באי שער עירי יעידון יגידון שכונתי לשמים לא לשום תכלית ופניה חלילה ואם שגיתי אתם והוא רחום יכפר ומה שכתבתי למעלה בשם הרב פרמ"א שהביא ראיה מתשו' הריב"ש סי' רל"ט וכו' עיינתי בתשו' הריב"ש ולא ראיתי שום הוכחה לזה כמו שיראה הרואה אך אחר זמן ראיתי שבטעות נרשם סי' רל"ט והיא בסי' רל"ז וז"ל אבל מצאתי בתשו' הרא"ש שבקבלת עדות כנגד למעליל עלילות שקר כדי להרע אין צריך לקבל העדות בפניו וע"ש טעמו ונמוקו ובנדון זה אין נראה שיהא בדרך זה שהרי לא הוחזק ברשעתו גם שאין נראה שיהא גברא אלם ואיש זרוע ולזה ראוי לקבל העדות בפניו אלא א"כ יראה בעיני הדיינים שיש סכנה בזה שאז לצורך השעה יכולים ב"ד לעשות שלא מן הדין לעשות סייג לתורה כההיא דשמעון בן שטח וכו' עכ"ל הריב"ש הנך רואה שלא הותר לקבל שלא בפניו אלא למי שמוחזק ע"י ג' פעמים למעליל עלילות על שקר או שיראה בעיני ב"ד שיש סכנה בדבר שאז יכולים לעשות למיגדר מילתא וכו' ובנדון שלפנינו ליתנהו לא הא ולא הא וברור בעיני דאסור לקבל עדות שלא בפניו:

ועל סברת הריב"ש סי' רס"ו שכתבתי למעלה (בד"ה ומה שנראה) דיכולים לפסול את העדים שלא בפניהם כיון שאין מתחייבים שום חיוב ממון וכו' ושהרב נו"ב חלק עליו ושהביא בשם הכנה"ג בשם מוהרלנ"ח וכו' הנז"ל הנה עיינתי בכנה"ג וראיתי שאחר שהעתיק דברי מסקנת הרב מוהרלנ"ח כתב וז"ל והר"ם אלשקאר בסי' ס' כתב ע"ד הרלב"ח האמת עם כת"ר ומ"ש כנגד הריב"ש רובם ככולם דברי טעם הם והראנ"ח בח"א סי' ס"א כתב אינו רואה עצמי כדאי להכריע בין הריב"ש והרלנ"ח ומורי הרב בתשו' חאה"ע סי' ל"ז הליץ בעד הריב"ש וכתב דספיקא הוי והרש"ך בח"ג סי' א' האריך בזה. וכתב דהוי פלוגתא דרבוותא ובעדות מרומה דקידושין יש לסמוך על הריב"ש וסיעתו ועיין הרדב"ז ח"א סי' כ"ו והר"י אדרבי סי' קכ"ב עכ"ל. גם בכנה"ג אה"ע סי' מ"ב הגב"י אות קע"ח הביא מחלוקת זה (עמ"ש המצאתי כתוב שהביא מרן הב"י ועוד היו פסולי עדות דאוריתא אם לא נתקבל עדות פיסולם בפניהם עדות הפוסלים בטלה). וכתב וז"ל וכן נראה מדברי הרא"ם בח"א סי' כ"ד וכ"ה הר"י אדרבי בסי' ה' וז' והר"ם אלביל בתשו' ב"י והר"א ד"ב בתשו' כ"י סכ"ג. ומיהו מה שתפס הר"י אדרבי בסי' ה' וש"ל כדברי האומרים שצריך לפוסלם בפניהם הוא מפני שמחזר להצריכה גט לפיכך חשש לסברא זו אבל הריב"ש בסי' רס"ו כתב בשם הרמב"ן דיכולים לפסלם שלא בפניהם, וכן הסכים הריב"ש וכ"כ ברלנ"ח סי' קל"ו והרש"ך ח"ג סי' א' וכ"כ משפטי שמואל סי' ס"ח ופ"ג בשמו ובשם מוהר"ר גבריאל, וכתב הרש"ך שם דלדעת הרמב"ן והריב"ש אפילו אחר שנתקבל עדותם בפני ב"ד יכולים לפסלם שלא בפניהם, ועיין בהרש"ך ח"א סי' קס"ה. ובתשו' למורי הרב חאה"ע ס' ל"ז ומ"ג ומוהריב"ל בח"ד סי' ב' והראנ"ח ח"א סי' ס"ח כתב דהוי פלוגתא דרבוותא עכ"ל. והרב חשק שלמה בסי' כ"ח אות ט"ל כתב בשם הרב נאמן שמואל סוס"י ע"ה י"א דאין מקבלים עדים לפסול עדים אחרים בגזל או בשאר פיסול הגוף לבטל עדותם שלא בפניהם זולת אם העידו עליהם בדבר מפורסם ותמה עליו דנראה דנעלם ממנו דברי הריב"ש בסי' רס"ו שכתב דלפסול העדים לא בעינן בפניהם וכתב ששו"ר מ"ש הכנה"ג אה"ע סי' מ"ב הגב"י אות קע"ח וכונתו דלפי מ"ש בכנה"ג דיש מחלוקת בזה, י"ל דהרב נאמן שמואל לא נעלם ממנו סברת הריב"ש אלא שפסק כסברת החולקים, גם הרב בגדי כהונה בשו"ת אה"ע סי' ג' (ד"ה ובזה נראה) כתב דלפוסלו לעדות בודאי צריך להעיד בפניו חוץ מהריב"ש סי' רס"ו דס"ל דהזמה שלא בפניהם מהני לפסלם, וכבר הוכיח בס' נו"ב דהתוס' לא סברי כהריב"ש וגם רוב הפוסקים חולקים עליו עכ"ל, נמצינו למדין דסברת הריב"ש הנ"ל, שנויה במחלוקת וכיון דבקבלת עדות שלא בפני בע"ד אפילו בדיני ממונות יש הרבה פוסקים סוברים שהוא איסור תורה ובדיני נפשות לה"ע הוא מדאורייתא כמו שמתבאר ממה שרשמתי למעלה במערכה זו אות א', ולדעת האוסרים לקבל עדות לפסול אדם שלא בפניו דמי דין זה לדיני נפשות נראה ודאי דחשיב כספק איסור תורה ואזלינן לחומרא:

אחר שכתבתי כל הנז"ל עיינתי בתשו' בית אפרים סי' ל"ד שרמז הרב מים חיים (והיא בתשו' שבסו"ס בי"א לטרפיות). וראיתי שאחר שכתב איך יעלה על הדעת לעשות מעשה רב עפ"י הגב"ע הנ"ל להעביר שוחט הנ"ל מאומנותו וכמעט קרוב לד"ן סיים וז"ל והרי דעת רוב הפוסקים שאם קבלו העדות שלא בפניו אין דנין ע"פ, ומבואר בתשובת רש"ל סי' י"א שאף להסוברים דבדיעבד דנים ע"פ ה"ד לגבי ממון משום תקנת השוק ומשום הפקר ב"ד הכשירו בדיעבד ודימוהו קצת לאונס אבל גב"ע לפסול איש מחזקת כשרותו לפסול בכבודו וכבוד אבותיו פשיטא שאף בדיעבד אינו כשר והב"ד והעדים עברו משום לא תשא שמע שוא וקרינן ביה לא תשיא כדאיתא במס' שבועות והסמ"ג מביאו וכו' וכ"כ בסי' ל"ג וכו' עיש"ב שמבואר מדבריו להדיא שאין לדון ע"פ גב"ע בזה שהוגבה שלא בפניו לדעת כל הפוסקים ושוב הביא דברי הריב"ש בסי' רס"ו שכתב בשם הרמב"ן דיכולים לפסול את העדים שלא בפניהם כיון שאין מתחייבים שום עונש לא בגוף ולא בממון וכו'. ואשר כמה גדולים הבינו מדבריו דכונת הרמב"ן והריב"ש היא דיכולים לקבל עדות שלא בפניהם לפוסלם שלא יהיו ראוים עוד לשום עדות שבעולם והתפלא עליהם איך יעלה על הדעת דלפוסלם לכל עדות לא חשיב עונש גוף ולא עונש ממון ואדרבא תרתי איתנהו וכמו שמתבאר מדברי רש"ל דקרוב להיות כד"ן ועל מ"ש הרב ש"ך בסס"י ל"ח דגם הריב"ש לא אמר דיכולים לפוסלם שלא בפניהם אלא לעדות אבל לא לשבועה דחשיב עונש הגוף תמה דאמאי לא נימא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכיון שאין יכולים לפוסלם לשבועה אין יכולים לפוסלם לעדות (עיין מה שכתבתי בזה במערכת העין אות מ"ט בד"ה ובעיקר) ותו אטו לעדות לא חשיב דררא דממונא והרי אם ירצה להחזיק באומנות זו אם נעשה חשוד עליו לא יהא נאמן וכן היה יכול ליטול שכר לילך לראות העדות ולהעיד וכאלה הרבה ואחר שדקדק דקדוקים רבים ועצומים בדברי הרמב"ן והריב"ש בזה שנה ופירש כונת דב"ק ותורף דבריו הוא דלא אמרו שיכולים לפוסל שלא בפניהם אלא לאותו עדות אבל לא שיהיה בכח עדותם לפסול אותם שלא יהיו ראוים להעיד עוד מכאן ולהבא דזה לא יתכן אלא א"כ יעידו בפניהם אלו תוד"ק והאריך להסביר הדברים בטוב טעם ודעת וחתם בחותמו אמת כי מקום הניחו לו להתגדר בו עיי"ש דבריו הנחמדים. אח"ז ראיתי תשו' אחת להרב רמ"ץ בחיו"ד סי' י"ב שהביא מה שהיו מערערים על הרב מוהרש"ק שקבל עדות לפסול הקצב שלא בפניו וכן לא יעשה דהא לפסול אדם צריך לקבל עדות בפניו וכו' ויצא לישע הוראת הרב מוהרש"ק שנעלם מהם סברת הריב"ש הנ"ל ושוב כתב דיש לדחות דהכא איכא חובה להקצב וצריך בפניו וכתב דטעם הרב מוהרש"ק היה לפי שמחמת הקטטות והמריבות לא היה אפשר לגבות עדות בפניו ובכה"ג אף בממון הקל מקבלים כ"ש משום אפרושי מאיסורא ואף דמתשו' הרא"ם ח"ב סי' כ"ד נראה דאף בכה"ג אין מקבלים י"ל דהתם היה אפשר לקבל בפניו וכו' ועוד כתב דנ"ל דכל שכונת הב"ד הוא לדרוש אם יש לסמוך על האיש הזה באיסורין אף שממילא נמשך לו נזק מפני זה לא משגחינן בהנזק הנמשך וכו' והאריך בסברא זו ולא יכולתי לעיין היטב בדב"ק דתלי תילי של הלכות על כל קוץ וקוץ ולפום ריהטא נראה דאית לן למינקט כדעת כל רבנן קדישי הנז"ל ואין לקבל עדות על שו"ב וכיוצא לפוסלו או להענישו אלא בפניו אף שאין כונת הב"ד אלא לדרוש אם יש לסמוך עליה וממילא הוא דמיתזק מ"מ אין לקבל אלא בפניו וכבר כתבתי (בד"ה וכן) שגם הרב רמ"ץ כ"כ בסי' ד' אות ז' ואף אם לא היה כן דעתו יחיד הוא בסברתו והלכה כרבים:

תוכן העניינים

שדי חמד דברי חכמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה