אור ברסלב

שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני

סימן עא

סימן ע

(מקונטרס הכללים מערכת העי"ן אות ד')

עד אחד המעיד בדבר עבירה ואינו אפרושי מאיסורא דמלקין אותו במקומות ובזמנים שהיו ישראל נוהגין ע"פ ד"ת כמ"ש פסחים קי"ג ע"ב) טוביא חטא וזיגוד מינגד. מתבאר מדברי הסמ"ג סי' רי"ג דאיסורו מן התורה דהזהרת לא יקום עד אחד וכו' אעד קאי ורק מה שמלקין אותו הוא מדרבנן, שכתב וז"ל כתוב לא יקום ע"א באיש וכו' ותניא בסיפרי אין לי אלא בדיני ממונות בד"נ מנין ת"ל לכל עון וכו' (הביא כל לשון הספרי וסיים) ולמדנו מכאן שעד אחד שיודע בחברו עון דבר שאינו ראוי להשביעו שלא יקום להעיד עליו ואם קם והעיד עליו לוקה דשם ביש הוא דאפיק עליו כדאמרי' טוביא חטא וזיגוד מינגד פי' משום לאו דלא יקום אמנם אותו מלקות מדרבנן היה שהרי בסנהדרין פ"ק למדין מכות מדיני נפשות בג"ש וד"נ אין דנין אלא בזמן שסנהדרין נוהגת ושוב הוקשה לו ממ"ש בקידושין דף ס"ו בההוא סמיא שהעיד שליח שזנתה אשתו דא"ל שמואל אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקה וגם ממ"ש בגטין דף נ"ד ס"ת שכתבתי לפ' האזכרות שלו לא כתבתם לשמן ומדאמרינן בכתובות דף פ"ה ידענא בההיא איתתא דחשודה על השבועה ולא גער בה ותירץ דאפרושי מאיסורא שאני אלו תוד"ק ומתבאר כמו שכתבתי ורבנן המשל"מ בס' פרשת דרכים בדרך מצותיך ח"ב (בד"ה ודע שהסמ"ג כתב בסי' רי"ג) הביא דברי הסמ"ג והרבה להפליא עליו הן במאי דמשמע ליה דאזהרת לא יקום ע"א אעד קאי ואילו מדברי הרמב"ם הוכיח דהאזהרה היא לב"ד שלא יחתכו דין ולא יענישו עפ"י העדאת עד אחד והן כמ"ש להכריח דמלקות שהלקו לזיגוד הוא מדרבנן עי"ש. וכל תמיהותיו על הסמ"ג יש לתמוה ג"כ על הרא"ם בס' היראים סי' רמ"ד כמו שיראה הרואה בדב"ק שדבריו הם בסיגנון דברי הסמ"ג הן במאי דמשמע ליה דקרא דלא יקום ע"א הוא אזהרה להעד והן במה שהוכיח דהמלקות הוא מדרבנן. ונלע"ד דמדברי הרב החינוך בפרשת שופטים (סי' תקכ"ג) שפי' הזהרה זו שלא נעמיד גבולי העונש בגוף הנענש וכן שלא נוציא ממון עפ"י עדות עד אחד ואפי' הוא בתכלית הכשרות והחכמה או אפילו נביא וע"ז נאמר לא יקום עד אחד באיש וכו' עי"ש כל המשך לשונו מתבאר דס"ל דלא כדעת הסמ"ג אלא אזהרה זו היא להב"ד שאין להם לסמוך על דברי העד אחד לענוש בגוף או ממון עפ"י עדותו אבל העד עצמו אינו אסור לו מן התורה להעיד יחידי וכן בחתימת דבריו סיים ועבר ע"ז והקים גבולי העונש הן בגוף הן בממון לעד (בעד) אחד עבר על לאו זה ע"כ הרי דלא הזכיר דעובר על לאו זה אלא המקים גבולי העונש דהיינו הב"ד. ויש לתמוה למה ולא הזכיר דאסור העד להעיד יחידי בדבר שאינו אפרושי מאיסרא כההיא דטוביא חטא וכו' ושמלקין אותו מדרבנן כמ"ש רבינו הסמ"ג וכן הביאו דברי הסמ"ג רבותינו מוהריק"ו בשרש ל"ג ומוהרשד"ם בחיו"ד סי' רט"ו ללמוד מדבריו דראוי לעונש העד המעיד יחידי כשאינו משום אפרושי מאיסורא (ונראה מדבריהם דסברו וקבילו מ"ש הסמ"ג דאסור להעד יחידי לבא להעיד ואזהרתיה מלא יקום עד אחד מדלא פקפקו עליו בזה וגם עליהם יש לתמוה ככל תמיהות הרב משל"מ על סמ"ג) ואף דהרב החינוך ס"ל דקרא לאו לאזהרה לעד אתא עכ"פ או לא נוכל לכחד דאיסורא איכא (יהיה מדאורייתא או מדרבנן) כדמוכח בההיא דטוביא חטא וכו' וא"כ היה לו לבאר זאת:

והנה בתשובות הגאונים שנדפסו מקרוב עם הגהות אי"י הי"ם (להרב הגדול מוהר"ם חזן) בסי' ח' כתוב שאלה מי שחרף את חברו וכו' וכן מי שמעיד על אשת איש או פנויה מלקין אותו וכו' לא תשו' כבר ידעתם כל מי שהעיד יחידי בדבר עברה או על אשת איש מנגדינן ליה דהא שם רע הוא דאפיק עליה והכי דין הוא בתלמוד דכתיב לא יקום ע"א באיש וכו' וע"כ מנגדינן ליה כמ"ש רז"ל בענין טוביא שהעיד עליו זיגוד ונגדוהו והלקוהו ואמר טוביא חטא וזיגוד מינגד אמרו ליה שם רע הוא דאפיקת עליו וכתיב לא יקום ע"א לכל עון ולכל חטאת עכ"ל ובלשון זה ממש היא בתשו' הג' שבסוף ס' נהרות דמשק סי' ח' עי"ש וכתב באי"י הים וז"ל מתשובה זו מוכח להדיא דהא דנגדו לזיגוד היינו משום דאפיק שם רע ולא משום דעבר על לאו דלא יקום וכן פי' רובהמ"פ ועיין הרשב"ץ ח"ב סי' נ"ה ובנו הרשב"ש סי' תקי"א ובס' הזכות להרמב"ן שבס' ז' עינים דף כ"ז ע"ד כמה תשו' הג' ראויים לענין זה ויש לתמוה על הסמ"ג לאוין רי"ג ועיין בפרשת דרכים דרך מצותיך ח"ב דף ס"ו ע"ב. ותשו' זו הובאה בתשו' הרי"ף סי' ש"ב השאלה ארוכה כדמותה והתשו' בקיצור עכ"ד האי"י הים. וכבר הצגתי לפניך דברי הסמ"ג ובעניותי לדידי חזי לי דאין שום סתירה מדברי תשו' זו למ"ש הסמ"ג כי גם דברי התשו' הזו יש לכוונם לדברי הסמ"ג והמעיין יבחר:

אך תמיה לי ע"ד תשו' זו במ"ש דהמעיד יחידי על אשת איש מנגדינן ליה וכן כתוב בתשו' הרי"ף סי' ש"ב המעיד יחידי בד"ע או על א"א מנגדינן ליה וכו' דמה יענו לעובדא דההוא סמיא שהביא הסמ"ג כנז"ל ולא ניחא לי לומר דס"ל להגאונים דאין ה"נ דנגדיה מר שמואל לשליח אף שלא הוזכר בש"ס שם דמלבד הדוחק ועוד דיוצמח לנו מזה מחלוקת בין הסמ"ג והגאונים במידי דאפרושי מאיסורא דלהסמ"ג רשאי להעיד ולהגאונים אינן רשאי וגם אין לנו שום סברא וטעם לסברת הגאונים למה לא יהא רשאי להעיד משום אפרושי מאיסורא. ובהיותי נבוך בזה איקלע לאתרין רב מופלג וחריף והגדתי לו מה שהוקשה לי ע"ד תשו' זו ואמר כידאפשר לפרש דמ"ש הגאונים דהמעיד על א"א לוקה היינו שמעי עליה אחר שנתגרשה או נתאלמנה שזנתה בהיותה א"א דכיון דליכא משום אפרושי מאיסורא לוקה אלו דבריו יצ"ו ולא נתקררה דעתי בזה כאשר נתווכחתי עמו. והנלע"ד בזה הוא דאפשר דסברי הגאונים דדוקא בכגון עובדא דההוא סמיא דהמעיד הוא שליח ב"ד דמסתמא מוחזק לכשרות וראוי שכל אדם יסמוך על דבריו רשאי להעיד משום אפרושי מאיסורא אבל איניש דעלמא דקרוב הדבר שהבעל לא יסמוך על דבריו אינו רשאי להעיד וחלוקים בזה הסמ"ג והגאונים דלהסמ"ג גם איניש דעלמא רשאי להעיד משום אפרושי מאיסורא. ועוד אפ"ל דסברי הגאונים דרק לבוא ולהעיד בפני ב"ד הוא דאסור אבל להודיע לבעלה רשאי הוא וההוא שליח דמר שמואל לא העיד בב"ד כן אלא לבעלה הגיד והבעל שאל ממר שמואל אף שהלשון דחוק דאמרינן שם כי אתא אמר אשתו זנתה ומדלא אמרו כי אתא א"ל אשתך זנתה משמע דלאו להבעל מישתעי וכמ"ש הג' נו"ב במ"ק א"ח סי' ל"ה (בד"ה ומה שנסתפק) מ"מ נסבול הדוחק הזה ליישב דברי הגאונים:

ובעיקר דין זה ראיתי למרן החבי"פ בס' חקקי לב חיו"ד סי' מ"ו שהאריך בכמה פרטים וכתב דנ"ל דהעד מעצמו אינו רשאי לילך לב"ד להעיד אבל אם הב"ד קראוהו שיבא ויעיד רשאי להעיד ואין בזה משום לא יקום ע"א ושכן נראה מדברי הרב זקן אהרן סי' רי"ש והוקשה לו מי הרשה לב"ד להזמין עד אחד להעיד ויישב דכשרואים ב"ד שהעם מרננים בדבר צריכים להושיב ב"ד לחקור ולדרוש בדבר אם יש ממש בהרינון ואם יש משום אפרושי מאיסורא וכן נראה מדברי הריטב"א בחי' לשבועות דף ל' ע"ב דהיכא דאיכא משום סייג לתורה ב"ד עונשין עפ"י עד אחד ומה שנראה מפירוש רשב"ם בפסחים דף קי"ג ע"ב דאפי' קראוהו ב"ד עובר משום לא תלך רכיל וכמ"ש הרב ב"ד בח"מ סי' ו' שעשה מחלוקת בין הסמ"ג שכ' האיסור משום לא יקום לפרשב"ם שהוא משום לא תלך רכיל לענד"ן דאין כאן מחלוקת וגם רשב"ם מודה לזה עכ"ל (ב"ד פ' ע"ד) לא יכולתי להבין דבריו דמתחלת דבריו נראה דכונתו לומר דאף במידי דליכא משום אפרושי מאיסורא דבכה"ג איסורא להעד לילך ולהעיד לפי פירוש הסמ"ג דאזהרת לא יקום אעד קאי או דאסור מיהא מד"ס אליבא דכ"ע כההיא דטוביא חטא מ"מ כשאינו מעיד מעצמו אלא שהב"ד קראוהו שפיר דמי וכי ק"ל מי התיר לב"ד להזמין עד אחד שיעיד בדבר איסור יחידי ומיישב דיש להם לחקור אם יש משום אפרושי מאיסו' וכו' משמע דאם הוא ענין שאף לפי הרינון אין בדבר משום אפרושי מאיסורא אין ב"ד רשאים להזמינו א"כ לפי זה הכל תלוי באפרושי מאיסורא ואזדא ליה מ"ש לחלק בין הולך מעצמו להזמינוהו ב"ד דהא בדאיכא אפרושי מאיסורא גם מעצמו רשאי להעיד ובדליכא אפרושי מאיסורא גם הב"ד אין יכולים להזמינו ומ"ש שכן נראה מדברי הריטב"א לפי הנראה דברי הריטב"א הם ענין אחר שכתב וז"ל ודוקא במלתא דמקבלים סהדותא כגון דאיכא אחרינא בהדיה או במקום שעונשים עפ"י ע"א לעשות סייג לתורה הא לא"ה אסור להעיד יחידי כדאיתא בעובדא דזיגוד וטוביא עכ"ל (חידושי הריטב"א לשבועות אין בידי אבל ראיתי דבריו בחקקי לב שם ע"א בד"ה ואולם) הרי בדברי הריטב"א לא הוזכר כלל לחלק בין אפרושי מאיסורא לאינו אפרושי מאיסורא אלא החילוק בין אם נוהגים להעניש עפ"י עד אחד משום סייג לתורה דבזה רשאי העד להעיד להיכא דאין מענישים ע"פ ע"א דבזה אינו רשאי וס' זקן אהרן אין אצלי לראות דב"ק וגם ס' בית דוד אין בידי לראות דב"ק וגם ס' בית דוד אין בידי לראות דב"ק במה שעשה מחלוקת בין הסמ"ג לפרשב"ם דלהסמ"ג אם הזמינו ב"ד את העד רשאי להעיד יחידי ולהרשב"ם אסור משום לא תלך רכיל דודאי מ"ש לדעת הסמ"ג היינו בדליכא משום אפרושי מאיסורא וא"כ הדבר תמוה איך יזמינוהו ב"ד לעשות איסור ותגדל התימה לפי מ"ש החקקי לב דהרשב"ם ג"כ יודה בזה ואני בער ולא אדע להלום דבריו בזה:

ומה שנראה שיש מחלוקת בין הסמ"ג והרשב"ם הוא בפי' הכתוב לא יקום עד אחד, דלהסמ"ג הוא אזהרה להעד שלא יעיד יחידי ואילו מדברי רשב"ם בד"ה שם רע (הרי אתה עובר על לא תלך רכיל בעמיך), ובד"ה דכתיב לא יקום, משמע דקאי בשיטת הרמב"ם והרב החינוך דעיקר הלאו הוא אזהרה לב"ד שלא יקבלו דבריו ולא יענישו עפ"י עדותו וכ"כ רב גדול בדורנו יצ"ו בס' חפץ חיים בפתיחת הספר סעיף י' עי"ש בביאורו באר מים חיים ויוכל להיות שזהו המחלוקת שעשה הרב ב"ד, ולכל הדברות תמיה לי על מרן החבי"ף שם שלא הזכיר כלל מחלוקת זה שבין הסמ"ג והרמב"ם ולא דברי הרב פרשת דרכים הנז"ל:

ובמה שנתקשיתי לעיל בדברי תשו' הגאונים ותשו' הרי"ף שכתבו דהמעיד יחידי על אשת איש לוקה דמה יענו לעובדא דההוא סמיא מצאתי לרב גדול בדור שלפננו מוהר"א ן' אלרוליא הובאו דבריו בס' מים החיים בחאה"ע סי' ה' שעמד בזה על דברי תשו' הרי"ף הנ"ל (כי לא ראה דברי תשו' הגאונים) וז"ל וניחזי אנן היכי הוה עובדא שנשאל הרי"ף אם אותו העד העיד להבעל דבר הלא דינו מפורש בההוא סמיא דאי מהימן ליה כבי תרי חייב להוציאה ולמה ילקה אלא מוכרח שמעשה היה שכבר הגיד לבעלה ולא האמין ואפ"ה בא להעיד בפני ב"ד וע"ז פסק דמנגידינן ליה כיון שאין בהגדתו שום תועלת משום אפרושי מאיסורא שום ביש הוא דאפיק או שהעדות היה בדבר כיעור לא בזנות ממש) דחיבוק ונשוק דאפילו היה אומר להבעל עצמו ליכא שום נפקותא דאפרושי מאיסורא ולכן פסק דלוקה עכ"ל (ב"ד ט"ל ע"ב ד"ה אלא) ועם שדבריו נכונים לענין דינא קשה להעמיס כן בדברי הרי"ף כי הדברים סתומים מאד ולכן יותר נלע"ד מה שכתבתי למעלה דשאני שליח ב"ד כיון דראוי לכל אדם מסתמא להאמין בו רשאי להעיד ומה שחשבתי דצ"ל דחלוקים בזה הסמ"ג והגאונים דמדברי הסמ"ג משמע דבמידי דאפרושי מאיסורא כל אדם רשאי להעיד הנה עתה ראיתי בדברי הרב הנ"ל שהביא מ"ש הרב ב"ד בחח"מ סי' ו' (עמ"ש הסמ"ג דאפרושי מאיסורא שאני) וז"ל ובודאי דהאי הפרשת איסור היינו למי שמאמין לו הבעל כבי תרי דאי לא מאי הפרשת איסור איכא נמצא דאפילו להפרשת איסור אינו מותר אלא למי שמאמין לו כבי תרי אבל לאחריני אסור בלאו דלא יקום וחייב מלקות מן התורה כשיש סנהדרין עכ"ל, הרי דניחא ליה להרב ב"ד לפרש כן בדברי הסמ"ג וא"כ לא נפלאת היא לפרש בדברי תשו' הגאונים ותשו' הרי"ף דכונתם על המעיד יחידי שאין ידוע שהבע"ד מאמינו כבי תרי:

ושם בתשו' הרב מוהר"א הנ"ל האריך בדין זה דאסור להעיד יחידי (ומתבאר להמעיין בדב"ק שנעלם ממנו ומהרב ב"ד שהביא שם שיטת הרמב"ם והרב החינוך דלאו דלא יקום עד אחד הוא אזהרה לב"ד ונמשכו אחרי דברי הסמ"ג שהוא אזהרה להעד עי"ש). על מה שנשאל באשה שהעידה על ראובן דברי כיעור עם כלתו ובן ראובן אינו מאמין לדבריה אם רשאים ב"ד לגרש את כלת ראובן מביתו משום אפרושי מאיסורא והרבה להביא ראיות ולהכריח דמ"ש הסמ"ג אפרושי מאיסורא שאני אינו ר"ל שמותר לעשות שום דבר לחוש לעדות העד אחד אלא כונת הסמ"ג היא שהוקשה לו בעובדא דההוא סמיא למה לא גער בו שמואל וכן בשאר עובדי שהזכיר הסמ"ג וניחא ליה להסמ"ג דכיון דחשב העד לאפרושי מאיסורא אינו בדין להלקותו אבל ודאי שאין לעשות שום הרחקה עפ"י עדותו משום אפרושי מאיסורא והוכיח כן גם מדברי רבינו מוהריק"ו בשרש ל"ג שכתב דלולא שהעד יחידי שהעיד על השוחט היה משום אפרושי מאיסורא היה ראוי ללקות. אבל עכ"פ לא חשו לדבריו (כשהשוחט מכחישו) לאסור הבשר וכו' משום אפרושי מאיסורא ואף להאוסרים הבשר היינו משום דבהמה בחזקת איסור עומדת וכו' והביא שכן מתבאר דעת הרבנים ב"ד ודכ"מ ונו"ב בח"א א"ח סי' ל"ה ועמדו כנגדו דברי הרב כנה"ג בס' בעי חיי ח"מ ח"א סס"י כ' שחש לעדות אחד שהעיד שראה ראובן היה משתגע (בנישוק וחיבוק) עם אשת שכנו וגזר הוא וב"ד שיעקור דירתו משם דמשום אפרושי מאיסורא חוששין לדברי העד כמ"ש הסמ"ג וכו' והרבה להשיב על דבריו דזה לא יתכן כלל לעשות שום מעשה ע"פ עדות העד אחד ואף דהעד רשאי לבא להעיד בפני ב"ד בדבר שהוא אפרושי מאיסורא כגון להעיד על השוחט וכיוצא שאפשר שגם הוא לא יכחש ויועיל עדותו מ"מ אם העיד וכחש הבע"ד אין חוששין לעדות המעיד כלל ומסיק שדברי הרב כנה"ג מוקשים מהש"ס ומהפוסקים ויחיד הוא בדבר ולא קי"ל כותיה ואין ב"ד רשאים לגרש את כלת ראובן מביתו אלו תוד"ק והמעיין בדבריו בגופן שלהן יראה שכל דבריו טובים ונכוחים חזקים כראי מוצק. אפס כי עז מדברי הריב"ש בסי' רס"ה ופסק כן מרן באה"ע סי' קע"ח ס"כ אשת איש שטוענת על איש אחד שרודף אחריה והוא מכחיש אין להאמינה כדי לייסרו אבל יגזרו עליו נידוי שלא ידבר עמה ושלא ידור בשכונה אחת ואם הוא מוחזק בעיניהם לחשוד על העריות ראוי לגעור בו בנזיפה ולאיים עליו שאם לא יתנהג כשורה יבדילוהו מביניהם לרעה וידחוהו בב' ידים וכו' הרי דאף אם אינו מוחזק בעיניהם לחשוד בעריות חוששין לדברי האשה וגוזרים עליו נידוי שלא ידבר עמה ושלא ידורו בשכונה אחת וזה נראה כדעת הרב כנה"ג בס' בעי חיי הנ"ל דיש לנו לחוש לדברי העד אחד להצריכו שירחיק משכונתה. ובחקקי לב הנ"ל הביא (בד' פ' ע"א בד"ה ולענין) דברי הריב"ש הנ"ל ולמד מזה למלמד שנחשד עם התינוקות עפ"י עדות נער קטן דראוי לגזור עליו ולהבדילו מחברת התינוקות כיון דאיכא למיחש שמא ירגילם לערוה, ושוב האריך אם יש לחוש בדברי הקטנים וכו' עי"ש בנדונו וצריך ישוב:

וראיתי בתשו' הרא"ם ח"ב סי' כ' שנשאל על שהיו מהרהרים אחר אחד מהטבחים שמניח הכבשים השחוטים בחנות הנכרים בלתי שומר והולך לחנות אחרת ושוחט וכן ע"ז הדרך וביני וביני הנכרים מפשיטים ומוציאים הריאות וכשחוזר הטבח עומד וכתב פרשת השבועה וכו' והעיד ע"א על הדברים הללו בפני הרא"ם וכתב ע"ז ואני לא השגחתי בדבריו מפני שהיה ע"א ואמרתי לו שיביא עדים ע"ז ושוב הלך העד והכמין עדים שיראו מעשיו וראו והעידו ככל דברי אותו העד עי"ש, ותמיה לי למה לא השגיח לדברי העד הזה דאף שהיה עד אחד הרי כיון שהוא מילתא דאיסורא משום אפרושי מאיסורא שלא יכשיל את הרבים באיסור (כמו שהיה כן באמת) היה לו להזמין את הטבח ושיעיד לפניו ואולי הטבח עצמו היה מודה על חטאתו ולא היה יכול להכחישו ורבים השיב מעון. ומזה נראה שדעת הרא"ם היא כמ"ש הרב ב"ד (הנז"ל בד"ה ובמה) שלא אמרו דמשום אפרושי מאיסורא מעיד יחידי אלא כשהוא נאמן כבי תרי הא לא"ה אף למיחש ולהזמינו לדין בדבר זה לא בעי כנ"ל כעת וצ"ע:

תוכן העניינים

שדי חמד דברי חכמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה