שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן סא
(מקונטרס הכללים מערכת המ"ם אות ר"ד).
מאי שייר דהאי שייר בס' מכתב לחזקיהו ד' צ"ב ע"ב הק' עמ"ש הרב דבר שמואל סי' קמ"ז בשם הכריתות דהיכא דליכא מניינא לא פרכינן מאי שייר וכו' מסוכה ד"נ ע"א ויבמות כ"א ע"ב וכ' ליישב עפ"י מ"ש התוס' בב"ק ס"ב ע"ב דהיכא דלא תני אלא דבר אחד אז לא אמרי' מ"ש דה"ש וכמו שפי' הפנ"י, ואולי גם ס' הכריתות כיון לזה וכו' עי"ש. וידי"ן הגאון בע"ס עמודי אש נר"ו כתב לי דצדקו דברי הדב"ש דהמעיין בכריתות שער ב' סי' ל"ד דמק' עמ"ש ביבמות ב' ע"א ט"ו נשים וכו' ובקידושין האשה נקנית בג' דרכים וכו' דפרכינן מניינא למעוטי מאי וכו' הלא בלא מניינא יש לנו לומר דדוקא קאמר דאל"כ דהא אין יכולין למעט שמה אלא אחד ותיקשי לן מאי. שייר דה"ש וע"כ חידש הכריתות דבלא מניינא אנן לא מקשינן מ"ש דה"ש עי"ש א"כ מוכח דגם כי חשיב טפי מאחד כי ליכא מניינא אין להקשות מ"ש וכו' ועל מה שהק' במכת"ל ע"ד הכריתות מאיזה סוגייאות כתב הג' הנ"ל נר"ו דלפמ"ש הכריתות עצמו שם להק' על כלל זה מב"ק ט' ב' חומר בבור מבשור וכו' ושם ט"ז ב' מה תם למועד וכו'. דמקשי מ"ש דה"ש אף דלא תני מניינא דהתם הוי כמו מניינא דמסיגנון הלשון משמע דדוקא תני עי"ש יש ליישב גם הקוש' שבמכת"ל ומבואר דדברי הדב"ש אתו שפיר וע"כ נ"ל דגם הי"מ שבתוס' ב"ק המה דברי הר"ש והפי' בהם כפשוטו דדוקא היכא דתני מניינא מקשינן מאי שייר ומה שהק' הפנ"י מפ"ק דב"ק דחשיב חומר בשור מבור וכו' לק"מ וכמ"ש בשם הכריתות ויש להעיר עמ"ש הכריתות להוכיח כשיטתו מנזיר ל"ח ע"ב וז"ל גם מאותה סוגיא משמע דהיכא דליכא מניינא לא שייך למיפרך מאי שייר דה"ש משום דלא דייק ומשייר שפיר אפילו דבר אחד מדקאמר בתר הכי אלא אמר ר"פ לא תני מידי חמש משמע כיון דלא תני מניינא אלא תני לוקה סתם לא מצי למיפרך מידי ליתני לוקה מכל אשר יעשה עכ"ל ולא ידענא מאי קושיא דכיון דתני סתם לוקה ויוכל להיות דהכונה דלוקה שש א"כ מה היה יכול להקשות מאי שייר כיון דבאמת לא שייר כלל וכונת הבריתא דלוקה שש וצ"ע עכ"ד נר"ו וכבר כ' שם במכתב לחזקיהו כי ס' הכריתות אמ"א. ואפיריון נמטייה דאייתי מתניתא ואנהיר לן עיינין, ומה שהקשה על הוכחת הרב ס' הכריתות האמת פליאה נשגבה היא ולפי חומר הנושא נראה לומר (אף כי קשה להמציא נוסחא חדשה בש"ס) אולי היתה גרסתו בש"ס הכי אכל ענבים לחים ויבשים וחרצנים וזגים וסחט אשכול ושתה לוקה חמש לוקה משום ענבים לחים ויבשים לא יאכל ולוקה משום חרצנים ועד זג ולוקה משום מגפן היין שכן דרך התנאים לשנות בדרך זה כמו בההוא דמס' ביצה ד' י"ב וכמס' מכות כ"א תני תנא קמיה דר' יוחנן המבשל גיד הנשה בחלב ביו"ט ואכלו לוקה חמש לוקה משום מבשל גדי ולוקה משום אוכל גיד ולוקה וכו' עי"ש הרי דתנא כלל ופרט והכי נמי בהך בריתא תנא כלל ופרט לוקה חמש לוקה משום וכו' ולוקה משום וכו', וכי אמר רב פפא לא תני מידי חמש לא בא למעט אלא המנין (כלומר דלא תני לוקה חמש) אבל לוקה משום וכו' ולוקה משום וכו' ודאי תני, וא"כ כי תיקשי לן אמאי לא תני נמי ולוקה משום מכל אשר יעשה צ"ל דתני ושייר וכיון דלא תני מניינא לית לן בה כנ"ל ליישב בדוחק, ומי שנמצא אצלו ס' הכריתות יעיין בו אם יתכן לומר שכך היתה גירסתו כי הן עוד היום אין ס' הכריתות מצוי אצלי:
ובמאי דאמרינן בכל דוכתא מאי שייר דהאי שייר נחלקו רשב"ם ותוס' שאנץ דלרשב"ם דרך התנא לשייר דבר אחד כמו שנים ומאי דמקשינן מאי שייר וכו' ר"ל מנא ליה לומר כן דשייר ותוס' שאנץ ס"ל דאין דרך כלל לשייר דבר אחד עיין ביעיר אזן מערכת התי"ו אות א' ומדברי הא"ז בתשו' שבח"א סוס"י תש"ם משמע לי דקאי בשיטת הרשב"ם שכ' להכריח דלרבנן דרשב"ג בכתובות ד' ע"ז ע"א דלא שאני להו בין מומין גדולים לקטנים לאו דוקא בעינו אחת אלא הוא הדין בשתי עיניו דאל"כ לתני באלו שכופין להוציא נסמא בשתי עיניו ושייר ליכא למימר דקתני אלו ותו דלא שאני הכא בגמ' עכ"ל, ומדלא הכריח מדליכא תו שיורא מוכח דקאי בשיטת הרשב"ם דדרך התנא לשייר אפילו דבר אחד: