אור ברסלב

שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני

סימן נב

סימן נא

(מקונטרס הכללים מערכת המ"ם אות צ"ג).

מת דאסור בהנאה מדאוריתא אם הוא דוקא ישראל או אף מת עכו"ם אסור מדאוריתא הוא מחלוקת בין הפוסקים והאריכו רבנן בתראי בזה וארשום תוד"ק הנה הרב משל"מ בפי"ד מהלכות אבל הלכה כ"א עמד בחקירה זו והעלה דהרשב"א בתשו' סי' שס"ה והריטב"א בחי' לכתובות ד' ס' והרא"ה שהביא רבינו בצלאל בליקוטיו סברי דבין ישראל בין עכו"ם אסור בהנאה מן התורה ובדעת הרמב"ם הוא הצד צדי צדדים, והעלה דאין להכריח דעתו לאין נוטה בזה והרמב"ן מספקא ליה מילתא. ומ"ש הרב המגיד בפ"ב דמאכלות אסורות,, והרב החינוך בשמו דמת ישראל אסור בהנאה אין לדקדק הא מת עכו"ם שרי לדעתו אלא מילתא פסיקתא נקטי דישראל אסור הא דעכו"ם ספקא הוא וכן מ"ש בס' היראים מת ישראל אסור כלומר הא עכו"ם ספק אמנם בסו"ד הביא הירושלמי דמס' שבת פרק י' הלכה ה' דאמרו מפורש דמת עכו"ם מותר בהנאה והצ"ע על הרשב"א והריטב"א והרא"ה שלא השגיחו לדברי הירוש' אתוד"ק, ומרן חיד"א בס' ברכ"י יו"ד סי' שמ"ט אות א' האריך בדברי כמה רבנים המדברים בזה שהביאו דברי התוס' בב"ק ד' י' ד"ה שהשור שכתבו דמת עכו"ם מותר ושהרב שבות יעקב כתב דדוקא במת עכו"ם הקנוי לישראל הוא דסברי התוס' דמותר ודחה דבריו ובחידושי יד אברהם באשלי רברבי דפוס ראם כתב בסי' שמ"ט עיין נקה"כ ובאה"ט שהביאו תוס' ב"ק דמשמע שמותר בהנאה ובשו"ת שבו"י מחלק דדוקא הקנוי לישראל מותר וכ"כ בס' בה"ז עכ"ל אם בה"ז הוא ר"ת ברכת הזבח נראה דצריך להגיה (במקום וכ"כ בס' בה"ז) דלא כס' בה"ז כמו שיראה הרואה בתשו' הרב שבות יעקב בח"א סי' ט"ף דאחר שכתב דהתוס' לא כתבו דמותר אלא בקנוי לישראל סיים ואמר דלא כברכת הזבח בפ"ח דזבחים בחידושיו בד' ע"א ע"ב הבין מדברי התוס' דבכל ענין מת עכו"ם מותר בהנאה ומתמיה שם על הש"ע סי' שמ"ט ותשו' הרשב"א והניח בצ"ע ולא דק כי עיקר כונת התוס' לחלק בין אם הוא קנוי או לא עכ"ל) והביא תשו' הרדב"ז בחדשות סי' תשמ"א שכתב בפשיטות דמת עכו"ם שרי ושגלה סודו בתשובתו, שבגנת ורדים יו"ד כלל א' סי' ה' שהוא עפ"י מ"ש התוס' הנ"ל ותמה עליו למה לא חש לסברת הרשב"א בתשו' סי' שס"ה דמתבאר דס"ל דגם מת עכו"ם אסור בהנאה וניחא ליה דמשום דהרשב"א בחי' לב"ק פרק הפרה כתב להדיא דשרי ומדברי תשובתו אין כ"כ הכרח לכן נקיט הכי. ועוד כתב (בברכ"י) שמה שהביא הרב משל"מ בשם חי' הרמב"ן לכתובות בפרק אעפ"י (ומיהו בנכרי איני יודע בו איסור דהא ממרים גמרינן וצ"ע עכ"ל) נסחת הרב בית דוד בחי' הרמב"ן הנ"ל היא דמסיים בזה ויש ראיה בפרק המצניע להתיר ונסחא זו ג"כ כתבה מוהר"ש בן הרשב"ץ בתשו' סי' תקי"ח ופירש שכונתו ע"ד הירושלמי הנ"ל, ומזה פשיט מרן חיד"א שדעת הרמב"ן כדעת התוס' והרשב"א דמת עכו"ם מותר בהנאה וכתב שגם רבינו ישעיה סובר כן כנראה משיטה מקובצת לב"ק והביא שכן דעת כמה רבני האחרונים דפשטו להאי דינא עפ"י דברי הירושלמי הנ"ל להיתרא. ובאמת שזה שנים רבות בלמדי מס' כתובות בד' ע"ט ע"ב דאמרינן שאני בהמה דאיכא עורה רשמתי בקונטריסי דמסוגייא זו מוכח להדיא דבשפחה ליכא הנאה כלל וש"מ דעכו"ם מת אסור בהנאה וכתבתי דצע"ג מה יענו לזה הסוברים דמת עכו"ם מותר בהנאה. ועתה שהשגתי היו"ד עם הגהות הרב שו"מ, ראיתי ביד שאול סי' שמ"ט שהקשה כן וכתב שבתשובה האריך ליישב קושיא זו צר לי כי לא ידעתי איה מקום כבוד דב"ק בזה. אמנם מצאתי שהרב חת"ס בחיו"ד רסי' של"ו כתב דלכאורה יש להוכיח דעבד עכו"ם מת אסור בהנאה מגטין ד' מ"ג ע"א דמשני במנוול ומוכה שחין וקשה אכתי חזי למכרו ללמוד הניתוח אע"כ אסור בהנאה ותיובתא להמתירים עבד מת עכו"ם בהנאה וי"ל עכ"פ אין האדון רשאי לנוולו כבנדה מ"ז ע"א לעבודה נתתי ולא לבושה עכ"ל ותתיישב גם קושיתינו כמובן:

ועל כל פנים הנה דעת רבנן קדישי הנ"ל היא דמת עכו"ם מותר בהנאה. ובשיורי ברכה שם אחר שציין המקומות שדבר בקדשו בזה (והם ברכ"י שם ושמחת הרגל רות ד' ה"ן ע"ב וד' ס"א ע"ב, ופתח עינים בפ"ב דסנהדרין ויעיר אזן במערכת הבי"ת אות ל"ב) כתב המורם מהם דהתוס' והרמב"ן והרקח (בסי' תס"ד תוך ד"ה בהמה) וס' היראים כלהו ס"ל דמת עכו"ם מותר בהנאה, ומ"ש הרב משל"מ דהרמב"ן מספקא ליה לא סיימו קמיה דברי הרמב"ן וכו' ועמ"ש הרב משל"מ דהריטב"א ס"ל כהרא"ה לאסור עיין בני יעקב בהגהותיו בסי' זה אתוד"ק (עי"ש דבכל זאת לא מלאו לבו להקל מאחר שמרן אסר בפירוש), ובס' יעיר אזן כתב עוד דבתוס' על התורה בפרשת משפטים ובד"ה ונפל שמה שור) כתבו בפירוש דמת עכו"ם מותר בהנאה וכן בס' מנחת יהודה שם (ד' מ"ו ע"ב בד"ה שור או חמור) כתב בשם רבינו יעקב מפונטיזא דמותר בהנאה ותמה על מרן הב"י דאסר ונעלם ממנו דברי הירוש' והתוס' דב"ק והרוקח והיראים ולא עוד אלא דמה שסמך מרן ע"ד הרשב"א בתשו' הנה הרשב"א בחי' לשבת הביא דברי הירושלמי בפ' המצניע גם בחי' לב"ק על ד' ג"ן. כתב כדברי התוס' וא"כ מ"ש בתשו' אינן אלא דרך שקו"ט אבל לדינא גם הרשב"א מודה דשרי אתוד"ק. ונראה דלפי מה שהוכיח מדברי הרשב"א בחי' לשבת דמדהביא הירוש' מוכח דס"ל הכי י"ל דגם דעת הריטב"א כן שהרי בחי' לשבת על ד' צ"ד כתב (בד"ה אימור דפטר ר"ש) וז"ל שאפי' במת אמרו בירוש' דמשכחת ביה מלאכה הצריכה לגופה כגון בעכו"ם שהוציאו כו' עכ"ל. ולפי דרכנו למדנו שגם דעת הר"ן כן שהרי כתב כדברי הריטב"א עי"ש ועיין להרב קרבן העדה שם אלא דלפי זה קשה דברי הריטב"א אהדדי דהרב משל"מ הוכיח מדברי הרטב"א בפרק אעפ"י דס"ל דמת עכו"ם נמי אסור בהנאה ובס' מחזיק ברכה ביו"ד סי' ע"ט אות ד' הביא מ"ש הרב פר"ח בקו"א דמת עכו"ם מותר בהנאה ורמז למ"ש בברכ"י סי' שמ"ט וציין לעיין בס' יד אליהו סי' מ"ה וסי' ס"ו. והרב תפארת ישראל שכתב דהרשב"א והריטב"א סוברים דאסור נמשך אחר דברי הרב משל"מ עיין לקמן בד"ה ובהיותו:

והנה בספריו הקדושים הנז"ל (ברכ"י ומחב"ר ויעיר אזן) לא ראיתי שהזכיר בזה דברי הרב פ"מ במראה הפנים בפ"ק דב"ק (הלכה א' ד"ה יצא אדם) שהוכיח מהירוש' דמת עכו"ם מותר בהנאה והביא מה שתמה הרב משל"מ על הרשב"א בתשו' דאסר ולא השגיח בדברי הירוש' וכתב ע"ד דנעלם ממנו דהרשב"א בחי' כאן כתב בפירוש עכו"ם מת מותר בהנאה דלא ילפינן ממרים אלא בן ברית כמוה ובתשו' לא החליט בדבריו כלום והרשב"ם בסי' תקי"ח הביא בשם הרמב"ן בחי' לכתובות שסיים בדבריו ובמס' שבת פ' המצניע יש ראיה להיתר הנאה זו וכונתו על הירושלמי הנז' ונמצינו למדין דהתוס' ורוב הגאונים פסקו כהירושלמי והרמב"ם סתם דבריו והתימה על מרן הב"י שכתב אסור בהנאה עכ"ל וחידוש הוא שמרן חיד"א דכל רז לא אניס ליה נעלם ממנו דברי הרב פ"מ הללו ודברי הרשב"א בחי' לב"ק בפ"ק שהביא במראה הפנים (שהרי לא הזכיר אלא דבריו שבפרק הפרה ואפשר דגם מ"ש הרב מרה"פ בשם מ"י הרשב"א כאן אין כונתו על פ"ק דב"ק אלא על דבריו שבפ' הפרה וכאן ר"ל במסכתא זו ואין בידי חי' הרשב"א הנ"ל לעיין בדב"ק ויתכן שבס' פת"ע ושמחת הרגל הזכיר דברי הפ"מ ואמצ"א):

ובאמת כי צר לי על שאין בידי חי' הרשב"א לב"ק לעיין בדב"ק כי הרבנים הנ"ל כתבו בשמו בחי' הנ"ל דס"ל דמת עכו"ם מותר בהנאה ואילו הרב קרית ארבע בליקוטיו סי' מ"ה ד' קנ"ד ע"א כתב וז"ל עיין להמש"ל בהלכות אבל בפסק המומיא עלה ונסתפק אם מת עכו"ם מותר בהנאה והעמיק הרחיב בזה ועיין להרשב"א בחי' לקמא דף מ"ט עלה דההיא חמרתא מעברתא דנראה מדבריו דספוקי מספק"ל ספקו של הרב משל"מ הנז"ל וצ"ע ואפשר דהרשב"א נוטה דעתו להחמיר וכמו שביאר בתשובה שהביא הרב משל"מ שם כיעי"ש ותו לא מידי עכ"ל הנך רואה דמילתא דפסיקא לרבנן קדישי הנז"ל בדעת הרשב"א בחידושיו לב"ק שדעתו דמותר הרב הנ"ל סיפק עלינו דעתו בחידושיו שם ולא עוד אלא שכתב שאפשר נטה דעתו למ"ש בתשו' דאסור ולא מצינא אישתעויי ניתי ס"ת. וניחזי איזה יכשר ואולי הדברים שרמז בקרית ארבע הם במקום אחר ועכ"פ תימה בעיני שנעלם ממנו כל דברי הרבנים הנז"ל ומחליט ופוסק בסכינא חריפא דדעת הרשב"א בתשו' לאסור ואין זה פשוט כמו שמתבאר מכל הרשום וכן יש לתמוה על הרב רב דגן בדף קע"ג ע"ד שאחר שכתב שפסקו של מרן דמת עכו"ם נמי אסור בהנאה הוא מתשו' הרשב"א סי' שס"ה כתב ועיין להרשב"א בחי' לב"ק דף יו"ד ע"א שכתב דמת עכו"ם מותר בהנאה דלא ילפינן ממרים אלא בן ברית כמוה ודבריו נראים לכאורה דסתראי נינהו עכ"ל ונעלם ממנו דכבר עמדו בזה כמה רבנים כמבואר בדברי מרן חיד"א הנז"ל. וממ"ש דלכאורה נראה דדברי הרשב"א סתראי נינהו משמע קצת דאף הוא ראה שיש לדחות שאין סתירה בדברי הרשב"א וכמ"ש מרן חיד"א דמ"ש בתשו' הוא דרך שקו"ט כלפי השואל (ואיפכא ליכא למימר אחרי שבדבריו שבחידושיו מפורש להיתר) ומדברי הרב רב דגן הללו למדנו דמלבד מ"ש הרשב"א בחי' לפרק הפרה דמת עכו"ם מותר בהנאה כמ"ש מרן חיד"א כן כתב גם בחי' לפ"ק דב"ק וכן מתבאר ממ"ש הרב זרע אמת שהבאתי למעלה (בד"ה והרב) ונמצא לפי זה דבשלשה מקומות כתב הרשב"א מפורש דמת עכו"ם מותר (שכבר כתבתי בד"ה ועל כל פנים עדות מרן חיד"א שהרשב"א בחי' לשבת ג"כ סובר כהירושלמי):

ולפי מה שצדד הרב משל"מ (בד"ה אשר על כן) דדעת הרמב"ם דמת עכו"ם מותר בהנאה כן היא ג"כ דעת רש"י כיעי"ש אלא דדחה ראיתו משום די"ל דמתני' דכזית מן המת מיירי בעור המת עי"ש ולפי זה אין לנו גילוי דעת רש"י בזה אמנם ראיתי להרב שו"מ בהגהותיו על הירושלמי (בסוף מס' ב"ק) שכתב וז"ל עמה"פ מה שהביא מדברי התוס' דעבד ועכו"ם מת מותר בהנאה ובזה יישבתי דברי רש"י בב"ק דף נ"ג ע"ב בד"ה לענין נזיקין במ"ש אם נפל לתוכו עבד ומת ונשאלתי בזה למה זה דוקא נקט עבד ולפי מ"ש התוס' דעבד מותר בהנאה אתי שפיר ודוק עכ"ל וכוונתו דלפי מ"ש התוס' בדף יו"ד ע"א דדרשה דשור ולא אדם איצטריך לעבד עכו"ם דאילו לישראל לא צריכינן להאי מיעוטא דהא מוהמת יהיה לו דדרשינן מי שהמת שלו נפקא עי"ש א"כ י"ל דרשי' ג"כ ס"ל כדעת התוס' ומשו"ה בשכתב דדרשה דשור ולא אדם בקטלא מיירי הוצרך לפרש אם נפל לתוכו עבד ומת וכלומר וה"ה אם נפל לתוכו עכו"ם הקנוי לישראל ומת אבל לא בישראל דלישראל לא צריכינן למיעוטא דשור ולא אדם, וכ"כ בהגהותיו ליו"ד ביד שאול סי' שמ"ט עי"ש. הרי דמייחס לרש"י דס"ל דעבד מותר בהנאה והה"ד או כ"ש דמת עכו"ם שרי בהנאה לדעת רש"י דאף דלפי מה שפירש הרב שבות יעקב בדעת התוס' דב"ק דסברי דמת עכו"ם אסור בהנאה ורק כשקנוי לישראל הוא דשרי א"כ י"ל דאין לנו הכרח מדברי רש"י אלא לעבד ולא לסתם עכו"ם שאינו קנוי לישראל מ"מ כבר בא חכם מרן חיד"א בברכי יוסף שם והרבה להשיב על דבריו ומסיק דכוונת התוס' כמו שהבינו הרבנים בה"ז וצ"ץ דבסתם עכו"ם סברי דמת מותר בהנאה גם הרב קהלת יעקב במערכת הבי"ת אות ע"ט הרבה להשיב ע"ד הרב שבו"י עי"ש וא"כ כיון דמוכח מדברי רש"י דס"ל דעבד מותר בהנאה הה"ד דס"ל דסתם עכו"ם מת מותר בהנאה אלא דלענ"ד במחכ"ת דבריו תמוהים דנראה דאישתמיט מניה דמר דברי רש"י בדף נ"ב ע"א במאי דתנן נפל לתוכו שור חש"ו חייב בן או בת עבד או אמה פטור שכתב רש"י וז"ל בן או בת כלומר אע"ג דקטנים הם וליכא למימר איבעי להו עיוני ומיזל אפ"ה פטור מגזרת הכתוב שור ולא אדם עכ"ל. גם בדף נ"ד רע"ב כתב רש"י דמאי דפטרינן שוטה לפי שהוא מין בן דעת מאדם הוא דנפק"ל כלומר מדדרשינן שור ולא אדם ושוטה נמי אדם הוא עי"ש הרי שפתיו ברור מללו דמדרשה דשור ולא אדם ממעטינן בן או בת ישראלים ולא ס"ל כסברת התוס' דישראל ממעטינן מוהמת שלו יצא זה שאין המת שלו שאסור בהנאה ושור ולא אדם איצטריך לעבד ועכו"ם שמותר בהנאה אלא ס"ל דגם ישראל ממעטינן משור ולא אדם וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מדוע פירש"י אם נפל לתוכו עבד ומת וממילא אין לנו הוכחה מדברי רש"י הנ"ל דס"ל דמת עכו"ם מותר בהנאה וצ"ע:

עוד מצאתי להרב הנ"ל בתשו' שו"מ במהד"ק ח"ג סי' קנ"ח (בד"ה ומדי דברי) דבהדי דקעסיק בסוגיא דכתובות דף ע"ט ע"ב שאני בהמה דאיכא עורה כתב וקשה אם נימא דעור אדם עכו"ם אינו אסור בהנאה ועיין תוס' ב"ק דף יו"ד ובשו"ת שבות יעקב רצה לומר דבעור עבד עכו"ם ודאי ליכא איסור וא"כ כאן דמיירי בשפחה נכ"מ יש ג"כ עור וצ"ע למה לא הרגישו בזה עכ"ל (לא זוהי התשו' שרמז אליה ביד שאול הנ"ל דבתשו' זו מסיק בצ"ע) ואיני מבין מאי דתלי תנא בדלא תניא שתלה קושיתו באם נימא דעור אדם מותר בהנאה ומראה מקום לדברי התוס' דב"ק ועין רואה דבתוס' לא הוזכר שם מדין עור המת כלל ואולי ט"ס הוא וצ"ל אם נימא דשער אדם אינו אסור דבזה איירו התוס' שם. ומ"מ איני מבין מה שתלה קושיתו עפ"י דברי השבו"י דבעבד עכו"ם ודאי ליכא איסורא והרי לדעת הראשונים והאחרונים הנז"ל שסוברים דמת עכו"ם אינו אסור בהנאה לכולהו אית להו פירכא מסוגיא דכתובות דבשפחה נמי איכא הנאה ושמא כונתו להקשות בלא מיבעיא לדעת הסוברים דכל מת עכו"ם מותר אלא אף לדעת השבו"י דכל מת עכו"ם אסור זולת בעבד קשה דהכא בשפחה עסיקינן:

ובהיותי עסוק בענין זה ראיתי להרב עיקרי הד"ט בחיו"ד סי' ל"ה אות מ"ד שכתב שמקור דין דמת עכו"ם אסור בהנאה מדברי הרשב"א סי' שס"ה שהביא מרן בבדה"ב ושהרב משל"מ כתב שדעת הרמב"ן והרשב"א והרא"ה לאסור אמנם דעת כמה פוסקים להתיר במת עכו"ם ושהעלה מהירושלמי להתיר ולכן התיר לעשות סחורה במומי"א לפי שהמקומות שנעשית שם המומי"א לא עבר שם רגל ישראל עכ"ל (ולא הראה מקום מי בעל דברים הללו רק בסו"ד כתב ועיין גו"ר חיו"ד כלל א' סי' ד'. ובאות הקודמת הראה מקום לשו"ת כתונת יוסף ואין מצוי אצלי לראות אם ממנו יצאו הדברים ונשמט בדפוס שלפני הוא דפוס רא"ם שנת תר"מ תיבת שם. או הם דברי רב אחר ונשמט שמו בדפוס זה) וחידוש הוא דכל יומא שמעתתיה דמרן חיד"א בס' ברכי יוסף בפומיה דרב עה"ד (עי"ש באות הקודמת ובכמה מקומות בספרו) ולא זכר שר את יוסף בדין זה. ועל דברי בעל התשו' הזאת יש לתמוה שכותב בשם הרב משל"מ דדעת הרמב"ן לאסור והלא עינינו הרואות דעם שכתב כן בתחלה תוכ"ד הדר ביה ואמר מר דהרמב"ן מספקא ליה הא מילתא והוה ליה לעיולי הריטב"א ולאפוקי הרמב"ן וכבר העיר כן מרן חיד"א בשיורי ברכה על הרב מוהר"י עאיש בקונטריס שבט יהודה עי"ש וכן אתה מוצא בס' תפארת ישראל (פיה"מ) בחידושים שבסוף פרק יו"ד דמס' שבת שכתב שדעת הרשב"א והריטב"א והרא"ה דמת עכו"ם אסור בהנאה עי"ש ועם שמ"ש בדעת הרשב"א אין הדבר כן כמו שהוכיח מרן חיד"א מדבריו שבמקומות אחרים כנז"ל הרב הנ"ל נמשך אחר מ"ש הרב משל"מ ונעלמו ממנו דברי הרשב"א שבמקומות אחרים כמו שנעלמו מהרב מש"ל עכ"פ יפה עשה שהשמיט מכללם הרמב"ן כי אף לדעת הרב משל"מ אינו אלא דמספקא ליה והרב אהלי יהודה במערכת הבי"ת דף ל"ד האריך לתמוה על סברת האומרים דמת עכו"ם אסור בהנאה ועם שהאריך ג"כ להוכיח דאין הכרח דהרמב"ם ס"ל דמותר בהנאה מ"מ כתב דנ"ל דהעיקר לדינא דמת עכו"ם מותר בהנאה:

והרב זרע אמת בח"ב סי' מ"ח עמד מתמיה על מרן שפסק בש"ע דמת עכו"ם אסור בהנאה עפ"י דברי הרשב"א שהביא בבדה"ב ומה ראה על ככה מאחר דבתוס' ב"ק דף יו"ד מפורש להיתר ומדברי הרשב"א בתשו' אין הכרח ולכל היותר אינו אלא כמסתפק ומה גם דבחידושיו לב"ק דף ט' ע"ב ד"ה הא דקאמר חומר בשור וכו' מבואר דנקיט כדעת התוס' ואף שכתב דבתוספות תירצו בענין אחר מ"מ גם מ"ש התוס' לחלק בין מת ישראל למת עכו"ם סבר וקביל והאריך לדחות דברי הרב בן הצ"ץ בהגהותו לסי' י"ג ודברי הרב שבות יעקב ח"א סי' פ"ט דנקיט דגם התוס' סברי דמת עכו"ם דעלמא אסור בהנאה ובסוף דבריו הזכיר דברי הרב משל"מ בסוף הלכות אבל הנז"ל ומ"מ לא מלאו לבו לפסוק נגד פשט דברי תשו' הרשב"א ופסק מרן אתוד"ק גם הרב ערך השלחן בסי' ע"ט אות ב' אחר שהביא דעות הסוברים דמת עכו"ם מותר בהנאה והביא עוד שכן דעת הרב המאירי בחי' למס' שבת ד' צ"ג דלא כהרב חזו"ן בפ"ז דזבחים וכו' סיים דהעיקר להחמיר כפסק מרן וכדעת הרא"ה והריטב"א וכן נראה דעת רבינו האיי גאון בספר המקח שער י"א שכתב סתם בשר אדם מת אסור בהנאה וכן דעת הראב"ד בהשגות בפ"ה דערכין ומהרמב"ם אין ראיה להתיר וכן האריך להוכיח בשו"ת שאלת יעבץ ח"א סי' מ"א. גם באות ג' כתב שדעת רוב הפוסקים דמת עכו"ם אסור וכן עיקר עכ"ל ומדברי הרב פרי האדמה שהביא בס' חיים ביד סי' צ"ו) בח"ב פי"ד מהלכות אבל דף קס"ו ע"ד נראה דנקיט כפסק מרן דמת עכו"ם אסור בהנאה (אין ס' הנ"ל מצוי בידי לעיין בגוף דב"ק רק ממ"ש בשמו נראה כן כיעי"ש) גם מדברי הרב ב"ד שהביא בברכ"י אות ב' דהגם דאיכא פלוגתא אי מת עכו"ם אסור בהנאה וכו' אנן מה נענה שקבלנו הוראות מרן וכו' מתבאר דאין דעתו נוחה לסמוך על דעת המתירים גם הרב מסגרת השלחן בדף קע"ה ע"ג אחר שהביא מחלוקת הפוסקים הנ"ל וגם הביא תמצית דב"ק מרן חיד"א שבברכ"י ושיורי ברכה בזה סיים ואמת אגיד שהיה בדעתי להתיר כהירושלמי ורבנן תקיפי הנז"ל. ובטלתי דעתי מפני דעת עליון הרב חיד"א (בשיורי ברכה שלא מלאו לבו להתיר נגד פסק מרן אף שכל יקר ראתה עינו ולדעתו יותר היה נ"ל להתיר בכל זאת למעשה לא נטה מפסק מרן) ואף שכתב הרב בה"י דלא מצא בטור ושום פוסק לאסור מת עכו"ם בהנאה מ"מ המחמיר תעב"ט עכ"ל:

ובספר תשובה מאהבה ראיתי (כשהיה בידי בשאלה) בסימן מ"ז שהאריך במחלוקת הפוסקים בזה וכתב שאין ראיה נכונה להתיר מת עכו"ם נגד הרשב"א והרמב"ן והר"ן והרא"ה והריטב"א וטור וש"ע סי' שמ"ט וכן דעת הרמ"א מדשתיק (כן מצאתי כתוב בקונטריסי בשמו וכן כתבתי בשמו בקונטריס אסיפת דינים במערכת הדל"ת אות ג' בד"ה ונזדמן לידי וכו' ועתה אינו בידי לעיין בדב"ק כי יש לפקפק על מה שמחליט שדעת הרמב"ן והרשב"א לאסור דמתוך כל הרשום למעלה מתבאר דלכל היותר אין לנו לומר בדעתם אלא דמספקא להוא מילתא ועל הר"ן והריטב"א כבר כתבתי למעלה שהביאו הירושלמי דפרק המצניע דמת עכו"ם מותר בהנאה. גם מה שמייחס שדעת הריב"ה ג"כ לאסור לא ידעתי היכא רמיזא שום אחד מהרבנים הנז"ל לא כתב שדעת הטור לאסור בזה) והרב פ"ת ברס"י שמ"ט לא השביע נפש שוקקה הצמאים למי התורה בזה כדרכו בקדש כי ציין בזה ספרים רבים שאינם בידי ולא גילה לנו דעתם זולת בשם שו"ת אבן שהם סי' ל' כתב מפורש שהעלה דמת עכו"ם אסור בהנאה מדרבנן ולחולה שאין בו סכנה מותר ליקח מתכריכי המת לצורך איזו סגולה כיון שאינו אלא מדרבנן גם הרב בית מאיר בסי' שמ"ט כתב דבתשו' אבן שהם כתב דאיסור זה אינו אלא מדרבנן וסיים על זה וצ"ע בתשו' רשב"א עצמה ושוב ציין להמשל"מ בסוף הלכות אבל ולברכת הזבח עי"ש וצריך לעיין בקצוה"ח סי' ת"י שציין הרב מוהרצה"ח בהגהותיו לב"ק ד' יו"ד אולי גילה דעתו לדינא בזה ואין מצוי אצלי ומ"ש הרב בית מאיר דצ"ע בתשו' הרשב"א עצמה נראה דכוונתו לאמר דמתשו' הרשב"א עצמה משמע דהוא מן התורה ובאמת שכן משמע מדברי הרשב"א (אלא שכתבו רבני אחרונים עפ"י הכרח דלא ליהוו מילי דמר סתראי נינהו ממ"ש בחידושיו דמ"ש בתשו' הוא דרך שקו"ט כמש"ל) אף שראיתי בהגהות צבי לצדיק ליו"ד סי' ע"ט שכתב שבתשו' הרשב"א סי' שס"ה מבואר דמת עכו"ם דאסור בהנאה הוא משום גזרה וכתב דא"כ אינו אסור אלא מדרבנן ונפ"מ לספק עי"ש דבריו צ"ע לענ"ד דבתשו' הרשב"א לא נזכר טעם גזרה לענין איסור הנאה ממת עכו"ם כלל ומה שנזכר שם גזרה הוא מ"ש בש"ס דבר תורה עור אדם טהור ומה טעם אמרו טמא גזרה שמא יעשה. עור אביו ואמו שטיחין וכו' וע"ז שקו"ט שם בתשו' הרשב"א אבל שאיסור הנאה ממת עכו"ם הוא משום גזרה לא נזכר כלל בדברי הרשב"א כמו שיראה הרואה:

וראיתי להרב יפה ללב נר"ו בח"ג ביו"ד סי' שמ"ט שהביא מ"ש הרב רב דגן דהרשב"א בתשו' ס"ל דמת עכו"ם אסור בהנאה וסותר למ"ש בחידושיו לב"ק וכו' וכתב הוא ע"ז דלענין דינא נקיטינן כמ"ש בתשו' דאע"ג דכתב מוהרימ"ט בח"ב ח"מ סי' ז' כל רב ופוסק שעושה חבור כולל בין שעשהו בתחלת ימיו בין שעשהו בסוף ימיו החבור הוא העיקר מהתשו' אבל מוהרי"ל בתשו' סי' ט"ו כתב שיש לסמוך על התשו' יותר מהחבור שלא היה בשעת הוראה כמ"ש כ"ז הכנה"ג בכללי הפוסקים סי' ס"ט וכן נראה דעת מרן דמסתמא ראה דבריו שבחי' ב"ק ועשה עיקר מ"ש בתשו' ועיין בכללי השלחן גבוה סי' ל"ב עכ"ל ואנא דאמרי אי מהא לא איריא מכמה טעמי תיתי חדא דאף דמדברי הרב כנה"ג שהעתיק נראה קצת דנקיט כסברת מוהרי"ל (מדכתב בלשון אבל וכו' וכתבו המפרשים בכיוצא לזה דסברא שמביא הריב"ה בלשון אבל היא הישרה בעיניו) הנה הרב ג"פ בסי' קכ"ז ס"ק י"ג כתב דהעיקר כדבריו שבחידושין כמ"ש הפוסקים כן על סתירת דברי הרא"ש מפסקים לתשובות שהפסקים עיקר. ותו דאיכא למימר סמי חדא מקמי תלת וכיון שבחידושיו כתב בשלשה מקומות (בפרק המצניע ובפ"ק דב"ק ובפרק הפרה) דמת עכו"ם שרי בהנאה החוט המשולש לא ינתק וכיוצא לזה כתב הרב שונה הלכות בח"ב דף י"א ע"ג בסתירת דברי הרשב"א בחי' לקידושין ובשתי תשו' לשתי תשובות אחרות סמי תרתי מקמי תלת עי"ש ותו בר מן דין ובר מן דין נלע"ד דעד כאן לא נחלקו המפרשים בכיוצא לזה אי נקיטינן כדבריו שבתשו' או כדבריו שבחידושיו (כמו שרשמתי בקונטרס כללי הפוסקים סי' יו"ד אות ב') אלא כשהסתירה מפורשת ואין דרך לנטות ולהשוות דבריו אהדדי אבל כל כמה שיש בידינו להביא דבריו אל עמק שוה אף אם הוא ע"י הדחק הכי עדיף טפי וא"כ בנדון זה שיש לומר דכל מ"ש בתשו' אינו אלא דרך שקו"ט כלפי דברי השואל כמ"ש מרן חיד"א בברכ"י ניחא לן לדחוקי אנפשין ולא נימא דהני מילי דמר סתראי נינהו ומ"ש עוד הרב יפה ללב דמסתמא מרן הב"י אף הוא ראה דבריו שבחידושין אלא שעשה עיקר דברי התשו' דס"ל כמוהרי"ל וכו' אין דבריו נוחים לענ"ד דנ"ל דאם מרן אף הוא ראה סתירת דברי הרשב"א בזה לא הוה שתיק והוה אמר להדיא דאף דבחי' כתב דמת עכו"ם מותר דבריו שבתשו' עיקר כמו שכתב כיוצא לזה ביו"ד סי' פ"ז (בד"ה חלב הנמצא) וז"ל והרשב"א אע"פ שכתב בחי' שנראין דברי ר"ת בתוה"ב כתב מותר דאינו אלא כפירשא עכ"ל ובאמת נלע"ד דאף דבעלמא לא ברירא לן אם דברי החי' נאמרו בתחלה ובתשו' הדר ביה או בהיפך דבחי' הדר ביה ממ"ש בתשו' מ"מ בדין זה יש להכריע שבחי' חזר בו ממ"ש בתשו' דבזה לא יקשה עלינו כ"כ מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר דמעיקרא סבר דלא שנא מת ישראל או עכו"ם הכל אסור (לדעת המייחסים כן שדעתו בתשו' דאסור כמו שהביא מר"ן בבדה"ב מדבריו שבתשו') כי נעלם ממנו לשעתו דברי הירושלמי דמפורש להיתר ולבסוף הדר הוא משום דכיון דממרים ילפינן לית לן למימר הכי אלא במת ישראל וכמ"ש הרב השואל בתשו' הרשב"א והוצרך להודות לסברתו מאחר שכתוב מפורש בתלמוד ירושלמי דמת עכו"ם מותר בהנאה. אמנם אם נאמר שדבריו בתשו' אחרונים וחזר בו ממ"ש בחידושיו תמוה בעיני איך יחזור בו ומי הביאו לכך ואם היה לו איזה הכרח מש"ס דילן בהפך לא הוה ליה למישתק מלבאר לסתור מה שהכריחו בחידושיו לומר דמותר אלא ודאי מוכח שדברי החידושין בזה הם אחרונים והדר ביה ממ"ש וכל זה אף אם נניח שדבריו בתשו' הם לקושטא דדינא כ"ש שי"ל שלא אמר אלא דרך שקו"ט כלפי הרב השואל כמ"ש מרן חיד"א באופן שלענ"ד מצד זה אין להכריע דדעת הרשב"א דמת עכו"ם אסור בהנאה ומרן לא ראה דבריו שבחידושיו בזה ומ"מ במ"ש הרב יפה ללב נרו דנקיטינן להחמיר נראה דיפה אמר רב שכבר כתבתי דמרן חיד"א אף דמתבאר ממ"ש בברכ"י דס"ל דהעיקר לדינא דשרי מ"מ למעשה לא מלאו לבו להקל נגד פסק מרן וכן הרב זרע אמת. וגם הרבנים פרי האדמה ובית דוד נראה דנקטי הכי והרב ערך השלחן כתב דכן עיקר לדינא שכן דעת רוב הפוסקים ושכן האריך להוכיח בשו"ת שאלת יעבץ כנז"ל וחידוש הוא שנעלם כל זה מהרב הנ"ל כי אחרי שחיבורו סביב השלחן הטהור יש לו לעיין בהמפרשים באותו פרק באותו מקום והנלוה אליו ועיין עוד להרב פרמ"ג בסי' ע"ט בחלק שפתי דעת סק"ג שכתב דאנו אין לנו אלא מה שפסק מרן בסי' שמ"ט דלא שנא ישראל ולא שנא עכו"ם אסור:

עוד ראיתי בשו"ת עדות ביהוסף להג' מסלאנים בסימן כ"ט שהאריך בענין זה מענף יו"ד והלאה והביא דהגר"א בסי' שמ"ט השיג על הרשב"א ופסק מרן מהירושלמי דפרק המצניע ושברר שכן דעת הרמב"ן והר"ן דמותר ומני"ר (העב"י) הביא מ"ש המשל"מ דהחליט דדעת הרשב"א לאסור ושנעלם ממנו דברי הרשב"א בחי' לב"ק וא"כ חזינן דגם הרשב"א מספקא ליה ואדרבא מצינו שדבריו שבפירושיו נקיטינן לעיקר שהם נאמרו באחרונה ועוד מצאתי מבואר בהרשב"א לכתובות ד' ס' (הביא כל הדברים עד ובמס' שבת יש ראיה להתיר) א"כ מבואר דדעתו נוטה להיתר ויש לתמוה גם על מרן הב"י שהחליט דעת הרשב"א עפ"י דברי התשו' ושם אינו רק דרך דיחוי והוא אינו סובר כן אלו תו"ד ונעלם ממנו מ"ש מרן חיד"א בברכ"י דהחידושים למס' כתובות אף שבאיזה דפוסי' מיוחסי' אותם להרשב"א אינם אלא להרמב"ן והביא שכ"כ הרשב"ש בסימן תקי"ח על דברים אלו שבחי' כתובות ד' ס' שהם דברי הרמב"ן והכריח מזה דדעת הרמב"ן דמת עכו"ם שרי בהנאה עי"ש גם מ"ש דהחי' עיקר שהם אחרונים דמשמע דאומר כן דרך כלל על כל החידושים נגד התשו' אין הדבר פשוט לומר כן דהאיכא מאן דס"ל דדבריו שבתשו' הם עיקר והרבנים שעמדו בסתירת דברי הרשב"א בזה לא הכריחו סברתו מזה רק שכתבו ליישב דבריו דבתשו' לא אמר אלא כלפי השואל דרך שקו"ט ואי הוה ברירא להו שדבריו שבחי' אחרונים יסעו לא הוו דחקי אנפשייהו דדרך שקו"ט כלפי השואל הוא דאמר וליה לא ס"ל דאף אי נימא דהכי הוה ס"ל בתשו' דבריו שבחידושיו עיקר כדקי"ל דפוסק שסותר דבריו נקיטינן כדבריו האחרונים אלא ודאי דאין זה הכרח כלל. ועיין במה שרשמתי בקונטריס כללי הפוסקים סי' יו"ד אות א' (על חידושי כתובות אם הם להרשב"א) ובאות ג' על סתירת דברי הרשב"א ושם הבאתי דברי הג' הנ"ל בשו"ת פרת יוסף סי' מ"ח (ד"ה אחרי כתבי) שכתב שכבר ידוע שדבריו בתשו' עיקר עי"ש ובענף י"א עמד לבאר דעת רש"י בזה וכתב להוכיח מדברי רש"י דב"ק ד' ג"ן ע"ב דמת עכו"ם מותר בהנאה וכמו שכתב הרב שו"מ שהבאתי דבריו למעלה (בד"ה ולפי מה) והאריך קצת בזה ומסיק שם דדעת רש"י דמת עכו"ם שרי בהנאה וכ"כ בענף י"ב עי"ש ואתה תחזה שלא זכר דברי רש"י בד' ב"ן וד' ר"ן ויש לתמוה עליו כמו שכתבתי ע"ד הג' שו"מ ואין להאריך ושם בענף י"ב וי"ג העלה דהא מילתא תליא בפלוגתא אי קברי עכו"ם מטמאים באהל ה"ה דאסורים בהנאה ולמ"ד דקברי עכו"ם אין מטמאים באהל מת עכו"ם מותר בהנאה עי"ש ולא יכולתי להעמיק בדבריו לך נא ראה עוצם פלפולו וכתב שם דכמעט דעת כל הראשונים דמת עכו"ם שרי בהנאה ומהריטב"א שהביא המשל"מ אין הכרח דס"ל דאסור ולא נמצא מי שכתב מפורש דאסור אלא הרא"ה ויחיד הוא בסברא זו עי"ש ועיניך תחזנה מ"ש ידידי הגאון בס' עמודי אש נרו' בד' פ"ט אות ג' ולא יכלתי כעת להתבסם בתורתו בהיותי טרוד בעניינים אחרים ואגב ריהטאי ראיתי שלא הזכיר דברי כמה מרבנן בתראי הנז"ל שהיה ראוי להזכירם ובפרטות דברי הרבנים פרמ"ג בסי' ע"ט ומרן חידא בסי' שמ"ט והוא תימה לרוב בקיאותו:

ודע שעתה נדפס ס' כנסת הגדולה (חדש ע"י ידידי הרב החריף מוהר"ר יצחק סובאלסקי נר"ו) מחברת א' וראיתי שם במאמר תנא ירושלמי צד פ"ג ופ"ד שכתב דהרב משל"מ העלה בדעת הרמב"ם ורש"י דמת עכו"ם מותר בהנאה והוא כתב לקצת ראיה דהרמב"ם ס"ל דמת עכו"ם אסור בהנאה ממ"ש בפ"א מהלכות שחיטה הלכה כ"א (עי"ש סיגנון ראיתו) וכתב שכ"כ הרדב"ז בפי"ד מהלכות אבל לדעת הרמב"ם דאין חילוק בין מת ישראל לעכו"ם אתו"ד בזה וכבר כתבתי למעלה (בד"ה ולפי) דאף שצדד כן הרב משל"מ בדעתם מ"מ לא העלה כן וכתב שיש לדחות דמיירי בעור וכו' וגם מה שנסתייע מדברי הגאון מלבוב שכתב שכן דעת רש"י כבר השבתי על דבריו שנעלם ממנו דברי רש"י בשתי מקומות עי"ש ומ"ש בשם הרדב"ז לא ידעתי כעת איה מקום כבוד דב"ק בזה וכבר כתבתי למעלה בשם מרן חיד"א שבתשו' החדשות סימן תשמ"א כתב בפשיטות דמת עכו"ם שרי בהנאה ושגלה סודו בתשו' אחרת שהוא עפ"י דברי התוס' בפ"ק דב"ק ד' יו"ד ואי הוה ס"ל דלדעת הרמב"ם אסור קשה מאד איך יכתוב בפשיטות דמת עכו"ם שרי בהנאה ולא יחוש אף להזכיר שאין כן דעת הרמב"ם ומה שכתב לקצת ראיה מדברי הרמב"ם אף הוא ראה שאינו מוכרח כמו שיראה הרואה ומה שכתב שם לראיה ברורה דמת עכו"ם מותר בהנאה מדאיתא בנדרים ד' ל"ח ע"ב דמודר הנאה מן עבדיו כנענים ומתבאר הטעם שם דעבדים אעפ"י שמותרים בהנאה אחר מיתה מ"מ לא קיימי להכי ומשו"ה מותר לזונן וכן איתא בהדיא בירושל' שם וכתב שהיא ראיה ברורה ולא ראה מי שיתעורר בראיה זו ומ"ש מרן ביו"ד סי' רכ"א ס"ב וזן את עבדיו אפילו הם כנענים כונתו ג"כ כנז' וזה נראה כסותר קצת למ"ש בסי' שמ"ט דאפילו עכו"ם אסור בהנאה מיהו י"ל למ"ש בפ"ת שם בשם קצת אחרונים דמת עכו"ם אסור בהנאה מדרבנן ועוד י"ל בכמה גווני עכ"ל ובעניותי לא ראיתי שום הכרח וביאור לא בש"ס ולא בדברי המפרשים שעבדים עכו"ם מותרים בהנאה אחר מיתתם דלרש"י והרא"ש והר"ן (לפי גירסתו למנקירותא עבדי) ודאי אין שום שייכות ראיה לזה ואף למ"ש הר"ן איכא דגרסי למנחרותא עכ"ל. ולפי הנראה מדברי הר"ן הללו הוא דנתבאר להרב הכותב הנ"ל דעבדים מותרים בהנאה אלא דלאו להכי קיימי דמשמע ליה שכונתו דאין דרך בני אדם לאכול בשר אדם מת ואין הכי נמי דאם רוצה להאכילם ג"כ אינו רשאי משום דאסורים בהנאה. וכן צ"ל באמת לפי מה שכתבתי למעלה בד"ה ובספר תשובה מאהבה) בשם הרב תשובה מאהבה דדעת הר"ן דמת עכו"ם אסור בהנאה. ואף אם נאמר דכונת הר"ן כמו שהבין הרב הכותב על כל פנים אינו מבואר בש"ס כן אלא שיש להבין כן מדברי הר"ן ויוכל להיות שכן באמת כונתו לפי מה שכתבתי (בד"ה ועל כל פנים) דמדהביא הר"ן בהלכות בפ' המצניע דברי הירושלמי שם מוכח דס"ל דשרי בהנאה לכל הדברות אין הדבר מבואר בש"ס דנדרים הנ"ל להיתר גם מ"ש דהכי איתא להדיא בירושלמי שם אם כונתו לדברי הירושלמי דנדרים בפ"ד סוף הלכה ג' הרואה יראה דאין שם אפילו משמעות לזה גם מ"ש שכן נראה מדברי מרן בסי' רכ"א ס"ב שכתב וזן את עבדיו אפילו הם כנענים נראה שהבין שכונת מרן דלא מיבעיא עבדיו העברים שאסורים במיתתם בהנאה אלא אפילו עבדיו כנענים שמותרים בהנאה מותר לזונם כיון דלאו להכי קיימי לא חשיב הנאה ועפ"י זה הוקשה לו דברי מרן שבסי' שמ"ט כתב דמת עכו"ם אסור בהנאה ותירוצו עפ"י מ"ש האחרונים דהאיסור הוא מדרבנן לא הבנתי כונתו. אך לענ"ד אין כונת מרן כמו שהבין אלא ר"ל לא מבעיא עבד עברי דהזן מצוה קעביד ולא לשום הנאת בעליו קעביד אלא אפילו עבד כנעני דמסתמא לא לשם מצוה קעביד מותר לזונו דאין לזה הנאה של כלום הן בעודנו חי שהיה יכול לשמוט ממנו עשה עמי ואיני זנך והחזר על הפתחים ופרנס עצמך ואף כי אחרי מותו שהרי הוא אסור בהנאה וכן פירש הרב הלבוש שם הלא מבעיא עי"ש את זה ראיתי להעיר אגב ריהטאי בדברי הרב הכותב יצ"ו והמעיין יבחר:

תוכן העניינים

שדי חמד דברי חכמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה