אור ברסלב

שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני

סימן מא

סימן מ

(מקונטרס הכללים מערכת המ"ם אות י"ז)

מחשבה דקדשים אם היא דיבור או מחשבה בעלמא עיין להרב המגיה במש"ל בפי"ג מהל' פסולי המוק' שהכריח מזבחים כ"ט ע"ב דהוא דיבור מדלוקה והרב אהל יעקב ד' ס"ח ע"ב דחה ראייתו עי"ש ולענ"ד תמוה בשלמא בעדים זוממין יבואו עדים ויזימום ומלקינן להו על שידענו שהעידו שקר אחר שהתרו בהם אבל הכא נהי דאיכא התראה אבל מי יודיע לנו שפיגל דפיו אינו מחייבו מלקות דאין אדמע"ר ובעינן שיעידו עדים שעבר עבירה שהתרוהו עליה אלא ודאי דאיכא דיבור ועיין להרב מטה אהרן במע' ס"ת ד' רכ"ד ע"ב בשם הא"ז בפ' המפקיד ומ"ש בכונתו וק"ל ומ"ש באהל יעקב דנראה דעת הרמב"ן במצות ל"ת ד' דצריך אמירה ולא סגי במחשבה כ"כ ג"כ הריטב"א לקידושין לדף מ"ב ע"ב בשם הרמב"ן עיי"ש ועיין תפארת ישראל ריש פ"א דזבחים. ובס' כ' דבהקדמת ס' סדורו של שבת האריך להשיג על הנו"ב בענין אמירת לשם יחוד והביא כמה ראיות דמחשבה צריך דבור וראיה מפורשת מגטין ד' נ"ד היה עושה בזבחים וכו' אלא לאו משום דמהימן ואם היה הקרבן מתפגל במחשבה בלבד מה לי אם יהיה אדם באהל מועד אם לא ע"כ וכבר רמז ראיה זו במשל"מ שם. וע"ד במשל"מ הנ"ל עיין בס' ראש יוסף לחולין ע"ד התוס' ד' ט"ל ד"ה אלא זביחה ובנו"ב מ"ת יו"ד סי' קס"ח ומההיא דזבחים הכריח הרב השואל דהוא במחשבה דאי בדיבור היכי קאמר רב אשי לאו שאב"מ הוא והג' נו"ב שקו"ט אי קי"ל דכל דבור חשיב מעשה כמו בחסימה עי"ש שלא זכרו דברי ה"ה במשל"מ הנ"ל:

וכדי לעטר קונטריסי אביא פה דברי ידידי הגאון המפורסם מוהר"ר חיים ברלין יחי' וז"ל ואמרתי להודיע צערי לשיטה זו (דסגי במחשבה) לר' אליעזר בר' יוסי דסבר בזבחים סו"פ בית שמאי שהבעלים מפגלים הרי לא משכחת לה בשום אופן שתהא סוטה נבדקת שהרי הבעלים של מנחת סוטה היא האשה כדתנן בקידושין ד' ל"ו ע"א דהסוטה מניפה מנחתה ומפרש הש"ס משום דבעינן תנופה בבעלים וא"כ כל אשה סוטה תחשוב בלבה בשעת קמיצת מנחתה מחשבת פיגול לאכול השירים חוץ לזמנם ולר"א בר"י תהא המנחה מתפגלת בכך ושוב לא יבדקוה המים כמ"ש בסוטה ד' כ' ע"ב דכל כמה דלא קרבה מנחתה לא בדקי לה מיא וכל אשה זונה תעשה כן להנצל ממיתה משונה והיכי משכחת לה בדיקת מי המרים אבל לשיטת רש"י ותוס' וסייעתם דאין פיגול אלא בדיבור יש לומר שמשמרים אותה שלא תפגל ושיטת הרמב"ם צ"ע עכ"ד נר"ו ולפי חומר הנושא נלע"ד ליישב לשיטה זו דע"כ לא ס"ל לראב"י דבעלים מפגלים אלא כשהכהן עבד עבודתו בשתיקה ואתי מחשבת בעלים ומוציא מידי מחשבתו. אבל אם הכהן אמר בפירוש להקריבו כדינו שוב אין מחשבת הבעלים מבטלת דבורו של הכהן. ולמדתי כן ממ"ש רש"י וז"ל שמעתי שהבעלים מפגלים בעבודת הכהן אם קבל הכהן בשתיקה וחשבו הבעלים עליה על פגול הוי פגול עכ"ל דנר' דדקדק לכתוב אם קבל הכהן בשתיקה דבזה מחשבה מועלת היינו מחשבת הבעלים שהיא בדיבור (כפי שיטתו) דאתי דיבור ומוציא מידי מחשבה. אבל אם אמר הכהן בפירוש לקבל כתיקונו לא אתי דבור ומבטל דבור. ולהרמב"ם נהי נמי דאתי מחשבה ומוציא מידי מחשבה אבל לא אתי מחשבה ומפיק מידי דבור וא"כ לראב"י יש תקנה במנחת סוטה שיאמר המקריב לעשות כהוגן ושוב אין מחשבת הסוטה מבטלת דבורו:

ועוד יש ליישב דהא ודאי לשיטת הסוברים דמחשבה דקדשים בלא דבור פה הוא היינו דאפילו בלא דבור סגי וכ"ש דבדבור מועיל לפגל וא"כ כי אמר ראב"י דבעלים מפגלין היינו לומר דאם שמענו שפגל בפיו ובשפתיו הוי קרבן מפוגל ופסלינן ליה אבל אם אומר שפיגל במחשבה לא מהמנינן ליה דלאו כל כמיניה למישוי נפשי' רשיעא והוא את עונו ישא על חטאתו אשר חטא ועכ"פ לא סמכינן אדיבוריה וכל כמה דלא שמעינן ליה דפגיל לקרבן מקרבין אותו בחזקת שהוא כשר ואף דכתבו התוספות בב"מ ד' ג' סוף ע"ב ובשאר דוכתי דכשאומר דרך תשובה נאמן ולא אמרינן אין אדם מע"ר מ"מ גבי סוטה דאם נאמין לדבריה נמצאת מקלקלת את בעלה לא סמכינן אדיבורה כמו שרשמתי לעיל במער' האלף אות ל"ד בשם הג' חתם סופר עי"ש כן נראה ליישב בזה כעת:

תוכן העניינים

שדי חמד דברי חכמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה