שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן לד
(מקונטרס הכללים מערכת הכ"ף אות קכ"ט).
כל שתשמישו ועיבורו שוה יולדות זה מזה הכי אמרי' בבכורות דף ח' ע"א מסוגיא זו הקשה רב רחומאי ידי"ן הרב הגדול מוהר"ש מארקאוו נר"ו עמ"ש הרע"ב בפ"ה דאבות מכ"ג דנמר נולד מחזיר ולביאה והרי אין עיבורן שוה דחזיר לס' יום וארי לג' שנים כמ"ש בבכורות שם וכה"ג פריך הש"ס בחולין דף קכ"ז ע"א ולא שייך התי' דשם עכ"ד נר"ו ואני הרצתי קושיא זו לפני הגאון המפורסם מר קשישא מוהר"ר מרדכי גימפל יפה נר"ו וז"ל תשובתו והנה הוה בעינן למימר דחזיר היער הוא חיה אע"ג דחזיר הישוב הוא מין בהמה כמ"ש בסופ"ח דכלאים. מ"מ חזיר היער מינא אחרינא והוא חיה כדמשמע בויקרא רבה פ' שמיני סי' י"ג שאמרו שם חזיר מיער הדין חיותא כי סלקא מחורשא וכו' וכן בפסחים קי"ח ע"ב גער חית קנה שדרה בין הקנים שנא' יכרסמנה חזיר מיער. הרי דקרי ליה חיה וחיה עם בהמה שני מינים הם (ומה שנראה מ"ד המל"מ פ"ט הי"א דגם בבהמה וחיה אינם כלאים לענין מנהיג רק באחד טמא ואחד טהור דוקא ולא נראה כן מב"ק דף נ"ה ע"א הנהיג בעיזא ושבוטא מהו הובא ברמב"ם שס ה"ח. ושבוטא דג טהור עיין חולין ק"ט ע"ב מותא דשבוטא ומה נפ"מ בין בהמה וחיה לבהמה ודג ואכמ"ל). וכן הוא בתוס' דכלאים פ"ק שור ושור הבר וכו' חזיר וחזיר הבר כלאים זב"ז וא"כ אפשר דחזיר הבר עיבורו ג' שנים. שו"ר דאאל"כ דזה משנת ר' יוסי דס"ל שם ובפ"ח דכלאים דשור בר מין חיה. אבל לרבנן דפליגי עליה וס"ל דשור הבר מין בהמה. וה"ה דפליגי אחזיר הבר וכן מוכח מרמב"ם שם הלכה ה' מין שיש בו מדברי וישובי וכו' מותר להרכיבן זב"ז כגון שור וכו' וכן הוא בש"ע סי' רצ"ז (ופלא עמ"ש בפיה"מ תפארת ישראל שור הבר מין בהמה וחזיר הבר מין חיה. דאף שלא מצינו בהדיא פלוגתא רק בשור הבר. מ"מ הרי הרמב"ם גם בטוש"ע השוו כולם והוא בא לחלק את השוין). וע"כ לפ"ז אין מקום ליישוב זה:
ורק עד שאנו דנים להק' ולתרץ במילי דאגדה (שמקור ד' הרע"ב לא בדחז"ל רק במגן אבות להתשב"ץ) יותר ק' בדברי רבינו הרמב"ם שם דין ד' שכ' ב' מיני בהמה או חיה שדומין זל"ז אע"פ שמתעברין זה מזה וכו' הזאב עם הכלב וכו' והרי הכלב לחמשים יום וזאב לג' שנים וכמ"ש בבכורות שם. עוד יל"ד דבחולין קכ"ז הנ"ל מסיים וכל שאין תשמישם ועי' שוה אין יולדים זה מזה. ובבכורות לא סיימו האי וכל שאין וכו', ע"כ נראה פשוט הפי' דאין מעכב העיבור אלא כשאינם שוים לא בדרך תשמישם ולא בעיבורם ע"כ בחולין בנחש וצב דאין עבורן שוה דרק נחש מוליד לשבע כמש"ש בבכורות ולאותו רשע לא מצינו חבר. גם בתשמישן אמרו שם הכל משמשין פנים כנגד עודף חוץ מג' אדם נחש ודג ע"כ פריך שפיר כיון דחלוקין בשתיהן היכי מיעברי. ובבכורות אמרו כל שתשמישו ועבורו שוה היינו או זה או זה. ומיתרצי הנך תלתא קושייתא ברווחא. וא"ש הרמב"ם דזאב וכלב מתעברים זה מזה. וכן דברי הרע"ב מיושבין ברווחא שפיר. אלא דדברי הרע"ב אין מוסכמים בעיני וע' רמב"ן בפ' קדושים בפסוק את חקתי תשמורו שהנולדים מין משאינו מינו גם הקרובים בטבע יכרת זרעם ולא יולידו והנמרים הם מולידים ונחשבים למין בפ"ע ואכמ"ל עכ"ד הגאון הנ"ל שיחל"א:
והנה הגם שהפי' הזה דחוק ומשמעות לשון הש"ס הוא דבעי' תרווייהו וכן נראה מלשון רש"י דנקט בביאור המאמר כגון כשב ועז דאיתנהו לתרווייהו. הא מיהא אנהיר לן עיינין בפתיחא דחכימי דלא ליהוו דברי הרע"ב הפך ש"ס ערוך. וכך היא חובתינו דחוקי אנפשין משום יתובי דעתא במלתייהו דקמאי וארשום פה מה שיש להעיר בדברי הגאון נר"ו. הנה מ"ש בתחלה ליישב עפ"י מאי דמשמע ליה דחזיר היער הוא חיה והם ב' מינים ודחה זה ותמה ע"ד התפ"י שכ"כ דחזיר הבר הוא חיה ככתוב בד"ק. לענ"ד יתכן לקיים סברת התפ"י כדמוכח מהמד"ר כמ"ש מני"ר. (דאין לומר דקרינן חיותא החי"ת בחיר"ק והוי"ו בפתח והוא לשון בהמות רבות כההיא דאמרי' בפ"ק דב"מ ההוא רעיא דהוו מסרי ליה חיותא וכו' וכן בריש פרק מי שאחזו ס"ז סוף ע"ב וברש"י ד"ה אהדמו לי. וכן בבכורות ג' ע"ב ההוא גיורתא דהוו מסרין לה חיותא דא"כ הול"ל אילין חיותא וכו' בלשון רבים. ומ"ש בבכורות שם רב מרי בר רחל הו"ל ההוא חיותא וכו' הנה הרמב"ן ה"ד הרא"ש שם בפ"ה סי' י"ג גריס הו"ל חיותא) וכן מש"ס פסחים שהביא מני"ר. וכן מהתוס' ומה שדחה דזו ס' ר"י וכו' בהורמנותיה דמר אמינא דלא פליגי רבנן עליה דר"י אלא בשור הבר דהוא שוה ממש לשור הישוב (עד שנחלקו מיכא הוה וערק לתמן או איפכא כדאיתא בירושלמי) אבל בחזיר הבר אולי יש איזה שינוי בגופו כאווז וכדומה ולכ"ע הוו מין חיה וכן אפ"ל גם בחמור הבר והיינו דלא תני פלוגתייהו במתני' אלא בשור הבר דאין לומר דלפי מ"ש התוי"ט דלא נפ"מ אלא לחלבו ולכיסוי ולא לכלאים וכו' א"כ משו"ה לא תני חמור וחזיר שכבר עמדו רבנן קדישי ע"ד הרב תוי"ט אלו דשפיר נפ"מ גם לכלאים והרמב"ם והרע"ב תרי מגו ג' נקטי וכו' עיין להרבנים שושנים לדוד ומראה הפנים:
ולפי הנראה סברת התפ"י מוכרחת מתוך מ"ש הרע"ב דנמר בא מחזיר היער ולביאה א"כ עכ"ל דחזיר היער הוא חיה דאי ס"ד דהוא בהמה הא אמר ריב"ל בפ"ק דבכורות דף ז' ע"א לעולם אין מתעברת לא טהורה וכו' ולא בהמה מחיה ולא חיה מבהמה חוץ מר"א ומחלוקתו (ועיין רש"י חולין דף פ' ע"א ד"ה בריה בפני עצמו אין חיה מתעברת וכו' וה"נ אמרי' בב"ק דף ע"ח וכו' נראה דט"ס הוא וצ"ל בכורות דף ז' ע"א. ואין לומר דרש"י גריס גם בב"ק וחיה מבהמה. דמלבד דהתם לא צריכנא להכי אלא לטהורה ואינה טהורה ועוד דהתם לר"א קיימינן ולר"א ומחלוקתו חיה מתעברת מבהמה. וחפשתי ומצאתי להגאון נו"ב בהגהותיו שהגיה בדברי רש"י שצ"ל וה"נ אמרי' בב"ק פ"ח ובכורות דף ז' ע"א ע"כ ולא זכיתי להבין כונתו דהא רש"י בחולין לא מיירי אלא בבהמה וחיה ולא איירי בהכי בש"ס ב"ק שם, גם מה שסיים רש"י וה"נ אמרי' בב"ק חוץ מר"א ומחלוקתו ליתנהו להני מילי בב"ק שם) וכיון דמהמד"ר וש"ס דפסחים מתבאר דהוא חיה וכן הוא משמעות התוס' דלא פליגי רבנן אלא בשור הבר ואף אי נימא כמ"ש מני"ר על דברי התוספתא דסברת ר' יוסי היא מה נענה להש"ס דפסחים והמד"ר. וריב"ל נקיט דחיה אינה מתעברת מבהמה א"כ לפי מ"ש הרע"ב דנמר בא מחזיר היער ולביאה נראה דיפה אמר חנן הג' תפ"י דחזיר היער הוא חיה:
ומאי דמשמע למני"ר מדברי הרמב"ם והש"ע בהפך אם כונתו לומר דמדבריהם משמע דרך כלל על כל מדברי וישובי שהם מין אחד וחזיר נמי כל שהוא מן כללא הוא נר' דאינו מוכרח די"ל דמ"ש הרמב"ם כגון שור הבר וכו' היינו הני דוקא וכאילו אמר והן שור הבר וכו'. ומצינו כן בש"ס דאמור רבנן כגון ואינו אלא מה שאמור בענין כמ"ש רש"י בסנהדרין ד' צ"ח ע"ב ד"ה ואם וכן בלשון המפר' עיין להרע"ב ס"ו פ"ג דנגעים ותוי"ט שם בד"ה פחות וכ"כ הרב פתח הדביר בח"ג ד' קל"ו ע"ד בפי' דברי הרב כנה"ג א"ח סי' רפ"ה והביא דברי רש"י והרע"ב הנ"ל (עיין במה שרשמתי במערכה זו אות ו') וא"כ לא נפלאת היא לומר דמ"ש הרמב"ם כגון וכו' הוא כאילו אמר והן וכו' וקצת נר' כן מדלא סיים לומר וכיוצא בהם כמ"ש בדין ח'. ואין לדקדק א"כ אמאי איצטריך לסיים אבל אווז וכו'. דכיון דהוזכר בש"ס והוא מין עופות דלא מיירי בהו מעיקרא איצטריכא ליה אי נמי לאשמועי' דטעמיה דאביי עיקר דשינוי בצורתו בעינן ולא כרב פפא דהאי טעין וכנ' דההוא שינוי בטבע ולא בצורתו לא מהני:
אלא דבעיקר מילתיה דמני"ר (דאי נימא דחזיר היער הוא חיה י"ל דעבורו לג' שנים) לענ"ד איכא למישדי נרגא דכיון דתני סתמא חזיר לס' יום אם איתא דדוקא חזיר שבישוב אם כן הו"ל למיכלל חזיר היער בהדי זאב וארי וכו' אלא ודאי דגם חזיר היער לס' יום דאף דחזיר היער לחיה יחשב. מ"מ לענין עבורו אין סברא שיהיו חלוקים דהא לר' יוסי דשור בר מין חיה מי נימא דאין שוים בעיבורם. וכ"ת ה"ן דהא בהא תלי. א"כ הוי פלוגתייהו במציאות וזה דבר רחוק לומר כן מסתמא וכי היכי דשור הבר וישובי עיבורן שוה לר"י ה"ן לדידיה חזיר וחזיר הבר. וה"ן נימא אף לדברי הכל וק"ל:
ומ"ש דמדברי המל"מ נר' דגם בבהמה וחיה אינם כלאים לענין מנהיג אלא בטהור וכו' וכ' ע"ד דאין נר' כן וכו' ככתוב בד"ק. האמת דלא שנר' כן מדברי המל"מ אלא מפורש בדב"ק דאפי' בהמה וחיה אם שניהם טהורים אינו אסור אלא מדרבנן. אך מאי דקי"ל למני"ר מההיא דעזא ושבוטא לפום ריהטא ל"ז להבין כונתו דלפי הנר' רצונו בזה דקשיתיה לנפשיה אמאי דאמר מר דחזיר וחזיר היער הם כלאים. דמדברי המל"מ אין נר' כן אלא כל שהם שוים בטהרה או בהפכו אף שזה חיה וזה בהמה אינם כלאים. ומהדר לנפשיה ואמר רב דדברי המל"מ אינם ברורים מההיא דעזא ושבוטא והדר דינא כדאמר מר מעיקרא דכיון שזה חיה וזה בהמה הוי כלאים. ואם לכך נתכוון תמיה לי מאי ק"ל מדברי המל"מ דאף אי נימא כהמל"מ מי לא מודה המל"מ לענין הרבעה דחיה ובהמה אף דשניהם טהורים או בהפך הוו כלאים דשני מינין נינהו וכיון דתרי מיני נינהו לענין הרבעה שפיר מצינן למימר דעבורו של זה לא כעבורו ש"ז ול"ק מדברי המל"מ למאי דסליק אדעתי' דמני"ר. הן אמת דהג' ש"ך רסי' רצ"ז משמע ליה דהרבעה והנהגה כי הדדי נינהו וכמחלוקת (הרמב"ם והרא"ש) בזו כך מחלוקת בזו יעי"ש אך ד"ק בזה תמוהים וכבר השיגו הג' פר"ח פ"ו סק"ו ודברי הפר"ח הנ"ל נעלמו מעיני העדה הרבנים מרן חיד"א בברכ"י יו"ד סי' רצ"ז ושושנים לדוד פ"ח דכלאים שהביא שם ועפרא דארעא על דברי הארעא דרבנן מ"ב אות קי"ד כמ"ש הרואה בד"ק בגופן שלהם:
ומה שנר' דעת הגאון נר"ו דלהרמב"ם נמי בבהמה וחיה אף ששניהם טהורים הוי כלאים דלא קפדינן שיהא אחד טהור ואחד שאינו טהור אלא כששניהם חיה או שניהם בהמה. עמו הסלי"ר דאין כן משמעות דברי הרמב"ם כלל וכן הבין הרא"ש בהל' כלאים בדעת הרמב"ם והק' עליו (כקושית הגאון נר"ו על המל"מ) מההיא דמנהיג בעזא ושבוטא. ואי הוה ס"ל דבחיה ובהמה טהורים או בהפך מודה הרמב"ם לא הוה ק"ל מידי דמ"ל חיה ובהמה ומ"ל דג ובהמה כמ"ש מני"ר גופיה. ומה גם דמבואר בדברי הרמב"ם דשבוט הוא חיה שבים וכתב הרב בשם הרב תו"ח שכן פשט הש"ס בב"ק הנ"ל. ומ"ש הגאון יחיה דשבוטא הוא דג טהור כדאמרי' שרא לן מוחא דשבוטא. הנה הר"ש בתשו' כלל ב' סי' י"ו כ' ג"כ דשבוטא דג טהור אך הכריח כן מדבצרפת אוכלים אותו. (עי"ש דמר קעסיק להק' על ס' הרמב"ם מההיא דמנהיג בעזא ושבוטא כשיטתו שבהל' כלאים). ולא הכריח מההיא דמוחא דשבוטא וכן מדאמרי' ברפ"ב דקי' ובפ' כל כתבי רבא מלח שבוטא. ש"מ דס"ל דמגוף הש"ס אין הכרח לזה די"ל דאיכא שבוטא טהור ושאינו טהור ואינהו הוו בקיאי איזהו הטהור והיינו ההיא דשרא לן מוחא ומלח שבוטא ואיזהו שאינו טהור והיינו ההיא דמנהיג בעזא ושבוטא ורק מדבצרפת אוכלים אותו ואין להם שום סימן וקבלה עליו מוכיח שפיר דכל שבוטא טהור וק"ל שפיר לסברת הרמב"ם (כן נר' לדחוק בדעת האשל אשר ברמה הוא הרא"ש דחלילה לומר עליו דנעלם ממנו ש"ס ערוך בב' עניינים הנ"ל) וא"כ מגוף הש"ס אין הכרח דשבוטא הוא טהור כמ"ש הגאון נרו:
הן אמת דראיתי למרן החבי"ב בכנה"ג יו"ד סי' פ"ג הגב"י אות כ"ב תמה תמה יקרא על הרא"ש בתשו' הנ"ל דמה לו להוכיח מדאוכלים אותו בצרפת הא גמרא גמרינן לה ממוחא דשבוטא. וממלח שבוטא. והג' פ"מ בש"ד שם עק"ג אף הוא היה מתכוין להוכיח מהש"ס שתים זו דהוא טהור (ושם השיג על הכנה"ג בראיתו מההיא דמנהיג בעזא ושבוטא דאדרבא להרמב"ם צ"ל בהפך דהא לדידיה אינו לוקה אלא בטהור ואינו טהור וכו' וציין לס' גו"ר שלו ואמ"א. וכ' שם דלהרמב"ם שבוטא שבש"ס הוא חית הים וש"מ דגם בחיה ובהמה לדעת הרמב"ם צריך שלא יהיו שוים) גם מרן חיד"א בס' מחזיק ברכה שם אות ו' (ובברכ"י רמזו שם) כתב דהרבנים מוהר"י קוקוס והרדב"ז כ' לדחות ראיית הרא"ש מההיא דעזא ושבוטא. דהרמב"ם ס"ל שאינו טהור ותמה עליהם מדמלח שבוטא וממוחא דשבוטא. (במור"י קורקוס פ"ט מהל' כלאים כשהעתיק ראיית הרא"ש הלזו כתב בזה הלשון עוד ה"ר מדמרביע וכו' גם בהנהיג מין היבשה עם מין שבים לוקה ע"כ ונר' דאין לשונו מדוקדק דמי זה אמר על מנהיג עזא ושבוטא דלוקה. ומרן בב"י כ' דאפי' מכת מרדות אין בו דאין מכין מספק ואף שזה אינו פשוט וכמה דיות נשתפכו אי מכין מ"מ על הס' כמו שרשמתי לקמן במערכת המ"ם אות קכ"ט מ"מ לד"ה מלקות מיהא ליכא. וראיית הרא"ש מההיא הפך סברת הרמב"ם היינו ודאי דאע"ג דגבי עזא ושבוטא ליכא במנהיג איסור תורה ברור כי בעיא דלא אפשיטא היא. מ"מ מדאבעיא לן כמין שבים ושביבשה עזה ושבוטא מי אמרי' כיון דעזא לא נחית בים וכו' ש"מ דאי הוו תרווייהו כה"ג ביבשה דשניהם טהורים דומיא דעזא ושבוטא פשיט"ל דהמנהיג בהם לוקה ולא בעינן שיהא אחד טהור ואחד שאינו טהור וזה פשוט) ולפי האומר אישתכח דאשילי רברבי הנז"ל נקטי כדעת הגאון יצ"ו דמההיא דשרא לן שיבוטא מוכח שהוא טהור דלא כמ"ש אנכי הדל:
אך ראיתי שם (בס' מחב"ר) בקונטריס אחרון שכתב ליישב דעת הרבנים הרדב"ז ומוהר"י קורקוס דאינהו ס"ל דתרי שבוטא הוו והטהור הוא קוליס האיספנין כמ"ש בערוך ערך איספנין ומ"ש בשבת ד' קמ"ה ע"ב כולן חזרו חוץ מקוליס האספנין אתמר באיכא רבתי סוף הפתיחות כולן חזרו חוץ משבוטא וכו' עי"ש ותמיה לי עליה דהגאון נר"ו די כל רז לא אניס ליה ואיך נעלם ממנו דברי הרא"ש בתשו' ובפסקים ודברי רבנן קדישי הנ"ל והוא פלא (ואחר זמן בא לידי ס' עמודי אש הנד"מ וראיתי מש"ש בד' א' ע"ג בזה ואתה תחזה דכל מה שכתב לפלפל ע"ד הרדב"ז והרב כנה"ג בענין זה הא גרמא ליה למר כי לא ראה דברי מרן חיד"א הנז"ל ואולי אין ס' ברכ"י ומחב"ר מצוי אצלו ועכ"פ חידוש הוא שלא הזכיר דברי הרב פרמ"ג שמסתמא מצוי בידו שו"ר שם בהשמטו' שהזכיה דברי הברכ"י ופרמ"ג עי"ש):
והנה עיקר קושיא על הרע"ב הנ"ל איתגלגל ומטא קמי' דמני"ר הגאון המפורסם מוהרי"ז שטערין נר"ו בע"ס זכר יהוסף ואלו דברי תשובתו (ובמכתבו אלי) וז"ל ואנכי השבתי תכף דלהר"ן בפ"ק דק"י ומבואר בשו"ת נו"ב סי' כ"ב דהא דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה הכונה על רוב נשים אבל איכא מיעוטא דמתעברת מב"ר ומבואר בשו"ת ש"ץ סי' ע"ג וה"ן י"ל דמיעוטא איכא שמתעברות ג"כ באופן זה רק דל"ש (ועד"ש אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה וכה"ג. ואולם לדעת ס' הטבע הובא ג"כ בתה"א מע"ר היונקים אות מ"ב חזיר הפיל הוא מין אחד במשפחתו וכו' אפו ארוך הרבה כחצוצרה ויכול להאריכו ולקצרו כהפיל וביתר בנין גופו דומה להחזיר וכו' וכשיתגרו בו ימלא קצף ינשך בשיניו וירמוס ברגליו ופעמים יעשה כן גם להאדם. עי"ש וא"כ א"ש בפשוטו דהרע"ב כיוון על חזיר היער. גם במדרש שמואל פי' כן על חזיר היער ועיין ב"ח א"ח סי' א' על משנת הוי עז כנמר. ואולם במגן אבות להתשב"ץ נר' שהבין על חזיר ממש והארכתי בהגהתי ואכמ"ל עכ"ל הגאון הנ"ל יצ"ו:
והנה בהא דאין אשה מתעברת מב"ר עיין מה שכתבתי במערכת האלף אות ע"ז דאינו פשוט לומר כס' הנו"ב דברוב נשים הוא וכו' עי"ש ואף אי נימא כס' הג' נו"ב בההיא. מ"מ במאי דקמן נר' דלא יתכן לומר כן דאי הכי מאי ק"ל לש"ס בחולין ד' קכ"ז ע"א בערוד ולמה ליה לדחוקי נס בתוך נס לימא ליה דכיון דאיכא מיעוטא אף זה חיה מהמיעוט ובאמת כי מדקדוק הש"ס בבכורות כל שתשמישו ועיבורו שוה יולדים ומגדלים זה מזה מדלא אמרו יולדים זמ"ז ומגדלים זמ"ז אלא מחתינהו בחדא מחתא סבור הייתי לומר דהכונה כל שתשמישו ועיבורו שוה אזי איתנהו לתרוייהו דיולדים ומגדלים הא אי ליתנהו שוים בתשמיש ועיבור אזי ליתנהו לתרוייהו אלא איכא דיולדים ולא מגדליה ואיכא דמגדלי' ולא יולדים. והדרנא בי מכח סוגיית חולין הנ"ל. ותימה רבתי על הג' יוסף עינינו נר"ו שנעלם ממנו סוגיא הנ"ל:
ועל דברי חותנו הגאון מוהרמ"ג הנ"ל השיב דמ"ש דאין מעכב העיבור רק באין שוים לא בדרך תשמישן ולא בעיבורן זה נסתר מכ"מ עיין רש"י בב"ק ע"ז ב' ד"ה גבי גניבה וכו'. ועוד כתב להעיר ע"ד רש"י בב"ק ד' קי"ז ע"א ד"ה תוא וכו' דהא בכלאים פ"ח דלר' יוסי שור בר מין חיה. ולרבנן בהמה הוא ועיין חולין פ' ע"א ואכמ"ל עכ"ד הגאון מהרי"ז נר"ו:
ועל מה שהשגתי עליו מהש"ס דחולין ד' קכ"ז הנ"ל השיב לי במכתבו השני שקצר במכתבו מה שנרשם אצלו דמסו' דחולין היה נראה מפורש כדבריו ורק שצריך להביא בזה מספרי הטבע שהאריכו בביאור דברי הגמ' ממציאות המין הזה וכו' (וכ"ז לרווחא דמילתא לפי מה שהבין המגן אבות על חזיר ממש אבל האמת הברור שאין שייכות לכל ענין הסיפור רק על חזיר הפיל כמבואר בספרי התולדה) עכ"ד נר"ו: