שדי חמד אסיפת דינים מערכת סוכה· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן ב (בהכשר סוכה ודיניה) · אות ה
סוכה העשויה ברשות הרבים בסימן תרל"ז סעיף ג' כתב הרמ"א לא יעשה סוכה לכתחלה בקרקע של חברו שלא מדעתו וכן בקרקע של רבים מיהו בדיעבד יוצא וכ' הרב מאמר מרדכי בסעיף קטן ד' דטעמו מבואר דנהי דקיימא לן בדיעבד יצא משום דקרקע אינה נגזלת מכל מקים לכתחלה אין לעשות כן והביא מה שכתב הרב מגן אברהם בסעיף קטן ג' דאף דקיימא לן בדיעבד יצא אין לברך על ישיבתה דנהי דאין בה משום מצוה הבאה בעבירה כיון דלא קניא כלל מכל מקום אין לברך עליה כמ"ש ריש סימן תרמ"ט וכתב על דבריו ולבי מגמגם הרבה דהא מסתמיות לשון הפוסקים דכתבו דהתוקף על חבירו והוציאו מסוכתו כשרה ויוצא בה לא משמע הכי דאם כן הוה להו לפרש כדי שלא יבא לידי ברכה לבטלה ועוד שהרי כתבו טעם דכשרה משום דקרקע אינה נגזלת וא"כ הוה ליה שאולה והכי איתא בש"ס לרבנן דקיימא לן כותייהו והרי בשאולה ליכא מאן דפליג דבעי ברוכי והוא הדין בגזל קרקע בעי ברוכי ולא דמי לסימן תרמ"ט דהתם גזלו מיהא אלא שקנאו בשינוי וכו' אלו תורף דבריו עיין שם. ואיני מבין דמאחר דמדמי לה לסוכה שאולה ממש איך נחה דעתו לומר דטעה הרמ"א הוא דנהי דבדיעבד יצא דקרקע אינה נגזלת מכל מקום לכתחלה אין לעשות כן דאמאי לא כיון דאינה נגזלת הרי היא שאולה והרי הלכה פסוקה שם בסעיף ב' יוצאין בסוכה שאילה וכן בשל שותפין והיינו ודאי דיוצאין בה לכתחלה ואם כן בעושה סוכה בשל רבים למה לא יהיה מותר לעשות כן לכתחלה ובהכרח לומר דלא מדמינן לסוכה שאולה לגמרי דודאי לא חשיבה סוכה שאולה כיון שעושה כן שלא מדעת בעלים ומשום הכי בסוכה שאולה מדעת בעלים לכתחלה נמי שפיר דמי מה שאין כן עושה סוכתו בקרקע חברו וכן בקרקע של רבים נהי דבדיעבד יוצא אבל איסורא מיהא עביד ואם כן גם לענין ברכה יש לומר שפיר דלא מצי מברך כיון שקיום המצוה היא בעבירה כן נראה לי כונת הרב מגן אברהם וכן פסק הרב מוהרש"ז בשלחן ערוך שלו שם סעיף י"א וז"ל וכל מקום שבארנו שאין לעשות שם סוכה לכתחלה ועבר ועשה אף על פי שהיא כשרה כמו שנתבאר מכל מקום אין לברך עליה כיון שעל ידי עבירה באה סוכה זו לידו אין זה מברך אלא מנאץ עכ"ל. ואמנם בעיקר דין זה שפסק רמ"א והוא מדברי האור זרוע שהביא בהגהות אשרי וכמו שכתב בדרכי משה והא"ז למד כן ממה שאמרו בירושלמי ריש פרק לולב הגזול גמליאל זוגא עביד מטללתא בשוקא אמר ליה ריב"ל מאן שרא לך מי התיר לך לעשות כן לכתחלה דעד כאן לא שרו רבנן אלא בדיעבד אבל לכתחלה לא עכ"ל הנה לפי מה שפירש הרב פני משה שם דריב"ל דאמר מאן שרא לך סבירא ליה דסוכה שאולה פסולה ולכן ברשות הרבים פסולה דנהי דקרקע אינה נגזלת מכל מקום כיון דלאו דידיה הוא הוה ליה קרקע שאולה ופסולה אם כן למאי דקיימא לן כמאן דאמר דשאולה מותר לצאת בה אין ראיה מהירושלמי דאסור לכתחלה וכן ראיתי להרב בית השואבה בדינים השייכים לסוכה שאולה אות כ"א שהרבה לתמוה על מה שחידש הא"ז דאסור לכתחלה על פי עובדא דבירושלמי הנ"ל והוא תימה שהרי בירושלמי הכי איתא איזוהי סוכה גזולה פסולה כל שנכנס לתוך סוכת חברו שלא מדעתו כי הא דגמליאל זוגא וכו' וממ"ש איזוהי סוכה גזולה פסולה וכו' דמשמע אפילו בדיעבד מוכח דאליבא דרבי אליעזר דפוסל סוכה גזולה קאי ואם כן לרבנן דשאולה כשרה מרבויא דכל האזרח מהיכא תיתי לאסור וכו' עיין שם שלא ראה דברי הרב פני משה בזה אך באמת פירוש זה דחוק מאד דאטו ריב"ל לא ידע דרבנן מכשרי סוכה שאולה ואם כן מה זו שאלה מאן שרא לך הא רבנן שרו להדיא והלכתא כותייהו מסתמא ומה שנדחק בזה הרב בית השואבה דמשום דממשמעותא דקרא דתעשה לך מוכח דסוכה העשויה ברשות הרבים פסולה כרבי אליעזר אלא דמרבויא דקרא דכל האזרח הוא דמכשרי ואין זה פשוט כל כך לבני אדם דעלמא להכשיר וגמליאל זה עבד מדנפשיה בלתי שאלת חכם ולכן אמר ליה מאן שרא לך את מי שאלת והתיר לך כחכמים הלא פשטיה דקרי משמע כרבי אליעזר עכ"ל הוא דחוק ביותר והנכון כמו שאמר האור זרוע דלמאן דאמר שאולה כשרה קאי וסבירא ליה דמכל מקום לכתחלה לא יעשה כן דלא דמי לשאולה מדעת בעלים ונראה שהרב בית השואבה לא ראה בגוף דברי האור זרוע כי אם מה שכתב בדרכי משה בשמו. כי הספר הנכבד הזה הוא יקר המציאות ולא נמצא ביד כל אדם ולכן מצאתי חובה עלי להעתיק דבריו כמות שהן בהפר האור זרוע הגדול בחלק ב' סוף סימן ש"ב שדבריו ופירושו הם קודש לעין וזה לשונו ירושלמי פרק לולב הגזול סוכה גזולה אית תני כשרה ואית תני פסולה רבי סימון בשם ריב"ל מאן דאמר כשרה כשגזל קרקע. ומאן דאמר פסולה כשגזל פסל אי אפשר שלא יקשור במחשב מלמעלן פירוש תרווייהו אליבא דרבנן ומאן דאמר כשרה כשגזל קרקע דאינה נגזלת והויא לה שאולה וכשרה כרבנן אבל פסל דהיינו פסולת גורן ויקב שהוא נגזל פסול ופריך אפשר שלא יקשר בתמיה וכי אפשר לסכך שלא יקשור הרי קשרה ועשה בהם שינוי מעשה במעכב מלמעלה כלומר שלא עשה בהן מעשה גמור אלא קשר ועשה עניבה דה"ל שינוי החוזר לברייתו ולהכי פסול ובדאורייתא פליגי אבל השתא דאיכא תקנת השבים כשרה. רבנן דקיסרי בשם רבי יוחנן בין בזו ובין בזו פסולה דקרקע אינה נגזלת והויא לה שאולה ופסולה כרבי אליעזר וריב"ל כרבנן והלכה כריב"ל גמליאל דזוגא עבד ליה מטללא בשוקא אמר ליה רשב"ל מאן שרא זה פירש מי התיר לך לעשות כן לכתחלה דעד כאן לא מכשרי רבנן אלא בדיעבד אבל לכתחלה לא עכ"ל ולפי גרסתו ופירושו שפיר מוכיח מהירושלמי דגם למאן דמכשיר סוכה שאולה לכתחלה מיהא אין לעשות ברשות הרבים ואולם עוד הקשה הרב בית השואבה שנעלם מהא"ז והדרכי משה וכל הנמשכים אחריו בדין זה ברייתא ערוכה בתוספתא סוף פרק ששי דבבא קמא והובאה בירושלמי שם הלכה ח' על מה ששנינו גמל שטעון פשתן ועבר דרך רשות הרבים והדליק פטור וכן היה רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור מפני שהדליק ברשות קתני שם וחכמים אומרים בין בזה ובין בזה חייב כגון אלו שמסככים על פתחי חניותיהן ברשות הרבים בחג אף על פי שיש להם רשות ובא אחר והוזק חייב עכ"ל התוספתא הרי דקתני שיש להם רשות והיינו דמותר לכתחלה וכן כתב הרב מגן אברהם בפירושו על התוספתא הנ"ל דמזה יש ללמוד שגם עתה העושין סוכה ברשות הרבים אין בהם משום גזל אלא שהרב מגן אברהם כתב הטעם משום דלב בית דין מתנה עליהם והוא כתב דלא היה צריך לזה אלא הטעם פשוט דכיון דהתורה רבתה דסוכה שאולה כשרה מדכתיב כל האזרח וכיון דאין קרקע נגזלת הוה ליה כשרה ושפיר דמי והעלה כן לדינא דלכתחלה נמי שפיר דמי דלא כהא"ז ודעמיה אלו תורף דבריו עיין שם באורך ולפום ריהטא שפיר קמותיב גם בגליון הש"ס ירושלמי בבבא קמא שם אף הוא היה מתכוין להקשות על דין זה מהירושלמי הנ"ל וכתב וזה לשונו (על מה שכתוב כגון אלו שעושין סוכות) עיין מגן אברהם סימן תרל"ז סעיף קטן ג' וברש"י סוכה ז' ע"א ד"ה וכן לשבת וצריך עיון עכ"ל כוונתו להקשות על המגן אברהם דאוסר לעשות סוכה ברשות הרבים מברייתא הלזו ואילו ראה דברי המגן אברהם בפירושו לתוספתא היה מגדיל התימה עליו אלא דמה שציין דברי רש"י הנ"ל לא זכיתי כעת להבין מאי בעי בזה דרש"י שם קאמר דאם עשה סוכה ברשות הרבים וכו' כיעויין שם ואין מדבריו לא תברא ולא סיעתא כמו שיראה הרואה:
ומצאתי שבשו"ת שואל ומשיב מהדורא קמא חלק א' סימן קנ"ד האריך מאד בדין זה וכתב שהרב מק"ח עמד בסתירת דברי הרב מגן אברהם ממ"ש בסימן תרל"ז למ"ש בפירושו על התוספתא דפרק ו' דמסכת בבא קמא ושכתב ליישב דדוקא סמוך לביתם וסמוך לקנותם דאינו מזיק כל כך דהוי כצדי רשות הרבים הוא דמהני לב בית דין מתנה עליהם אבל ברשות הרבים גמור שמזיק רבים לא מהני ומני"ר (השו"ם) כתב וז"ל אמנם נראה דלב ב"ד מתנה לא שייך רק באותם שדרים על אדמתם אם כן היה לב ב"ד מתנה עליהם אבל בזמן הזה שבטלה קדושת הארץ לא מצו בית דין מתנה על עכו"ם ובזה מיושב קושית המק"ח על המגן אברהם דלב ב"ד מתנה לא שייך היום שאנו בגלות ויד נכרי באמצע מה מועיל לב בית דין ודוקא בארץ ישראל שייך לב בית דין ואיני מבין איך יתיישב בזה קושית המק"ח מסתירת דברי המגן אברהם ממה שכתב בסימן תרל"ז למ"ש בפירושו על התוספתא לפי מה שכתב בשמו הרב בית השואבה שמדברי התוספתא למד שגם עתה העושים סוכה ברשות הרבים אין בהם משום גזל כנז"ל. וגם בעיקר דבריו דלא שייך לב בית דין מתנה כשיד עכו"ם באמצע כתבתי לפקפק על דבריו בשדי חמד בחלק הכללים במערכת ה"ה אות ט"ן (בד"ה והיה נלע"ד) עי"ש ואחר שהאריך לפלפל בזה כתב בדף ל"ח ע"ב דנראה לו היתר חדש לרשות הרבים דאף שכל בני העיר משותפים ברשות הרבים מ"מ הוי כסוכת השותפין שחציה שלו וחציה שאולה בידו וכמו שכתב הריב"ש בסימן שנ"ז ובשעה שהוא משתמש היא כולה שלו ואם כן הוי היתר פשוט וכתב ששוב מצא בכפת תמרים בחידושיו לסוכה דף ל"א שכתב דמסכך ברה"ר הוה ליה סוכת השותפין וכמ"ש הריב"ש ושמח מאד על שזכה לכוין לדעתו אלו תורף דב"ק (ובציוני רבינו ציין בדין זה כרם חמד ח"ג דף י"א ע"ד):