שדי חמד אסיפת דינים מערכת חלב של נכרי· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת חלב של נכרי · אות ד
חמאה של עכו"ם שהיא טובה במראה ובריח והיא קשה זה היה מעשה בשנת התקע"ב בעכו"ם שהביא דורון לגביר אחד ונחלקו רבני קושטא אם מותרת והרב שמן המשחה בהלכות בשר בחלב כתב שנתוועדו חכמים ורבנים והתירוה על פי מה שהעידו שחמאה כזאת היא עשויה מחלב טהורה דוקא וגם העידו אחרים שבעיר הקדש ירושלים תוב"ב ובשאלוקי ואיזמיר אוכלים אותה בלי חותם ואף שאמרו איזה אנשים שיש בחמאה חשש תערובת גבינות העכו"ם שבעוד הגבינה לחה נותנים אותה בשקים ותולים אותה ונותנים תחת השקים כלי רקים לקבל אשר יזוב ודוחקים הגבינה ומוציאים ממנה החמאה ואחר כך מערבים הנסיובא דחלב שנשאר בחביות עם מה שיצא מהגבינה ומרתחים את הכל ומוציאים חמאה הרבה וממלאים חביות ונודות מכל מקום לו יהי כן מותר דנתבטל בששים ואף אם הוא ספק אם יש בו ששים יש להתיר דהא כתב האיסור והיתר הארוך בסי' מ"ז סעיף ז' והובאו דבריו בכנסת הגדולה סי' ק"א דאם נפל חתיכת גבינה תוך תבשיל חלב אין צריך ששים אלא נגד האיסור המדומע מאחר שהגבינה רק מדרבנן וכו' והילכך ברוב בעלמא בטל ואף דיש לומר דהאיסור והיתר אזיל לטעמיה שכתב בסי' כ"ג סי' ב' בשם הרשב"א דבאיסורין דרבנן בטל ברוב אבל יש חולקים כידוע מכל מקום כיון דיש ספק אם יש ששים יש להקל ועיין להרב פרי חדש בסי' צ"ח סק"ט דאיסורין דרבנן אם אי אפשר לעמוד על שיעורו יש להקל ומה גם בנדון זה דניכר במראה וריח דליכא תערובת ואף שהובאה החמאה בנאד לצד הבשר ומנהגנו להחמיר כמו שכתב הכנסת הגדולה ובספר ידיו של משה היינו שלא לקנות מהם אבל מה שהובא דורון הוא דיעבד וליכא מנהג וכן הסכים הרב ידיו של משה דבדורון ליכא מנהג (ועיין במה שכתבתי בשדי חמד חלק הכללים במערכת האל"ף אות ת"א בדין ביטול איסור דרבנן אי סגי ברוב ובפאת השדה (הוא שדי חמד חלק יו"ד) במערכת האל"ף אות ל"א) ובעיקר הדין עיין בש"ע סוף סי' קט"ו ובמה שהביא הרב פתחי תשובה ומרן החבי"ף בספר חקקי לב סי' ל"ו אחר שהאריך להביא כל דעות הפוסקים ראשונים ואחרונים מערכה מול מערכה הללו אוסרים והללו מתירים ושיש מקומות שנהגו כדעת המתירים ודוקא בחמאה קשה הוא שנהגו להתיר וכו' כתב דאי איישר חיליה היה גוזר לאסרה לכל אף במקום שנהגו היתר דיש תשובות רבות בדבר לשנות המנהג בפרט בזמנינו שזכינו לאור תורה ספרן של צדיקים שכתבו לאסור מכמה חששות ודבריהם דברי טעם הם בכי האי גוונא ודאי לא מהני מנהג ואדעתא דהכי לא הנהיגו ולכל הדברות אף במקום שנהגו היתר מפני שאין שום חשש איסור מכל מקום המחמיר על עצמו ואינו אוכלה קדוש יאמר לו ותבא עליו ברכה אלו תורף דב"ק ובמה שכתב בפרט בזמנינו שזכינו לאור תורה ספרן של צדיקים וכו' מיסתייעא מילתיה ממה שכתב מר זקנו הגאון חקרי לב הובאו דבריו בסמיכה לחיים בשו"ת יו"ד סי' ד' דף כ"ג ע"א דאם נהגו באיזה דבר על פי סברת הפוסקים האחרונים ושוב נדפסו ספרי הראשונים וראינו שחולקים על זה אפשר דבכי האי גונא יש לנו לבטל מנהגם דאילו היו רואים סברת הראשונים לא היו נוהגים כן עי"ש ואם כן גם בנדון זה יש לומר דאם היו רואים דברי הפוסקים בחידושיהם ובתשובותיהם הנגלות לנו ולבנינו על ידי שנדפסו דבריהם בזמנינו וראו דבריהם אשר אוסרים מכמה טעמים לא היו נוהגים כן ואין סתירה לזה ממה שכתב מרן הבית יוסף בחשן משפט ריש סי' ס' סוגיין דעלמא כהרא"ש ואף על פי שאפשר שהטעם מפני שלא ראו חולק עליו מכל מקום כדאי הוא הרא"ש לסמוך עליו ועוד וכו' עי"ש דמשמע דאף שיש לומר דמה שנהגו כהרא"ש הוא מפני שלא ראו חולק עליו בכל זאת סמכינן על המנהג דלא היא דאדרבא יש לומר מדבריו יש סעד לדברי הגאון חקרי לב וכמו שכתבתי בקונטריס הכללים במערכת המ"ם אות ל"ח עי"ש:
ומה שכתב הרב שמן המשחה דחמאה שהובאה בנאד לצד הבשר שמנהג קושטא להחמיר כמו שכתב הכנסת הגדולה ובספר ידיו של משה וכו' הנה הרב חיים מדבר בדף מ"ו ריש ע"ב כתב שספק הוא אם עדות הרב כנסת הגדולה על המנהג הוא על עיר קושטא או על מקום אחר עיי"ש והרב משנת ר' אליעזר בח"ב בזכרונות דף כ' אות מ"ד כתב שהיה מעשה ששלחו דורון להגביר ונשאו ונתנו בהלכה בחבר העיר וראו דעיקר מה שיש לחוש הוא משום המנהג שכתב הרב כנסת הגדולה וכבר העיד מוהר"א ענבי דהיום המנהג להיפך והרב המגיה לספר ידיו של משה יו"ד סי' ב' לא הוה שמיעה ליה ועיין שם שהביא שנחלקו רבני כפר באלאט עם רבני כפר חאס קויי בענין זה: