שדי חמד אסיפת דינים חנוכה· הרב חיים חזקיהו מדיני
שדי חמד אסיפת דינים חנוכה
מערכת חנוכה א) גרסינן בפרק במה מדליקין (ד' כ"א ע"ב) מאי חנוכה וכו' עד ונעשה נס והדליקו ממנו שמנה ימים וכו' הנה הגאון מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו הביא חקירה בשם הסמ"ג (טעות סופר הוא וצריך להיות הרא"ם בביאורו לסמ"ג כמו שנראה ממה שכתב בתשובת הגאון חכם צבי) מובא בפני יהושע ובחכם צבי סי' פ"ז דלמה הוצרכו לנס הרי טומאה הותרה בצבור והיו יכולין להדליק בשמן טמא ותירץ דעל כל פנים צריכין למיהדר על טהרה היכא דאפשר ובחידושי למסכת שבת כתבתי מאז הימים שדבריו תמוהים דכיון דהחקירה היא דטומאה הותרה בצבור הרי למאן דאמר הותרה בצבור אמרינן ביומא דף ו' ע"ב דאפילו אהדורי אבית אב אחרינא לא מהדרינן אף שבקל היו יכולין לחזור אחריהם וכל שכן לחזור אחר שמן טהור שהוא טורח גדול שלא ימצא בקל שמן כתית למאור שלא היו צריכים לטרוח ואם כן למה הוצרכו לנס כלל והבאתי לשון הגאון פני יהושע שכתב וז"ל לכאורה יש לתמוה כל טורח הנס למה דהא קיימא לן טומאה הותרה בצבור והיו יכולין להדליק בשמן טמא ובשלמא למאן דאמר דחויה היא הכא שפיר קצת מה שאין כן למאן דאמר הותרה דאפילו אהדורי לא מהדרינן עכ"ל (ועי"ש שכתב ליישב דרצה הקדוש ברוך הוא להראות חבתם וכו') דמתבאר שהגאון פני יהושע קבע יסוד קושיתו על פי מאי דאתמר בש"ס דלמאן דאמר הותרה אפילו אהדורי לא מהדרינן ואם כן אין מובן לדברי הרב מוהרצה"ח הנ"ל וגם קשה על דברי שניהם דאיך כתבו בפשיטות דקיימא לן כמאן דאמר טומאה הותרה ולפי הנראה נהפוך הוא וכמו שפסק הרמב"ם ברביעי מהלכות ביאת מקדש דין י"ד כמאן דאמר דחויה היא וכן בדין דקיימא לן הלכתא כרב ששת באיסורי וכמו שכתב מרן כסף משנה שם ובהשמטות הספר כתבתי דבזבחים ד' ל"ג ע"א אמרינן מכלל דתרווייהו (אביי ורבא) סברי טומאה דחויה היא בצבור עי"ש ברש"י ותוספות אלא שהתוספות ביומא דף ו' ד"ה אמר רב תחליפא סברי דרבא אית ליה הותרה וציינתי לעיין בספר ידיו של משה להרב מוהר"ם פריסקו בחידושיו שם אלה הדברים אשר כתבתי מאז ועתה אין אצלי הס' פני יהושע (לשבת) וידיו של משה לעיין בדב"ק והגאון חכם צבי פלפל קצת בהדברי הרא"ם (במה שכתב דעשיית השמן הוי מכשירין ואין דוחין את הטומאה) וסיים ועיקר קושית הרא"ם אינה כלום דאף שדוחה את הטומאה רצה הקדוש ברוך הוא להראות חבתם לפניו ית"ש ועשה להם נס זה עכ"ל:
ולפי מה שהבאתי בקונטריס הכללים במערכת הטי"ת אות כ"ב דהא דטומאה הותרה או דחויה אצל צבור אינה אלא טומאת מת ולא טומאת זבין וכו' תמיהני על הגאונים חכם צבי ופני יהושע ומוהרצה"ח שלא העירו על חקירת הרא"ם על פי זה דשפיר הוצרכו לנס של שמן מפני שגלוי וידוע לפניו יתברך שכל השמנים נטמאו בשאר טומאות שאינן נדחות מפני הקרבן ומקרוב השגתי ס' ראש יוסף (להגאון פרי מגדים) על מסכת שבת וראיתי בחידושיו לדף כ"א ע"א על מה שאמרו בש"ס תני רמי בר חמא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן במקדש שכתב (בד"ה והוי יודע) וז"ל ועיין ברא"ם על הסמ"ג וב"ח ריש הלכות חנוכה הא טומאה בקרבן צבור דוחה טומאה ודוחה שבת ופני יהושע הקשה זה והנה יש לומר דנס נעשה להודיע חבתן של ישראל וכו' ע"כ לענייננו וגם עליה דמר יש לתמוה שלא העיר ממה שכתבתי דרק טומאת מת הוא דהותרה אצל קרבן צבור וגם יש להעיר דמסיגנון הלשון משמע שישוב זה דרצה הקדוש ברוך הוא להראות חבתן חידוש הוא שחדשה תורה דיליה ובאמת כבר קדמוהו רבנן בישוב זה כאמור וגם מה שנראה מדבריו שאף למאן דאמר טומאה דחויה בצבור קשיא וכתב שפני יהושע הקשה כן קשה דבדברי הפני יהושע שהבאתי מבואר דקושיתו היא למאן דאמר הותרה ומשום דלא בעי אהדורי אבית אב אחרינא וכו':
עתה ראיתי למרן הפרי חדש בסי' עת"ר שהביא (בד"ה וכתב הרא"ם) חקירה אחרת בשם הרא"ם דמה הועילו בהפך הנמצא הלא כשם ששאר השמנים נטמאו על ידי היונים גם השמן שבפך נטמא על ידי הכהנים בהדלקתם שהרי היו טמאי מתים ומה בין שאר שמנים לשמן הזה ותירץ הרא"ם שהדליקו על ידי עץ ארוך וכו' והרב פרי חדש כתב דקושיא מעיקרא ליתא משום דשאר השמנים נטמאו בטמאת זבות או בטמאת עבודה זרה וטמאות אלו לא הותרו בצבור אבל טומאת מת דחוייה היא בצבור לגבי הדלקת נרות וכדכתב הרמב"ם בשלישי מהלכות תמידין ומוספין והדלקת הנרות דוחה את השבת ומאה כקרבן שקבוע לו זמן שנאמר להעלות נר תמיד וברור שזהו דוקא טומאת מת ומיהו עשיית השמן שהוא ממכשירי הדלקה אינה דוחה את הטומאה דומיא דמכשירי מילה וכמו שכתב הרא"ם ויש לחלק ממנורה לשמן שאם לא כן איך עשו המנורה עכ"ל ודברי הרב פרי חדש הללו היו בהעלם עין העדה הגאון חתם סופר בחידושיו לשבת על דף כ"א שכתב וז"ל מצאו פך חתום בחותמו של כהן גדול ארשום פה מה שנראה לי דודאי טומאת מת הותרה בצבור אך הם גזרו על העכומ"ז להיות כזבים וטומאת זב לא הותרה בצבור והיו חכמי הדור נבוכים מה לעשות אם להעמיד דבריהם במקום ביטול עבודה הדלקה או לא ועשה הקב"ה נס ודלק שמנה ימים מבלי שיצטרכו לבטל הדלקת נרות ומזה הראו להם מן השמים הסכמה על גדרי חכמינו ז"ל ונתחזק הדת ותורה שבעל פה עכ"ל בדף ז' ע"ד ושם בדף ח' ע"ד (בד"ה והנה יש) הביא מה שהקשה הגאון פני יהושע מה צורך לנס הא טומאה הותרה בצבור וסיים והיינו אם עדיין לא גזרו שיהיו נכרים כזבים לכל דבריהם וליכא אלא משום טומאת מת שהותרה בצבור וכו' עכ"ל ודבריו מכוונים לדברי הרב פרי חדש דלא הותרה אלא טומאת מת ובמה שכתב כמסתפק אם עדיין לא גזרו שיהיו כזבים עיין בפרי חדש דפשיטא ליה שהיתה הגזרה אחר הנס ועיין בתוספות בשבת דף כ"א בד"ה שהיה מונח אם גזרו על הכותים שיהיו כזבים וכו' ועל פי דבריהם הם דברי הגאון חתם סופר ועיין להגאון מוהרש"א מה שתמה על זה דודאי גזרה זו היתה אחר הנס וכו' וחידוש הוא שמרן הפרי חדש לא זכר שר דברי התוספות בזה ואתה תחזה בס' ערוך השלחן סי' עת"ר מה שהאריך הרב לפלפל בדברי הרא"ם ובמה שתמה עליו הרב פר"ח והאריך ליישב דברי הרא"ם ולא פניתי לעיין במילי דמר לך נא ראה את דב"ק:
והנה ספר ביאורי הרא"ם על הסמ"ג שציין מרן הפרי חדש אין מצוי אצלי לעיין בדב"ק ומדברי הגאון עוזיאל מייזליש בספרו עץ הדעת טוב על מסכת שבת בסוגיא דדף כ"א מאי חנוכה דתנו רבנן וכו' נראה שהרא"ם עצמו נרגש מזה (ולפי שאין ספר זה מצוי במדינה זו (קירים) אעתיק דב"ק בזה (בד"ה שם בגמרא מאי חנוכה וכו') וז"ל הקשה הרא"ם איך הדליקו המנורה באותם שמנה ימים שעדיין היו טמאי מתים וטמאו את השמן ומה הפרש בין השמן של אותו פך לשאר שמנים הטמאים והפרי חדש כתב שנטמאו בטומאת זיבה דלא הותרה בצבור אבל שמן שבפך נטמא במת דדחוייה בצבור עכ"ל וכל זה הוא לשיטתו אבל הרא"ם דחה זה וכתב דגם בשאר שמנים אין חשש רק שנטמאו בבגדים של נכרים דהוו מסתמא טמאי מת והדרא קושית הרא"ם לדוכתא וגם דאין זה ברור כל כך דטומאת זיבה לא דחיא בצבור דלא מצינו כן רק גבי פסח ובריש יומא דמפרישין מטומאת ביתו דבועל נדה הוי כנדה והכל מטעם שכתב רש"י ביומא דטומאה היוצאת מגופו חמירא אבל במגע זיבה מהיכא תיתי נימא דחמירא מטומאת מת רק דלמאן דאמר שוחטין וזורקין על טמא שרץ וכל שביחיד אינו נדחה בצבור לא עבדי בטומאה ואם כן מוכרח דגם טומאת שרץ לא נדחה בצבור יש לומר שפיר כמו שכתב הפרי חדש לא כן למאן דאמר אין שוחטין ושפיר גם טומאת נדחה בצבור שפיר יש לומר כמו שכתבתי עכ"ל:
מתבאר מסיגנון לשון הרב שהרא"ם עצמו כבר נרגש דיש לומר לחקירתו דשמא נטמאו בשאר טומאות שאין נדחות או מותרות בקרבן צבור אלא שדחה זו על פי איזה הכרח דלא היה לחוש כי אם לטומאת מת ומה שהרב (עץ הדעת) מסתפק אם גם בשאר טומאת אמרינן דדחויות או מותרות לגבי קרבן צבור הנה מדברי הרמב"ם ברביעי מהלכות ביאת מקדש דין י"ד משמע דרק טומאת מת ולא שאר טומאת עי"ש אך דברי הרב הנ"ל נראים נכונים וראיתי שהגאון נצי"ב מלך בהעמק שאלה בפרשת וישלחשאלתא כ"ו ס"ק י"ז כתב כדברי הרב הנ"ל וכתב שהרב פרי חדש במחילת כבודו שגה בזה עי"ש גם בהגהות חשק שלמה להגאון מוהרש"ל מוילנא יצ"ו בהש"ס החדשים דפוס רא"ם תמה בזה על מרן הפרי חדש עי"ש דב"ק ולא פניתי להתיישב בדבר זה ויש להתיישב במה שכתבתי בקונטריס הכללים במערכת הטי"ת אות כ"ב ואיה"ש יתבאר במקום אחר בס"ד ועיין עוד לידידי הגאון מוהרש"ל הנ"ל בספרו הבהיר שו"ת בנין שלמה בסוף סי' ג"ן שהאריך בכל זה גם בביאור נחל אשכול (שעל ספר האשכול) בח"ב בהלכות חנוכה ופורים צד כ"א האריך קצת עי"ש דב"ק:
והנה הרב הנ"ל (עץ הדעת טוב) לא גילה לנו מי הכריחו להרא"ם לומר כן וראיתי שהגאון בית מאיר בסי' עת"ר גלי לן טעמיה דמרן הרא"ם וזה לשון הרב בית מאיר והנה איתא בסוגיא דחנוכה במהרש"א בחידושי אגדות קושיא בשם הרא"ם על הסמ"ג הא נטמאו הכהנים בנגיעת הכהן המדליק שהיה טמא מת ומשני שהדליק על ידי פשוטי כלי עץ והקשה מהרש"א דמכל מקום איך נכנס כהן טמא למקדש ועל כרחין לא היתה גירסתו כגירסא שלפנינו על ידי פשוטי כלי עץ ארוך ובודאי גירסתו עיקר כדמתמה הפרי חדש על עץ ארוך כזה כמו שהקשו התוספות ריש חולין (דאין אפשר למצוא עץ ארוך כל כך שעזרה היתה קל"ה אמות וכו') ומכל מקום לא קשיא מידי שהרי הרא"ם כתב תו ואף על גב דהדלקת נרות דוחה טומאה בצבור ואזיל לשיטתיה דהשמנים לא נטמאו מטומאת זיבה מדהוכיח שלזמן הזה עדיין לא היתה הגזרה שיהיו כזבין אלא העלה שנטמאו על ידי טומאת מת וטומאת מת הותרה בצבור ומשני הני מילי בהדלקה דכתיב בה להעלות נר תמיד אבל שמן שהוא ממכשירי הדלקה לא כמו במילה שאין המכשירין דוחה שבת ואם כן שפיר דלא קשה ליה מידי מביאת כהן למקדש דקרבן צבור דוחה טומאה כמו בכל הקרבנות שהכהנים טמאים נכנסים ועובדים רק על השמן שנטמא הוא דקשיא ליה עכ"ל ומבואר טעמו ונימוקו למה שסובר שלא היה לחוש לשאר טומאות כי אם לטומאת מת והנה הגאון בית מאיר שם חפץ למען צדקו לזכות את הרבנים דלי לן מרגניתא טרח וכתב כל דברי הרא"ם בביאורו על הסמ"ג בזה והכי אמר רב ובהיות שהרא"ם על הסמ"ג אינו מצוי אעתיקהו על הסדר ואפרשהו וכו' ואם גאון אדיר שכמותו לא חס על טרחתו ועל זמן ביטול תורתו יד עניי אנן מה נענה אבתריה מדויל ידיה מישתלים ובמדה שמדד מודדין לו ואחורי ארי עני אני בא ואעתיק דב"ק כמות שהם לזכות את הרבים שאין ספר בית מאיר מצוי ביד כל אדם וצדקה תהיה לי לעשות רצון צדיק המאי"ר לארץ לזכות את הרבים בעה"י ואעתיק דב"ק ככתבו וכלשונו וזהו התחיל (הרא"ם) וכתב טמאו כל השמנים אף על גב דעכומ"ז בחייהם לא מטמאו בשום טומאה וגזרות שיהיו כזבים לזמן הזה לא היה וכו' מיהו אף על גב דאינהו גופייהו לא מטמאו בגדיהם מיהו מטמאו ובחזקת טומאה הן עומדים כדתניא בתוספתא דטהרות הלוקח כלים מאומני עכומ"ז והמוסר כלים לאומני עכומ"ז טמאים מדרס רוצה לומר האידנא בתר גזירת שיהיו כזבים) וטמא מת דכיון דעכומ"ז לא מזדהרא ממגע המת סתם כליהם בחזקת טמאי מתים הוו ואם כן כשנכנסו עכומ"ז במקדש מסתמא כל הטהרות שבהיכל בספק מגע בגדיהם הוו וטמאים מספק אבל לא משום דההוא דרבי ישמעאל דתניא מזרחית צפונית בה גנזו בית חשמונאי את אבני מזבח ששקצום מלכי יון ואמר רב ששת ששקצום לעבודה זרה משמע ודאי שכבר נהיה הבית ההוא בית עבודה זרה (רוצה לומר לפי שעה אבל ודאי לא נאסר במחובר):
ותניא בתוספתא כלי חרס שהכניס אוירן לבית עבודה זרה טמאים הספסלים והקתדראות שהכניס רובן לבית עבודה זרה טמאים דאף על גב דעבודה זרה אינה מטמאה אלא במגע ובמשא אבל לא באהל כדאמרינן פרק ר' עקיבא (ובא לפרש התוספתא במה נטמאו הכלים) מכל מקום כיון דאי אפשר בלא תקרובות עבודת זרה כדאמר פרק כל הצלמים גבי לא יעבור תחתיה וכריב"ב דאמר תקרובת מטמא באהל כדכתיב ויאכלו זבחי מתים מה מת מטמא באהל אף תקרובות מטמא באהל (כלומר ולהכי נטמאו הכלים בטומאת אהל והוא הדין בבית המקדש אף דלא היה אלא בית עבודה זרה לפי שעה אי אפשר בלא תקרובת ונטמאו כל השמנים באהל) משום (צ"ל ואי משום) דאיתא אבנים לא מיתסרי באותן שקוץ מדאורייתא דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו אלא רבנן הוא דגזרו לאסרם לגבוה אף על גב דלהדיוט שרי (כלומר דלהכי תירצו לומר דלפי זה אין ראיה מזה שנעשה בית עבודה זרה אפילו לפי שעה ולא הכניסו בו עבודה זרה כלל): מיהו נהי דאותן אבנים לא מיתסרי משום עבודה זרה מכל מקום מדשקצום לעבודה זרה מסתמא הכניסו שם עבודה זרה העמידו צלם בהיכל ואי אפשר זה בלא תקרובת כדאמר בפרק כל הצלמים ומטמא באהל וטמאו כל השמנים שבהיכל (ועד כאן אזיל הפירוש שהתחיל בו לומר אבל לא וכו') וסתם וכתב אבל משום ספק שמא הכניסו שם טומאה ליכא למיחש דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן רוצה לומר דנימא משום ספק זה דאי אפשר בלא תקרובת חשו לטומאת אהל דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן והדין עמו כדכתבו תוספות דף י"ג ע"ב בחולין תוך ד"ה תקרובת והא דתנן בפרק כל הצלמים לא יעבור תחתיה ואם עבר טמא ומפרש הגמרא משום דאי אפשר בלא תקרובת ומני ריב"ב הוא וקתני סיפא ואם היתה גוזלת את הרבים טהור אף על גב דטומאת אהל דאורייתא התם ליכא תקרובת ודאי אלא חששא בעלמא היא והיכי דגוזלות הרבים לא גזרו רבנן ואין לך גוזלת הרבים יותר מזה לחוש לטומאת כל הטהרות הצריך לרבים ובודאי יפה סתר דלהכי טעם זה לא אפשר אלא מטעמו דטומאת הבגדים דידהו מטומאת מת ואם כן ודאי שפיר קאמר בקושיא השניה ואם תאמר דאיך הדליקו באותן שמנה ימים שעדיין היו טמאי מתים הרי טמאו השמן בהדלקתן ומה הפרש יש בין השמן של הפך לבין שאר השמנים שהרי שאר השמנים נמי לא היה עליהם אלא חזקת טומאת מת ואם כן הא ודאי מה דכתב נמי תחלה ואף על גב דהדלקת הנרות דוחה טומאה אי אפשר דקאי אך על מה דהכהנים לא עשו שמן בטומאה וידליקנה דלמה להו לעשות בטומאה ולהדליק הא הוי להם שמן טמא בטומאת מת לרוב אלא ודאי דבאמת קושייתו היה פשוט שהיה להם להדליק השמן טמא שהיה להם כיון שאינו טמא אלא בטומאת מת שדחוייה בצבור:
ואף אם יש מי שירצה לומר שהלשון אבל דלבסוף הוא קצת דחוק לסתירה דבריו הקודמים ולהכי ירצה לומר דמה שהתחיל לכתוב אבל לא הוא טעות סופר וצריך לומר אי נמי משום וכו' ומה שלבסוף כתב אבל משום ספק וכו' הוא ענין בפני עצמו לומר דאי אפשר אלא באחד משני טעמים דאי משום שמא הכניסו שם טומאה שרץ או חתיכת נבלה וטמאו השמנים זה אינו דאחזוקי ריעותא לא מחזיקינן מכל מקום אפילו לטעם השני דמשום טומאת אהל דתקרובת נטמא עליהם נמי שייך דטומאה זו נדחה בצבור דהא כל טומאת אהל דתקרובת לא נשמע לריב"ב אלא מהיקש דמת ומהיכא תיתי דטומאת אהל המת גמור יהיה נדחה בצבור וטומאת אהל דתקרובת לא ובודאי שייך קושייתו דלידחי טומאה (וכן מוכח להדיא סנהדרין ד' י"ב ע"ש בתוספות ד"ה שעיבר) אף על גופי השמן טמא שהיה במקדש וכן קאי קושייתו באמת ואם כן ודאי צריך ביאור מה דמשני שהשמן הוא ממכשירי מצוה: ויראה לעניות דעתי דהכי כונתו דהנה החכם כתב על עיקר הקושיא דלידחי שאינה כלום דאף דקרבן צבור דוחה טומאה הקדוש ברוך הוא רצה להראות חיבתם לפניו ועשה להם נס זה שתהא בטהרה והנה בהרא"מ שם כתב נמי תירוצי הבית יוסף הנ"ל על הדיוק דהא לא היה הנס כי אם בשבעה ימים וכתב נמי יש לומר שחילקו השמן לשמנה חלקים ובכל לילה היו משימים שמינית הפך ונעשה בו הנס ודלוק עד הבקר ואף על גב דאמרינן בפרק במה מדליקין תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בקר היינו למצוה ולא לעיכובא אי נמי וכו' כנ"ל בב"י נמצא לתירוץ שניה יש לומר דהשיעור לעיכובא נמי הוא ואם נאמר כתירוץ החכם צבי הא אי אפשר לומר התירוץ הראשוןשחלקוהו לשמנה חלקים דהא קשיא איך לא הדליקו לילה אחת כל הצורך כדי שישאיר לשאר הלילות הא מדינא יכולים להדליק בשאר הלילות בשמן טמא מדהוא קרבן צבור וע"כ לתירץ החכם צבי לבא אך לתירוץ האי נמי שבאמת נתנו לילה הראשון כל הצורך והקדוש ברוך הוא הראה להם חבתם שיהיה בטהרה:
אבל הרא"מ באמת לתירוץ האי נמי ידע לשנויי קושייתו בתירוץ החכם צבי אלא שלתירוץ הראשון שחלקוהו לשמנה חלקים קשיא לו מדוע עבדו הכי משום צורך האידך לילות הא קרבן צבור דוחה ואיך ומשני שפיר יען דלתירוץ זה הא מוכרח דהשיעור אינו לעיכוב ולהכי כתב אבל שמן שהוא מכשירי מצוה כלומר שמן זה שאינו לעיכוב והוי אך כהכשר מצוה שאינו דוחה טומאה ולהכי הוצרכו לחלקו כדי שיהא להם העיקר מצוה לכל התירוצים בטהרה והקדוש ברוך הוא הראה להם חיבתם שיהיה להם כל הלילות השעור דלכתחלה ובטהרה ולשני התירוצים שפיר מקשה מה אהני להו הנס הא מכל מקום נטמא בנגיעת הכהן ומוכרח לתירוצו ומביאת הכהן מעיקרא לא קשיא מידי מדהוא קרבן צבור דדוחה ודוק: תו איתא בהרא"ם ואם תאמר מכל מקום קשיא האיך הדליקו במנורה שהיתה טמאה יש לומר שעשו מנורה של עץ כדתניא ר"י בר' יוסי אומר אף של עץ לא יעשה כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי וכתב המהרש"א בחידושי אגדות ולא ידעתי מה תיקן בזה דהא נטמאו המנורה בנגיעה בעשייתה גם בשל עץ שהרי היה למנורה בית קיבול וכן כתב הפרי חדש שעשו מנורה של עץ וקשה טובא דסוף סוף הרי נטמאה כשגמרו לעשותה דהשתא לא הוי פשוטי כלי עץ ונעלם מהם מתניתין דכלים פרק י"ב משנה ב' דאונקליות של מנורת עץ טהור ופירש הברטנורא דהמחובר לטהור כגון מנורת עץ שהיא טהורה וכן פסק הרמב"ם פרק ד' מכלים שלש מדות בכלי עץ שאינה עשויה לקבלה וכו' וכל כלי עץ העשוי לתשמיש שהכלים (להכלים) בלבד הרי זה טהור כגון מנורה של עץ שמשמשת הנר בשעת הדלקה:
ואין לתמוה הרי יש לה בית קיבול שמן שהרי הרמב"ם התחיל וכתב שלש מדות בכלי עץ שאינה עשויה לקבלה ולא כתב בכלי עץ שאין לו בית קיבול אלא שאינה עשויה לקבלה והיינו כדפירש בפרק ב' מכלים בביאורו למשנה ג' כתב הנה כל מה שימנה מכלי חרס שהוא לא יקבל טומאה מה שאין לו בית קיבול או אם מה שיש לו בית קיבול אבל לא נעשה לקבלה ועל זה מסיים שם וידוע שמטה וכסא ושלחן ומנורה כלן אין להם תוך וכן פירש הקרבן אהרן אהברייתא שבתורת כהנים פרשת שמיני אל תוכו את שיש לו תוך טמא ואת שאין לו תוך טהור פרט למטה וכו' ומנורה של חרס וכתב הקרבן עדה (אהרן) דכל אלו אף על פי שיש להם בית קיבול אינם עשויים לקבלה ותרי מילתי' איצטריך להם כדי שיהיו מקבלים טומאה שיהיה ראויה לקבל ועשוים לקבלה: ויראה לעניות דעתי דמשום הכי לא מיקרי עשויה לקבלה דעשוים לקבלה היינו מה שנעשה לקבל הדבר שהונח לתוכו שיניח תוכו עד עת צריך להדבר להוציאו מתוכו דומיא דשק מה שאין כן זה השמן או הכרים שבמטה לא הונחו שם כדי שיושמר או יטולטל על ידי המטה אלא כדי שיונח שם לישכב עליו אדם וכן המנורה לא הונח תוכו השמן אלא כדי שיותלה בו הדלק זה לא נקרא עשוי לקבלה ומה דמצינו דנר של חרס מקבל טומאה כדאיתא בשטת ר"ח סגן הכהנים היינו נר שכולה נעשה לקבלה זו וכולו מקבל השמן ואיך שייך בזה לומר לא נעשה לקבלה הרי כולו לא נעשה אלא בשביל קבלה זו מה שאין כן המנורה שכולה היא פשוט אלא שעל שם קבלה זו תהא מיקרי עשוי לקבל אין קבלה זו חשובה להקרא הפשוט עשוי לקבל ולפי זה א"י למה התמיה הר"ש פרק ב' הנ"ל במשנה ד' על הפנס דאיתא שם שיש בו בית קיבול שמן טמא ושאין בו אלא בית קיבול נר טהור וכתב ותימא מ"ש זה מזה ודחק עצמו מאד ויש לומר דבית השמן היינו שיש בו בית קיבול שמן לבד מבית קיבול שמן דנר אלא שבית קיבול שמן זה הוא עשוי שיהא שמן תמיד שמור בתוכו עד עת הצטרכו להשמן והשפיר חשוב על ידו עשוי לקבל מה שאין כן בית הנר וזה הנראה מהרמב"ם שבפרק י"ח מעתיק דין הפנס בלשון המשנה ולא פירש בו דבר וצריך עיון כל אלה דברי הגאון בית מאיר הנז"ל:
ודאתאן עלה בעיקר החקירה הנזכרת למעלה ראש אות זו למה הוצרכו לנס של פך מאחר שהיו יכולים להדליק בשמן טמא הנה מקרוב השגתי ס' יקר שו"ת חיי אריה לידידי הגאון חיים אריה הורוויץ אבד"ק קראקא יצ"ו וראיתי שבסוף סי' ס"ב הביא קושית הפני יהושע למה הוצרכו לנס הא טומאה דחויה בצבור (אין הלשון מדוקדק במחילת כבוד גאונו שכבר כתבתי למעלה שקושיתו היא למאן דאמר הותרה ולשונו מדוקדק בדב"ק שבסי' ס"ג עי"ש ובסיגנון זה הם דברי הגאון בית מאיר הנ"ל אוחז מזה ומזה) ושתירץ כדי להודיע חבתם נעשה להם נס כדי לקיים מצוה מן המובחר ובסי' ס"ג כתב הרב יצ"ו ומתבאר מדברי רש"י ביומא דף כ"א ע"א ורבינו עובדיא בפרק חמישי דאבות במתניתין דלא נמצא פיסול בעומר ובשתי הלחם וכו' (שכתבו דלא היה אפשר להקריב אחרים תחתיהם שהעומר נקצר בלילה ולא היו מרבים לקצור ושתי הלחם נאפות מערב יום טוב ואין אפייתה דוחה יום טוב) מוכח ודאי שלא היה הנס על טומאה שהותרה בצבור דבכי האי גוונא אמרינן ליה הוה פקח ושתוק כדאיתא ביומא דף ז' והביא מה שהוקשה להתוס' בתענית ד' י"ז דאיך יכנסו כהנים לעבודה כשיבנה בית המקדש במהרה בימינו והא כולנו טמאי מתים ותירצו דטומאה הותרה בצבור וכו' דמכל זה מוכח שאין בכלל הנס טומאה שהותרה בצבור (עיין שם סגנון דב"ק) ולכן כתב ליישב קושית הפני יהושע ותורף דב"ק הוא על פי מאי דמבואר בפסחים דף צ"ה ע"ב וכן פסק הרמב"ם דרק טומאת מת הותרה בצבור או נדחית בצבור ולא שאר טומאות והנס היה על טומאת זיבה וכו' אלו תורף דב"ק וכיונה דעתו הגדולה לדברי הקדמונים שהבאתי למעלה.
וברוחב מבינתו בירר הדברים כשמלה אלא שיש מפקפקים בזה כנז"ל ולא איסתייעא לי להתיישב בזה עוד: גם אשו"ר בספר יקר שהשגתי עתה שו"ת כנף רננה להגאון נתן נטע לאנדא אבד"ק אשפיצין יצ"ו שבסי' ע"ז כתב בשם הגאון מראה יחזקאל בסוף הספר ליישב החקירה דלמה הוצרכו לנס והלא טומאה הותרה וכו' על פי מה שכתב בדעת זקנים על התורה בפרשת שמיני שיש לתמוה למאן דאמר דמשום טומאה נשרף השעיר דראש חדש הא היה קרבן צבור דקרב בטומאה ומחלק דאם כבר יש השראת שכינה על זה נאמר השוכן אתם בתוך טומאתם אף שהם טמאים שכינה ביניהם היינו שאינה מסתלקת אבל שיתחיל השראת השכינה בעי קדושה וטהרה וניחא דבימי המילואים התחלת השראת שכינה לא הותרה טומאה ואתי שפיר גם כן צורך הנס דחנוכה שאז היה חינוך בית המקדש מחדש והיה צריך להיות דוקא בטהרה ועל פי זה השיג על מה שכתב הגאון חתם סופר יו"ד סי' רל"ו דאם היה באפשרות להקריב פסח בזמן הזה אין חשש מחמת טומאה דהותרה בצבור והגאון המחבר כתב עם שגוף החילוק הוא דבר חכמה ליישב הך דשעיר ראש חדש אבל מה שהוליד לענין נס דחנוכה והשגתו על החתם סופר הוא דבר שאין מתקבל דכיון דקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא ומקריבין אף שאין בית אלא דבלא מזבח אי אפשר להקריב דהוי כמזבח שנפגם דפסול לעבודה אם כן לא נסתלקה קדושה לגמרי והנה זה עומד אחר כתלינו וכהא דבסוף פרק קמא דיומא דחסרו חמשה דברים בבית שני ואחד מהם שכינה וכן מאי דאמרינן בראש השנה דף ל"א עשרה מסעות נסעה שכינה בוודאי הכוונה שלא תהא השראה גלויה ומפורסמת ומכל מקום לא פסקה קדושה לגמרי ולכן שפיר שייך לומר טומאה הותרה בצבור והאריך עוד בזה שם ובסי' ע"ח עוד ראיתי פלפול עמוק וחריף בעניינים אלו בס' שו"ת רמ"ץ בסי' ה"ן דברי הרב מר נכדו ובסי' נ"ו דברי הגאון המחבר ופנאי לא היה לי להשתעשע בדב"ק לך נא ראה נפלאות מתורתו גם בספר יקר שנדפס עתה שו"ת מנחת ברוך לידידי הגאון אבד"ק קרינק יצ"ו ראיתי בסי' ק"ו ומשם והלאה פלפלא אריכא עמוק וחריף בעניינים אלו ולא איסתייעא לי כעת לעיין בדב"ק הנחמדים ואיה"ש אשובה ארא"ה וזאת לזכרון:ועל חקירת הקדמונים שהנס היה רק שבעה ימים ולמה קבעו שמנה ימים עיין בס' ברכת שלום לידידי הרה"ג מוהר"ר שלום צבי אבד"ק יאנווצא יצ"ו וידידי הרה"ג מוהר"ר חיים יעקב זעליג אבד"ק לובראנץ יצ"ו כתב לי בזה וז"ל חנוכה הראה מעכ"ת גאונו שיחלאי"ט מקום לס' אסיפת דינים שלו הנה מקום אתי בזה להודיעו מה שזכיתי ליאור מאור תורת פי אאמו"ר עט"ר גאון ישראל שליט"א בישוב קושית הרב"י על קביעות שמנה ימים כי לא היה הנס רק שבעה ימים וכבר נשתברו כמה קולמוסים על זה ואמר הוא שליט"א דהוא הנס מה שהדליק הנר מערבי עד שיעור שיוכל להדליק ממנה האחרים וזה היה גם ביום ראשון ניכר ומיד הבינו שיהיה ברכה בפך להבעיר יותר כי אילולי כן למה ליה לנר מערבי לידלק יותר הרי עיקר הנם רק כדי להדליק ממנו האחרים ודפח"ח עכ"ד יצ"ו:
ובעיקר הקושיא הנ"ל הנה בשאלתות בדרשה דחנוכה שבסוף שאלתא כ"ו בפרשת וישלח כתוב שלא היה בפך להדליק אפילו יום אחד ונעשה נם וכו' ולפי גירסא זו היה הנס גם ביום הראשון והגאון שאילת שלום בביאורו לשאלתות שם באות ל"ה החזיק בגירסא זו וכתב לבאר מה שנראה סתירה לזה ממה שכתב בשאלתות בתחלת שאלתא הנ"ל (בד"ה ברם צריך) דההוא לוגא הוה ביה להדליק חד יומא דיש לומר דאף שנתנו בכלי כדי הדלקת יום אחד מכל מקום נבלע מהשמן בהפך ונחסר וכו' והגאון בהעמק שאלה שם ממאן בגירסא זו וכתב שטעות הדפוס הוא בשאלתות וצריך להיות ולא היה בו להדליק אלא יום אחד וכו' עי"ש טעמו ונימוקו וידידי הגאון מוהרש"ל יצ"ו בספרו היקר בנין שלמה בסי' ג"ן ראו הביא לנו שבספר האשכול הוקשה לו קושית הקדמונים שהנס לא היה כי אם לשבעה ימים ולזה הביא בס' האשכול שבשאלתות גריס ולא היה בו להדליק אפילו יום אחד והיה הנס גם ביום ראשון וכתב הרב יצ"ו ליישב מה שכתב בשאלתות דההוא לוגא הוה ביה להדליק חד יומא עי"ש דב"ק והשגתי ס' האשכול וראיתי שדבריו הם בחלק שני בהלכות חנוכה ופורים סוף צד כ"א וכתב שם ליישב הקושיא אף לפי גירסתינו בגמרא (ולא היה בו להדליק אלא יום אחד) בכמה פנים עי"ש ובשו"ת כנף רננה להגאון נתן נטע לאנדא אבד"ק אשפיצין יצ"ו בסוף סי' ע"ח כתב ישוב לקושיא זו ורמז נחמד על פסוק (דברים ל"ג י"א) ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה מחץ מתניים קמיו שפירש רש"י שהוא רמז לנס חנוכה שהחשמונאים מחצו את היונים עי"ש דבריו הנעימים ובסי' ע"ט האריך יותר: והנה מרן הבית יוסף תירץ לחקירה הנ"ל שבתחלה חילקו השמן שבפך לשמנה חלקים ובכל לילה היו נותנים חלק אחד ודלק כל הלילה ואם כן גם ביום ראשון היה נס ומרן הפרי חדש הקשה מה ראו על ככה והיה להם ליתן הכל כדי שתדלק כמצותה מערב עד בוקר וכדאמרו בש"ס (בשבת וביומא ובמנחות דף פ"ט) תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בוקר והרב השואל בשו"ת רמ"ץ סי' נ' העיר על זה דהא היו רשאין לתת השמן מעט מעט עד חצי לוג וכשנתן חלק שמינית נתמלא תיכף עד חצי לוג וראו תיכף הנס ואף למאן דאמר במנחות דף פ"ט דממעלה למטה שיערו היינו משום דאין עניות במקום עשירות אבל בזמן ההוא אין עניות גדול מזה שלא היה להם אלא פך אחד ודאי היו יכולים ליתן מעט מעט וכתב על דבריו הגאון המחבר הנה זה זמן רב שהרגשתי בזה וכדומה לי שגם בספר פני יהושע כתב כן עכ"ל ואינו מבין הערה זו בעניותי שאם היה אפשר לומר דהנותנים השמן במנורה דעתם היתה ליתן כל השמן שבפך אלא שנעשה הנס ותיכף בתתם שיעור שמינית נתמלא ולא הוצרכו ליתן יותר החרשתי אבל בדברי מרן הבית יוסף מבואר שטרם שהתחילו ליתן השמן במנורה חילקו את השמן שבפך לשמנה חלקים וגם הרב השואל הבין כן בדברי מרן הבית יוסף שאם היה מבין שכונתו שדעת הנותנים השמן במנורה היתה ליתן כל השמן אלא שכשנתנו שמינית נעשה נס וכו' אינו ענין למה שאמרו דמלמעלה למטה שיערו כמובן וכיון שכן הדרא קושית הרב פרי חדש לדוכתא מה ראו לחלק השמן בתחלה דהא ודאי הם לא ידעו שיעשה נס ואין סומכין על הנס והיה להם לעשות כשורת הדין שתדליק מערב עד בוקר גם על מה שכתב עוד הגאון המחבר בזה יש לפקפק בעניותי כמו שיראה הרואה ורבינו המאירי בסוגיא דשבת הנ"ל כתב בשם יש אומרים שחילקו השמן שבפך לשמנה לילות ולא הוטבו דבריהם בעיניו דאין סומכין על הנס והיה להם להדליק כמצותה וכקושית הרב פרי חדש:.
הן אמת שראיתי להגאון חתם סופר בדרשותיו (תורת משה) בדברי אגדה לחנוכה שבפרשת וישב (בד"ה בפסיקתא) שכתב כעין דברי הרב השואל הנ"ל והוא שהביא מה שאמרו בפסיקתא ומצאו שמנה שפודין של ברזל והדליקו נרות וכתב דלכאורה נראה שהוא טעות סופר וצריך להיות שבעה שפודין של עץ ועשו אותם מנורה של עץ כדאיתא בגמרא שבני חשמונאי עשו מנורה של עץ שוב כתב ונראה דלא עשו לה נרות ליתן לתוכן שמן שאם כן הוי כלי עץ שיש להם בית קבול ומקבל טומאה אך הרא"מ בביאור הסמ"ג כתב שהנס היה שמנה ימים שחלקו השמן לשמנה חלקים והקשה הפרי חדש מי נתן להם רשות ומי התיר להם לחלק השמן ולא פר"ח כשיעור אפילו ללילה אחת הלא אין סומכין על הנס ולפענ"ד נראה שלא היה להם בזיכין לצוק לתוכן שמן אלא טבלו שבע פתילות בשמן ונתנום על שבעה שפודין ואם יכלה הפתילה יטבלו פתילה אחרת בשמן עד תום כל השמן ונעשה נס והפתילות הראשונות דלקו כל הלילה וכן בכל לילה ולילה עד שמנה לילות עכ"ל נראה שאין כוונתו ליישב בזה תמיהת הרב פרי חדש אלא כונתו ליישב עיקר החקירה (למה תקנו שמנה והנס היה רק שבע לילות) ואמר מר דשפיר היה הנס לשמנה וגם עשו כדין כיון שלא היה להם בזיכין וכו' ולא תפול בסגנון זה קושית הרב פרי חדש אבל ודאי לפי סיגנון דברי מרן הבית יוסף שחילקו השמן לשמנה לילות שפיר מתמה הרב פרי חדש.
ודע דבעיקר הנס הנעשה בפך של שמן כאשר מקובל אצל כל ישראל והוא אמת ויציב בלתי שום ספק הנה השגתי ספר קטן הכמות ורב האיכות מרב מופלא בדורנו מוהר"ר אייזיק ליב מעיר קוזניצו יצ"ו אשר בשם נס פך השמן יקרא שכבדני בו הרב המחבר יצ"ו וראיתי שמביא שם שאיזה מהמתחדשים רצו להטיל ספק בעיקר הנס בפך של שמן והרב המחבר יצ"ו יצא לקראת נשק וידיו רב לו להורות נתן כי אין בדבריהם ממש ודחה כל ראיותיהם ובאמת התענגתי מאד בדבריו הנעימים ישרים ומחוכמים כאשר כתבתי לו במכתב תודתי בקבלת ספרו היקר הנ"ל ולא היה עולה על דעתי שיהא שום רב מרבני דורנו מפקפק בדבר ונוטה לדעת המתחדשים חלילה אך עתה (שנת תנז"ר) השגתי קובץ הפסגה היוצא לאור על יד אישי כהן גדול הגאון מוהר"ר הלל דוד הכהן אבד"ק ווילקי מח"ס היקרים ונגש הכהן ועבודת הכהן וממה שכתוב שם במאמר ערוך לנר (שבקובץ הראשון צד כ"א) נודעתי שהיה רב אחד בדורנו שפקפק בדברי הרב המח"ס נס פך השמן אמנם הטיב אשר דבר קריינא דאגרתא בעל המאמר הנ"ל על טוב יזכר שמו מר ניהו הרב הגדול מוהר"ר משה ראזין יצ"ו טרח וכתב להפיץ ולדחות כל דברי הרב הנ"ל וגם הגאון העורך יצ"ו במאמר מערכת דברים (שבצד ח"י) כתב דברים נמרצים לאשר ולקיים מה שמקובל בידינו מאבותינו ואבות אבותינו מהנס הזה ועל דברי הפלפול שבמאמר הנ"ל עיין עוד בהפסגה בקובץ השני במאמר מלואים למערכה (בצד ח"י) ובעיקר הנס עיין בקובץ כנסת חכמי ישראל קונטריס שישי סי' קט"ז דברי מי שגדול הנאמר באברהם הגאון העורך יצ"ו בתוכחת מוסר על המעיזים להכחיש את המקובל ביד כל ישראל מדור דורים:
ב) בעיר הזאת ששמן זית ביוקר נהגו העם להדליק בנרות שעוה שמתקנים גבאי הק"ק ומוכרים להצבור והריוח מזה הוא לקופת הקהל להספיק צרכי עניי העיר והנה בבואי פה ראיתי שהיו עושים נרות קטנות מאד שאין דולקות שיעור חצי שעה ומוכרים אותם בחצי קאפיק וכונתם רצויה להם להרבות הריוח כי לא ידעו שיש שיעור על זה מצד הדין ודרשתי להם כי לא נכון הדבר לפי שורת הדין שצריך שתהיה דולקת חצי שעה (ואף כי לא נעלם ממני דיש באמתחות הפוסקים דמקילים ובפרט בזמן הזה יעויין בדרכי משה סי' תרע"ב ובית חדש שם ושאר פוסקים מכל מקוםהרי לדעת רוב הפוסקים קיימא לן כשינוייא דאי נמי לשיעורא ושלא לחלק בין זמן לזמן) וברוך ה' שמאז מתקנים אותם גדולים ומוכרים אותם בקאפיק אחד והם פי שנים מנרות הקודמות וקונים בסבר פנים יפות אשריהם ישראל וגם דרשתי להם כי שמן זית מצוה מן המובחר ואף כי הוא ביוקר מכל מקום לפי הדין אין צריך ליתן שמן הרבה אלא די לכל נר שתי דרה"ם ורביע כמו שכתב הרב שלחן גבוה בסי' תרע"ב סק"ה על פי דברי הכל בו ואף שסיים הרב שלחן גבוה ואף גם זה שיעור מוגבל (נראה דצריך להיות אינו שיעור מוגבל) דהכל לפי השמן ולפי הפתילה וכן הוא לשון הרב בית דוד שהביא שם וז"ל ולפי זה לא שייך ליתן שיעור שמינית ביצה (כדכתב הכל בו שהביא בשלחן גבוה שם) לחצי שעה כי מי יודע איזו פתילה היא השמנה היא אם רזה שתספיק שמינית ביצה שמן לחצי שעה אלא עיקר הדבר הוא שיתן שמן לחצי שעה כל אחד לפי פתילתו וסיים הרב שלחן גבוה דמה שכתוב בבית דוד השמינית ביצה הוא שלשה דרה"ם ורביע הוא טעות הדפוס וצריך להיות שתי דרה"ם ורביע הנה עם שהאמת כן הוא דהכל לפי הפתילה כמו שכתבו הרבנים על כל פנים פשוט שאם ירצה לעשות פתילה דקה מן הדקה כדי שיספיק לו שמן שתי דרה"ם ורביע או אף פחות מזה רשאי ואם כן ודאי נכון וישר שיקיים המצוה בשמן זית שהוא מצוה מן המובחר ויתן בנר שמן כפי השגת ידו ולפי השמן יעשה הפתילה בענין שידליק חצי שעה דאין שיעור לפתילה גסה או דקה וקצת תימה על הרב שלחן גבוה שלא הזכיר שכדברי הכל בו כתב הרב שלטי הגבורים הביא דבריו הרב מגן אברהם בסק"ג דשיעור השמן הוא שמינית ביצה וספר בית דוד אין מצוי אצלי לראות דב"ק ואולי הזכיר שם את השלטי הגבורים והרב יד נאמן בדף וי"ו ע"ב (בדפי הספר נסמן ה' במקום וי"ו) הביא שכן כתב הרב כפתור ופרח בפרק ט"ז דף צ"ה ע"א דשיעור שמן נר חנוכה הוא שמינית ביצה ולא ראה שכן כתבו בכל בו ושלטי הגבורים) ותמה על דבריו שהרי אמרו שחצי לוג הוא ללילי טבת הארוכות לא לזמן שהיום והלילה שוים שהם י"ב שעות וכלומר שאם כן בציר ליה מהאי שיעורא וסיים ויש ליישב בדוחק ואני הדל מבני ציון אנכי ואם זכרוני אינו מכזיב גם בלילי טבת אין הלילות ארוכות הרבה על שתים עשרה שעות כי אם איזה רגעים כשהאויר צח וברור ולשיעורא זוטא כי האי לא חש ולחומרא לא דק ויתכן שזו היתה כונתו במה שכתב שיש ליישב בדוחק:
וכן כתב הרב חסד לאברהם במעיין שני נהר ח"ן ושיעור זמן הדלקת נר חנוכה אמרו רז"ל שהוא חצי שעה ולא יספיק לכל נר שני דרה"ם ורביע (נראה דתיבת ולא יותרת הכב"ד וכנטול דמי וצריך להיות ויספיק לכל נר) והענין שהחצי לוג שלשה בצים וכל ביצה י"ח דרה"ם ויעלו נ"ד דרה"ם לכל נר וזה השיעור היה מדליק כל נר כל הלילה וכשתחשוב שבעה פעמים נ"ד לשבעה נרות יעלו לשיעור שע"ח וחלקו אותו השמן לשמנה לילות והיו נותנים בכל לילה בכל נר משקל שבעה דרה"ם חסר רביע כנזכר מסכ"י (מספר כתיבת יד) וזמש"ל עכ"ל (והביא תור דבריו הרב פתח הדביר בסי' ק"ץ בקיצור עי"ש בדף קצ"ח ע"ב הרי שכתב גם הרב דהשיעור לנר חנוכה הוא לכל נר שני דרה"ם ורביע וכתב עוד שם דהשמן טהור שנמצא בפך בבית המקדש בחותמו של כהן גדול היה שע"ח דרה"ם והיו נותנים בכל לילה בכל נר ונר משקל שבעה דרה"ם חסר רביע שזה השיעור מספיק לשעה וחצי שהוא שמינית הלילה ונעשה בו נס שהיה מדליק והולך כל הלילה עכ"ל וזה כאחד מהתירוצים על מה שהקשו הקדמונים שכיון שהיה בפך כדי להדליק יום אחד אם כן לא היה הנס אלא שבעה ימים ולמה קבעו שמנה ועל תירוץ זה כבר תמה מרן הפרי חדש בסי' עת"ר (בד"ה ומקשו) דכיון דאמרינן תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בוקר מה ראו לחלק את השמן לשמנה לילות כלומר והיה להם ליתן כל השמן ללילה אחת שהיו מקימים מצות הדלקה על כל פנים לילה אחת לא כן כשחלקו השמן לשמנה לילות הרי לא יקיימו מצות הדלקה בשום לילה מהן וכן כתב סברא זו הרב מגן אברהם בריש סי' תרע"א נראה דמי שאין לו שמן הרבה יתן באחד שמן כשיעור זמן המותר יחלק לכולם שאם יעשה לכולם בשוה לא ידלק אף אחד כשיעור עכ"ל וכבר כתבתי על חקירה זו לעיל באות א' (מד"ה ועל חקירת הקדמונים והלאה):
עוד חקרו הקדמונים בפך שמן טהור שנמצא בבית המקדש והיה בו כדי להדליק יום אחד וכו' שיש לתמוה על הכהן הגדול (שהצניע הפך) מה ראה על ככה ועוד אמאי לא הצניע כלי יותר גדול וכתב מרן חיד"א בקונטריס אחרון שבמחזיק ברכה סי' תרע"ב אות ב' שבספר כף ונקי כתיבת יד תירץ שהיה מנהגם להניח השמן בצלוחיות קטנות בכל צלוחית שיעור הדלקת לילה אחת וכולן חתומות בחותם כהן גדול ולוקחין צלוחית בכל לילה להדלקה וכשבאו יונים טמאו כלן ונעלם מהם פך זה בהשגחה אלקי"ת ושוב מצא בספר תבנית היכל ס"ג פ"ג כדבריו שכך היו נוהגים זהו תורף דברי הס' כף ונקי וסיים מרן חיד"א והנאהני: ותלמידי הבחור יוסף הלוי בכ"ר יהודה הי"ו (המכונה יה"ל) הראני מה שכתב בזה הרב עיקרי הד"ט בסוף סי' ל"ה בשם תשובת פני אריה סי' מ' ע"ש: נחזור לענינינו שמתבאר מדברי כמה רבנים הנז"ל שלפי חשבון חצי לוג שבמנורה שיעור השמן לנר חנוכה הוא שתי דרה"ם ורביע ומה שכתב בזכרנו לחיים ח"א במערכה זו בשם ריא"ז בשלטי הגבורים שהביא דבריו הרב כנסת הגדולה בסי' תרע"ב דשיעורו שמינית הביצה (וסיים) דהיינו שני דרה"ם וטינ"ק אחד טינ"ק הוא רביע הדרה"ם כידוע לנו הספרדים (פרענקין) וציין בזכרנו לחיים לעיין בס' בית דוד דף קכ"ג ולפי הנראה כונתו למה שכתב בשמו הרב שלחן גבוה שהבאתי דבריו למעלה שוב נדפס זכרנו לחיים ח"ב וראיתי שכתב באות ב' (אחר שציין למה שכתב בח"א שהוא שני דרה"ם ורביע) ומה שציינתי שם לס' בית דוד שלשה וטינק אחד (ליתנהו להני מילי בזכרנו לחיים ח"א) טעות סופר וצריך להיות שני דרה"ם וטינק אחד ולא היה אצלו בו בפרק ס' שלחן גבוה לכן לא ראה שכבר הגיה כן שם ועוד הביא (בזכרנו לחיים) שהרב שעפטל בספר דרך חיים למר בריה דרב שני לוחות הברית כתב שהוא דראמ"ה אחת ועוד מצא שהרב שדה הארץ בחלק שלישי דף כ"ב סוף ע"א כתב בשם הרב חסד לאברהם שהוא שבעה דרה"ם וסיים ואין עמדי הספר הזה לראות מהיכן בא לו שיעור זה ואין ספק שלא ראו הפוסקים הנז"ל דברי ריא"ז שבשלטי הגבורים ואילו ראו דבריו לא היו כותבין השיעורין הנז' ולדידן דברי ריא"ז עיקר עכ"ל וכבר כתבתי למעלה שיש עוד רבנים דסברי הכי הכל בו וכפתור ופרח וחסד לאברהם ומכל מקום יש להעיר עליו דנקיט עיקר לדינא כשיעור הנ"ל וזה תמה אחרי שראה דברי הרב בית דוד והרי מסיק דאי אפשר ליתן שיעור קצוב והכל לפי הפתילה וכן כתב הרב שלחן גבוה כנז"ל:
גם הרב מגן אברהם אחר שהביא מה שכתב בשלטי הגבורים דהוא שמינית ביצה סיים ואמר ובאמת הכל לפי עובי הפתילה והגאון עמודי אור סי' מ' כתב שהאחרונים תפסו על המגן אברהם דכיון דאמרו חז"ל חצי לוג שמן לכל נר שפיר יש לנו לשאר לפי ערך זה לחצי שעה וכערך זה תהיה הפתילה וכתב שמדברי המגן אברהם נכונים על פי מה שמתבאר מדברי התוספות במנחות דף פ"ט ד"ה ושיערו שכתבו דבימות הקיץ עשו פתילה גסה ובחורף פתילה דקה ומתחלה שיערו בפתילה בינונית) דעל כרחין מה ששיערו בבינונית אינו מן התורה שאם כן היה להם לעשותה כן גם בחורף ולהוסיף שמן דהא מדת השמן לא נאמר בתורה ועל כרחין דמן התורה אין שיעור לא לשמן ולא לפתילה שכל שהוא דולק אפילו דקה מן הדקה קיים מצות הדלקת הנרות ואם כן יפה כתב המגן אברהם דלנר חנוכה אין לדקדק בשיעור השמן בעובי הפתילה כיון שגם במנורה אין השיעורין מן התורה עכ"ל ועוד כתב בביאור הדברים בזה ובספרים הנמצאים אצלי (מפרשי השלחן ערוך) לא ראיתי כעת מי שערער על דברי הרב מגן אברהם ועל כל פנים עינינו רואות שהרב עמודי אור כתב הנפק על דברי הרב מגן אברהם דהכל לפי הפתילה וכן מתבאר מדברי הרא"ם שהביא הרב ערוך השלחן בריש סי' תרע"ב וז"ל(אחר שכתב בשם השלטי גבורים וכל בו ששיעור השמן הוא שמינית ביצה) והרא"ם כתב דלא נתנו שיעור לשמן דבפתילה גסה צריך יותר מבדקה אבל במנורה נקט שיעור משום דפתילות המנורה לא היו יכולות להיות רק כשיעור פיות המנורה עכ"ל מתבאר דבנר של חנוכה הכל תלוי כפי הפתילה והפתילה תהיה מה שתהיה רק שידליק חצי שעה ולפי הנראה נעלמו דברי הרא"ם הללו מעיני הרבנים כנסת הגדולה ובתי כנסיות שכתב בשם כנסת הגדולה דשיעור השמן הוא שמינית ביצה וכו' ובמגן אברהם כתב דהכל לפי עובי הפתילה עכ"ל וק"ל ועיינתי בשדי הארץ ח"ג דף כ"ב סוף ע"א שציין בזכרנו לחיים וראיתי שכתב שם וז"ל והכא בנר חנוכה בעינן כלי כל דהוא שיחזיק שיעור השמן שהוא שבעה דרה"ם חסר רביעי כמו שכתב הרב חסד לאברהם וכיון שאינה עומד בפני עצמו אין להדליק בקליפת בצים ואגוזים וכו' ע"כ לענייננו (מה שכתב בזכרנו לחיים בשמו שבעה דרה"ם לחומרא לא דק) אמנם נראה ודאי שהרב שדה הארץ במחלת כבוד תורתו לא דק בזה (משום דלאו להאי דינא נחית) והרי עינינו הרואות בדברי הרב בגופן שלהן שלא כתב שיעור דשבעה דרה"ם חסר רביעי אלא לנרות המנורה בזמן הנס שמתחלה חילקו השמן לשמנה לילות בכל לילה ד"ן דרה"ם ובכל נר שבעה דרה"ם פחות רביע שיעור שידליק שמינית הלילה אבל לנר חנוכה כתב מפורש שהוא שמינית ביצה לחצי שעה כמו שהעתקתי למעלה את דב"ק וס' דרך חיים למר בריה דרב של"ה אין אצלי ואם מה שכתב דראמ"ה אחת.
הוא מה שאנו קורים דרה"ם הא ודאי דברי תימה הם מאחר שבדברי הקדמונים שלטי הגבורים וכל בו וכפתור ופרח מפורש שהוא שמינית הביצה וביצה היא ח"י דרה"ם לכן אני אומר שדרה"ם לחוד ודראמ"ה לחוד מי שנמצא אצלו ספר התורה הזה ישכיל בכונתו: ומה שכתב הרא"ם דפתילות המנורה היו רק כשיעור פיות המנורה ומתבאר שסובר שהפתילות היו שוות בכל זמן הנה אין מצוי אצלי ספר הרא"ם על הסמ"ג (שלפי הנראה בביאורו לסמ"ג הוא שכתב כן) לראות אם הזכיר דברי התוספות במנחות דף פ"ט ד"ה ושיערו על פי דברי הירושלמי שאמרו דבקיץ היו עושים פתילה גסה ובחורף פתילה דקה ומיהו כששיערו בתחלה שיערו בפתילה בינונית עיין להרב תוספת יום טוב בפרק ט' דמנחות משנה ג' (בד"ה מחצי לוג) ושכן כתב הרמב"ם דהשיעור בפתילה בינונית עי"ש ולהרב מחצית השקל על דברי הרב מגן אברהם הנ"ל ובשו"ת עמודי אור הנ"ל: ג') אם מותר להדליק נר חנוכה בשמן שריפה (שמן תרומה שנטמאת) הנה בהגהות הרב מוהר"ץ הירש חיות לשבת על דף כ"א ע"א (בהגהות הנ"ל נסמן בטעות דף כ"ו וגם הובאו דברים אלו אחר החידושים לדף כ"ה) על מה שאמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בשבת אין מדליקין בחנוכה כתב וז"ל עיין פני יהושע שהקשה בשמן שרפה מאי איכא למימר והנה בש"ס דף כ"ג אמרו הטעם שאין מדליקין בשמן שריפה משום שמצוה עליו לבערו גזרה שמא יטה ופירש רש"י כיון דשמן שרפה הוא וחושש שמא יבא לאכלה משום הכי יטה כדי שיתבער מהר ולכאורה קשה אם כן איך שרי להדליק נר חנוכה בשבת אף בשמן טוב והרי שמן שבנר אסור בהנאה דהוקצה למצותו ואם כן ניחוש שיטה כדי שיתבער מהר וצריך לומר דבכל הדלקת נר חנוכה לא גזרו כדאמרינן בפסחים דף יו"ד ע"ב הוא עצמו מחזיר עליו לשורפו לא גזרינן שמא יאכל הכי נמי לא שייך כאן שמא יטה דכל עיקר מחזיר לקיים מצות נר חנוכה וכיון דקיימא לן כבתה זקוק לה (לאו דוקא אלא כלומר כיון דסבירא ליה לרב הונא כבתה זקוק לה וכן היא כונתו במה שכתב להלן ואנן קיימא לן כבתה זקוק לה) וצריך שידליק כשיעור ואם יתבער מהר לא ידליק כשיעור וזה דוקא בסתם שמן אבל בשמן שרפה כיון דיש עוד איסור אכילה דשמן שרפה והוא איסור אחר שייך שמא ישכח כיון דאיכא עוד איסור בשמן שרפה ויבא לשכוח את האיסור על ידי מצות הדלקת נר חנוכה ואם כן שוב בחול אסור להדליק בשמן שרפה משום דמחזיר עליו לשרפו ויבא להטות ולא ידליק כשיעור ואנן קיימא לן כבתה זקוק לה ובזה מיושב קושית התוספות דלמה ליה טעמא דמותר להשתמש לאורה דילמא אסור להשתמש לאורה ורק דסבירא ליה כבתה זקוק לה ושמנים אלו לא ידליקו כשיעור משום דשמנים גרועין הם אבל לפי מה שכתבתי ניחא דצריך להך דמותר להשתמש לאורה משום שמן שרפה שהוא שמן טוב ולא יכבה מאליו ואם אסור להשתמש לאורה למה אסור בשמן שרפה כקושית הפני יהושע אבל אי אמרינן מותר להשתמש לאורה שוב שייך בחול גם כן שיטה כדי שיתבער מהר ולא ידליק כשיעור עכ"ל: ובחידושי לשבת כתבתי ליישב קושית הגאון פני יהושע הנ"ל וגם מה שהקשה הגאון מהר"ץ הירש חיות בהגהותיו לשבת דף כ"ה סוף ע"ב (אמאי דתני ר' שמעון בן אלעזר אין מדליקין בצרי ואמר.
רבה טעמא מתוך שריחו נודף גזרה שמא יסתפק ממנו) וז"ל ולפי מה דאמרינן דכל השמנים שאסורים בשבת הוא הדין לחנוכה הנה גם בצרי אף על גב דבחול ליכא חשש דמסתפק ממנו ויהיה חייב משום מכבה אכן קיימא לן דנר חנוכה שהוקצה למצותו אסור בהנאה ושייך חשש שמא יסתפק ויהנה מהאיסור אכן על מה שאמרו לעיל דאסור להדליק בעטרן מפני שריחו רע גזרה שמא יניחנה ויצא ובחנוכה אשר היה מדליקין מבחוץ לא ידעתי מדוע יאסר להדליק בעטרן לנר חנוכה וצ"ע עכ"ל והנה מאי דקשיא ליה בעטרן טפי מצרי אינו מובן לכאורה דכיון דאיסור ההדלקה בצרי בשבת הוא משום שריחו נודף והרי בחנוכה שמדליק בחוץ ובעל הבית עומד בפנים לא יהא ריחו נודף ולא יבא להסתפק ממנו ולמה יאסר להדליק בצרי בחנוכה וצריך לומר שסובר הרב שיש לחוש שמא יסתפק ממנו בשעת הדלקה (אף שזה דוחק כי הוא חששא רחוקה) ולעיקר קושיתו כתבתי שם דנראה דגם מאן דאמר דשמנים שאסור להדליק בשבת אסור להדליק בחנוכה מודה בשמן צרי דאף דאסור להדליק בשבת משום שמא יסתפק ממנו לא אסרו אלא בדבר שיש לחוש שיבא לידי חיוב חטאת דהוי מכבה כדתניא המסתפק משמן שבנר חייב משום מכבה אבל בנר חנוכה דאף אי נימא דאיכא למיחש שמא יסתפק כיון דאף אם יסתפק ליכא אלא איסור דרבנן לא אסרו ומה שאמרו דשמנים שאסור בשבת אסור בחנוכה היינו בשמנים שפיסולם משום שאין נמשכין אחר הפתילה וסובר דכבתה זקוק לה לא כן היכא דפיסולייהו משום איזה גזרה דבכי הא אי לא שייכא ההיא גזרה בנר חנוכה לא אסרו להדליק בהם ועוד נראה דכשאמר רב הונא שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת אין מדליקין בהם בחנוכה האי כללא ליתיה אלא בהנהו שמנים השנויים במשנתינו אבל הא דצרי דברייתא היא ור' שמעון בן אלעזר תני לה אולי לא שמיע ליה לרב הונא כלל ולא מצי יהיב כללא אלא במידי דשנוי במשנה וידוע לכל אבל בברייתות אפשר שסובר שיש שמנים שנויים באיזו ברייתא דאסורים בשבת ומותרים בחנוכה וכעין זה כתבו הראשונים במאי דכייל שמואל כל פטורי שבת פטור אבל אסור דאינו אלא לפטורים השנויים במשנה כמו שכתבתי במכתב לחזקיאו בכמה מקומות (כרשום במפתחות הספר) וגם בעניינים אחרים משתמשים הראשונים בסברא זו ואי הכי לא נפלאת היא לומר כן גם על דברי רב הונא ותירוץ זה לא יגהה מזור לקושית הגאון פני יהושע וכתבתי ליישב שתיהן בחדא מחתא על פי מה שכתבתי דלא אמר רב הונא דשמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת אין מדליקין בחנוכה אלא בשמנים שפיסולם משום שאין נמשכין אחר הפתילה ומשום דסבר כבתה זקוק לה אבל בשמן שריפה דטעמי דפיסול דידיה בשבת הוא מטעמים אחרים שנאמרו בש"ס דף כ"ג ע"ב ואין טעם הפיסול משום שאין נמשכין אחר הפתילה על זה לא אמר רב הונא ומודה רב הונא שכיון שאין הטעמים שייכים בחנוכה מותר להדליק בשמן שרפה בחנוכה וחילוק זה מדברי רבותינו האחרונים הוא נלמד שכתבו כן מפורש בדין הדלקה בדבר שאינו ראוי למלאכת שמים עיין בשו"ת בית שלמה א"ח סי' ח"ק ובתורת חסד לגאון בדורנו יצ"ו בסי' ס' והבאתי תורף דב"ק בקונטריס הכללים במערכת הלמד אות פ"א (עיין לקמן אות י"ד שהבאתי שם מה שכתוב במערכה הנ"ל):והנה מדברי הרב מוהר"ץ הנ"ל מתבאר שסובר שאסור להדליק בשמן שרפה בחנוכה ויש לתמוה עליו שלא זכר שהרמב"ם בפרק אחד עשר מהלכות תרומות דין י"א כתב מפורש דמי שאין לו שמן חולין להדליק נר חנוכה מותר להדליק בשמן שרפה והוא מהירושלמי דתרומות כיעויין שם ודוחק לומר דאין לו שאני וצריך לומר שסובר הרב דדוקא לרב הונא הוא דאין מדליקין בשמן שרפה כשם שאין מדליקין בשאר שמנים שאין מדליקין בהם בשבת והרמב"ם פסק דמדליקין בשמן שרפה לפי מאי דקיימא לן דפתילות ושמנים שאין מדליקין בהם בשבת מותר להדליק בהם בחנוכה דכמו כן נמי מותר להדליק בשמן שרפה בחנוכה אך מדברי הרשב"א בחידושיו לשבת על דף כ"ג ע"ב הביא דבריו הרב מטה אהרן במערכת התי"ו דף ד"ש (ד"ה וכן) גבי מאי דפליגי בטעמא דתנן ולא בשמן שרפה דרבה אמר גזרה שמא יטה וביום טוב נמי אסור אטו שבת ורב חסדא אמר לשמא יטה לא חיישינן אלא מוקי מתניתין ביום טוב שחל להיות בערב שבת ומשום שאין שורפין קדשים ביום טוב על זה כתב בשם הרב דמה שהכניס הש"ס הך פיסקא דולא בשמן שרפה באמצע דיני חנוכה משום דשייך לחנוכה בשבת חנוכה אליבא דרבה עי"ש משמע דגם לרבה אינו אסור בחנוכה אלא בשבת דחנוכה אבל לא בחול דלא כמו שהמציא הרב מוהרצה"ח דלטעמא דשמא יטה גם בחול דחנוכה אסור ומה שכתבתי למעלה דמה שאמר רב הונא פתילות ושמנים שאין מדליקין בהם בשבת וכו' אינו אלא לשמנים שפיסולם משום שאין נמשכין אחר הפתילה הנה עתה ראיתי לרבינו מוהרימ"ט בחידושיו לשבת שכתב וז"ל ואם תאמר והא שמן שרפה בכלל שמנים האסורים ם חשיב וטעמא מפרש בגמרא מתוך שמצוה עליו לבערו גזרה שמא יטה ובחנוכה בחול לא שייך האי טעמא ויש לומר דאפתילות ושמנים שאסורים בשבת דוקא קאמר דטעמא לפי שאין מדליקין יפה אבל שמן שרפה אפילו ביום טוב נאסר כדקתני סיפא שאין שורפין קדשים ביום טוב ומצאתי בירושלמי סוף תרומות מי שאין לו שמן חולין מדליק בשמן שריפה בחנוכה וכו' ובישראל מיירי דמייתי לה אמתניתין דמדליקין בבתי כנסיות בשמן שרפה עכ"ל הרי דפשיטא ליה דמותר להדליק נר חנוכה בחול בשמן שרפה ומה שאמרו פתילות ושמנים וכו' קאי אפיסולים דמשום שאין מדליקין יפה דוקא וחידוש הוא שלא הזכיר דברי הרמב"ם בהלכות תרומות הנ"ל ועל פי דברי מרן מוהרימ"ט הנ"ל יש להכריח לדעת הרשב"א דשמן צורי מותר להדליק בחנוכה וכי קאמר רב הונא שמנים שאין מדליקין בשבת אין מדליקין בחנוכה אין צורי בכלל והוא שראיתי להרב שדה יצחק בחידושיו לשבת על דברי התוס' בד' כ"ו ד"ה ולימא שכתב וז"ל תוספות בד"ה ולימא מר מפני שהוא עף ויהא בהול על ממונו ויבא לכבות ותימא דהוה ליה למימר אפילו בחול נמי ליתסר עכ"ל קושייתן היא לפי פירושם דכוונת אביי באומרו מפני שהוא עף רצה לומר ויהא בהול על ממונו ויבא לכבות דהכי משמע דאיירי דוקא בשבת אבל מפירוש רש"י משמע דפריך סתמא בין בחול בין בשבת שכתב שהוא עף ונדבק בכותלי הבית ומדליק את הבית והרשב"א תירץ דהכי קאמר ליה ולימא מר מפני שהוא עף ואין מדליקין בו כלל קאמר דהא לא קתני אין מדליקין בצרי בשבת אלא סתמא ויש במשמע שאין מדליקין בו כלל אמר ליה חדא ועוד קאמינא חדא מפני שהוא עף ואפילו בחול אסור ועוד יש איסור נוסף בשבת מפני שמסתפק ממנו עכ"ל הרי דלהרשב"א אין מדליקין בצרי אף רב הונא אלא לשמנים שאין אסור להדליק בהן אלא בשבת אם כן צרי לא נאסר לנר חנוכה משום מצות הדלקת נר חנוכה ולא נכלל זה בכלל מה שאמר שמנים שאסרו חכמים בשבת אין מדליקין בחנוכה אלא שאין מדליקין בצרי בחול מפני שהוא עף ובשבת מתוך שריחו נודף:
ודרך אגב אודיע צערי על מה שראיתי למרן הבית יוסף בא"ח סי' סד"ר (על מה שכתב רבינו הטור דאין מדליקין בצרי מפני שריחו נודף ושמא יסתפק ממנו) וזה לשונו ורבינו לא כתב טעם דמפני שהוא עף לפי שאינו ענין לשבת דמשום הכי לא הזכירו רבא גם קן ומפני כך לא כתב גם כן הא דתניא אין מדליקין בנפט לבן בחול ואין צריך לומר בשבת מפני שהוא עף אף על פי שכתבוהו בצרי אף בחול ואם כן לפי מה שכתב מרן מוהרימ"ט דלא אמר הרי"ף והרא"ש והרמב"ם בפרק חמישי עכ"ל ותמיה לי היכי פשיטא ליה דאינו ענין לשבת והלא מפורש בדברי התוספות שהוא ענין לשבת שהרי כתבו שיהא בהול על ממונו ויבא לכבות ועמד להם בתימה למה לא אמרו שאסור אף בחול ואף שלפי מה שפירש הרשב"א אין זה ענין לשבת לחוד אלא גם בחול אסור ויתכן שכן סובר רבינו הטור וכן פירש הרב בית חדש דברי הגמרא (לדעת רבינו הטור וכיונה דעתו לדברי הרשב"א הנ"ל) וז"ל ורבינו לא כתב לטעם מפני שהוא עף לפי שהוא מפרש חדא ועוד קאמר דהכי פירושו ודאי איכא חדא טעמא מפני שהוא עף שאין להדליק בו אפילו בחול אלא דבשבת איכא עוד טעמא דאסור משום שמא יסתפק דמשום הכי לא הזכיר רבא אלא הך טעמא דאית ביה איסור שבת עכ"ל מכל מקום לא היה למרן הבית יוסף לכתוב כמדבר על הידוע שאינו ענין לשבת מאחר שהתוספות לא פירשו כן והיה לו לכתוב בסיגנון לשון הרב בית חדש אלא שגם זה דוחק לדעתי הקצרה דמסתמא דרכו של רבינו הטור להיות נמשך אחר פירוש רש"י ותוספות ובפירוש רש"י לא הזכיר חול והתוספות כתבו בפירוש שהוא טעם לשבת ומסתמא הבינו כן גם בפירוש רש"י ואם אין דעתו לפרש כן היה לו לכתוב בפירוש:
ודאתאן עלה אם מותר להדליק נר חנוכה בשמן שרפה הנה הרב מטה אהרן בחלק שני כלל קמ"ג דף ש"ג ע"ג (אחר שהביא סוגית הש"ס בטעמא דאין מדליקין בשמן שרפה דרבה אמר מתוך שמצוה לבערו גזרינן שמא יטה ורב חסדא מוקי מתניתין ביום טוב שחל בערב שבת) כתב דהרשב"א בחידושיו כתב דקיימא לן כרב חסדא דמתניתין ביום טוב שחל בערב שבת עסיקינן אבל בשבת דעלמא מותר דלשמא יטה לא חיישינן והיא גזרה חלושה והיינו משום דתנא מסייע לרב חסדא דבשבת מותר וברור שכן דעת כל הפוסקים שכתבו כל פיסולי שמנים דאין מדליקין בשבת והשמיטו שמן שרפה והיינו משום דסברי דהלכה כרב חסדא וכן הרמב"ם בפירוש המשנה מפרש לה למתניתין כרב חסדא וגם הר"ם פירש למתניתין כרב חסדא (נראה דתיבת ר"ם היא טעות סופר וצריך להיות לר"ע והוא ראשי תיבות רבינו עובדיה שכן פירש רבינו עובדיה דמתניתין ביום טוב שחל בערב שבת) והביא דבירושלמי איכא מימרא דאליבא דרב חסדא אסור להדליק בשמן שרפה גם בשבת דעלמא משום שריפת קדשים בשבת אף שנשרפת מאליה בשבת וכתב דלא קיימא לן הכי ושוב הביא שהרדב"ז בחידושיו על הרמב"ם פרק י"א מהלכות תרומות הלכה י"ט (על מה שכתב הרמב"ם מי שאין לו שמן להדליק נר חנוכה מדליק שמן שרפה שלא ברשות כהן) כתב ונראה לי דבשבת של חנוכה אין מדליקין שמן שרפה דאין שורפין קדשים בשבת דלא עדיף מנר ביתו ותנן אין מדליקין בשמן שרפה ותמה עליו דהא לרב חסדא דקיימא לן כוותיה מותר להדליק בשבת דעלמא וכן בנר חנוכה מותר גם בשבת וסיים שדברי הרדב"ז נפלאו ממנו וכתב עוד דאף דלרבה דאמר גזרה שמא יטה אסור להדליק בשמן שרפה בשבת דחנוכה וכמו שכתב מפורש הרשב"א בחידושיו אליבא דרבה מכל מקום אנן לא קיימא לן אלא כרב חסדא ומותר בשבת דחנוכה ודברי הרדב"ז לא זכיתי להבינם עכ"ל:
והרב לשון לימודים בחלק יו"ד סי' ד' דף ו' ע"ד בהדי דקעסיק בדין חמאה שנאסרה משום בשר בחלב וכתב להוכיח דאין מדליקין בה נר חנוכה משום דמיכתת שיעורה כתב ואין להקשות מדאמר רב בשבת דף כ"א פתילות ושמנים שאין מדליקין בהן בשבת מדליקין בחנוכה בין בחול בין בשבת והא שמן שרפה אחד מהשמנים שאין מדליקין בהם בשבת וקאמר דמדליקין בהם בחנוכה אף על גב דתרומה טמאה לשריפה קיימא ולא אמרינן דמכתת שיעורה (ושקיל וטרי קצת בטעמים שנאמרו בדין שמן שרפה וסיים ליישב וז"ל) דאפשר דמעולם לא התיר רב להדליק בשמן שרפה והוא מוכרח בלא ימנע אי סבירא ליה לרב דטעמא דשמן שרפה שמא יטה אם כן בשבת דחנוכה ודאי אסור ואי סבירא ליה כרב חסדא דמתניתין ביום טוב שחל בערב שבת אם כן בשבת דעלמא שרי ואינו בכלל שמנים שאסרו חכמים להדליק בשבת אלא ודאי דאשאר שמנים קאי ואף שיש לדחות זה מכל מקום כיון דפשט מילתיהדרב הוא דאיירי בשאר שמנים מי מכריחינו לומר דאיירי נמי בשמן שרפה אלא לעולם סבירא ליה דשמן שרפה אף על פי שמותר להדליק בשבת אסור להדליק בחנוכה אף בחול משום דבעינן שיעורא שתדליק חצי שעה וכיון דאסור בהנאה מכתת שיעוריה עכ"ל וכתב כן להכריח שלא כדעת הרב שער אפרים שכתב להתיר חמאה שנאסרה משום בשר בחלב להדליק ממנה נר חנוכה ואיהו סבר דאסורה משום דמיכתת שיעורא עי"ש ותמיה לי שנראה שנעלמו מעיני קדשו מה שאמרו בירושלמי דתרומות ופסק כן הרמב"ם דמותר להדליק בחנוכה בשמן שרפה ואף למה שהביא הרב מטה אהרן הנ"ל בשם הרדב"ז דבשבת של חנוכה אסור מכל מקום בחול מיהא מודה דשרי וליכא משום מיכתת שיעורא ומה שהכריח שאין שמן שרפה בכלל דברי רב דאי סבירא ליה כרבה הרי לרבה אסור בשבת של חנוכה וכו' הנה אמת דלרבה אסור בשבת דחנוכה וכדכתב הרב מטה אהרן בשם הרשב"א והרב מכל מקום מדבריהם למדנו דלרבה נמי אינו אסור אלא בשבת דחנוכה אבל בחול מותר ולא אמרינן כתותי מכתת שיעוריה וכבר הבאתי דברי הרב מוהרימ"ט דמתבאר שסובר דבחול דחנוכה מותר להדליק בשמן שרפה ולדידן מותר להדליק בשמן שרפה גם לשבת דחנוכה בערב שבת לפום מאי דקיימא לן כאוקמתא דרב חסדא דמתניתין דלא בשמן שרפה ביום טוב שחל בערב שבת מיירי וכדכתב הרב מטה אהרן וכן ראיתי בספר ראש יוסף למס' שבת להגאון פרי מגדים שבסוגיא דדף כ"ד ע"א ובד"ה כתב) הביא דברי הרשב"א בשם רבו במה שהכניס הש"ס הך פיסקא באמצע הלכות חנוכה כנז"ל וסיים ולדידן מותר להדליק בנר חנוכה שמן שרפה דלא חיישינן שמא יטה ואפילו בערב שבת כדאמרן עכ"ל וכן דברי הרב לשון לימודים בזה צריכים עיון לדעתי הקצרה:
והנה מה שכתוב למעלה בענין זה היה כתוב אצלי מזמן רב (כמו שרמזתי לזה בחלק דברי חכמים בסי' מ"ו אות ד') ושוב השגתי ספר ראש יוסף (להגאון פרי מגדים) על מסכת שבת וראיתי שבסוגיא דדף כ"ו ע"א כתב (בד"ה והוי יודע) שמדברי הרמב"ם בפרק י"א מהלכות תרומות מוכח דדוקא כשאין לו שמן אחר מותר להדליק שמן שרפה הא יש לו שמן אחר אסור והוא מהירושלמי והקשה דמה ראיה מהירושלמי דסובר מותר להשתמש לאורה לכן ביש שמן אחר אסור אבל להרמב"ם דפסק אסור להשתמש לאורה אם כן אף יש לו אחר לישתרי דמצות לאו ליהנות ניתנו וכתב דמזה מוכח כשיטת הרז"ה דמצות דרבנן ליהנות ניתנו שוב ראה שהגאון פני יהושע כתב דתרומה טמאה אסור להפסידה ואם כן יש לומר דאיסור זה הוא מדרבן ואסור רק ביש לו שמן אבל באין לו אחר לא גזרו במקום מצוה ותורף דברי הגאון פני יהושע ראיתים בס' עץ הדעת טוב (שהשגתי מקרוב) בסוגיא דשבת ד' כ"א שהביא קושית המפרשים במאי דאמר רב הונא שמנים שאמרו אין מדליקין בשבת אין מדליקין בחנוכה דהא איכא שמן שרפה וכו' ובמשנה למלך פרק ג' מהלכות תרומות כתב דאפשר דבחול חיישינן כיון דמותר להשתמש לאורה דילמא אתי לאיסתפוקי מינה אך בפני יהושע כתב דלמאן דאמר אסור להשתמש לאורה אינו רשאי להדליק בשמן שרפה דמביאו לבית הפיסול שהרי מותר השמן עושה לו מדורה ושורפו ואסור להפסיד שמן תרומה והרב המחבר כתב דלכאורה אין זה מספיק שהרי יכול להדליק בשמן שרפה ולא יתן בה אלא כשיעור הצריך ולכן כתב דלמאן דאמר אסור להשתמש לאורה גם בשעה שדולקות למצותה הוי מפסיד להשמן שרפה דשלך יהא בעינן בתרומה והרי אסור ליהנות בה שום הנאה והנאה דקיום המצוה לא הוי הנאה דמצות לאו ליהנות ניתנו ובעינן הנאה דתשמיש ממש (ולא זכר שר שיטת הרז"ה דמצות דרבנן ליהנות ניתנו ולשיטתו נסתרה דרכו) ועוד האריך שם בעניינים אלו וביאר יפה שאין שייך בשמן שריפה דין כתותי מכתת שיעוריה דלא אמרינן הכי אלא בדברים שיש להם שיעור לחשיבות כשיעורין לטומאה וכדומה אבל בחנוכה אין שיעור לשמן רק שתהא דולקת חצי שעה וכל שדולקת זמן זה לא שייך לומר כתותי מכתת והאריך שם בענינים אלו ולא איסתייעא לי כעת להתיישב בדב"ק:
אך את זה אגיד שראיתי בשו"ת הגאון רמ"ץ בסי' נ' שהביא מה שכתב הגאון שער אפרים לאסור משום כתותי מכתת שיעוריה וכתב שבתשובת שב יעקב סי' נ' תפס עליו דבנר חנוכה לא הקפידו כי אם שידליק חצי שעה לפרסם הנס ומה בכך דמכתת שיעוריה מכל מקום דלק חצי שעה ונתפרסם הנס ואין זה דומה לשופר ולולב שצריך שיעור מן התורה וכתב על דבריו דבמנורה הקפידה התורה על השיעור כדכתב הר"ן בריש פרק שני דשבת דנר חנוכה תקנו דומיא דמנורה ואם כן יש לומר דתקנו להצריך שיעור שמן חצי שעה וכיון דקפדו אשיעורא לא מהני ביה מידי דמכתת שיעוריה אלא דכל כי האי מילתא הוה ליה להרב שער אפרים לבאר ושוב כתב דאף שנאמר דבמנורה הקפידה התורה על השיעור מכל מקום לא מיסתבר למימר דגם בנר חנוכה תקנו כן משום דומיא דמנורה (כדכתב הר"ן לענין דאסור להשתמש לאורה) דהא בכמה דברים לא תקנו דומיא דמנורה דבנר חנוכה כבתה אין זקוק לה ומדליקין בכל השמנים ולאו דוקא בשמן זית ולא כל הלילה כבמנורה וגם בגוף האיסור להשתמש לאורה נראה מדברי הש"ס בדף כ"ב דהוא משום ביזוי מצוה גם הר"ן כתב שם טעם זה רק לענין לאסור גם תשמיש דמצוה דהיה מקום לומר דלא חשיב ביזוי מצוה צדד לומר כיון דחז"ל הוצרכו לתקן שלא להשתמש לאורה משום ביזוי מצוה שוב לא חלקו בין תשמיש דרשות לתשמיש דמצוה משום לא פלוג שיהיה דומיא דמנורה והמתיק עוד הדבר דדוקא במצוה אחת כגון להדליק מנר לנר לא הוי ביזוי מצוה אבל במצוה אחרת הוי ביזוי למצוה זו אבל אין סברא לומר דסברת הר"ן דגם למילי אחריני תקנו דומיא דמנורה וזה ברור ואם כן אין מקום לקושית בעל שער אפרים מהא דרב סבר דמדליקין בכל השמנים אלו בחנוכה וגם שמן שרפה בכלל דהא כתותי מכתת שיעוריה כדכתב שב יעקב דבנר חנוכה לא קפדינן בעצם על השיעור רק שיהא דולק חצי שעה לפרסם הנס ועיין בתוספות עירובין דף פ' דלחי כשר אף בדבר שעומד לשרפה (אמר המחבר עוד יש איזה הוכחות דלא תקנו דומיא דמנורה ממש עיין בשו"ת בית יצחק שהבאתי לקמן אות טו"ב וצריך להתיישב במה שכתב רבינו בעל המאור בריש פרק שני דשבת [בד"ה למ"ד אסור וכו'] דלרב דאמר אסור להשתמש לאורה הטעם משום דעשהם לנרות חנוכה כנרות המנורה כיון שהן זכר למנורה והטילו עליהן קדושה ואיסור הנאה כהשמן והפתילות של המנורה וכו' ובדברי הרמב"ן והר"ן עי"ש) ואמנם בהא דאמר רב חסדא דאין מדליקין בשמנים אלו בשבת שהקשה הפני יהושע דבכללן הוא שמן שרפה ובשבת אין מדליקין מחשש שיטה כיון דמצוה עליו לבערו אבל במקדש בחול למה אין מדליקין ובזה אתי שפיר דבמקדש יש לומר דיש קפידא על השיעור ובשמן שרפה יש לומר מכתת שיעורא כבאתרוג של תרומה טמאה שכתב הר"ן האי טעמא ודוק עכ"ל הרב רמ"ץ מדבריו למדנו שמה שחידש הרב עץ הדעת טוב דבנר חנוכה אין הקפידא בשמן שיהא בו שיעור אלא שידליק חצי שעה וכו' של כת הקודמים הוא וכיונה דעתו לדעת הגאון שב יעקב וגם הרב רמ"ץ הוא שר המסכים לזה והעתקתי כל דבריו משום סיום לשונו שכתב דבמקדש יש לומר דיש קפידא על השיעור וכו' ולא ידעתי מאי שיאטיה דמקדש הכא דהא הרב מיירי בהא דאמר רב חסדא (בגוף הספר כתוב דאר"ח ומובן שהוא ראשי תיבות דאמר רב חסדא) אין מדליקין בשמנים אלו בשבת וכונתו לפי הנראה היא למאי דאמרינן בדף כ"א סוף ע"א ורב חסדא אמר מדליקין בהם בחול אבל לא בשבת ולא מיירי בהדלקה במקדש ואולי טעות סופר הוא ודבריו הם על הא דאיתא התם מקמי הכי נמי תני רמי בר חמא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן במקדש וכן צריך להגיה בדבריו ואמנם בהא דתני רמי בר חמא דאין מדליקין בשמנים אלו במקדש שהקשה הפני יהושע וכו' וצריך לעיין בגוף דברי הגאון פני יהושע לראות אם דבר בזה להקשות אהא דתני רמי בר חמא פתילות וכו' אין מדליקין בהם במקדש:
שוב ראיתי שמדברי הגאון מוהר"ץ הירש חיות מתבאר שלא איירי בפני יהושע בהא דתני רמי בר חמא שכתב וז"ל פתילות ושמנים וכו' אין מדליקין במקדש קשה דהא במתניתין נזכר שמן שרפה שאסור בשבת משום שמא יטה או משום שאין שורפין קדשים ביום טוב וזה אין שייך במקדש דאיירי בחול וכי האי גוונאהקשה הפני יהושע לקמן לענין חנוכה ובפרט דנקט הטעם שתהא שלהבת עולה מאליה וזה לא שייך בשמן שרפה שהוא שמן טוב עכ"ל והרי הוא כמבואר דבפני יהושע לא נזכרה קושיא זו אההיא דאין מדליקין בהן המקדש רק הרב מוהר"ץ הוא דקשיא ליה הכי ועל כל פנים יהיה המקשה מי שיהיה נראה שיפה השיב הרב לקושיא זו דבמקדש יש לומר דבעינן שיעורא וכו': אלא דתמיה לי הדל איך לא הרגישו הרבנים הנ"ל דעל כרחין לומר דלא גרסינן בהא דרמי בר חמא שמנים כלל אלא פתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בשבת אין מדליקין בהן במקדש כמו שמתבאר מדברי הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין פרק שלישי דין ט"ו שפסק להא דרמי בר חמא ולא הזכיר אלא פתילות מוכח דבגירסתו היתה רק פתילות וכן היא באמת גירסת רבינו חננאל בש"ס דפוס רא"ם) תני רמי בר חמא פתילות שאסרו חכמים להדליק בהן בשבת אסור להדליק בהן במקדש ומוכרחים אנחנו לגירסא זו ליישב מה שהקשה רבינו עקיב"א בגליון הש"ס וז"ל שמנים ופתילות קשה אמאי נקט שמנים הא במקדש אין מדליקין אלא שמן זית זך ולא מצא מענה על זה לפי שלא ראה הגאון גירסת רבינו חננאל ושמוכח כן מדברי הרמב"ם הנ"ל ובהגהות וחידושי הרש"ש (בש"ס דפוס ראם) כתב בזה וז"ל עיין בגליון הש"ס ולי נראה דאשגרת לישן הוא וגדולה מזו כתבו התוספות ריש פרק ג' דמכות ועיין תוספת יום טוב יבמות פרק ט' משנה ג' עכ"ל ובהגהות מצפה איתן כתב על קושית הגליון הש"ס הנ"ל ולא קשיא מידי דמלבד המנורה היו מדליקין כמה נרות במקדש (וכתב הרב המגיה אף דסמיך אקרא דלהעלות נר תמיד מכל מקום נראה דאכל הנרות קאי וכו') ותימה הוא שלא הרגישו דלא גרסינן שמנים כדמוכח מדברי הרמב"ם ובהגהות יפה עינים כתב נראה דלא גרסינן שמנים דהא בעינן שמן זית זך כדאיתא בפרק כל קרבנות הצבור (הגרל"ב עכ"ל וכיוון אל האמת כמו שמפורש בגירסת רבינו חננאל וכדמוכח מדברי הרמב"ם וכן ראיתי להגאון רב"ך בהגהות מראה כהן שכתב בילקוט תצוה סי' שע"א לא גריס שמנים ואולי נפל הטעות מהא דחנוכה לקמן וכן הוא ברמב"ם פרק ג' מתמידין ומוספין וידידי הגאון מוהרש"ל יצ"ו בהגהות חשק שלמה הוכיח במישור מדברי רבינו המאירי שגם הוא לא היה גורס שמנים מדמסיים ואמר ובשמנים מיהא לא הוצרכה ללמדה לענין מקדש שהיה שמן זך כתית עכ"ל ואי הכי ליתא לקושית הרב מוהרצה"ח מעיקרא כמובן:
וראיתי להגאון שואל ומשיב במהדורא תניינא ח"ב סי' כ"ד בד"ה ובזה אמרתי דבר נחמד) שהאריך קצת על קושית הפני יהושע בהא דאמר רב הונא שמנים שאין מדליקין בשבת אין מדליקין בחנוכה דהא איכא שמן שרפה ושכבר קדמי מרן מוהרימ"ט ושהגאון בשו"ת ארבעה טורי אבן סי' י"ב הראה הירושלמי דתרומות וכו' וגם בספר הים התלמוד בהקדמה דף ו' כס פלפלא חריפתא בעניינים אלו ולא פניתי לעיין בדב"ק לכו חזו אף גם השגתי ספר יקר ברכת אברהם להגאון אברהם אביש וראיתי בפרשת מקץ הן ל"ו הובא אל הקודש פלפלת נאה למר נכדו הלא הוא ידידי הגאון הישיש מוהר"ר יוסף לעוושטיין אבד"ק סארעצק יצ"ו בסוגיא דחנוכה וערך עליה שבע קושיות שנתקשו בה רבותינו ראשונים ואחרונים ומכללן הקושיות משמן שרפה ומצרי וברוחב מבינתו עמד בפר"ש לפרש הסוגיא ויישב כל הקושיות בסקירה אחת ועמד לו כמה פרפראות לחכמה בסוגיא דחנוכה והובא שם בדף צ"ג ע"א חקירת חכם הגאון מר אביו מה נשתנית מצות הדלקת נר חנוכה שיש בה מהדרין ומהדרין דמהדרין מה שאין כן בשאר מצות וישנו בנותן טעם לשבח לך נא ראה את דב"ק גם בספר מנחת ברוך לידידי הגאון אבד"ק קרינק יצ"ו בסי' ק"ט סוף ענף ד' כתב ליישב חקירה זו לפי דרכו עי"ש דב"ק: ובדין חמאה שנתבשלה בקדרה של בשר שכתבו רבני האחרונים בשם הרב שער אפרים שחקר אם מותר להדליק בה נר חנוכה או אסור משום דמיכתת שיעורה הנה כבר הבאתי למעלה (בד"ה והנה מה שכתוב) מה שביארו הגאונים עץ הדעת טוב ושב יעקב ושו"ת רמ"ץ דלא שייך בזה מיכתת שיעורה דאין השיעור בהשמן אלא בההדלקה ועיין בענין זה לידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בסי' ו' אות יו"ד (בד"ה בשו"ת) ולדידי הגאון אבד"ק קראקא יצ"ו בשו"ת חיי אריה סי' ס"ג ולידידי הגאון מוהרש"א רעזעכטא יצ"ו בס' ביכורי שלמה בהשמטות הספר סי' ב' אות כ"ג ושם בסי' ג' בתשובת ידידי הגאון אבד"ק לבוב יצ"ו ונדפסה גם בספרו בית יצחק יו"ד ח"ב סי' קמ"ה שקלו וטרו על דברי הגאון שער אפרים הנז"ל וכן בשו"ת הגאון מהר"ם שיק בא"ח סי' י"ד והבאתי דב"ק בקונטריס הכללים במערכת הכ"ף אות צ"ה וגם במערכת הלמ"ד אות פ"א הזכרתי קצת ספרים המדברים בזה עי"ש (נעתק לקמן באות י"ד):
ובמה שהתיר הגאון שער אפרים להדליק נר חנוכה בחמאה הנ"ל ראיתי בס' מנחת קנאות בקונטריס מנחת פתים שכתב בסי' תרע"ג שבא"ז תמה דהא אסור משום בישול דיש בישול אחר בישול בבשר בחלב ובפרי מגדים סי' פ"ז כתב דבשר בחלב בכל גווני חייב על בישול שני אף ביבש או בלח רותח ומצא בפירוש רגמ"ה דף ח"ק ע"ב (בד"ה ובבא מיורה גדולה) שכתב דבבשר בחלב אין בישול אחר בישול זולת היכא דלא נתבשל כל צרכו בבישול ראשון אז חייב על בישול השני ופירושו מרווח מאד בסוגיא שם עכ"ל ולא פניתי לעיין בדב"ק דאולי לא אמר אלא לענין חיוב אבל איסורא מיהא איכא בכל גוונא: ובדין הדלקה בצרי ובשמן שרפה ראיתי עתה בס' קרית חנה סי' מ"ד תשו' ארוכה להגאון פני יהושע (הראשון) אשר השיב להרב המחבר בעניינים אלו ולא איסתייעא לי כעת לעיין בדב"ק עי"ש שלפי הנרא' הן בנין וסתירה לכל הפילפול הכתוב למעלה: ד) שמן שנפל בו עכבר ויש בו ששים לבטלו אלא שהוא מאוס אם מותר להדליק בו נר חנוכה נסתפק בזה הרב דברי מנחם נר"ו בסי' תרע"ג ואחר שאסף וקבץ כל הסברות שנאמרו בפוסקים בסי' קנ"ד סעיף י"ב וביו"ד סי' ק"ד סעיף ב' בדין עכבר שנפל לשמן אם כשר להדליק ממנו בבית הכנסת או לא נסתפק אם דין הדלקת נר חנוכה שוה להדלקה בבית הכנסת והוכיח מכמה מקומות בפוסקים דכי הדדי נינהו ואם כן כיון דרוב הפוסקים סוברים דאף אם יש בו ששים אם מאוס עליו אסור משום הקריבהו לפחתיך הכי נקיטינן ואסור להדליק ממנו נר חנוכה ואם הוא מאוס לו ואינו מאוס לאחרים או שמאוס לאחרים ואינו מאוס לו בתר דידיה אזלינן להקל ולהחמיר אלו תורף דב"ק עי"ש וצריך להתיישב אם שייך לומר בזה בטלה דעתו אצל כל אדם כדאמרינן בכמה דוכתי ויש לעיין במה שרשמתי בקונטריס הכללים במערכת הבי"ת אות ע"ט עי"ש בשדי חמד ח"א:
ובמקום אחר כתבתי לענין דבר שמאוס לאחרים ואינו מאוס למקיים המצוה אם יש בזה משום הקריבהו לפחתיך וכן בהיפך אם מאוס לו ואינו מאוס לאחרים הנה הגאון פרי מגדים בסימן קנ"ד באשל אברהם ס"ק י"ט כתב בשם הרב אליהו רבה גבי הדלקה בבית הכנסת בשמן שנפל בו עכבר ונמאס השמן שפסק מרן שם בסעיף י"ב שאסור להדליקו דאם מאוס לדידיה אסור להדליקו ואם אין מאוס לדידיה אף שמאוס לאחרים שרי להדליק וסיים ונכון הוא דלא כדמשמע לכאורה מא"ז ויראה דלכל נר מצוה נר חנוכה ונר שבת וכדומה אסור אם הוא מאוס עכ"ל ונראה שהוא מסכים לדעת הרב אליהו רבה דבדידיה תליא מילתא אם מאוס לו אסור ואם מאוס לאחרים ואינו מאוס לדידיה מותר והשוה כל נרות מצוה לנר בית הכנסת ובכולם הדין כנז"ל אמנם שם במשבצות סק"י רפיא בידיה אם יש להשוות נר בית הכנסת ונר שבת וחנוכה אהדדי שכתב וז"ל ועדיין צ"ע דאפשר לבית הכנסת כל שמאוס לאחרים הקריבהו לפחתיך ודוקא לביתו נר שבת וחנוכה ויא"ץ שרי כל שאין מאוס לדידיה עכ"ל הרי דלא פשיטא ליה דבנר בית הכנסת יהיה מותר משום שאינו מאוס לדידיה וס' אליהו רבה אין מצוי אצלי ומשמעות הדברים הוא דכי שרינן כשאינו מאוס לדידיה אף שמאוס לאחרים (לדעת הרב אליהו רבה גם בנר בית הכנסת ולדעת הרב פרי מגדים בנר ביתו שבת חנוכה ויא"ץ) היינו אף אם מאוס לכל העולם כל שאינו מאוס לדידיה שרי ולא אמרינן בטלה דעתו אצל כל אדם ולפי זה נראה דסברי דלא כדעת הרב פרי חדש שהבאתי במערכת הבי"ת אות ע"ט הנז"לא ןץ]ש ו דדבר מאוס לכל העולם אף שאינו מאוס לדידיה איכא משום בל תשקצו דבטלה דעתו אצל כל אדם דאם כן גם לגבי מצוה הוה לן למימר דבטלה דעתו ואיכא משום הקריבהו וכו' וכל שכן שסברתם היא דלא כהרב כנסת הגדולה שהבאתי שם דסובר דכל שמאוס לרוב העולם אף דלא מאיס לדידיה וגם איכא מיעוטא דלא מאיס להו איכא משום לא תשקצו דבטלה דעתו אצל רוב ככל אדם וזהו שציינתי שם לעיין בפרי מגדים הנ"ל שנראה שדעתו ודעת הרב אליהו רבה דבדידיה תלי ולא משגחינן ברוב או כל בני אדם אמנם עתה נראה דאין סברא לומר כן ולכן נכון לפרש בכוונתם דמה שכתבו דכשמאוס לאחרים ואין מאוס לדידיה שרי היינו דוקא כשאינו מאוס לכל העולם ועל כל פנים מתבאר מדבריו שבמשבצות דבמצוה שהיא לאדם בביתו ואין שום שייכות לאחרים בה אם הדבר מאוס לרוב העולם ואינו מאוס לדידיה אין בזה משום הקריבהו וכו'.
ותמיה לי על הגאון כתב סופר בחלק א"ח סי' פ"ח שהביא מה שכתב הר"א מגארמיזא בשק של קמח שישבו עליו התרנגולים דאינו מחמיץ ומיהו ירקד הבצק הנדבק לחוץ והשאר מותר ושנחלקו בטעם דבעי ריקוד שהרב בית חדש כתב שהוא משום מיאוס והרב טורי זהב כתב דמאי דבעי ריקוד הוא משום כיון שעושה בו מצות אכילת מצה וסעודת יום טוב אין ראוי לנהוג בזיון דאיכא משום הקריבהו לפחתיך וכתב על זה בכתב סופר ולצאת בו ידי חובתו יש נפקא מינה בין טעם הבית חדש לטעם הטורי זהב והוא על פי מה שכתב בפרי חדש יו"ד סי' ס"ד וכללא כייל לנו דבר דמאוס לרוב העולם ולא מאוס לדידיה ליכא משום בל תשקצו דלא אמרינן בדבר זה בטלה דעתו אצל כל אדם חוץ אם מאוס לכולי עלמא ואי מאים לדידיה לחוד נמי איכא משום בל תשקצו ועיין פרי מגדים א"ח סוף סי' קנ"ד במשבצות שהעלה לענין מצוה גם אם לדידיה לא מאוס אי מאוס לאחרים איכא משום הקריבהו לפחתיך דבר שנמאס לבני אדם עי"ש ומלתא דמסתברא הוא לפי זה לשיטת הבית חדש דמשום דמאוס ואיכא בל תשקצו אם אינו מאוס לדידיה ומאוס לרוב העולם ליכא משום בל תשקצו ומותר לאכול אכילת רשות ומצוה אבל לטעמא דטורי זהב גם אם לא מאוס לדידיה ומותר לאכילת רשות מכל מקום למצוה איכא משום הקריבהו כיון דמאוס לאחרים עכ"ל והנה מלבד שהרב פרי מגדים לא החליט לומר דבמאוס לאחרים ולא מאוס לדידיה שיש בו משום הקריבהו ולפי הנראה לא ראה הרב כתב סופר דברי האליהו רבה שהביא בפרי מגדים באשל אברהם הנז"ל שסובר שגם למצוה אם אינו מאוס לו אף שמאוס לאחרים שפיר דמי ועוד אף למה שצדד במשבצות דכל שמאוס לאחרים לא מהני למצוה נראה דהיינו דוקא במצוה ששייכה גם לאחרים כהדלקת בבית הכנסת אבל אכילת מצה שאוכל כל אחד בפני עצמו דומה להדלקת נר שבת ויא"צ וכיוצא שבזה נראה דגם הרב פרי מגדים מודה לסברת הרב אליהו רבה דכל שאינו מאוס לדידיה אף שמאוס לאחרים שרי ליה: ושם בכתב סופר הנ"ל כתב להוכיח דבדבר שיש בו משום הקריבהו לפחתיך אפילו בדיעבד לא יצא ידי חובת המצוה וביאר עוד דאף דבר שאינו מאוס בעצמו רק מצד האיסור נקרא מאוס ואינו יוצא בו ושקיל וטרי בדברי הרמב"ם ומרן כסף משנה בפרק ב' מהלכות איסורי מזבח הלכה יו"ד וגם בדבר שאינו אסור אלא מדרבן עובר משום הקריבהו מדברי קבלה כיון דיש בו איסור לדידיה הגם דרק מדרבנן אסור לו כיון דאין ראוי לו איכא משום הקריבהו לפחתיך הירצך בדבר שאין ראוי לו לעצמו ולא גרע איסור דרבנן מדבר מאוס שאין בו איסור דשייך ביה משום הקריבהו: ה) אין להדליק נרות חנוכה קצתם משעוה וקצתם משמן זית שהרואה אומר שהן של שני בני אדם כן כתב הרב שער אפרים בסי' ט"ל והביא דבריו הרב באר היטב בסי' תרע"ג ומרן חיד"א שם בס' ברכי יוסף אות ב' פקפק מאד על דבריו וכתב דדעתו להקל עי"ש ובשערי תשובה.