שבע נתיבות התורה· רבי אברהם אבולעפיה
אגרת שבע נתיבות התורה
"מגדל עוז שם יי בו ירוץ צדיק ונשגב" (משלי יח' י').
"אמרת יי צרופה מגן הוא לכל החוסים בו" (תהלים יח' לא'):
הא הא ויוד סבות לכל סבה על כן נשק"ן ש"ר עלי ראשן יפחד אנוש מהן וארכובותיה מפניהן דא לדא נקשן:
יתהפכו כחות ולא ישן לב טוב ויתעדן בעולם הבא ה"א מעלה קיטור כאש כבשן אמן יהא ברוך שמיא רבא:
גדלו ליי אתי ונרוממה שמו יחדיו.
כי שם יי אקרא הבו גודל לאלקינו:
שבעה המה עיני השם המנהיגים אור תורתו משכיל שלם קום ותבקשם ובלבך תטע יראתו:
משכיל פקח עין לבך לראות תורת אמת ושמה מקור מופת וכתוב בדם והיו למופת אות סודו מגלה שם אחי יפת:
אודה יי בכל לבב בסוד ישרים ועדה:
תורת יי תמימה משיבת נפש:
עדות יי נאמנה מחכימת פתי:
פקודי יי ישרים משמחי לב:
מצות יי ברה מאירת עינים:
יראת יי טהורה עומדת לעד:
משפטי יי אמת צדקו יחדו:
ראשית הדבור והתחלת החבור, לקבץ כל הצבור קבוץ החכם עם הבור, ולגלות לזה תכלית סוד העיבור, ולהסתיר מזה עניין צורת הטבור, ולתת לכל אחד מהם דרך עניניהם, ולמסור לאלה מפתח לפתוח שעריהם, ולקחת מאלה הנמצא עמהם עד אשר הראוי יקח חלקו, כפי משפטו וחקו, ויבדוק את בדקו, ויעיד על צדקו, והפכו תדבק לשונו לחכו, אשר לא ידע ערכו, ולא הפר את מלכו, לא במצרים ולא בעכו, ולבעל כרע את ברכו, כי שקר נסכו, ואשר ימצא בנתים, לפי הדרכים השתים, יערכו במערך יושר, כאשר בעיני כל איש יכשר, כי התורה אשר שמה ספר הישר, עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר:
וכבר נודע בקבלה מ"ספר רזיאל" כי מאש"ר בגימטריא ישראל וממנה תודענה כל המתהוות מדרכי סתרי המצוות ובה תתקשרנה התאוות המעדנות והמורות המחשבות השוות בעלות האמונות והתקוות:
ולפיכך ראוי להודיע למעמידי הישיבות אשר בכל הסביבות עניני האותיות והתיבות המורים על מציאות הזכרים והנקבות היחידים והיחידות והרבים והרבות, להבדיל בהם בהבדלות קרובות בין הרעות והטובות ובין המחשבות הצודקות והכוזבות.
ויתגלה זה כולו בשבע נתיבות אשר בהן נכללות כל החכמות בשבעים פנים נחתמות לכל הלשונות והאומות:
והנני כולל ענינים בזאת האגרת למזכרת והיה לכם למשמרת:
אלו הם שבע נתיבות התורה:
הנתיב הראשון כולל הבנת קריאת התורה כפשוטה שאין מקרא יוצא מידי פשוטו.
וזו הדרך שבה היא ראויה להמון העם אנשים נשים וטף.
וידוע שכל אחד מבני אדם בתחלת הוויתו בילדותו ונערותו הוא מכללם.
ואחר שיש בבני אדם קצת אנשים לומדים וקצת נשאר בלתי למוד כלל על דרך הכרת האותיות ונאמר על כל אדם "ועיר פרא אדם יולד" (איוב יא' יב').
הדין נותן שהנמצא בלתי למוד אותיות שימסרו לו קצת קבלות עד שיהיה בעל אמונה מקובלת ואשר יגלגלוהו תוך גלגלו יניעוהו תוך גלגל הפשט עד שיראה כאלו למד וידבק במה שקבל ממנו כמו שידבק בו מי שלמד פשטי התורה כדי לכבשו תחת הנתיב הזה הראשון:
הנתיב השני כולל הבנת הקריאה בפירושים רבים אבל הכולל אותם הוא שהם מתגלגלים סביב גלגל הפשט ומקיפים בו מכל צדדיו, כענין המשנה והתלמוד שהם מגידים ביאור פשטי התורה, כענין ערלת הלב שהתורה צותה למול אותו.
שנאמר "ומלתם את ערלת לבבכם" (דברים י' טז').
ולפי הפשט לא יתכן לקיים זו המצוה לעולם אם כן צריכה פירוש והוא כמו שנאמר "ומל יי אלקיך את לבבך" וגו' (דברים ל' ו'), ובא אחריו "ושבת עד יי אלקיך".
אם כן מלת הלב היא לקיחת דרך אל התשובה לשם ית'.
ואין מילת בן שמונת ימים כמוה שאי אפשר לפרשה תשובה כמו שחשבו ערלי הלב וערלי הבשר.
ואם כן מילת הילד היא כפשוטה בהכרח והוא לתועלת רבות כבר נתגלו קצתן לנו שבח לאל:
והנתיב השלישי כולל הבנת הקריאה על צד דרשות והגדות.
וגלגליהן מקיפים שני הגלגלים הנזכרים כענין אומרם ז"ל למה לא נאמר ביום השני כי טוב מפני שלא שלמה מלאכת המים וכן כל כיוצא בו.
והנה קראו זו הדרך דרש להורות שבה אפשר לדרוש ולחקור ולדרוש בה גם כן ברבים לאזני כל.
וכיוצא בזה קראו גם כן אגדה או הגדה והראשון ענינו משך והוא תרגום והוא טוב למשיכת הלבבות אל דרך טובה.
והשני ענינו ספור דברים נאים שהשומע חפץ להקשיבם בתאוה:
והנתיב הרביעי כולל המשלים והחידות שבכל הספרים.
ומזו הדרך מתחילים היחידים להבדיל מהמון העם כי ההמון יבינום על אחד משלשת הדרכים הנזכרים קצתם יקחום כפשוטם וקצתם יפרשום וקצתם יבינום כדרשות והיחידים ישיגו שהם משלים ויחקרו במשליהם.
ובזה יקרה להם שמות משותפים גם כן כמו שהתבאר ענינם מן המורה:
והנתיב החמישי כולל דרכי הקבלות התוריות לבד.
וארבע הנתיבות הנזכרות לפני זו הנתיבה כל האומות משתתפים בהם, המוניהם בשלשה מהם וחכמיהם ברביעית עמם וזולתם.
ואמנם זו החמישית היא תחלת מדרגות חכמי הקבלה הישראלים לבד והיא שבה נבדלו מכל ההמון שבעולם ומחכמי אומות עולם ומחכמי ישראל הרבנים בעצמם המתגלגלים תחת שלשת הגלגלים הנזכרים.
והמשל על זו הדרך כגון ההוראה שתורתנו המורה באות הראשונה שבה שהיא ב של בראשית שצריכה להיות רבתי.
וכ"ב אותיות גדולות הן בכל כ"ד ספרים וכגון ח של וחרה שראויה להיות כזאת, ושני נונוין הפוכים ויהי בנסוע הארון כאלה ().
ורבים כיוצא בהם מהמקובלות לפי המסורת מבית ומחוץ.
ומלאין וחסרין ואותיות מלופפות ועקומות וכיוצא בם שהם מינים רבים.
ולא נתגלה מאמתתם דבר לשום אומה זולתי אומתינו הקדושה.
והדורך דרך האומות יתלוצץ מהן כי יחשיב בם שנכתבו לבטלה והם להטעאות הקבלה וטעו בם טעות גדולה.
ואמנם היודעים אמיתת נתיבותיהם הכירו מעלותיהם והתבאר להם מסתריהם כי קדש הם.
וזו הדרך היא התחלת חכמת צירוף האותיות בכללה ואינה ראויה אלא ליראי השם ולחושבי שמו לבדם:
והנתיב הששי הוא נתיב עמוק עמוק מי ימצאנו.
ועל דרך זו נאמר "ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים" (איוב יא' ט'), והיא ראויה לנזכרים המתבודדים ברצותם להתקרב אל השם קרבה שיהיה פעלו ית' ניכר בם עצמם.
ואלה הם הבאים להדמות בפעלם אל פעל השכל הפועל.
ושם זו הנתיבה כולל סוד שבעים לשונות שהוא בגימטריא צירוף האותיות והיא השבת האותיות אל חומרם הראשון בהזכרה ובמחשבה על דרך עשר ספירות בלימה שסודם קדוש.
וכל דבר שבקדושה אינו פחות מעשרה ולא עלה משה למעלה מעשרה ולא ירדה שכינה למטה מעשרה.
ובעשרה מאמרות נברא העולם ובעשרת הדברות נתנה התורה והעשרות המורים על זה הם רבים.
ותחת זו הדרך גימטריא ונוטריקן וחילופים ותמורות וחילופי חילופים וחילופי חילופי חילופיהם עד עשרה חלופין וזה מפני חולשת המחשבות האנושיות שאין לחילופן קץ.
כי הם דומים לפרטי היצורים שאין להם קץ ואף על פי שחמרם אחד צורותיהן מתחלפות ובאות עליו זו אחר סוד זו:
ודעת ר' אברהם בן עזרא ז"ל בטלוה בזו הדרך לפי מה שאמר בפירוש התורה בענין אליעזר על גימטריא שלו שעולה שמונה עשר ושלש מאות ונאמר עליו בעניו "וירק את חניכיו", חניכו כתיב וזהו אלעזר.
ואם הוא דרש ובן עזרא אמר על זה, לא דברה תורה בגימטריא שאם כן יעשה אדם מן הרע טוב ומן הטוב רע.
ואיני חושב עליו שנעלם ממנו עניין זה אבל אולי אמרו להסתיר הסוד, והדין היה אתו לפי מה שזכרנוהו בשלשת הדרכים הראשונים כי ספרו נכתב להמון כולו מלבד מקצת מקומות שהעיר עליו באמרו "וזה סוד זה המשכיל יבין ואם יזכה יבחין":
וכל שכן שאני כבר ראיתי פירושו על ספר יצירה (של הראב"ע) וספר השם וזה הנתיב הנכבד והנורא ממנו יתגלה מקצת ענין ידיעת השם המפורש והוא הרמוז בספר יצירה בפרק ב', נאמר שם עליו "כ"ב אותיות יסוד ג' אמות וז' כפולות ויב' פשוטות, כ"ב אותיות חקקן חצבן שקלן המירן וצרבן וצר בהן נפש כל יצור וכל העתיד לצור" וכו':
והנתיב שביעי הוא נתיב מיוחד וכולל כל הנתיבות והוא קדש קדשים והוא ראוי לנביאים לבדם והוא הגלגל המקיף בכל, ובהשגחתו יושג הדיבור הבא מהשכל הפועל על הכח הדברי שהוא שפע שופע מהשם ית' באמצעות השכל הפועל על הכח הדברי.
כמו שאמר הרב ז"ל ב"מורה" בחלק ב' בפרק לו' והוא נתיב אמתת הנבואה ומהותה.
והוא ענין דעת השגת מהות השם המיוחד כפי מה שאפשר למיוחד שבמין האדם שהוא הנביא, להשיג ממנו שהוא ברא הדיבור האלוקי לו על פיהו:
ואין ראוי לכתוב איכות זה הנתיב הנקרא קדוש ומקודש בספר, והיא אפשר זולת היות חושקו מקבל תחלה פה אל פה ידיעת שם בן מ"ב ושם בן ע"ב למסור לו בו שום מסורות ואפילו בראשי פרקים:
ואם כן הנה כבר כללתי לך בדברי אלה שהם בתכלית הקיצור לפי מה שצריך לדבר בם עניני ז' נתיבות שכל התורה נכללת בהן.
וזה מספיק לפי מה שכוונתי אליו להתחיל בו בזאת האגרת שאני שולח לך אחי הנכבד כבוד ר' אברהם הנקרא בשמי אברהם לכבוד השם ולכבוד אברהם אבינו ע"ה:
ועתה אחל בחרוזים ורמזים על סולם התורה וראשיהם הפוכים כמלאכים עולים ויורדים נערכים:
אברהם אב רהם ירד:
אברהם אב רהם עלה:
מי שלג הכיר ברד:
מים מבור עמק דלה:
(אלו ראשי התיבות לחרוזים בע' הבא):
אמת סולם בראו צור להורות:
בלימה הם שמם עשר ספירות:
ראה משכיל עשרה מאמרות:
הליכות התנועות הדברות:
מזוגים מבלי מזג יצירות:
אניתם מלאה מסחורות:
ברוחם נשקלו כל התמורות:
רחוקים ממאורי המאורות:
הברות הלשונות בם קשורות:
מכנים שם שפחות לגברות:
יחידים כאבנים היקרות:
רצופים הם מסודרים כשירות:
דבקים על דמות חמר בצורות:
המוני עם פרטים עם כללים:
לבוש מעי הלא הוים וכלים:
ענו לי אם בגופי הכסילים:
מנבא יה לבבות נאצלים:
הכי חושק להחכים הסכלים:
רמזים מלאו לוחות פסולים:
בכל לשון נתיבות המשלים:
אבל אישים בלי מדע אוילים:
מתוקים מדבש דברי נבלים:
הנאות גוף ערובות על שבילים:
ר"יו שלם ומספריו מגלים:
ב"חרם צור בארבעה דגלים: