שבלי הלקט על הגדה של פסח· רבנו צדקיה הרופא
מגיד · כנגד ארבעה בנים
פסקה א
ברוך המקום ברוך הוא. פי' להקב"ה קרי מקום שהוא מקומו של עולמו ואין עולמו מקומו. [כדאיתא] בתנחומא הנה מקום אתי הנה אני במקום פלוני לא נאמר אלא הנה מקום אתי שהוא מקום לעולמו ואין עולמו מקומו:
ברוך שנתן תורה לישראל ברוך הוא. יש מפרשין לפי שרצו לדרוש מקראות הללו הכתובים ארבעה בנים מתחיל בברכות התורה וכן פירש רבינו ישעיה זצ"ל התחלת הדרשה היא ומברך תחלה ואח"כ דורש:
כנגד ארבעה בנים דברה תורה. מילתא באנפי נפשה היא ואינו סמוך על מה שאומר למעלה ופירושו מצות ההגדה היא כתובה בארבעה מקומות ולפי המקראות הכתובים אנו למידין שכנגד ארבעה בנים דברה תורה כדמפרש ואזיל וקרי להו בנים כלומר שעדיין אין יודעין כלום כמו נערים:
וכתב אחי ר' בנימין נר"ו הרי כאן ארבעה ברכות כנגד ארבעה פסוקין הכתובים במצות ההגדה. ומצות הגדה היא מצות עשה והיתה טעונה ברכה אלא שנפטרת בקריאת שמע והרי קריאת שמע טעונה ברכה לפניה ולאחריה ומתוך חיבתה רמזו עליה אלו ארבעה ברכות ואין טעונין הזכרה ומלכות או יש לומר מה שאומרים בסוף אשר גאלנו היא ברכת ההגדה שהרי יש בה הזכרת מצה ומרור ופסח ובזמן הבית היה מקדימין ואומרין והגיענו הלילה הזה לאכול בו פסח מצה ומרורים והרי יש בה תשובה לכל השאלות ועל כן פותחין בה בברוך וחותמין בברוך לפי שהיא מטבע ארוך. ולמה קבעוה בסוף ההגדה לפי שרוצין לדרוש כמה דרשות בענין ההגדה ואם היה מברך תחלה אשר גאלנו לא היה חוזר למפרע ודורש אל השעבוד:
פסקה ב
חכם מה הוא אומר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם. מקרא זו בפרשת ואתחנן וכתיב בתריה ואמרת לבנך עבדים היינו וגו' ויתן ה' אותות ומופתים וגו' ואותנו הוציא משם וגו' ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה וגו' רבינו קלונימוס זצ"ל פירש כך היא השאילה של בן חכם ולמה אנו אוכלין החגיגה קודם הפסח והלא הפסח עיקר הנס והיו לנו לאוכלו תחלה אף אתה אמור כהלכות [הפסח] שלפיכך אנו אוכלין החגיגה תחילה לפי שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן בגמר אכילה כשנפטרין מתוך סעודתן אוכלין את הפסח כדי שיהא טעם הפסח בפיו. ולאחר שאכל את הפסח אין מפטירין אפיקומן כלומר אפיקו מיני מזון לקינוח סעודה שלא להפקיע טעם הפסח מפיו. וזה הוא שאנו אוכלין כזית מצה באחרונה זכר לפסח מקדש ובהדיא גרסי' התם כשם שאין מפטירין [אחר הפסח אפיקומן כך אין מפטירין אחר מצה אפיקומן] וכן כתב רבינו ישעיה זצ"ל:
ועוד כתב ואם תאמר הלא הוא לא שאל אלא מדברי תורה דהיינו שאומר אשר צוה החוקים שנצטוו במצרים והיה משיב לו מדרבנן שאכילת הפסח לאחרי כן מדרבנן יש לומר מה העדות והחוקים [והמשפטים] דהיינו לאכול חגיגה ופסח ונראה שהפסח היא עיקר מדאורייתא וכן שואל אותה למה שניתם הסדר והוא עונה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כמו שפירשנו ואחי ר' בנימין נר"ו כתב אע"פ ששאלת החכם ותשובות היא האחרונה שבכל אלו השואלים אפילו הכי הקדימוה בהגדה שראוי להקדים בדברי חכמה ועוד שאנו צריכין לדרוש בפסוק והגדת לבנך ולסמוך אחריו סדר תחילת השעבוד איך נתגלגל תחילת ירידתן ושעבודן והאותות והנסים שנעשו שם עד שעת יציאתן לחירות ובודאי שאלת החכם ועל ענייני פסח שואל כך כתוב מה העדות והחוקים והמשפטים וכתב התם זאת חוקת הפסח וכתיב ככל חוקותיו וככל משפטיו יעשו אותו וכשם שהוא שואל כענין כך משיבין לו כהלכה ועל חוקת הפסח שואל משיבין לו כמו שכתוב בענין ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה וגו' וכך היא השאילה כשרואה הבן החכם אביו עם שכניו נמנין על פסח אחד ופעמים מגיע לאחד מהם חלק מועט והן מקפידין עליו לאוכלו מה שאין רגילין לעשות בשאר הימים להתאסף ולהתחבר יחד בסעודה ולהקפיד לחלק מועט כזה ולכך הוא שואל מה העדות והחוקים כלומר למה אתם צריכין להתחבר יחד בסעודה עתה שהוא יום חגיגה ודרך העולם לחוג ולשמוח עם אנשי ביתו ואם מפני חיבת הפסח הרי יכולין לשלוח מנות איש לרעהו [כמו] משאר הקרבנות והנה שאלתו בדרך חכמה ומוסר מה העדות והחוקים והמשפטים וכלל עצמו עמהן שאמר אשר צוה ה' אלהינו. ומה שאמר אתכם ולא אותנו פי' ר' צדקיהו בר בנימין אחי שני זצ"ל שאין בזה מוציא עצמו מן הכלל כיון שאמר אלהינו אלא לפי שאין שוחטין פסח על הקטן וכשם ששאל כענין כן תהיה תשובתו כהלכה ואומר לו אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן שאין מפטירין מחבורה לחבורה כדכתיב בבית אחד יאכל ומתרגמין בחבורא חדא יתאכל ופתרון אפיקומן כלומר אפיקו מאני מהכא ואע"ג שאין מקום עתה לשאלה זו שאין פסח בזמן הזה [לא] סלקוהו מן ההגדה שהרי יש לנו [מצת] אפיקומן במקומו. וכשאומרין אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן מנהגנו לאחוז חצי המצה הטמונה במפה שהיא אפיקומן להראותו לכל בני המסיבה [כלומר שהיא זכר לפסח]:
פסקה ג
רשע מהו אומר מה העבודה הזאת לכם לכם ולא לו. פירש רבינו ישעיה זצ"ל כשם ששאל ברשע לבבו כך יענה לו הוא אמר לכם ולא לו אף אתה ענה אותו בעבור זה עשה ה' לי לי ולא לו שאילו היה שם לא היה נגאל אלא היה מת בשלשת ימי אפילה. ואחי ר' בנימין נר"ו כתב מה העבודה הזאת [לכם] בירושלמי מפרש מה העבודה הזה שאתם מטריחים עלינו בכל שנה ושנה פי' דקאמר לשון עבודה ותימה דקרא נמי לשון עבודה כתיב ועבדת את עבודה הזאת ויש לומר כיון שלשון עבודה משמע על שני פנים האחת עבודת רצון מאהבה כמו ועבדתם את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם והשנית עבודת טורח ועמל כמו ויעבידו מצרים ומעבודה קשה ואנו רואין בו מדת רשע שהרי הוציא עצמו מן הכלל דקאמר לכם דמשמע לכם ולא לו וכפר בעיקר שלא הזכיר השם בענין ואינה נראית לו עבודת השם לכך אמר מה העבודה הזאת לכם כלומר הטורח הזה עליכם למה וכי מה אתם זוכין בו אף אתה הקהה את שיניו כמו ושיני בנים תקהינה כלומר תן לו משלו ואומר לו בעבור זה עשה ה' לי לי ולא לו שאילו היה שם לא היה נגאל לפי שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה הוא אינו מאמין בגאולה לפיכך אינו ראוי להיגאל וכן מצינו כשאמר אלישע כעת מחר סאה סולת בשקל ויען השליש ויאמר הנה ה' עושה ארובות בשמים ולא האמין והנביא השיבו הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל ויהי לו כן וירמסו אותו העם בשער וימות מדה כנגד מדה. ועוד כתב יש מתמיהין ואומרין שאין תשובות הבן הרשע. על סדר המקראות כמו שמסודר בהגדה ונראה בעיני שאין בזה שנוי וכסדר המקראות בפרשת כך סדרן בהגדה והא לך סדר המקראות בפרשת משכו כתיב והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן ה' לכם כאשר דבר ושמרתם את העבודה הזאת והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח וגו'. ובפרשת קדש לי כתיב ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה וסמוך ליה והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים והוא מוסב על השאילה שלמעלה בפרשת משכו מה העבודה הזאת לכם שהרי כאן נמי כתיב [עבודה] כמו שנאמר בסמוך למעלה הימנו ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה ואע"פ שמרוחקין הפסוקין זה מזה לשון עבודה היא המקרבתן להודיע שהיא תשובת שאילה העבודה של מעלה ומה שהשיב תחילה ואמרתם זבח פסח אין בו כל צורך תשובתו אלא אע"פ שהוא רשע ושאל ברשע לבבו מה העבודה הזאת והטורח הזה עליכם צריך להודיע עיקר המצוה כדי שלא יבזה אותה לכך אמר זבח פסח כלומר אינה עבודה של טורח אלא עבודה של רצון שאין לשון זבח אלא רצון כמה דתימא לרצונכם תזבחו וכן על מה שלא הזכיר את השם וכפר בעיקר לפיכך משיב ואומר לו לה' לשם השם אנו עושין ומה שאמר לכם ולא לו שהוציא עצמו מן הכלל ותשובת בפסוק והגדת בעבור זה עשה ה' לי לי ולא לו ואם היו שני הפסוקין מקורבין לא היה צריך להתחיל בפסוק השני והגדת לבנך אלא היה מחבר תשובת בעבור זה אל ואמרתם זבח פסח לפי שהוא סיום התשובה עכשיו שהפסוקין מרוחקין והוצרך להתחיל בו והגדת לבנך נמצינו למידין עוד ממנו שאנו צריכין להגיד הענין לפי שאינו יודע לשאול גם שינוי הלשון והגדת מוכיח שהיא פתיחת פתח והגדה למי שאינו יודע ואינו שואל שבכל השאר שכתב בהן שאילה נאמר ואמרתם זבח פסח ואמרת אליו ואמרת לבנך וכאן נאמר והגדת למי שאינו שואל ולא הוצרך הסדרן לכתוב בשאלת הבן הרשע ואמרתם זבח פסח שאין בזה תשובה כנגד רשעו ולפיכך קיצר בלשונו וכתב בעבור זה עשה ה' לי לי ולא לו ודיו:
פסקה ד
ותם מהו אומר מה זאת. תם קורא למי שאינו חכם שיודע להעמיק ולהסדיר שאלתו בדרך מוסר וחכמה וגם אין בו רשע להעמיק ברשע לבבו אלא שואל סתם מה זאת. וכן הוא הפסוק בסוף פרשת בא אל פרעה והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים:
פסקה ה
ושאינו יודע לשאול את פתח לו שנא' [והגדת לבנך]. עשה לו פתח כדי שיבין וישאל כמה דתימא פתח פיך לאלם שנאמר והגדת לבנך: