שבלי הלקט על הגדה של פסח· רבנו צדקיה הרופא
מגיד · כוס שניה
פסקה ב
ונודה לך שיר חדש. פי' לפי מה שדרשו באגדת חזית לפי כשיצאו [ישראל] ממצרים ירשו כנקיבה הזאת שנוטלת עישור נכסים כך ירשו ישראל שבע אומות שהן עישור שבעים אומות לפיכך אמרו שירה בלשון נקיבה אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת וכו' אבל לעתיד שיהו יורשין כזכר יאמרו שיר בלשון זכר. [שנאמר] מזמור שירו לה' שיר חדש. ואל תתמה על מה שאמר שיר חדש דמשמע לעתיד ואנו צריכין לחתום בגאולת מצרים דאמר רבא קריאת שמע והלילא [חותם] גאל ישראל פי' לשעבר דצלותא גואל ישראל על העתיד ואין כאן מעין חתימה סמוך לחתימה. אין זה תימה דשם גאולה אחת היא ומשמע להבא ומשמע נמי לשעבר וחותם בא"י גאל ישראל על שם גאולת מצרים לשעבר כמו שפירשנו:
פסקה ג
ומברך על הכוס בורא פרי הגפן ושותין בהסיבת שמאל. ואע"פ שנטלו ידיהן בטיבול ראשון לפני קריאת ההגדה חוזרין ונוטלין להם פעם שניה ומברכין על נטילת ידים כדאי' בפרק ערבי פסחים אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא ודרש נטל ידיו בטיבול ראשון צריך שיטול ידיו בטיבול שני. והטעם מפרש התם כיון דבעי למימר אגדתא והלילא מסח דעתיה לפי שהידים עסקניות הם ושמא בעוד שקראו ההגדה והלל נגעו ידיו בדבר המטמאין לכך צריך לחזור וליטול שהרי יש לו לאכול פת ואי אפשר לו לאכול בידים מסואבות. וכיון שתלה הטעם בהסח הדעת אם ברור לו ששימר ידיו היטב ולא נגע בכתבי הקודש או בשאר דברים המטמאין את הידים אינו צריך לחזור וליטול ידיו שהרי ידיו טהורות מנטילה ראשונה ואם נטל אין לו לברך שמא יהיה ברכה לבטלה. ומה שאמר צריך שיטול ידיו בטיבול שני לאו משום טיבול נקט לה שהרי יש לו לאכול המצה קודם הטיבול ואין אכילת פת בלא נטילת ידים אלא מתוך שהזכיר טיבול ראשון הזכיר טיבול שני לסימנא בעלמא: