אור ברסלב
שבלי הלקט על הגדה של פסח מגיד › ארמי אבד אבי

שבלי הלקט על הגדה של פסח· רבנו צדקיה הרופא

מגיד · ארמי אבד אבי

מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו

פסקה ב

צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו. שגם הוא בא מכח [אותה] הגזירה שפרעה לא גזר בתחילת גזירתו אלא על הזכרים כדכתיב כל הבן הילוד היאורה תשליכהו ולבן בקש לעקור את הכל שנאמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע אלמלי החלום כמו שמפרש והולך ואלהי אביכם אמש אמר אלי השמר לך מדבר עם יעקב וגו'. וזהו שנאמר ארמי אובד אבי שלא בא אלא לאבדו והקב"ה מצרף להן לרשעים מחשבה למעשה לכך נאמר ארמי אובד אבי. לאחר שניצלו מלבן פגע לו פגע אחר שנאמר וירד מצרימה והנה דורש כל סדר והולך הפסוקין כדאמרינן התם ודורש מארמי אובד אביו עד שהוא גומר כל הפרשה וסדר המקראות כך הם בפרשת והיה כי תבוא ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה ונצעק אל ה' אלהי אבותינו וישמע ה' את קולנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים ודורש והולך כל אחד ואחד על משמעו:

פסקה ג

וירד מצרימה אנוס על פי הדבור. פי' כשירד יעקב אבינו במצרים באונס ירד ולא ברצון לפי שהיה יודע שעתידין בניו להשתעבד שם ואילמלא גלגול יוסף לא ירד לשם ומנין שהיה אנוס שנאמר אל תירא מרדה מצרימה מכלל שהיה מתירא לירד מפני השעבוד:

ויגר שם מלמד שלא ירד יעקב אבינו להשתקע במצרים. פירוש להתיישב שם אלא לגור להתגורר שם עד שיעברו שני הרעב ואח"כ ישובו לארץ כנען [שנא'] ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו כי אין מרעה וגו':

פסקה ד

במתי מעט כמה שנאמר בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה. ופתרון במתי מעט באנשים מעטים כמה דתימר כל עיר מתים והם שבעים כנגד שבעים אומות:

פסקה ה

ויהי שם לגוי מלמד שהיו ישראל מצויינין שם. יש מפרשין שנמצאו יחד במקום אחד בעיר אחד שהיו ישראל מצויינין ומסומנין לגוי גדול לשון ציון ואחי [רבי] בנימין נר"ו פי' אע"פ שהיו אנשים מעט ומתי מספר לא היו נבלעין במספר כל ההמון הגדול שבמצרים אלא היו מצויינים ומסומנים בדתם ומנהגם עד שהיו ידועים ונכרים ונקראים גוי בפני עצמו כלומר שהיו נחשבים אומה בפני עצמה דאמר מר בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים שלא שינו את שמם ושלא שינו את לשונם. ושלא היה בהם פרוצים בעריות ושלא היו בהם מלשינים:

לגוי גדול עצום כמה שנאמר ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד וגו'. פי' כמשמעו שהיה עם סגיא ותקיף כתרגומו ורבינו ישעיה זצ"ל פירש לגוי גדול אינו מדבר ברבוי עם שהרי אומר לפניו ועצום כמה שנאמר אלא פי' לגוי גדול שהיו גדולים וחשובים במצרים כמו שאומר אדם גדול וכמו (כן) [שנא'] וגם האיש משה גדול מאוד:

פסקה ו

ורב כמה שנאמר רבבה כצמח השדה נתתיך וגו'. פי' רבינו ישעיה זצ"ל ורב אינו שם דבר כמו הרבה שהרי אומר ועצום אלא פירושו הולך ומתרבה:

ותבואי בעדי עדיים שדים נכונו וגו'. זה מדבר כשהיו בנות ישראל יולדת בשדה מפני פחד המצריים כמו שנאמר תחת התפוח עוררתיך פי' לשון ער ועונה כלומר שם עשיתי אותך לי לבן ושמה חיבלה יולדתך לשון חבלי יולדה ומה שאומר באברהם ואנכי הולך ערירי [פתרונו] בלא ער כמו שיאמר מן שורש ובכל תבואתי תשרש והתרגום שלו בלא ולד וכשהיו בנות ישראל יולדת בשדה היתה בולעת הארץ את הולדות מפני המצרים והיו המצרים חורשים עליהם כמו שכתוב במדרש על גבי חרשו חורשים ולאחר כך ותבואי בעדי עדיים שדיים נכונה ושערך צמח ואת עירום וכו' שהיו חוזרין לבתיהן כשהן גדולים. ואת עירום ועריה מן המצות כשגאלתיך ממצרים:

פסקה ז

וירעו אותנו המצרים כמה שנאמר הבה נתחכמה לו וגו'. יש מפרשין וירעו נתחכמו היאך להרע לנו. אמרו שוטה היה עשו שהיה ממתין [עד] שימות אביו להרוג את יעקב שבין כך ובין כך הוליד בנים וגידלן וכן לבן שהלך אחר החלום שנאמר לו השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע אבל אנו נתחכם לעקור את כולם כדי שלא ירגישו. ופתרון וירעו בחרו הגזירה הרעה שיכלו לבחור להרע לנו:

פסקה ח

ויענונו כמה שנאמר וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם ויבן ערי מסכנות לפרעה וגו'. יש מפרשין בסבלות ע"ז שהיו משעבדין אותן לע"ז כמה דתימר ישאוהו על כתף יסבלוהו:

פסקה ט

ויתנו עלינו עבודה קשה כמו שנאמר ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. בתחלה בפה רך ולבסוף בפרך:

פסקה יב

ונצעק אל ה' אלהי אבותינו כמה שנאמר ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו וגו'. אע"פ שלא נזכרו אבות בפסוק הזה בפסוק שלאחריו מוכיח וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו וגו' וכן הוא אומר ה' אלהי אבותיכם נראה אלי אלהי אברהם יצחק ויעקב לאמר פקד פקדתי אתכם וגו':

פסקה יג

וישמע ה' את קולנו כמו שנאמר וישמע אלהים את נאקתם וגו'. יש מפרשין וישמע ה' את קולנו בזכות אבות באברהם הוא אומר עקב אשר שמע אברהם בקולי ביצחק נאמר הקול קול יעקב אחד לו ואחד ליעקב:

פסקה יד

וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ כמו שנאמר וירא אלהים את בני ישראל וגו'. פירש רבינו ישעיה זצ"ל אין זה עוני השעבוד שהרי כבר נאמר ואת לחצנו אלא זהו פרישות מנשותיהם כדי שלא להוליד ולהמית את הילדים. ואחי ר' בנימין נר"ו פי' ענינו לשון אם תענה את בנותי מגזירת ועונתה כמו ערירי הפך ער מסעף פארה הפך וכלה סעיפיה אף כאן עינוי הפך עונה וזה מניעת תשמיש שכיון שגזרו אם בן הוא והמיתן אותו פרשו מנשותיהן אמרו מה לנו נוליד לבטלה והיו בהן שהיו סומכין על הנס ולא פירשו מנשותיהם. לפיכך גזר למילדות אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת היא וחיה כיון שראה פרעה שלא הועיל בגזירתו כלום כדכתיב ותחיין את הילדים חזר וגזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו:

פסקה טו

ואת עמלנו אלו הבנים כמו שנאמר כל הבן הילוד וגו'. הבנים קרי עמל לפי שהאדם עמל בהן בגידולן ומצינו כיוצא בזה למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך הם הבנים כדאמרי' בעון נדרים בנים מתים:

פסקה טז

ואת לחצנו זה הדוחק כמה שנאמר וגם ראיתי את הלחץ וגו'. יש מפרשין על שם הדוחק שהיו הנוגשין דוחקין אותן להשלים תכן הלבנים וכן תרגום והנוגשים אצים לאמר כלו מעשיכם וגו' ושלטונייא דוחקין למימר:

פסקה יח

ויוציאנו ה' ממצרים לא על ידי מלאך ולא ע"י שרף ולא ע"י שליח אלא הקב"ה בעצמו כמה שנאמר ועברתי בארץ מצרים וגו'. פי' רבינו ישעיה זצ"ל משה לא היה שליח אלא לדבר לפרעה אבל לא היה בידו כח להוציא אלא הקב"ה בעצמו. ואחי ר' בנימין נר"ו פי' מכת בכורות שהיא מכה אחרונה שהביא הקב"ה על המצרים במצרים שעל ידי אותה המכה יצאו לחירות לא הביא [אותה] על ידי מלאך או על ידי שליח אלא הוא בעצמו הכה אותם כדכתיב וה' הכה וגו'. ושאר כל המכות רובם נעשו על ידי משה ואהרן וזהו שמפרש והולך ועברתי והכיתי כולן מיעוטין נינהו וזהו שאומר ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף אינו קשה שהמכה בעצמה קרי משחית כמו שנאמר בתחלת הענין ולא יהיה בכם נגף למשחית וגו' ומה שכתוב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים משמעו כמו שפירש הרב זצ"ל וישלח מלאך לדבר אל פרעה ולעשות האותות ויוציאנו ממצרים. עוד פי' אחי ר' בנימין נר"ו לא על ידי מלאך כו' לפי מה שמצינו בכניסתן לארץ נאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו' יכול אף יציאתן ממצרים על ידי מלאך לכך נאמר ויציאנו ה' ממצרים הוא בכבודו נגלה עליהם וגאלם כמו שמפרש לפנינו או הנסה אלהים וגו' ומה שכתוב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים [מצינו] שהנביאים נקראו מלאכים כמה דתימא ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים זה פנחס ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ובוזים דברו ומתעיבים בנביאיו. ויש מפרשים ועברתי והכיתי כל הני מיעוטין אינם מסדר ההגדה ואינם כתובים במכילתא עם כל שאר ההגדה לפי' אינם עיקר ואין [רבי] נוהג לאומרם:

פסקה יט

ביד חזקה זה הדבר כמה שנאמר הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה וגו'. מצינו לשון יד במכת דבר ומפורש באגדת תלים כל מכה שהביא הקב"ה על המצרים במצרים הביא מכת דבר עם כל אחת ואחת [שנא'] ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים פירוש מכיון (שהזכיר) [שהסגיר] מקניהם לרשפים במכת ברד שזהו דבר. ממנו אנו למידין לשאר מכות שהיה דבר עמהן:

פסקה כא

ובזרוע נטויה זו החרב כמה שנא' וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים. פי' מצינו לשון נטויה במכת חרב. כתב אחי ר' בנימין נר"ו זהו שם המפורש שנקרא חרבו של משה והוא כתוב בס' הרזים ובו היה עושה משה רבינו כל האותות שעשה במצרים. ועוד כתב בשם מורי הרב ר' מאיר נר"ו טעם אחר וכי איזו מכת חרב מצינו במצרים אלא זה מה שדרשו [רבותינו ז"ל] בפסיקתא דויהי בחצי הלילה בשעה שאמר משה ומת כל בכור נתכנסו כל הבכורות אצל אבותיהם אמרו להן בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר משה על הלין עמא אתא עליהון אלא איתון וניפק אילין עיברייא מבינן ואי לא [אינון] מיתין אמרו עשרה בנים לאחד ממנו ימותון וחד מנכון לא יקום על אילין עברייא אמרין כל סמא דמילתא ניזיל גבי פרעה דהוא בכור דילמא הוא חייס על נפשיה ונפיק עילין עברייא מבינן הלכו אצל פרעה אמרו לו בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר משה על הלין עמא אתא עליהון אלא קום אפיק אילין עברייא מבינן ואי לא הלין עמא מיתין אמר קומו צאו וקפחו את שוקיהם של אלו אנא אמרתי או נפשי או נפשיהון דאילון עברייא ואתון אמרין הכדין מיד יצאו הבכורות והרגו באבותיהן ששים ריבוא הה"ד למכה מצרים בבכוריהם במצרים אין כתיב כאן אלא בבכוריהם שבכורות הרגו בהם וזו היא מכת חרב שהיתה במצרים:

פסקה כב

ובמורא גדול זו גילוי שכינה. פי' שנגלה הקב"ה בכבודו והכה בכורי מצרים והוציא ישראל מתוכם כמו שנאמר או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי. בבראשית רבה פרשה מ"ה אמר ר' יודן מלבא לקחת לו גוי עד ובמוראים גדולים ע"ב אותיות ואם יאמר לך אדם ע"ה הן אמור לו צא מהן גוי שני שאינו מן המניין והם כנגד השם הגדול כנגד בן ע"ב אותיות תדע שכן כתיב זה אלי ואנוהו שהיו מראים כבודו באצבע:

פסקה כג

ובאותות זה המטה כמה שנאמר ואת המטה הזה תקח בידך וגו'. והוא על האותות שעשה עם המטה שנהפך לנחש וחזר ובלע ונעשה מטה ובלע מטות החרטומים וכמה אותות נעשו בו ומצינו באגדה שהיו חקוקין עליו עשר מכות נוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב כסימנו של ר' יהודה:

פסקה כד

ובמופתים זה הדם כמה שנאמר ונתתי מופתים בשמים ובארץ. זהו שנהפכו מימי מצרים לדם ומצינו שמכת דם נקראת מופת כדכתיב ונתתי מופתים וגו':

כתב אחי ר' בנימין נר"ו למה הזכירו מכת דם ומכת דבר מכל עשר מכות כשאתה מצרף אותיות שתיהן עולין בגמטריא מאתים וחמשים והוא כנגד חשבון הגדול שדורשין התנאין לפנינו במכות שעל הים ומכלל אתה למד מכות שלקו במצרים:

וכשאתה מצרף מטה וחרב עמהן עולין ארבעתם בגמטריא תקי"ד ת"ק עולה חשבון כל המכות לפי חשבון כל התנאין שדורשים בהן וי"ד היתירין כנגד ארבעה עשר אותיות הכלולין בעשר מכות שלקו המצרים. ערוב כתיב חסר חסר וי"ו וכן בכור כתיב חסר בלא וי"ו:

תוכן העניינים

שבלי הלקט על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה