שביבי אש· רבי משה שמואל גלזנר
סמיכת התורה
ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל:
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ:
רש"י. ולכל היד החזקה שקבל את התורה בלוחות בידיו. לעיני כל ישראל:
שנשאו לבו לשבר את הלוחות לעיניהם. בראשית ברא בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו.
בין האותות והמופתים אשר חכמים יגידו ואשר מצאו אנשי חיל בידיהם להוכיח כי זאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, תורת אל חי הוא מימינו אש דת למו, לטרוף בהם זרוע אפיקורס אשר יאמר כי משה בחכמתו הרבה הכינה וגם חקרה. זאת הנשקפה כמו שחר! עת נתבונן בכל מדינה ומדינה בדתיהם וחוקותיהם אז נראה כי לפי ערך דעת האנשים השוכנים שמה ורוח בנתם, לפיהם יורו למו מלכיהם ושופטיהם חוקים ומשפטים להוליך אותם בהם סדרים, ולכל עם ועם למקומו וארצו לפי דעתו ותבונתו הרחבה יצוו למו מצות וחוקים ישרים ש ויושב הארץ הוא לבדו ישאף לרוח חיים ויצעד הלאה לעומת ההשכלה הנאורה, ויצא מחוקק מבין רגליו ויחדש למו משפטים חדשים לבקרים, תמימים וישרים לפי ערכו הרם ודעתו הנשגבה, ואל אשר יהי' רוח האנשים ללכת שמה יוליכם מחוקקיהם ושריהם:
ועם נבון וחכם כמו יושבי ארץ צרפת הישרים בלבותם השואפים לרוח היום רוח חכמה ודעת, חופשה נתן להם משפטי צדק ודרור ומתהלכים המה בהם סדרים אין פרץ ואין צווחה. הן דרכיהם דרכי נועם וכל נתיבותיהם שלום:
וגוי עז פנים עם נבל ולא חכם כמו בני רוסיה שוכני גיא צלמות, את אלה מי יכול לנחותם במעגלי צדק ומשפטי חופש כי מורדי אור המה וכשול יכשלו להפך הקערה על פיה, להם נכונו משפטים לפי ערכם ודעתם ולפי אשר יוכלו שאת.
לא כן התהלך משה את אבותינו כי לא לפי משאת נפשם בעת ההוא צוה להם מורשה ולא בעת נאורה באמונה ותבונה! כי בטרם תבא אליהם המילדת וילדו להם חוקים ותורות רמים ונשגבים עד מאוד. הלא כענבים במדבר היו אבותינו כתאינה בקיץ טרם בכרה! בדורות קדם הולכי חושך ולא אור אשר עבדו את ההרים וזובחי אדם עגלים ישקון. עת אשר קטן יעקב ודל מאוד בימי צאתם מארץ מצרים אשר עבדו שם את הבעלים ויתמכרו לכל תועבה, אם כן איכה נוכל לומר כי עם בזוי ושסוי הלזה קרא את המשפטים הישרים האלה לתחיה, אשר המה רחוקים מהם כרחוק מזרח ממערב וכגבוה שמים מארץ כן גבהו דרכי התורה מדרכיהם, עמוקה מתהום ורחבה מני ים ואיככה יעלה על לב משה רעי' מהימנא אשר חכמתו תאיר פניו לתת את התורה הזאת רמה ונשאה לעם נבל ולא חכם דור עקש ופתלתול בעת ההוא, בהוציאם ממצרים אשר אין אתם יודע עד מה, רק עבוד את מצרים ולעשות בחומר ובלבנים, קצרי דעת וקצרי רוח? הלא אות ומופת היא כי ד' שלחו והלוחות מעשי אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא אלפים אצורה, בשבילה היצב גבולות ארץ וישת עליה תבל והוא ברצונו חפץ בעמו ישראל להיות לו לממלכת כהנים וגוי קדוש, ולא בעבור כן נתן להם חקותיו ותורותיו; יען בני ישראל כבר נכונו לה ויסעו מתחת ויחנו במעלה וראוים המה לאותו אצטל' ונהפוך הוא כי שלח ד' ממרום את דבר קדשו לישר בה אורחות עמו ולצרף אותם בה ככסף צרוף דור אחר דור להיות לו לעם סגולה.
ועל זה כונן המדרש את דבריו, (מדר' רבה פצ"ט) למה תרצדון הרים גבנונים:
שהיו ההרים תבור וכרמל מדיינים אלו עם אלו זה אמר עלי התורה נתנת. אמר הרי כלכם גבנונים גבן או דק וכו'. אבל ההר חמד אלהים לשבתו זה סיני" אשר רצה לרמז כי ההרים הרמים ענו ואמרו כי יתן ד' את דברו עליהם, בחשבם כי ישראל שפלים המה מאוד ולא להם המה משפטים נאורים כאלה, וד' על משמרתו יעמוד עד אשר יעלו בני ישראל אליה לאט לאט ויגיעו למרום הרים, אולם חכמה עליונה אף היא השיבה אמריה להם בדברים נחכים "גבן או דק" מרמז כי המה גבוהות ידברון להמתין עד אשר יעלו בני ישראל מעלה מעלה ויהיו מוכשרים אל התורה הזאת. הלא זה לא יהי' לעולמים כי אף אם יעלה לעב שיאם וראשם לשמים יגיע לא יבואו אל מעלה זו, כי יהי' דרוש להם חוקים ומשפטים ככל התורה הזאת אבל ההר חמד אלהים לשבתו זה סיני כי חפץ ד' בישראל בעודם בסתר המדרגה והוריד את התורה למטה על הר סיני למצב ישראל השכל ברצותו אשר תורת קדשו תעלה אותם ותרומם קרנם ואלה החוקים עתיקי ימים המה טרם גבעות חוללו, ובעבורם ברא אלהים ארץ ומלואה תבל ויושבי בה.
והנה שברון הלוחות יתנו עידהן ויצדיקו כי בני ישראל לא היו ראוים לתת להם התורה הזאת, הלא נראה כי עד שהמלך במסיבו יושב על הר סיני עם שרפי כבודו וישם את דבריו בפי משה עבדו, נרדי נתן ריחו. עשו בני ישראל את העגל וישתחוו למסכה וברדת משה מן ההר השליך את הלוחות מעל ידו באמרו "כל ישראל מומרים וכאן התורה כולה ואיך אתנה להם הלא נראה כי אינם מוכשרים לה ואעפ"יכ נתנוה להם. וזהו אמרו "ולכל היד החזקה אשר עשה משה שקבל התורה והלוחות וחוש מהר "לעיני כל ישראל" שבר אותם זה מורה לנו כי בראשית ברא אלהים" בשביל התורה שנקראת ראשית ברא את השמים ואת הארץ ר"ל התורה היא ראשית וקודמת טרם היות האדם ראוי לה ועל ידה יתעלה מעט מעט כי והארץ היתה תוהו ובוהו וכו', בעוד היות בני אדם יושבי חושך וצלמות ויאמר אלהים יהי אור' האיר להם ד' באור התורה כי נר מצוה ותורה אור, והבן.