אור ברסלב
שבט יהודה ויכוח היה בין המלך דון אלפונשו מפורטוגאל ודון יוסף ן' יחיא

שבט יהודה· רבי שלמה אבן־וירגה

ויכוח היה בין המלך דון אלפונשו מפורטוגאל ודון יוסף ן' יחיא

השמד הששים וארבעה

אמר המלך: היהודי החכם! שאלות עמוקות יש לי על דתך, אניחן עד אחר החג, וכעת לא אשאל אלא הקלות. וראשונה אוכיחך, למה לא תזהיר עמך כי שמעתי שגוזלים את העמים? וכן נראה ממלבושכם ותכשיטי נשיכם, ואתם מוזהרים על הגזל יותר ממנו! ושמעתי שבקרבנכם צוה האל שקרב הבהמה ירחצו ויקריבו, ואילו בעוף אמר (ויקרא א' ט"ז): "והסיר את מוראתו בנוצתה" מפני שהבהמה על הרוב אוכלת מאבוס בעליה ולא מגזל, אבל העוף נזון מגזל, לכן ישליכו מוראתו. ושאלתי, שאם כן כל עוף היה ראוי להשליך? והשיבו, שבגוף העוף כבר נשתנית הגזלה ושב חלק אבר, ואמר הבריביא (ויקרא א' כ"ג): "והשיב את הגזלה אשר גזל" – אם היא כעין שגזל. ומה רחוק ענינכם ממה שגזר אגושטוש קיסר רומי, והוא שכל איש לא ילבש משי אחר שנשא אשה, ולא אשה תכשיטיה אחר עבור שתי שנים בנשואיה, וכל איש שגזל את רעהו מפורסם שיגורש מרומי עד סוף שלש שנים. ואיני רוצה בתשובתך, כי ידעתי מות או שלל ישיב אתכם, ואז תבכו מעשיכם, ואבוא אל השאלות.

שאלה ראשונה: כיון שמצינו בישו מושיעי הדברים המיוחדים לאלוה, ראוי שנאמר שהוא אלוה או חלק ממנו, והמיוחד לאלוה הוא תחית המתים והעמדת החיים, ואיש מזרעכם שבא לדתי אמר שיש בתפלתכם ברכה שמשבח מושיעי באלה, וזה הנוסח: "אתה גבור לעולם ה' מחיה מתים אתה רב להושיע", אמר: "אתה גבור" – הרי האב, ואמר שמחיה מתים, ואחר זה משבח את בנו וקראו "רב להושיע", שכן אמר הנביא (ישעיה ס"ג א'): "מדבר בצדקה רב להושיע", ואמר שהוא מוריד הטל מכלכל חיים ומחיה מתים, וכבר נתפרסם בינינו שמושיענו החיה מת אחד, וכן מצינו שהיה הולך במדבר ומאה אנשים עמו והוצרכו למים והמטיר להם, והוצרכו ללחם והוריד מן השמים מאה ככרות ככר לכל אחד, וכיון שכן – מחויבים אתם להאמין בו!

תשובת החכם: אדוננו המלך! כאשר נודה שהחיה מת לא יתחיב שהוא אלוה, שהרי אליהו החיה מת, וכן אלישע. הנוצרים שמאמינים השילוש ראוי שיאמינו רביעי וחמישי, כי לדעתם אליהו ואלישע אלוהות היו. וענין הורדת הגשם יש בתלמודנו כמה צדיקים שעשו זה, וכן היהודים תושבי טולידו הנוצרים שואלים מהם שיביאו מטר, ובתפלתם מורידים אותו. כן נמצא איש שהוא צריך לתת מזון לפועליו, ולא היה נכון לו, ואמר לתאנתו: תאנה! תאנה! הוציאי פירותיך! והוציאה, ואכלו ושבעו.

השיב המלך: ונניח שאינו אלוה – לפחות מצד הפלאות שעשה תאמינו שהוא נביא!

השיב החכם: עם כל אותות משה לא האמינו בו ישראל עד שקרע להם הים, יבוא מושיע שלכם ויקרע לנו הים ויצילנו מאויבינו ונאמין בו.

אמר המלך: כפי מה שיסרתם אותו, אם היה שב לעולם היה קורע הים להטביע אתכם לא להציל, ומה תאמר מהברכה?

השיב החכם: לזה אין צורך להשיב, כי הברכה על האל ידבר, כי לפירוש המשומד יפה כח הבן מהאב, שבבן אמר "מוריד הטל מכלכל חיים", ובאב לא אמר אלא "מחיה מתים". ועוד אין אנו אומוים בתפלה מה שאין אנו מאמינים, ואותה ברכה יצחק אמרה כשנצול מעל גבי המזבח, כי הראשונה היא ברכת אברהם, והשלישית שאומר "אתה קדוש" היא ברכת יעקב, שנאמר (ישעיה כ"ט כ"ג): "והקדישו את קדוש יעקב", נשארה האמצעית ליצחק.

שאלה שניה: מנין לכם בטעם שכלי שתורתכם נצחית ואחריה לא נתחדשה דת?

תשובה: לא ימנע, או התורה הראשונה יותר מועילה לשלמות הנפש, או האחרונה, או שתיהן. אם הראשונה יותר שלמה – למה האל עשה עול לדורות אחרונים שנתן להם החסרה, ואם הוא להפך – למה עשה עול לראשונים, ואם שתי הדתות אמת – הרי השנית בטלה?

השיב המלך: נאמר ששתיהן שוות, אלא שכפי הזמן והאנשים הוצרך לשנות פרטים, שהרי אם היה מצוה לנו תפילין וסוכה היה בטל, כי אנחנו לא באנו למצרים, הוצרך לנו מצוות אחרות במקומן.

אמר החכם: אם כן היה ראוי שכל המצוות שאינן תלויות במצרים שתעשו אותן ואחרות במקום התלויות, אבל אתם אומרים שכל דתנו בטלה. ועוד שתרופות הגוף הן כמו תרופות הנפש, וכמו שתרופות הגוף לא ישתנו – כן תרופות נפש.

השיב המלך: כאשר אודה הטענה הראשונה שיש לה מוקם, השנית היא שקרית, שאם הרפואות לא ישתנו הוא מפני שהסמים שבהם מרפאים הם טבעים, ולא ימצא לזמן מה החום פותח והקור סותם ובזמן אחר להפך. אבל הדתות נתלות בדברים שסבתם הרצון.

שאלה שלישית: אם תפלת הנוצרי נשמעת כתפלת היהודי או לא?

תשובה: ודאי נשמעת, שכן אנו אומרים "כי אתה שומע תפלת כל פה", ואומר (מלכים א' ח' מ"א): "וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא".

אמר המלך: ואיך אתם סותרים עצמכם? כי תלמוד שלכם אומר שבזמן עצירת גשם ילכו להתפלל על הקברות, ואמר שם "אבל לא על קברי גוים", שאם הם לא הצילו עצמם – איך יושיעו אחרים?

תשובה: חס ושלום, אבל הטעם הוא מפני שהגוים מסבת שנאתם לא יבקשו עלינו רחמים.

אמר המלך: יביאו התלמוד!

ונמצא ברש"י כמו שאמר המלך וכעס מאד. חזר החכם לתקן, ואמר: אולי על הגשם נאמר שיש לנו בו סגולה, שנאמר (ויקרא כ"ו ד'): "ונתתי גשמיכם" ולא אמר "ונתתי גשם".

אמר המלך: לתקן שקר אחד צריך לומר כמה שקרים.

שאלה רביעית: כתובים נמצאו סותרים. אחד אומר (איוב כ"ה ג'): "היש מספר לגדודיו", ואחד אומר (דניאל ז' י'): "אלף אלפין ישמשוניה", נראה שיש מספר! ורבנים שלכם אומרים, שאחר שגלו ישראל נתמעטו המלאכים, אי סכלים! אם הם נצחיים ואין בהם לא הפסד ולא שנוי ולא חסרון – איך נתמעטו? ועוד שכל העולם הוא כגרגיר חרדל בים הגדול בערך אותן צורות קדושות – כל שכן בערכם, והרי זה כמי שאומר שנתמעטו שרי המלך ונאבדו מפני שהוליכו בשביה פרעוש אחד.

תשובה: אותו מעוט אינו בעצמותם חלילה, אבל הוא בשכלנו, כי קודם שגלינו היתה השגתנו עד אין מספר, ובגלות אבדה חכמת חכמינו ובינת נבונינו, ואנו אין אנו משיגים אלא דבר קצוב.

אמר המלך: הטבת מאד בתשובתך וראוי אתה לכבוד.

שאלה חמישית: אם הקסם והכשוף הוא דבר שאין בו ממש – למה תורתכם אמרה לענוש להולך באותם ענינים שלא השיגה תשוקתו והלך אחרי ההבל?

תשובה: אותם שהלכו באותם ענינים לאמת חשבום, והפסידו ימיהם ואת האל עזבו, לכן ראויים לעונש גדול.

עד כאן.

__________________

בכתב שבא מפיס מצאתי כתוב, כי רבים מהמגורשים שיצאו מספרד לא יכלו לסבול מה שאירע להם בדרכים ושבו לספרד. וכן בדוכים היו האנשים הולכים לכפרים ולא היו שבים עוד. וכשהגיעו אנשי הגרוש למלכות פיס, נמצאו שתי מאות נשים, קצתן עגונות וקצתן זקוקות ליבם, ונאספו כלן בעיר נקראת שאליה, ובנו בית גדול, ונכנסו כלן שם, ועושות מלאכה, ומהריוח היו ממציאות להן לחם ומים לבד, וכל השאר נותנות לתלמידים להתפרנס. זכות נשים צדקניות עומדת לעד!

__________________

אמר יוסף: ראיתי לכתוב פה מה שאירע בזמננו בעיר הגדולה מצרים ובעיר מאציא – (וראה שאם אומר גזרת מאציא דרך פרט ועל ידי מי וסופו, שמא ישמע חוצה, ויאמרו שאנו שמחים, לכן דרך כלל וסתם אומר המפורסם) והוא כי העלילו העמלקים שבא נוצרי בבית איש יהודי ולא יצא עוד, כעין העלילות אשר כתב אדוני אבי רבי שלמה בן וירגה בחבור זה, והכו יסורים קשים לאנשים צדיקים ונקיים, וכי לא יכלו לסבול אמרו שהם הרגו הנוצרי ההוא ונתלו, ורופא חשוב נקרא החכם רבי יעקב אביוב בן החכם השלם רבי יוסף אביוב זכרונו לברכה נשרף. אחר ימים בא הנוצרי ההוא אל העיר, וניכר ונודע לכל העם היה, והובא לפני שופטי ארץ, והכירוהו, ונגלה הקשר והעלילה אשר העלילו על העניים, והמלך האדיר שולטאן סוליימאן צוה גזרה לחקור על המעלילים ולתת להם העונש הראוי, והשר המפואר רבי משה המון מסר נפשו על עמו ועמד בשער המלך לפני כל מסטין, והוציא גזרות עצומות גזורות, שכל עלילת דם שאומרים שאנו מטילים במצה וכיוצא שלא ישמע לפני שום שופט משופטי ארץ, כי אם לפני שער המלך ירום הודו. וכן בטוקאט העלילו כעלילת מאסיא, ונגלה השקר לעיני הכל, וזה בטחון לעניי עם ה' כי כל לשון תקום ירשיעו.

__________________

ונס מצרים מגלת עשו ולקחתי ממנה בקצור כי אין בי כח להדפיס כלה.

ויהי בימי המלך האדיר סולטאן סוליימאן המולך בכל ארץ תוגרמה וארץ עוץ ומדי ויון ומשך ותירס ועבר הנהר אדום ומואב וכנען ופלשתים ומלכי הערב השוכנים במדבר סיני ומצרים ולודים וכושים עד קצה ארץ תימן. בשנה הראשונה למלכו עשה צדקה וחסד, והשיב לסוחרים אלפי זהב וכסף אין מספר אשר העניש המלך אביו. בשנה השנית עלה לעיר בלוגראדו וילכדה, ובסוף השנה עלה על רודיש וילכדה, ושם עשה משנהו אחמט האגגי גבורות עצומות, והמלך גדלו ושמו מושל בכל ארץ מצרים. ויצא אחמט בלבוש מלכות, ויבוא למצרים בשנה השלישית למלך, ונטה אחרי הבצע, והכביד עול על מצרים. אחר זה מרד במלך, והרג שלשה משריו, והשאר נסו על מגדל העיר, ויתלקטו לו מרי נפש, ויתן להם מתנות, וילחם בעבדי המלך שלשה ימים, ויהרוג מאה איש. בעת ההיא יצאו בני בליעל אל מחנה העברים לשלול שלל, ויהי לאחמט יועץ, ושמו מאני, ויאמר לו: הנה היהודים עשירים גדולים, כספם וזהבם לך יאתה ולא לשוללים! אז הוציא כרוז, כי כל שולל יתלו על עץ, ובערב יצאו חמשה יהודים, וקפצו עליהם חיל גירקיז, והרגום. ותהי צעקה גדולה במצרים. ביום השלישי הקהיל אחמט כל חיל גירקיש ושופטי הארץ לשימליכוהו, וימלוך, ושם לאחמט ביגי לו למשנה, והוא נתן לו עצה ללקט כל הכסף שבמצרים, והטיל על הסוחרים מס כבד, ובחדש אדר שנת חמשת אלפים ומאתים ושמונים וארבע קרא שנים עשר חשובי היהודים, ואמר: כה תאמרו לעמכם! זאת עשו וחיו, מאתים ככרי כסף תשקלו להביא אל גנזי המלך! וישמע העם ויתאבלו. ויום הפורים נהפך לאבל, ויאסרו בזיקים חשובי היהודים, ובחמשה עשר באדר הלכו וצעקו לפני המורד שיתן להם זמן ללקט, ואמר להם: נרפים אתם! ואני נשבעתי להשמיד להרוג אתכם! אז קראו צום, ואספו עוללים ויונקי שדים, ויצעקו צעקה גדולה ומרה, ותעל שועת הילדים השמימה. ויבאו למגדל, ובידם חמשה עשר ככרי כסף. וזדא הסופר אמר להם: אתם תאסרו עד יצא המלך מהמרחץ ותראו הרג ואבדן! והנה מלאך בא ויאמר לזדא: מחמט ביגי ועבדיו קשרו אל המלך בהיותו רוחץ, ובקשו לשבור הדלת, ויברח אחמט מפתח קטן שבמרחץ, וילך אל המגדל, ולא בטח וברח עם עשרה אנשים ומעט מחיל גירקיש, וישבו תחת ההר כל הלילה. ומחמט ביגי בא והתיר היהודים האסורים. אחר זה קבץ שלשת אלפי איש מחיל גירקיש, וירדוף אחר אחמט דרך שלשת ימים, וישיגהו, ויכרות ראשו בשבעה ועשרים לאדר, וישימהו על נס, ויבא בכבוד גדול מצרימה, וליהודים היתה אורה ושמחה. אז קימו וקבלו עליהם ועל זרעם משתה ושמחה יום שבעה ועשרים לאדר, וקראו שמו יום נסים, כי נס להמלט, וישימו אותו על נס.

כן יאבדו כל אויבי ה', אמן!

__________________

אמר הדל והנרדף יוסף:

אחר ימים שנדפס החבור הקטן הזה מצאתי ביד החכם השלם רבי שם טוב שאנצולו קונטרס מספר מאורעות מלכי אדום, גם קצת דברים אירעו את אבותינו שם, וקצרתי ולקטתי מה שנראה לי נאות זכרון לבני ישראל. גם מצאתי ספור בספר אחד בלשון נוצרי, והעתקתי אותו ללשון הקדש, כי ראיתי מה שכולל ממוסרים והנהגות ראוי לזוכרם.

שנת ארבעה אלפים תרמ"ז לכדו הישמעאלים את עכו וטבריא ורוב ארץ ישראל בתוך שבעה חדשים. ואחר זה נקבצו מחנה הערלים מארבע רוחות העולם, ובאו עד עכו, ויצורו עליה. וצלדין מלך ישמעאל קבץ גם כן חיל כבד לאין מספר, והעמיד הערלים במצור ימים רבים, ולסוף הישמעאלים כבשו כל הארץ.

שנת תשמ"ח תפש אלמצור בן צלדין את ירושלים והגלה ממנה עם רב וישב בה ארבעה ימים.

שנת חמשה אלפים קכ"ח מסירת בדרש ונהרג השלטון ואנשי הקהל נשבו.

ובשנת ק"ל נתלו המוסרים פרשת "ואלה המשפטים", ובשנה ההיא נתבקש בישיבה של מעלה הרב רבי משולם והנדיב הגדול רבי יעקב פרופייג (פרותייר).

שנת קל"ב תפש הצורר אליציד את הרב רבי אברהם בר דוד.

בשנת קל"ג נתפש השר והוגלה לקרקשונא לפני הרב.

בשנת קל"ט קבץ האפיפיור כל הגמוניו וכומריו מצרפת ומספרד, וכל הקהלות חרדו חרדת גדולה, והתענו שלשה ימים רצופים, ויערב להם אלהיהם, כי לא דברו רק טוב.

בשנת קמ"ו נעלה ענן כבוד רבי זרחיא זכרונו לברכה.

שנת קנ"ב נטבע צי אדיר ובו כמה חכמים גדולים, זכוי לקץ הימים!

שנת קל"ה מת שלטון רימון, ובקהל בלקיירו נהרגו כמה נפשות מישראל.

שנת קכ"ו בא מלך ישמעאל אימיר אלממטוניר והשליל את ארץ קאשטיליא, וכבש קלעטיבא ועירות גדולות אחרות, והשחית כל גבול טולידו. והיהודים אשר בעיר יצאו לקראתו, וילחמו, ויהרגו רבים משונאיהם, ובאותה מלחמה מת בנו של עלי אחד משרי הגדולים.

שנת קנ"ה שלל שר העיר את כל הקהל וחפש את בתיהם וכל אוצרותם.

שנת קנ"ט מלך אינגלאטירא אחרי שובו מהכות את עכו, ומת מלך ישמעאל אימיר אלממטוניר, ובשנה ההיא נתבקש בישיבה של מעלה המאור הגדול רבי אברהם בר דוד ערב שבת, והכהנים חפרו את קברו.

שנת קס"ה מרדו העקרונים לאנשי ששטרון והרגו ביהודים שמונים נפש.

שנת קס"ה ערב נדאל יום שביעי שב מלך ארגון מן רומי, והוציאו לו ספר תורה, והתענו כלם מרוב הפחד, והיה יום מעונן מאד ויצאה להם חמה. ובשנה ההיא נתעלה ענן כבוד משה עבד ה' במצרים, וביום עשרים וחמשה נגנז בביתו, ויבכו אותו היהודים והמצרים שלשה ימים, היא שנת נהי"ה, וביום השביעי הגיע השמועה לאלכסנדריא, וביום השמיני עשו מספד גדול וקראו צום, וקרא החזן מחצי פרשה "אם בחקותי" עד סוד התוכחות, והמפטיר קרא "ויהי דבר שמואל" (שמואל א' ד' א') עף "כי נלקח ארון האלהים", ואחר שנים העלוהו לארץ ישראל, ובהעלותם אותו פגעו לסטין ואמרו להשליך הארון בים, ולא יכלו בכל כחם להתיקו מן הארץ, והם יותר משלשים איש, וכיון שראו כך אמרו: איש אלהים הוא! וישלחו הפריצים אחרי היהודים, והם גם הם לוו אותם, וגנזוהו קרוב למערת האבות. זה שמענו באמת גמורה.

שנת קס'"ט, היא שנת יגון, יצאו מתועבים מצרפת לצבוא צבא, וביום תשעה עשר באב היה שם הרג גדול, ונהרגו מן הערלים עשרים אלף, ומן היהודים – מאתים, ורבים נשבו.

שנת ק"ע נעלה ענן כבוד הרב רבי אהרן בר משולם.

שנת קע"א העיר השם רבני צרפת ורבני אנגלאטירא ללכת לתוך ירושלם, והיו יותר משלש מאות, וכבדם המלך כבוד גדול, ויבנו להם שם בתי כנסיות ומדרשות. גם רבינו הכהן הגדול רבינו יהונתן הכהן הלך לשם, ונעשה להם נס, והתפללו על הגשמים, ונענו, ונתקדש שם שמים על ידם.

שנת קע"ב חדש תשרי תפשו הישמעאלים שלוואטירא, ובאו שרידי עמנו אשר היו שם בערב הכפורים לעיר טוליטולא, ובשנה ההיא יצאו גדודי אימיר באר אדום, ונקבצו מלכי אדום, וילחמו בם מערכה מול מערכה, ויכום מלכי אדום, אבל היו ישראל בצרה עצומה.

שנת קע"ה בחדש שבט נקבצו כל ההגמונים קרוב למאתים וכל שרי הארץ בהר געש בפני הקרדינאל, והיה שם הנשיא דון יצחק בינבינשטי, גם מכל הקהלות היו שנים שנים, ובשנה ההיא בחדש סיון בא מלך לואיש מלך צרפת אל ברדיש, וצוה להפיל החומות, והיה הקהל בסכנה גדולה, עד שנשבע להם פחת מון פורט ואחיו לשמור ראשיהם, ובשנה ההיא קבצו יחידים מכל קהלה וקהלה, מנרבונא ועד מרשיליא במגרש ייאלי, במצות הנשיא הגדול שר השרים רבי יצחק בינבינשתי לפני הנשיא רבי לוי להסכים, מי יעלה לרומי להפר עצת האפיפיור ביום קבוץ כל ההגמונים?

שנת קע"ו גזרה מלכות הרשעה על עמנו שילכו מצוינים בחותם נכר משתים עשרה שנה ולמעלה – האנשים בכובעיהם והנשים בצעיפיהם, ועוד הכבידו עולם שיתן לו כל בעל הבית לגלח העיר ששה פשוטים בכל שנה לזמן חגם. ובשנה ההיא מת האפיפיור פתאום אשר דבר סרה על בני עמנו.

שנת קע"ז תפשה השלטונא אשת פחת מון פורט את כל היהודים אשר בטולושה, הם ונשיהם ובניהם, וגזרה עליהם שמד להפר ברית ולהחליף חי במת, והעמידה אנשים לבד, וטף כל מי שהיה משש שנים ולמטה נתן ביד הגלחים להטבילם בעל כרחם, והילדים צועקים לאבותיהם, ואין מציל. ועם כל זה לא רצו לאכול ממאכליהם, ויצאו מהם חמשים ושבע נפשות. ויתר הקהל עמדו באמונתם, ונמסרו למיתה על קדושת השם. ובראש חדש אב הגיעה גזרת הפחת להתירם ולהשיב נכסיהם, לבד הילדים אשר כבר עברו, כי כן צוה הקרדינאל. בשנה ההיא גזר הקרדינאל שילכו מצוינים כעין עגלה במלבוש העליון, ולימים מועטים נתבטלה הגזרה.

שנת קע"ט נועצו לב יחדיו המתועבים אשר בארץ אניוב ופטיב ובריטאניא על בני עמנו להמיר כבודם, והחזיקו באמונתם, וקדשו שם שמים, ונהרגו יותר משלשה אלפים, ומהם שחטו בניהם, ואחרים שחטו את עצמם, גם נשתמדו יותר מחמש מאות, אוי נא לנו כי חטאנו!

על ידי משומד אחד שהיה מן ההר ובקש לעקור את הכל, ובא להכריז בכל הקהלות שימירו דת בעל כרחם, וכי לא יכול – הביא מן האפיפיור חוקים לא טובים, וצוה לשאת חותמות גדולות מבגד פלטרי אדום או כרכומי, וכל איש שילך זולתו יומת. אז נתקבצו יחידים מקהלות לברר מי ילך, וביררו הנעלה רבי מרדכי בר יוסף אויניון והרב רבי שלמה דשאילי ממגדל טרשקון לבוא אל המלך להתחנן לו על ענין הסימנים, והצליחו, ושבו שמחים, כי נתבטלה הגזרה.

לימים מועטים תקפה יד החוקרים על בני עמנו, ויעלילו לחקור בכל פרובינצא, ויוציאו ממון גדול עד אין חקר. וגם יצאו רבים מגדולי הארץ בציונים משונים במרשיליא, ובעיר אאינש ובאויניון. עוד הכבידו משא על עיר אויניון, וסגרו בביתם שני צנתרות הזהב, רבי מרדכי ברבי יוסף ורבי ישראל, ואחר כך יצאו בציונים משונים, ואחר כך נעשה נס גדול, והותרו. ורבים זולתם ציינו, ותאר הציון היה רחבו זרת מן פלטרי כרכומי, – ורחב העגלה ארבע אצבעות, ובחללה דמות לבנה לוקה מבגד שחור.

בעמק הבכא ארץ תלאובות בלויאיריש העלילו על בני עמנו משרצת אחת שטבעה בטיט היון ומתה ואין רואה, ויוציאו דבה על היהודים שהם המיתוה, ויקחו כל היהודים ויאסרום כלם בנחשתים ברוב ארץ פרובינצה, ודחקום בדוחקים משונים, ונדונו בעונותינו.

בשנה שנתפס מלך צרפת ביד ישמעאלים, אחר שהותר ושב לארצו, גרש כל היהודים ממלכותו.

שנת חמשת אלפים הטיל השם רוח רעה בערלי ספרד (צרפת), אשר קמו הרועים לאלפים ולרבבות, וטעו בעצמם לעבור ים בלי משוט, וגדול שבכלם רוייר שמו, ובהטעותם האומות הרגו מבני עמנו כמה וכמה, גם גזרו גזרה רעה על עיר בוניילאש. באותה שנה נגזרה גזרה על הקהל הקדוש קהל לשמאדש, כי קמו אנשי העיר והזמינו אנשים רקים, ויהרגו כל העם, אנשים ונשים וטף, ביום חגת אניוב במדינת פרובינצא, וחפש כל בית אוצרות, ולקח כל המפתחות, וגבה ממון רב מן היהודים כחפצו ורצונו.

תוכן העניינים

שבט יהודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה