אור ברסלב
שבט יהודה השמד הששי

שבט יהודה· רבי שלמה אבן־וירגה

השמד הששי

השמד החמישי

היא גזרת הרועים אשר כמוה לא נהיתה ולא תהיה עוד, ובזה נוסחאות מתחלפות, ומה שכתוב בספר דברי הימים למלכי ספרד כך הוא.

בעיר איגין קם נער אחד וקבץ קבוץ גדול מן העם, ואמר כי נראית אליו דמות יונה בכל יום, פעם על שכמו פעם על ראשו, ומדברת אליו ברוח נבואה, וכששולח ידו לקחת אותה חוזרת לנערה בתולה טובת מראה ואומרת בזה הלשון: אתה הנער! הנני מקים אותך רועה בארץ, ופרצת על פני ישמעאל פרץ על פרץ, וזה לך האות אשר תראה בעיניך, כי בזרועך כתובים הדברים האלה! ורבים היו מעידים שכך ראו, ואחרים העידו שראו צורת עץ המושיע מצויר בזרועו, ואחרים אמרו כי בהיות הנער על עין המים שמעו הדברים ההם אבל דמות לא ראו. וכששמעו העם דבריהם, הלכו אל הנער וכרעו כלם והשתחוו, והיו מנשאים אותו, ושמוהו לראש וקצין קדוש, אבל לא רדפו אחרי הנער ממקום למקום כי אם הרועים, ורבים היו באותם גלילות כחול. ויהי שם הנער הולך וגדל, ומכל המלכיות היו באים לאלפים ולרבבות, ובמעט זמן נאספו שלשים אלף רועים, ושמו פניהם לבא לעיר גראנאדה, ומשם לכל מלכות ישמעאל. ובעמדם על כונה זו אמר אחד מהם: אין עצתינו טובה, כי איך נלחם עם הישמעאלים מלומדי מלחמה והם רבים ואנחנו מעט, והם יש להם כלי מלחמה ולנו אין לנו אפילו מחט קטן, אם טוב בעיניכם נשים פנינו נגד היהודים, כי הם עם רפים וחלושים ואין עוזר להם, ועם אצבעותינו לבד נוכל להפילם, וכאשר נתחזק עם שלל היהודים ועשרם כי רב הוא נקח כלי מלחמה, ויוקבצו אלינו עוזרים רבים, ואחר זה נלך ללחום נגד ישמעאל, והרי מלחמתנו בטוחה! בהיותם בעצה זו הלך דרך שם יהודי חייט, והעני לא ידע על מה היו עומדים, ולעג עליהם ועל ענינם, ואז בחמה שפוכה קפצו הרועים עליו ועשו את בשרו ככברה, ואיש אחד חטא ועל כל עם היהודים יצא הקצף, כי עלה בלבם להכרית שם יהודי מעולם. ואחרים כתבו, כי סבת שנאתם היתה ויכוח אשר עשה אחד מהם עם יהודי אחד, ונמשכה מריבה ביניהם, וכאשר ראו הרועים שהיהודי היה מחליש ענינם, הרגוהו. ומשם נמשכה הרעה לכל המקומות אשר השיגה יד הרועים. אז שלחו היהודים שלוחים למלך צרפת, והיטב חרה לו מאד, כי מלך חסד היה, ושלח רצים דחופים בכל עיר ועיר להשאיר את השריד, וכן לכל הכומרים שיעמדו נגד הרועים ויבטלו מחשבתם הרעה, כי לא באמונה הם עושים, ואם אותותם אמת – שיבואו לפניו, כי הוא יעזרם וילך לפניהם ללחום מלחמתם. והרועים לעגו על הדברים ושחקו מאד מאד. ואז היהודים העניים שלחו במרוצה לאפיפיור, והוא צוה חרם גדול בכל המקומות שיקומו נגד הרועים, ולא הועיל, כי הרועים היו רבים ואנשי הכפרים נלוו עמהם. וכן כל מרי נפש ראו עת מזומנה נגד היהודים, ויקומו הרועים ויהרגו את כל היהודים הנמצאים במקום ההוא, לא נמלט מהם איש. ומשם הלכו למרדיל והרגו שם כל היהודים הנמצאים, לבד מעט מזער שנתנו נכסיהם לשרים שיחביאום בבתיהם. וכאשר נודע הדבר לשר טולושא, שלח פרשים וצוה להם שיתאמצו לתפוש מן הרועים ולאסרם ולהביאם לפניו לטולושא. הלכו הפרשים ותפשו מהם רבים, והביאו עשר עגלות, והגיעו לטולושא בלילה, ויקומו הכומרים אשר בעיר, והתירו הרועים. בבקר הרימו קול ואמרו: איך נעשה נס לרועים? כי התירם המושיע, והוא מורה אמתת ענינם! ותהום כל העיר, ושמו פניהם להציל הרועים מיד המלצר טולושא, והוא היה מבקש להרגם, ולא ראה כח בידו. והיהודים אשר ברחו למגדל נרבונה, כאשר שמעו איך נתפשו אותם הרועים, ולא ידעו מה נהיה אחרי כן, אמרו: מעתה אין פחד כי כבר נפלו הרועים! ומהרו לצאת מן המגדל, וקבצו עליהם הרועים בדרך, והיהודים היו מתאמצים כנגדם, ויצאו אנשי כפרים לעזר הרועים, ונפלו מן היהודים מאה וחמשים איש. וכאשר שמע מלצר טולושא, יצא הוא בעצמו נגד הרועים, ומצא שכבר נאספו שם עם רב, ולא רצה ללחום, ובקש להוכיחם, והם בקשו לשלוח בו יד, והוכרח להשיב אחור ימינו, ושב למקומו. והאיש איש חסד, ושלח לכל היהודים אשר בסביבות שלא יצאו כי אם בבטחון, וכאשר יבואו הוא ישלח פרש קרובו שיוליכם לעיר קרקאשונא, כי היא עיר בצורה ויוכלו להנצל שם. וכל היהודים אשר באו מסרם ביד הפרש, והזהירו מאד שיזהר בשמירתם בנפשו, כי אין עליהם חטא מות, ואנשי הכפרים נתיעצו עם הפרש, והוא מכרם, וקמו בלילה, ויהרגו כל היהודים.

ותבער האש הגדולה הזאת בכל מקומות אינגלאטירא ובורדיליש וקשטיל שרזין ואגינאש, ובכל אותם המקומות הלכו הלוך והרוג. ומשם לעיר ביגוררה, ומשם למורציין, ומשם לקונדון, ולא השאירו פליטה. אלו הן עיירות גדולות, כי מהקטנות אין מספר. וסוף הדברים נהרגו מיד הרועים מאה ועשרים קהלות.

ובקשטיל שרזין נאספו רבים מהיהודים, והרועים בקשו לשבור הדלתות, וכי ראו היהודים שאבד מנוס מהם, אמרו: טוב לנו להרוג את עצמנו ולא נפול ביד אלה! והפילו ביניהם גורלות, מי יהרוג את מי, והרגו אלו לאלו מאתים נפשות, ושנים הפילו עצמם מן המגדל.

וכאשר התחזקו הרועים, שבו לעיר טולושא, והמלצר יצא עליהם בחן ובתחנונים ואמר להם: אחי ובעלי אמונתי אתם! לא כאלה היהודים הפושעים, אבל נראה לי, שאין לכם דין להרגם, כי אם להכריחם על דת מושיענו דת אמת, ועוד שהכתב לא אמר אלא שתבואו נגד הישמעאלים. והשיבו הרועים, שאם יקבלו היהודים אשר מטולושא דת ישו שיסלקו ידם מעליהם. אז המירו כלם את דתם ולא נשאר בדת היהודים לבד אשה אחת אשר נחבאתה בבית שר אחד מכירה.

ובעיר גאשקונא כלם נהרגו, לבד עשרים שברחו לעיר לירידה.

ובכפר לואיש היו שלש מאות נפשות, ועשירים גדולים היו, ונתנו נכסיהם לשר אחד שיצוה פרשים עמהם שיביאום בבטחון למלכות אראגון, ובצאתם יצאו עליהם מן העיר, ונהרגו כלם.

ובמלכות אראגון היו בצרה עצומה, ונאספו כלם לכל עיר מבצר, וכן שלחו אל האפיפיור, והוא צוה לכל ההגמונים שתחת ממשלתו שיטילו חרם על הרועים שישובו מדרכם, ולא הועיל. והגמון טולושא בן מלך אראגון היה, ועזר את קהל לירידה וניצולו, וילכו הרועים בכל מלכות אראגון וכמעט נאבדו כלם, לולא כי מלך אראגון מלך חסד היה, והתאזר על הצלת קהלות מלכותו. ושם פרשים ושומרים בכל מדינה ומדינה, ועם כל זה לא היה מועיל, אלא שהאדון דון אלפונסו בן מלך אראגון שם נפשו על דבר משפט, ובא לעיר אושקא, ותפס מהם ארבעים, ותלה אותם על עץ במצות אביו. וכן בהר סגור תפש מהם, ותלה אותם, והבעירם מכל מלכותו. גם מלך צרפת הכריז בכל מלכותו, כי כל הנמצא מן הרועים יהרג.

ויצאו הרועים ממלכות אראגון ויבאו במלכות נאבארה, ובאו לקהל פאנפלונא, וברחוק משם שלש פרסאות, ושם המקום מונריאל, היו היהודים רבים, ויכו ברועים מכה רבה וילכו משם.

אחר זה אמר האדון דון אלפונסו לאחד מפרשיו הגדולים, שאם יוכל לאזור כח נגד הרועים ולהכות את הנער יעשרנו עושר גדול וינשאהו על כל שריו. אמר הפרש: ואיך אלך נגד כונת האל? אמר לו דון אלפונשו: אם הוא כונת האל – הוא יציל את הנער מידך, ואם הוא שקר – אתה תמיתהו! הלך הפרש ועשה מלחמה, והתאמץ לקרב אל מקום הנער, והשליך עליו חץ ונפל לארץ. ויראו הרועים כי מת גבורם, וינוסו ויבאו חמש מאות איש אשר לא ידעו מיתת הנער לעיר טודילה. וכאשר שמע הפרש, יצא אליהם והרג מהם אין מספר, עד שנתפזרו אלו מאלו, והיו כדמות בורחים מממלכה לממלכה. וכאשר ראו השרים וההגמונים כי הרועים נחלשו, היו עושים בהם שפטים מכח חרם האפיפיור, ובזמן מועט ספו תמו הרועים כי אותם שלא נפלו ממכת חרב נפלו ממכת דבר, לא נשאר מהם שריד, אבל את אשר כבר עשו אין מרפא.

כן מצאתי בספר דברי הימים למלכי ספרד, והעתקתי אותו מלשון לעז ללשון הקדש, ושמעתי כי בעיר טודילה היו עשירים גדולים, וכי ראו אבדן העניים מכל מה שעבר, התנדבו וקבצו באוצרות חטים ושמן לתת לעניים לשלש שנים. וכאשר ראו היהודים החשובים אשר בצרפת ואשכנז גמילות חסד אחיהם, עשו גם הם כדרך רחמנים בני רחמנים גומלים חסד עם אחיהם בעת צרה וצוקה, ישלם ה' פעלם!

תוכן העניינים

שבט יהודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה