שבט יהודה· רבי שלמה אבן־וירגה
השמד העשרים וששה
בשנת חמשת אלפים מאה וששים ליצירה היתה מגפה חזקה ועצומה בכל גלילות אשכנז ופרובינצה ובכל גלילות קאטאלוניא, ובכל ספרי דברי הימים לא ספרו כמותה ולא נשמעה, לבד מגפת רומי וגלילותיה אשר כמעט חשבו שיכלו כלם, ובענין הכללות לא נשמעה כמוה. וקמו קצת מגויי הארצות ואמרו, שהיהודים היו משליכים סם מות בנהרות, ושמשם נמשכה המגפה. אז נקבצו כלם, והלכו וצעקו לפני המלך, וספרו לו כל המאורע.
שאל המלך: ומהיהודים יש מתים במגפה? השיבו העם: מהם לא מת אחד! אמר המלך: ואם יטילו סם בנהרות – הם מה ישתו? אמרו למלך: שותים מי בורות. אמר המלך: ושאר ארצות שאין להם מי בורות מה ישתו? וזה אני משיב לפי דבריכם, כי לפי האמת הוא נמנע שמזה נמשכה המגפה, כי כמה סם יטילו בנהר אחד שלא יתבטל ברוב מימיו, ועוד שאותם מים מי נהרות רצים ובאים אחרים במקומם והבאים אין בהם סם, ועוד המת מסם המות אינו מוציא מורסא, ועוד לכו עתה אתם ושתו מי בורות ותראו אם נצלתם מן המגפה או לא?
וכי ראו העמים רצון המלך יצאו משם, אבל כי ראו איש יהודי לועג עליהם לאמר: מה הוא עלילותיכם? התאמצו שנית ובקשו עדים כרצונם, ובאו והעידו איך ראו יהודים הולכים בחצי הלילה, ומטילים דבר בנהרות, ולא ידעו מה, והיו לוחשים לחישות על הנהרות ולא הבינו. וכל כך באו עדים והעידו, וכל כך באו מספרים רעות על היהודים, עד שהמלך אמר: לא יהא אלא ספק – ראוי לגרש אותם! קמו העם ואמרו: אחר שהמיתו ממנו עם רב – איך ילכו בלי עונש? והם עשירים מלאים מיגיענו ומן הרבית שאכלו ממנו, אלא יצוה המלך שימירו דת, ואם לא – שיהרגום! והשרים עזרו בזה לאמר שימירו דת.
ואז היו גזירות כוללות בכל ארצות אשכנז וארצות פרובינצא וצרה וצוקה אשר לא נהיתה כמוה, ומכל מקום האשכנזים עמדו על קדושת האל הגדול ועל תורתו ולא המירו כבודם.