אור ברסלב
שבט יהודה השמד העשרים וארבעה

שבט יהודה· רבי שלמה אבן־וירגה

השמד העשרים וארבעה

השמד העשרים ושלשה

בשנת "כשלחו כלה גרש יגרש" יצא המלך פיליפו המגרש לצוד ציד, ומצא צבי רץ, ורץ אחריו בסוסו בכח גדול, והנה לפניו חפירה גדולה, ונפל שמה עם סוסו, ותשבר מפרקתו ומת. וידעו הכל כי אכזריותו על היהודים גרמה לו אותה מיתה, כי כפי הטבע ראו שלא היתה מספיקה אותה חפירה שבנפלו שם ימות.

ואחרי המלך האכזר ההוא קם בנו תחתיו, והוא מלך חסד ואוהב משפט וצדקה, וראה מה שאירע לאביו, ושלח שליח ליהודים שאם ירצו ישובו לעריהם בבטחון גדול, ושהוא ישמרם כבבת עינו, ורבים לאהבת ארצם ומולדתם שבו לעריהם, כי כלל המלכים מלכי ספרד וצרפת והשרים והיודעים וכל נכבדי ארץ אוהבים היו את היהודים, ולא נפלה השנאה כי אם בעם אשר קנאו ביהודים. וקצתם אמרו: נשב באשר ישבנו ולא נביא עלינו רוגז גרושים ולא נוסיף עוד לראותם, ואם המלך יבטחנו והעם יקומו – איך נוכל לבטוח? ובפרט במה שראינו לשעבר כמה גירושים סבבו העם עלינו, ומה הנאה בהבטחת המלך ושופטי ארץ – אם רצון העמים איננו עמנו ומבקשים תמיד רעותינו? ולמקצת ימים שבו ואמרו: לכו ונשובה לארצות מולדתנו, כי היא אמנו, והמלך מלך טוב וישר, ומה שיצא מפיו יקיים! ושבו לאותן ארצות, ובררכים שללו אותם עוברי דרך, ושלח המלך חוקרים ולא נודע מי הם, וצוה המלך שיתנו ליהודים מאוצרותיו בגד ללבוש ומזון לאותה שנה, כי על פיו באו בצל קורתו וישבו לבטח בעריהם.

תוכן העניינים

שבט יהודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה