שבט יהודה· רבי שלמה אבן־וירגה
השמד החמשים וחמשה
במקום אחד קרוב לפיס היתה שם אניה גדולה מגוים, והנערים נערי בני ישראל היו הולכים קרוב אל המקום ההוא הנקרא שליא לקושש סמוך לים מאשר ימצאו להשיב נפש, ובעל האניה קראם בשפת הים ונתן לכל אחד פרוסת לחם, וכי ראו הנערים לחם שמחו מאד, והלכו בבשורה זו לנערים אחרים. וביום השני של השמועה באו נערים שם על שפת הים כמאה וחמשים. אמר להם בעל האניה שיכנסו בספינה ויתן להם לחם לשובע, וכאשר נכנסו הרים הוילון והוליך לכלם. וכאשר נשמע במחנה העברים, ובפרט כאשר שמעו הנשים, קפצו אל שפת הים וצעקו, ואין שם מושיע. ושם עשו אמות הנערים צעקה ובכיה אשר כמוה לא נשמע. והפריץ ההוא הבדיל הפקחים והיפים שבהם ונתנם דורון לשרי הארץ, והשאר מכרם בארץ נכרית.