אור ברסלב
שבט יהודה השמד הארבעים

שבט יהודה· רבי שלמה אבן־וירגה

השמד הארבעים

השמד השלשים ותשעה

טופס הכתב ששלח החכם הגדול אבונשטרוק לקהל קדוש גירונא שנת קע"ג לפרט, כי עמדו בצרה וצוקה בפני האפיפיור גדולי ישראל לבקשת יהושע הלורקי, אשר אחר שנשתמד נקרא שמו בין הגוים מאישטרי גירונימו די שאנטה פי, וסימנו מגדף, כי שאל מאת האפיפיור שיבאו חכמי ישראל לפניו, והוא יוכיח להם שהמשיח כבר בא, והוא ישו, ויוכיח מן התלמוד שלהם.

וזה לשון הכתב:

אצילי בני ישראל, חורי יהודה, אשר בבתיהם וחומותם יד ושם, שם יתנו צדקות ה', שמה ישבו כסאות לתורה ולתעודה כסא התלמוד, שם ישבו מימי קדם, יהי לבבכם לעד! אשר ידעתם מקדם תדעו גם עתה, כי לא ינום ולא יישן מושיענו להצילנו ממבקשי רעתנו, ועץ אחד אשר יצא ממנו וחשב לאבדנו ולהשפיל דת אמת ארצה, הלא הוא יהושע הלורקי, חשב מחשבות להדיחנו, להראות כי הוא נוצרי באמת ושומר האמונה החדשה, ובקש מאת האפיפיור שיצוה ויבאו לפניו ראשי חכמי היהודים, כי רצונו להוכיח מתלמוד שלנו שהמשיח כבר בא, ואמר אל האפיפיור שכאשר יוכיח זה ראוי להכריחם לדת ישו, כאשר יראה לפני רוממות קדושתו ראיות אמתיות.

ואני הנני בא להודיע לכם כל המאורע, וממנו תדעו פרטים למה שתשיבו לאפיקורוס, ותדעו נאמנה כי עברנו מהסכנה דבר שאין לו שיעור, כי היינו לפני כמה הגמוגים ושרים, ורבים היו המבקשים עלינו חובה.

שלוחי הקהלות הגיעו הנה יום ראשון לחדש גינירו, ובפרט שלוחי קהלות ארגון אשר הלורקי שאל עליהם בפרטות שיבאו על כל פנים. ובא מעיר שרגוסה רבי זרחיא הלוי, והשר דון וידאל בן בנבנשתי, ורבי מתתיא היצהרי. ומקלעטיוב – הנשיא דון שמואל הלוי ורבי משה בן מושא. ומעיר גואישקא – דון טודרוס אלקושטנטין. ומאלקויס – דון יוסף בן ארדוט ודון מאיר חלגיואה. ומדרוקא – דון אישטרוק הלוי. וממונריאל – רבי יוסף אלבו. וממונצון – דון יוסף הלוי ורבי יום טוב קרקושה. וממונטאלבאן – אבו גנדה. ומוילייסיט – דון יוסף אלבלג והחכם בונגואה, ורבי טודרוס בן יחייא מגירונא, והאיש נורא מאד.

ונתקבצו יחד כל השלוחים, והסכימו ביניהם מי יהיה ראש המדברים בפני האפיפיור, ומי יתחיל, הנקרא בלשונם ארינגא (Arenga הוא דבור בפני קהל ועדה), והסכימו כלם שיתחיל דון וידאל בנבנשתי, מפני שהיה חכם בחכמות ויודע בטיב לשון לאטין, והסכימו ביניהם שלא יהיה ענינם כמדת היהודים המלומדים בישיבותיהם ליכנס כל אחד בדברי חבירו ולחרף כאשר לא יודה לו, כדי שלא יהיו לבוז בפני האפיפיור, ושינהגו עם יהושע הלורקי וכן עם ההגמונים בישוב ומוסר, ולא יתקצף שום אחד מהם אף אם יחרפוהו, וכל אחד בנחת יאמץ לב חבירו שלא יפול.

אז הלכנו כל השלוחים לפני האפיפיור בעזר אל מציל עני מחזק ממנו, והאדון האפיפיור קכל אותנו בסבר פנים יפות, ובקש לדעת ממנו הערים אשר ישבנו, ושאל את שם כל אחד ממנו, וצוה שיכתב. ומזה חרדה גדולה נפלה עלינו, ובקשנו מן הסופר לדעת טעמו של דבר, ואמר לנו כי אין בזה שום נזק, כי מדרך האפיפיור והמלכים לכתוב דברי ימיהם בספריהם, הכל בפרש.

אחר כך אמר לנו האפיפיור: חשובי עם היהודים! עם הנבחר מאת הבוחר אשר היה בימי קדם ואם נמאסו לאשמתם! אל תיראו מהויכוח, כי לא תקבלו בפני שום אונאה או עול, ינוחו מחשבותיכם, ודברו בלב אמיץ, אל תראו ואל תרגזו. אמר מאישטרי גירונימו, שרצה להוכיח כי המשיח בא, וזה מהתלמוד שלכם לפנינו, יראה אם אמת בפיו או חלום חלם ואתם אל תערצו מלפניו, כי בעניני הויכוח המדה שוה. ועתה לכו ותנוחו בבתיכם, ומחר בבקר בואו אלי.

ומיד צוה שיתנו לנו בתים כראוי, ושיתנו לנו מלחמו, או ממה שנוכל אנחנו לאכול כפי דתנו, וקצתינו היינו שמחים עם דברי האפיפיור, וקצתינו עצבים כמדת היהודים.

ביום השני באנו לפני האפיפיור, ומצאנו כל החצר הגדול מלובש רקמה, והוא מקום הויכוח, ושם שבעים כסאות להגמונים הנקראים קארדינאליש ואובישפוש וארסובישפוש, כלם מלובשים בבגדי זהב, ושם כל גדולי רומי ומבני העיר ומן השרים קרוב לאלף אנשים, וכן היו כל ימי הויכוח. ונמס לבבנו ויהי למים, ועם כל זה אמרנו: ברוך שחלק מכבודו לבשר ודם!

אחר זה התחיל האפיפיור ואמר: אתם, חכמי היהודים, תדעו כי לא באתי ולא שלתתי בעדכם כדי להוכיח מי משתי הדתות אמת, כי ידוע אצלי שדתי ואמונתי אמת, ותורתכם אמת היתה ונבטלה, לא באתם אלא שגירונימו אמר שיוכיח מתלמוד הרבנים שלכם היודעים יותר מכם שהמשיח כבר בא, לכן לא תדברו לפני אלא בדבור זה לבד.

ואחר זה החזיר האפיפיור פניו נגד מאישטרי גירונימו ואמר: התחיל אתה להתוכח וישיבו הם!

התחיל מאישטרי גירונימו: "לכו נא ונוכחה יאמר ה' – ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו" (ישעיה א' י"ח וכ').

ואחר זה התחיל דון וידאל בן בנבנשתי הארינגא בלשון לאטין, ושמח האפיפיור מאד מחכמתו ומלשונו, ומתוך הדברים נתרעם על גירונימו, כי הבא להתוכח אין ראוי שיכנס במשטמה, כי אמר "ואם תמאנו חרב תאכלו", כי עדיין לא הוכיח, וכבר שב לשופט ונוקם.

השיב האפיפיור: הדין עמכם, ואל תתמהו במדה זו הרעה כי משלכם היא!

והתחלת דון וידאל היתה: הננו אתאנו לך כי אתה אדוננו! ודון שמואל הלוי אמר אחריו: הראנו אדוננו חסדך וישעך תתן לנו! ובסוף הדברים התחננו לאפיפיור שיתירם מויכוח זה, לפי שהיהודים לא נסו ללכת בדרכי ההקש וההגיון, וכבר התחיל גירונימו החכם בהם, ועניני היהודים כלם הם מדרך הקבלה.

השיב האפיפיור: אם מפני היראה שאלתם שאלה זו, – כבר הבטחתי אתכם ויצא מפי ולא אשוב ממנה, ואם מפני שלא ידעתם דרכי ההגיון כאשר יבוא גירונימו בהגיון והקש – אתם לא תשיבו לו דבר, וכאשר ידבר מראיות מקבלה – השיבו עם קבלה.

אחר זה מפני שארכו הדברים, אמר המלך שילכו לאכול ומחר בבקר ישובו. וכן נעשה. וצוה האפיפיור שרים ונכבדים שילוונו, ואמרנו בלבנו: הלואי שתהא אחריתנו כראשיתנו! וביום ההוא הלכנו לבית הכנסת, ושם קבוץ עצום, ובקול בכיה ובקשה התפללנו לצור ישענו שישיב מחשכנו לאור, ואל יצא מפינו מכשול לפני כל האריות ההם העומדים עלינו. ואז ברוב עם ובנפש שפלה ורוח נמוכה ובלב נשבר ונדכה התחיל רבי זרחיא הלוי, והתחלת דרושו: הדומה בדומה מבריא וההפך בהפך, ואמר בזה פירוש נפלא, לא יובן כי אם פה אל פה, וסיים דרושו בתפלה ובקשה.

ביום השלישי היתה התחלת הויכוח, והתחיל מאישטרי גירונימו ואמר: בתלמוד שלכם כתוב: "שיתא אלפי הוי עלמא, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, ושני אלפים ימות המשיח". הנה ממאמר זה הדבר ברור, שבשני אלפים אחרונים בא המשיח, מי הוא – כי אם מושיענו! ואל זה האריך הלורקי ודרש כחפצו, עד שאמר לו האפיפיור גירונימו: ידעתי זה ימים כי דורש גדול אתה, אבל לא באנו לזה כי אם להוכיח מה שנדרת, לכן הזהר שלא תלך אצל דרשות! והפך פניו לשלוחים ואמר: תשיבו אתם על המאמר!

אמר דון וידאל בן בנבנשתי: אדוננו האפיפיור! נדע תנאי המשיח, ואז יתבאר אם כבר בא, שאם ימצאו במי שבא תנאי המשיח גם אנחנו נודה בו.

אמר האפיפיור: אין זה תשובה למה ששואלים לכם, כי הדרוש לא היה על תנאי המשיח, אלא שאותו המאמר אומר שכבר בא, וכבר באתם למדת היהודים בויכוחים שישאלו להם בדבר אחד וישמטו עצמם לדבר אחר.

השיב דון וידאל: אדוננו האפיפיור! התחלתנו היא מדת החכמים, כי תחלה ראוי לדבר בעצם הענין ואחר כך במקריו. וכן כתב הטבעי. אבל אם לא יראה לאדוננו דרך זו – לא נלך בה, ואשוב אל עצם המאמר, ואומר כי גירונימו החכם לקח מן המאמר מה שההנהו, ויש לו בו ממנו סיוע, והניח הדבר המנגד, והנה בסוף המאמר אומר וזה לשונו: "ובעונותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו", וזה יורה בבירור שלא בא.

השיב גירונימו: כפי זה לא הבנתם המאמר, או אפשר שאתם עושים עצמכם כמי שאין מבין, והוא כי "ושני אלפים ימות המשיח" הוא מאמר הנביא אליהו, והוא אמרו לתלמידיו והם אמרוהו בשמו, כמו שורה לשון תנא דבי אליהו, וזה מפורסם לתלמודיים, והם או אנשי התלמוד שקבעו המאמר בספריהם שאמרו "ובעונותינו שרבו", וזה כפי דעתם שישו אינו המשיח, אבל אליהו הנביא כפי מה שהוא נביא וידע האמת אמר "שני אלפים ימות המשיח", כפי מה שנודע אצלו בנבואה.

השיב רבי זרחיה הלוי ואמר: אדוננו האפיפיור! כל מי שבא להוכיח דרוש – איך יוכל להוכיחו בדבר שיסבול פירושים ואם יקרא ראיה מופתית? הנה גירונימו אומר שסוף הלשון התלמודיים אמרוהו, ועשה פירוש זה לאמת דעתו, והמנגד יאמר שסוף הלשון ותחלתו הכל אליהו אמרו, וזה לאמת סברתו נגד החולק, ואם אין לאחד מהם ראיה או מופת על פירושו, לפחות ישאר הדבר בספק, ואיך יוכל להוכיח משם גירונימו מה שרצה להוכיח? כי החולק יאמר: אם אתה באת להוכיח משם עם פירושך – אני אעשה פירוש אחר ולא תוכיח! וכאשר תאמר לי: ומנין לך? אני אשיב: ומנין לך? ועוד שכיון שהוא בא כנגדנו עם תלמודנו – הנה הוא היודע כי דרך תלמודנו הוא זה, כי כאשר הפירוש אינו מוכרח מקשה שכנגדו ואומר: ודלמא? ואם אינו משיב – נשאר הדבר דחוי עד שהולך בעל הפירוש ומבקש אוקמתא אחרת. ועוד שיותר ראוי שנאמר על לשון אחת שאיש אחד אמרה משנאמר ששנים אמרוה, ובכיוצא בזה רגיל התלמוד לומר: אמר רב אשי או אמר פלוני: בעונותינו שרבו יצאו מה שיצאו! ועוד, שלכן אמרנו בהתחלתנו לפני אדוננו שנראה אותו שבא אם יש לו תנאי המשיח או לא, וזה שאם מצאנו לאיש ההוא תנאי המשיח – אז נהפך המאמר לפירוש גירונימו, ואם לא נמצאו בו תנאי המשיח – הנה פירושנו אמת.

אמר האפיפיור: בלי ספק מה שאמרתם שכל שבא להוציא איזה דבר שראוי שיהיה בדבר מוסכם ומוכרח שלא יסבול פירוש אחר.

השיב גירונימו: אדוננו האפיפיור! אין עניני תלוי במאמר זה לבד, כי יש לי מאמרים אחרים רבים.

השיב האפיפיור: כבר יצא זה ממדת מתוכח נוצרי וחזר למתוכח יהודי הבורח לצד אחר כאשר נחלש מהצד הראשון, ראוי שתשיב לדברי היהודים על המאמר ההוא.

השיב גירונימו: והלא כמה זמנים קודם שגלו היהודים בא אליהו, ובהכרח שנאמר אומרו "ובעונותינו שרבו" איש אחר אמרו אשר נמצא בגלות, ואף כי נאמר שתלמידיו אמרוהו – והלא תלמידיו סמוכים היו לו? אלא שהתלמודיים אמרוהו ועם סברתם, כמו שאמרתי.

השיב דון וידאל ואמר: אדוננו האפיפיור! ויהיה כן שהתלמודיים אמרוהו – נבוא למה שאמר אליהו. הנה אמר "ושני אלפים ימות המשיח", אם המשיח כבר בא – היה לו לומר "ובסוף הארבעה אלפים יבוא משיח", או שיאמר "ובהתחלתו יבא המשיח", רוצה לומר, בהתחלת האלף החמישי, או "בזמן פלוני יבוא משיח", ואם כן אפשר שיבוא בסוף.

השיב גירונימו: כי רצה לומר שכל המשך זמן שני אלפים יהיו זמן המשיח, ואחר כך בשביעי העולם חרב.

אמר רבי יוסף אלבו: גם זה מתורץ עם מה שכבר נאמר, והודה בו אדוננו האפיפיור, והוא כי נעשה פירוש אחר ואין הכרח לפירושך. ועוד התלמודיים אשר בהם באת להוכיחנו, הם קבעו אותו מאמר בתלמוד, ולא הו קובעים דבר שהוא כנגד סברתם, והם אמרו כי שני קיצין יש למשיח: או זמן שנשבע האל או זמן שיהיו ישראל מורצים וישובו בתשובה, ולכן לא שם המאמר זמן קצוב לימי המשיח, אבל אמר "ושני אלפים ימות המשיח" רצה לומר מוכנים לבוא המשיח, ואם יהיו היהודים ראויים יבוא בהתחלה, ואם לא יהיו ראויים בהתחלה ויהיו באמצע יבא המשיח באמצע הזמן, ואם לא יהיו ראויים באמצע ויהיו ראויים בסוף יבוא משיח בסוף, אבל לא יעבור מאותם שני אלפים שלא יבוא.

אמר האפיפיור: ולמה לא תאמרו שאם יהיו הנוצרים ראויים יבוא מיד ואם לאו שיתארך עד סוף שני אלפים?

אמרו השלוחים: אין אנו אומרים שיבוא גואל אלא למי שיושב בגלות, כי היושב בהשקט – מה צורך לו לגואל? והמשיח הוצרך לעם היושב בגלות ושעבוד.

אמר גירונימו: ולמה לא תאמרו כפירושי?

השיבו השלוחים: ולמה לא תאמר אתה כפירושנו? וכבר אמרנו שהדבר שאינו מוכרח אין ראיה ממנו, וכבר הודה בזה האדון האפיפיור ולא ישוב אחור, ואתה ידעת מעלת וחשיבות רבינו שלמה יצחקי זכרונו לברכה – ופירש כפי פירושנו.

אמר גירונימו: במקומי אני עומד ובדתי, שהמשיח כבר בא, ואתם אומרים שלא בא, ועליכם להביא ראיה שלא בא.

אמרו השלוחים: יאמרו ההגמונים מביני האמת: על מי להביא ראיה? כי אדרבה אני קדום מכמה זמנים שקבלתי תורת משה, ומי שבא להוציאני מחזקתי עליו להביא ראיה.

השיבו ההגמונים: כן הוא בלי ספק כמו שאתם אומרים, ותמהנו מגירונימו כי לא דבר נכונה ולא כמו שנדר בתחלה כי הוא יביא ראיה, ואנחנו כמאמר האפיפיור להחזיק האמת באנו.

אמרו השלוחים: כבר הראנו אדוננו האפיפיור מה ששאלנו מאתו "הראנו ה' חסדך", ועליכם ההגמונים הקדושים אמר "וישעך תתן לנו", ולא כמו שהתתיל גירונימו ואמר "חרב תאכלו", האם יחשוב שהפצרנו בקיום דתנו על ההצלחות והמלכיות שהגיע לנו בקיומה? הממשלה והכבוד שלכם יהיה כאשר ראינו היום, ומיום באנו תכלית גדולתכם וחשיבותכם ראינו לא החזקנו בתורה זו, אלא שתורתנו נתנה לנו בששים רבוא ובמופתים חזקים ובהגלות כבוד האל, וחשבנו שאין לנו רשות לצאת ממנה אלא כאשר יבוא הנותן בעצמו ויאמר: האמינו בפלוני! ולא כאשר יבוא גירונימו ויאמר לנו: עזבוה! וכונתו בזה אולי ישיג למעלתכם, ובוחן לבבות הוא יודע מה שלבו.

השיב גירונימו: מה שבלבי הוא מה שאמרתי שמשיח כבר בא, ואין זה המאמר אשר שמתי יסודי בו, ואיש את רעהו יעזורו.

אמר האפיפיור: כבר אמרתי לך שאין זו טענה, ומה שאמרת, איש את רעהו יעזורו – ווי לו למי שצריך עמודים להעמידו ואין לו כח מעצמו, כי הגפן מצד חומר שלה צריך לעמודים להעמידה, מה שאין צריך ארזי לבנון אשר הוא להפך כי הוא סומך לאחרים.

אחר זה פטרנו האפיפיור, והלכנו בשמחה לאכול לחמנו, כי ביום ההוא גירונימו לא מצא עזר.

ביום הרביעי התחיל גירונימו במאמר סמוך לראשון, וזה לשונו: אמר ליה אליהו לרב יהודה: אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות – וביובל אחרון בא. אמר ליה: ברישא או בסיפא? אמר ליה: איני יודע!

השיב החכם רבי מתתיה: מאמר זה אינו מאמת כלל שישו הוא המשיח, שהרי לא בא בזמן ההוא, כיון שאינו עולה למספר היובלות.

השיב גירונימו: אני בהתחלתי לא אמרתי שישו הוא המשיח, אלא שמשיח כבר בא, ואם היה זה לעשר שנים או עשרה ימים – הכל שוה.

אמרו השלוחים: יראה אדוננו וישפוט! ואם אינו ישו אשר נראה בו סימן מגדולה וחכמה – מי יהיה? מטיאו השוטה או מראישטי הסכל?

אמר האפיפיור: ולמה לא הבנתם לגירונימו? והוא משלכם בעלילה בא לכם! שאם תאמרו שכבר בא כפי הנראה מהמאמר נתבטל הויכוח, ואם תאמרו שאפשר שבא אבל אינו ישו – אז יאמר לכם מה שהקשיתם לו: אם הוא מאטו או פיקו?

אמרו השלוחים: היטבת אדוננו לראות, ואנחנו לא נדע את אשר בקשה השנאה התחבולה.

אחר זה אמר רבי מתתיה לגירונימו: האדון החכם! עד שאתה מביא ראיה מן התלמוד שהמשיח כבר בא – למה לא תביא ראיה להפך מן התלמוד עצמו שאמר: תפח רוחם של מחשבי קצים!

ענה האפיפיור ואמר: כבר שמעתי מאמר זה וחפץ הייתי לדעת פירושו.

אמר רבי מתתיה אין לנו פירוש אלא הפשט, והוא שמקלל מי שעושה חשנונות ואומר מתי יבוא משיח, כי ימשך מזה נזק גדול לעם, כי כאשר יגיע הזמן ההוא ולא יבוא – יתיאשו וירפו הלבות המקוים ישועה ונאסרים בכבל ובמאסר התקוה. ועוד כי יש בזה עון, כי האל הסתיר ענין זה מכל העמים ומכל הנביאים והוא חושב לגלותו.

ועל זה כעס האפיפיור כעַ עצום ואמר; אי עם שוטים. אי המאוסים! אי התלמודיים הסכלים! וכי דניאל אשר חשב הקץ – האם היה ראוי שיאמר עליו "תפח רוחו"? נראה באמת כי פושעים ומורדים אתם והם.

ענה דון טודרוס ואמר: אי אדוננו האפיפיור! אם התלמודיים כל כך סכלים בעיניו – למה מביא ראיה מהם לאמת שהמשיח כבר בא? אין מביאים ראיה מן השוטים!

ועל זה כעס האפיפיור יותר. אז שב דון וידאל ואמר: אדוננו האפיפיור! אין מחוק קדושתו שיכעס בעניני הויכוח, וכמו זה הרשות נתונה, אלא שיש לנו עון אחר ונכשלנו בדברינו, ועל כיוצא בזה אמרנו: הראנו אדוננו חסדך!

ענה האפיפיור: לא תחשבו להדיחנו בדברים! מה תשיבו לאותו מאמר שאמר "תפח רוחם של מחשבי קיצים"?

אמר דון וידאל: לשון "מחשבי" בלשון העברית הוא המחשב ומוציא דבר על פי החשבון, אבל הנביא או מדבר ברוח הקדש לא יקרא "מחשב" אבל "רואה", שכן אמר הנביא (שמואל א' ט' י"ח): "אי זה בית הרואה", בנבואת דבר אמיתי.

ועל זה נתפיס האפיפיור ואמר, כי באנו לדבר אמת זה נראה לנו וכן יתישב בלב נבון.

ויצאנו משם ביום ההוא, ובבקר הלכנו לדרכנו, אבל בבתינו נמשכה קטטה עצומה בינינו ובין רבי מתתיה ורבי טודרוס, כי לא שמרו ולא שמו מחסום לפיהם. וכי באנו אמרנו לגירונימו: אדוננו החכם! עד שאתה מביא ראיה מן האמוראים לומר שבא המשיח – למה לא תביא ראיה מהאחרון שבהם וראשם, הוא רב אשי, שאמר: עד השתא תסתכי – מכאן ואילך לא תסתכי! כי יראה שלא בא באותו זמן.

השיב גירונימו: זה כבר אמרתי לכם, שאין להביא ראיה ממי שאינו מאמין שבא המשיח, כי הוא דבר כפי דעתו ואמונתו, אבל המאמר הראשון אליהו הנביא אמרו, והוא כנביא ידע האמת.

אז קמו השלוחים ואמרו לו: אדוננו! הודיענו: רב אשי פקח היה או סכל? רשע היה או צדיק?

השיב גירונימו: אין זה שאלה, כי חכם גדול היה וחסיד בפי הנראה ממאמריו.

אמרו לו: אם כן – איך היה מכחיש דברי הנביא אליהו? לכן על כרחנו צריכים אנו לומר אחד משני דברים: או שאותו אליהו אינו אליהו הנביא ונשתבש באותה סברא, או שהוא אליהו ורב אשי הבין כונת מאמרו ופירש מה שפירש, שאם היה מסופק היה נוטה להחמיר בדברי הנביא, ולמה נבקש אנחנו להתחכם ביותר מזה?

השיב גירונימו: אפילו אודה לכם שזו היא כונת אותו המאמר, מה תאמרו במאמר השני מחשבון היובלות, כי אין לו פירוש אחר אלא מה שפירשתי?

קפץ רבי יוסף אלבו ואמר: כונת מאמר זה הוא לומר שלא יהיה העולם פחות מזה, אבל אפשר יותר, כי האומר "לא אתן זה בפחות מעשרים" לא יתחייב שלא יתנהו בארבעים או חמשים, אבל אפשר שיהיה יותר ויותר, וביובל האחרון יבוא משיח.

אמרו ההגמונים: לפי זה אין זמן קצוב למשיח.

השיב רבי מתתיה: אין זה לנו תמיהה. כי גם לכם אין זמן קצוב, שהרי אמר "ושני אלפים משיח".

ובתוך הענינים השגחנו וראינו שהיו כותבים כל דברינו, ורעדה עצומה נפלה בלבנו, כי אמרנו שהכונה היתה כי הסופרים יזיפו, ואחר כך יאמר האפיפיור: כך אמרתם! ומצאנו נתפשים בדברינו, ולא היינו יכולים לומר שהסופר זייף והוא מפורסם לאפיפיור. והסכמנו משם והלאת להשמר בדיבורנו ולשתוק האפשר ולא יכולנו, כי דבר האפיפיור להשיב בכל לאיש ההוא גירונימו, ואם לא נשיב – אחת דתנו למות, ועל זה נתיעצנו שלא ידבר אלא אחד ממנו, ואם יראו דבריו אל האפיפיור הרי טוב, ואם לאו – נאמר שאין תשובתו הסכמת כלנו, וכי הוא טעה, ואין דעתנו דעתו.

וביום ההוא נשלם הויכוח.

וכי שבנו בבקר ברעד ופחד, התחיל גירונימו מאמר אחר, וזה לשונו: הוה עובדא בחד גברא וכו' עד איתליד משיחא, אמר רבי יודן: מקרא כתיב (ישעיה י' ל"ד וי"א א'): "והלבנון באדיר יפול ויצא חוטר מגזע ישי", הנה מבואר ממאמר זה מה שלא תוכלו להכחיש שביום החורבן נולד המשיח.

השיב החכם דון אסטרוק: מאמר זה כבר דברו בו גדולי עולם בויכוח מאישטרי משה עם פראי פול, והתחלת הויכות היה כי פראי פול רצה להוכיח בי היהודים ראוי שיקראו כנעניים בעבור שתפשו מעשה כנען וישבו בארצם, והנוצרים ראוי שיקראו ישראל לפי שנכנסו במקומם.

אמר האפיפיור: מה השיב על זה המאישטרי?

אמר: תשובתו הוא כי הנכנס במקום אחר ראוי שיירש חפציו, ואם הנוצרים נכנסו במקומנו – למה לא יירשו חפצנו האמתיים, והם: נבואה ואש מן השמים ואורים ותומים וכיוצא? והנה אנחנו היהודים כאשר אבדנו דברים אלו מעולם לא מצאנו אותם ביד אחר, אשר יראה מזה שכונת הנותן לשומרם עד יראה אם נשוב וישיבם אלינו כבראשונה.

אמר האפיפיור: ובפני מי היה הויכוח?

אמרו: לפני המלך החסיד דון פידרו הזקן.

שאל עוד: ופראי פול מה השיב למאישטרי משה.

אמרו: שתק ולא ענה!

השיב האפיפיור: המלך ההוא חסיד היה ולא חכם, ופראי פול שלא השיב אין זה מחכמתו, כי יכול היה לומר שאנו אין אנו צריכים לדברים ההם, אחר שבא מושיענו והבטיחנו ישועת הנפשות ונכנס במקום אדם להציל נפשות האבות, ואיך שיהיוּ הדברים אין בזה תשובה למה שאמר המאמר שכבר נולד המשיח.

אמר דון וידאל: המאישטרי פירש שאין הכונה שנולד בפועל, ואפילו נאמר שנולד בפועל אין בזה סתירה, כי אפשר שנולד ביום ההוא והוא חי בגן עדן, והרמב"ם כתב שלא נולד משיח ביום החרבן, אבל רצה לומר שמן היום ההוא והלאה בכל דור ודור נולד אדם ראוי להיות משיח אם ישראל יהיו ראויים, ואומר הדברים האלה כונתו היתה לעורר הלבבות אל התשובה ולפרש להם כי אין המשיח תלוי בזמן קצוב כמו שהיתה גלות בבל. וכן פירש דון חסדאי.

השיב האפיפיור בכעס ואמר: כי באתם לחצרותי לא היה להגיד לנו מה אומרים מפרשים שלכם אלא מה תאמרו אתם, ומה לי לפירושי הראשונים? ודברי הבל והתול לומר שנולד ולא בא, שאם הדבר תלוי בזכות היהודים – למה נולד? יתעכב הדבר ויולד ביום שיהיו מוכנים וראויים!

אמרו השלוחים: ואם ראויים היום ויולד המשיח היום – האם תנוק בן יומו יוכל להנהיגם? ומשה בן שמונים שנה הוצרך לעזר אלוה ולאחיו ולשבעים זקנים!

אמר האפיפיור: כן היה ששים רבוא ויותר.

השיבו השלוחים: במקום שתרבה ההשכלה אין צורך לשופט, כי שכלו של אדם ראוי שיהית שופטו, והדור ההוא כפי קבלת התלמוד דור דעה היה, ואנחנו יתושים בערכם, ואיש ממנו לבדו צריך עשרה שופטים כפי מעוט השכלתנו.

אמר האפיפיור: בזה אני מודה לכם, כי כל אחד מכם היה צריך מלך אחד ושופט אחד, ונשוב לעניננו.

אז קם אחד מתושבי רומי ואמר: אדוננו האפיפיור! יש שמות משותפים, וזה מוסכם ליהודי ולנוצרי, ו"נולד" הוא שם משותף, כמו (תהלים צ' ב') "בטרם הרים יולדו" (משלי כ"ז א') "מה יולד יום" (איוב ט"ו ל"ה) "הרה עמל וילד און", וכל אלו לשון שעלה במחשבה הוא, ועוד כי אומרו "באדיר יפול" ואחר כך "ויצא חוטר" אינו מוכרח שיהיה מיד, ואפשר לימים הרבה, ובא הכתוב לנחם אותם על אבדן המקדש ולומר להם שעוד ישובו לקדמותם, ואם אפשר שכן הוא פירוש הפסוק – מי נתן כח לבעל המאמר לומר שמיד יבוא? אלא נראה שכפי חשיבות המשיח עלה במחשבה. וכן אמרו התלמודיים: שבעה דברים קדמו לעולם ואחר מהם שמו של משיח. והנה אמרו לשון בריאה ולא היה בעולם, אלא שרצה לומר שעלה במחשבה, לפי שמוכרח לתכלית הבריאה שיבואו כל העולם להאמין באל אחד. וכן נאמר, כי ביום החרבן עלתה במחשבה בריאת המשיח, אבל לא היו ראויים שיבוא מיד, כי עדין היו צריכים התכת הגלות לעונות ראשונים ולהתם כל פשע וחטאת.

וביום ההוא נתבטל הויכוח.

ובבקר כששבנו אמרנו לגירונימו: הנה התרגום אומר "אתילד" ומצאנו בפסוק "נולד", שרוצה לומר עתיד להיות נולד, במו שנאמר (מלכים א' י"ג ב'): "הנה בן נולד לבן ישי", והיה אחר חמש (ארבע) מאות שנה.

השיב גירונימו: מלת "נולד" לא תעשה הוראה זמנית, כי רצה לומר או יהיה נולד או היה נולד.

אמרנו בלנו: וזה הוראה וסיוע למה שאמרנו, שאנו נאמר יהיה נולד, ומעתה אין הכרח לפירושך, ונתבטל הבנין אשר בנית.

חזר הגירונימו לתקן דגריו הראשונים ולא יכול, ונתבייש הרבה, והאריך שם בראיות אחרות, וכלם הבינו שהיתה הכונה לתקן את אשר עוות. וכי ראינו ידינו על העליונה אמרנו: טוב לנו עתה אם נוכל לישמט בכבוד! ושמנו שרים על ידי שוחד ידברו עם האפיפיור וכן הגמונים רבים שידברו עם ישוע הלורקי לבטל הויכוח, ולא יכולנו, כי האפיפיור אמר: על כרחו של גירונימו יוכיח מה שנדר!

ובבקר פרשת זכור אמר האפיפיור: אתם היהודים דברים מבהילים אתם אומרים, כי מי בעל שכל שיאמר שנולד המשיח וכי הוא חי בגן עדן כמה שנים, ואיך הוא חי אלף ארבע מאות שנה?

אמרנו לו: כבר הקשה זה פראי פול, והשיב המאישטרי כי אדם הראשון חי אלף שנים, וכמו שאפשר לחיות אלף אפשר ביותר מזה, כי לא נאמר מפני שלא ראינוהו, והרי כפי הקבלה חנוך ואליהו עדין חיים בגן עדן.

אמר האפיפיור: הרי זה כמי שמתרץ קושיא עם קושיא אחרת, כי גם זה יוצא מן ההקש.

אז קפץ רבי אשטרוק ואמר: אדוננו האפיפיור! עד שאתם מאמינים במשיח שלכם כמה דברים רחוקים – הניחו לנו להאמין במשיחנו אחת.

ועל זה נתפעל האפיפיור מאד. וחרה לנו פן תצא כאש חמתו, ואמרנו אל האפיפיור: אדוננו! לא יפה דבר חברנו, ואינו בהסכמת כלנו, ודרך שמחה אמר זה, לא מפני שהוא ראוי, כי אין האפיפיור כאחד ממנו זה עם זה! ושבנו למה שהתחלנו ואמרנו: הראנו אדוננו חסדך.

הלכנו לביתנו וצעקנו כלנו על רבי אשטרוק ואמרנו: חמסנו עליך ועל דבריך, כי שמת חרב ביד שונאינו, ולא כן הסכמנו בינינו שנדבר על האופן אשר דברת, והנה ענינינו היו עולים יפה עם האפיפיור, ויותר היה בעזרנו ממה שעזר את גירונימו, ועתה כי האפיפיור כעס – מי יגן בעדנו לולי רחמי שמים? ואין סומכים על הנס במקום שהזכות מסופקה.

וביום ההוא ברחנו משם בושים ונכלמים, ושבנו בבקר בחרדה עצומה ויראה, והאל נתננו לחסד, ומצאנו האפיפיור בפנים מאירות, ושב גירונימו ואמר: אם אתם מאמינים שהמשיח נולד בפועל אני אראה לכם שבבר נגלה.

אמרו השלוחים: אין אנו מאמינים שנולד בפועל, אבל אמרנו שבעל אותו מאמר אפשר שהבין כך.

ענה האפיפיור: אתה, גירונימו, מאיזה מקום תביא ראיה שכבר נולד ונגלה?

אמר: אדוננו האפיפיור! מפני שהם אמרו בתלמוד: אמר שמואל: מנין אתה אומר שביום שחרב בית המקדש נולד המשיח? שנאמר (ישעיה ס"ו ז'): "בטרם תחיל ילדה", ותרגם יונתן: עד דלא ייתי עקא תתפרקו עד לא ייתי זווע חרבנא איתגליא משיחא.

והשיבו השלוחים: תרגום יונתן אינו מהמימרא, ומאמר רבי שמואל לחוד ותרגום לחוד, וכיון לומר שכאשר יבא המשיח יבא פתאום, כמו האשה היולדת פתאום, שנאמר "בטרם תחיל ילדה", ולא כיון התרגום לומר מה שאמר רבי שמואל אלא שבא לגלות שכאשר יבא המשיח יבא פתאום. וכבר גילו חכמים זה ואמרו: שלשה דברים באים בהיסח הדעת.

אמר האפיפיור: די לי שאתם אומרים שכבר נולד המשיח.

אמרנו לו: חס ושלום! אבל אנו אומרים ששמואל בעל אותו מאמר נשתבש באותה דעה וחשב כן, והתרגום שהוא רוח הקדש לא אמר מה שאמר שמואל, אבל פירש הפסוק ואמר שכאשר יבא המשיח יבא פתאום, אבל אמונתו ואמונת כל יהודי שאם יבא אדם ויקבץ נדחי ישראל ויבנה מקדש וכל העמים יאספו אליו ויקראו כלם בשם אל אז נאמר כי הוא משיחנו. וכל מאמר שיאמר הפך זה יש לו פירוש. ועוד אותו מאמר שהביא גירונימו אומר: "ברגליה מתבני מקדשא", ואיה המקדש אשר נבנה בזמן ישו?

ועל זה גירונימו לא יכול להשיב, ותפש דברים אחרים, והאריך, ונתבטל הויכוח איזה ימים עד חמשה עשר לפיבריר ששלח האפיפיור בעדנו. וכאשר באנו לפני האפיור חזר לאותו המאמר דשמואל שאמר נולד המשיח.

אז אמר האפיפיור: לילה זה חשבתי איך הטעיתם אותנו בדברים, כי אמרתם ש"נולד" הוא שם משותף, ויהיה פירושו "יולד" ויהיה פירושו "נולד", ואיך שיהיה – כך היה הענין, שנולד ישו קודם החרבן הרבה, כי הוא נולד בשנת שלשת אלפים ושש מאות ושבעים ואחת ליצירה, וחרבן הבית היה שלשת אלפים ושמונה מאות ועשרים ושמונה, הרי שנולד מאה וחמשים ושבע שנה קודם החרבן?

אמר דון וידאל: אדוננו האפיפיור! יש לנו מוסכם בתלמוד, שאפילו יפרשו כמה פירושים בפסוק אחד לעולם אין גם אחד מהם שיכחיש הפשט, ואמרו בפירוש: אין מקרא יוצא מידי פשוטו! וכאשר יבוא אמורא ויוציאנו מפשוטו אנו אומרים: דרך דרש הוא זה ויש לו סוד או ענין! ולא נאמין לאותה דרשה אם מנגדת לפשט. וזה מוסכם בתלמוד לא יוכל גירונימו להכחישו, לכן יקה אדוננו לפניו הבריביא ויראה כי אותם פסוקים אינם מדברים כלל בענין מושיעכם, שהרי כאשר אמר "בטרם תחיל ילדה" על ירושלם נאמר, כמו שנאמר מיד (ישעיה ס"ו ח') "היוחל ארץ יום אחד", וכן אומר מיד (ישעיה ס"ו י') "שמחו את ירושלם", ואם על מושיעכם נאמר – מה תמיהה היא לומר "מי ראה כזאת"? האם נאמר שהוא פלא שיולד אדם אחד ביום אחד? כל שכן מי שנאמר עליו שהוא חלק אלוה או בנו? כל שכן שאמר מיד (ישעיה ס"ו ח'): "אם יולד גוי פעם אחת כי חלה גם ילדה ציון את בניה"? ומה ענין לידת גוי בענין המושיע? אלא שלעתיד מדבר בזמן קבוץ גליותינו, כי כאשר יתאספו בכח אלהי בפתע פתאום או נאמר "מי שמע כזאת". ועוד איך אמר (ישעיה ס"ו י"ג) "ובירושלם תנחמו" – ואחר לידתו נחרב?

ועל זה אמר גירונימו: כיון שאתם מכחישים מאמרי התלמוד, אני אוכיח מן הכתובים אשר לא תוכלו להכחיש. הנה כתוב בתורתכם (בראשית מ"ט י'): "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבוא שילה", ופירש התרגום: עד דייתי משיחא, והנה אין לכם לא שבט ולא מחוקק – ואיך אמר שלא יסור?

ענה רבי אשטרוק ואמר: כבר אמרנו בהתחלתנו, שכל פסוק או מאמר שיש לו פירושים אין משם הכרח לאמת סברא או אמונה, ואתה האדון גירונימו ידעת פירושי אבן עזרא ופירושי גדולי ראשונים והאחרונים, וגם אנחנו אם תרצה לשמוע נאמר עליו אחד משני פירושים. האחד – שכיון לומר שלא יסור שבט מיהודה הסרת עולמית, אבל פעמים יהיה להם שבט מיהודה ופעמים יהיה לזה הפסק ותסור, והמשך זה יהיה עד כי יבוא המשיח, כי כאשר יבוא המשיח אשר אנו מקוים שוב לא יהיה הפסק. הפירוש השני, כי הנה מצינו במלת "עד יתיב", והיא תנועה מפסקת, ופירושו: לא יסור שבט יהודה לעולם, כי הנה שילה, והוא המשיח, יחזיר השבט ליהודה.

השיב גירונימו: אין אנו מוכרחים להאמין בטעמים, כי התורה לא נתנה בהם.

אמר דון וידאל: אי גירונימו החכם! במה שהוא מועיל לכונתך אתה מאמין, ובמה שאינו נאות לך אין אתה מאמין! ועוד נפרש פירוש אחר: "כי" יהיה עד "זה", כמו (בראשית כ"ח ט"ו): "כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי", וכי כונת הפסוק שאחר שיעשה מה שאמר אז יעזבנו? אלא שפירושו כדרך האדם או המלך האומר לאחד ממשרתיו: לא אעזבך עד שאגיעך להיות שר גדול! כי אין הכונה שיעזבנו אחר כך, וכן אמר: לא יסור איזה מנוי או שררה מן היהודים עד שיגיע שיבוא שילה ולו יקהת עמים.

אמר גירונימו: למה אאמין פירושכם ולא אאמין מה שאמר משה הדרשן אשר הביאו רש"י בפירושו, ורש"י גדול המפרשים למד ממנו, ואמר כי אומרו "לא יסור שבט מיהודה" רוצה לומר לשכת הגזית שנתנה בחלק יהודה, ו"שבט" זה רוצה לומר הסנהדרין, וכיון שסרו הסנהדרין סר שבט יהודה, רוצה לומר הסנהדרין שהיו שם.

אמרו השלוחים: עדין אין אנו מבינים מה ראיה מפירוש זה? ועוד כי רבי משה הדרשן דרשן היה ולא תלמודי, ועוד שהמאמר אינו כן אלא כך אמר יעקב לבניו.

עד כאן מצאתי כתוב וסופו לא מצאתי כתוב. ומפי השמועה אמרו לי, שיצאו השלוחים בכבוד גדול אף על פי שעברו עליהם מצוקות רבות, הם והקהלות המקוים ישועתם.

תוכן העניינים

שבט יהודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה