אור ברסלב
שבט יהודה השמד הארבעים ושנים

שבט יהודה· רבי שלמה אבן־וירגה

השמד הארבעים ושנים

השמד הארבעים ואחד

אמר שלמה:

ראיתי לכתוב הנה סדר הנשיאים בבבל ובמלכות פרס, ולמה נתבטל, והוא מכלל הצרות. גם יִוָדע הדור וכבוד אומתנו בזמן שעדין לחלוחית ממשלתם היתה עומדת. וענין זה מצאתי בתשובת גאונים ראשונים זכרונם לברכה.

בשעה שישראל היו מבקשים להקים עליהם נשיא, והוא הנקרא נשיא ונקרא ראש הגולה, היו מתקבצים כל ראשי ישיבות וראשי עם נדיבים וזקנים ושופטים אשר במלכות, והיו באים לבבל, ומיחדים שם בית גדול מעוטר בשש ורקמה, ומושיבים שם כסאות לכל ראשי הישיבות ולכל החכמים והזקנים, ושם כסא מהודר להושיב הנשיא ושני כסאות מימינו ומשמאלו לראש ישיבת סורא ולראש ישיבת פומבדיתא, ושם קם ראש סורא ואומר לנשיא דברי תוכחה לומר שלא ירום לבבו מאחיו, כי עבודה נותנים לו ולא ממשלה, שנאמר (מלכים א' י"ב ז'): "אם היום תהיה עבד לעם הזה". וביום החמישי הולכים לבית הכנסת, ושם באים ראשי ישיבות, ונותנים יד עליו, ותוקעים בחצוצרות וקול שופר ומברכים אותו, ואומרים בקול רם: יחי אדוננו הנשיא לעולם! הוא נשיאנו! הוא ראש הגולה, ראש גולת ישראל! ומלוים אותו עד ביתו, ושם חוזרים ותוקעים בחצוצרות, ומתרים בו שיתנהג ביושר צדק ומשפט ומישרים עם טוב ההכנה וההנהגה והסבלנות, ועל מנת שהם טרחנים ורגזנים יקבל עבודתם, כי היא עבודת שמים, שאם "אלופינו מסובלים", רוצה לומר יודעים לסבול "אין פרץ ואין יוצאת", ויוצאים מלפניו, וביום ההוא שולחים לו מתנות ודורונות מכסף וזהב כל אחד לפי כחו, ואחר זה הנשיא מכין סעודה גדולה ליום השבת, כי שם יאכלו עּמו ראשי הישיבות וזקני העיר וגדולי המלכות הנמצאים שם, ובערב שבת בונים לו מגדל בבית הכנסת, ומכסים אותו בבגדי משי ורקמה, וביום השבת הולכים לביתו בבקר כל ראשי הישיבות וראשי עם, ומלוים אותו עד בית הכנסת, והוא הולך לפניהם, כי כן מנהג המלכים והשרים במלכות ההיא ללכת לפני עמם! וכשהנשיא הולך פניו מכוסים בבגד משי ולא יראו פניו. וכשמגיעים לבית הכנסת מתחיל החזן "ברוך שאמר" וראשי ישיבות עונים "ברוך אומר ועושה", וחוזר החזן ואומר "ברוך גוזר ומקים", והם עונים "ברוך עושה בראשית", ובאופן זה עד "נשמת כל חי". אחר זה מתקבצים החזנים וכל יודע בטיב שיר סביב המגדל ואומר התפלה בנגון עד הוצאת ספר תורה. ואז מעלים הנשיא אל ראש המגדל, ופניו מכוסים, וראש ישיבת סורא ואחריו ראש ישיבת פומבדיתא ומושיבים הנשיא בכסא שבמגדל, ומוציאים ספר תורה מן ההיכל, ומביאים אותו אל המגדל לקרוא, וקורא ראשון, ואחריו ראשי הישיבות. ואחר סיום הקריאה פותח הנשיא ודורש, ועוצם עיניו מפני כבוד התורה, ואם ירצה נותן רשות לראש ישיבת סורא, ודורש לרבים דברי כבושין ותוכחה, ומעורר הלבבות לצדקות והנדבות הצריכות לתלמידי הישיבות, והוא פותח תחלה בנדבה לפי עשרו, ונדבות עצומות היו עושים שם לכבוד התורה וכבוד הנשיא. אחר כך קמִים כלם ומברכים את הנשיא, ואומרים "קדיש", וכשמגיעים ל"בחייכון" אומרים "ובחיי אדוננו נשיאנו ראש גולת ישראל'. אחר זה היה הנשיא קם על רגליו, ומבקש תחנה ובקשה מאת האל לכל כת וכת בפני עצמה. מפני הכבוד ראשונה מבקש תחנה על ראשי ישיבות שיצליחו בתורתם ותלמודם, ואחר כך מבקש תפלה על המתנדבים בעם, ואחר כך מתפלל על כל העוסקים עם הצבור, ואחר כך מתחנן על כל מדינה בפני עצמה ואומר: מדינה פלונית האל יברכה ויצילה מחרב מדבר ומכל רעות ובימיה תושע יהודה! וסוף זה היה אומר בקול נמוך, שלא ישמעו הנכרים, שלא יאמרו שמבקשים השפלת המלכות כי לא יקומו אלא בהשפלת אחרים! והולכים אחר התפלה עמו לביתו ששים ושמחים, ומושיבים השולחנות, ואוכלים. ובברכת המזון אומר ברכה לנשיא מיוחדת ומתוקנת. ומן היום ההוא והלאה אין הנשיא יוצא מפתח ביתו, ושם באים יחידים ומתפללים עמו בכל יום, בין בחול בין בשבת, וכשרוצה ללכת לדבר אל המלך שולח שם שליח לקבל רשיון, והמלך אומר: יבא! ושולח לו מרכבת המשנה אשר לו לתת כבוד לזרע דוד, כי כל הנשיאים מזרע דוד היו, ולא היה רוכב בה מפני כבוד המלכות, אבל הולכת לפניו, והוא הולך בלבוש רקמה, וחמשים איש רצים לפניו, וכל ישראל הרואהו חייב ללוותו. וכשמגיע לחצר, סריסי המלך יוצאים לקראתו ורצים לפניו עד הגיעו סמוך למלך, ועבד הנשיא עובר לפניו בכיס זהובים, ומפזר לפני הנשיא. וכשמגיע הנשיא אל המלך, משתחוה ואחר כך קם על רגלו אחת, כי כן מנהג המלכות להראות שהוא נכנע ועומד כעבד, והמלך רומז לסריסיו שיושיבו הנשיא בכסא הסמוך לו לשמאלו, והמלך שותק מעט, כי כן המנהג להראות כבודו, ואחר זה המלך הופך פניו אל הנשיא, ואומר: נשיא! אי שלומך? והוא אומר: שלום, שלום בחיי מלכנו וראות פניו! ואחר כך אומר לו: אי שלום עמך? ואז מתחיל ואומר לו שאלתו. ובתת שאלתו, קם על רגליו, ואומר ברכה מתוקנת בחכמה, והולך לו.

לזמן כאשר ראו אנשי בבל גדולת הנשיא, קנאו השרים וגם עם הארץ, אמרו: הנה עם בני ישראל הולך וגדל, ומחר יקומו עם עזר זרע דוד, והם זרע מלוכה, וימליכו עלינו, לכן הבה נתחכמה! והסכימו, כי כשיעבור הנשיא יהרגוהו. ואחריו ראשי היהודים, וכאשר נשמע בבית המלך יצאו לעזר, אבל הנשיא כבר נהרג. והצילו את שאר העם, וכשישראל ראו זה, אמרו לבטל הנשיאות מן היום ההוא והלאה, והיה לו לזרע דוד כתב איך בא מזרעו, אבל לא שום שררה על ישראל עד ישקיף וירא ה'.

תוכן העניינים

שבט יהודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה