שבט יהודה· רבי שלמה אבן־וירגה
הכתב הזה נמצא בכתב יד בספר "מקור חיים" לרבי שמואל צרצה בתוך אוצר הספרים שבמינכן
הכתב הזה נמצא בכתב־יד בספר "מקור חיים" לרבי שמואל צרצה בתוך אוצר הספרים שבמינכן
ברוך ה' אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם, אשר לו העוז והממשלה והגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כִי כל בשמים ובארץ לו, אשר עזרני לחבר זה החיבור והביאור בשנת חמשת אלפים ומאה ועשרים לבריאת העולם, זמן שנכנס המלך דון אנדריאן עם כח חילות גדולות שבאו עמו במלכות קשטיליא, וחילות שבאו עמו הוא גוי עזי פנים אשר לא ישא פנים לזקן ונער לא יחון, עם עמקי שפה אשר לא ישמע לשונו ואמרו כל אנשי המלכות: יחי המלך דון אנדריא! ואמרו: אך זה יום שקוינוהו מצאנו ראינו! ובראות זה המלך דון פידרא, ברח ממלכות למלכות אנגליטרא.
ובתחלת מלוך המלך דון אנדריא, הרגו הגוים שבאו עמו לקהל הקודש והטהור קהל בירבי־אישקה אשר היו חכמים אנשי שם, ולא נשאר בהם עד אחד ממאתים בעלי בתים שהיו דרים שם, והיתה נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ.
וכשהגיע המלך דון אנדריא למדינת בורגז, תבע לציבור חמשים אלף כפולות, והיו בצרה גדולה, ולהשלים הפרעות מכרו כל העטרות ותפוחים של כסף של ספרי תורות, זולתי של ספר עזרא שלא מכרוהו, והדבר שהיה שוה אלף ומאתים מכרו במאתים זהובים, כי אין קונה, והאנשים שלא הספיקו לפרוע מה שהוטל עליהם – מכרו לעבדים ואין קונה, וצוה המלך דון אנדריא שלא יפרעו ליהודים חובותיהם, ותיכף זה קמו קהל שקוביא וקהל אבילא וקהלות רבות על היהודים, ושללום, ונטלו כל שטרי חובות והמשכונות.
ובמלאת למלך דון אנדריא אחת־עשרה שנה תמימה, בא המלך דון פידרא למלכות קשתיליא, ובא עמו שר הגדול שר של גאליטא, איש אשר לו עצה וגבורה, והמלך של נפולה, ואלופים גדולים רבים ונכבדים בעלי יכולת, והרגו רבים מהחילות שהיו עם המלך דון אנדריא, וברחו רבים מהם, וטבעו בנהר נגארה יותר משבעת אלפים איש, ונשבו כל הגדולים שהיו במחנה המלך דון אנדריא. ומן החילות שבאו עם המלך דון פידרא הרגו הרבה קהלות הקודש: קהל וילא דיאננו, שהיו בעלי חכמה בעלי צדקה והיו מכלכלים ביניהם הרבה תלמידי חכמים, וגם הרגו לקהל אגיליאר ולקהלות רבות אחרות, ומרוב הצרות בעונות יצאו הרבה ישראל מן הכלל.
וכמו חצי שנה לביאת דון מלך פידרא, פשעו בו קהל ולדדליד, ואמרו: יחי המלך דון אנדריא! ושללו ליהודים הדרים ביניהם, ושסו הבתים, לא נשאר בלתי עם גויתם ערומים ואדמתם חורבות, וחרבו שמנה בתי כנסיות, ואמרו: ערו ערו עד היסוד בה! נטלו כל עטרות ותפוחים של כסף לנפשם, וספרי תורות קרעום והשליכום בשוקים וברחובות, ואפילו חרבן הבית לא היה כמוהו. ובשמעם הדבר סביבות ולדדליד אמרו: נפשנו ראתה עינינו! ועשו כמותם קהל פרידיש ליהודים הדרים ביניהם, וגם קהלות רבות אין מספר עשו כן ליהודים הדרים ביניהם, סוף דבר נשארו מעט מהרבה שלא שדדו. וגם גאין וכל סביבותו פשעו במלך דון פידרא בשמעם שהשר של גאלישא וכל האלופים שבאו עמו הלכו למקומם.
וכראות המלך דון אנדריא שהרבה קהלות לבם עמו, וגם קהל ברנט שהוא ראש מלכות קשטיליא שלחו בעבורו שיבוא וימלוך עליהם, חזר למלכות בעם מזעמר לברנט בידים רקניות, ותבע ליהודים ממון רב, וראו נפשם בצרה גדולה שלא ראו אבותם ואבות אבותם מהיותם על האדמה עד היום הזה. וגם מדינת פלינסיא, מקום שחברתי זה החיבור והביאור, נשלמו עם המלך דון אנדריא, ובא שם עם כל חילותיו, ותבע ליהודים ממון רב, והיו בצער גדול, ובעד העת הזאת אמר הנביא: "כי עת צרה היא ליעקב".
ובשמוע המלך דון פידרא כל זה, שלח בעד ישמעאלים, ובא המלך של גרנטא בעצמו ובכבודו עם חילות גדולות, והיה נכנס במקומות שפשעו בו, והיה מכה אותם מכת חרב הרג ואבדן, ונכבשה גאין בכח, והרגו אנשים עד אין מספר, וליהודים צוה המלך דון פידרא שלא ישלחו בהם יד, כי אין בם אשם, אבל אם ירצו לשבות ישבו אותם. והוליכום שבויים למלכות גראנטא, עד שלש מאות בעלי בתים שהיו דרים בגאין.
ובכל זאת הערבוביא הרעה היה רעב גדול בכל המלכות, ובפרט בכאן בפלינציא, וכל כך היה היוקר בכל הדברים, עד שלא נשאר בביתי לחם ושלמה כפשוטו ומדרשו, ובזה הזמן לא היה אדם יוכל לפתוח ספר להגות בו מדוחק הצרות.