שבחי הבן איש חי-הנהגתו בקדושה · מא. כמשיח אלמים
מספרים, כי כאשר היה חכם רבי אפרים הכהן זיע"א תלמיד בישיבת 'בית זלכה', היה עוסק רבות בתענית דיבור, עד לכדי שלימים גזר על עצמו שתיקה מוחלטת. הוא היה יושב ועוסק כל היום בתורה, אך מבלי לדבר עם איש. הבן איש חי זיע"א, מתוך דאגתו לכל בני עירו, הרגיש בכך וקרא אליו את ראש הישיבה חכם רבי אברהם דנגור זיע"א ושאלו אודות בחור זה. ענה רבי אברהם כי בחור זה הינו שתקן שאינו מתערב בסוגיות הנלמדות בישיבה ושככל הנראה הוא חלש בכישרונות למדנותו. הבן איש חי לא הסתפק במה ששמע וביקש לראות את הבחור. כשהגיע רבי אפרים עוד באותו היום לבית הבן איש חי, היה כלא מבין על מה ולמה זכה שייקרא על ידי רבן של כל בני הגולה. הבן איש חי לא האריך עמו בשיחה אלא אמר לו משפט קצר במתק שפתיו: "בחורי, עד כאן שתיקה, מכאן ואילך פתח פיח ויאירו דבריך"! כבר למחרת, תוך כדי השיעור בבית המדרש, בעת בה היה ניתן 'להשחיל' איזו קושיה או חידוש – ניצל הבחור, שהיה מוכר לכולם כ'שתקן' עד כה, את ההזדמנות ופתח את פיו, תוך שהוא מדהים בגדולת תורתו את הסובבים אותו, שלא הבינו מה קרה פתאום לשתקן מבין כולם. עד מהרה נתגלה כי ידו של הבן איש חי היתה בדבר. מאז אותו היום נמנה רבי אפרים על יחידי באי ביתו של הבן איש חי, עד שהיה ממקורבי תלמידיו.