שבחי הבן איש חי-המלכתו · יב. הממליך ממלכות
מספרים, כי באותה הדרשה, ביום השביעי לפטירת אביו של הבן איש חי זיע”א, היו דבריו נפלאים חוצבי להבות אש, המלאים זיו ומפיקים נוגה, והפליאו את קהל שומעיו שהשתאו בשמעם לראשונה את גודל חכמתו, אב בחכמה ורך בשנים. אז הבינו כולם כי לגדולות נוצר, וכבר באותו המעמד באו כל גדולי ישראל, והכתירוהו והמליכוהו עליהם לראש ולקצין, כממלא מקום אבותיו בתורה וביראת חטא, שכן היה הוא הבן הבכור, קדוש מרחם. והוא היה אז רק בן עשרים ושש שנה!