שבחי הבן איש חי-הילולת מו''ר אביו זיע”א · כד. 'המאסף' את דבריו
מספרים, כי פעם נסע חכם-רבי בן-ציון קואניקא זיע"א בעל העלון התורני 'המאסף' - לבגדאד, על מנת לראות ולשמוע את הבן איש חי זיע"א, ולראות מי הוא האיש ששמעו הלך לפניו בכל העולם. בהגיעו לבגדאד, אמרו לו שהוא יוכל לשמוע בשבת הקרובה את דרשתו של הבן איש חי, בפני קהל של אלפים. באותה השבת הלך רבי בן-ציון עם כולם לשמוע את הדרשה השבועית, והנה הוא שומע את הדרשה - שרובה משלים ואגדתות ורק בנוסף גם הלכות והנהגות. רבי בן-ציון התפלא על כך מאוד, שהרי חשב שדרשתו של הבן איש חי זיע"א תהיה מלאה בפלפולי סברות. הימים היו ימי אלול, ומנהג הבן איש חי היה לדרוש ביום השנה לפטירת מו"ר אביו שחל ב-ז' באלול. הלך רבי בן-ציון גם לשם, לשמוע את השיעור. והנה, כבר עם תחילת השיעור הוא נוכח לראות שהבן איש חי הוא אכן גאון גדול, חריף ובקיא בכל חלקי התורה, שכן השיעור שמסר הקיף את כל הש"ס, השו"ע והפוסקים, עם כל הראשונים והאחרונים, ובמהלכו היה מקשה ומתרץ, בונה וסותר, מדמה ומחלק, הכל בבהירות נפלאה ובלשון צחה וטהורה. שיעור כמו זה לא זכה לשמוע רבי בן-ציון מעולם, שכן היתה שם גדלות עצומה ונוראה, ושם יכלו לראות את בקיאותו ואת חריפותו ואת עמקנותו הנפלאה של הבן איש חי. אחרי השיעור ניגש רבי בן-ציון אל הבן איש חי וביקש ממנו אם יואיל בטובו לשלוח לו את השיעור מדי שנה והוא ידפיס אותו בעלון 'המאסף'. הסכים הבן איש חי בשמחה ומאז היה שולח לו את שיעורו מידי שנה, והשיעור היה מודפס בקובץ 'המאסף'. ומספרים, כי כל גדולי וגאוני הדור היו רואים את השיעור ועוברים עליו, והיו מתפלפלים ביניהם ואף עם הבן איש חי עצמו, במהלך כל אותה השנה(!) על שיעור זה - זה מקשה וזה מתרץ, זה מצדד ותומך וזה מקשה ופורך, וכך עד השיעור הבא, בשנה שאחר כך.