שארית יעקב (דניזון) חלק א· רבי יעקב דניזון
הקדמה
יתברך הבורא ויתהלל הצור, אלוהי יעקב. בי מאז אשר בחר בנו להיות לו לעם סגולה ונתן לנו את תורתו.אשר בה נכלל שתי תורות, תורה שבכתב, ותורה שבע"פ, כמו דאיתא במדרש בראשית, והובא בבעה"ט. דלכן פתח תוה"ק בבי"ת, לפי שיש שתי תורות. תורה שבכתב ותורה שבע"פ וללמדך שבזכות התורה ולומדי' נברא העולם יעו"ש . אולם אח"כ משום עת לעשות לה' חזרה התורה שבע"פ להיות בכתב כמש"ב בהקדמת הרמב"ם ז"ל יעו"ש. עד כי הגדולה והיתה למאור הגדול לממשלת הים התלמוד. ומני אז הקימו הבונים את חומת התלמוד על מכונה. ומני אז באו שרי התודה, וחכמי', ואבירי הרועים, , להאיר לנו מנורת המאור במקדש התלמוד. לברר וללבן את דברי חז"ל בפירושיהם. ולהוציא מהם הלכות ודינים. ומני אז דבו החיבורים אשר נולדו על ברכי חכמי ישראל בכל דור ודור.אשר יתנו אמרי שפר על כל פינות בית התלמוד לכל פרטי' ודקדוקי'. עד אשר כמעט אין מקצוע בתוה"ק שלא החכימו בה גאונינו וגדולינו. לגלות בה. כל דבר סתום וחתום ועכ"ז עוד לא נלאו גדולי עמנו גם בזמנינו לברוא לנו חידושים חדשים, על שדי התלמוד. ועוד בזמנינו ירעשו ארזי הלבנון. אדירי התורה. אשר מרבים בחקירות עמוקות . והערות חדשות. ע"פ מאזני משפט הישר. אשר המה לשמחת תופשי התורה ההוגים בה ועוד נשארו גם לדורות הבאים בארות ומעינות להוציא מהם מי חקירות חדשות. וביאורים חדשים אשר יטעם לחיך מטעמי הגיון הפלפול התלמודי. וכן לבאר ולהבין דברי הראשונים אשר עודנה בערפל חתולתם.
וכאשר אמרו חז"ל בעירובין נ"ד אד"ח ב"א אר"י'. מאי דכתיב נוצר תאנה כו' למה נמשלו ד"ת בתאנה. לומר לך, מה תאנה זו, ב"ז שאדם ממשמש בה מוצא בה טעם . אף ד"ת כ"ז שאדם ממשמש בהם. מוצא בהם טעם. ולהלן אמר רשב"ג מאי דכתיב דדי' ידווך בכל עת. מה דד זה כ"ז שתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב אף ד"ת כ"ז שאדם הוגה בהן מוצא בהם טעם.ועלינו להבין ומה צריכים שני משלים האלה ? להקיש לתאנה ולרד. ויש ליישב ע"פ מה שאמרו בגמ' בסוף ברכות, ובסוף הוריות. שלחו מתם. סיני ועוקר הרים.איזה מבינייהו עדיף כו' ע"ש עכ"פ נלמוד משם. שבלימוד תוה"ק צריכים שתי סוגים האלה. בקיאות וחריפות. צריכים בקיאות, כמו דאיתא בירושלמי. דד"ת עניים במקום זה. ועשירים במקום אחד. כמו שידוע לתופשי התורה ולומדי'. שלפעמים יגע ועמל באיזה דבר הלכה שקל וטרי, , מקשה ומפרק, בונה וסותר , עד שבאו רעיוניו במבוכה ואח"כ ימצא האמת יוצא מפורש ומבואר במקום אחר. וצריכים חריפות, , להעמיק הסברות ולהבין דבר מתוך דבר. וכמ"ש הרי"ף בסוף הודיות דאמאי קרי לי' עוקר הדים שהי' מפרק קושיות שהיו דומים כהרים. שאין אדם יכול לפורקם יעו"ש. וכמו שאמר ר"ח בהדי דידי קא מינצית. אלו משתכח תורה מישראל מהררנא לה בפילפולי יע"ש ב"מ פ"ה ע"ב:
ומעתה יובן השני משלים הנ"ל.ר' יוחנן שהוא חבר הירושלמי. שנוסדה יותר על הבקיאות כמו דאיתא בב"מ הנ"ל ר' זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב כו' ופירש"י ללמוד תורה מר' יוחנן שהם מישבים את הטעמים בלי קושיות ופירוקין עכ"ל יעו"ש וכ"א ד"י בסנהדרין מ"ב במי א"מ מלחמתו של תורה. במי שיש בידו חבילות של משנה וכפירש"י ע"ש וע"כ הביא משלו לד"ת שנמשל לתאנה מה תאנה כ"ז שמשמש בו כו' דדרך התאנה להתבשל מעט מעט וגם נלקטים מעט מעט. ע"כ כ"ז שממשמש בו. ימצא תאנים מסותרים וטמונים בתוך ענפי האילן. כך ד"ת כ"ז שהנך תחזור בלימוד התורה עד שיהיו שמודים בלבך. אזי בכל יום תוסיף בקיאות וטעם. ורשב"ג המשיל ד"ת לדד. הוא מיירי. לענין עמקות וחריפות. ולהבין דבר מתוך דבר. וע"כ המשילו לדד מה הדד, כ"ז שהתינוק מוצץ יותר את הדד ימצא בו יותר חלב. כך כל מי שמרבה להעמיק בד"ת ימצא בה טעם וחידושים:
והחידושים אשר הוא מוצא, , תפעם רוחו להוציאם לאורה. כי זה הוא אחת מסגולת הטבע. אשר הטביע אדון כל, מראש אשר ברא כל יצורי בראשית כי כל חי כל בשר אשר חלק לו השי"ת איזה כשרון, אם בתורה, אם במדע או בכל מלאכה אזי בל יוכל לעצור ברוחו. ולטמון בחובו .את הגיוני חידושיו המתנוססים במצודת שכלו. כ"א ירעש לבבו ויסתער בקרבו. עד שיוציאם לאורה החוצה. לגלות לאחרים.וכאשר האריך בזה הרמב"ם במ"נ ח"ב פ' ל"ז יעו"ש. ועוד נוסף לזה בדברי תוה"ק הוא מבואר בספר חסידים דאין רשות לת"ח שמחדש בתורה להחזיקם אצלו. אלא שמחויב לגלות לאחרים. הובא באחרונים ויש לומר דמקורו של הספר חסידים הנ"ל הוא במדרש רבה. קהלת י"א על הפסוק "אם ימלאו העבים גשם. על הארץ יריקו ואיתא עלה במדרש הנ"ל. אם ימלאו ת"ח תורה על ישראל יריקו שנקראו ארץ. שנאמר כי תהי' אתם ארץ חפץ כו' עכ"ל. ועלינו להבין דאכתי מנ"ל דתודה נקראת גשם. ע"ז י"ל כשה"כ דברים ל"ב יערוף כמטר לקחי כו' ואיתא עלה במדרש תנחומא. ואין לקחי אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם. ולמה נמשלו למטר מה מטר אין העולם מתקיים בלא הם. כך אין העולם מתקיים בלא תורה. ומה המטר יורד מעט מעט כך התודה כן כו' יעו"ש.וזהו ג"כ כמו שבארתי מאמרי דערובין הנ"ל דכל מה שמרבה למשמש בה יוסיף לקח. ועוד איתא על הפסוק יערוף כמטר לקחי הנ"ל בספרי.ר"ד בר"י אומר. אם ד"ת כנסת כדרך הכונסים מטר לבור. וסוף שאתה מגזל ומשקה לאחרים שנאמר שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. או יפוצו מעיונותיך חוצה עכ"ל יעו"ש:
ואי לזאת. אם אמנם ידעתי מך ערכי נגד גדולי התורה ויודע אנוכי בעניי. כי מי אנוכי לבוא עד הלום. בלהקת המחברים:
עכ"ז זימנין גם באפרקסותו דעניא משתכח מרגניתא. או לומר בזה הלשון אי לאו דדלאי לך חספא כו' ובפרט כי מעודי יגעתי ועמלתי בתוה"ק להבין בעומק דברי רבותינו ז"ל. ובגודל עיוני עזרני וחנני ה' למצוא חידושים וש"ת בנחלי התורה. עד אשר העלתי אותם עלי הגליון. והראיתי לפני גדולי התורה. וגם באתי בחליפות מכתבים זל"ז בשו"ת ובחידושים וב"ה הוטבו בעיניהם :
וע"כ נתתי את לבי להגיש תפילתי לה' אשר עזרני עד כה, כי יהי' בעזרי גם הלאה, ואוכל להוציאם לאור על מכבש הדפוס אולי אזכה וימצאו דברי חן בעיני ההוגים בם כי ימצאו איזה דברים טובים ונכוחים כאשר קוותה נפשי, ואו אז והי' זאת לי לקורת רוח בעולם הנצחיי.וזה יהי' חלקי מכל עמלי. וע"כ קראתי שם ספרי זה בשם שארית יעקב כי זה שארית עמלי אשר עמלתי באוהל התורה. וזה עיקר תכלית האדם פה עלי החלד לרכוש בה תורה ומצות' ומע"ט. והנני אפרוש כפי אל ה' אלוקי יעקב. כי ינחני תמיד בדרך האמת. ולא אכשל בדבר הלכה. ויהא רעוא דיתקבלון חידושי תורתי קמי רבנן ותלמידיהון:
ואזכה תמיד ללמוד וללמד. לשמור ולעשות ולא ימוש התורה מפי ומפי זרעי ואזכה לגדל את בני יחידי ארי' ליב יחי' לתורה ולחופה ולמע"ט . ולראות מאתו זרע ברך דרבנן ויראי אלקים. ונזכה לראות בנחמות ציון וירושלים כעתירת אסירי התקוה. ובתוכם גם אנוכי המחבר השומר משמרת הקודש פה ליבויא: