שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן ריז
בדין כלי טהור הנתון בחלון שבין חדר לחדר אם חוצץ בפני הטומאה ודין כלי טהור ועכו"ם המאהילים על הטומאה אם חוצצין ואם גם אין חוצצין בתורת אוהל כשדעתו לפנותו מ"מ כשדעתו לבטלו שם אם חוצצין בתורת אוהל.
א) בנוב"י מה"ק חיו"ד תשובה צ"ד כתב דזה פשוט דגם כלי טהור אין נעשה אוהל לטהר כמפורש ברפ"ו דאהלות אולם כ"ז בתורת אוהל אבל בחציצה שבחלון שבין בית לבית אין ראי' משם שלא תחוץ דהמשנה לא מיירי שם רק מתורת אוהל ובפ"ח מ"ג מיירי גם לענין חציצה שבחלון בין חדר לחדר וכן פירש הרמב"ם שם במשנה סיימה המשנה מוסיף עליהם רחיים של אדם וכתב הר"ש שהוא מקבל טומאה ומוכח שדעתו דכלי שאינו מקבל טומאה חוצץ בחלון שבין חדר לחדר. אבל הרמב"ם לא פירש שם שהוא מקבל טומאה ובחיבורו פי"ב ה"ד מפורש דמיירי שאינו מק"ט. וכן הרא"ש שכתב שם דשם כלי עליו נוטה ג"כ דלא איכפת לן בקבלת טומאה רק בשם כלי נראה שדעתו דכל שאין נעשה אוהל לטהר גם אינו חוצץ וכמו שסובר הראב"ד בדעת הרמב"ם בפי"ג ה"ד. ותמוהא דהא במס' ב"ב דף כ' מפורש דכ"ח מגבו חוצץ בחלון וכי עדיף כ"ח מגבו מכלי גללים וי"ל למש"כ הרמב"ם בפירוש המשנה בטעם הדבר שכלי אין נעשה אוהל לטהר שהוא מפני שדעתו לפנותו וכן פירש הכ"מ דעתו בחיבורו פי"ג ה"ד לק"מ דהא כתבו התוס' שם בב"ב בד"ה היא גופי' דמיירי בחבית שמבטלה. ומי' קשה לתוס' ב"ב י"ט ע"ב ד"ה רואין שכתבו דר"י מצא בפירוש המשנה דאפי' מפתח טהור אינו חוצץ ושם ליכא למימר שהטעם מפני שאינו מבטלו כמש"כ שם בתחלת הדיבור דא"כ למאי דפריך תבן הא חזי לי' ורוצה להוכיח דגם באינו מבטל חוצץ תיקשי לי' למה באין ראויין לעמוד בפני עצמן אין חוצצין אעכ"ח דגם במבטלו כלי אינו חוצץ. וכן כראה דעת הרא"ש דהא נראה שדעתו דכל שאין נעשה אוהל לטהר גם אינו חוצץ והרי גם כשמבטל כלי אין נעשה אוהל לטהר דהא בפ"ו מ"א תנן דאדם וכלים אין נעשים אוהלים לטהר ואח"ז תנן דאם נתן על ארבעה אבנים או על דבר שיש בו רוח חיים וכו' וזה פשוט דדבר שיש בו רוח חיים אינו חוצץ אא"כ מבטלו וכמפורש בב"ב דף כ' בעוף כחוש ובמסרטא וא"כ פשוט דאין נעשה אוהל ועכ"ח דמיירי במבטלו ומוכח מזה דברישא אדם וכלים גם במבטלן אין נעשים אוהלים לטהר וא"כ לדעת הרא"ש גם אין חוצצין וקשה מחבית בב"ב דף כ'. ועו"ק הא מפורש שם דנכרי שישב בחולין ממעט ומתני' דאדם וכלים פשוט דמיירי בכל אדם גם בנכרי א"ו צ"ל היכי דמבטל לי' חוצץ וזה טעם כ"ח מגבו ונכרי שממעט כמפורש בב"ב. וצ"ל לתוס' ורא"ש שאוהל וחוצץ דין אחד להם דבמבטל אותן נעשו אדם וכלים גם אוהלים לטהר ומתני' דאהלות רפ"ו מיירי באין מבטלן וסיפא דנתן על דבר שיש בו רוח חיים מיירי דאינו מבטלן ודוקא בעוף ששכן בחלון דשם מיירי שאינו סותם לגמרי רק ממעט בזה בעי ביטול אבל באוהל דל"ש מקצת שהרי הוא כל האוהל לא בעי ביטול וזו דעת התוס' בב"ב דשה הא גופי'. אבל קשה דשם כתבו בשם ר"ת ור"י דכ"ח אפי' אינו מבטלו חוצץ וקשה הא כתבו דכל דבר שאין כעשה אוהל אין חוצץ וי"ל עפמש"כ תוי"ט בפי"ב מ"ב דאהלות בשם מהר"ם דכ"ח המוקף צמיד פתיל כיון שאין לו פתח ואין ראוי' להשתמש בו אין שם כלי עליו כלל והו"ל כנתכן ע"ג עבנים וא"כ הא כתבו התוס' דמיירי שהחבית נתקלקל וא"כ אינו מפכת התבן והגרוגרת ממנה ואינו ראוי' להשתמש בה כמו שהיא שהרי מליאה גרוגרת שהתריפו ולכך אין דינה ככלי וחוצץ וגם נעשה אוהל. תמצית הדברים שהראב"ד והר"ש סוברים שכלי טהור דוקא אוהל אינו נעשה אבל לענין חציצה בחולין חוצץ ולרמב"ם עכ"פ כשמבטלו חוצץ ולתוס' בתירוץ השלישי בב"ב שם במפתח וכן לרא"ש אינו חוצץ רק כשאינו ראוי' באותו עת לתשמישן לא מיקרי כלי עכ"ד:
ב) והנה תמוהא דבתחלת התשובה הוכיח הנוב"י דעכ"ח אין לפרש דעת תוס' בתירוץ השלישי דמה"ט כלי טהור אינו חוצץ לפי שאינו מבטלה דא"כ תהדר קושית התוס' בראש הדיבור לדוכתה. ובאמצע התשובה הוכיח מכח הקושיא מחבית כ"ח מגבו ומכח הקושיא מנכרי שחולצין דתוס' ס"ל דכל שמבטל חוצץ ולא התעורר כלל לישב הקושיא שהקשה בתחלת התשובה דא"כ תהדר קושית תוס' בריש הדיבור לדוכתה ובסוף התשובה חזר וכתב דלדעת הרמב"ם דוקא באינו מבטל אינו חוצץ אבל לתוס' ורא"ש גם במבטל אינו חוצץ רק אם אין ראוי' באותו עת לתשמישן חוצץ ולא כתב כלום לישב הקושיות שהקשה באמצע התשובה להוכיח מהם דתוס' ורא"ש ס"ל דבמבטל חוצץ וני' דהקושיא מחבית נתישבה במש"כ שחבית דומה למוקף צמיד פתיל שאין ראוי' באותו עת לתשמישן אבל הקושיא מאדם שחוצץ עדיין לא נתישבה ומוכרחין לחלק דכשמבטלן חוצץ.
ג) וראיתי לתלמידו הגאון מו"ה מרדכי בינעטה זצ"ל בספרו שו"ת הר המור תשובה כ"ו השיג עליו דאין ראי' מאדם דהא מפורש בתוס' שם וכן בר"ש פי"ג מ"ו דדוקא נכרי ממעט לפי שאינו מק"ט אבל ישראל המקבל טומאה אינו ממעט ואין לומר דרצה לומר אדם דומיא דכלים ז"א דא"כ אף להנוב"י דמיירי שם באינו מבטלו אבל במבטלו לעשה אוהל קשה הא אדם סתמא גם ישראל בכלל וישראל המק"ט אפי' במבטלו ל"מ כדמוכח שם דתני נכרי ששכן ואיירי במבטלו ואפ"ה ישראל לא ועוד כלים המק"ט ודאי לא חייצי אף בדופן עכ"ד ולע"ד לאחר המחילה הדין בזה עם הנוב"י דהנה כוונת דבריו הוא די"ל דמתני' דרפ"ו דאהלות דתנן דאדם אין נעשה אוהל לטהר היינו דוקא ישראל אבל עכו"ם נעשה אוהל ואין לדחות משום דאדם דומיא דכלים וכתבו תוס' ור"ש דכלים אפי' טהורים אין נעשין אוהל וא"כ דומיא דהני אדם אפי' נכרי שאין מק"ט אין נעשה אוהל דא"כ אם נדייק כן יקשה גם להנוב"י דהא מיירי באינו מבטלו אבל במבטלו חוצץ ואדם סתמא מיירי גם בישראל וזה אינו חוצץ גם כשמבטלו וא"כ לא זכיתי להבין השגתו דהא לנוב"י מיירי מתני' רק באינו מבטלה ובזה הוי שפיר אדם דומיא דכלים ובשניהן אפי' אינו מק"ט אינו חוצץ אבל כשמבטלו מזה לא איירי במתני' משא"כ להר המור דגם כשאינו מבטלו דוקא ישראל אין נעשה אוהל אז בגוף הדין השנוי במתני' לא הוי אדם דומיא דכלים ועוד תמוהא דגם לדעת הר המור דמוכח מהדיוק דכשמבטלו נעשה אוהל מ"מ הוי שפיר אדם דומיא דכלים דהא בשתיהן אם מק"ט אין נעשין אוהל ואם אין מק"ט נעשין אוהל וא"כ א"ש דהוי אדם דומיא דכלים דבאינו מבטל קתני במתני' דהן אדם והן כלים לעולם אין נעשין אוהל לטהר והדיוק הוא דבמבטל יש חילוק בין שמק"ט או שאין מק"ט אבל עכ"פ גם בזה אדם וכלים שווין דבשתיהן אם אין מק"ט נעשין אוהל ואם מק"ט אין נעשין אוהל. ותו דנוב"י לא דייק כלל מאדם דומיא דכלים רק הי' פשוט לו דסתם אדם כולל הן נכרי והן ישראל וא"כ גם לתוס' שחלקו בחציצה בחלון בין נכרי לישראל היינו משום דשם מפורש נכרי ועדיין יקשה ממתני' דסתמה אדם ומוכח דגם נכרי אין נעשה אוהל לטהר ועכ"ח צריכין לחלק דכשמבטלו נעשה אוהל לטהר ונשארה א"כ קושית הנוב"י בתוקפה:
ד) וגם הקושיא מחבית תיקשי עדיין דזה שתירץ הנוב"י דכיון דמיירי שהחבית נתקלקלה אין דין כלי עלי' השיב עליו השו"ת הר המור שם דבתוס' מבואר שם דדוקא לריב"ם איירי בנתקלקלה החבית ומבטלה אבל לר"ת ור"י דמחלקין בין כשהוא סותר לכשהוא ממעט לא מיירי בנתקלקלה ובמבטלה וכן מפורש ברמב"ן שם. ולע"ד תירוצו נסתר מן הש"ס עצמה דהאיך אפשר לומר דאין דין כלי עלי' דא"כ מאי משני הש"ס כשפומא לגאו ומה בכך הא אין שם כלי עלי' לדעת הנוב"י:
ה) והנה אפשר לומר כשנחזיק בישוב הנוב"י לשתי קושיות אלו דתוס' ורא"ש מחלקין בין כשמבטלה לאינו מבטלה ומה שהוקשה לנוב"י ע"ז דא"כ להמקשן שהקשה תבן הא חזי לי' ורצה להוכיח מזה דגם באינו מבטלה חוצץ תיקשי לי' אמאי הוצרך במתני' שיכולין לעמוד בפני עצמן לע"ד י"ל דודאי המקשן לפי סברתו שאין חילוק בין מבטלו לאין מבטלו עכ"ח הי' סובר כתירוץ שני של התוס' שהטעם שצריך להיות שיוכל לעמוד בפני עצמה הוא משום שהחבית הוא דבר המק"ט אבל למאי דמסיק דיש חילוק בין מבטל לאינו מבטל שוב שפיר י"ל כתירוץ שלישי של תוס' דגם בטהור כל שאינו מבטל אינו חוצץ ואין להקשות דעדיין יקשה להמקשן לסברת תוס' דאין חילוק בין אוהל לחציצה בחלון הא מפורש ברפ"ו דאפי' כלים טהורים אין נעשין אוהלים לטהר כמש"כ התוס' וא"כ גם אין חוצצין ועכ"ח משום שאינו מבטלה דז"א די"ל התוס' כתבו רק דבזו המשנה אין לפרש שהטעם מפני שאין מבטלה דא"כ האיך רצה המקשן להוכיח ממשנה זו דאין צריך לבטלו הא אדרבה מוכח ממשנה זו דצריך לבטלה אבל אם גם ממשנה אחרת מוכח כן אין זה קושיא על המקשן שהוא הקשה דממשנה זו מוכח דאין צריך לבטלה. אולם כבר כתבנו שהקשה הנוב"י עצמו על חילוק זה בין שמבטלה או אינו מבטלה מתוס' שכתבו בד"ה היא גופי' דר"ת ור"י סוברים דכ"ח כשהוא סותם לגמרי גם כשאינו מבטלה חוצץ וא"כ סוף כל סוף יקשה הא מבואר בפ"ו דאהלות דכלים אין נעשין אוהלים לטהר ואוהל הא סותם כולו ואין צריך ביטול ותירץ הנוב"י דחבית מיירי שנתקלקל ואין שם כלי עליו כבר כתבנו באות שלפ"ז דליתא סוף דבר אם התוס' ורא"ש אין מחלקים בין בטלו ללא בטלו יקשה קושית הנוב"י מחבית ומנכרי ואם ס"ל לחלק בין כשמבטלו לאינו מבטלו עדיין יקשה דהא בסותם כולו א"צ ביטול ומדוע אין נעשין אוהלין לטהר. וראיתי בשו"ת הר המור שם הביא בשם מרכבת המשנה לחלק דכ"ח מגבו עדיף עכלי גללים ולע"ד זה דחוק מאוד דא"כ איך סתמה המשנה ולא הודיענו דכ"ח מגבו נעשה אוהל לטהר:
ו) והנלע"ד דהנה זה שכתב הנוב"י דממש"כ ר"ש בפ"ח מ"ב דרחיים הוא מק"ט מוכח דס"ל דאם אינו מק"ט חוצץ השיג עליו בשו"ת הר המור דהא בפ"ו מ"ב כתב הר"ש דאפי' מפתח טהור אינו חוצץ דאין אדם וכלים נעשים אוהלים לטהר אפי' כשאינן מק"ט כמפורש שם במ"א בנדבק הנתון ע"ג כלי גללים ולזה נתכוונו התוס' בב"ב שכתבו שמצא ר"י בפירוש המשנה דאפי' מפתח טהור אינו חוצץ וכוונתם על מש"כ הר"ש בפ"ו מ"ב. וכבר קדמו בהערה זו הש"ך בנקה"כ בסי' שע"א וחידוש על הנוב"י שהעלים עיניו מזה. מי' בכ"ז תמוהא דא"כ לאיזה צורך כתב הר"ש דרחיים הוי דבר המק"ט מאחר דס"ל דגם כלי טהור אינו חוצץ:
ז) והנלע"ד בישוב זה דשתיהן צדקו יחדיו דיפה דייק הנוב"י דהר"ש ס"ל דאם הי' הרחיים כלי שאינו מק"ט הי' חוצץ ובכ"ז האמת כנקה"כ דר"ש סובר דגם מפתח טהור אינו חוצץ דהנה בשו"ת הר המור כתב וז"ל הרא"ש בפ"ו מ"ב הקשה דא"כ מאי פריך הש"ס בב"ב דף כ' הוא גופי' תיחוץ השתא מעמידי אוהל ל"מ ע"י כלי שאינו מק"ט אוהל עצמו לא כש"כ ומשמע שנתיישב לו דהן הלכות ואין לפרש דכוונתו שכך נאמרה הלכה דיש חילוק בין מעמידי אוהל לאוהל עצמו שהרי בפ"ט מ"א גבי כוורת כתבו הר"ש והרא"ש שם במשנה תחתיו וגבה טמא ואין הכוורת חוצצת אע"ג דמיירי שהכוורת באה במדה שמחזקת מ"ס דמה"ט תוכה טהור דאינו מקבלת טומאה ואפ"ה לא הוי אוהל כיון שהוא כלי הרי שאין חילוק בין אוהל למעמידי אוהל. גם אין לפרש שהחילוק בין חציצה דאוהל מלמעלה לבין חציצת דופן ואוהל מן הצד דבדופן חוצץ אפי' כלי. רק שלא יהא כלי המק"ט דגם ז"א דא"כ איך פירש בדלת שסמכו במפתח דל"מ משום שהוא ע"י כלי הרי גם כאן הוא בדופן ובדוחק צ"ל דר"ל הנך תרתי כחדא דבאוהל מלמעלה אין חילוק בין אוהל למעמידי אוהל ובדופן יש חילוק דמעמידי אוהל אף בדופן ל"מ ע"י כלי ואוהל עצמו מן הצד בדופן מהני ע"י כלי כצ"ל בהרא"ש אבל בהר"ש א"א לומר כן כנראה מלשונו וכן מוכח ממש"כ ר"ש בפ"ט מ"ט גבי קדירות שאם אין פ"ט ביניהן לקורות טהור שהטעם משום דמצילין עם דפנות אוהלים וקשה תיפוק לי' דהקדירות אין מקבלין טומאה מגבן וחוצצין בדופן אעכ"ח דגם בדופן אין חוצצין ושוב הקשה ע"ז קושיות משלשה מקומות שמבואר שם דבדופן חוצץ כלי שאינו מק"ט. א' מפ"ד מ"א דמאי מהני דאין פ"ט בינו לבין הכותל הא אין כלי חוצץ אפי' בדופן ואין לומר כראב"ד בפט"ז ה"ב דכלי הבאה במדה חוצץ הא הר"ש כתב גבי כוורת שהיא באה במדה ואעפי"כ גבה טמא משום דכ"ח אינו חוצץ. ב' דהא ברפ"ט איתא דכוורת מחולחלת אינו כסתום ויצאה הטומאה מתוכה לבית וקשה ל"ל האי טעמא תיפ"ל דכלי אינו חוצץ אפי' בדופן. ג' מפי"ב מ"ג דנתר שהוא נתון ע"ג תנור ישן יוצא מזה ומזה טפח אבל לא מן הצדדים טהור ואמאי הא אין כלי חוצץ אפי' מן הצד ונדחק בישוב קושיות אלו. ולע"ד יפלא איך אפשר לפרש דעת הרא"ש שמחלק בין דופן מן הצד ובין למעלה הא מפורש כתב בפ"ח מ"א דכמו דחבית חוצץ בחלון שבין בית לבית הה"ד שחוצץ בחלון שבין בית לעלי' הרי מפורש דס"ל דכל דמהני בדופן מהני גם למעלה:
ח) ולע"ד בחנם נתקשה בדברי הרא"ש ונכנס בדחוקים לישב קושיותיו ודברי הרא"ש פשוטים ואין שום מחלוקת בין ר"ש ותוס' ורא"ש וכולם ס"ל כחילוק הרא"ש וכוונת הרא"ש הוא דכך קבלנו הל"מ דכלי אין נעשה אוהל לטהר וממילא הן אם הכלי הוא גג האוהל או דופן האוהל כל שהוא ממעמידי האוהל שבלא"ה לא הי' האוהל עומד ומתקיים אין כלי חוצץ גם אם הוא כלי שאינו מק"ט אבל אם האוהל עומד על עמדו גם בלי הכלי רק שיש בגגו או בדפנו חור פתח יסתמו בכלי זה אז אם הוא כלי שאינו מק"ט חוצץ דרק אוהל אינו נעשה כלי טהור אבל לחוץ בפני פתח אי חלון חוצץ שפיר כל שאינו מק"ט ומפורש יוצא כן מדברי הרא"ש בפ"ח מ"א שכתב שם דשירה תיבה ומגדל המפורש במשנה שחוצץ אין הפירוש כמו שאר דברים המנויים במשנה שם שחוצצין גם אם הם עצמם האוהל על הטומאה "אבל אלו כשהן אוהל אין חוצצין רק כשהם נתונים לסתום חלון שבין בית לבית או בין בית לעלי' בזה כלי טהור חוצץ" אמנם כ"ז בתנאי שאין הטומאה מכוון ממש נגד הכלי הטהור אז גם אם הכלי סותם החלון שבין בית לעלי' חוצץ שפיר אבל אם הטומאה ממש כנגד הכלי הטהור אז אינו חוצץ ונראה שהטעם היא דמאחר דבתורת אוהל אינו חוצץ ורק בחור או חלון חוצץ שאז אין הכלי האוהל אבל אם מאהיל הכלי ממש נגד הטומאה נחשב כאוהל שאינו מציל והביא הרא"ש ראי' לזה מכוורת שאין מציל כלים שע"ג. ולע"ד לולא דברי הרא"ש הי' אפשר לחלק דדוקא כוורת שהוא עצמו כל האוהל בזה אינו מציל משא"כ בכלי הסיתם חלון שבין בית לעלי' דכל האוהל מתקיים גם בלי כלי זה י"ל דאין זה מיקרי אוהל רק חציצה ומהני לחוץ ונראה דהרא"ש פשוט לו דכיון שכנגד הטומאה ממש לא הי' אוהל לולא הכלי נחשב כאוהל. אבל זה ברור דכל שהאוהל מתקיים בלי הכלי ואין הכלי מכוון ממש נגד הטומאה כל שאינו מק"ט חוצץ. וס"ל לרא"ש דעוד קבלו הל"מ דזה דמהני לחוץ בחלון בכלי טהור היינו דוקא אם הכלי עצמה היא החציצה אבל אם סתמו החלון בדבר אחר ואין הכלי סותם רק סומך החציצה שבחלון שתתקיים שם ע"י כלי טהור בזה אפי' בכלי טהור אינו חוצץ דכמו שקבלו שבתורת אוהל אינו חוצץ כלי טהור כן קבלו דסמיכה לחציצה אין כלי חוצץ אפי' הוא כלי שאינו מק"ט ורק לחציצה עצמה מהני לחוץ בכלי טהור וע"ז כתב שאין לשאול טעם בזה דכך באמרה הל"מ. ומעתה יובנו דברי הרא"ש בפ"ו מ"ב בלי שום דוחק רק נקדים דזה הלשון שכתב בשו"ת הר המור בשמו דהשתא מעמידי אוהל ל"מ ע"י כלי טהור אוהל עצמו לא כש"כ לא נמצא כן ברא"ש שם רק ז"ל ותימא לי דכלי גופי' שהוא טהור חוצץ ודבר אחר העומד ע"י כלי טהור אינו חוצץ וכוונתו דחבית בחלון חוצץ ומפתח אפי' שהוא טהור שסמכו בו הדלת אינו חוצץ ולזה תירץ דאין לתת טעם בזה רק דכך קבלו הל"מ וכולן הלכות הן:
ט) ומעתה ל"ק קושית הר המור ואין כאן שום סתירה דזה שכתב בפ"ט דכוורת אעפ"י שהוא טהור אינו חוצץ היינו בתורת אוהל תה שכתב בחבית דחוצץ היינו לחצוץ בחור או פתח. וזה שכתב דמפתח אעפ"י שהוא טהור אינו חוצץ היינו מפני שהוא רק סמיכה לדלת הסותם ואיננו עצם הסתימה והחציצה וסמיכה לחציצה ל"מ אפי' בכלי טהור ולע"ד ברור שגם הר"ש סובר כחילוק הרא"ש ולכך גבי רחיים דמיירי שהרא"ם עצמו סותם החלון ולכך אם הי' כלי טהור הי' באמת חוצץ לכך הוצרך הר"ש לתת טעם שהיא מק"ט אבל גבי מפתח שעשוי רק לסמיכה לדלת בזה שפיר כתב דאפי' הוא כלי טהור אינו חוצץ. וזה שדייק הנוב"י מדכתב הרא"ש על רחיים דשם כלי עליו דס"ל דאפי' אם הי' כלי שאינו מק"ט לא הי' חוצץ תמוהא ממש"כ הרא"ש בפ"ח מ"א שהזכרנו דהא כתב שם דשידה תיבה ומגדל אין חוצצין בתורת אוהל לפי שהם כלים ומ"מ בחלון שבין בית לבית או בין בית לעלי' חוצצין הרי מפורש ס"ל דכלי טהור חוצץ א"ו פשוט דגם הרא"ש ס"ל כר"ש דרחיים היא מק"ט ולא הוצרך לפרש כן דפשוט לו דמיירי ברחיים של עץ וכיון שכתב שהוא כלי נשמע ממילא דמק"ט. ומעתה ל"ק קושית נוב"י מחבית למה הוא חוצץ ואין צריכין לעשות חילוקים בין כ"ח מגבו לשאר כלים שאין מק"ט דהא מפורש כתב הרא"ש שם דרק לפי שהוא בחלון חוצץ אבל אם הי' החבית מאהיל על הטומאה או הטומאה עליו לא הי' חוצץ. ומעתה ל"ק קושית נוב"י שהתוס' בב"ב בשני דיבורים סותרים זה את זה דלדברינו אין כאן שום סתירה דגם תוס' בתירוץ השלישי סוברים כחילוק הרא"ש דסמיכה לחציצה ל"מ בכלי אפי' שאינו מק"ט אפי' הוא סמיכה לחציצה שבחלון. אבל אם הכלי עצמו היא החציצה כמו בחבית שפיר חוצץ:
י) וזה שהקשה בשו"ת הר המור דממש"כ הר"ש בפ"ט מ"ט גבי קדירות שהטעם הוא משום שמצילות עם דפנות אוהלים מוכח דס"ל דגם בדופן אינו חוצץ דאל"כ ל"ל ה"ט תיפ"ל דבדופן חוצץ לע"ד לק"מ דזה שכתב הרא"ש דלחציצה בחלון בין בית לבית או בין בית לעלי' כלי טהור חוצץ היינו שלא תעבור הטומאה לצד השני אבל להציל מה שבתוך הכלי טהור שלא יתטמאו לענין זה ודאי אינו חוצץ דהא לא עדיף הכלי טהור מכותל ומפורש בפ"ו מ"ד דגם כלים שבכותל טמאין דהם שייכים לאוהל הטומאה וע"כ גם אם הכלי עצמה אינו מק"ט מ"מ מה שבתוכן נטמא וכמו שביאר הרמב"ם שם שכתב אל תתמה היות הכלים יתטמאו ואעפ"י שהן בתוך הבנין לפי שאין היותן תחת הטיט יצילם מן הטומאה ואמנם יצילם מן הטומאה היותם תחת צמיד פתיל או באוהל אחר אולם היותם בלועים בבנין הנה לא יצילם עכ"ל ומעתה בהנך קדירות דמפורש שם בתוספתא דגם אם טומאה בבית מה שבתוכן טהור ודאי יקשה דלמה יגרע מה שבתוך כלים טהורים ממה שבתוך כותל הבית ולזה כתב הר"ש דכלי עם דפנות אוהלים מציל כמו כלי מוקף צמיד פתיל ולכך גם מה שבתוך הקדירות טהור:
י"א) אולם יקשה לפי דברינו קושית שו"ת הר המור מרפ"ו דמשמע שם דדוקא אם הכוורת מחולחלת אז יוצא הטומאה ממנה לבית אבל אם היתה סתומה בלי נקב לא הי' יוצא הטומאה לבית ואמאי הא אין כלי נעשה אוהל לטהר אפי' כשאינו מק"ט ומה שתירץ דבדופן חוצץ כלי טהור נסתר לפי דברינו דהא דוקא בחלון חוצץ אבל אם הכלי הוא אוהל או מעמידי האוהל אינו חוצץ וא"כ הא דופני הכוורת הם מעמידים את הכוורת ולולא הדפנות לא הי' מתקיים האוהל ולמה יחוצו בפני הטומאה מי' בלא"ה תמוהא גם אם נימא כשו"ת הר המור דבדפנות לעולם חוצץ כלי טהור גם אם הוא דופן שלם מ"מ זה ניחא שתחוץ מן הצד שלא תצ הטומאה דרך הדופן אבל מי מעכב על הטומאה שלא לצאת דרך מעלה הא למעלה גם לשו"ת הר המור אין כלי טהור חוצץ. אולם לע"ד נידון דכוורת אין דומה כלל להא דכלי טהור חוצץ דהא מפורש שם דמיירי דפי הכוורת הי' לחוץ וא"כ אין כאן שום קושיא דעד כאן לא אמרו דכלי טהור אין מציל רק אם הוא סתום אבל כאן שיש לו פתח פתוח לחוץ מהיכי תיתי נימא שתבקע הטומאה לתוך הבית דרך סתימת הכלי כיון שיש לטומאה דרך לצאת דרך פתחו והוי זה כעין שאמרו בית שיש לו פתחים הרבה כיון שנפתח אחד שאר הפתחים טהורין ודרך טומאה לצאת ולא לכנס וע"כ כיון שיש לכוורת פתח לחוץ בכה"ג מציל גם כלי טהור כל שהוא סתום שלא תצא הטומאה לתוך הבית:
י"ב) וקושית הר המור מפי"ב מ"ג דנתר שהוא נתון ע"ג תנור ישן דטהור מן הצדדים ואמאי יהי' טהור הא כלי טהור אינו מציל א"ו דמן הצד חוצץ ולדברינו נסתר זה כיון דדופן התנור הוא מעמיד אוהל התנור אינו חוצץ. מי בלא"ה יקשה גם לשו"ת הר המור דהא כתב שם הרא"ש דהתנור מק"ט וא"כ מאי אהני דכלי טהור חוצץ מן הצד הא התנור מק"ט הוא וזה ודאי דאינו חוצץ ועכ"ח צ"ל כמו שצידד בשו"ת הר המור שם דשאני תנור דאם נימא דאינו חוצץ והוי התנור כמאן דליתא לפי שמק"ט א"כ אין כאן אוהל כלל להביא את הטומאה. או כמש"כ מהר"ם מרוטנבורג הובא בתוי"ט שם דמיירי שהתנור מוקף צמיד פתיל לכך לא נחשב כלל ככלי רק כאבנים:
י"ג) ומה שהקשה בשו"ת הר המור מפ"ד מ"א במגדול דמבואר שם דאם אין פ"ט בינו לכותל הכלים שבינו לכותל טהורים ואם אין כלי טהור חוצץ בדופן אמאי לא יתטמא מה שבינו לכותל. ועוד הקשה מפ"ט מט"ז חבית שהיתה יושבת על שולי' באוויר וכו' היתה הטומאה תחת דופנה טומאה בוקעת והחבית טהורה וביאר הראב"ד בפי"ז ה"ו שהטעם הוא לפי שצד הפנימי של החבית טהורה וקשה הא אין כלי נעשה אוהל לטהר א"ו דבדופן חוצץ ולפי דברינו דלדופן שלם אינו חוצץ משום שהוא ממעמידי אוהל יקשה כנ"ל. אמנם גם אם נימא כשו"ת הר המור עדיין יקשה מפט"ו מ"ט חבית שהיא מליאה משקין טהורים ומוקפת צמיד פתיל ועשאה גולל לקבר הנוגע בה טמא טומאת שבעה וחבית ומשקין טהורין וקשה הא כשהוא אוהל מלמעלה גם להר המור אין כלי טהור חוצץ א"ו דכי' דאינו חוצץ בפני הטומאה שלא תלך הטומאה לחוץ אבל מה שבתוכה א"א להתטמא כיון דמוקף צמיד פתיל וא"כ הא הוכיח הר"ש שם בפ"ט מט"ז דמיירי בחבית שאינו מקבל טומאה כלל וכתב דזה שאינו מק"ט כלל מציל על מה שבתוכה כמו כ"ח מגבו המוקף צמיד פתיל או שמציל עם דפנות אוהלים עיי"ש וא"כ אין זה ענין כלל להך דכלי אין נעשה אוהל לטהר. ומיושב גם הקושיא מפ"ד מ"א דהא גם במגדול מיירי שהיא באה במדה ומצלת על טהרות שבתוכה כמו כיורת שע"ג טמא לפי שאין כלי נעשה אוהל לטהר ומ"מ מה שבתוכה טהור וכבר כתב שם המהר"ם מרוטנבורג דכל שהוא פחות מטפח בינו לבין הכותל בטל זה הפחות מטפח לגבי המגדול וא"כ הו"ל כמגדול עצמו דחוצץ על הכלים שבתוכה אבל לעולם למה שהוא חוצה לה אין כלי טהור חוצץ כשהוא מעמיד האוהל:
י"ד) הנה כמו שביארנו דעת הר"ש ותוס' ורא"ש כך הוא ממש גם דעת הראב"ד בפי"ג מט"מ ה"ד שהרמב"ם כתב שם דרחיים של יד מאבנים אינו חוצץ וכתב ע"ז הראב"ד וז"ל אולי סובר זה המחבר שאין שום כלי חוצץ בפני הטומאה ואפי' כלי גללים וכלי אבנים ואדמה מפני שמצא בפ"ו דאדם וכלים נעשים אוהל לטמא ולא לטהר וכו' ואינו כן שלא אמרו אלא שלא נעשה אוהל ולא מעמיד אוהל אבל בחור או בחלון שבין בית לבית או בין בית לעלי' כל דבר שאינו מק"ט חוצץ שלא תעבור הטומאה לצד שני עכ"ל הנה גם בדעת הרמב"ם לא החליט שסובר כן רק כתבו בלשון אולי משום די"ל דכוונת הרמב"ם ג"כ שאינו חוצץ בתורת אוהל או אם הוא מעמידי אוהל וגם פשטות לשון המשנה משמע דמיירי לענין אוהל דלשון מביא את הטומאה שייך יותר על אוהל שמביא הטומאה ממקום למקום וא"כ גם לענין חציצה י"ל דמיירי לענין אוהל. והרי הרא"ש הוצרך לדחק שם במ"א דשדה תיבה ומגדל לא הוי דומיא דאינך דמיירי שחוצצין מתורת אוהל וכ"ז לפי שהרא"ש סובר כהר"ש בכוורת דגם אם בא במדה אינו חוצץ בתורת אוהל אבל הרמב"ם והראב"ד לשיטתם בפי"ב ה"ב דאם בא במדה חוצץ גם בתורת אוהל א"כ ודאי הם מפרשים המשנה כפשוטה דחוצץ בתורת אוהל וא"כ שפיר י"ל דגם זה שאמרו במ"ב שם דאין חוצצין הכוונה בתורת אוהל ובזה שפיר אמר דבתורת אוהל גם כלי אבנים אין חוצצין אבל לעולם לחוץ בחלון י"ל דכל שהוא כלי שאינו מק"ט חוצץ. ומ"מ נסתפק הראב"ד בדעת הרמב"ם משום דרחיים של אדם יותר ראוי' לחציצה מלאוהל כמש"כ הכ"מ שם. וגם בפירוש המשנה כתב הרמב"ם דמיירי לענין חציצה בחלון שבין בית לבית ולזה השיג הראב"ד דא"כ לא הי' לו לפרש דמיירי ברחיים של אבן אלא הו"ל לפרשו ברחיים של עץ וכמו שפירש הר"ש דאז א"ש דאינו חוצץ כיון שהוא מק"ט:
ט"ו) הנוב"י הקשה דלמאי שסובר הראב"ד בדעת הרמב"ם דגם לחוץ בחלון אין כלי טהור חוצץ יקשה דהא אמרו בב"ב דף כ' דחבית בחלון חוצץ והעתיקו הרמב"ם פט"ו ה"ב ובשו"ת הר המור הוסיף להקשות ממש"כ הרמב"ם בפי"ז ה"ו חבית שהיתה יושבת מעל שולי' באוויר וכו' היתה הטומאה תחת דופנה טומאה בוקעת והחבית טהורה וביאר הראב"ד שהטעם הוא לפי שצד הפנימי של החבית חוצצת וקשה הא כלי אינו חוצץ אפי' כשאינו מק"ט ותירצו עפמש"כ הרמב"ם בפי' המשנה שטעם הדבר שכלי אינו חוצץ הוא לפי שדעתו לפנותו וכתבו שהרמב"ם ס"ל כפי' הריב"ם בתוס' ב"ב שמיירי שהחבית נתקלקלה וא"כ אין דעתו לפנותו ולכך א"ש דחוצץ לדעת הרמב"ם והוסיף בשו"ת הר המור דמוכרח דרמב"ם ס"ל כריב"ם דהא הרמב"ם סובר שאפי' בסותם כולו צריך ביטול ושלא יהא דעתו לפנותו כמבואר ברמב"ם פט"ו ודלא כמו שחילקו התוס' בב"ב שם וא"כ שלא תיקשי קושית תוס' שם בד"ה היא גופי' תיחוץ מוכרח עכ"ח דסובר כריב"ם דמיירי במאוס ומבטל לי'. ולע"ד תמוהא שהוצרך להוכחה הלא מפורש כתב הרמב"ם בפט"ו ה"ד וז"ל סתם החלון בכלי חרס והי' פיו לחוץ הר"ז חוצץ לפי שאינו מטמא מגבו והרי הוא טהור וצריך להיות כ"ח זה מאוס ונקוב עד שלא יהא ראוי אפי' להקת דם כדי יסלח תהא דעתו לפנותו עכ"ל ואולי לזה נתכוון בש"ת הר המור במש"כ וכ"מ ברמב"ם להדיא בפט"ז ואפשר הוא ט"ס וצ"ל פט"ו. ומדברי רמב"ם אלו צל"ע מאי נסתפק הראב"ד בדעת הרמב"ם הלא מפורש כאן ברמב"ם דגם בכלי טהור אם דעתו לפנותו אינו חוצץ ואם אין דעתו לפנותו חוצץ. ועוד יותר יגדל התמיהא על הכ"מ שכתב בפי"ט ה"א בדעת הרמב"ם דס"ל לחלק דבתורת אוהל גם כלי טהור אינו חוצץ אבל בחלון שבין בית לבית דוקא כלי טמא אינו חוצץ והוא פלא דהא מפורש כתב כאן הרמב"ם שגם בין בית לבית צריך להיות שלא תהא דעתו לפנותו ואם לאו אינו חוצץ ואם אין דעתו לפנותו הא לדעת הרמב"ם גם בתורת אוהל חוצץ דהכ"מ עצמו כתב דהרמב"ם בחיבורו סובר כמו שכתב בפירושו למשנה דהטעם שכלים אין נעשין אוהל לטהר הוא משים דדעתו לפנותו וא"כ באין דעתו לפנותו חוצץ גם מתורת אוהל. ועוד יותר יפלא דבפי"ג שכתב הראב"ד חילוק זה שבתורת אוהל אין כלי טהור חוצץ ובחלון שבין בית לבית חוצץ כתב שם הכ"מ שהרמב"ם סובר שגם בחלון שבין בית לבית אינו חוצץ וסותר דברי עצמו וצ"ע:
ט"ז) היוצא מדברינו שזה שכתב הנוב"י שהר"ש חולק על תוס' ב"ב בתירוץ השלישי וכן זה שכתב בשו"ת הר המור דהר"ש חולק על הרא"ש וכן הרא"ש חולק על תוס' וכן שהראב"ד חולק עם תוס' ורא"ש כ"ז אינו ואין שום מחלוקת ביניהם וכ"כ בנה"כ דר"ש ס"ל כתירוץ שלישי שבתוס' ב"ב וכולם תופסים בשיטה אחת והוא דבתורת אוהל או מעמיד אוהל אין כלי טהור חוצץ אבל לסתום חור וחלון כלי טהור חוצץ וכ"ז אם הכלי עצמו סותם החלון אבל אם הכלי טהור הוא רק סמיכה לדבר אחר החוצץ בחלון אז אינו חוצץ כמו שאינו חוצץ בתורת אוהל ומה שנתקשה בשו"ת הר המור בלשון הר"ש והרא"ש דנראה מדבריהם דכל היכי דאינו חוצץ בתורת אוהל גם בסתימה שבחלון אינו חוצץ לק"מ דהם לא אמרו כן מעולם רק סמיכה לחציצה הם מדמין לאוהל דכל שאינו חוצץ בתורת אוהל אינו חוצץ גם כשהוא סמיכה לחציצה. ועלה מדברינו דאין שום נ"מ באדם בין ישראל ועכו"ם דגם עכו"ם אינו נעשה אוהל לטהר ודלא כשו"ת הר המור: