שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן רא
בדין טהרת כהנים בבתים הסמוכים לבית שיש בו מת.
א) ביו"ד סי' שע"ב כתב הש"ך וז"ל נראה דוקא נקיט אוהל המת אבל בבתים הסמוכים לבית שהמת בתוכו אעפ"י שהם ג"כ טמאים כדלעיל בסי' שע"א ס"ד מ"מ י"ל דאינו אלא מדרבנן כדאיתא בטור סימן זה ובפוסקים עב"י דדבר תורה אוהל שיש בו חלל טפח פתוח טהור ודו"ק וכשבית שהמת מונח בתוכו סתום מכל צד נמי ליכא בבתים הסמוכים אלא טומאה דרבנן משום דסוף טומאה לצאת וא"כ בבתים הסמוכים בכל ענין ילביש עצמו תחלה עכ"ל ומג"א באו"ח סי' שמ"ג נחלק עליו וכתב ת"ל כמדומה שלא עיין יפה דהטור מיירי שהולך ע"ג ארון ע"פ השדה דכשיש שם פ"ט לא הוי כקבר סתום אבל אוהל טפח הוי דאורייתא כמש"כ ב"י בהדיא בסי' שס"ט בשם הרמב"ם פי"ב וכן משמע בתה"א לרמב"ן וכן משמע בתוס' יבמות סוף דף ק"ג ובנדה ספ"ז ובסוכה דף י"ח וכ"מ המשניות באוהלות עכ"ל ובשו"ת שבות יעקב ח"א תשובה פ"ה כתב שהמג"א טעה ולא עיין יפה וכוונת הש"ך הוא דממ"נ ליכא בבתים הסמוכים טומאה דאורייתא דאם הבית שהמת מונח בתוכו פתוח לחוץ וכיון שיש בו פותח טפח לדעת הטור וב"י בסי' שע"ב מדאורייתא הבית עצמו שהמת מונח בתוכו טהור ואין בו משום אוהל כיון שהוא פתוח אינו טמא אלא כנגד מקום הפתוח בלבד מכש"כ שאינו מטמא שאר אוהלים שכל סביביו ואי הבית שהמת בתוכו סתום אף שמטמא סביב הבית מ"מ אין הטומאה יכולה לכנס בתוך שאר אוהלים שבצדו אלא מטעם דאמרינן כיון שסוף הטומאה לצאת דרך הפתח [ועכ"פ לא גרע מפתוח ממש דאינו אסור מדאורייתא להכניסו במקום אחר] ותחת הזיזין והגגין חזינן לטומאה כאלו כבר הוא שם ונכנסה תוך הבתים וזה אינו אלא גזירה דרבנן וכמש"כ הש"ך בסי' שע"א סק"ח וא"כ שפיר קאמר דליכא אלא גזירה מדרבנן זה נ"ל פשוט כוונת הש"ך להמעיין היטב בדבריו וכל זה בבתים הסמוכים בשכונה אבל ודאי אם יש חור מהחדר שהמת בתוכו לבית אחר וכן אפי' עד מאה ודאי הוי טומאה דאורייתא דמ"ש אוהל ראשון מאוהל שני אפי' עד מאה אוהלים דאוהל טפח ודאי הוי טומאה דאורייתא להביא טומאה מאוהל אל אוהל ובזה לית מאן דחולק ובחנם השיגו על הש"ך בזה ולא ירדו לסוף דעתו עכ"ל:
ב) ולע"ד תמוהא דהאיך כתב השבות יעקב דאם הבית שהמת מונח בתוכו יש לו חלל טפח ופתוח לחוץ שהבית עצמו טהור ואין בו משום אוהל דמאי מועיל שהוא פתוח לחוץ ופשוט בפוסקים שבית כזה מטמא כל הכלים שבתוכו וכן הבא לתוכו משום אוהל, ואם כוונתו דיש להבית מצד חוץ זיזין או גגין המאהילין אבל באותו צד שהזיזין או הגגין המאהילין שם אין להבית שום פתח או חלון ובצד אחר של הבית שיש שם פתח אין שם זיז או גג המאהיל על הפתח או שיש שם זיז או גג המאהיל רק שהזיז או גג המאהיל אינו הולך עד הבית הסמוך לו ורק בצד האחר שאין שם חלון או פתח שם מחוברים בתים הסמוכים להבית שהמת מונח בתוכו דאז שפיר י"ל דאם הזיזין שבאותו בית עצמו שהמת מונח בו באותו צד שאין בו חלון או פתח אין מטמאין באוהל מה שתחתיהן מכש"כ שהבתים הסמוכים לזה הצד שאין מטמאין א"כ תמוהא עוד יותר דהאיך אפשר להעלות על הדעת שהש"ך נתכוין לזה שבאופן זה מותר להלביש עצמו הא באופן זה אין בו טומאה אפי' מדרבנן והש"ך הא כתב להדיא דיש בו טומאה דרבנן רק מדאורייתא אינו טמא, וגם תמוהא דא"כ מה ראי' הביא הש"ך מהטור שאין בו טומאה דאורייתא הלא בטור אין רמז מזה ולא איירי הטור באופן כזה, ועוד תמוהא דהא הש"ך כתב דבתים הסמוכים בכל ענין אין בו טומאה דאורייתא ואיך כתב בכל ענין הלא באותו צד שיש בו פתח פתוח לבתים הסמוכים מטמא מדאורייתא אם יש זיז או גג המאהיל כמו שדרך להיות שהגגין בולטין לחוץ סביב הבית, ואם כוונת השבות יעקב כפשוטו תמוהא כמש"כ דפשיט בפי כל הפוסקים דגם אם יש בו חלל טפח ופתוח לחוץ שמטמא מה"ת וצע"ג:
ג) וראיתי בשו"ת דבר שמואל כתב בתשובה רמ"ח דהש"ך קאי רק על סוף טומאה לצאת ומש"כ הש"ך וכשהבית סתום נמי ליכא אלא טומאה דרבנן רצונו לומר דבזה מיירי עיקר דינו שא"צ להקיצו וכאלו תני והדר מפרש וכתב בעצמו דלפירוש זה איכא בלשון הש"ך גמגום קצת, וכעין זה כתב גם בס' חמד משה או"ח סי' שי"א בכוונת הש"ך והוסיף להביא ראי' לזה דהא הש"ך כתב כמש"כ בסי' שע"א ס"ד ובאותו סעיף אינו מובא רק דין דסוף טומאה לצאת אבל הפתוח ע"י טפח חלון לחבירו מבואר שם בסעיף א' ואמאי שביק הש"ך ס"א והביא מס"ד א"ו דקאי רק על בית סתום וסיים ג"כ דלשון הש"ך שכתב שבכל ענין א"צ להקיצו בבתים הסמוכים הוא תמוהא ולע"ד תמוהא דהא מלבד גמגום לשון הש"ך יקשה דא"כ מה ראי' מביא הש"ך מהטור ובשו"ת ח"ס חיו"ד תשובה ש"מ הבין ג"כ בכוונת הש"ך כדבריהם והוסיף לפרש דכוונת הש"ך בהראי' שהביא מהטור וב"י הוא שמדבריהם מוכח דכל אוהל שאינו קבר והוא סתום מכל צד ויש בו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה בין למעלה ובין מן הצדדים ולע"ד תמוהא דבטור וב"י אין זכר ממה דאוהל שאינו קבר חוצץ כשהוא סתום לגמרי וגם יקשה דאיזה ראי' יש מדבריהם שסוף טומאה לצאת אינו מטמא מדאורייתא הלא כתבו מפורש דבבית סתום אם לא פרץ את פצימיו הגג המאהיל על פתח זה שלא פרץ פצימיו מטמא באוהל ומנ"ל לש"ך שכוונתם שמטמא רק מדרבנן דהא לדבריהם מיירי הש"ך בבית שפתחיו נעולים והטור וב"י לא אמרו רק שבאם יש לו חלל ויש לו פתח שאינו מטמא שלא כנגד הפתח, וכולם כתבו דלפירושם לשון הש"ך מגומגם והח"ס הגי' שתחת תיבת ודו"ק צ"ל ודוקא ותיבת נמי צריכין למחוק, ולשון הש"ך שכתב בכל ענין לא עמד עליו הח"ס וכבר הבאתי בשם החמר משה דלפירוש זה אין שום הבנה לתיבות אלו:
ד) ולע"ד בכוונת הש"ך וא"צ לשום הג"ה וכל לשונו מדוקדק היטב וגם ראייתו מהטור נכונה ופשוטה והדברים כפשטן דס"ל דגם בפתח פתוח אין בבתים הסמוכים טומאה דאורייתא וזה שהביא מסי' שע"ד ס"ד ולא הביא מס"א לע"ד טעמו משום שהש"ך דן על הבתים הסמוכים וא"כ אין ראי' משם דהגם דמבואר שם דע"י חור טפח יוצא הטומאה ממקום למקום אבל האיך יתחברו הבתים זה לזה עד שיביאו הטומאה מאחד לחבירו מזה אין זכר שם ולכך הוצרך להביא מס"ד דשם מבואר התחברות הבתים ע"י הגגין וזיזין הבולטין, וזה שהביא הש"ך ראי' מהטור וב"י לע"ד כוונתו דהא מבואר בטור שעומד בשיטת אביו הרא"ש וכן הוא דעת התוס' בברכות דף י"ט וב"ב דף ק' דמטעם זה לא הי' בדלוג ע"ג ארונות טומאה דאורייתא לפי שמלבד שהי' בחלל הארון טפח חלל עוד הי' גם בצידי הארון פתח פתיח לחוץ דאל"כ הו"ל כקבר סתום וזו דעת רוב הראשונים שכן הסכימו לדעת התוס' הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והרא"ש והר"ן, ומעתה יקשה האיך דלגו ע"ג ארונות הא בכל ארון וארון הי' בצדו פתוח עד לחוץ דהיינו עד למעלה וזה לשון הדרישה פירוש שצריך להיות הארון פתוח עד למעלה עד האויר כדי שתצא הטומאה דרך כלל האויר והיא לשון רבו המהרש"ל בביאוריו לסמ"ג מצוה רל"ה ומעתה מה מועיל שיש על המת בתוך הארון חלל טפח הלא הטומאה יוצאת לחוץ דרך חור הפתח והם במרוצתם יאהילו על חור הפתוח ונמצא שמאהילין על הטומאה ומזה הוכיח הש"ך דלעולם אין טומאה דאורייתא רק אם מאהיל על הטומאה ממש או שאוהל אחד מאהיל עליו ועל הטומאה אבל זה שאנו אומרים שאם יש פתח פתוח כטפח הטומאה יוצאת דרך הפתח והמאהיל ע"ג הפתח נטמא זה אין בו טומאה דאורייתא רק מדרבנן ואז א"ש דמשום כבוד מלכים לא גזרו בו ותמהני על גדולים אלו שנדחקו בהבנת הש"ך ולע"ד פשוט דכוונתו כמו שכתבנו:
ה) אולם מצאתי להב"ח בסי' שע"ב שכתב וז"ל ואם הי' פתוח טפח אין איסור לדלג על גבי הארונות מן הצדדים שלא ע"ג מקום הפתיחה עכ"ל ולשונו מגומגם קצת דמבואר בראשונים שעשו הפתח מן הצד אולם כוונתו מבוארת שהרגיש בקושיתינו ותירץ שדלגו ע"ג ארונות שלא כנגד הפתח דהיינו שדלגו ע"ג הארונות ולא בצידי הארונות ולפי"ז אבדה לה ראיית הש"ך מי' אין זה קושיא על הש"ך דדוחק גדול לפרש כן מאחר שאמרו מדלגין היינו שפירושו במרוצה כעין שאמרו מצוה לרוץ לקראת מלכים וכן מצאתי באור זרוע סי' תר"ג שפירש כן לשון מדלגין היינו שהי' רצין ואיך אפשר לדקדק בריצתן שלא יאהילו על חור טפח הפתוח ואם גם נסבול זה הדוחק עכ"פ יקשה על כל הראשונים שסתמו ואין אחד מהן שיזכיר שהי' צריכין לדקדק שלא יאהילו נגד הפתח ומזה הוכיח הש"ך דאין בזה טומאה דאורייתא:
ו) אמנם לכאור' מצאתי סתירה לדברינו ממש"כ בתוס' רי"ד בע"ז דף מ"ב שהוקשה לו קושית התוס' שם דהאיך לא טמאו הכהן מכח שהאהיל על הטומאה הבאה דרך פתח טפח מהחור לבור ותירץ וז"ל תשובה והיכי אמרינן הכי הנ"מ בחור שבין שני בתים או בין בית לעלי' ששניהן מקורין והעומד באוהל שניהן טמא אבל הבור שהוא מגולה והכהן מאהיל עליו אין לומר כן שהרי אם הנפל עומד בתוך הבור ולא האהיל עליו ממש אלא על צד אחר של הבור טהור הוא עכ"ל הנה נראה לכאור' שאין להביא ראי' מזה שאין המאהיל ע"ג חור שיוצא דרך פתחו טומאה נטמא לטהר גם חור שבין שני בתים, ומי' באמת אין מזה שום סתירה דהנה מבואר מדברי תוס' רי"ד שהוא חולק על דעת תוס' בפסחים דף ט' וע"ז דף מ"ב שכתבו דמיירי שהכהן המציץ בתוך הבור והי' מאהיל על כל חלל הבור ותוס' רי"ד ס"ל דהאהיל רק נגד מקצת חלל הבור ולכך אם הי' החור בצד האחר שלא במקום שהאהיל הכהן בראשו וגופו אין לומר שנטמא הכהן מחמת שהאהיל על הטומאה דהא כנגד החור במקום שהטומאה יוצאת לא האהיל הכהן כלל וא"כ מאחר שאין הבור מקורה מי יביא הטומאה לצד האחר במקום שהכהן עומד והאהיל עליו אבל זה פשוט דאם הי' הכהן מאהיל נגד אותו מקום שהחור פתוח שם שהי' נטמא וכמו שכתבו התוס' דאם יש בחור פתח טפח שנטמא הכהן מחמת מאהיל על הטומאה וא"כ בהנך ארונות שדלגו עליהן שהדרך להניח שם רק פתח קטן וכמשמעות לשון הראשונים שכתבו פתח כטפח ואם כי בסי' רי"א הוכחתי דעכ"ח טפח הוא לאו דוקא דבמת שלם בעי ד' טפחים עכ"פ נשמע שלא עשו פתח גדול וכן מסתבר שלא יעשו פתח גדול בחנם ללא צורך וא"כ כשהאהילו במרוצתם על הפתח האהילו נגד כל הפתח ונטמאו ומכש"כ דמאחר שהי' מדלגין ורצין גם אם הי' פתח גדול הי' אפשר שהאהילו באותו צד שהארון פתוח ונטמאו ומזה הוכיח הש"ך דאין בטומאה היוצאת דרך פתח טומאה דאורייתא, וכל כוונת תוס' רי"ד הי' רק לחלק דבבית שהוא מקורה מביא הטומאה ממקום למקום משא"כ בבור שהוא מגולה אם אינו מאהיל נגד פתח החור ממש אין מי שיביא הטומאה לצד האחר ולא נטמא הכהן המאהיל בצד האחר:
ז) ומדברינו מצאנו ישוב לקושית הח"ס בתשובה שם על הש"ך שכתב שכשהוא סתום נמי ליכא בבתים הסמוכים אלא טומאה דרבנן והקשה הח"ס דהאיך כתב לשון נמי דהא כש"כ הוא דאם בפתוח אינו טמא אלא מדרבנן כש"כ בסתום דאינו טמא אלא מדרבנן ולדברינו א"ש דהא בפתוח אין לדון רק משום טומאה היוצאת דרך הפתח וא"כ י"ל דזה אינו טומאה דאורייתא דדוקא כשאוהל אחד מאהיל על הטומאה והטהרה ביחד זה הוי טומאה דאורייתא ולפי"ז בבית סתום הי' הו"א דכיון שיש בו חלל טפח שדינו כקבר סתום דמטמא כל סביביו וא"כ אם גג בית הסמוך מאהיל על כותל הבית שהמת מונח בתוכו אז אוהל אחד מאהיל על הטומאה והטהרה יחד דני' דבית הסמוך אין מאהיל על המת הא עכ"פ מאהיל על כותל הבית שהוא כקבר ובקבר יש טומאה כמו במת עצמו לזה כתב הש"ך לשון נמי דגם בזה אין טומאתו אלא מדרבנן דמאחר שלא פרץ את פצימיו אין דינו כקבר סתום ועיין בספרי ליבא בעי בדף ל"ג עד דף ל"ז ביארתי זה באורך ואין טומאתו רק משום סוף טומאה לצאת וס"ל לש"ך דזה רק טומאה דרבנן וכש"כ הוא משאם הוא פתוח דאין בו רק טומאה דרבנן לדעת הש"ך ולא כתב תיבת נמי אלא שלא נטעה דזה הוי דינו כקבר סתום כמו שנראה לכאור' מפשיטות לשון הרמב"ם בפי' המשניות ובחיבורו:
ח) בשו"ת שער אפרים תשובה צ"ג כתב שמשו"ת מהרי"ט תשובה צ"ו מוכח דלא כש"ך דהוא ס"ל שטומאה היוצאת דרך פתח הוא טומאה דאורייתא ולע"ד אין שום ראי' מדבריו שהרי כתב ח"ו שהתיר לא טומאה דאורייתא ולא טומאה דרבנן הרי ראינו שהזכיר גם טומאה דרבנן ולא כתב כן רק כלפי השואל ששמע על אביו המבי"ט שפסק דאין טומאה בשבת דלפי"ז אין לחלק בין טומאה דאורייתא לדרבנן ע"ז כתב שח"ו לא התיר לא טומאה דאורייתא ולא טומאה דרבנן רק במת שהי' מונח באויר העולם התיר, ואם הי' השמועה אמת שאין טומאה בשבת בודאי גם אם הי' אוהל אחד על הטהרה ועל הטומאה הי' מותר ובזה גם להש"ך הוא טומאה דאורייתא דהא מפורש כן בקרא דזה הוי אוהל ומטמא ולזה הוצרך לומר שלא התיר אפי' טומאה דרבנן וכש"כ טומאה דאורייתא עיי"ש:
ט) בשו"ת ח"ס הביא ראי' נגד הש"ך ממש"כ הראב"ד שאין לחייב כהנים בזה"ז על הטומאה דכל שנטמא שוב אין חייב על הוספת טומאה ואם נימא דאינו טמא מה"ת רק אם הוא באוהל אחד עם המת רחוק שיתרמי כן ואיך סתם הראב"ד לפטור כהנים בזה"ז ממלקות ולע"ד אין זו ראי' דהא לא כתב הראב"ד שאין נוהג טומאת כהנים בזה"ז ואדרבה כל הראשונים כתבו משמו דגם כשהוא טמא יש איסור להוסיף טומאה על טומאתו רק ס"ל דאין בד חיוב מלקות ומאחר שכן הא מלקות לא שייך כלל בזה"ז והראב"ד רק דינא אתי לאשמועינן דלדעת הרמב"ם שפסק כרע"ק דגם באותו יום שנטמא אם הוסיף טומאה חייב מלקות והראב"ד חולק עליו ופסק כר"ט דאינו חייב מלקות משום דנטמא כבר ואין בזה הוספת טומאה וא"כ שאין נ"מ בזה רק למלקות לא האריך לבאר דמיירי כשנטמא בטומאה דאורייתא, וגם עיקר הדבר שכתב שרחוק שיתרמי כך תמוהא בעיני דהא גם הר"ת סובר בזה כהראב"ד וכתב הסמ"ג במצוה רל"א דבזה"ז מאחר שאין לנו אפר פרה אין נ"מ בין אותו יום ליום אחר וכל שנטמא פעם אחת שוב אינו חייב כל ימיו מלקות וא"כ הלא מצוה לטמא לקרובים וכל שנטמא פעם אחת הוא טמא כל ימיו ואם באמת אירע כן לאדם שלא נטמא מעולם באוהל המת ממש הי' ודאי חייב מלקות כללו של דבר דהא הראב"ד כתב הטעם לפי שאינו מוסיף טומאה וא"כ כל שהוא מוסיף טומאה נשמע ממילא דלוקה, עוד הביא הח"ס ראי' נגד הש"ך מירושלמי פ"ט דפסחים ובסי' ר"ב אות ט"ז כתבנו סתירת ראי' זו עיי"ש:
י) עוד ראי' הביא הח"ס נגד הש"ך מדלא משני הש"ס בנזיר דף מ"ג דמשכחת לה טומאה וביאה בבת אחת אם הי' מחצלת לפני המת והוא סתרו עד רובו דבכה"ג בא טומאה וביאה כאחת א"ו דכיון שנסתר פתח כטפח כבר נטמא מה"ת ועל ביאה אינו חייב עד שנפרץ רוב כותלו כי ביאה לבית ודאי לא הוי עד שיבא ממש לאוהל שהמת בתוכו עכ"ל והנה זה שפשוט להח"ס מסברא דזה לא מיקרי ביאה לבית ראיתי בישועת יעקב סי' שמ"ג באו"ת פשוט לו ממש להיפוך דאם ע"י פתח טפח נחשב כבית אחר לענין טומאה שיטמא מה"ת הה"ד דחשיב ביאה לאוהל בכה"ג והוא הביא מש"ס זו אדרבה ראי' להש"ך שאין בטומאה היוצאה דרך פתח טומאה דאורייתא מדלא מוקי לה שהי' חור בין בית לבית והי' סתום והוא בא ומיעט הסתימה עד שהי' טפח פתוח דבאופן זה בא הטומאה והביאה כאחד א"ו דטומאה היוצאת דרך חור הוי רק טומאה דרבנן, ולע"ד נראה שאין להביא שום ראי' מזה לא לדעת הש"ך ולא לנגד הש"ך דהנה גם לדעת הח"ס עדיין יקשה אמאי לא משני הש"ס דמשכחת לה אם המת מוטל בבית נגד ארובה שבעלי' והיתה הארובה סתומה והוא הלך לעלי' ופתח סתימת הארובה דהא זה ודאי חשיב ביאה על הבית באותו, רגע שפתח הארובה דהא תקרת העלי' שמאהלת על האדם הוא מאהלת גם על המת וגדולה מזו דעת הרא"ש והטור בסי' שע"א ס"ב דבכה"ג אם היתה הארובה פתוחה מטפח הבית טהור והעלי' טמאה וא"כ פשוט דנחשבת העלי' כאוהל המת וא"כ הו"ל לש"ס לשנויי בכה"ג ועכ"ח צ"ל דהש"ס רוצה להשמיענו דמשכחת לה טומאה וביאה כאחת גם באופן זה שאינו עושה שום שינוי בהבית שהמת מוכח בתוכו ובכ"ז יבאו טומאה וביאה כאחת ומאחר שכן אין מזה שום ראי' לא לנגד דעת הש"ך ולא לדעת הש"ך:
י"א) הפנ"י בסוכה דף י' הביא ראי' דרש"י ס"ל כדעת הש"ך מזה שפירש על המשנה דטע"ט ברום טפח מביא את הטומאה שהפירוש שאם טומאה תחת ראשו האחד מביא הטומאה לכלים שתחת ראשו השני והקשה הפנ"י למה לא פירש כפשוטו דמביא את הטומאה פירושו שמביא את הטומאה מבית לבית ע"י חלון הפתוח לתוכו א"ו משום דבסוגיא שם משמע דמיירי בטומאה דאורייתא וטומאה ע"י חלון הוא רק טומאה דרבנן כדעת הש"ך לכך פירש שמביא הטומאה לכלים שתחת ראשו השני, והוסיף עוד דכן מוכח גם מלשון הש"ס שם שאמרו אבל פחות מרום טפח לא מביא תה הלשון אינו נזכר במשנה ובכ"ז תפס הש"ס זה הלשון משום דעיקר ראי' דטע"ט לענין טומאה הוי מדאורייתא לא ידעינן אלא מהא דקתני טע"ט ברום טפח דאי ס"ד דמבית לבית איירי לא שייך לשון רום טפח דטע"ט לחוד הו"ל למיתני דהיינו האורך והרוחב וממילא דהרום הוא בכלל האורך או הרוחב אלא מדקתני ברום טפח עכ"ח היינו כפרש"י כאן דמיירי בטומאה דאורייתא שמביא הטומאה מראשו האחד לראשו השני דבכה"ג שייך לשון אורך ורוחב ורום שצריך שיהי' באותו החלל כן דאל"כ אעפ"י שיש באורכו וברוחבו טע"ט הו"ל טומאה רציצה שהטומאה בוקעת כנגדה עד לרקיע ואינו חוצץ וכמו כן אינו מביאה הטומאה מראשו האחד לראשו השני כיון שהוא פחות מטפח אין הטומאה מטמאה אלא מה שכנגדה ולא מה שבצדה עכ"ל ולע"ד אין מזה שום ראי' לש"ך דזה שכתב הפנ"י דבחלון שבין בית לבית ל"ש לשון רום מפני שהוא בכלל האורך או הרוחב לע"ד תמוהא דשפיר שייך גם בחלון שבכותל לשון רום ולמשל אם עובי הכותל הוא טפח וזו מיקרי רחבו ונחזיק למשל כגון שעובי הכותל היא מדרום לצפון ומעתה משך החלון שהוא ממזרח למערב צריך להיות ג"כ כטפח דאל"כ יכול להיות שהחלון הוא דרך כל עובי הכותל והוי רחבו טפח ובכ"ז משך החלון הוא משהו כמו שתוחבין מסמר בכותל וא"כ יש לנו כבר אורך ורוחב טפח ובכ"ז עדיין אין לו דין פתח אעפ"י שהוא טפח לרוחבו וטפח לאורכו וצריך להיות גם בגובה טפח וא"כ שפיר שייך לשון רום גם בחלון שבכותל וזה ודאי אמת שבכל מקום אצל חור שבין בית לבית הוזכר רק טע"ט ולא הוזכר רום טפח אבל הטעם הוא משום דבחור שבין כותל לכותל שא"צ להיות אוהל אין נ"מ כלל ברוחבו ואם גם כל עובי הכותל הוא רק משהו כל שהוא פתוח טפח הולכת הטומאה דרך שם לחוץ וכל שפתוח טפח הו"ל כאלו אין כאן כותל החוצצת כלל ומאחר שאין שום קפידא ברוחב ממילא כל שאמר טע"ט כבר ידעינן שהכוונה שצריך להיות גבו' טפח משא"כ בזה שמביא הטומאה בתורת אוהל דאז צריך להיות גם רחב טפח דאל"כ אין לו דין אוהל להביא את הטומאה על הכלים שתחת ראשו השני לכך אעפ"י שאמר טע"ט צריך לומר גם רום טפח ומעתה זו כוונת רש"י שפירשו לענין להביא טומאה לכלים שתחתיו דאל"כ אין נ"מ ברוחבו והו"ל למימר רק טע"ט כמו בכל מקום ומדאמר רום טפח מוכח דרצונו מתורת אוהל. אבל לעולם גם טומאה היוצאת ע"י חור מבית לבית הוי טומאה דאורייתא דהא יש תקרה שמאהלת על הפתח וזו התקרה מביאה את הטומאה והפתח הוא רק שלא תחצוץ הכותל בין בית לבית ומשנה מיירי שמביא בתורת אוהל ולכך צריך להיות רום טפח:
י"ב) ומדברינו נסתר גם הראי' שהביא הפנ"י לדעת הש"ך בסוכה דף כ"ג שהקשה דהא בפ"ג דאהלות קייל"ן כרבנן דגם חור שנעשה מאליו או שחררו' שרצים שיעורו בטע"ט מאהיל על הטומאה ולמה בפ"ז בחור שנעשה מאיליו שיעורי כמלא אגרוף וכן הקשה על הרמב"ם דבפי"ג כתב דכל חור שהוא טע"ט בין נעשה בידי אדם או לא נעשה ביד"א מאהיל על הטומאה וחוצץ בפני הטומאה ובפי"ד כתב לענין חלון שלא נעשה ביד"א אין הטומאה נכנסת ויוצאת מבית לבית אלא כמלא אגרוף וכ"כ עוד בפ"ז לענין חור שבדלת וא"כ דבריו סותרים זה את זה דאטו מי גרע האי חלון שבפי"ד מהאי חור שבפי"ג א"ו דבפי"ג מיירי בטומאה דרבנן דהיינו מבית לבית ושם בעינן כמלא אגרוף ובפי"ד מיירי בטומאה דאורייתא לכך סגיא בטע"ט וסיים שהוא ראי' שאין עלי' תשובה ולדברינו יובן שאין כאן אף ריח ראי' דודאי שיעור אוהל לעולם דינו שוה בין שנעשה ביד"א או לא נעשה ביד"א אבל כ"ז כשצריך להביא הטומאה בתורת אוהל אבל לענין שיעור פתח שבין בית לבית שיחשבו שני הבתים כאלו הם בית אחת ואוהל אחד ע"י פתיחה זו בזה יש חילוק דאם נעשה הפתח בדעת ובכוונה סגיא בטפח שכן דרך השתמשות להיות די בשיעור זה אבל אם נפל אבן מכותל שביניהם בזה אין נחשב כאוהל אחד רק אם הפתיחה גדולה כמלא אגרוף דאז מסתבר שדעתו להשתמש דרך הפתח דאל"כ לא הי' מניחו פתוח והי' סותם הפתח אבל בפחות מזה אין ראי' שדעתו להשתמש דרך הפתח רק שאינו מקפיד על פתיחתו לפי שהוא שיעור קטן, ואדרבה לפנ"י אינו מובן למה ישתנה השיעור בין טומאה דאורייתא לדרבנן א"ו דעיקר החילוק אם דנין בו מחמת אוהל או רק מחמת פתח וכמש"כ וזה ברור בע"ה.
י"ג) עוד הביא הח"ס ראי' נגד הש"ך ממש"כ הריטב"א בסוכה דף י"ח על טפח שבין בית לעלי' וז"ל שהכתוב עשה בו טפח כג' טפחים דעלמא עכ"ל מבואר מלשונו שהוא דאורייתא, ועוד ראי' הביא מריטב"א בכתובות דף י"ח שכתב שהי' אדם גוסס בסמוך שהי' טומאה עוברת לביהמ"ד וכתב שם הריטב"א דהירושלמי חולק על ש"ס דידן וס"ל דגם טומאה דאורייתא נדחית מפני ת"ת עכ"ד הרי מפורש דטומאה הבאה מבית הסמוך היא טומאה דאורייתא, ולע"ד ראי' נגד הש"ך מירושלמי נזיר פ"ז ה"ג דאמר ר' יוחנן המת בבית והנזיר בתרקלין הנזיר מגלח עליו ומבואר שם דכל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עלי' חייבין על טומאה זו משום ביאת מקדש אלמא דהוי טומאה דאורייתא אע"ג שהמת הי' בבית והנזיר בתרקלין ומוכח דטומאה היוצאת ע"י פתח מטמא מה"ת ונלע"ד שמירושלמי זה למד הרמב"ם מש"כ בפ"ג מהל' אבל שאם נכנס בבית שהטומאה נכנסה לו לוקה אעפ"י שהטומאה מבית אחר, וכ"כ בס' האשכול סי' כ"ג בשם רב אחא משבחא ובעל הלכות גדולות והגרי"ץ דאם איכא ארובה בין בית לעלי' והמת באחד ונכנס הכהן להשני לוקה, אמנם באמת אין ראי' מכל זה נגד הש"ך דהוא ס"ל דכל שגג אחד מאהיל על שתי הבתים רק שכותל מפסיק בין חדר לחדר או בין בית לבית בזה אמרינן דכל שהוא פתיח טפח נחשב כאלו אין שם מחיצה המבדלת והוי הטהרה והטומאה תחת אוהל אחד ומטמא מה"ת אבל כל שיש לכל אחד גג מיוחד רק שהטומאה באה דרך פתח מתחת גג זה לתחת גג האחר בזה ס"ל לש"ך דהוי טומאתו רק מדרבנן ובזה נדחו כל ראיות אלו וכן מצאתי בישועת יעקב באו"ח סי' שמ"ג שמחלק כן, מי' ודאי דאין לחלק חילוקים כאלו מדעתינו בלי ראי' ברורה ולהקל באיסור תורה ומה גם דפשטות משמעות הפוסקים שאין לחלק בזה מדלא זכרו לחלק בזה וגם מסתבר שאין לחלק בזה דהא א"א שתביא הטומאה ע"י פתח מבית זה לבית זה אם לא כשקצה גג האחד הוא מאהיל על קצה גג השני דאל"כ נפסקת הטומאה בחלל שביניהן וא"כ ודאי מסתבר שנחשבין שני הגגות כגג אחד וא"כ כמו בפתח שבין חדר לחדר הוי טומאה דאורייתא הה"ד בפתח שבין בית לבית דאם הגגין מאהילין זע"ג זה נחשבים כגג אחד, ואין להש"ך ראי' ברורה לחילוק זה רק הראי' מארונות שכתבנו ואם נמצא מקום לדחות ראי' זו בודאי שאין להקל מדעתינו בחילוק שאינו מפורש בש"ס ואדרבה סתימת ומשמעות הפוסקים משמע להיפוך וכן מורה לשון האשכול שכתב ח"ל היכי דמיחת מת בביתא ופתיחא כוותא מן ההוא ביתא לביתא אחרינא וכן עד כמי בתי והוי בכל חד מהני כוויי טע"ט אתסרו כל הני בתי כולהו לכהנא למיעל לגויה עכ"ל:
י"ד) הנה למה שביארנו ראיית הש"ך הוא רק לדעת תוס' וסעיתו דס"ל דהנך ארונות הי' פתוחין מצדן טפח אבל לדעת הרמב"ם והראב"ד בפי"ב מט"מ הי' הארונות סתומים ובכ"ז הותר לדלג ע"ג להרמב"ם לפי שלא הי' בארונות אלו דין קבר ולראב"ד לפי שאין הכהן מוזהר על טומאת קבר וא"כ לשיטתם אין שום הכרח לחילוק הש"ך וגם לתוס' וסעיתו נלע"ד דיש לדחות ראיית הש"ך דני' דזה מסתבר שלא הי' יכולים לדקדק במרוצתם שלא יאהילו על הפתח מ"מ הא י"ל שהי' עושים לפתח זה של הקבר דלת שהי' נעול תמיד ומבואר בב"ב דף י"ב דבכה"ג כל שלא פרץ את פצימיו אין מטמא כל סביביו, וגם מסתבר שעשו כן דהא מבואר במס' ב"ב דף ק' דמה"ט עשו כוכין רומן ז' שיהי' חלל טפח על הארון כדי להציל העוברים על הכוכין שלא יטמאו וכ"כ הרמב"ן ביבמות דף ס"א דזה שנהגו לעשות ארונות שיש בהן חלל טפח וכן לעשות פתח מן הצד הכל עשו כדי שלא יטמא העובר עליו וא"כ מאחר שיש תקנה בעשיית הדלת שלא יטמא העובר ויאהיל על הפתח בודאי מסתבר שעשו כן ובסי' רי"ב ביארנו דאין לחלק בזה בין קבר לבית דגם בקבר כל שלא פרץ את פצימיו אין מטמא כל סביביו, ואין להקשות דהא גם כשהדלת נעול מטמא עדיין משום סט"ל כמו בית שפתחיו נעולים דני' דרש"י בביצה דף ל"ח ס"ל שסט"ל היא טומאה דאורייתא וכ"כ בס' האשכול אבל הא כבר כתבנו דלרמב"ם וראב"ד בלא"ה אין התחלה לראיית הש"ך וא"כ י"ל דתוס' וסעיתם ס"ל כרש"י ביצה דף י' שסט"ל הוא רק דרבנן וכ"כ תשבץ ח"ג תשובה א' דכן הסכימו כל המפרשים, וא"כ הא אמרו שם דבטומאה דרבנן התירו משום כבוד מלכות, ועוד נלע"ד דאפי' להסוברים דסט"ל הוא דאורייתא מ"מ א"ש דס"ל כרוב ראשונים דכהן אין מוזהר על סט"ל דכל טומאה שאין הנזיר מגלח עלי' אין כהן מוזהר עלי', מי' עדיין קשה דלשתי דרכים אלו למה הוצרכו בברכות י"ט לומר דהוי איסור דרבנן משום שגזרו יש בו ח"ט אטו אין בו ח"ט תיפ"ל דגם ביש בו ה"ט אסור מדרבנן משום סט"ל, מי' בספרי ליבא בעי דף ל"ג אות כ"ב בררנו דלרוב ראשונים גם מדרבנן אין כהן מוזהר על סט"ל ועיין מש"כ בסי' רכ"ב ותו דגם לרמב"ם ואשכול דס"ל דאסור מדרבנן מ"מ הא ביארנו בסי' רי"ד דבקבר ל"ש כלל סט"ל עיי"ש:
ט"ו) ועוד נלע"ד דיש לדחות ראיית הש"ך עפ"י המבואר בתוספתא ב"ב פ"א דקבר דוד וחולדה הי' בירושלים ומחילות הי' שם שהי' מוציאין הטומאה לנחל קדרון וא"כ י"ל דני' דזה אמת כמש"כ רש"ל ודרישה דהקברים הי' פתוחים לאויר העולם אבל אין שום הכרח לומר שהי' פתוחים במקום הקברים דהא י"ל שהי' מוציאים הטומאה למקום אחר ע"י מחילות וא"כ לא הי' צריכים לדקדק כלל במרוצתם על הקברות כי במקומן לא הי' פתוחים כלל וכעין המבואר בתוספתא שזכרנו וא"כ אין לנו ראי' מכרחת לחדש חילוק ולהקל באיסור תורה וכבר כתבנו דמשמעות כל הפוסקים דלא כש"ך, ומצאתי בשו"ת גידולי טהרה תשובה י"ח שכתב שדבר זה אין לו שורש וענף ואפי' לצרף עם היתר אחר אינו ראוי' דהלכה פשוטה שיש בזה טומאה דאורייתא: