שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן קצח
בדין מתנות כהונה אם שייך לומר בהם אמירה לגבו' כמסירה להדיוט דמי.
בשו"ת שואל ומשיב ח"א תשובה כ"ה כתב בשם הריטב"א במס' קדושין דף כ"ו דלא אמרינן במתנות כהונה אמירה לגבו' כמסירה להדיוט אבל בתוס' יבמות דף צ"ב ד"ה קני' כתבו דשייך אמירה לגבו' בתרומה ולע"ד לאחר המחילה לא עיין יפה בריטב"א דאדרבה מפורש כתב להיפיך דשייך בי' אלכ"ל אלא מצד זה עדיין אינו נקנה להמקבל רק שהנותן מחוייב לתנו לי וגם כופין אותו לתנו לו ואין יכול לחזור בו אלא דכל זה אינו מועיל שם בנידון דמיירי בקדושין דשם המעשה הי' בשנת הביעור שמחוייב להוציא המעשר ברשותו ואינו יוצא ידי מצות ביעור רק אם קנאו המקבל קנין גמור דהא סיים הריטב"א וז"ל הלכך הא דר"ג שהמעשר הי' ברשותו בדין הוא דבאמירה סגיא עכ"ל הרי מפורש כתב דסגיא באמירה ועכ"ח שהוא מטעם דאמרינן בי' אמירה לגבו' כמסירה להדיוט ואין יכול לחזור בו, וכפי הנראה הבין השורל ומשיב דזה שכתב הריטב"א אבל מתנות כהונה וכו' קאי על מה שכתב לפני זה וז"ל ה"מ לאחיובי מדין נדר שאם מקבל עליו לתת או לעשות להקדש או לעניים ולכל דבר מצוה כופין אותו לקיימו וכו' עכ"ל דלפי"ז נתכוין לומר דבמתנות כהונה לא אמרינן כן אולם תמוהא דהא הביא ראי' לדבריו מפרק הזרוע והרי שם בלי שום אמירה מוציאין ממנו בעכ"ח, והאמת שלתרץ קושיתו ממתנות כהונה לא הי' צריך הריטב"א רק למש"כ בתחלת דבריו דמצד אמירה לגבו' הוא רק כנדר שמחוייב לקיימו וכן למה שכתב בסוף דבריו דלענין ביעור מעשר צריך שיקנה המקבל בקנין גמור שיצא ממש מרשותו ובזה מתורץ קושיתו שפיר וכל מה שכתב זולת זה כוונתו לתרץ הקושיא מב"ק דף ל"ו דמוכח שם דלולא שזכה רב יוסף במעות עניים הי' אפשר לחזור בו וע"ז יקשה דנימא אמירה לגבו' כמסירה להדיוט וכהו שהקשה באמת הרי"ף בב"ק שם ולזה האריך לברר דודאי כשהמעות בעין ואומר שהוא נותנו להקדש או לעניים אין יכול לחזיר בו ובמתנות כהונה גם בלא אמירה כלל מוציאין ממנו בעכ"ח אבל כשאינו בעין ולא אמר בלשון שמתחייב לתנו רק שיהא נתון להקדש או לעניים בזה גם כשיבואו לרשותו אינו מחוייב לתת אותם דבכה"ג ל"ש לומר אמירה לגבו' כמסירה להדיוט דהא גם הקדש גמור אם מקדיש דבר שאינו ברשותו אין ההקדש חל ומתורת נדר אין לחייבו כיון שלא קיבל על עצמו לתתו רק אמר שמיד באותו שעה הוא נותנו להקדש ולעניים ואז אין בכוחו להקנותו כיון שאינו ברשותו, והנה הריטב"א הביא כן בשם רבותיו ומפורש כתבו כמו שבארתי רבו הרא"ה מובא בשמ"ק ב"ק דף ל"ו ורבו הרמב"ן במלחמות שם:
אולם יקשה ע"ז ממה שאמרו במס' ב"מ דף מ"ט ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי אם חוזר בו הנותן יש בו משום מחוסרי אמנה הרי מפורש יוצא דל"ש במתנות כהונה אמירה לגבו' כמסירה להדיוט דהא מעיקר הדין יכול לחזור בו ואין בו רק משום מחוסר אמנה כמו כל שאר דבר הרשות וא"כ אפי' משום נדר אין בו, וע"כ נלע"ד ברור דלא קאי הריטב"א רק על מעשר עני דבזה ודאי אמרינן אלכ"ל דהא לא גרע משאם אמר שיתן מתנה לעני וכל קושית הריטב"א הי' רק על מעשר עני שהקנה לרע"ק דבזה לא הי' צריך קנין וסגיא באמירה בעלמא שלא יהא יכול לחזור בו ומפורש יוצא כן מלשון הרא"ה שהביא השמ"ק בב"ק דף ל"ו שלא הקשה מזה שהקנה לר' יושע רק מזה שהקנה לרע"ק, ולפי"ז צ"ל דזה שכתב הריטב"א בסוף דבריו ח"ל דלא מיפטר מדין ביעור אי לא מפיק לה מרשותי' לגמרי דליקנונה' ללוי ולעניים הקנאה גמורה וליזכו בי' עכ"ל אין כוונתו דגם בלוי שייך אלכ"ל רק כמו שכתב הרמב"ן במלחמות בב"ק דלולא שעת הביעור לא הי' צריך להקנותו ללוי והי' די לקרא עליו שם מעשר ומעשר עני לרע"ק גם באמירה בעלמא לא הי' יכול לחזור בו אלא שאין זה מועיל לקיים מצות ביעור שצריך להוציא מרשותו ולכך הוצרך להקנותו בקנין גמור:
ומה שכתב השואל ומשיב דמתוס' יבמות מוכח דשייך בתרומה אלכ"ל לע"ד תמוהא דהא שם בערוגה אינו נותן לשום אדם רק שקורא שם תרומה עליהן ולענין זה שיחול שם הרומה עליהן ודאי דשייך לומר אלכ"ל אע"ג דבאותו שעה אין ראוי' לחול עליהן שם תרומה הו"ל כמו בהדיוט שמסר הנותן ליד המקבל איזה דבר שיחזיקו אצלו ולזמן ידועה יקנה אותו ה"נ נחשב כאלו מסר הפירות לגבו' ובזמן הראוי' יחול עליהם שם תרומה אבל שנימא בתרומה שאם אמר ישראל לכהן תרומתי נתון לך או התרומה שאפריש אתן לך שלא יהא הנותן רשאי לחזור בו מטעם אלכ"ל מזה אין זכר שם בתוס' וכן מסתבר דרק שיחול עליו שם תרומה זה הוא ענין לגבו' אבל שיתן התרומה לכהן זה או לכהן אחר הוא כמו שאר הדיוט וכמפורש במס' ב"מ דף מ"ט לענין מעשר ורק במעשר עני בלבד הוא דאמרינן בי' שאין יכול לחזור מטעם אלכ"ל דלא גרע מצדקה לעניים: