אור ברסלב
שאול שאל סימן קסו

שאול שאל· רבי שאול בראך

סימן קסו

סימן קסה

בדין ציץ דק כחוט השער המקיף את העטרה במקום אחד ברוב היקפה אם הוי ערל.

במס' שבת דף קל"ז במתני' אלו הן ציצין המעכבין את המילה בשר החופה את רוב העטרה ובגמרא שם אמר רב בשר החופה את רוב גובה העטרה ופרש"י לא תימא רוב העטרה דקתני מתני' רוב היקפה אלא אפילו רוב גובה' במקום אחד. ובשו"ע יו"ד סי' רס"ד ס"ה ז"ל אם נשאר מהעור עור החופה את רוב גובהה של העטרה אפי' במקום אחד זו המעכב את המילה וכאלו לא נמול עכ"ל וכתב הש"ך לשון זה אינו מכוון יפה ונ"ל דהכי פירושו אפי' במקום אחד וכש"כ אם רוב גובהה חופה בכמה מקומות ויותר נראה דהאי אפי' מהופך וכך צ"ל אם נשאר מהעור עור החופה אפי' את רוב גיבהה במקום אחד ור"ל וכש"כ רוב היקפה וכ"כ רש"י וכן הוא הלשין ברותים וכ"כ המחבר באו"ח רסי' של"א עכ"ל ובס' בכור שור בשבת שם השיג על הש"ך וכתב דהלשון מדוקדק יפה דרש"י בא להשמיענו שלא נימא שצריך שיכסה מצד הגוף בכל ההיקף עד רוב הגובה שבכל ההיקף לכך פירש דאפי' במקום אחד מהיקף כגון שהוא כעין רצועה דקה רחבה משהו וארכה עד רוב גובה העטרה מעכב את המילה. והוכרח רש"י לזה דאלת"ה רק בעי בכל ההיקף רוב גובהה קשה למה החליט רב להקל בצד אחד כגון דמכסה רוב היקף העטרה בכולה והמיעוט לא נכסה כלל דלרב אינו מעכב דהא ליכא רוב גובה בכל ההיקף והא מתני' סתמא תנן בשר החופה את רוב העטרה ודלמא רוב היקפה תנן וכה"ג איבעי לן בחולין דף כ"ג רוב היקפו או רוב גובה' ואי ס"ל לרב להחמיר בשתיהן הול"ל בשר החופה את רוב היקפו או רוב גובהה של עטרה לכך פרש"י דרוב גובה הוא במקום אחד והשתא רוב היקפו הוא ק"ו דא"א להיות רוב היקפו מכוסה כולה שלא יהא רוב גובהה במקום אחד אפי' אם נפרש דרוב גובהה היינו העטרה שע"ג הגיד דהיינו לצד ראש האדם ולא לצד הרגלים מ"מ הוא מתקצרת לצד הרגלים שא"א להיות רוב היקפה שם ולא יגע לצד הראש כלל ששם עיקר אורך ההיקף וכש"כ למה שנ"ל לפרש דכי אמרינן רוב גבהה במקום אחד באיזה מקום שיהי' אותה רציעה דקה בין למעלה ע"ג הגיד ובין למטה לצד הרגלים שגם שם עולה הרצועה ע"ג הגובה שהחוט הנקרא עטרה גבו' הוא בכלל מקום שבו. והש"ך שנתקשה בלשון אפי' שכתבו כאן אין לדבריו קיום כ"א שנאמר שהש"ך הבין שרוב גובה הוא רק בחלק העליון שלצד הפנים דזו מיקרי גובה ובעי שיהא מכוסה רוב מכל חלק הזה ומ"ש אפי' במקום אחד פירושו דלא מצרפינן שנים ושלשה מקומות מכוסים שע"י צירוף יהי' רוב רק בעינן שיהא הרוב במקום אחד ומתחלה פירש דכש"כ אם הוא בב' וג' מקומות ולא נ"ל כן דאמאי כש"כ הוא בב' וב' מקומות לכן הגי' ופירש דדוקא במקום אחד אבל ע"י צירוף וכ"ז תמוהא דמנ"ל זאת לרש"י וגם ל"ל לפרושי דבעי דוקא במקום אחד דלמא אפי' ע"י צירוף מ"מ הרוב מכוסה גם אין שייך בדרך זה גבו' ונמוך עכ"ל ולכאור' תמוהא מש"כ דאי ס"ל לרב להחמיר בשתיהן הו"ל למימר רוב היקפו או רוב גובה' ועדיפא מני' הי' לו להשיב דהו"ל למינקט רוב היקפה ונדע מכש"כ ברוב גובהה דהא אם נימא דבכל היקף שבו צריך להיות רוב גובהה א"כ כשהוי רוב גובהה הוי גם רוב היקפה ונלע"ד דודאי לשיטתו הי' אפשר להקשות עדיפא מני' וכמש"כ אלא דלפי שכתב אח"כ דהש"ך הבין דרוב גבהה הוא רק בחלק העליון וא"כ י"ל דמשכחת לה דכל חלק העליון מכוסה רוב גבהה ועדיין אינו רוב היקפה מאחר דחלק התחתון אינו מכוסה כלל וגם מחלק העליון רק רוב גבהה מכוסה ולזה הוכיח דגם אם נימא כשיטת הש"ך עדיין יקשה דכיון דיש מציאות לזה בלא זה רוב היקפה בלי רוב גובהה בכל מקום ורוב גובהה בלי רוב היקפה הו"ל למיתני שתיהן א"ו דרוב גבהה במקום אחד קאמר.

ב) אולם מאוד תמוהא בעיני לפרש בהש"ך בדרך ראשון דהי' סובר דיותר מעכב אם הרוב מכוסה בצירוף איזה חלקים משאם מכסה הרוב בחיבור אחד שהוא נגד השכל דודאי מגרע גרע אם הוא מחובר משאם הוא ע"י צירוף וכמו שמפורש בחולין דף מ"ו מתלקט מהו עיי"ש. וגם אין שום רמז בדרך השני בדברי הש"ך שמפרש במקום אחד דוקא והאיך יעלים חידוש דין כזה שאינו מעכב אם הוא רוב ע"י צירוף ולא יאמר מפורש דדוקא במקום אחד. ולע"ד מעולם לא עלה כן ע"ד הש"ך. וגם זה שכתב דהש"ך הבין דרוב גובהה הוא רק בחלק העליון לצד הפנים וגם דרוב כל אותו השטח צריך להיות מכוסה לע"ד ליתא וגם הוא הבין כמו שהוא האמת דגובהה הוא בכל מקום בעטרה בין למעלה ובין למטה וגם רוב גובה' אין צריך להיות כל השטח מכוסה ודי אם רצועה רחבה כשער אחת עולה עד רוב גובה דהבכ"ש הוכיח כן משום דהוקשה לו למה לא פירש הש"ך כפירושו דאפי' במקום אחד אתי לאשמועינן דלא נטעה שבכל ההיקף צריך להיות רוב גובהה קמ"ל דבמקום אחד נמי מעכב לזה כתב דהש"ך ס"ל דבאמת אינו מעכב רק אם מכוסה דוב אותו השטח וכדי שלא יקשה דאם כל השטח מכוסה ברוב גובהה א"כ הוא גם רוב היקפו ומאי בא להשמיענו דמעכב לזה כתב דהש"ך סובר דגובהה הוא רק למעלה לצד הפנים ולא למטה לצד הרגלים דאז אע"ג דהש"ך סובר דרוב גובהה במקום אחד אינו מעכב אלא צריך להיות בכל מקום מכוסה רוב גובה' מ"מ לא הוי רוב היקפו דגובהה הוא רק למעלה והקיפה הוא גם למטה. אולם לע"ד האמת בדעת הש"ך הוא להיפוך ממש ממה שהבין הבכור שור והוא דהש"ך סובר דגם אי היינו מפרשין מתני' ברוב היקפה מ"מ לא הי' הכוונה שרוב שטח העטרה מכוסה רק גם אם חוט כשער רוחב מקיף במקום אחד את העטרה ג"כ מעכב וכל מה שנדחק הבכור שור הוא רק משום דפשיט הי' בעיניו דאם היינו מפרשין מתני' ברוב היקפה אז לא הי' מעכב רק אם רוב שטח מכל העטרה הוא מכוסה וכמו שמביא מחולין דף נ"ג שאמרו שם רוב היקפו והפירוש שם דכל המקום רוב ממנו נחבסה. אולם בענין זה מצאתי בשו"ת ח"ס ביו"ד תשובה רמ"ח שכתב דאפי' אינו עולה לגובה' של עטרה רק חוט דק כחוט השער מ"מ כיון שמקיף רוב הקיפה של עטרה הרי הוא ערל עכ"ד ולע"ד ברור שזה הי' גם כוונת הש"ך. ובטעם הדבר נלע"ד דסובר דאם רוב מכל שטח הערלה מכוסה הו"ל לא נמול כלל ולא שייך בזה לומר ציצין המעכבין את המילה. וגם דיקשה דהא על ציצין המעכבין את המילה יש יתור קרא דהמול ימול כמפורש ביבמות דף ע"ב ואי בכה"ג דרוב שטח הערלה מכוסה ל"ל קרא לזה תיפ"ל דבכה"ת רובה ככולה וכ"כ בשו"ת דברי חיים ח"ב תשובה קט"ז דאם רוב הערלה מכוסה עדיין ע"ז לא צריך קרא לרבות ציצין דזה נחשב כלא נימול כלל כיון דרוב הערלה קיימת ומעתה א"ש דכאן גם בלא דברי רב והיינו מפרשין מתני' ברוב היקפה מ"מ לא היינו מפרשין רוב היקף כל העטרה אלא שחוט אחד מקיף העטרה באופן שרוב העטרה מגולה רק שבמקום אחד מהעטרה חוט דק מקיף העטרה ולפי"ז כל דברי הש"ך מובנין היטב ואין בהם שום קושי ודוחק דהוקשה להש"ך מאי זה שכתבו אפי' במקום אחד דמשמעות לשון זה הוא דכש"כ אם בכל המקומות שבו הי' מכוסה רוב גובה דמעכב וזה תמוהא דזה לא מיקרי ציץ המעכב וע"ז לא צריך קרא לרבות ציצין דמעכבין דזה הוי כלא נימול לגמרי כיון דרוב העטרה מכוסה בערלה ולזה תירץ בדרך הראשון דאם דודאי אמת דלא אתי לאשמועינן שלא נימא דרק אם בכל מקום שבו מכוסה רוב גובהה' דזה פשיטא וא"צ לריבוי כלל אבל הי' אפשר דעכ"פ צריך שיהא באיזה מקומות מכוסה רוב גובהה באופן דעדיין אינו מכוסה רוב העטרה ממש וזה ודאי צריך ריבוי לזה השמיענו דגם באם רק במקום אחד מכסה רוב גובהה' ואינו מתפשט ברוחב כלל מ"מ מעכב ושוב כתב דלא נ"ל כן משום דמאחר דזה בלא"ה אי אפשר לטעות דיצטרך לכסות רוב גובה' בכל מקום שבו א"כ אין שום סברא לחלק בין במקום אחד לשתים ושלש מקומות מאחר דבין כך ובין כך רוב העטרה מגולה ואם בכ"ז מעכב ודאי אין לטעות לומר דעל מקום אחד אין מעכב ולכך תירץ דהאי אפי' לא קאי על במקום אחד רק על רוב גובה' דלא מיבעי' רוב היקפו במקום אחד אלא אפי' רוב גובהה במקום אחד משום דחוט המכסה רוב היקפה צריך לנו שגם הש"ך הבין כמו שהבינו כל הפוסקים דרוב גובה' הוא גם באם חוט כשער עולה על רוב גובה' וא"צ להיות שיכסה כל שטח רוב גובה'. וגם דרוב גבה' הוא בכל מקום בין למעלה לצד הפנים ובין למטה לצד הרגלים. ואם חוט אחד מקיף רוב היקפה במקום אחד ואינו מתפשט ועולה לגבה' רק כחוט שער רחב שכתבו ובשו"ת ח"ס דמעכב מוכח מבכור שור דלא כדבריהם אבל יש להם עמוד חזק הש"ך שמוכח דסובר כדבריהם

וזה שהכריח הבכור שור כדעתו דאם יש מציאות לרוב היקפה בלי רוב גובהה הו"ל לרב להשמיענו שתיהן א"ו משום דמאחר דכל שהוא רוב הקיפה בכל השטח ממילא הוא כבר רוב גובהה וא"כ ק"ו הוא מרוב גבהה וא"צ להשמיענו לדברינו לק"מ דגם אם יש מציאות לרוב היקפה בלי רוב גבהה מ"מ נשמע במכש"כ מרוב גבהה משום דרוב היקפה הוא יותר גדול מרוב גבהה. ובדברינו מצאנו ישוב למה שראיתי שכתב הגאון מו"ה זלמן זצ"ל באניהאד שהי' ראב"ד בק"ק פ"ב על הש"ך שהביא מש"כ הב"י בשם חכם ספרדי דרוב גובהה הכוונה גם הבשר שבראש הגיד ואיכא תרי גוני עיכוב' רוב היקפה בלא רוב גבהה ורוב גבהה בלא רוב הקיפה וכתב בגליון וז"ל ותימא לי א"כ למה לא הזכירו הרמב"ם וטור ושו"ע באו"ח סי' של"א וכאן ביו"ד שגם רוב הקיפה מעכב וכן קשה טובא על ר' אבינא בשבת קל"ז דהול"ל רוב הקיפה או רוב גבהה ונ"ל מזה הכרח גדול למש"כ בכור שור בשבת קל"ז דרק החוט הגבו' מיקרי עטרה דאז אי אפשר לרוב הקיפה בלי רוב גובהה וכ"ל דבשו"ע חזר ממש"כ בב"י ודלא כב"ח וש"ך שסברו כחכם ספרדי. ושוב כתב וז"ל ואם הפירוש רוב גבהה הוא במקום אחד כמש"כ הבכור שור וז"ל באיזה מקום שיהי' רצועה דקה בין למעלה לצד הגיד ובין לצד הרגלים שגם שם עולה הרצועה ע"ג גובה שהחוט גבו' בכל מקום שבו עכ"ד א"כ א"א להיות רוב הקיפו בלי רוב גבהה גם להפירוש של חכם ספרדי בביאור עטרה עכ"ל והנה סוף דבריו לאחר המחילה תמוהים דהא להדיא נראה מדברי חכם הספרדי דסובר בזה כבכור שור דרוב גובה הפירוש אפי' במקום אחד וא"צ להיות בכל השטח רוב גובה ובכ"ז כתב דאפשר להיות רוב הקיפה בלי רוב גובהה וכן הוא האמת דהא לדעת החכם ספרדי ברוב הקיפה גם בחוט הגבו' לחוד מעכב ורוב גבהה אינו מעכב רק אם רוב גובה הבשר שעל ראש הגיד מכוסה וא"כ שפיר יכול להיות שגם אם כל החוט מכוסה בכל הקיפו בכ"ז לא הוי רוב גובהה משום דעל בשר שבראש הגיד אין שום ציץ וא"כ חזרה וביערה קושיתו אולם כבר הבאתי שהבכור שור עצמו הקשה קושיא זו ותירצנו יפה וזה עולה גם לישוב דעת החכם ספרדי דגם אם יש מציאות לרוב הקיפה בלי רוב גובתה מ"מ לא הוצרך רב להשמיענו גם רוב הקיפו דנלמד במכש"כ מרוב גבהה דמ"מ ארוך יותר חוט המקיף רוב הקיפה מחוט העולה ברוב גבהה וכמש"כ. וכבר כתבנו דגם בלא דעת חכם ספרדי ונימא כדעת בכור שור דעטרה הוא רק חוט הגבו' מ"מ מוכח משו"ת ח"ס דיש מציאות לרוב הקיפה בלי רוב גבהה משום שהוא סובר דרוב הקיפה הוא ג"כ רק חוט אחד מקיף ואינו מתפשט לגובהה רק כרוחב שער וא"כ יקשה קושיות אלו גם לדבריו ועכ"ח צ"ל כמש"כ דבכ"ז נשמע רוב הקיפה בק"ו מרוב גבהה שהוא קצר יותר:

אמנם בכ"ז לולא דעת הש"ך הי' נלע"ד כהבכור שור דרוב היקפה לא מיקרי רק אם כל השנות מכוסה ברוב הקיפה חדא מדסתמו כל הפוסקים ואין אחד מהם שיזכיר דברוב הקיפה מעכב דהגם שכתבנו הקפידא באה דייקא שלא יהא רוב גובהה מכוסה וכל שאין רוב גובהה מכוסה אע"ג שציץ יותר ארוך הוא ברוב הקיפה מ"מ אין זה מעכב דהא גם לדברי הש"ך אם עולין כמה רצועות בכמה מקומות כל שאין אחד מהן ארוך כרוב גובהה אינו מעכב ואם חוט אחד במקום אחד עולה לרוב גבהה מעכב אע"ג שאז ממעטין הציצין יותר משאם הי' בכמה מקומות למשל פחות מחצי גבהה וא"כ עכ"פ יש מקום לטעות דהקפידא הוא דוקא ברוב גבהה והו"ל להשמיענו דגם ברוב הקיפה מעכב. ותו דמדברי החכם ספרדי להדיא מוכח כן דלשונו מורה להדיא דרק אם כל שטח השורה הגבו' מקיף החוט מעכב ולא אם רק חוט אחד כ"ש מקיף בחוט שורה הגבו'. וגם מוכח מדבריו דרק משום דסובר דרוב גובהה היא גם עם הבשר שבראש הגיד לכך יש מציאות לרוב הקיפה בלא רוב גבהה אבל אם הוי אמרינן דרק שורה הגבו' הוא העטרה גם לענין רוב גבהה אז לא הי' מציאות לרוב הקיפה בלי רוב גבהה ועכ"ח משום דסובר כהבכור שור דרוב הקיפו פירושו שכל שטח השורה הגבו' הוא מקיף ולא רק במקום אחד ממנו. ותי דכן מוכח גם מלשון רש"י דיקשה לאיזה צורך הזכיר רש"י אפי' במקום אחד דהא מאחר דאמר ל"ת רוב הקיפו א"כ עכ"ח מה שאמר רוב גובהה הוא במקום אחד דאם הוא בכל המקומות הא הוי גם רוב הקיפה א"ו דרש"י בא להשמיענו דזו עצמו החילוק שבין רוב גבהה לרוב הקיפה דרוב הקיפה הוא בכל המקומות דרוב השטח צריך להיות מכוסה ורוב גבהה הוא רק במקום אחד ואם לא הי' רש"י משמיענו כן הי' מקום לטעות כש"ך וסעיתו דגם רוב הקיפו הוא כחוט אחד ובא רק להשמיענו דלא נימא דדוקא רוב הקיפה שהוא ארוך יותר מרוב גבהה מעכב לזה משמיענו דגם רוב גבהה מעכב אבל שניהם מיירי רק במקום אחד ברוחב שער ולכך נקט רש"י במקום אחד ללמדינו שאין האמת כן דחוט כרוחב שער המקיף את העטרה כל שאין רוב השטח מכוסה וגם אין רוב גבהה מכוסה בשום מקום אינו מעכב וכל שיש רוב הקיפה לעולם יש רוב גובהה דרוב הקיפה הוא בכל המקומות ורוב גבהה הוא אף במקום אחד. וכן מוכח מלשון הר"ן בחידושיו לשבת שכתב וז"ל פי' אפי' חופה רוב גבהה של עטרה אעפ"י שאינו חופה את כולה צריך להסיר אותן ציצין אפי' בשבת עכ"ד ולדעת הש"ך הא לא אתי למעט שאינו חופה את כולה אלא אעפ"י שאינו חופה רוב הקיפה א"ו נראה דרוב הקיפו היינו כל השטח ולכך השמיענו דגם במקום אחד אם חופה רוב גבהה מעכב דאין לטעות ולפרש כוונת הר"ן דאתי להשמיענו שא"צ להיות כל גבה' רק רוב גבה' דהא מפורש תנן במשנתינו רוב העטרה וא"כ ידענו שרובו ככולו לענין זה:

ואי קשיא מה שכתבנו לעיל בטעם הש"ך דא"כ מאי צריך רב להשמיענו דלא נימא רוב הקיפה אם הפירוש בכל השטח א"כ הא רובו של עטרה מכוסה ואינו נימול כלל ואיך קרי לזה ציצין וגם למה צריך קרא לציצין הא בכה"ת רובו ככולו וכמו שהבאתי בשם השו"ת דברי חיים י"ל דמאחר דאין מפורש בקרא עד כמה ימול הי' מקום לטעות דכל שמל קצת מהערלה הוי כנימול וגם הי' מקום לטעות דעיקר קפידת התורה שלא יהי' ערל דהיינו אטום וכל שמל קצת הוי פתוח ונימל וצריך קרא לרבות ציצין דצריך להיות רוב העטרה מגולה לזה הוצרך להשמיענו דאינו כן מעיקר קרא דציצין אתי דגם ברוב גבהה במקום אחד מעכב. ומה גם דבמשנה אינו מפורש כלל דיש לימוד מיוחד על ציצין והי' מקום לטעות דרק רוב שטח העטרה מעכב לכך הוצרך להשמיענו דגם רוב גבהה מעכב אבל לעולם כל שאינו רוב גבהה אעפ"י שחוט אחד דק מקיף כל העטרה במקום אחד אינו מעכב ודלא כח"ס:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה