שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן קס
בדין כשהוא מתקשה הוא מהול או נראה מהול וספק אם נימול פעם אחת כהוגן אם צריך למולו שנית.
בשו"ת שמש צדקה תשובה י"ג העלה במי שהוא נימול כשהוא מתקשה והוא ספק אם נימול פעם אחת כהוגן שיש לצרף דעת השיך הסובר דגם בתחלת המילה משערין כשהוא בקישוי ולהתיר מכח ס"ס אולי נימול מעיקרי כהוגן ואת"ל לא הי' נימול רק כמו שהוא לפנינו אולי גם זה מיחשב כנימול וכדעת הש"כ. ולע"ד צע"ג נסמוך בזה על השו"ת שמש צדקה שאם כי גם אני בסי' קס"ח ישבתי כל הקושיות שהקשו על השיך והבאתי ראי' נכונה לשיטתו בכ"ז כתבתי שם מאחר שאין אחד מהפוסקים הראשונים מביא דברי שמואל שבירושלמי מוכח שאין הפירוש בירושלמי כש"ך או דלא קייל"ן כירושלמי וגם מאחר דהב"ח פסק דאם אינו נימול כשאינו מקושה מחללין עליו שבת איך נצרף זה לס"ס דאם הי' בזה קצת ספק לא הי' מחללין שבת ע"ז והבאתי שם שגם בס' בית מאיר באו"ח סי' של"א הסכים להב"ח בזה והביא ראי' מושכלת לדבריו עיי"ש ומצאתי בשו"ת מהר"י אסאד תשובה רנ"ה כתב דאין לסמוך על השו"ת שמש צדקה דודאי הלכה דלא כש"ך ואין משערין בקישוי. אמנם גם לשו"ת שמש צדקה פשוט דזה דוקא אם בעת קישוי הוא מהול גמור דהיינו שאין בו ציץ המכסה רוב העטרה אבל כל שיש בו ציץ המכסה רוב גובהה אז אפי' נראה מהול צריך למולו שנית דהא כל ההיתר הוא משום דמצרף דעת הש"ך לס"ס וזה פשוט דהש"ך אינו מקיל אלא אם הוא מהול גמור בעת קישוי אבל נראה מהול לא הוזכר בשום מקום רק היכי שהי' כבר נימול פעם אחת כהוגן אבל בתחלת המילה ודאי אין די בנראה מהול דהא מפורש בש"ס דרוב גובהה מעכב מה"ת והלא כתב התה"ד והרמ"א דגם בשליש עטרה מגולה היי נראה מהול ובכה"ג הא יכול להיות עדיין שני שלישים ציץ חופה והוא רוב א"ו פשוט דכוונת הש"ך רק באם הוא מהול גמור שאין בו בשעת קישוי ציץ חופה רוב גובהה ועיין בסי' קס"ח ביארתי זה באורך ומזה תמה אני על שי"ת מהר"י אסאד בתשובה רנ"ה ורנ"ז שמבואר בדבריו שסומך השמש צדקה להתיר מכח ס"ס גם בנראה מהול בעת קישוי דהיינו שקצת העטרה מגילה דהוא הקשה על השמש צדקה שיש ס"ס להחמיר דספק שמא כדעת רש"י ותה"ד דגם בנראה מהיל צריך תיקון באיזמל וא"כ הלא זה פשוט דאם כל העטרה גלוי' בשעת קישוי גם לדעת רש"י ותה"ד אין צריך שום תיקון דהא זה עכ"פ פשוט בש"ס בלי חולק דכל שנימול פעם אחד כהוגן אזלינן בתר קישוי וא"כ איך נצרף להחמיר דעת רש"י א"ו מוכח מזה דסבר המהר"י אסאד דהש"ך מקיל גם בנראה מהול בעת קישוי במילה בתחלתה וכיון שסמך השמש צדקה על הש"ך לכך יפה הקשה עליו מתה"ד בדעת רש"י. וכן מוכח עוד ממש"כ שם ראי' לפירוש הש"ך בירושלמי מהא דלא הובא בירושלמי הא דרשב"ג על שמואל כמו שהובא בש"ס דידן א"ו משום דבירושלמי קאי שמואל על רישא דמתני' וכיון דברישא היא דאורייתא מודה רשב"ג להחמיר בנראה ואינו נראה ומבואר מדבריו דס"ל דשמואל מקיל בדין רישא דמתני' בנראה מהול ורק בנראה ואינו נראה מחמיר וזה פלא דבירושלמי לא הוזכר כלל נראה מהול וגם הא קאי הירושלמי על הרישא דמפורש בה דאם ציץ חופה רוב גבהה הוי ערל ובכה"ג רוב שטח העטרה נימול רק במקום חוט כשער חופה רוב גובהו וגם במקום זה יותר משליש העטרה מגולה דכל שהציץ חופה יותר מחצי' הוי כבר ערל והא בכה"ג פשוט דנראה מהול. וכן ראיתי בשו"ת דברי חיים שכתב דלש"ך די בנראה מהול בעת קישוי וכבר השגתי עליו בזה בסי' אות ט"ו עיי"ש. וכן מוכח לע"ד מלשון השו"ת שמש צדקה שסיים שם אם אינו נראה מהול כראוי' הייתי חוכך להחמיר ומה זה שכתב כראוי' ולא הספיק בלשון שאמרו בש"ס נראה מהול א"ו כיוין למש"כ דדוקא אם כל העטרה גלוי' בעת קישוי שאין ציץ חופה רוב גובהה אז אפשר לצרף דעת הש"ך לס"ס אבל בנראה מהול ודאי דכל שציץ חיפה רוב גובהו וספק אם נימול פעם אחד כהוגן צריך מילה שנית: