אור ברסלב
שאול שאל סימן קמג

שאול שאל· רבי שאול בראך

סימן קמג

סימן קמב

בדין אם נזיר מוזהר גם בעשה שלא לטמאות עצמו ובדין חיוב להראות סכינו לחכם.

בס' שושנת העמקים כלל ח' כתב דנזיר מוזהר גם בעשה שלא לטמאות עצמו ובספרי ליבא בעי דף י"ב אות ע"ו כתבתי ראי' לדבריו. וגם בארתי שם מנ"ל דיש בכהן עשה שלא לטמאות עצמו:

ב) פשוט בש"ס וביו"ד סי' ח"י שמחוייב הטבת להראות סכינו לחכם אולם בשלטי גיבורים פ"ק דחולין כתב בשם ריא"ז דהיינו דוקא בזמן ששוחט לאחרים או ששוחט למכור הבשר לאחרים אבל השוחט לאכול בביתו א"צ להראות סכינו לחכם וכ"כ הריטב"א בחולין דף י"ח על הא שאמרו האי טבחא דלא סר סכינו ח"ל ודוקא נקט טבחא דקביע. מה שאין כן באיש השוחט לביתו והכי מוכח בפ' הדר מי' לע"ד שהאו"ז סובר דגם ביחיד השוחט לצורך ביתו מחוייב להראות סכינו לחכם שכתב בהל' יו"ט סי' שנ"ז דדוקא טבח אסור להראות סכינו לחכם ביו"ט משום דאוושא מילתא שנראה שרוצה למכור בשר באיטלז אבל שאר כל אדם דלא אוושא מילתא שדעתו למכור מותר להראות סכינו לחכם ביו"ט מבואר מדבריו דגם השוחט לצורך ביתו מחוייב להראות סכינו לחכם וכן מוכח מהרא"ש פ"ק דחולין סי' כ"ד שכתב והאידנא נהיגו שאין מראין סכין לחכם כי בימיהם הי' הקצבין שוחטין בעצמם כדאמרינן האי טבחא דלא סר סכינו והשתא נהוג בכל גלות ישראל שאין מאמינים לקצבים וממנים אנשים ידועים על השחיטה ועל הבדיקה ולהם מחלו חכמים את כבודם כי הן זהירין וזריזין ומתוך כך נתבטל בדיקת החכם לגמרי אף אדם השוחט בביתו אף כי אינו נכון כי הרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים לבדיקת סכין עכ"ל מפורש יוצא דסובר דגם השוחט לצורך ביתו מחוייב להראות סכינו לחכם ונלע"ד בישוב האו"ז והרא"ש דהראי' שהביא הריטב"א מדאמרו האי טבחא דייקא יש לישב דהנה הרמב"ם בפ"א מהל' שחיטה הכ"ו כתב שהטעם שמשמתין אותו אם לא הראה סכינו לחכם אע"ג שנמצאת סכינו יפה לפי שיסמוך על עצמו פעם אחרת ותהי' פגומה וישחט בה ובסי' ח"י הקשה הש"ך דהא בחולין דף י' אמרו דע"א נאמן באיסורין ור' יוחנן אמר שלא אמרו אלא מפני כבודו של חכם ותירץ בס' פרי תואר דבדף י' איירי בשוחט בר סמכא שאין חשש שישחוט בסכין פגומה ובזה אמרו שאינו אלא משום כבודו של חכם אבל בדף י"ח דמחייבי אמוראים נדוי מיירי בטבח דמסתמא לאו בר סמכא הוא ולהכי משמתינן לי' מחשש שמא ישחוט פעם אחרת בסכין פגומה ולפי"ז א"ש דלעולם י"ל דגם השוחט לצרכו מחוייב להראות סכין משום כבודו של חכם ושם בדף ח"י נקטו לישנא דטבח דלאו בר סמכא הוא דמשמתינן לי' גם בנמצא סכינו יפה:

ג) והראי' שהביא הריטב"א מערובין דף ס"ג לע"ד יש לדחות בפשיטות דשם איירי בצורבא מרבנן וי"ל דלא הטילו חכמים חיוב להראות סכינו על צורבא מרבנן ומפורש יוצא כן מדברי הרא"ש שם בסי' ב' שכתב הטעם דצורבא מרבנן חזי לנפשי' שהחכם מוחל על כבודו שלא להטריח צורבא מרבנן לבא לפניו. וראיתי בס' דרכי תשובה סי' ח"י אות קנ"ג הביא בשם שו"ע של התניא דכל שיודע הלכות שחיטה הוי כצורבא מרבנן לענין זה שאם שוחט לצורך ביתו א"צ להראות סכינו לחכם ואין הספר ת"י שאדע טעמו ולמש"כ ברור דהאו"ז והרא"ש סוברים דלא כדבריו דדוחק לומר שהם מיירי במי שאינו יודע הלכות שחיטה שאינו שוחט בלי אחרים עומדים ע"ג אמנם בכ"ז יפה פסק התניא דמאחר דמילתא דרבנן הוא ולא תקנו רק מפני הכבוד ומריטב"א וריא"ז מבואר להדיא דא"צ להראות סכינו ראוי' לסמוך בזה על דעת המקילין ומה גם שגדול האחרונים המהרי"ל כתב בתשובה ס"ז שהמנהג שאין מראין סכין לחכם אפי' יחיד ונע"ב השוחטים לעצמם ואינם ממונים אף כי אינו נכון בעיני הרא"ש כיון דנהוג נהוג. וזה כמה שנים נזדמנתי לעיר גדולה והתרעמו בפני על מופלג בתורה ויראה ששחט לצורך ביתי ואמרתי להם שאין שום נדנוד ופקפוק בזה והרי בצורבא מרבנן גמרא ערוכה שח"ל להראות סכינו לחכם העיר וגם בשאר בני אדם המנהג להקל ויש להם על מה לסמוך:

ד) אולם בכ"ז לאו כל אפין שווין דהיכי שיש לחוש שיבא מכשול כגון שישחוט פעם אחרת בסכין פגום ואם אינו מוחזק ביראת שמים בודאי מן הראוי' שלא לוותר דהא מדברי הרא"ש נראה שכל זה הוא רק מכח שמחלו חכמים על כבודם והיות כן גם מה שהעיד מהרי"ל שהמנהג דלא כרא"ש וגם יחידים השוחטים לצורך ביתם אין מראין סכינם לחכם ג"כ צ"ל שמחלו על כבודם גם להם וא"כ זה ניחא היכי שאינו רק מחמת כבוד אבל בגוני שכתב הרמב"ם שזכרנו באות ב' שיש לחוש שישחוט פעם אחרת בסכין פגום כבר כתב הש"ך דאסור למחול ומה"ט לא זכיתי להבין מש"כ מהרי"ל בתשובה שם והכא חזינן לרבנן קשישאי אפי' כשהי' מראים להם אפי' קטנים ועמי הארץ לא אסרו סכינם ות"ח מצי מחיל ליקרי' כ"ז כתבתי לדברי הרא"ש אמנם באגודה כתב טעם אחר דכעת אין ת"ח עתה וגי' מבואר מדבריו שהרא"ש אתי עלה רק מטעם כבוד החכם ובאמת יפה הוכיח במבואות שור דהרא"ש סובר ג"כ כרמב"ם שיש בזה חשש שישחוט בסכין פגום מדכתב והן זהירין וזריזין אלמא דרק אותן שהם מוחזקין ואין בזה רק משום כבודו של חכם בזה העלה דמחלו להם חכמים אבל לאחרים אין רשאים למחול ולפי"ז גם אם אין עתה דין ת"ח מ"מ ראוי' למנוע מזה שלא יבא לחשש איסור מי' י"ל דגם טעם הרמב"ם הוא רק כששוחט ומוכר לאחרים אבל כששוחט לצורך עצמו אין אנו אחראין לו ומה גם דהארוך מש"ך תירץ הקושיא על הרמב"ם מדף י' דטעמו של הרמב"ם דדוקא על איש נאמן אמרו ע"א נאמן באיסורין אבל שחכמים תקנו שמחוייב להראות סכינו לחכם והוא עובר על תקנתם שוב אינו כשר ואינו נאמן ויש חשש שישחוט בסכין פגום ומעתה כ"ז בשוחט ומוכר לאחרים אבל בשוחט לצרכו שמעיקרי לא הטילו עליו חובה להראות סכינו ממילא הוא נאמן ואין חשש שישחוט בסכין פגום. ועוד אני תמה על הש"ך שהביא בשם סמ"ג שסובר כרמב"ם דאין יכול למחול דהן אמת שהעתיק לשון הרמב"ם שהוא מחשש שישחוט פעם אחרת בסכין פגום אבל אח"כ כתב ובזמן הזה אני ראיתי כל גדולי הדור שאין מקפידין כ"כ בטבח שאינו מראה סכינו להם וכן כמה בני אדם שאנו אוכלין משחיטתן אע"ג שאין ידוע לנו שבקיאין בהלכות שחיטה לפי שאנו תופסין להלכה דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן הרי שגם הסמ"ג העיד שנתפשט המנהג להקל:

ה) אמנם נלע"ד שאין לומר בזה כלל והכל לפי מה שהוא אדם ואין לך אלא מקומו ושעתו ובודאי שאם רואה החכם שיש בזה פרצה ורוצה לגדור גדר הרשות בידו ובזה עמדתי על דעת הרמב"ם שנתקשו כל המפרשים שהוא חידש דבר שאין זכר מזה בש"ס ובס' פרי תואר תירץ שהוציא הרמב"ם כן מדאמרו אמוראי דגם בנמצאת סכינו יפה אוסרין הבשר והגם דלא קייל"ן הכי בכ"ז שמעינן מי' דחשו בה למילתא אחריתא והוא החשש שכתב הרמב"ם דאי משום כבודו של החכם למה יאסרו הבשר ולאחר המחילה לע"ד תמוהא דהא מאחר דלא קייל"ן כהנך אמוראי דאסרי הבשר הרי שתפסו להלכה כהנך אמוראי שלא חשו בזה לשום חשש רק משום כבודו של חכם ותו דאין זה שום הכרח דשפיר י"ל דקנסו אותו לאסור הבשר בשביל שעבר על תקנת חכמים וכ"כ רש"י להדיא שם בחולין. ותב"ש בס"ק ל"ה תירץ שרמב"ם הוציא כן מדאמר ר"ה דמשמתינן לי' וקשה מאי קמ"ל כיון דמשום כבודו של חכם הוא והוא מזלזל פשיטא דמשמתינן לי' ושכח במתני' תלת כמבואר בברכות דף י"ט א"ו דקמ"ל שאפי' אם רצה החכם למחול על כבודו אינו יכול דכבוד שמים נמי איכא והנה כבר התעורר שם דא כ יקשה מדף י' דמשמע שאין בזה אלא משום כבודו של חכם ונדחק לישב עיי"ש ועוד יקשה דהנה הלח"מ כתב בטעמו של הרמב"ם שהוכיח כן ממה דמחייבי לי' נידו דאין בזה משום מבזה ת"ח אעכ"ח שיש בזה חשש איסור והגם שהפרי תואר השיג עליו שאין זה הוכחה דשפיר י"ל דכיון דקבעו רבנן כבוד זה להחכם והאי לא חשיב לי' אין לך זלזול גדול מזה מ"מ עכ"פ לא שייך לומר שהרמב"ם הוכיח טעמו משום דהוקשה לו דפשיטא דמשמתינן לי' דהא עכ"פ י"ל שמשמיענו שזה הוא זלזול ואין להקשות פשיטא מ"ז ונלע"ד דהנה ענין זה משתנה לפי הדור דהא כתב הרמב"ם בספ"י מהל' שחיטה שמקדם הי' הדורות כשרים והי' יכולין לסמוך על כל טבח שבא"י ובזמן הזה אין לסמוך אלא על טבח שיודעין בו שהוא מומחה ולפי"ז י"ל דהוקשה להרמב"ם איך לא אשתמיט שים תנא במשנה או בברייתא להשמיענו שמי שלא סר סכינו לפני חכם משמתין אותו ור"ה הוא שמשמיענו כן א"ו שבדורות התנאים לא הי' בזה חשש איסור רק מפני כבודו של חכם וא"כ לא הוצרך להשמיענו כלים שודאי שאם ירצה למחול על כבודו רשאי ואם לא ירצה למחול יכול לנדות לכבודו חבל ר"ה ברירו מצא פרצה שיש גם חשש איסור והוצרך להשמיענו שאין רשאי למחול והיא גדר בה גדר והתקין שמחוייב לשמתו ומעתה ל"ק מר' יוחנן שהי' לפני ר"ה שאמר שלא אמרו בזה אלא מפני כבידו של חכם וגם בדורו של ר"ה אין הדבר תמוהא אם לחכם אחר לא נודע מתקנת ר"ה מאחר שבדורות הקודמים לר"ה לא הי' בזה רק מפני כבודו של חכם. וכבר הזהיר הכו"פ שגם שוחט מוחה אם אינו מראה סכינו לחכם ובא לשחוט בסכין פגום וע"כ אם החכם רואה פרצה בזה בודאי רשאי ומחויב לגדיר גדר אבל אם הוא ירא שמים מרבים וצורבא מרבנן ושוחט לצורך ביתו מן היושר והחיוב שנא להטריח צורבא מרבנן וכמו שכתב הרא"ש וכמפורש בש"ס דערובין שהביא הריטב"א. ומכש"כ אם הוא עושה כן מפני שלבו נוקפו מלאכול משחיטות שוחט דמתא ועכ"פ ברור שאין שום חיוב עליו להראות סכינו:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה