שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן קכט
בדין נדר שמצוה הוא להתיר לו נדרו שלא יהא כמקריב קרבן על הבמה אם גם בהתרת מקצת הנדר יש מצוה. ובדין האומר כהנים ולויים נהנים לי שהדין שנוטלין בעכ"ח אם לאחר שנטלו התרומה יכולים הבעלים ליתשל על תרומתן.
בשו"ת נוב"י מה"ת חיו"ד תשובה קמ"ט נתקשה בביאור דברי הרשב"א והר"ן בנדרים דף פ"ה והכריח שם דכוונתם גם להקשות דהאיך באמר קונם כהנים נהנים לי יטלו בעכ"ח דלמא יתשל על התרומה ובסוף התשובה בד"ה ואמנם נדחק לעשות צריכותא למה הקשו תרתי דלמא יתשל על הנדר ודלמא יתשל על התרומה וכתב משום דזה אי יכול למיתשל על התרומה תליא בפלוגתא לפי שהתרומה כבר ביד כהן לכך הוסיפו גם להקשות דלמא יתשל על הנדר. ותמוהא דהא הוא עצמו כתב באותו תשובה בד"ה ומה שנתקשה דאפי' למאן דס"ל דבעלים אין יכולים למיתשל על התרומה כשהגיע ליד כהן מ"מ זה דוקא כשישראל נתנו לו מדעתו דאין שאלה על המתנה שנתן מדעתו אבל בכה"ג שהכהן לקחו בחזקה ודאי יכול ליתשל על תרומתו גם כשהגיע ליד כהן. וצ"ל שהוא פירש בדעתם דלא ברירא להם סברא זו ולכך הוסיפו להקשות שיתשל על הנדר. אולם הוא לא ראה שזכה לכוון בסברתו אל האמת שכן כתב הריטב"א בפירושו על הלכות נדרים להרמב"ן שם וז"ל ויש אומרים דכל שבא ליד כהן אין יכול לאיתשולי עלה כדאמרינן בדף נ"ט ולא נהירא דשאני התם דכהן אית לי' זכי' בתרומה מנפשי' מתחלת הפרשה ומכיון דאתי לידי' זכי בי' לגמרי והוי ממונא גמור ולא מצי ישראל למיתשל עלה אבל גבי קונם ישראל דזכי בי' מהיכי זכי בי' כיון דהאי לא אפקרי' לגמרי אע"ג דלאו ממונא דהאי חשיב השתא מכיון דמצוה לאיתשולי אקונמות אפי' כי איתא נמי ברשותא דהאי מצי מרי' קמא לאתשולי עלי' וחכם עוקר את הנדר מעיקרו והו"ל גזל בידי' דחברי' עכ"ל וכ"כ נמוקי יוסף שם:
מי' באמת אין שום צורך לזה דהא יש לנו צריכותא פשוטה דהא לשאול על התרומה אין מצוה משא"כ לשאול על הנדר שיש מצוה אמנם הנוב"י אזיל לשיטתו דהא אין חשש בהתשילו על הנדר רק באם יתיר רק נגד קצתן ונגד אותן שלקחו ישאר באיסור ובכה"ג פשוט לו לנוב"י דאין מצוה בהתרת הנדר ומה"ט חידש דזה שכתב הר"ן שיש מצוה לאתשולי קאי רק על האוסר פירותיו על עצמו באופן שמתיר כל הנדר יעיי"ש בד"ה אלא ובד"ה ולכן. אולם המעיין בשו"ת רשב"א ח"ד תשובה ר"ב ימצא שלא כיוון יפה בזה דמפורש כתב הרשב"א שם שמצוה לאתשולי על הנדר באומר קונם כהנים ולויים נהנים לי ומוכרח מזה דסובר הרשב"א דגם אם רק מתיר מקצת הנדר מ"מ עושה מצוה דעכ"פ ממעט מלהקריב קרבן על הבמה וא"כ יש לנו צריכותא פשוטה:
אולם לע"ד גם בגוף פירושו ברשב"א ור"ן לא כיוון ופה ומעולם לא הקשו הרשב"א והר"ן מכח דלמא יתשיל על התרומה דפשוט להם בזה דאין לחוש לזה כיון דאין מצוה לאתשולי עלה ואני תמה לפירוש הנוב"י מה זה שכתבו הרשב"א והר"ן דאם יתשל יתהנו מדידי' או שנהנו מן האיסור למפרע דאם הפירוש הוא שיתשל על התרומה הא יש חשש יותר מזה שאכלו למפרע טבל שהוא במיתה ולא רק שנהנו ממה שנאסר להם בקונם ולע"ד ברור שהרשב"א לא הקשה רק שני קושיות ולא כנוב"י שהקשה שלשה קושיות דתחלה הקשה דלמא יטלו כהנים בעכ"ח נימא דיצטרכו לשלם לו טובת ההנאה כיון דיכול לשאול על נדרו ועומד לשאול עליו כיון דמצוה לאתשילי עלי' וע"ז תירץ דכל עוד שלא נשאל על הנדר לאו ממונא הוא ולכן אין צריכים לשלם לו הטובת ההנאה. ומי' קושיא זו אינו חמורה כ"כ דהא עכ"פ אין כאן מכשיל איסור דהא אם יתיר כל הנדר נמצאו שנהנו בהיתר. ושוב הוסיף להקשות דעכ"פ הי' לנו לחוש לאיסור דאולי יתיר נדרו רק לקצתן ונמצאו נהנו למפרע מאיסור הנאה וע"ז תירץ דמזה מוכח דגם לענין חשש איסור אין לחוש דלמא יתשיל על נדרו. והר"ן לא העתיק מהרשב"א רק קושיא אחרונה שהוא קושיא העיקרית ואם לזה אין חוששין כש"כ דאין חוששין מכח קושיא ראשונה וא"ש: