שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן קכב
בדין מחובר לקרקע לצורך דבר תלוש אם מועיל החיבור לקרקע שלא יקבל טומאה.
בקונטרס פוטר מים הנספח לספרו של מרן מהר"ם שיק זצ"ל על תרי"ג מצות העיר גיסי הגאון מו"ה שמואל שליט"א בראך אב"ד בנירמאדע שאין לסמוך להתיר תיבה המחוברת ע"י עמודי ברזל ושרויפען בקרקע וע"י השרויפען מעלין ומורידין התיבה לפי ריבוי ומיעוט המים מטעם דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי משום דבפי"ד דכלים מ"ג איתא דיתידות אוהלים ויתידות המושחות טמאות וכתב הר"ש והרא"ש ורע"ב דנועצים יתידות של ברזל בארץ ומותחים אוהלים וקושרים מיתרים ביתידות ואין זה תשמישן ע"י קרקע שהרי לדבר המטלטל הן משמשין הרי יוצא חידוש דין מכאן דהא דאמרו כל המחובר לקרקע כקרקע הוא רק כמו דלת דהבית הוא כקרקע והדלת משמש להבית בזה אמרינן דנחשב הדלת ע"י שמחובר לקרקע כקרקע ואינו מק"ט אבל היכי דהחיבור לקרקע אינו לצורך ותשמיש המחובר רק הוקבע לקרקע לצורך דבר המטולטל כגון שיחזקו האוהלים או השלשלות שמודדין בהן הארץ בזה אינו מועיל החיבור לקרקע ומק"ט וכ"כ בס' גידולי טהרה תשובה י"ד דאין זה בכלל כלים שנעשו לקרקע דהכלי נעשה ע"ע שישתמש בו האדם כדרך שמשתמש בכלי בתלוש ואין הקרקע אלא מקום הנחה וכבר יצא מכלל כלי מחובר ובא לכלל כלי תשמיש והרי זו כדלי ששואב בו מים מן הבאר. וכ"כ הגאון בשו"ת אמרי אש תשובה פ"ו ד"ה ולענין סדיא זו עיי"ש וא"כ בנ"ד שהרצון שיהא השולחן תלוי באויר כדי להגבי' ולהורידו לעת הצורך והשרויפען נעשו לשמש את השולחן המטולטל בענין זה גם השרויפען המחוברים לארץ מק"ט ומכש"כ דאין לומר שהשולחן אינו מק"ט משום שהוא מחובר לקרקע דהשולחן אינו משמש לקרקע אדרבה החיבור הוא לצורך השולחן ודמי ליתידות אוהלים שמק"ט עכ"ד:
ב) ולכאור' יש להביא ראי' לסברא זו דכל שהחיבור לקרקע לצורך דבר תלוש להשתמש בתלוש מק"ט דבזה הי' מקום ישוב לקושיא חמורה שהקשה בשו"ת דבר שמואל תשובה רכ"ד וז"ל הביא משם רבינו חיים כהן ששאל לר"י לשיטת ר"ת דחרב הוא כחלל. ומטמא באוהל איזה בית אשר תבנו לי כיון דאין בית אשר אין שם מת ומסמרים קבועים והקשה הדבר שמואל שאינו יודע האיך נחית טומאה למסמרים הקבועים בתקרה או בכותל ואפי' נימא מספיקא שנעשו מכלים. טמאים כיון שנשתנו למסמרים ונקבעו במחובר לקרקע אא"כ ניחוש שבתחלת עשייתן התקינום לפתוח ולנעול דבכה"ג מק"ט כדתנן פי"א דכלים ורמב"ם פ"י דכלים. ואח"כ בלי שינוי בגופן קבעום בבית דדמיא להא דגרסינן בפ"ו דשבת זוג של בהמה שעשאו לדלת פי' שחברו לדלת וקבעו במסמרים טמא והוא דוחק עכ"ל ועיין בסי' קט"ז אות ב' שכתבנו דסתם מסמרים טהורים קודם שקבען במחובר. אולם אם נימא כסברא זו יש לנו תירוץ מרווח דהא המסמרים הקבועים בכותל רובם נקבעו לצורך דבר תלוש לתלות עליהם כלים ובגדים ובכה"ג מק"ט אע"ג שהם מחוברים לקרקע:
ג) אולם לע"ד אין להוכיח כן ממשנה דיתידות דלעולם י"ל דכל המחובר לקרקע אינו מק"ט גם אם תכלית החיבור להשתמש בו או עליו בדבר תלוש והטעם שמק"ט הוא לפי שהאוהלים והשלשלאות פעם משתמש בהן במקום זה ופעם במקום אחר לפי הצורך לו ולכך גם כשנועץ היתידות בארץ הוא רק חיבור עראי לשעה ודעתו לעוקרן משם דהא תמיד נועץ היתידות במקום שנצרך לו האוהל או השלשלת אבל לעולם אם הי' קובע היתידות בארץ להשאר שם תמיד להשתמש עליהן בדבר חלוש י"ל דאין מק"ט וכן ראיתי בס' זר זהב ומנחת ביכורים מפרש התוספתא בבבא מציעא פ"ב מ"ב שכתב על דין זה דיתידות וז"ל ולא הוי כמשמש עם הקרקע דמיטלטלי אוהלין ושלשלת ממקום למקום עכ"ל מבואר שס"ל כמש"כ שהטעם דיתידות מק"ט הוא לפי שהוא חיבור עראי לשעה לפי שהדרך הוא לטלטלו ממקום למקום. וגם למש"כ בשו"ת אמרי אש תשובה פ"ו לחלק בין משמש עם הקרקע לבין מחובר לקרקע י"ל דהר"ש והרא"ש ורע"ב כתבו כן רק לענין לטהר מכח משמש עם הקרקע דזה הי' פשוט להם דאין לטהר מכח חיבור לקרקע לפי שהוא חיבור עראי ובזה ס"ל דכל שמשמש לצורך דבר תלוש לא מיקרי משמש עם הקרקע אבל לעולם היכי שהחיבור הוא חיבור גמור שיש לטהר מכח חיבור לקרקע אין לחלק בין שתכלית החיבור לצורך מחובר או לצורך תלוש. ובדבו ובדברינו מיושב קושית השו"ת דבר שמואל שזכרנו דמאחר דגם מסמרים הקבועים בכותל או בתקרה הוי רק חיבור עראי דפעמים הוא קובען במקום זה ופעמים במקום אחר הכל לפי צורך השימוש בהם דמעשה הדיוט הוא להוציא מסמר ולקובעו במקום אחר לכך לא מיחשב חיבורן לטהר מקבלת טומאה:
ד) והראי' שהביא מגידולי טהרה לע"ד ג"כ יש לדחות דהוא כתב כן רק על הדלי שאינו מחובר היטב ומשתמש בו בעלי' וירידה כדרך שהוא משתמש בתלוש אבל אם דבר מחובר היטב בחיבור לקרקע אע"ג שהוא לצורך דבר תלוש גם הוא מודה דאינו מק"ט והעץ שנקבע בארץ שבו מחברים הדלי שהוא נח גם לדבריו אינו מק"ט. ומה גם דגוף סברתו אין לו ראי' לזה כמש"כ הוא עצמו שלא מצא בשום מקום במשניות הכרע לספק זה ובסי' קי"ח כתבנו דגם דלי אין מבואר בשום מקום שמק"ט כשהוא מחובר וגם שאין ראי' מדלי עיי"ש. והראי' משו"ת אמרי אש תשובה פ"ו לא לבד שאין ראי' משם לסברא זו אדרבה מוכח להדיא ראי' להיפוך וגם זה שנסתפק הגידולי טהרה נראה שהי' פשוט לו דמיקרי מחובר דהנה תחלה דן שם אם אפשר לומר דהפלומפין אין מק"ט משום שנעשו לשמש את הקרקע ואז אין מק"ט גם קודם שנתחברו לקרקע וע"ז דחה דזה לא מיקרי משמש את הקרקע דאדרבה הקרקע משמשת לו ואח"כ דן דנימא דעכ"פ לא יקבל טומאה כשהם כבר מחוברין מטעם מחובר לקרקע וע"ז פקפק מכח דברי רשב"א שבתוס' ב"ב דף ס"ו דיש חיבור שאינו מועיל ולמה לא דחה לכ"ע מכח הסברא שכתב לעיל משום דכאן נתחבר כדרך שמשמשין בתלוש א"ו דס"ל דלענין לטהר מכח דמחובר לקרקע כקרקע בזה אין לחלק באיזה אופן הוא השימוש דבכל אופן שנתחבר בחיבור גמור אינו מק"ט ורק לעיל שכל הטעם שרצה לטהר משום שמשמש את הקרקע בזה דן דלא מיקרי משמש את הקרקע רק הקרקע משמשת לו:
ה) ולע"ד ראי' דגם בכה"ג מיקרי מחובר לקרקע ואינו מק"ט ממ"א פ"ו דכלים קבע ג' מסמרין בארץ להיות שופת עליהן את הקדירה אעפ"י שעשה בראשו מקום שתהא הקערה יושבת טהורה וכתב הרמב"ם בפירושו שם וז"ל כאשר הושם ג' מסמרים בארץ הנה לא תטמא כמו שלא תטמא כירה של מתכות משורש אשר זכרנו עכ"ל וכוונתו למש"כ במשנה שלפ"ז דהשורש הוא דכל המחובר לקרקע הוא כקרקע וטהור ומעתה הלא בזה הוקבעו המסמרים בארץ כדי לשמש עליהן בדבר תלוש לשפות עליהן את הקדירה ומ"מ המסמרים טהורין מטעם שהם מחוברים לקרקע מבואר שאין נ"מ בתכלית החיבור וכל שהוא מחובר טהור:
ו) מי' לכאור' יש להביא ראי' להיפוך מר"ש ורא"ש שכתבו שם על מה שאמרו במתני' וחברן בפירוש השני שהכוונה שחברן בארץ הרי לפירוש זה כתבו דאם המסמרין מחוברין כל אחד לארץ מ"מ מק"ט ויקשה הא מחובר לקרקע כקרקע ולמה יקבלו טומאה א"ו משום דתכלית החיבור לצורך דבר תלוש לכך מק"ט. ואין לדחו דמיירי שאינן מחוברין בארץ בחיבור יפה רק נעוצים וקל הוא לשומטם ולכך לא נחשב כחיבור וזה שאמרו שחברן בארץ אין הכוונה שהם מחוברים בארץ אלא שהם מחוברים זה לזה כלפי הארץ דהיינו למטה לאפוקי לפירוש הראשון שהפירוש שהם מחוברים למעלה דזה אינו דודאי פירושו שחברן כל אחד לבדו בארץ ומפורש כתב הר"ש כן אח"כ שהביא התוספתא שר"י מטהר וכתב דר"י ס"ל דאעפ"י שחברן לארץ כיון שלא חברן זה לזה טהור דמה שהארץ מחבר אותם מלמטה לא חשיב חיבור שאם בא לטלטלן במקום אחר מתנתק חיבורם הרי מפורש שהם מחוברים כל אחד לארץ. ונראה שמזה הטעם בדו בפירוש השני מהפירוש הראשון דלכאור' תמוהא דהא כן הדרך בכלי ברזל שקורין טרפיד שהביא הרא"ש להיות מחוברים למעלה ומאיזה טעם נדו מפירוש הראשון ופירשו בפירוש הב' שהם מחוברין לארץ ונראה שטעמם משום דמתני' סתמה ואמרה וחברץ ולא אמרה שחברן זה לזה לכך נוח להם לפרש שאין מחוברין זה לזה רק שכל אחד מחובר בארץ והארץ מחבר אותן ומאחר שכן יקשה למה יקבלו טומאה הלא הם מחוברים בארץ אם לא שנימא דכיון דהחיבור הוא לצורך דבר תלוש מק"ט. אולם באמת לק"מ דהא הר"ש לשיטתו ס"ל דגם תנור ממש של מתכות מטמא גם כשהוא מחובר בארץ כמש"כ התוס' בב"ב דף ס"ה וכתבנו בסי' קכ"ב שטעמו משים דהתנור מתטלטל ממקום למקום לכך הוי חיבורו במקום זה רק חיבור עראי דלמחר נצרך לו התנור במקום אחר ונוטלו משם ומחברו במקום הנצרך לו וא"כ כש"כ אלו הג' מסמרין שנועצין בארץ לשפות עליהן את הקדירה דגריעי ודאי מחיבור התנור דהוי חיבורן רק עראי ולכך מק"ט וי"ל דגם הרא"ש ס"ל בזה כריש וא"כ אין מדבריהם שום ראי' לומר דאם החיבור לקרקע לצורך דבר תלוש שמק"ט. אבל הראי' מרמב"ם הוא נכונה דהא הרמב"ם ס"ל דחיבור התנור הוי חיבור גמור ורק גזה"כ הוא בתנור של חרס שמק"ט גם כשהוא מחובר וס"ל דרק מטעם זה המסמרין טהורין לפי שהם מחוברים בארץ מוכח דס"ל דגם אם הוקבע בחיבור לקרקע לצורך דבר תלוש לשפות עליו את הקדירה הוי חיבור ואינו מק"ט: