אור ברסלב
שאול שאל סימן קיד

שאול שאל· רבי שאול בראך

סימן קיד

סימן קטז

בדין דבר שנעשה מתחלתו לשמש עם הקרקע אבל אופן השימוש אינו בחיבור עם הקרקע רק שהוא מונח תמיד על הקרקע אם מק"ט.

בתשובת הרא"ש כלל ר"א סי' ז' כתב סילונית שנעשו להיות מונחים תמיד בקרקע המקוה אין מקבלים טומאה משום שמשמשין את הקרקע כדתנן פי"א מ"ב ואפי' אין מחוברים לקרקע טהורים כיון שלא נעשו אלא לשמש את הקרקע עכ"ד משמע מדבריו דכל שנעשה לשמש את הקרקע אינו מק"ט גם אם אינו מחובר לקרקע ובשו"ת נוב"י מה"ת חיו"ד תשובה קל"ז הקשה שדברי הרא"ש בתשובה זו סותרין זו את זו דאח"כ כתב וז"ל ובשביל שכתבת שהגדולים החמירו לפסול את המקוה שהמים באים לתוכה ע"י סילון של מתכות אפשר אם הסילונית מונחים ע"ג קרקע ולא נתחברו בבנין עם הקרקע ואין בטלים אגב קרקע ומקבלים טומאה אבל אם נתחברו בבנין עם הקרקע או שמונחים בתוך הקרקע נתבטלו עם הקרקע וטהורים עכ"ל הרי פשוט לו דכל שלא נתחברו בבנין עם הקרקע רק מונחים ע"ג הקרקע אע"ג שנעשו ותחלתן לשמש את הקרקע הם מק"ט והוא סותר למש"כ בתחלת התשובה ולומר שכוונת הרא"ש שאותן הגדולים שהחמירו הם ס"ל שמק"ט כ"ז שלא נתחבר בקרקע ממש זה דוחק דא"כ הי' לו להרא"ש לומר וסברו אלו הגדולים שמק"ט ולא מצא הנוב"י ישוב לסתירה זו עיי"ש:

ב) והנלע"ד בישוב סתירת הרא"ש בשנקדים דעל אותו משנה בפי"א דכלים מ"ב שרמז הרא"ש בתחלת התשובה כתב הרמב"ם בפי' המשניות ת"ל ושורש זה אצלינו אמרם כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וזה כאשר יגיע עשייתו להיות דבק בארץ הנה הוא לא תקבל טומאה ואפי' קיבל הרכבה עכ"ל וכתב בספר גידולי טהרה דחסר בדברי הרמב"ם תיבת לא וצ"ל ואפי' לא קיבל הרכבה כלומר אפי' קודם שחברן בקרקע ושמוש זה רגיל על לשונו בפי"ב מ"ג או יהי' מורכב על דבר שאינו מק"ט וכן בפ"ט מ"ג ואחר הורכב התנור וכו' הרי שקורא לחיבור הרכבה וכן הביא התוי"ט מדברי הרמב"ם בנוסחת א"י וז"ל הואיל ועיקר עשייתו להיות דבק בארץ הנה הוא לא יקבל טומאה ואפי' קודם חיבורו עכ"ל וראיתי לגידולי טהרה שם כתב שהרמב"ם הוציא חידוש דין זה דכל שנעשה לשמש עם הקרקע אינו מק"ט גם בעודו תלוש מפי"ב מ"ה מסמר שתקנו להיות פותר בו טמא ש"מ דסתם מסמרים כיון שעשויין לתקוע בנסרים כמש"כ תוי"ט בשמו מיקרי עשויים לקרקע אפי' קודם שקבען בקרקע וכן בפי"א מן המסמרים שנעשו מכלים וכו' הרי מוכח דסתם מסמרים טהורים אפי' קודם קביעורן כיון דמיוחדין וע ועומדין לתשמיש קרקע עכ"ד ולע"ד לאחר המחילה דבריו תמוהים דהא מפורש כתב הרמב"ם שם בפי"א מ"ג דטעם מסמרים שאין מק"ט הוא לפי שהם אינן כלים רק גולמי כלי מתכות שאין מק"ט דגם במתכות רק פשוטיהן טמאים אבל לא גולמיהם ונקראים גולמים לפי שאין מיוחדין לשום תשמיש אין שם כלי עליהן ומובן לפי"ז דגם מש"כ בחיבורו רפ"י שעשויין לתקוע אותן בתקרה כוונתו ג"כ כמו שכתב בפירוש המשנה דמשו"ה אין עליהם דין כלי לפי שלא נעשו לשמש בהם בפ"ע רק לחברם בדבר אחר כמו בתקרה וכיוצא בו וכן מבואר ממה שכתב מיד אחר זה ואם התקינו להיות כלי בפ"ע מק"ט אלמא דטעם טהרתן הוא מפני שהם גולמים וא"כ אין להביא ראי' משם לטהר דבר שנעשה לחברו עם הקרקע גם קודם חיבורו לקרקע:

ג) ומדברינו נסתר מש"כ בשו"ת מהרי"א יו"ד תשובה רכ"ה בד"ה ועיין ראי' לפסק ר"ח כר"א בדף של נחתומין משום דהוקשה לו מרפ"ו דכלים קבע שלשה מסמרים בארץ וכו' טהורה משום דכלי מתכות המחוברים לקרקע כקרקע דמי ואין מק"ט וזה הוא כר"א בפט"ו מ"ב ובב"ב דף ס"ו דמטהר בדף של נחתומין של מתכות. ולדברינו זה ליתא דבשלמא דף של נחתומין שהי' כלי קודם קביעתו לקרקע בזה ודאי קייל"ן כרבנן דאין חיבור לקרקע מועיל שלא יק"ט משא"כ במסמרים שקודם חיבורן לארץ לא קבלו טומאה משום שהם גולמי כלי מתכות כמש"כ או לפי שנעשים מתחלתן לחברן בקרקע כמש"כ הגידולי טהרה בזה שפיר מועיל חיבורן לקרקע שלא יקבלו טומאה וזה ברור:

ד) אולם תמוהא למה הוצרך הגידולי טהרה להביא ממרחק לחמו שהרמב"ם הוציא דין זה ממסמרין הלא ממקומו הוא מוכרע ולא לחנם כתב הרמב"ם כן במשנה זו דהא כתב התוי"ט שם וז"ל יש לדקדק דא"כ למאי נ"מ קא פריט להני דוקא הא כל המחובר לקרקע כקרקע וראיתי להרמב"ם שכתב ברפ"ט מכלים בהני שאין מק"ט אפי' קודם שיקבעו עכ"ל מבואר דבכלים אלו שנודע לכל שהם עשויין רק לשמש עם הקרקע לכך אפי' קודם חיבורן לקרקע אינו מק"ט. ויפה כיון דכן ראיתי להרב אב"ד בספר האשכול דלאחר שהעתיק משנה זו כתב דגם קודם חיבורן לארץ אין מק"ט נראה להדיא שלמד כן מלשון המשנה:

ה) ומעתה יאר לנו אור חדש בהבנת דברי הרא"ש ואין שום סתירה בדבריו דזה שכתב בתחלת התשובה דכל שנעשה לשמש עם הקרקע אפי' אין מחוברים לקרקע טהורים והביא ראי' מפי"א דכלים מ"ב כוונתו כמו שכתבנו בשם הרמב"ם והאשכול והתוי"ט דממשנה זו מוכח דאם נעשו מתחלתן לשמש בחיבור עם הקרקע אז אפי' קודם שחברן לקרקע אין מק"ט אבל אין כוונתו שלעולם אין מחוברים לקרקע רק דגם קודם שנתחברו לקרקע אין מק"ט לפי שעומדין מתחלתן לחברן בקרקע אבל בסוף התשובה מיירי באין כוונתו לחברם בבנין עם הקרקע רק שיהי' מונחים ע"ג הקרקע בזה ודאי ס"ל דמק"ט. וראי' ברורה לדברינו ממש"כ הרא"ש עצמו בפירושו על אותו משנה בפי"א דכלים מ"ב וז"ל שנעשו לקרקע מחוברין ותשמישן עם הקרקע עכ"ל הרי מפורש שהגם שתשמישן עם הקרקע בכ"ז צריכין להיות גם מחוברין ן לקרקע אלמא דאם מונחים על הקרקע ואינן מחוברין לקרקע אעפ"י שמשמשין עם הקרקע מק"ט וראיתי בשו"ת כתב סופר תשובה ק"א ובשו"ת נטע שורק תשובה פ"ה פשוט להם דהרא"ש ס"ל דכל שמשמש עם הקרקע אעפ"י שאינו מחובר בקרקע אינו מק"ט ולע"ד ברור כמש"כ:

עד שנוכל לומר דבשעה שנסדקה בטלו שני השמות ביחד כיון דלא בא טומאת מדרס רק לאחר שנסדקה ומשו"ה טמאה מדרס ולפי"ז בנידון דידן מה שאנו דנין על הכלי הזאת לטמאתה מדרס אף שאינו מיוחדת לישיבה הוא משום דכיון דעשוי' לעמוד עלי' בשעת טבילה היי כמיוחדת למדרס א"כ ממילא תו כ"ש לומר דכשניקבה כשפו"ה ובטל בית קיבולה בטל ג"כ טומאת מדרס הטפילה הרי בעת שניקבה לא הי' עדיין על הכלי טומאת מדרס כלל רק לאחר שקבעו בארץ ועשאו מקוה נתיחדה למדרס בעת הטבילה ובכה"ג ל"ש לומר הואיל ובטל העיקר בטל הטפל. אמנם י"ל דבאמת מהראוי' לומר דהכלי בטילה לגבי קרקע כיון שנעשית לשמש עם הקרקע וכמש"כ מהר"ם פדואה והאחרונים אלא דבשו"ת מהרח"ש עורר ע"ז דהואיל ועתידין לעמוד עליהן אח"כ ממילא חל על הנסרים שם מדרס אף קודם שנקבעו בארץ והיכי דהוי עלי' שם כלי בתלוש לא מהני אח"כ הקביעות ומאחר שכן שפיר אמרינן ממ"נ טהורה דמחמת טומאת מדרס שהי' על הכלי משעה שתיקנה אף קודם שקבעה בארץ הא טומאת מדרס זו הי' גם קידם שניקבה כשפו"ה וממילא שייך לומר בטל העיקר ובטל הטפל ואם נאמר דאינו ראוי' להיות טמאה מדרס כי אם אחר שקבעו בארץ דאז נתיחדה לעמוד עלי' בעת הטבילה א"כ תו לא הוי עלי' שם כלי בתלוש ושפיר בטל לגבי קרקע עכ"ד הרי מפורש דהיתר מטעם בטול העיקר בטל הטפל הוא רק על מה שהיתה מטמאה קודם נתינתה לתוך המקוה אבל לאחר נתינתה למקוה אין מועיל היתר זה כלום רק דאז בלא"ה אינו מק"ט משים שמחוברת לקרקע וא"כ אם נימא דמה שתליי' בשלשלאות אינו נחשב חיבור א"א לסמוך ולהתיר מטעם כיון דבטל העיקר בטל הנופילה:

ד) ובקונטרס פוטר מים כתב שמוכח מנוב"י שגם הוא ס"ל היתר בתיבה מטעם כל שבטל העיקר בטל הטפל דאל"כ יקשה למה הוצרך במה"ת תשובה קמ"ב להמציא דכלי שניקבה ונתנו בתוכה ברזא חשיב ככלי שלם אף קודם שנתנו בה הברזא ואסור לטבול בתיכה תיפ"ל הלא פסק בתשובה ק"מ ובתשו' קמ"ב דכלי עץ הבא במדה מטמא מדרס וא"כ בלא"ה אסור לטבול בו אף כשהוא נקיב משום דמטמא במדרס ובמדרס לא מהני מה שהוא נקיב דהנקב מועיל רק לבטלו מתורת כלי קיבול אבל לא לבטלו מתורת מדרס כמש"כ בתשובות גאוני בתראי תשובה ל"ו ובשו"ת ח"ס חיו"ד סוף סי' ר"א וכן הוא פשוט מסברא דהא ראוי' לעמוד או לישב בו אף שהוא נקיב וא"כ לדעת נוב"י בלא"ה אסור לטבול בו א"ו דגם הנוב"י ס"ל דתיבה שלימה אינו מטמאה במדרס מטעם דכל שבטל העיקר בטל הטפל. וכתב דמוכח שגם דעת הח"ס כן דבחיו"ד תשובה ר"ו בד"ה הנה עיניו כתב ולדעת פר"מ כיון שעשוי למושב הרוחצים במרחץ הו"ל כלי למדרס לע"ד כיון שניקב כדינו טרם שיקבע בקרקע תו לא חזי למרחץ דהרי מים יוצאים ולא חזי הו למדרס ומה שסותמים אותו אחר שנקבע בקרקע הו"ל כקבעו ולבסוף חקקו עכ"ל ועכ"ח כוונתו דרק אז עושאו למדרס אם הכלי מקבל וגרם הקיבול להיותו מדרס ולאחר שבטל מהעיקר להיות כלי קיבול בטל גם מלהיות מדרס ומה שכתב בסופו דהסתימה אינו עושה אותו חזי למדרס אחר שנקבע בקרקע דהו"ל קבעו ולבסוף חקקו לע"ד לאו משום מדרס הוצרך לטעם דקבעו ואח"כ חקקי דהא תנן פ"כ דכלים מ"ד עריבה שנפסקה לקבל רימונים ותיקנה לישיבה רע"ק מטמא וחכמים מטהרין עד שיקציע וכתב הרמב"ם בפירושו שם ובחיבורו פכ"ו מכלים ה"ה דהטעם הוא דטהורה אף מטומאת מדרס שאין המחשבה מועלת עד יעשה בה מעשה וא"כ כיון דאמרינן דע"י הנקיבה תו לא חזי למדרס כיון דאינו יכולה לקבל מים ויצא מידי טומאה ומה שסותם אח"כ אינו בעבור המדרס כי באמת ראוי' לעמוד עליו אף אם הוא מניקב והא דסותם אותה הוא כדי שיקבל המים בתוכה ולא עשה שוב מעשה מיוחדת שיחול עלי' בעבור זה טומאת מדרס וכ"כ בשו"ת פנים מאירות ח"ג תשובה מ"א עכ"ד והנה בסי' קט"ו בארנו דאדרבה בזה שניקב התיבה עשה מעשה ויחדה למדרס ודלא כשו"ת פ"מ הנ"ל. ורחוק וזר בעיני שיסמכו הנוב"י והח"ס על סברא דכיון שבטל העיקר בטל הטפל מבלי להזכיר סברא זו כלל ועכ"פ אין זה דבר פשוט שיסמכו שנדע זאת מבלי להזכירו. ומה גם דכבר בררנו לעיל שאין שים היתר מכח דבטל העיקר בטל הטפל. ולע"ד אין שים ראי' מהנוב"י ומח"ס יש ראי' להיפך. והנה מנוב"י אין שום התחלת ראי' דודאי עדיף לדון שיש בו חשש פסיל דאורייתא משום טבילה בכלים ממה שידון לפוסלו משום גזירת מרחצאות דלכ"ע הוא רק פסול דרבנן ולהרבה פוסקים אין בו פסיל כלל מי' אין אנו צריכין לזה דהא הנוב"י מיירי שם בקבעו בקרקע וא"כ אין לדון כלל בזה משום גזרת מרחצאות דמאחר שלא הי' שם כלי עליו בתלוש כל שחברו לקרקע כקרקע דמי ואין מק"ט מדרס וזה גם כוונת הח"ס במש"כ דהוי כקבעו ולבסוף חקקי וכבר נדחק גיסי בזה וכתב דלא הוצרך לזה משום מדרס והמעיין בח"ס ימצא שכל דבריו שם לענין שמק"ט מדרס וע"ז דן והשיב באותו דיבור אולם ברור דזה שכתב הח"ס דלא חזי תו למרחץ משום שאינו מקבל מים כוונתו רק קודם שקבעו לארץ לא חזי למרחץ אבל לאחר שקבעו בארץ הא מקבל מים בצירוף הקרקע וכן דרכו תמיד וא"כ בזה שקבעו בארץ יחדו למדרס לטבול ולעמוד עליו ואין לך מעשה ויחיד גדול מזה והי' ראוי' לקבל טומאת מדרס ולזה כתב הח"ס דאז שוב אינו מקבל טומאת מדרס מטעם דהוי קבעו ולבסוף חקקו ונתבטל לגבי קרקע דהא כתב שם דקבעו בבנין וחברו בקרקע. וגם קודם שקבעו בקרקע אין כוונתו מטעם כיון דבטל העיקר בטל הטפל דאז קודם שחברו בקרקע גם הטפל נתבטל דהא אין עומדין עליו כיון דאינו ראוי' לקבל מים ולאחר שקבעו בקרקע שאז ראוי' לקבל מים ונתיחד למדרס אינו מק"ט דהוי קבעו ואח"כ חקקו דכיון דחברו לקרקע הוי כקרקע ואינו מק"ט:

ה) אולם יקשה ממש"כ הח"ס באותו תשובה בד"ה אך כל זה דשם דן שאינו מחובר לקרקע תה שתלוי בשלשלאות לדעתו לא מחשיב כמחובר לקרקע ובכ"ז העלה כשהברזא פתוח כשר לטבול בו ובזה יקשה הא כיון שאינו מחובר לקרקע יש בו משום גזרת מרחצאות הנלע"ד דהנה זה שלא יחשב מחובר לקרקע ע"י שלשלאות חידש שם הח"ס מדעתו דהא כתב שם שלהגאון מו"ה זלמן זצ"ל מרגליות הי' פשיט לי דזה מיקרי מחובר לקרקע וכן מוכח לע"ד משו"ת אמרי אש דהא בתשובה ע"ח פסק דאם השולחן שטבלו עליו לא הי' מחובר לקרקע לא עלתה להם הטבילה ובכ"ז בסי' פ"א פשוט לו דאם הגיגית תלוי' בשלשלאות שאם הוא פתוחה כדינה הוא כשירה לטבול בה והאיך לא ערער כלל לפסול מטעם גזירת מרחצאות א"ו דפשוט לו דזה מיקרי חיבור והנה למש"כ בקונטרס פוטר מים שבתיבה שלימה ל"ש גזירת מרחצאות אין זה ראי' אולם הא כבר כתבנו דאין היתר בזה כלל ועכ"ח צ"ל שסמך על החיבור לקרקע וכן בשו"ת נטע שורק תשובה פ"ה פשוט לו דזה מיקרי חיבור גמור כיון שהוא לעולם בקביעות שם וא"א לטלו משם משום שהוא מחובר ע"י העמודי ברזל אעפ"י בנידון זה שמעלי' ומורידין השולחן ואינו קבוע במחובר ומתטלטל ע"י עמודי ברזל מק"ט מדרס דהא כתב בשו"ת ח"ס חיו"ד תשובה ר"ו וז"ל ועוד לע"ד דוקא בנין בקרקע ממש מבטלו ני' דלא בעי שיהא קבור ושקוע בתוך הקרקע ואפי' עומד ע"ג קרקע ומרחו בטיט מהני כמש"כ ש"ך בסי' ר"א סקכ"ה מ"מ תיבה או גיגית התלוי בשלשלאות איננו אלא כלי גמור העשויין לטלטל ע"י שלשלאותיו ואיננו בנין המבטלו מתורת כלי עכ"ל וא"כ הטובל בו לא עלתה לו טבילה. אולם יקשה דגדולי דורות שלפנינו התירו לעשות תיבה מנסרים מנוקבת כשפו"ה תלוי בשלשלאות באויר בלי קביעות לקרקע כמבואר בשו"ת בית אפרים ושו"ת ח"ס ובס' דברי חיים הל' מקואות ולזה העלה גיסי דיש כמה טעמים להתיר זה בתיבה שלימה וטעמים אלו לא יצדקו בנסרים בלי דפנות ולע"ד היתרים אלו לא יעמדו ואין מנוס רק לומר שסמכו דגם זה מיקרי חיבור לקרקע:

ב) היתר אחד הוא אשר העיר ע"ז בשו"ת מראה יחזקאל תשובה מ"ב דהרבה ראשונים ס"ל דכלי הבאה במדה טהורה לגמרי ואינו מקבלת טומאה גם במדרס והגם דרש"י ותוס' ור"ש ורשב"א ורא"ש חולקים וס"ל דמטמאה מדרס מ"מ יש סניף להתיר דעת הראשונים הסוברים דאינו מטמאה במדרס. ולע"ד גם הסוברים דאינו מטמאה במדרס מודו כאן דהא כל הטעם דכלי הבאה במדה טהורה הוא משום שאינו מתנולטלת מלא וריקן ותיבה זו הא עשוי' להטלטל ע"י עמודי ברזל ושלשלאות ואם ירבו המים מגביהין התיבה למעלה וכ"כ הרמב"ם ברפ"ג מהל' כלים כל כלי נץ העשוי להתטלטל אפי' הוא מחזיק מאה סאה מקבל טומאה מה"ת. וגם כיון שהוא מנוקבת כדינה לבטלה מתורת כלי אין דינה ככלי רק כעץ פשוט ואיך נטהרנו מדין מדרס מכח שהוא כלי הבאה במדה ובסי' קט"ו אות ב' וד' כתבנו ג"כ לדחות היתרים שהביא גיסי הגאון שליט"א משו"ת פנים מאירות ח"ב תשובה מ"א ושו"ת שואל ומשיב מה"ק ח"ג תשובה צ"ב עיי"ש:

ג) היתר ד' הוא מש"כ בשו"ת מאמר מרדכי ממ"ט פי"ט דכלים תיבה שפתחה מצדה טומאה מדרס וכו' נפחתה מלמעלה טמאה טומאת מת נפחתה מלמטה ר"מ מטמא וחכמים מטהרין מפני שבטל העיקר בטל הטפילה ופירש הרמב"ם וז"ל עוד אמר כי כאשר נפחתה למטה והוא שנפחתה קרקעיתה הנה השאר מקבלת טומאת מדרס לפי שהוא ראוי' למושב וחכמים אומרים כי העיקר בו אמנם הוא קרקעיתו ובו הוא כלי עד שתטמא במת ובזב וכאשר בטל העיקר החזירה שלא תטמא במת ונשארו הלוחות אשר בצדה ובעליונה אשר תעשה להחזיק מה שבה ונאמר שהוא מטמא במדרס וזה לא יתאמת והלכה כחכמים עיי"ש ובמשנה י' שם ובריש פ"כ מכלים דכל שמשמש שכיבה עם מלאכתו כאשר נפחתו ואין ראויין למלאכתן העיקר אף שעדיין ראויין לטפילה דהיינו לשכיבה פקע מהם גם טומאת מדרס דבטל העיקר בטל הטפל וכ"כ בחיבורו הל' כלים פכ"ד הי"א ופכ"ו ה"ו וא"כ כאן נמי כיון שתיבה שפתחה מלמעלה עיקרה עשוי' לקבלה ואינו ראוי' כלל למדרס א"כ לענין זה שהי' שם כלי עלי' בתלוש היינו שם כלי קיבול ולא כלי המיוחד לישיבה ולשכיבה ואף גם כשעשה אותה למקוה מים אז עיקרה עשוי' להקוות המים ולהתמלאות בה וגם להיות עומדת עלי' לטבול ולא יטנפו רגליהם מן הטיט והרפש ובזה ירדה עליהם גם טמאת מדרס אבל עיקרה לקבלה הוא וכיון שכן כשבטל עיקר שם כלי ממנה בנקב שבשולי' דאז אין עשוי' לקבל מים כי אם בשמושו עם הקרקע שנעשה שולים לה וכיון שבטל העיקר בטל הטפילה ג"כ ע"י חיבור זה דני' דאף ע"י נקב הזה שבשולים עוד נשארה ראוי' למדרס עלי' ולחוץ מפני הטינוף אבל אין טומאת מדרס עלי' כשאר נסרים שכשרים להיות בחיבורו לקרקע קרקעית המקוה לעמוד עליהן בשעת טבילה ורק משום שנשאר עלי' שם כלי שהי' עלי' קודם החיבור אנו באים להחזיקה עדיין בטומאת מדרס לזה אמרינן שפיר כיון דבטל העיקר העשוי לקבלה בטל הטפילה עכ"ד ולע"ד אין לדון בזה שום היתר אם נתפוס דמה שתלוי' בשלשלת אין דינה כמחובר לקרקע דהנה לכאור' תמוהא האיך אפשר לדון בזה משום דבטל העיקר בטל הטפילה והלא אחר שניקבה ובטל העיקר יחדה למדרס במה שתקנה למקוה לעמוד עלי' בשעת טבילה ועד כאן לא טהרו חכמים מטעם דכל שבטל העיקר בטל הטפל היינו רק לפי שנתיחדה מתחלה למדרס בעוד שהי' עיקרה לקבלה בזה אמרינן דזה שנתיחדה תחלה גם למדרס בטל כשבטל העיקר אבל הכי יעלה על דעת אדם לומר שאם הי' כלי עשוי עיקרו לקבלה וגם טפל לישיבה ואח"כ נשבר חלק התחתון שאינו ראוי' עוד לקבלה באופן שנטהרה באותו שעה מכל הטומאות שאם יקח אח"כ נסר מזו הכלי ויחדנו מכאן ולהבא לישיבה או לעמוד עלי' שלא תטמא מדרס מכאן ולהבא פשוט הוא דאם מיחדו למדרס מכאן ולהבא שמטמא גם במדרס ולא הועילה מה שבטל העיקר רק לבטל מה שנתיחדה מעיקרי גם לטפל וא"כ בנ"ד שלאחר שבטל העיקר יחדה למדרס פשוע דמטמא במדרס ועוד תמוהא האיך שייך לדון בזה משום בטל העיקר בטל הטפילה ואיך נימא דקבלה היא עיקר הלא ידוע שתחילת עשיית זו התיבה הי' שתקבל מים בצירוף קרקעות המקוה דאל"כ פסולה לטבול בתוכה משום שהוא כלי וכל תכלית עשייתו הי' לטבול בו וא"כ תחלת הכוונה הי' רק שתשמש לקבל מים בצירוף קרקעות המקוה ומתשמיש זה לא נתבטלה ועדיין עומדת ומשמשת באופן זה. אולם על השו"ת מאמר מרדכי לא יקשה כלום דהא הוא לא כתב שיהי' היתר יותר מחמת שהוא תיבה משאם הי' רק נסרים בעלמא ואדרבה דייק וכתב שאין טומאת מדרס עלי' כשאר נסרים שכשרים להיות בחיבורו לקרקע קרקעות המקוה הרי מפורש שהוא התיר רק במחוברת לקרקע ומה שנתיחדה למדרס בנתינתו למקוה אין זה צריך להיתר מחמת שבטל העיקר בטל הטפילה רק מחמת שכל המחובר לקרקע אינו מק"ט וכל כוונת הגאון בשו"ת מאמר מרדכי הוא רק שלא נימא שהחיבור לקרקע אינו מועיל לפי שהי' כבר מק"ט מדרס בעודו תלוש קודם נתינתו למקוה וע"ז שפיר דן להתיר משום שבטל העיקר בטל הטפל וכ"כ בני הגאון בהג"ה שם שהקשה דהא עריבה משני לוגין ועד ט' קבין שנסדקה טמאה מדרס ואמאי לא נימא הואיל ועיקר עשיית העריבה הוא לקבלה והואיל ונסדקה ובטל בית קיבולה שהוא עיקר בטל גם טומאת מדרס הטפילה ועמד בזה התו"ח בפ"כ דכלים מ"ב. והעלה לתרץ דדוקא היכי שהי' על הכלי טומאה משום שני שמות ביחד כמו תיבה שפתחה מצדה שעשוי להשתמש בתוכה ע"י הפתח וראוי' ג"כ לישב עלי' מלמעלה ואח"כ נפחתה מלמטה ואינו ראוי' לקבל עוד בזה שפיר אמרינן הואיל ובטל מכלי זה שם העיקר בטל גם הטפל משא"כ בעריבה שנסדקה דבעוד שלא נסדקה לא הי' עלי' טומאת מדרס כלל משום דכיון דעשוי' לקבלה אומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו ורק אחר שנסדקה ואינו ראוי' עוד לקבלה טמאה מדרס א"כ לא שייך לומר הואיל וכשנסדקה בטל שם העיקר בטל גם טומאת מדרס הטפילה הא בשעה שנסדקה לא הי' עדיין על הכלי טומאת מדרס כלל עד שנוכל לומר דבשעה שנסדקה בטלו שני השמות ביחד כיון דלא בא טומאת מדרס רק לאחר שנסדקה ומשו"ה טמאה מדרס ולפי"ז בנידון דידן מה שאנו דנין על הכלי הזאת לטמאתה מדרס אף שאינו מיוחדת לישיבה הוא משום דכיון דעשוי' לעמוד עלי' בשעת טבילה היי כמיוחדת למדרס א"כ ממילא תו ל"ש לומר דכשניקבה כשפו"ה ובטל בית קיבולה בטל ג"כ טומאת מדרס הטפילה הרי בעת שניקבה לא הי' עדיין על הכלי טומאת מדרס כלל רק לאחר שקבעו בארץ ועשאו מקוה נתיחדה למדרס בעת הטבילה ובכה"ג ל"ש לומר הואיל ובטל העיקר בטל הטפל. אמנם י"ל דבאמת מהראוי' לומר דהכלי בטילה לגבי קרקע כיון שנעשית לשמש עם הקרקע וכמש"כ מהר"ם פדואה והאחרונים אלא דבשו"ת מהרח"ש עורר ע"ז דהואיל ועתידין לעמוד עליהן אח"כ ממילא חל על הנסרים שם מדרס אף קודם שנקבעו בארץ והיכי דהוי עלי' שם כלי בתלוש לא מהני אח"כ הקביעות ומאחר שכן שפיר אמרינן ממ"נ טהורה דמחמת טומאת מדרס הי' על הכלי משעה שתיקנה אף קודם שקבעה בארץ הא טומאת מדרס זו הי' גם קודם שניקבה כשפיזה וממילא שייך לומר בטל העיקר ובטל הטפל ואם נאמר דאינו ראוי' להיות טמאה מדרס כי אם אחר שקבעו בארץ דאז נתיחדה לעמוד עלי' בעת הטבילה א"כ תו לא הוי עלי' שם כלי בתלוש ושפיר בטל לגבי קרקע עכ"ד הרי מפורש דהיתר מטעם בטל העיקר בטל הטפל הוא רק על מה שהיתה מטמאה קודם נתינתה לתוך המקוה אבל לאחר נתינתה למקוה אין מועיל היתר זה כלום רק דאז בלא"ה אינו מק"ט משום שמחוברת לקרקע וא"כ אם נימא דמה שתליי' בשלשלאות אינו נחשב חיבור א"א לסמוך ולהתיר מטעם כיון דבטל העיקר בטל הניפילה:

ד) ובקונטרס פוטר מים כתב שמוכח מנוב"י שגם הוא ס"ל היתר בתיבה מטעם כל שבטל העיקר בטל הטפל דאל"כ יקשה למה הוצרך במה"ת תשובה קמ"ב להמציא דכלי שניקבה ונתנו בתוכה ברזא חשיב ככלי שלם אף קודם שנתנו בה הברזא ואסור לטבול בתוכה תיפ"ל הלא פסק בתשובה ק"מ ובתשו' קמ"ב דכלי עץ הבא במדה מטמא מדרס וא"כ בלא"ה אסור לטבול בו אף כשהוא נקיב משום דמטמא במדרס ובמדרס לא מהני מה שהוא נקוב דהנקב מועיל רק לבטלו מתורת כלי קיבול אבל לא לבטלו מתורת מדרס כמש"כ בתשובות גאוני בתראי תשובה ל"ו ובשו"ת ח"ס חיו"ד סוף סי' ר"א וכן הוא פשוט מסברא דהא ראוי' לעמוד או לישב בו אף שהוא נקוב וא"כ לדעת נוב"י בלא"ה אסור לטבול בו א"ו דגם הנוב"י ס"ל דתיבה שלימה אינו מטמאה במדרס מטעם דכל שבטל העיקר בטל הטפל. וכתב דמוכח שגם דעת הח"ס כן דבחיו"ד תשובה ר"ו בד"ה הנה עיניו כתב ולדעת פר"מ כיון שעשוי למושב הרוחצים במרחץ הו"ל כלי למדרס לע"ד כיון שניקב כדינו גורם שיקבע בקרקע תו לא חזי למרחץ דהרי מים יוצאים ולא חזי תו למדרס ומה שסותמים אותו אחר שנקבע בקרקע הו"ל כקבעו ולבסוף חקקו עכ"ל ועכ"ח כוונתו דרק אז עושאו למדרס אם הכלי מקבל וגרם הקיבול להיותו מדרס ולאחר שבטל מהעיקר להיות כלי קיבול בטל גם מלהיות מדרס ומה שכתב בסופו דהסתימה אינו עושה אותו חזי למדרס אחר שנקבע בקרקע דהו"ל קבעו ולבסוף חקקו לע"ד לאו משום מדרס הוצרך לטעם דקבעו ואח"כ חקקי דהא תנן פ"כ דכלים מ"ד עריבה שנפסקה לקבל רימונים ותיקנה לישיבה רע"ק מטמא וחכמים מטהרין עד שיקציע וכתב הרמב"ם בפירושו שם ובחיבורו פכ"ו מכלים ה"ה דהטעם הוא דטהורה אף מטומאת מדרס שאין המחשבה מועלת עד יעשה בה מעשה וא"כ כיון דאמרינן דע"י הנקיבה תו לא חזי למדרס כיון דאינו יכולה לקבל מים ויצא מידי טומאה ומה שסותם אח"כ אינו בעבור המדרס כי באמת ראוי' לעמוד עליו אף אם הוא מנוקב והא דסותם אותה הוא כדי שיקבל המים בתוכה ולא עשה שוב מעשה מיוחדת שיחול עלי' בעבור זה טומאת מדרס וכ"כ בשו"ת פנים מאירות ח"ג תשובה מ"א עכ"ד והנה בסי' קט"ו בארנו דאדרבה בזה שניקב התיבה עשה מעשה ויחדה למדרס ודלא כשו"ת פ"מ הנ"ל. ורחוק וזר בעיני שיסמכו הנוב"י והח"ס על סברא דכיון שבטל העיקר בטל הטפל מבלי להזכיר סברא זו כלל ועכ"פ אין זה דבר פשוט שיסמכו שכרע זאת מבלי להזכירו. ומה גם דכבר בררנו לעיל שאין שום היתר מכח דבטל העיקר בטל הטפל. ולע"ד אין שום ראי' מהנוב"י ומח"ס יש ראי' להיפיך. והנה מנוב"י אין שום התחלת ראי' דודאי עדיף לדון שיש בו חשש פסיל דאורייתא משום טבילה בכלים ממה שידון לפוסלו משום גזירת מרחצאות דלכ"ע הוא רק פסול דרבנן ולהרבה פוסקים אין בו פסיל כלל מי' אין אנו צריכין לזה דהא הנוב"י מיירי שם בקבעו בקרקע וא"כ אין לדון כלל בזה משום גזרת מרחצאות דמאחר שלא הי' שם כלי עליו בתלוש כל שחברו לקרקע כקרקע דמי ואין מק"ט מדרס וזה גם כוונת הח"ס במש"כ דהוי כקבעו ולבסוף חקקי וכבר נדחק גיסי בזה וכתב דלא הוצרך לזה משום מדרס והמעיין בח"ס ימצא שכל דבריו שם לענין שמק"ט מדרס וע"ז דן והשיב באותו דיבור אולם ברור דזה שכתב הח"ס דלא חזי תו למרחץ משום שאינו מקבל מים כוונתי רק קודם שקבעו לארץ לא חזי למרחץ אבל לאחר שקבעו בארץ הא מקבל מים בצירוף הקרקע וכן דרכו תמיד וא"כ בזה שקבעו בארץ יחדו למדרס לטבול ולעמוד עליו ואין לך מעשה ויחוד גדול מזה והי' ראוי' לקבל טומאת מדרס ולזה כתב הח"ס דאז שוב אינו מקבל טומאת מדרס מטעם דהוי קבעו ולבסוף חקקו ונתבטל לגבי קרקע דהא כתב שם דקבעו בבנין וחברו בקרקע. וגם קודם שקבעו בקרקע אין כוונתו מטעם כיון דבטל העיקר בטל הטפל דאז קודם שחברו בקרקע גם הטפל נתבטל דהא אין עומדין עליו כיון דאינו ראוי' לקבל מים ולאחר שקבעו בקרקע שאז ראוי' לקבל מים ונתיחד למדרס אינו מק"ט דהוי קבעו ואח"כ חקקו דכיון דחברו לקרקע הוי כקרקע ואינו מק"ט:

ה) אולם יקשה ממש"כ הח"ס באותו תשובה בד"ה אך כל זה דשם דן שאינו מחובר לקרקע וזה שתלוי בשלשלאות לדעתו לא מחשיב כמחובר לקרקע ובכ"ז העלה כשהברזא פתוח כשר לטבול בו ובזה יקשה הא כיון שאינו מחובר לקרקע יש בו משום גזרת מרחצאות והנלע"ד דהנה זה שלא יחשב מחובר לקרקע ע"י שלשלאות חידש שם הח"ס מדעתו דהא כתב שם שלהגאון מו"ה זלמן זצ"ל מרגליות הי' פשיט לי דזה מיקרי מחובר לקרקע וכן מוכח לע"ד משו"ת אמרי אש דהא בתשובה ע"ח פסק דאם השולחן שטבלו עליו לא הי' מחובר לקרקע לא עלתה להם הטבילה ובכ"ז בסי' פ"א פשיט לו דאם הגיגית תלוי' בשלשלאות שאם הוא פתוחה כדינה הוא כשירה לטבול בה והאיך לא ערער כלל לפסול מטעם גזירת מרחצאות א"ו דפשוט לו דזה מיקרי חיבור והנה למש"כ בקונטרס פוטר מים שבתיבה שלימה ל"ש גזירת מרחצאות אין זה ראי' אולם הא כבר כתבנו דאין היתר בזה כלל ועכ"ח צ"ל שסמך על החיבור לקרקע וכן בשו"ת נטע שורק תשובה פ"ה פשיט לו דזה מיקרי חיבור גמור כיון שהוא לעולם בקביעות שם וא"א לטלו משם משום שהוא מחובר ע"י העמודי ברזל אעפ"י שמתטלטל למעלה ולמטה מ"מ הוי חיבור כמו דלת שמיקרי מחובר לקרקע אף שסובב על צירה וכן מוכני בכלים פי"ח מ"ב בזמן שאינו נשמטת חיבור אע"ג שמתהפכת ומתגלגל על ציר השידה עכ"ד ומה שהביא גיסי הגאון שליט"א מדברי הגידולי טהרה בתשובה י"ד שדן שם על הפלימפין אם מיקרי מחוברין לקרקע וכתב שם וז"ל אבל הכא הכלי נעשה על מנת שישתמש בו האדם כדרך שמשתמש בכלי תלוש ואין הקרקע אלא מקים הנחה בעלמא וכבר יצא מכלל כלי מחובר ובא לכלל כלי תשמיש והרי זה כדלי ששואב בו מים מן הבאר עכ"ל ובמכתב ערוך אלי הוסיף גיסי שליט"א להביא ממ"ב פ"ו דמקואות דכי שהוא מלא כלים והטבילן הרי אלו טהורין ואם נימא דדלי מיחשב כמחובר לקרקע א"כ אינו מק"ט ושם הא אמר שגם הדלי צריך לטבילה וטומאה והגם שי"ל דשם מיירי בדלי תלוש וכן כראה מרמב"ם ם פ"ג ממקואות בכ"ז תמוהא לומר שהדלי יחשב כמחובר לקרקע וכן מוכח בחגיגה דף כ"ו דהשולחן מק"ט אע"ג שאין מטלטלין אותו ממקומו רק שמגביהין ומורידין אותו. ולע"ד אין זה תמוהא שיחשב כמחובר לקרקע דהא כתב הרשב"א והובא בב"י סי' ר"א דאם היא מחובר לדבר המחובר לקרקע גם הוא מיחשב כמחובר בקרקע והביא ראי' ממפתח שבדלת שמיחשב כמחובר לקרקע. ומשולחן אין שים ראי' דהא השולחן לא הי' מחובר כלל משא"כ כאן שהתיבה מחוברת בשלשלאות או בעמודי ברזל והם מחוברים בקרקע שפיר י"ל דגם התיבה חשובה כמחובר לקרקע. ומש"כ מדלי הנה ודאי דמיירי בדלי תלוש וכן מבואר במהרש"א ביצה דף י"ח שהי' רגילין להיות להם דלי תלוש מונח אצל הבאר. מי' אם גם הי' איזה מקום מפורש בו דדלי מחובר מק"ט מ"מ אין זה ראי' כלל דהא כיון שהדלי הי' כלי קודם שחברו לקרקע בזה אינו מועיל חיבור לקרקע ומק"ט גם כאחר חיבורו לקרקע עיין בסי' קי"ט ומה שהביא גיסי שליט"א בשם מרן זצ"ל בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' ר"ד שכתב בשם הגידולי טהרה דע"י שרויפען אינו חיבור והשיב לו הגאון בשו"ת נטע שורק תשובה פ"ה דאולי כוונתם דוקא כשאפשר להשמיט השרויפען אף ע"י הדיוט ואין צריך לזה אומן לכך לא הוי חיבור משא"כ אם עשויין על דרך זה שהדיוט אין יכיל לשומעם וצריך לזה אומן נ"ל דהוי חיבור גמור עכ"ל וכתב גיסי שליט"א דעכ"פ צריכין ליזהר לעשות השרויפען מתחלתן לצורך שימוש עם הקרקע כמו שביאר מרן זצ"ל באותו תשובה עכ"ל הנה זה ודאי דאם נעשו לצורך דבר תלוש אין מועיל חיבור לקרקע. ומש"כ הגאון בנטע שורק כיון האמת שכן מפורש בגידולי טהרה בתשובה ט"ו וז"ל וכ"י דאפי' מחוברת ע"י חדקים שרויפען לא מהני כיון דהדיוט יכול לפרקה לא הוי חיבור עכ"ד הרי מפורש דאם צריך אומן לזה הוי חיבור וכ"כ בתשובת כתב סופר חיו"ד תשובה ק"א שרויף שמעשה' להתפרק וא"צ מעשה אומן אפשר לאו כקבוע בקרקע דמי עכ"ל מבואר שאם הדיוט אין יכול לפרקה הוי חיבור. ומה שפקפק גיסי שליט"א עוד שם שלא יחשב כמחובר לקרקע מטעם שהחיבור לצורך דבר תלוש עיין בסי' ק"כ בארנו שאינו כן. סוף דבר הרי נראה שגם חיבור ע"י שלשלאות הוי חיבור גמור וע"כ י"ל דגם הח"ס לא החמיר לחשבו כתלוש אלא בנידון דמיירי שם בפסול דאורייתא לענין טבילה בכלי אבל בפסול דרבנן לענין גזרת מרחצאות שפיר סמך ע"ז דהוי חיבור ולכך לא ערער לפסול מטעם גזירת מרחצאות ועיין בסי' ק"י שהבאתי כמה גדולים שס"ל דלענין גזירת מרחצאות גם חיבור גרוע מהני וכן מדוייק בלשון הח"ס שכתב וז"ל ואיננו בנין המבטלו מתורת כלי עכ"ל ולמה הוצרך להאריך ולומר המבטלו מתורת כלי דבאמרו שאינו בנין כבר נכלל בו שאינו מבטלו מתורת כלי לשון זה מורה דרק לענין ביטול מתורת כלי כדי לטבול בתוכו שהוא פסול דאורייתא לא רצה לסמוך על חיבור זה אבל בתיבה שמנוקבת כדינה התיר לטבול בתוכה כשהוא מחוברת בשלשלאות דבזה סמך לבו על חיבור השלשלאות והרי מצינו חילוק כזה דכלי המקבל טומאה מדאורייתא אינו מועיל קביעות במחובר ובעינן דוקא בנה עליו ובטומאה דרבנן די בקבעו לבד וכדאי הם כל הגדולים שפשוט להם דהוי חיבור לסמוך על זה בגזירת מרחצאות דלהרבה ראשונים אין בו פסול כלל וגם להמחמירים הוא רק פסול דרבנן:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה