אור ברסלב
שאול שאל סימן צג

שאול שאל· רבי שאול בראך

סימן צג

סימן צב

בדין מצות גלוח מצורע וגלוח נזיר שצריך להיות בתער אם די לכתחלה שיגלח רק ב' שערות בתער או המצוה לגלח כל השערות בתער.

מרן מהר"ם שיק זצ"ל בס' המצות מצוה שע"ה כתב דמצות תגלחת הנזיר הוא על כל הראש ובכל שתי שערות שבראש מקיים מצוה ותמהני שלא זכר כלל דעת רבו הגאון בעל ח"ס שכ' להיפוך בחיו"ד תשובה קל"ט שתגלחת המצורע גם לכתחלה א"צ לגלח בתער ובכהן רק שתי שערות ובזה מישב קושית שעה"מ על תוס' שבועות דף ג' שכתבו דאפי' אם לא הי' איסור להתגלח ע"י עכו"ם מ"מ צריך קרא שידחה גלוח מצורע לאו דהשחתה היכי דליכא עכו"ם וקשה הא גלוח מצורע צריך כהן דוקא ותירץ הח"ס דכוונת התוס' דשתי שערות שלא במקום הפיאות לא יגלח העכו"ם ובאלו יקיים מצית תגלחת ע"י כהן. וכעין זה הביא בס' אוהל דוד בשם הגאון מו"ה משולם טיסמניץ זצ"ל. אמנם באמת לא זכיתי להבין דבריהם דא"כ למה ידחה תגלחת מצורע לאו דהשחתת זקן הא יכול לגלח זקנו בסם ובשתי שערות אחרות יקיים מצות גלוח. ואם לדבר הרשות מותר לגלח שאר השערות שלא ע"י תער איך נדחה איסור תורה בשביל זה ואם גם נדחוק שצריך קרא היכי דאין לו סם רק תער וכעין שכתבו התוס' בשבועות לענין עכו"ם מ"מ קשה דהאיך לא הוזכר בש"ס בשום מקום דאם יש לו סם שצריך לגלח בסם ואדרבה מפורש במתני' דנגעים פי"ד מ"ב בא לגלח את המצורע העביר תער על כל בשרו ואיך נתנו מכשול למעיינים ולא פירשו שזה דיקא באין לו סם. והח"ס עצמו בתשובה קמ"א כתב שזו קושית תוס' בנזיר דף נ"ז דאם הי' מותר לגלח שאר השערות ע"י עכו"ם איך לא אישתמיט תנא מלומר כן. ומתוס' שבועות אין הכרח די"ל כמש"כ שעה"מ דס"ל לתוס' בשבועות דכהן אינו מעכב וכ"כ בשו"ת בשמים ראש תשובה י"ח בשם תוס' שבועות הנ"ל באריכות שס"ל דכהן לא נאמר רק למצוה ולא לעיכוב. אולם מצאתי מפורש כדעת הח"ס בתוספי הרא"ש למס' נזיר דף ס"א שכתב שם וז"ל וצ"ל דאי נמי סגיא לי' בעבורי נשא צריך לגלח מקצת ראשו בתער או במספרים שאם הי' סך נשא כל ראשו תו לא הדר רבי כדמשמע בב"ק דף פ"ו ולא מצי למיעבד תו תגלחת שני' של טהרה וק"ל דמסתברא דאפי' נזיר טהור מצי לעבורי שערו בנשא רק שישייר ב' שערות וצ"ל דתרי גוני נשא נינהו יש נשא שהשער צומח אח"כ עכ"ד הרי מפורש ס"ל דנזיר מצי לגלח לכתחלה ביום טהרתו כל שערותיו בסם רק שיגלח ב' שערות בתער. ובאמת הדבר מתמיהא מאוד וגם ראיתי בערוך ערך נשא שכתב דנשא דשמעתין אינו חוזר וצומח וא"כ מוכרח דנזיר אינו רשאי לגלח שים שערות שלא בתער וכקושית הרא"ש. וכן רש"י במס' מכות דף כ' ע"ב פירש שאינו מגדל שערות עוד. ואם גם נדחוק לומר דגם רש"י ס"ל דיש נשא שמגדל אח"כ שיער מ"מ מדסתם שם הש"ס ואמר סתם בנשא ומיירי דלא הדר ודאי משמע דאין נשא דהדר ומה גם דלדעת הסוברים דאינו חייב בקרחה רק כשאינו מגדל שיער עוד יצא להם כן מפ"י דנגעים מ"י והוא מתו"כ פ' תזריע עה"כ בקרחתו או בגבחתו ולפי אותו גרסא בתו"כ מוכח דנשא אינו מגדל שיער. ובאמת מחלוקת קדומה היא זו דהרמב"ם בפי' המשנה ובספרו יד החזקה הי' לו הגרסא מהופך בתו"כ ולפי גרסתו אדרבה מוכח דיש נשא שמגדל אח"כ עוד שער והראב"ד בפי' לתו"כ הרבה להקשות על גרסא זו דהאמת דנשא אינו מגדל שיער עוד וא"כ עכ"פ לדעת הערוך ורש"י והראב"ד ושאר ראשונים דס"ל דכל נשא אין מגדל שיער מוכח להדיא מהך דנזיר דף ס"א דמחוייב הנזיר לגלח כל שערו בתער. ורק להרמב"ם אין זה מוכרח:

אולם בספרי ליבא בעי דף ב' אות י' וי"א הוכחנו שגם לדעת הרמב"ם מוכרח כן. דהנה לדעת הרמב"ם דאינו חייב בפיאות הראש רק בתער א"כ מקיים מצות גלוח נזיר בשתי שערות הא ודאי דכשיש לו סם הי' מחוייב לגלח הפיאות בסם ויקיים מצות גלוח נזיר בתער בשתי שערות משאר הראש וקרא צריכין לדחוק דמתיר לגלח בתער היכי דאין לו סם וע"כ גם אם נסבול דוחק העצום הזה שאין זכר מזה בש"ס וברמב"ם שיהי' מחוייב לגלח בסם ואדרבה מפורש כתב שנזיר מגלח כל ראשו בתער מ"מ יקשה דהנה יקשה הא דפשוט בש"ס נזיר דף מ' ובשאר דוכתי דנזיר מגלח גם הפיאות מנ"ל זה. דהא גם במצורע דרשו חכז"ל דלולא דכתיב מפורש ואת ראשו שהוא מיותר דכבר כתיב כל שערו הו"א דהכוונה רק על שאר שערות שבגוף חוץ מהפיאות כמבואר בנזיר דף מ"א בברייתא דהו"א לא תקיפו אפי' במצורע וכ' תוס' דהיינו מפרשין חוץ מהפיאות וא"כ בנזיר דאין קרא מיותר מנ"ל דכולל גם הפיאות וצ"ל דתנא דברייתא אמר זה רק לפי שלא הי' לו עדיין ילפיתא על עדל"ת ולכך כדי שלא נצטרך לומר שידחה הל"ת היינו מפרשין הקרא דואת כל שערו היינו חוץ מהפיאות אבל לאחר שידענו ממקום אחר דעדל"ת שוב ודאי אין מוציאין קרא מפשיטו ואמרינן דהכל במשמע. וא"כ למש"כ הדרישה בשם מהרש"ל וכן הב"ח ביו"ד סי' קפ"א דלרמב"ם כל שלא נשאר מ' שערות כבר עובר על הלאו ודאי יקשה דהא לא הוי בעידנא ואפי' אם אמרינן בכה"ת דעדל"ת מנ"ל דנזיר צותה התורה לגלח עם הפיאות הא כאן לא הוי בעידנא ובכה"ג לא אמרינן בעלמא דעדל"ת וכן למאי שהבינו הב"י והד"מ שם בדעת הרמב"ם דבאלו מ' שערות עובר בלאו על כל שתי שערות שבו ג"כ א"א להיות בעידנא דמצות גלוח נזיר מקיים רק בשתי שערות האחרונות כמפורש בנזיר דף מ' ע"א. אבל אם נימא דהרמב"ם ס"ל דמצות גלוח נזיר היא על כל שערות שבראשו ואינו רשאי לגלח רק בתער אז א"ש ול"ק עפ"י שכתבו פסקי תוס' בזבחים דף צ"ז דכל מצוה שאי אפשר לקיים לעולם בעידנא לא בעי בעידנא וא"כ הא בנזיר לעולם צריך לדחות לאו דהקפה שלא בעידנא ולכך ל"ב בעידנא. אמנם אם נימא דכשיש לו סם א"צ לדחות הלאו כלל ויכול לגלח כל הפיאות בהם א"כ אפשר לקיים מצוה זו גם בלא דחיית הלאו א"כ גם כשאין לו סם בעי בעידנא ומנ"ל דנזיר מגלח עם הפיאות א"ו דס"ל לרמב"ם דמצות גלוח הוא על כל שערות שבראשו:

אמנם למש"כ הח"ס בחיו"ד קל"ט בדעת הרמב"ם דס"ל דמה"ת אינו חייב רק בגילח כל הפיאה וכל שהשאיר ב' שערות לא עבר על הלאו עדיין לא הועלנו כלום דהא אפי' אם מצות גלוח נזיר הוא בכל שערות שבראשו מ"מ שפיר אפשר לקיים העשה מבלי שידחה הלאו שלא בעידנא דהיינו שמגלח כל הפיאה לבסוף ונמצא בעת שמגלח שתי שערות האחרונות אז עובר על הלאו ומקיים גם העשה וא"כ אפשר בעידנא והגם שיש כאן שתי פיאות מ"מ אפשר לגלח שתי שערות אחרונות שבצד זה ושתי שערות אחרונות שבצד זה ברגע אחת וכן כתב הריטב"א במכות דף כ"א שאפשר לגלחם כאחת וא"כ יקשה למה יהי' מותר לגלח באופן אחר דלא הוי בעידנא ולומר שבאמת מחוייב לגלח באופן הזה הוא דחוק מאוד. ואולי י"ל כיון דזה עכ"פ כבר מוכח דכוונת התורה לגלח עם הפיאות דהא יש מציאות לגלחם בעידנא דעובר ללאו ומאחר שכן כיון שהתורה סתמה לגלח בתער ולא פירשה שיהי' מחוייב לגלח מקודם כל הראש ואח"כ לבסוף שתי שערות אחרונות שבשתי הפיאות בפעם אחת עכ"ח דלא הצריכה התורה זה והתירה גם שלא בעידנא והטעם שהתירה התורה כן לפי שהוא טורח גדול וצריך לזה אומנות ובקיאות הוי כאי אפשר לעשות בעידנא. ומאחר שכן כ"ז ניחא אם המצוה לגלח כל הראש בתער אבל אם הוי אמרינן דיוכל לגלח כל הראש בסם ורק שתי שערות צריך לגלח בתער וא"כ אפשר לעולם לקיים ובקל בעידנא אין סברא שהתירה התורה לגלח בתער כשאין לו סם ולעבור שלא בעידנא. וגם דאז יקשה דא"כ. נילף מכאן לכה"ת דעכ"פ בלאו שאינו שוה בכל דותה עשה לל"ת גם שלא בעידנא א"ו דמצית התורה הוא לגלח כל הראש בתער. ועיין מש"כ עוד בענין זה בסי' ק"ו אות ג':

ועוד אני אומר דאפשר גם הרא"ש לא ס"ל דמותר לגלח בסם רק בנזיר ולא בגילוח מצורע ואז נתישב מה שהקשינו דלמה לא מצינו בכל הש"ס שיהי' מחוייב לגלח פאה זקנו בסם אבל אם לא אמרה הרא"ש ורק בגילוח נזיר א"ש דהא הנזיר אינו מגלח רק הראש והרא"ש לשיטתו ס"ל דבפיאות הראש חייב בכל דבר וא"כ אין כ"מ אם מגלח בסם או בתער. ואפשר הי' לי ראי' מאיזה מקום לחילוק זה שבין נזיר למצורע ואולי משמע לי' כן ממשמעות הכתובים דבמצורע כתיב וגילח את כל שערו וזה משמע שכל שתי שערות שבו בכלל המצוה כן אבל בנזיר לא נזכר שער כלל בגילוח רק וגילח את ראשו ס"ל דכל שמגלח ב' שערות ולא השאיר כלום מקיים מצות גילוח בזה. תמצית דברינו דנראה מרוב הפוסקים כדעת מרן זצ"ל דהמצוה הוא על כל שתי שערות שבו ורק מהרא"ש יש ראי' לדעת הח"ס ואולי גם הוא מודה במצורע דמצות גלוח על כל שתי שערות שבו:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה