שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן צ
בדין מצורע שכלו ימי ספירתו והעריב יום השביעי ולא גילח אם מותר בתשמיש הבטה וכן בגילח בלא גמורים אם מותר בתש"ה.
בחולין דף קמ"א איתא על הברייתא דתשלח מרבה אפי' לדבר מצוה שאם נצרך לו צפור לטהרת מצורע מ"מ צריך לקיים מצות שלוח. דהו"א הי' דעשה דטהרת מצורע תידחי לעשה דשלוח משום דגדול השלו' ופרש"י דאתא כמ"ד דמצורע בימי חלוטו אסור בתש"ה. ובשאגת ארי' סי' ל"ג הקשה דהא מוכח שם בסוגיא דזה הדרש דתשלח אפי' לדבר מצוה אין בו מחלוקת ואתיא ככ"ע וא"כ למ"ד דמצורע מוחלט מותר בתש"ה תיקשי תשלח ל"ל. ועוד הוסיף להקשות דהא שם קאי אלבי' דר"י ור"י ס"ל דמוחלט מותר בתש"ה. והעלה דגם למ"ד מוחלט מותר בתש"ה א"ש והוא דאיצטריך קרא כגון שבימי ספירו נולד לו נגע אחרת ולא יוכל לגלח בתשלום ימי ספירתו דהא הוי מצורע משום נגע השני' ומצורע אסור מה"ת בגילוח וא"כ זא ודאי אסור בתש"ה כל ימי חלוטו לנגע האחרת דכל זמן שאינו יוכל לגלח אינו יוצא מדין ימי ספירו לעולם כדתנן פי"ד בנגעים ומסתמא לענין תש"ה דין ימי ספירו אית לי' כ"ז שלא גילח אעפ"י שעברו עליו כבר ז' ימי ספירו דהא הא נמי נאמר בפ' זו של טהרת מצורע וא"כ הו"א דמשום גדול השרוי מותר ליקח הצפור כדי לטהר מידי נגע שני' וממילא יוצא מימי ספירו של נגע הראשונה קמ"ל. ובחידושי ח"ס על חולין כתב עליו שבמח"ב טעה ולא ראה בשיטה מקובצת ב"מ ל"א בשם הרא"ש דהיתר תשמיש המטה לא תליא בקרבנותיו ומכיון שהעריב שמשו של יום שביעי לספירתו אעפ"י שלא הביא קרבנותיו ביום ח' ולא גילח מ"מ מותר בתרומה וגם בתשמיש וא"כ היתר תשמיש אין לו שום תלי' בתגלחת ויפה כתב רש"י דלמ"ד ימי ספירו ולא ימי חלוטו אין כאן עשיית שלום בין איש לאשתו עכ"ד. ולע"ד בחנם עשה להגאון שב"א כטועה וברור כשמש שאסור בתש"ה כל זמן שלא גילח ולאחר המחילה זכרונו כיזב לו כי מעולם לא כתב השמ"ק כן שתשמיש המטה אינו תלוי' בתגלחת רק הוא מיירי שגלח וטבל ביום השביעי וע"ז כתב שפיר דאין לומר דאיצטריך תשלח בקרבן עני ביום ח' דהא כל שגילח וטבל בשביעי והעריב שמשו מותר אפי' בתרומה וכש"כ דתש"ה מותר אבל הא פשוט דבלא גילח וטבל אינו מועיל העריב שמש כלום ואינו אוכל בתרומה כמבואר מ"ו פ"ו דנזיר שאינו טובל כלל קודם שיגלח. והלכה רווחת דתגלחת מצורע מעכב ואין חילוק בין הגלחת ראשונה לשני' כמבואר בראב"ד פי"א מט"צ ה"ד ובכ"מ שם כתב שגם הרמב"ם ס"ל כן והכי איתא בספרי ובתוספתא וכ"כ הרמב"ם שם ה"ב דביום ז' לספירו מגלח וטובל ואח"כ כשהעריב שמשו אוכל בתרומה. ומאוד תמהני שהח"ס העלים עיניו באותה שעה מסוגיא דיבמות דף ה' דשם אמרו ללמוד דעדל"ת מראשו האמור במצורע וכתבו התוס' דהוי מצי למידחי שאני מצורע דגדול השלום דע"י שיטהר יהי' מותר בתש"ה והרי ראשו וזקנו כאמר בתגלחת שני' ביום ז' לספירו ואם נימא דכשהעריב שמשו גם אם לא גילח מותר בתש"ה א"כ האיך אפשר למידחי שאני מצורע דגדול השרוי הא גם בלא תגלחת מותר בתש"ה. הן אמת שמזה הטעם לכאור' תמוהא מה שכתבו שם תוס' דזה ניחא רק למ"ד מצורע מוחלט אסור בתש"ה אבל למאן דשרי לא וקשה הא קרא דראשו וזקנו בימי ספירו איירי בתגלחת שני' ובימי ספירו לכ"ע אסור בהש"ה אמנם לק"מ דברור דכוונתם דהא הוקשו שני תגלחת ואהדדי וכל מה שדוחה בתגלחת שכי' דוחה גם בתגלחת ראשונה וא"כ יפה כתבו דלמ"ד מוחלט מותר אין לדחות דמה"ט דחי בתגלחת שני' משום דגדול השלו' דהא תגלחת ראשונה יוכיח שמותר בתש"ה ואעפי"כ דוחה. מי' בזה ודאי הדין עם הח"ס כי אין היתר תשמיש תלוי' כלל בהבאת קרבנותיו וא"כ לק"מ קושית השג"א על רש"י דלא הוי מצי לפרש גם למ"ד מצורע מוחלט מותר בתש"ה דצריך קרא דתשלח באופן שנולד לו נגע בימי ספירו דהא יכול לגלח ולטבול ביום השביעי וממילא כשהעריב שמשו מותר בתש"ה דאעפ"י שאינו יכול לשחוט הצפור ולהזות הא כתב הרמב"ם בפי"א מט"צ ה"ד דתגלחת ותזייתו אין מעכבין זה את זה וכמו שכתב הכ"מ שם דיכול לעשות האחד גם אם אין עושה השני. ועוד דאם תגלחת השני' דוחה לעשה דשלוח הקן גם תגלחת הראשונה הי' דוחה דהוקשו להדדי וא"כ איך הו"א דמשום גדול השלום תידחי דהא בתגלחת ראשונה ל"ש טעם זה וכמו שכתבתי בביאור תוס' יבמות ע"כ יפה פרש"י דאתיא רק כמ"ד דמוחלט אסור בתש"ה וקושיות השג"א יישבתי בע"ה בספרי ליבא בעי דף ו' אות ל"ד:
שוב מצאתי בפמ"ג או"ח סי' תקל"א במשבצות זהב שכתב בסק"ז הא דמצורע העולה מטומאה לטהרה מגלח בחוה"מ אע"ג שאין בגילוחו צורך המועד דאדרבה ניוול הוא לו לגלח כל שערות גופו מ"מ בשניהם מותר בתשמיש ומותר אח"כ בקדשים כשיביא בח' קרבנותיו וראשונה מותר לכנס לפנים מן החומה הוי נמי צורך המועד עכ"ל והנה תיבת בשניהם הוא ט"ס וצריך להיות בשני' וא"כ מפורש דע"י הגלוח הותר בתשמיש אלמא דבלא גלוח אע"ג שהעריב שמשו אסור בתשמיש המטה: