שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן לז
בדין ספק דרוסה והאדים הושט החיצון אם מטריף בכך אע"ג דלא האדים הפנימי.
הרשב"א והר"ן סוברים דבהאדים החיצון ולא הפנימי כשר כמו בניקב זה בלא זה דסימנין קשין הן וכל שלא האדים הפנימי אנו אומרים שאין סופו לחלחל לפנים והרא"ש חולק ע"ז והביא ראי' דאל"כ מאי אמר רבה ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים למאי נ"מ לספק דרוסה הא אפי' אם יש לו בדיקה מבחוץ למה יבדקנו מאחר דלא מיטרף בהכי והקשה הפ"ח הא שפיר איצטריך להשמיענו שלא נטעה שאם בדק בחיצון ולא האדים די בכך ואין צריך לבדוק הפנימי קמ"ל דחיצון אין לו בדיקה וצריך עכ"פ לבדוק הפנימי וכן פירש הר"ן ועיין במהר"ם שיף ובס' בכור שור ובהגהות נמוקי הגרי"ב מה שנדחקו בישוב דבריו והנלע"ד בהקדים מה שדקדק בנימוקי הגרי"ב לאיזה ענין האריך הרא"ש בראייתו להביא הלשון ונ"מ לספק דרוסה הלא לראייתו די במה שאמר רבה ושט אין לו בדיקה מבחוץ ונראה דגם הרא"ש ודאי פירש דברי רבה כר"ן דעיקר כוונתו להשמיענו שלא נטעה דדי בבדיקת החיצון לבד דבאמת אם הי' לחיצון בדיקה הי' די בכך דאע"ג דסובר הרא"ש דלא כרשב"א דגם אם אין ניכר שום אדמימות מבחוץ הבהמה מ"מ צריך לבדוק בפנים כבר ביארתי בסי' מ"א דשאני הכא בושט עצמו אם האדים בפנים ודאי ניכר רושם מבחוץ אלא לפי שהוא אדום אין ניכר רושם האדמימות אבל הוקשה להרא"ש דאם נימא דבהאדים חיצון לחוד לא מיטרף לאיזה ענין הוצרך רבה להשמענו שאין לסמוך על בדיקת החיצון הלא בלא"ה שום אדם לא יבדק החיצון דמאחר שאם ימצא אדמימות יצטרך לבדוק הפנימי א"כ ודאי כל אדם יבדוק רק הפנימי דבזה לחודא סגיא דאם לא האדים כשר ובהאדים טריפה דאפי' אם הי' לושט החיצון בדיקה ולא ראינו בו אדמימות מ"מ כיון שרואין אדמימות בפנימי עכ"ח כבר שלט ועבר בחיצון כמש"כ מהר"ם שיף ובעל הביאור כתב דאינו מובן כלל דפשיטא דהיכי דניקב הפנימי דטריפה דחיישינן שמא ניקב גם החיצון ואין לו בדיקה ולק"מ דא"כ לא הקשה הרא"ש כלום דהא שפיר איצטריך לרבה לאשמועינן דחיצון אין לו בדיקה דאל"כ הי' בודקין גם בחיצון לחוד מאחר דגם בפנימי לחוד אין די להטריף אם יש בדיקה לחיצון. ומש"כ עוד דהא חיישינן שמא נתרפא אם לא שהנקב ע"י חולי ג"כ לק"מ דהא כאן ניכר אדמימות בפנימי ולא בחיצון וא"כ הו"ל כמו שניכר באחד ולא בשני לכך הוצרך מהר"ם שיף להשמיענו דזה לא שייך בדרוסה וניכר אדמימות בפנימי דאז כיון שעבר החיצון כבר אע"ג דלא ניכר בו אדמימות ברור הוא דשלט בו הדריסה. ומה גם למאי שבארנו בסי' ז' בדעת רש"י דלא חיישינן לשמא נתרפא רק בחיצון לפי שהוא אדום ואין ניכר בו קרום שעלה מחמת מכה איש בפשיטות דהיינו הך שהוצרך רבה להשמיענו דאין לו בדיקה מבחוץ לזה הוצרך מהר"ם שיף לסברתו דבלא"ה כיון שעבר כבר החיצון הו"ל כאלו ראינו אדמימות בחיצון דודאי כבר שלט בו. ונמצא יפה הקשה הרא"ש מאחר דבלא"ה לא יבדוק שום אדם בחיצון לפי שאין די בחיצון לחוד ובפנימי לחוד די למה הוצרך רבה להשמיענו שאין בדיקה לחיצון. ומש"כ בס' בכור שור ובנמוקי הגרי"ב דלתירוץ שני של הרא"ש דאם אין אדמימות ניכר בפנימי אז יש בדיקה לחיצון וניכר בו אדמימות נסתר ראיית הרא"ש לא הבנתי דני' דלתירוץ זה גם בפנימי לחוד אין די וגם דלתירוץ זה מוכרח עכ"פ לבדוק בחיצון דלמא ניכר בו אדמימות ע"י שאין אדמימות בפנימי מ"מ הא מזה עצמו מוכח דבחיצון לחוד מיטרף דאל"כ לאיזה ענין יבדוק בחיצון אם כבר ראה שאין אדמימות בפנימי הלא בזה לבד לא יטרף א"ו דמיטרף בחיצון לבד. ואין לדחות ראיית הרא"ש דהא הוצרך רבה להשמיענו דאין לושט בדיקה מבחוץ דאל"כ אם יאבד ושט הפנימי יבדק החיצון חדא דלשון רבה אלא מבפנים מוכיח דהוצרך להשמיענו כן גם כששני הושטין לפניו וגם בההוא עובדא דמיירי להדיא שהי' שתיהן לפניו ולא הקשה אביי אלא מכח דאין לושט בדיקה מבחוץ ולא הקשה לו בפשיטות דהא אין תכלית לבדיקה זו דגם אם ימצא בו אדמימות לא יטרף א"ו דמיטרף בחיצון לחוד. מי' עדיין קשה דהא הוצרך להשמיענו כן בבהמה שנדרסה סאין לה תקנה כלל בבדיקה לפי שאין לושט החיצון בדיקה משא"כ אם הי' לושט החיצון בדיקה הי' בודקין מבחוץ כמו בקנה אולם לזה הביא הרא"ש הלשון ומאי נ"מ לספק דרוסה דמוכח דהוצרך להשמיענו כן בכל דרוסה דאל"כ הול"ל בספק דרוסה בבהמה או בספק דרוסה ונאבד ושט הפנימי א"ו דמיטרף בהאדים החיצון לחוד ולכך לולא שהשמיענו דאין לחיצון בדיקה הי' מצוי בכל ספק דריסה לבדוק החיצון לבד כמו הפנימי לבד דהא בכל אחד משתיהן די לחודא דאם יש בו אדמימות מיטרף ואם אין אדמימות א"צ לבדוק השני כלל:
ב) ולי צ"ע למה הוצרך הרא"ש כלל לזה דנראה דבלא"ה מוכח דטריפה לפי מה שהעלה לחלוק על בעל עיטור דבלקה כל עור אחד טריפה ואין זה דומה לניקב אחד בלא חבירו א"כ הא אמרו קנה אעפ"י שנקובתו בכאיסר דריסתו במשהו משום זיהרא מקלי קלי ואזיל וא"כ בהאדים החיצון הו"ל כאלו נתקלקל כל החיצון וטריפה אפי' לא האדים הפנימי כלל ואפי' אם נימא כסברת רשב"א ור"ן דאין סופו לחלחל מבפנים: