אור ברסלב
שאול שאל סימן יט

שאול שאל· רבי שאול בראך

סימן יט

סימן יח

בדין דת יתר שמחובר למעלה ולמטה כאצבע ואורכו של היתר הוא יותר מרוחב אצבע.

המחבר פסק בסי' מ"ז דכל שמעי היתר מחובר למעלה ולמטה כאצבע הוא כשר אפי' אם ארוך הרבה וכתב הרמ"א שכן עיקר והפ"ח כתב אין דבריו עיקר להקל אלא כחומרא דכולה' פירושי ויש לחוש גם לדעת רש"י ואינו כשר אלא כשמחובר למעלה כאצבע ולמטה כאצבע ואורכו של היתר אינו יותר מרוחב אצבע ואם חסר אחד מג' תנאים הללו טריפה וכן פסק הרשב"א בתה"א. והתב"ש כתב מאחר שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור ור' ירוחם מכשירין כדאי הם לסמוך עליהם במקום הפ"מ. וכתב דגם הרשב"א לא חש לשיטת רש"י רק משום דסבר דלגרסא מאי כלין מלמטה אין שום פירוש רק כפרש"י ולכך לפי שברוב הנוסחאות מצא הגרסא מאי כלין מלמטה לכך חש לפרש"י אבל הוא חידש די"ל פירוש בש"ס גם לגרסא מאי כלין מלמטה דלא כפרש"י הבאתי דבריו בסי' כ' אות ג והנה שם באות ו' בארנו דבדעת הרמב"ם דס"ל כאצבע לאו דוקא אי אפשר לפרש כפירוש התב"ש מי' בכ"ז א"ש דשם בארנו באותו סימן דלדעת הר"ן בפירוש הש"ס לשיטת הרמב"ם א"ש הגרסא מאי כלין מלמטה ובכ"ז אין הכרח לפרש"י שלא יהא באורך מעי היתר יותר מברוחב אצבע:

ובגוף הענין חידוש בעיני שלא ראו הפ"ח והתב"ש שהיש"ש בפא"ט סי' ק"ח כתב שגם רש"י מודה להקל בזה וז"ל ועוד נראה דבכה"ג גם רש"י מודה כי לא חש רש"י שיחזור ויתערב תוך רוחב אצבע אלא דוקא אם המעיים מתפצלים למעלה מכאצבע שהוא טריפה אבל כל היכי שלמעלה ולמטה הוא מעי אחד אלא שבאמצע מתפצל לית בית מיחוש עכ"ל אולם צריך בביאור מנ"ל ליש"ש כן דהא מרשב"א ור"ן מוכח דס"ל דלפרש"י גם אם הוא למעלה מחובר כאצבע ולמטה מחובר כאצבע בכ"ז אם מעי היתר ארוך יותר מכאצבע טריפה ונלע"ד ראי' לדעת היש"ש דהנה רש"י פירש הא דאמרו אבל יוצאין ממקום אחד דהיינו סמוכין זה לזה והוא תמוהא דהא פשטות הלשון ודאי משמע שהם מחוברים זה לזה ולא שהם רק סמוכים זה לזה וכבר עמד ע"ז המהר"ם שי"ף שם ותירץ דהוקשה לרש"י לשון יוצאין בלשון רבים וגם הלשון כאחד דמשמע שאינו אחד ממש. והנה למש"כ הש"ך וכו"פ ותב"ש דהגם שהם מחוברים מ"מ ניכר הוא שהם שנים ע"י שהוא רחב כשנים או שיש סדק אלא שהם מחוברים כאחד א"כ אין מכל זה הכרח לפרש שהם סמוכים זה לזה. ועו"ק דהא לפרש"י צ"ל דהמקשן סבר דמ"ד אע"ג דלא הררי ערבי ס"ל דלא בעי הדרי וערבי כלל וכמש"כ הר"ן שם לפי פרש"י וא"כ מה זה שהקשה המקשן מהא דוכלין עד כאצבע הלא לפרש"י הו"ל להקשות קושיא יותר חזקה דהא למאי שפירש רש"י אינן מחוברים למעלה כלל וא"כ למאי דסובר המקשן דמ"ד אע"ג דלא הדרי ערבי ס"ל דלא בעי הדרי ערבי כלל א"כ יתר גמור הוא ופרוד מדק העיקר מתחלתו ועד סופו ואיזה טעם יהי' להכשיר בזה. ועו"ק דהו"ל להקשות ממה שאמרו לפני זה בברייתא לחלק בין יוצאין משתי מקומות ליוצאין ממקום אחד דלמה יתכשר יותר ביוצאין סמוכין זה לזה מכשיוצאין משתי מקומות והלא אדרבה כל טריפות דיתר כנטול מבואר בפוסקים דיותר מטריף כשהוא עומד במקום שהאבר העיקר עומד משאם עומד במקום אחר ועכ"ח צ"ל לפי שמצריך רש"י שלא יהא אורך היתר יותר מרוחב אצבע ולכך כשהם יוצאים סמוכין זה לזה אז אפשר שיתחברו יחד תוך אורך כרוחב אצבע אבל כשעומדים רחוק זה מזה כמו שפרש"י דזה יוצא מראש הקיבה וזה יוצא מאמצעיתה אי אפשר שיתחברו בתוך רוחב אצבע לפי שהם רחוקים זה מזה ולכך ביוצאים מרוחקים זה מזה הוא טריפה וכ"ז ניחא למ"ד והוא דהדרי ערבי אבל למ"ד דלא הדרי ערבי קשה הא אין שום סברא להכשיר יותר ביוצאים סמוכים זה לזה משאם יוצאים רחוקים זה מזה וא"כ הו"ל להמקשן להקשות מרישא דברייתא דלמ"ד אע"ג דלא הדרי ערבי ע"ש יוצאים משתי מקומות מיוצאים ממקום אחד ועוד יותר יקשה דגם בתירוץ הש"ס דגם מ"ד לא הדרי ערבי בעי שיהי' מתערבין למטה עדיין אינו מיושב זה דהא עכ"פ כיון דלדידי' אפי' ארוך היתר הרבה כשר א"כ אין שום סברא להכשיר יותר בסמוכים מברחוקים ומוכרחין אנו לומר דלמ"ד אע"ג דלא הדרי ערבי מודה רש"י שצריכין לפרש יוצאין ממקום אחד כמו שפירשו כל הפוסקים שהם מחוברים זה לזה דאז יש סברא דע"י שהם מחוברים לא נחשב כיתר דק ומאחר שכן יגדל התמיהא איזה הכר הי' לרש"י לפרש למ"ד והוא דהדרי וערבי יוצאים ממקום אחד שהן סמוכים זה לזה ולעשות עוד פלוגתא חדשה בין האמוראים בפירוש הברייתא. אולם למש"כ היש"ש בדעת רש"י דאם הוא מעורב למעלה ולמטה כאצבע אין מקום להטריף אפי' אם היתר ארוך יותר מכאצבע א"ש דהוכרח רש"י לפרש כן דהא למסקנת הש"ס גם למ"ד אע"ג דלא הדרי ערבי ס"ל דבעי להיות מעורב למטה וא"כ יקשה במאי פליג עליו המ"ד דוהוא דהדרי ערבי דעכ"ח צ"ל כפרש"י שהוא מטריף אם היתר הוא ארוך יותר מכאצבע ולפי"ז עכ"ח מיירי שאין מחוברין למעלה דאם הי' מחוברין למעלה לא הי' מטריף גם אם היתר ארוך יותר ונתקיימו דברי היש"ש שבאם היתר מחובר למעלה כאצבע ולמטה כאצבע הוא כשר גם אם היתר הוא ארוך יותר מכאצבע וא"ש:

וסעד גדול להתיר מצאתי בתה"ד סי' רט"ו דהוא ס"ל דלדעת רש"י דמפרש וכלין עד כאצבע היינו סמוכין זה לזה אם הם מחוברים למעלה בכאצבע אז אפי' הם מפורדין בכל אורכן כשר לכ"ע בין למ"ד אע"ג דלא הדרי ערבי ובין למ"ד הדרי ערבי עיין בסי' ט"ו הבאתי לשונו:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה