שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן טו
בדין שתי מרות שמתערבות בסוף ונעשו אחת.
ביו"ד סי' מ"ב ס"ו פסק בשתי מרות בתחלתן ובסוף הן מתערבות ונעשית אחת כשרה. וכתב בב"י שהדין יוצא מתה"ד בסי' רט"ו שכתב בשתי מרות גמורות רק שבמקום דיבוקן בכבד כמו רוחב אצבע הי' כאחת כשירה ונראה מדבריו דה"ה אם מתחלתן הם שתים ובסוף הם מתערבות ונעשית אח"כ כשירה ולע"ד דין זה תמוהא מאוד וחידוש בעיני שכל הבאים אחריו לא התעוררו בזה דהנה כבר הקשה הש"ך סתירה בשו"ע דהא בסי' מ"ז קייל"ן דאין כשר ביתר בדקין רק אם בתחלתן וגם בסופן הם מחוברים כאצבע ותירץ דשאני התם משום שהמאכל צריך לצאת הלכך צריך להתערב למטה ולמעלה ועיין בסי' י"ב מש"כ לתמוהא ע"ז אולם המעיין בתה"ד ימצא שהוא מדמה ממש דין מרה לדין דקין וע"כ לא זכר שום חילוק בזה ואדרבה למד מדקין למרה כי הוא ס"ל גם בדקין הדין כן וז"ל בתה"ד תשובה רט"ו ואשר שאלתני בנמצא כמו שתי מרות שבמקום דיבוקן בכבד הי' כרוחב אצבע כאחת ואח"כ נתחלקו לב' כיסין ולפי דעתך הי' לאסור אפי' אי שפכי להדדי משום דלא שרינן בהכי אלא בחדא ומתחזי כתרתי לא ידענא מנ"ל הא דכה"ג לא מיקרי חדא ומתחזי כתרתי הואיל ובמקום דיבוקן בכבד נראין כאחת ותו נראה דכה"ג אפי' אי לא שפכי להדדי לא חשיב יתרת הואיל שבמקום דיבוקן בכבד אחד הם יש לדמותו להא דאמרינן גבי ב' בני מעיים ביוצאים ממקום אחד סמוך זה בזה דאיכא למי' אפי' אם הם מחולקין כל אורכן רק לבסוף כלין כאצבע דהדרי ערבי כשירה ונראה דכש"כ אי ערבי מתחלתן כאצבע ואח"כ מתחלקין דחשיבי חדא אפי' למ"ד דבעינן הדרי ערבי בסמוך אצבע ופי' דאין מדמין בטריפות זו לזו מ"מ נקטינן סברא מהתם דהא קמן דהחיבורים נקטו נמי האי סברא דבזעינא לי' אי שפכן להדדי במרה מתרי בועי עכ"ל מבואר יוצא שהוא מפרש יוצאים ממקום אחד כפרש"י שהם סמוכים זה לזה ולא כפירוש הפוסקים שהם מחוברים למעלה וא"כ א"ש לשיטתו דבדקין עצמן אמרינן דאם הם מחוברין בסיפן כאצבע הוא כשר אע"ג שאין מחוברין בראשן ושוב למד ק"ו דאם כשר במחוברין בסופן לבד מכש"כ דכשר אם מחוברים בראשן לבד. אולם יש לתמוהא דאם מפרש כפרש"י א"כ האיך כתב דאיכא למי' אפי' הם מפורדין כל אורכן רק לבסוף הדרי ערבי כשר הא לפרש"י למ"ד הדרי ערבי צריך דוקא שיתחברו מיד תוך רוחב אצבע. ואם נימא שהתה"ד תפס בזה ככל הראשונים החולקים על רש"י וס"ל דגם למ"ד הדרי ערבי די אם הדרי ערבי לבסוף עדיין יקשה דאיך כתב דכשר בהדרי ערבי לבסוף דהא להחולקים על רש"י עכ"ח צריכין לגרוס למ"ד אע"ג דלא הדרי ערבי מאי כלין כאצבע מלמעלה וכבר כתב בעל העיטור וכל הראשונים דלגרסא זו אין להכשיר רק אם הם כאצבע מחובר למעלה וגם למטה מאחר דלא איפסק הילכתא בש"ס כמאן מהני מ"ד צריכין להחמיר כשתיהם ומאחר דלמ"ד אע"ג דלא הדרי ערבי צריך להיות דוקא מחובר כאצבע מלמעלה ולמ"ד והוא דהדרי ערבי צריך להיות דוקא מחובר כאצבע למטה ממילא נקטינן להחמיר כשתיהן. והנה בישוב זה אפשר לומר דס"ל לתה"ד בזה דלא כהפוסקים דס"ל דלמ"ד אע"ג דלא הדרי ערבי בעי דוקא כאצבע מלמעלה וסובר דלמ"ד אע"ג דלא הדרי ערבי אין כ"מ בין מחוברות למטה או למעלה כל שמחוברות כאצבע כשר ובאמת צריך טעם מדוע פירשו הפוסקים פלוגתת אמוראי דפליגי בסברות הפוכות ממש דלמר דוקא חיבור כאצבע מלמעלה מועיל להכשיר וחיבור כאצבע למטה אין מועיל כלום ולמר להיפך הלא ודאי עדיף לפרש דחיבור כאצבע למטה מהני לכ"ע רק פליגי בזה אם גם חיבור כאצבע למעלה מועיל וצ"ל דס"ל להפוסקים דא"כ לא הי' התחלה לקושית הש"ס דהא גם למ"ד אע"ג דלא הדרי ערבי אפשר לפרש כלין באצבע מלמטה וברייתא מיירי באין מחוברין באצבע מלמעלה וכל כוונתו רק לומר דאין זה קפידא להיות דוקא מחובר למטה דהה"ד אם מחובר למעלה דכשר אע"ג דלא הדרי ערבי למטה או דפשוט להש"ס דלמ"ד אע"ג דלא הדרי ערבי לעולם אין מועיל כלום להכשיר אם מחובר למטה כאצבע. והתה"ד י"ל דסובר דהמקשן ס"ל דלמ"ד אע"ג דלא הדרי ערבי ס"ל דגם אם אין מחוברין לא למעלה ולא למטה כשר:
מי' כ"ז ליתא דאם נימא כן א"כ איך דן התה"ד ק"ו דאם חיבור למטה מהני כש"כ דחיבור למעלה מהני והרי ראינו דחיבור למטה מועיל לכ"ע ובחיבור למעלה נחלקו אם מהני א"כ מוכח דעדיף טפי החיבור למטה מהחיבור למעלה ואיך פסק להקל במחוברין למעלה כאצבע הא למ"ד והוא דהדרי ערבי אינו כשר בזה ואנן קייל"ן להחמיר מספק כשתיהן. ותו דא"כ אין הבנה למש"כ התה"ד אפי' למ"ד דבעינן הדרי ערבי בסמוך אצבע דלישנא דבסמוך אצבע משמע להדיא דמפרש כפרש"י דלמ"ד והוא דהדרי ערבי צריכין להתערב בתוך רוחב אצבע. ותו מאי אמר אפי' למ"ד דבעינן הדרי ערבי הא גם לפני זה קאי לזה המ"ד. א"ו ברור כשמש דזה שכתב בתה"ד ואיכא למי' הוא ט"ס וצריך להיות ואיכא "למ"ד" וכוונת דבריו דאפי' אם אין מחוברין למעלה והם חלוקין כל אורכן מ"מ יש מ"ד דמכשיר בזה כל שמחוברין רק לבסוף והיינו כפרש"י דגם מ"ד אע"ג דלא הדרי ערבי בעי עכ"פ הדרי ערבי לבסוף רק דלא בעי הדרי ערבי מיד בסמוך אצבע ומזה דן ק"ו דאם מחוברין למעלה כאצבע ודאי דמהני לכ"ע וא"ש למאי שפירש התה"ד כרש"י דמיירי באין מחוברין למעלה ויוצאים ממקום אחד פירושי סמוך זה לזה ולזה אמר דדוקא בכה"ג הוא דמצריך שיתערבו בתוך רוחב אצבע ומ"ד אע"ג דלא הדרי ערבי ס"ל דאין קפידא בזה ודי אם מתערבין לבסוף אבל אם הם מחוברים למעלה כאצבע לא מיבעי' למ"ד אע"ג דלא הדרי ערבי דודאי מועיל מכח כש"כ דמועיל אם מתערבין בסופו אלא אפי' למ"ד דבעינן חוזרין ומתערבין בתוך רוחב אצבע מ"מ י"ל דמודה דמהני אם מחוברין בראשן כאצבע אע"ג שהן חלוקין כל אורכן ורק באין מחוברין בראשן אז ס"ל דאם מחולקין כל אורכן רק לבסוף חוזרין ומתערבין זה אינו מועיל להכשיר. ולפי"ז ני' דאם אין מחוברין רק בסופן אין להכשיר כיון דצריכין לחוש לחומרא למ"ד והוא דהדרי ערבי מ"מ בנידון דידי' שהי' מחוברין בראשן דן להכשיר דבזה י"ל דכ"ע מודים שהוא כשר. וברור דמעולם לא הכשיר התה"ד באם הם מחוברים רק לבסוף וכתב רק דאיכא למ"ד דמכשיר בזה וע"כ מש"כ הב"י דנראה מדברי תה"ד דמכשיר גם אם הם מחוברים בסופן צע"ג ולולא דברי קדשו הי' ברור בעיני דלא הכשיר בזה התה"ד:
מי' גם דברי התה"ד צל"ע דלמאי שפירש יוצאים ממקום אחד סמוכין זה לזה איזה סברא יש להכשיר יותר ביוצאין סמוכין זה לזה מביוצאים רחוקים זה לזה דהא אדרבה מבואר בפוסקים דיותר מטריף אם היתרת עומד במקום שרגיל להיות עיקר האבר משאם עומד שלא במקומו ועיין בסי' י"ט הוכחנו שרש"י פירש כן רק למ"ד והוא דהדרי ערבי בתוך רוחב אצבע דלדידי' א"ש דאם יוצאים רחוקים זה מזה א"א להם להתערב בתוך רוחב אצבע אבל מדברי התה"ד מוכח שהוא מפרש כן גם למ"ד אע"ג דלא הדרי ערבי. ונלע"ד דסברתו הוא דכל שהם יוצאים סמוכים זה לזה והי' אפשר להם להתערב בתוך רוחב אצבע אז אע"ג דלא נתערבו עד לבסוף כשר אבל אם יצא משתי מקומות דאז לא הי' אפשר להם להתערב כלל בתוך רוחב אצבע בזה לא מהני אם מתערבין לבסוף והוא דחוק:
תמצית דברינו דבמחוברין רק לבסוף גם התה"ד לא הכשיר מעולם ומכש"כ למאי דקייל"ן ככל הראשונים החולקים על רש"י דס"ל דלעולם אין להכשיר רק במחוברין למעלה ולמטה דאין להכשיר בזה ועיין מש"כ בסי' י"ב: