אור ברסלב
שאול שאל השמטה לסי' מ"ג

שאול שאל· רבי שאול בראך

השמטה לסי' מ"ג

סימן רלב

ו) מהר"ם מלובלין הקשה על פירוש מהרש"א שזכרנו מסוף דברי התוס' שכתבו דהיכי דניכר מקום הדריסה מבחוץ א"צ לבדוק אלא כנגד אותו מקום ולפי"ז רב שהצריך לבדוק מכפא ועד אטמא עכ"ח מיירי שאין מקום הדריסה ניכר מבחוץ הרי דגם כשאינו ניכר מקום הדריסה מיקרי ודאי דרוסה ואסור גם לרב דאין חושש לספק דרוסה לכך פירש דכוונת התוס' דמיירי שידוע בודאי שנדרסה אבל אין ידוע אם נדרסה נגד חלל הבהמה במקום שהדריסה מטריף דאולי נדרסה בירך וכדומה במקום שאין הדריסה מטריף וזה נחשב לספק דרוסה דמותר לרב ושוב סתר פירושו מדאמרו לעיל בהוא שתק והן מקרקרין ס"ל לרב דאין לחוש לדרוסה מטעם דמחמת ביעתותא הוא דקא עבדן ואם נימא דבספק אם דרסה נגד החלל נחשב לספק דרוסה ומותר לרב הול"ל דמחמת שדרסה בירך וכדומה עבדין הכי א"ו משמע דכל שעכ"פ דרסה לא מיקרי ספק דרוסה ואינו מותר לרב. והנה קושיא זו תיקשי עוד יותר לפירוש מהרש"א ולע"ד לק"מ דהא באופן דנקט הש"ס מותר לרב בלי בדיקה כלל ובאופן שכתב המהרש"א או המהר"ם צריך עכ"פ בדיקה דהא למהרש"א רק לאחר שבדק מבחוץ וראה שאין ניכר מקום הדריסה אז נחשב לספק דרוסה ומותר לרב וא"כ צריך לבדוק מבחוץ אם אין ניכר מקום הדריסה וכן למהר"ם צריך עכ"פ לבדוק אם לא דרסה נגד החלל דהא רב הורה לבדוק מכפא ועד אטמא ובודאי שדרסה נגד החלל אין מועיל בדיקה ובספק אם דרסה נגד החלל סמכינן על הבדיקה משא"כ באם תלינן שמחמת ביעתותא הן מקרקרין א"צ בדיקה כלל:

ז) ולע"ד לשון רש"י ותוס' אין סובל פירוש מהר"ם דלפירושו הול"ל או שדרסה ואין ידוע באיזה מקים דרסה אבל בזה שכתבו שאין ניכר מקום הדריסה אין מוכח כלל דמיירי שלא ראה שדרסה נגד החלל דהא גם אם ראה שדרסה נגד החלל אפשר להיות שאין מקום הדריסה ניכרת שאין בו אדמימות ולפירוש מהר"ם צריכין לדחוק דזה שכתבו ואין ניכר מקום הדריסה אין פירושו שאין ניכר הדריסה בבהמה רק שלנו אין ניכר מקום הדריסה דהיינו שלא ראינו באיזה מקום דרסה וזה תמוהא דא"כ מה זה שכתבו מבחוץ דלשון זה מורה להדיא דקאי על הבהמה שאין ניכר בה רושם אדמימות ועכ"ח צ"ל למהר"ם דצריך להיות שאין ניכר אדמימות מבחוץ נגד החלל דאל"כ נחשב כאלו ראינו שדרסה נגד החלל מאחר שיש אדמימות נגד החלל אלא דממילא נשמע מאחר שיש קפידא שלא יהא ניכר רושם אדמימות משום דאז נחשב כודאי דרוסה עכ"ח דמיירי נמי שלא ראינו באיזה מקום דרסה וזה דחוק דא"כ הול"ל ואין ידוע באיזה מקום דרסה דבזה נכלל שלא ראינו באיזה מקום דרסה וגם שאין רושם אדמימות ניכר בחוץ. ותו קשה הא לפירוש מהר"ם אין צורך כלל לידע דשדי זיהרא רק כל שנודע שדרסה ודאי אפי' אם אין ניכר שום אדמימות ולא ידעינן דשדי זיהרא מ"מ אין סומכין על הבדיקה א"כ מה זה שכתבו התוס' בקושייתם מסימנין ואיכא ודאי זיהרא הלא אין נ"מ כלל אם ניכר דשדי זיהרא או לא ודי במה שכבר כתבו דודאי נדרס כיון שהאדים א"ו מוכח כפירוש מהרש"א דכוונת תוס' דכל דשדי זיהרא מבחוץ וניכר אדמימות מבחוץ שוב אין בקיאין לבדוק בפנים אם אין בו רושם אדמימות מבפנים וכן הבין הרשב"א בדעת התוס'. ותו יקשה דהא על בעי' דאילפא אם יש דריסה לסימנין פרש"י כגון שדרסה נגד הסימנין וע"ז השיב ר' זירא דרב מצריך בדיקה בסימנין וא"כ מוכח להדיא מדבריו דגם לודאי דרוסה יש בדיקה לפירוש מהר"ם ומאחר שכן למה איחרו התוס' להקשות מהא דאמרו לקמן ובסימנין עד שיאדימו סימנין עצמן א"ו דמכאן ל"ק די"ל דמיירי שודאי נדרס ננד הסימנין אבל אין ניכר מבחוץ רושם אדמימות תה נחשב לספק דרוסה ומהני בדיקה ולזה הוכרחו להקשות מלקמן דשם מפורש דגם בניכר אדמימות כנגדו מ"מ בודקין הסימנין עצמן ולמהר"ם דכל שידעינן שדרס במקום המטריף אפי' אין ניכר רושם אדמימות מבחוץ אין סומכין לבדוק א"כ הי' יכולים לסתור פירושם הראשון ברש"י מדברי רש"י עצמו על איבעי' דאילפא:

ח) וראיתי בס' פרי תואר החזיק בפירוש מהר"ם דבתחלה הי' סוברים התוס' דזה שכתב רש"י דראינו שדרסה היינו שלא הי' נודע באיזה מקום דרסה ודחה פירוש המהרש"א דאם כפירושו הול"ל ואין הדריסה ניכרת מבחוץ ולאיזה ענין כתב מקום הדריסה וכבר כתבתי דלע"ד הוא להיפוך דלשון רש"י אין סובל פירוש מהר"ם וגם דקדוקו לע"ד אדרבה לפירושו יקשה איזה מקום הוא קורא מקום הדריסה הלא לפירושו לא ראה באיזה מקום דרסו והאיך שייך לומר שמקום הדריסה אינו ניכר ולע"ד למאי שהבינו התוס' בתחלה בפרש"י י"ל דלכך כתב מקום הדריסה כדי שלא נטעה כמהר"ם דכל שנודע שדרס נגד החלל אין סומכין על הבדיקה אפי' כשאין ניכר שום רושם אדמימות מבחוץ ורק באין ידוע אם דרס נגד החלל אז סומכין על הבדיקה ולהוציא מפירוש זה כתב רש"י ומקום הדריסה אינו ניכר להשמיענו דגם כשנודע בבירור שדרס כל שאין ניכר רושם אדמימות מבחוץ סומכין על הבדיקה ותולין דלא שדי זיהרא ולמסקנא א"ש בפשיטות גם למאי שהבין הרשב"א בדעת התוס' דסוברים דגם אם לא נודע בבירור אם לא דרס במקום אחר מ"מ כל שראינו שדרס במקום זה וכאן מקומו ניכר באדמימות ובשאר מקומות אין אדמימות שאז א"צ לבדוק רק כנגד מקום האדמימות מ"מ א"ש שהוצרך לכתוב ומקום הדריסה אין ניכר דהא כוונתו למעט שאם ניכר א"צ לבדוק בכל הגוף רק כנגדו וא"כ פשוט דעכ"פ צריך לידע שבמקום זה שניכר האדמימות ראה שדרסו שם אבל אם לא ראה הדריסה כלל ודאי דאין לסמוך על זה לבד שבמקום אחד ניכר אדמימות שלא לבדוק בשאר מקועות לכך הוצרך לומר מקום הדריסה שעכ"פ נודע לנו שבמקום זה דרס ומכש"כ למאי שאכתוב אי"ה באות י"ז דלע"ד תוס' סוברים דגם בראינו שדרס במקום זה כל שלא ידענו אם לא דרס גם במקום אחר צריכין לבדוק נגד כל החלל ואין סומכין ע"ז שבאותו מקום שראינו שדרס מקומו ניכר באדמימות ובשאר מקומות אין ניכר אדמימות א"כ ודאי א"ש שהוצרך לומר ומקום הדריסה אינו ניכר דהא רק אם נודע לנו בבירור מקים הדריסה שרק במקום זה שניכר האדמימות דרס אז א"צ לבדוק רק כנגדו ואם הי' אומר ואין הדריסה ניכרת מבחוץ הי' מקום לטעות שכל שהדריסה ניכרת מבחוץ גם אם אין מקום הדריסה ניכרת תולין שרק במקום זה דרס וא"צ בדיקה רק כנגדו:

ט) הכו"פ השיג על מהרש"א דעכ"ח צ"ל דרק בספק זה דהוא שותק והן מקרקרין לא חייש רב לספק דרוסה אבל בשאר ספק מחמיר כמו בכל איסורי תורה דקייל"ן דספיקא דאורייתא לחומרא דאל"כ יקשה מאי הקשו תוס' על ריב"ם מהא דמצריך רב בדיקה מכפא ועד אטמא דלמא סברת ריב"ם אינו מוחלט רק ספק דודאי דרוסה לפעמים מאדים ואינו ניכר ולפעמים ניכר אבל אין הדבר מוחלט שיהי' ניכר עד שנאמר מדאינו ניכר ש"מ דלא דריס רק מ"מ מידי ספיקא לא נפקי וספיקא לחומרא ולכך בספק דרוסה מועיל בדיקה דה"ל ס"ס וכ"ז לדידן דחוששין לספק דרוסה אבל לרב דאין חושש לספק דרוסה גם ריב"ם מודה דמהני בדיקה דמה בכך שיש כאן ספק אולי דרס ולא ניכר מ"מ לא הוי רק ספק ואין חוששין א"ו מוכח דגם רב מחמיר בשאר ספק בדרוסה וא"כ אפי' נימא כמהרש"א דבודאי דרוסה ואין מקומו ניכר הוי ספק דרוסה מ"מ הי' צריך בדיקה גם לרב עכ"ד ולע"ד תמוהא דאיך אפשר לומר דבספק דרוסה מותר מטעם ס"ס דא"כ בודאי דרוסה ואין מקומו ניכר למה יהא מותר בבדיקה הלא אז אין כאן רק ספק אחד אולי הטיל ארס ולא ניכר דהא זה ודאי שדרס ואין לדחוק דכוונת הכו"פ דאם אין מקום הדריסה ניכר אז לא הוי אפי' ספק דרוסה אם בודק מבפנים ולא נמצא אדמימות ולכך בודאי דרוסה ואין מקומו ניכר סמכינן על הבדיקה דאז גם ספק לא הוי ורק כשודאי דרס ובדק מבחוץ והי' מקום הדריסה ניכר אז אם בודק אח"כ מבפנים ואין ניכר אדמימות מיחשב כספק דרוסה ולכך הוצרך לתת טעם להתיר בספק דרוסה מטעם ס"ס משום דאז סומכין על הבדיקה גם כשניכר הדריסה מבחוץ ז"א דמלבד דלא מסתבר כל לומר היכי דמקום הדריסה ניכר מבחוץ שיחשב לספק דרוסה מטעם דאפשר שהאדמימות בא מחמת דבר אחר ולא מחמת דריסה ונראה מסברא שזה כודאי דרוסה אף גם דא"כ אין מקום לקושית תוס' מסימנין דהא אפשר לומר דמיירי בספק דרוסה וניכר אדמימות מבחוץ ולכך כל שאין הדריסה ניכרת בסימנין עצמן מותר מטעם ס"ס א"ו דכל שראינו אדמימות מבחוץ נחשב כאלו ראינו שדרס ולפי"ז צ"ל למאי שהבינו תוס' בתחלה בכוונת רש"י דלודאי דרוסה אין מועיל בדיקה צ"ל דזה שכתב רש"י ואין מקום הדריסה ניכרת מבחוץ קאי על שתיהן הן על ודאי דרוסה והן על ספק דרוסה דגם בספק דרוסה אם ניכר אדמימות מבחוץ שוב אין סומכין על בדיקת פנים. וזה שהוקשה להכו"פ דאיך יקיל רב בספק דרוסה ומ"ש מכל ספק דאורייתא לק"מ דהא רב טעמא קאמר משום דמוקמינן אחזקה שלא נדרס וא"כ גם למהרש"א י"ל דמוקמינן על חזקתו וחולין שלא הטיל בו ארס ולא דרסו באופן המטריף:

י) ובגוף הערת הכו"פ שנימא שאם בדקו בפנים ולא ניכר אדמימות שיחשב לספק ושנתיר בספק דרוסה גם כשהאדים בחוץ ע"י בדיקה מבפנים מטעם ס"ס קדמו בזה בס' ארוך מש"ך ויישב בזה קושית תוס' על רש"י מסימנין וכתב דגם כשהאדים מבחוץ הוי ספק אם בא האדמימות מכח דריסה או מדבר אחר ובזה סומכין על בדיקת פנים ובזה הצריכו שיאדימו סימנין עצמן ולע"ד ברור דסברת תוס' דמאחר שאין אנו חוששין לספק דרוסה רק בראינו שנכנס הארי והוא שותק והן מקרקרין ע"כ אם ניכר בו אדמימות אין לתלות האדמימות בדבר אחר רק בהארי ואין לצרף ספק זה לס"ס. אולם באמת א"צ להקדמה זו לקושית הכו"פ וגם אם נימא דכל שהאדים מבחוץ הוי ודאי דרוסה ואין סומכין על הבדיקה מ"מ קשה כקושית הכו"פ מאי הקשו התוס' מרב הא י"ל דרק לדידן דחוששין לספק דרוסה אין סומכין על בדיקת פנים אבל לרב דס"ל דאין חוששין לספק דרוסה י"ל דלאחר שבדק בפנים ולא מצא רושם אדמימות לא הוי יותר מספק דרוסה וכ"כ באמת הארוך מש"ך בישוב קושית תוס' מרב. מי' גם זה ל"ק דהא רב יצחק בר שמואל שאמר לפני ר"נ דדרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעים מסתמא ס"ל כהלכתא דחוששין לספק דרוסה וא"כ לריב"ם עכ"ח איירי בספק דרוסה א"כ יפה הקשו התוס' דהאיך אמר ר"נ עלה דמורי בה רב מכפא עד אטמא הא רב ס"ל דאין חוששין לספק דרוסה וארוך מש"ך הרגיש בזה וכתב וז"ל ורב יצחק בר שמואל מיירי בספק דרוסה ור"נ דמהדר לי' דרב מורה מכפא ועד אטמא מיירי בודאי דרוסה וקאמר דה"ה לדידך דספק דרוסה צריך בדיקה כמו ודאי דרוסה ה"ה דצריך בדיקה מכפא ועד אטמא עכ"ד ולע"ד תיבת "בה" משמעו דבאותו נידון דאיירי בי' הורה בה רב והארוך מש"ך השמיט תיבת "בה" ובזה מיושב קושית מהרש"ל דלמה הקשו תוס' מלקמן והו"ל להקשות ממה שאמר לעיל רב חנן בר רבא משמי' דרב דדרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בית החלל כולו ולדברינו א"ש דלעיל הי' אפשר לדחוק כתירוץ הארוך מש"ך דלרב גם ודאי דרוסה יש לו בדיקה משא"כ לדידן לכך הקשו מר"נ דאמר דמורי בה דמשמע להדיא דגם רב יצחק בר שמואל מיירי בודאי דרוסה. מי' קושיא זו יש לישב בלא"ה בפשיטות דזה שנימא דהוי ספק מכח דאין בקיאין להבחין אם יש בו רושם אדמימות הוי כספק חסרון חכמה ואין זה בכלל ספק דרוסה שאמר רב דאין חוששין ורק בגווני דאיירי לעיל בש"ס דבספק אין צריכין לבדוק לרב וכן במש"כ מהרש"א באם בדקו ולא ניכר בחוץ דלרב מיחשב ספק וא"צ לבדוק בפנים בזה י"ל להתיר מכח ספק דרוסה:

י"א) הנה לא נשאר קושיא על המהרש"א רק מסוף דברי התוס' שהקשה המהר"ם שהזכרנו באות ו' והב"ח תירץ דלמסקנת תוס' מיירי רב בודאי דרוסה ומקומו ניכר ובאמת אין כוונת רב שיצטרך בדיקה בכל מקום דודאי א"צ בדיקה רק כנגד מקום הניכר מבחוץ וכל כוונתו רק להודיענו באיזה מקום מטרפת הדריסה דבשאר מקומות גם אם נדרס אין נטרפת ובאמת יוכל להיות שניכר בכמה מקומות מבחוץ ולזה אמר דמכפא ועד אטמא בכל מקום שניכר מבחוץ צריך לבדוק מבפנים והש"ך בסי' נ"ז ס"ק ל"ה כתב שפירש פירוש זר בתוס' ולע"ד כוונתו הגם דממש כפירוש הב"ח בתוס' ס"ל לרשב"א באמת דכל שאין ניכר מבחוץ א"צ בדיקה וגם אם ניכר מבחוץ צריך רק בדיקה כנגדו וא"כ כי' דתוס' חולקים על רשב"א וסוברים דגם אם אין ניכר בחוץ צריך לבדוק בפנים מ"מ שפיר י"ל דהם סוברים אליבי' דרב כמו שס"ל לרשב"א גם לדידן דאליבי' דרב ס"ל דאם אין ניכר בחוץ א"צ לבדוק בפנים דזה נחשב לספק דרוסה ורב סובר דאין חוששין לספק דרוסה וא"כ י"ל דרב הורה דבכל מקום שניכר מבחוץ מכפא ועד אטמא צריך לבדוק מבפנים מ"מ לא מסתבר לפרש כן ברש"י ותוס' דא"כ איזה הכרח הי' לרש"י לפרש דמיירי בספק או כשאין מקום הדריסה ניכרת דהא שפיר י"ל דמיירי גם בניכר מקום הדריסה רק שבא ללמדינו באיזה מקום הדריסה מטרפת שהוא כנגד הבני מעים כנ"ל בכוונת השגת הש"ך. אולם י"ל דבאמת לא הי' רש"י מוכרח לפרש כן רק לפי שלדידן דחוששין לספק דרוסה צריך בדיקה בכל המקומות גם באינו ניכר לכך נקט רש"י באופן זה דצריך לבדוק בכל מקום ואליבי' דרב שאי אפשר לפרש כן צ"ל באמת שבא רק ללמדינו באיזה מקום הדריסה מטרפת. ומה גם די"ל דרש"י רצה להשמיענו חידוש דין שאם מקום הדריסה ניכרת א"צ לבדוק אלא כנגדו וכמה נתקשה הרשב"א בת"ה על חידוש דין זה וכתב שאינו אלא דברי נביאות וא"כ ודאי דצריך להשמיענו זה אבל לעולם מלשון בני ר' חייא שאמרו שצריך בדיקה כנגד בני מעים לא הי' מן ההכרח לפרש כן דשפיר הי' אפשר לפרש כפירוש הב"ח דבא ללמדינו באיזה מקום הדריסה מטרפת וזה צריך להשמיענו גם בודאי דרוסה וגם כשמקום הדריסה ניכר:

י"ב) בס' ארוך מש"ך תירץ דזה שכתבו תוס' דאם ניכר מקום הדריסה מבחוץ א"צ בדיקה רק כנגד אותו מקום רצונם לומר דרש"י לא פירש כן דברי בני ר' חייא וכן דברי רב יצחק בר שמואל בר מרתא קמי' דר"ס דאמרו שצריכה בדיקה כנגד בני מעים דאלו הי' ניכר מקום הדריסה מבחוץ לא הי' טעם לדבריהם למה כנגד בני מעים ולא מכפא ועד אטמא כרב דאי אמרינן כיון שיש כאן ארס בודאי הארס מתפשט בכולו וצריך לבדוק כנגד כל בני מעים שמא נתפשט לפנים א"כ מרפא ועד אטמא נמי ניחוש להכי א"ו ס"ל לבני ר' חייא ולרב יצחק בר שמואל דהיכי דניכר מקום הדריסה א"צ לבדוק אלא כנגד אותו מקום דלא חיישינן שמא יתפשט בכולו ולכך הוצרך רש"י לפרש דבריהם דאין מקום הדריסה ניכר מבחוץ דהשתא דראינו שדרסה כנגד החלל יש לתת טעם בדבר דבאמת אין הארס מתפשט אלא דחיישינן בכל החלל שמא הטיל ארס בדריסתו ולכך בעי בדיקה כנגד בני מעים אבל מכפא ועד אטמא מהיכי תיתי יש לבדוק התם ור"נ דאמר דרב מורה בה מכפא ועד אטמא מיירי בודאי דרוסה וניכר מקום הדריסה מבחוץ דחיישינן שמתפשט בכל מכפא ועד אטמא וא"כ אף בספק דרוסה דהיינו שאין ניכר מקום הדריסה מבחוץ כי היכי דאיכא למיחש לבני מעים ה"נ איכא למיחש מכפא ועד אטמא עכ"ד והנה אף לדבריו עדיין תיקשי על הרשב"א שהעתיק לשון התוס' והקשה על דבריהם דא"כ מאי נ"מ לעיל דף כ"ח אם החשש משום דרוסה או משום נקב הא גם אם החשש משום דרוסה אין צריך לבדוק רק נגד אותו מקום עיי"ש א"כ מוכח דלא כש"ך דלש"ך אין התחלה לקושית הרשב"א דהא לדידן שפיר יש נ"מ דהא אנן ס"ל כרב לבדוק מכפא ועד אטמא וא"כ לדידן גם בניכר מקום הדריסה מבחוץ צריך לבדוק כל החלל ושפיר יש נ"מ אם החשש משום נקב. וגם עיקר פירושו לאחר המחילה תמוהא מאוד דהיכן נזכר בדברי בני ר' חייא ורב יצחק בר שמואל שראו שהדריסה הי' נגד החלל וכי לא אפשר להיות שהדריסה היתה נגד הסימנין ואז לפירושו גם לסברתם צריך בדיקה בסימנין ולפירושו הי' להם לפרש כשראינו שדרסה נגד בני מעים. וקושיתו למה לא חששו שנתפשט הארס מכפא ועד אטמא לק"מ דהם סוברים דגם אם בודאי דרס והטיל ארס כנגד הסימנין אינו מזיק דסימנין קשין הן ואין הבהמה נטרפת בדריסת סימנין שאין הארס שולט בסימנין וכן מפורש ברש"י דאיבעי' דאילפא הוא גם אם ודאי דרס נגד סימנין שלא יטרף משום דאין ארס שולט בסימנין:

י"ג) הש"ך בסי' נ"ז ס"ק ל"ה תירץ בשם רבו הגאון מו"ה העשיל דמעיקרי סברי תוס' דזה נחשב לרש"י ספק דרוסה דאל"כ למה פירש שאין מקום הדריסה ניכר מבחוץ אבל לבסוף דמסקי דפירש כך משום דס"ל דאם ניכר מבחוץ א"צ לבדוק אלא נגד אותו מקום ס"ל דזה הוי גם לרש"י ודאי דרוסה ובהכי מיירי רב דבדק מכפא ועד אטמא. ובס' כו"פ הוסיף ביאור דבס"ד דס"ל לרש"י דודאי דרוסה אין לו בדיקה א"כ עכ"ח בלא ניכר מקום הדריסה דמהני בדיקה היינו משום דזה מיקרי ספק דרוסה דאף שודאי דרס אולי לא הטיל זיהרא ולכך שפיר הקשו מרב אבל למסקנא דאף ודאי דרוסה יש לו בדיקה רק דא"צ לבדוק כנגד כל החלל א"כ שפיר י"ל דגם באינו ניכר מיקרי ודאי דרוסה ובעי בדיקה ובזה איירי רב ולע"ד אין זה הכרח דשפיר י"ל דרש"י ס"ל דמיקרי ודאי דרוסה וגם לודאי דרוסה יש בדיקה אם אין מקומו ניכר דכל דלא ידענו דשדי זיהרא אנו סומכין על הבדיקה שלא שלט הארס מבפנים אבל לעולם מיקרי ודאי דרוסה וגם לרב בעי בדיקה ומצאתי בס' רחש יוסף שהשיג כן על הש"ך וכתב דאטו הא בהא תליא דלמא בניכר מקום הדריסה לא מהני בדיקה ואם לא ניכר מהני ואפ"ה מודה רב דחיישינן לספק דרוסה כה"ג שמא הטיל או לא הטיל ולא סמכינן אחזקה משום דאיתרע חזקתו עכ"ד ולע"ד לשון רש"י שכתב ספק דרוסה או שראינו שדרסו משמעו להיפוך דזה מיקרי ודאי דרוסה. וגם זה שכתב הש"ך דמדכתב רש"י ואין מקום הדריסה ניכר מוכח דס"ל דהוי ספק דרוסה לע"ד ליתא וכבר כתבתי באות ט' דזה שכתב רש"י ואין מקום הדריסה ניכר קאי גם על ספק דרוסה ועכ"ח צ"ל דהי' פשוט לתוס' מסברא דלאחר שבדקו מבחוץ ואין מקום הדריסה ניכר דינו כספק דרוסה א"כ ודאי לא מסתבר כלל לומר שלמסקנא חזרו התוס' מזה וסוברים דמיקרי ודאי דרוסה:

י"ד) הפ"ח תירץ דזה שכתבו תוס' וכן פירש ריב"ם. אין כוונתם דס"ל לגמרי כרש"י רק דס"ל כעין שיטת רש"י אבל הוא מחמיר עוד יותר והיינו דס"ל כדעת הרא"ה והר"ן דרק לספק דרוסה מועיל בדיקה אבל לודאי דרוסה גם כשאין מקום הדריסה ניכר אין מועיל בדיקה וקושית תוס' מרב קאי לפירוש הריב"ם ולא לפרש"י ובס' פרי תואר השיג עליו דאין זה אלא דברי נביאות דבתוס' מוכח דריב"ם ס"ל כרש"י ובכו"פ. הוסיף להקשות דהא על ריב"ם ל"ק כלל קושית התוס' די"ל דהוא סובר דרב חזר בי וס"ל דחוששין לספק דרוסה וכל קושית התוס' הוא רק לרש"י דס"ל דגרסינן אלא ורב לא חזר בו. והוא תירץ דזה שכתב רש"י או הוא כמו א"נ וכן העתיקו הרשב"א והם ב' לשונות וללשון ראשון אין בדיקה לודאי דרוסה גם כשאין מקום הדריסה ניכר מבחוץ וע"ז כתבו תוס' וכ"כ ריב"ם דהיינו דס"ל כלשון ראשון של רש"י דרק לספק דרוסה מועיל בדיקה ולכך יפה הקשו מרב ולע"ד זה ליתא למאי שבארנו באות ט' דלמאי שהבינו תוס' בפרש"י דלודאי דרוסה אין מועיל בדיקה אז גם בספק דרוסה כל שמקומו כיכר מבחוץ אין מועיל בדיקה דגם זה כודאי דרוסה נחשב א"כ בשלמא אם הוא לשון אחד אז א"ש דקאי מש"כ רש"י לבסוף ואין מקום הדריסה ניכרת מבחוץ על שתיהן על ספק דרוסה ועל ודאי דרוסה משא"כ אם נימא שהם ב' לשונות יקשה דהול"ל גם בלשון ראשון ואין מקום הדריסה ניכרת מבחוץ וגם כתבנו שם דאם בספק דרוסה גם בניכר מבחוץ יש לו בדיקה מבפנים אין התחלה לקושית התוס' מסימנין עיי"ש וגם כתבנו באות ז' דממה שפרש"י על איבעי' דאילפא מוכח דסובר דיש בדיקה לודאי דרוסה:

ט"ו) כו"פ תירץ עפ"י שהקשה הרשב"א בת"ה על תוס' דאף כשמוצא מבחוץ במקום אחד אדמימות למה לא נחוש שמא גם במקום אחרים דרס אלא שאין ניכר מבחוץ ותירץ דעכ"ח צ"ל דארס של דריסה כיון שהוא מאדים במקום זה אלו דרס במקום אחר גם שם הי' מאדים עכ"ד וכ"ז אם בדקו מבחוץ ולא מצאו רושם אלא במקום אחד אבל אם עדיין לא בדקו מבחוץ בכל המקומות ודאי שיש כאן חשש כקושית הרשב"א דלמא דרס גם במקום אחר ובאמת גם במקום אחר יש רושם ועכ"ח צ"ל דצריכין לבדוק מבחוץ בכל המקומות ואם אין מוצאין רושם אחר אז א"צ בדיקה מבפנים אלא כנגד הרושם וא"כ לק"מ דזה שכתבו התוס' שא"צ לבדוק רק כנגד מקים הדריסה היינו לפנים א"צ לבדוק במקום אחר אבל מבחוץ הא צריך לבדוק בכל מקום אולי ימצא עוד רושם ניכר במקום אחר וא"כ י"ל דרב איירי בודאי דרוסה ומקומו ניכר מבחוץ ומ"מ שפיר אמר דצריך לבדוק מכפא ועד אטמא מבחוץ אולי ימצא עוד רושם אחר דאולי דרס שני פעמים עכ"ד ולע"ד תמוהא דלדבריו מה הקשו התוס' מעיקרי הלא גם אם ס"ל כמש"כ מהרש"א והש"ך דגם וראי דרוסה אם אין מקום הדריסה ניכרת הוי ספק דריסה היינו רק לאחר שבדקו בחוץ וראו שאין מקום הדריסה ניכר ומאחר שעכ"פ צריך בדיקה מבחוץ א"כ שפיר י"ל דראו שדרס אבל לא כוונו לראות באיזה מקום דרס ולכך צריך בדיקה מבחוץ אם אין ניכר מקום הדריסה אבל לעולם כשלא ימצא מבחוץ מקום הדריסה ניכר אז א"צ בדיקה מבפנים לרב ולדידן עכ"פ בקיאין בכה"ג בבדיקה ועכ"ח צ"ל כמש"כ באות א' דהי' פשוט לרש"י ותוס' דגם אם ניכר מבחוץ צריך בדיקה מבפנים והבדיקה שהוזכרה בש"ס היינו מבפנים וא"כ איך אפשר לפרש למסקנת התוס' דרב דבדק מכפא ועד אטמא היינו מבחוץ. ועוד יותר יקשה למש"כ הכו"פ דגם מעיקרי הוי ס"ל לתוס' דודאי דרוסה ואין מקום הדריסה ניכר דינו כודאי דרוסה לרב וצריך בדיקה ועכ"ח צ"ל דהכו"פ אזיל לשיטתו שפירש לעיל שב' לשונות הן ברש"י וללשון ראשון גם בודאי דרוסה ואין מקומו ניכר אין לו בדיקה וכל קושית תוס' הוא רק ללשון ראשון דרש"י דאין מועיל בדיקה אלא לספק דרוסה בלבד וכן מוכיח לשון הכו"פ שכתב אח"ז ח"ל ולפי"ז הקושיא יותר חזקה דאיך יפרש רש"י ללשון ראשון דלא שייך בדיקה אך בספק א"כ איך בדק רב מכפא ועד אטמא ואי בודאי דרוסה הא א"צ אלא כנגד מקום הניכר עכ"ל ונראה דכוונתו דכמו דמעיקרי דפירשו התוס' דכוונת רש"י למעט דודאי דרוסה אין לו בדיקה סברי דללשון ראשון גם בודאי דרוסה ואין מקומו ניכר אין לו בדיקה כן למסקנתם שפירשו דכוונת רש"י למעט דודאי דרוסה א"צ בדיקה רק כנגד מקום הניכר צ"ל ג"כ ללשון ראשון דגם בודאי דרוסה ואין מקומו ניכר א"צ בדיקה רק כנגד מקום שדרס דני' דאין ניכר אדמימות במקום שדרסה מ"מ הא ראו באיזה מקום דרסה ולכך הקושיא יותר חזקה לפירוש הכו"פ מלפירוש המפרשים משום דלפירוש המפרשים איכא לאוקמי הא דרב כשאין מקום הדריסה ניכר אבל לפירוש הכו"פ ללשון ראשון דרש"י א"צ לבדוק נגד כל החלל רק בספק דרוסה ורב הא לא חייש לספק דרוסה ומשו"ה כתב הכו"פ דלפירושו הקושיא יותר חזקה. ומאחר שכן אין שום הבנה לתירוצו דאיך פירש דכוונת רב בודאי דרוסה ומקום הדריסה ניכר שצריך לבדוק מבחוץ אם אין ניכר גם במקום אחר הלא עדיין הקושיא בתוקפה ללשון ראשון דרש"י דבודאי דרוסה לעולם א"צ לבדוק רק נגד מקום שדרסה. ובדוחק יש לישב דכו"פ סובר דלמסקנא חזרו ממה שסברי בתחלה ופירשו שאין כאן שתי לשונות ברש"י וי"ל טעם לזה דאיך נימא ללשון ראשון דכל שראינו שדרסה גם באין ניכר מקום הדריסה א"צ לבדוק רק נגד מקום שדרסה דהא יקשה כקושית הרשב"א דלמא דרס גם במקום אחר ותו דהא אפשר להיות שראו שדרסה ולא כוונו לראות באיזה מקום דרסה ואז פשוט דצריך בדיקה בכל מקום ולכך במסקנא חזרו ממה שהבינו תחלה שהם שתי לשונות ופירשו שהוא רק לשון אחד דהיינו בשתי אופנים צריך בדיקה בכל המקומות או בספק דרוסה או בודאי דרוסה ואין מקום הדריסה ניכר אבל כל שראינו שדרסה ובאותו מקום שדרסה ניכר אדמימות ובמקום אחר אין רושם אדמימות אז א"צ בדיקה מבפנים אלא כנגד מקים שניכר הדריסה מבחוץ. אולם אם לזה נתכווין תמוהא למה הוצרך לאוקמי הא דרב בבדיקת חוץ הלא לדעת הכו"פ כשראינו שדרס ואין מקום הדריסה ניכר מבחוץ מיקרי ודאי דרוסה וצריך בדיקה לרב וא"כ הרי מצינו לאוקמי בפשיטות דרב איירי כשראינו שדרס ומבחוץ אין ניכר שום רושם דאז צריך בדיקה מבפנים בכל המקומות. וגם בלא"ה כבר ביארנו באות י"ד דאי אפשר לומר שהם שתי לשונות דלמאי שהבינו התוס' מעיקרי מוכרחין לומר דזה שכתב רש"י ואין מקום הדריסה ניכר מבחוץ קאי גם על ספק דרוסה וא"כ א"א לפרש במסקנת התוס' שהפירוש ברב שבדק מבחוץ דא"כ גם מעיקרי ל"ק קושית התוס' דהא אפשר לפרש דמיירי רב שראינו שדרס אבל לא ראינו באיזה מקום דרס ובזה צריך בדיקה גם לרב כהוכחת מהר"ם מלובלין כמש"כ באות ו' ומוכרחין לומר דהי' פשוט לרש"י ותוס' דהבדיקה שזכר רב היינו מבפנים כמש"כ באות א' וא"כ גם למסקנת התוס' אי אפשר לפרש דקאי רב על בדיקה מבחוץ:

ט"ז) בדברינו נעמוד על מה שהתוס' הקשו קושיא ראשונה וכן קושיא השלישית מסימנין ובאמצע הקשו מרב ויש לדקדק למה לא סמכו שתי הקושיות מסימנין ועוד יותר יפלא דזה הענין שממנו הקשו קושיא שלישית מוזכר בגמרא קודם הא דרב דמורי בה שממנו הקשו קושיא השני' וא"כ ודאי הו"ל להקדים להקשות קושיא השלישית ונלע"ד דהנה על קושיתם מסימנין יש לכאור' מקום לדחות דכמו שיש חילוק בבדיקה בין סימנין לשאר מקומות דבסימנין צריך להיות הדריסה בסימנין עצמן משום דסימנין קשין הן ואין הארס שולט בהן כמו כן י"ל זה דסוברים רש"י וריב"ם דכל שהאדים מבחוץ אין סומכין על הבדיקה מבפנים היינו דוקא בשאר מקומות שבגוף אבל בסימנין דקשין הן גם הם מודים דכל שלא האדימו הן עצמן תלינן שמסתמא לא שלט בהן הארס. וכן על קושיתם מרב יש לדחות דני' דתוס' סוברים כמש"כ מהרש"א דאם אין מקום הדריסה ניכר מבחוץ נחשב לספק דרוסה וא"צ בדיקה בפנים לרב מ"מ י"ל דזה עצמו מצריך רב לבדוק מבחוץ אם מקומו ניכר או לא ואם ימצא שאין מקום הדריסה ניכר מבחוץ באמת א"צ בדיקה ונלע"ד דתוס' סוברים כמו שהבינו שאר הראשונים ודלא כר"ן דגם רב אין חולק על רב זביד דבסימנין צריך שיארימו הן עצמן ולפי"ז י"ל דכוונת תוס' בשתי קושיות אלו להקשות ממ"נ דאם ידחה הדוחה קושיתם הראשונה מטעם שיחלק בין סימנין לשאר מקומות שבגוף דבסימנין גם אם האדים בחוץ יש בדיקה מבפנים אז יקשה קושיתם השני' מרב דהא אז אין לדחות דהפירוש שרב הוצרך לבדוק מבחוץ אולי מקומו ניכר דהא בדיקת הכפא עכ"ח הוא רק מבפנים דהא מבחוץ אינו כטורף בסימנין ועכ"ח הפירוש שהוצרך בדיקה מבפנים וא"כ האיך יש מציאות לרב לזו הבדיקה בשאר מקומות שבגוף דהא אם ניכר בחוץ אין מועיל הבדיקה מבפנים ואם אין ניכר בחוץ הא א"צ בדיקה לפנים דהוי כספק דרוסה שא"צ בדיקה לרב וא"ש שסמכו שתי קושיות אלו כדי להקשות ממ"נ ובלאו קושיא שני' הי' מקים לדחות קושיא הראשונה:

י"ז) והנלע"ד בישוב דברי התוס' כפשטן דרב מצריך ממש בדיקה בכל המקומות מכפא ועד אטמא מבפנים ונקדים דרשב"א הקשה שתי קושיות גדולות על תוס' בחידושיו הקשה דלדבריהם בדף כ"ח מאי נ"מ אם החשש משום נקב או משום דרוסה הלא כיון שמקום הדריסה כיכר שהצואר מלוכלך בדם א"כ גם אם החשש משום דרוסה א"צ לבדוק רק כנגד מקים הדריסה ותירץ דיש נ"מ אחרת עיי"ש וכבר נתקשה הב"ח הלא התוס' עצמם בדף כ"ח כתבו זה הנ"מ דאם החשש משום דרוסה צריכין לבדוק בכל המקומות והעלה דתוס' כתבו כן רק לפרש דברי רש"י אבל הם חולקים וסוברים דגם כשניכר מקום הדריסה צריך בדיקה בכל החלל והוא דוחק דאיך יסתמו ולא יזכרו שהם חולקים על רש"י בזה. ותה"א דף ל' בדפוס ווין הקשה וז"ל לא ירדתי לסוף דבריהם שאם אין מקים הדריסה ניכר מבחוץ ואפ"ה אתה חושש שמא יהי' ניכר מבפנים אלמא פעמים שיהא רושם הדריסה ניכר מבפנים אעפ"י שאינו ניכר מבחוץ א"כ אף כשאתה מוצא מקום אדמימות מבחוץ במקום אחד מפני מה אין אתה חושש שמא גם במקומות אחרות דרס אלא שאינו ניכר מבחוץ אלא א"כ תאמר שארס של ארי זה כיון שהוא מאדים כאן אלו דרס במקום אחר כך הי' ניכר רישומו אבל בזמן שלא ניכר כלל יש לחוש שמא ארס ארי זה אין רישומו ניכר מבחוץ ואין אלו אלא דברי נביאות עכ"ל ולע"ד להצדיק דעת התוס' ואין כוונתם כמו שהבין הרשב"א בדעתם רק דרצונם לומר היכי דברור לנו אופן הדריסה וראו וכוונו היטב מקום הדריסה וברור שלא דרס במקום אחר כגון שראו ביאת הדורס עד שברח הדורס אז אם כיכר מקום הדריסה א"צ לבדוק מבפנים רק כנגד מקום הדריסה אבל אם הי' אפשר שדרס גם במקום אחר אז ודאי אפי' ראינו שדרס במקום זה וניכר שם הדריסה ובשאר מקומות אין ניכר דריסה מ"מ חוששין לבדוק גם במקומות אחרות כמו שחוששין באין ניכר מקום הדריסה מבחוץ לבדוק מבפנים וא"ש שאין סתירה ממש"כ בדף כ"ח דהא שם לא ראו הדריסה וא"כ כי' דבמקום שצוארו מלוכלך בדם ודאי דרסו מ"מ חוששין אולי דרס גם במקומות אחרים דכל שידענו שדרס חוששין שמא דרס בכמה מקומות. ומצאתי בפרי תואר שכתב כן בישוב קושית הרשב"א על תוס' דכוונת תוס' בידעינן שלא דרס הארי רק פעם אחת אבל היכי דאפשר שדרס בהרבה מקומות גם תוס' מודים דאפי' אם במקום אחד ניכר אדמומית מ"מ צריך לבדוק כל החלל אולם הוא פירש דמיירי דלא ידענו באיזה מקום דרס ולמאי שפרשתי א"צ לזה ומיירי שיודעים גם באיזה מקום דרס והוא נכון יותר בפשט התוס' עכ"פ בעיקר פירושי מצאתי סייג בדברי הפרי תואר:

ח"י) ועוד אני אומר דגם לרב דס"ל דאין חוששין לספק דרוסה ולמש"כ תוס' דכל שאין מקום הדריסה ניכר מבחוץ הו"ל כספק דרוסה וא"צ לבדוק מבפנים מ"מ היינו דוקא אם אין ניכר בשום מקום הדריסה מבחוץ דאז אפשר לתלות דלא הי' רוגזו של הדורס חזק ולא הטיל ארס דודאי יש לתלות שלא הטיל ארס כלל ממה שנימא שהטיל ארס וניכר מבפנים אדמומית ובחוץ אין ניכר כלל אבל כל היכי שראינו שדרס ומקום הדריסה ניכרת ואפשר להיות שדרס גם במקום אחר זה הוא חשש קרוב עד שגם לרב חוששין אולי דרס גם במקום אחר אעפ"י שבמקום אחר אין ניכר אדמימות מבחוץ מ"מ צריך לבדוק מבפנים דכל שידענו שהטיל ארס חוששין דלמא במקום אחד ניכר הדריסה ובמקום אחר אין ניכר הדריסה וכקושית רשב"א בתה"א ורק היכי שאפשר להיות שלא הטיל ארס כלל אז לרב א"צ לבדוק מבפנים דאז נחשב לספק השקול ולפי"ז דברי התוס' עולין יפה כפשוטן דרב מיירי בודאי דרוסה ומקומו ניכר בחוץ רק שאין ידוע בבירור שלא דרס גם במקום אחר ומסתמא כן הוא דרחוק להיות שראו הדריסה מתחלה ועד סוף ולכוון לראות שלא נגע בצפורנו גם במקום אחר ובזה הוצרך רב בדיקה מבפנים מכפא ועד אטמא. ואין להקשות דלפירושי למה נקיט רש"י רק שתי אופנים שצריך בדיקה נגד כל החלל דהיינו בספק דרוסה או בודאי דרוסה ואין מקום הדריסה ניכר הלא יש עוד אופן שלישי דהיינו באם ניכר מקום הדריסה אלא שיש לחוש שמא דרס גם במקום אחר דז"א דרש"י קאי להלכתא דקיי"לן דחוששין לספק דרוסה וא"כ חוששין בראינו שדרס אפי' אם אין ניכר בשום מקום מבחוץ הדריסה א"כ כש"כ שנחוש היכי שידענו שהי' רוגזו של דורס חזק עד שהטיל ארס במקום אחד שמא דרס גם במקום אחר והטיל ארס אלא שאינו ניכר מבחוץ אלא אליבי' דרב י"ל דאע"ג דאם לא ידענו שהטיל ארס שאין ניכר מקום הדריסה מבחוץ אין חוששין לבדוק מבפנים דנחשב לספק אולי לא הטיל ארס כלל ואין חוששין לספק דרוסה מ"מ אם במקום אחד ניכר הדריסה מבחוץ חוששין לבדוק מבפנים בכל מקום אפי' היכי שכנגדו מבחוץ אין ניכר רושם אדמימות. ודברי רש"י הם נוחים יותר למה שהבינו התוס' בדעתו לבסוף דהא כתבנו לעיל דלמה שהבינו התוס' בתחלה בדעת רש"י מוכרחין לומר דזה שכתב רש"י ואין מקום הדריסה ניכר קאי על שתיהן דגם בספק דרוסה מ"מ מאחר שראינו ארי נכנס וניכר אדמומית ודאי דצריכין לחוש לבדוק אם לא נשתלשל הארס גם לפנים מ"מ למסקנת התוס' יש מקום לומר דלא קאי רק על ודאי דרוסה דבספק דרוסה יש לומר דסובר דדי אם בודק כנגד מקום שהדריסה ניכרת ובמקומות אחרים הוי כעין ס"ס ועכ"פ לא הוי עוד כספק הרגיל ולכך אין לחוש לזה כמבואר בתוס' חולין דף מ"ג שהטעם שחוששין לספק דרוסה הוא משום דשכיח יותר לאיסור מלהיתר. ובדברינו מצאנו ישוב למה שנתקשו בדעת הטור שסתם וכתב דצריך בדיקה מכפא ועד אטמא ולא זכר כלל דעת רש"י ותוס' דאם מקום הדריסה ניכר מבחוץ א"צ בדיקה אלא כנגדו אולם לדברינו שרק בנודע בבירור שלא נגע בצפורנו במקום אחר א"צ לבדוק במקומות אחרים א"ש שסתם הטור דרחוק להיות שידע לכוון בכל משך הדריסה אם לא נגע בצפורנו במקום אחר תה לא שכיח כלל דהריב"ם סובר דבודאי דרוסה אין סומכין על בקיאתינו כלל לבדוק אפשר לומר שבהצטרף לזה עוד שיצטרך להבחין שלא נגע בצפורנו במקום אחר בזה אין לסמוך כלל עתה שנתמעטו הלבבות:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה