אור ברסלב
שאגת אריה סימן מט

שאגת אריה· רבי אריה לייב גינצבורג

סימן מט

סימן מח

שאלה. ההגרים הנמצאים במדינה זו שמנהגן למול א"ע אחר י"ג שנה אם מותר ומצוה לישראל למול אותם או לא:

תשובה. הרמב"ם כתב בפ"י מהלכות מלכים ומלחמותיהן. המילה נטצוה בה אברהם וזרעו בלבד שנאמר אתה וזרעך אחריך יצא מזרעו ישמעאל שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע ויצא עשו שהרי יצחק אמר ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך מכלל שהוא לבדו זרעו של אברהם המחזיק בתומו ובדרכו הישרה והן המחוייבין במילה אמרו חכמים שבני קטורה שהם זרעו של אברהם שבא אחר ישמעאל ויצחק חייבין במילה והואיל ונתערבו היום בני ישמעאל בב"ק יתחייבו הכל במילה בשמיני ואין נהרגין עליה ע"כ. ומש"כ הרמב"ם ואין נהרגין עליה כוונתו איני יודע אי אסיום דבריו קאי שכתב הואיל ונתערבו היום ב"י בב"ק כו' הוא דאין נהרגין עליה משום דא"א להרוג מספק דילמא מב"י הוא שאינו חייב במילה אבל אם היה ברור לנו שהוא מב"ק שנצטוו עליה לדעתו ז"ל היו נהרגים עליה או איפשר דארישא דמילתא נמי קאי שכתב שב"ק חייבין במילה דמ"מ אין נהרגין עליה אע"פ שחייב בה וזה נ"ל עיקר בכוונתו ז"ל למעיין שם בהלכה שאח"ז דכ"ש מצות מילה שא"נ בב"נ אלא בזרע אברהם בלבד ובזרעו נמי א"נ אלא במקצתן בבני ישראל וב"ק בלבד ולא בבני ישמעאל ועשו דא"נ עליה מ"מ הואיל וב"י בזה"ז חייבין למול מספק הואיל ונתערבו בב"ק א"כ מותר ומצוה למולן לדעת הרמב"ם. אבל דעת רש"י אין נראה כן דאמר בפרק ארבע מיתות (ד' נח) כל מצוה שנאמרה לב"נ ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה ופריך והרי מילה שנאמרה לב"נ ונשנית בסיני וביום השמיני ימול לישראל נאמרה ולא לב"נ. ומשני ההוא למישרי שבת הוא דאתי ביום ואפי' בשבת ולבסוף קאמר איבעית אימא מילה מעיקרא לאברהם הוא דאזהר ליה רחמנ' אתה את בריתי תשמור כו' אתה וזרעך אין אינש אחרינא לא ופריך אלא מעתה בני ישמעאל ליחייבו ומשני כי ביצחק יקרא לך זרע. בני עשו ליחייבו ביצחק ולא כל יצחק. מתקיף לה ר"א אלא מעתה בני קטורה לא ליחייבו האר"א ב"ח ואיתימא ריב"ח את בריתי הפר לרבות בני קטורה ופירש"י ב"ק אותן ששה שנולדו לאברהם הן עצמן לא ליחייבו ונימא השתא דלא מל אברהם כל בניו שהיו לו בחייו לרבות. בני קטורה אותן ששה לבדן ולא זרעם אבל אברהם נצטוה בכל הנולדים לו ע"כ הרי שפי' ז"ל דהא דקאמר לרבות ב"ק היינו אותן ששה עצמן אבל לא זרעם. וק"ל ע"ד הרמב"ם דמחייב לכל זרע בני קטורה במילה ש"מ דמפרש הא דפריך ב"ק לא ליחייבו אזרע' הוא דפריך וכי משני לרבו' ב"ק נמי אזרע' קאי הרי משמע מדקאמר ר"א אלא מעתה ב"ק לא ליחייבו דמשמע דאאי בעית אימא לחוד הוא דק"ל דמשני מילה מעיקרא לאברהם כו' וממעט ב"י ועשו מביצחק יקרא לך זרע אבל לשינויא קמא לק"מ. והיינו לישנא דאלא מעתה דנקט כמו אלא מעת' ב"י ליחייבו דפריך לפני זה דאהאי שינוי' לחוד פריך הכי. והרי לדעת הרמב"ם גם אשינוי' קמא ה"ל להקשות הכי דהכי אמרי' התם כל מצוה שנא' לב"נ ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה. לב"נ ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לב"נ. ופריך ממילה דנאמר ונשנית ביום הח' ימול ול"נ לב"נ ומשני ההיא למישרי שבת הוא דאתי וה"ל נאמר ול"נ ולישראל נאמר ולא לב"נ וה"ל למיפרך אלא מעתה ב"ק לא ליחייבו הואיל ולא נשנית. אבל לפירש"י א"ש דהא דאמר נאמרה ולא נשנית לישראל נאמר ולא לב"נ היינו מסיני ואילך אבל עד סיני היה נוהג נמי בב"נ כמו שפירש רש"י התם באותו סוגיא וה"מ התם ולפי"ז עד סיני היה נוהג מצות מילה בכל זרע אברהם בב"י ועשו וב"ק כמו כ"מ שנאמר ולא נשנית הילכך ליכא למיפרך להאי שינוי' אותן ששה לא ליחייבו דהשתא בזרעם היה נוהג מצות מילה עד סיני הן עצמן לא כ"ש ולא ק"ל אלא לשינוי' בתרא לחוד דממעט להו לכל זרע אברהם מאזהרת ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך מביצחק יקרא לך זרע אבל שאר בניו לאו זרעו מיקרי ולא היה מעיקרא כלל בכלל אזהרה זו דאתה וזרעך. א"כ בני קטורה אותן ששה עצמן ל"ל כיון דלאו זרעו הם ולא היו מעולם באזהרה זו של אתה וזרעך. ועק"ל לדעת הרמב"ם מאי ק"ל אלא מעתה בני קטורה לא ליחייבו דלפי' אזרעם קאי מאי ק"ל דילמא אה"נ כמו שזרע ישמעאל ועשו פטורין מביצחק ה"נ זרע ב"ק פטורין מה"ט גופא ומנ"ל דחייבין דפריך כ"כ בפשיטות. אבל לפירש"י דאאותן ששה עצמן פריך א"ש דמתמה דנימא השתא דלא מל אברהם כל בניו שהיו לו בחייו וכמו שפירש"י. ונ"ל לפרש לדעת הרמב"ם דקושיא חדא מתורצת בחבירת' דוודאי הא דפריך אלא מעתה ב"ק לא ליחייבו אאותן ששה עצמן לחוד פריך וכמו שפירש"י. ומה"ט לק"מ אשינוי' קמא אלא דמ"ל להרמב"ם דלבתר דמשני את בריתי הפר לרבות ב"ק דמהא איכא למילף דהן וזרעם אחריהם חייבין במילה והא דנקט בשינוי ההוא לישנא גופא את ב"ה לרבות ב"ק דמשמע נמי דאאותן ששה לחודא קאי ולא אזרעם. י"ל מדנקט הגמ' האר"י את ב"ה לרבות ב"ק ולא נקט אר"י את ב"ה כו' משמע דהא דר"י לאו אקושיית ר"א איתמר דפריך ב"ק לא ליחייבו אלא בעלמא איתמר. וי"ל דהא דקאמר לרבות ב"ק הן וזרעם קאמר. ואפי' את"ל דהא דר"י נמי אקושיית ר"א אמרה משום דלדידיה נמי הוי ק"ל ב"ק לא ליחייבו וא"כ כמו שהקושיא קאי אאותן ששה לחוד ה"נ שינוי' דאת ב"ה לרבות ב"ק עלייהו לחודייהו קאי ולא אזרעם י"ל דהמתרץ נקט האי לישנא משום דלא חש לתרץ אלא קושיית המקשה דלא פריך אלא אאותן ששה עצמן אבל מ"מ ממילא ש"מ דהא דכתב רחמנא את ב"ה סתמא לרבות דהן וזרעם בכלל זה. עוד י"ל דהא דפריך ב"ק לא ליחייבו אהן וזרעם קאי ואפ"ה לא פריך אלא אשינוי' בתרא משום דלשינוי' קמא ל"ק אלא אזרעם לחוד דמסיני ואילך אבל לא אהן וזרעם דעד סיני אבל לשינוי' בתרא קשה אהן וכל זרעם אחריהם מש"ה אלימא ליה לאקשויי אהאי שינוי' יותר משינוי' קמא וכי משני את ב"ה לרבות ב"ק אהן וזרעם קאי אלא שע"ז אכתי קשה מנ"ל לר"א שבני קטורה הן וזרעם חייבין דפריך כ"כ בפשיטות הילכך מה שפי' בתחילה הוא עיקר. אבל אכתי ק"ל בין לפירש"י בין למש"כ לדעת הרמב"ם דהא דפריך ב"ק לא ליחייבו אאותן ששה לחוד פריך ולא אזרעם אמאי לא פריך אעשו דאיירי לעיל מיניה בני עשו לא ליחייבו ונקט ב"ק דלא איירי בהו עד השתא והכי ה"ל למיפרך אלא מעתה עשו גופיה לא ליחייב דכיון דלא הוי בכלל אתה וזרעך ממיעוטא דביצחק ולא כל יצחק ונימא דלא מל יצחק את כל בניו. אבל לאו קושיא היא דוודאי מל אותו שהרי סתמא נאמר ביצחק ולא כל יצחק וכשנולדו יעקב ועשו אכתי לא נודע איזה מהן הוא הנקרא ע"ש זרע אברהם אם יעקב או עשו עד לאחר שנתגדל והיה יעקב הולך בתומו וצדקתו של אברהם נתברר דהאי כי ביצחק יקרא לך זרע עליו נאמר ולא על עשו אבל כשהיו בני ח' ימים שחייב למולם עדיין לא נודע איזה מהן יקרא זרע אברהם ומספק היה יצחק חייב למול שניהם. א"נ כ"ז שיצחק היה קיים לא נודע שעשו אינו בכלל ביצחק יקרא לך זרע שהרי איפשר שיוליד עוד בנים ועלייהו קאי מיעוטא דולא כל יצחק אבל עשו בכלל ביצחק עד לאחר שמת ולא הניח בנים יותר מיעקב ועשו מעכשיו נתברר דיעקב הצדיק הוי בכלל ביצחק יקרא לך זרע ועשו הרשע הוי בכלל מיעוט דלא כל יצחק אבל אב"ק פריך שפיר דלא ליחייבו שהרי ביצחק יקרא לך זרע אמר רחמנא אבל שאר בניו אינן נקראו זרעו כלל בשעת לידה מיד. מכל מקום עדיין ק"ל על הרמב"ם ז"ל שהרי מצינו בקרא בהדיא שמל אברהם את ישמעאל דכתיב בעצם ה"ה נמול אברהם וישמעאל בנו אע"ג דלאו בכלל זרע אברהם הוא וע"כ ישמעאל עצמו ג"כ נתרבה מאת בריתי הפר כמו ב"ק. א"כ מ"ש ב"ק דחייבין במילה הן וזרעם מהאי ריבויא ואלו ישמעאל שנתרבה מהאי קרא גופיה איהו אין זרעו לא. י"ל דהאי ביצחק יקרא לך זרע לדעת הרמב"ם לאו למעוטי ישמעאל אתי דהא כתיב בתריה וגם את בן האמה כו' כי זרעך הוא אלמא ישמעאל עצמו קרוי זרע אברהם אלא האי ביצחק יקרא לך זרע דממעט ישמעאל קאי אהא דדרשינן ביצחק ולא כל יצחק ואזרע יצחק קאי דמקצת זרעו קרוי זרע אברהם ומקצת לא אבל זרע ישמעאל כלל כלל לא. דאיפכא ל"ל דביצחק ולא כל יצחק אבל ישמעאל כל זרעו קרוי זרע אברהם דלא מסתבר למידרש הכי דזרע ישמעאל יהי' עדיף מזרע יצחק הצדיק אלא ע"כ ה"ק זרע ישמעאל כלל לא ומ"מ ישמעאל עצמו זרעו מיקרי. וא"ת אכתי תקשה לדעת הרמב"ם דמנ"ל דריבויא דאת בריתי הפר לרבות זרע ב"ק קאתי ולא זרע ישמעאל ואימא איפכא וליחייבו זרע ישמעאל במילה ולא של ב"ק. ולפירש"י דהאי ריבויא דאת ב"ה אאותן ששה עצמן קאי ולא אזרעם א"ש דלישמעאל עצמו ל"צ ריבויא דהא בהדיא כתיב ביה כי זרעך הוא אלמא הוא עצמו קרוי זרע לאברהם אבל לדעת הרמב"ם קשה. ואומר אני תשובה לזה יש ללמוד מדברי הרמב"ם עצמו שכתב אמרו חכמים שב"ק שהם זרעו של אברהם שבאו אחר ישמעאל ויצחק חייבין במילה ביאור דבריו דלא נתמעטו מכלל אתה וזרעך אחריך אלא בני ישמעאל שנולד כבר כשנאמר מקרא זה כי ביצחק יקרא לך זרע כלומר במקצת זרע יצחק אבל זרע ישמעאל כלל לא. אבל ב"ק שלא נולדו עדיין לא נתמעטו מכאן וה"ל הן וזרעם בכלל אתה וזרעך הילכך הן וזרעם חייבין במילה ומ"מ איצטריך קרא דאת בריתי הפר לרבויי ב"ק דאי לאו הכי ה"א דביצחק יקרא לך זרע אתי למעוטי הכל בין אותן שנולדו כבר בין העתידים להולד. אתי קרא דאת בריתי הפר לרבויי וגלי על קרא דכי ביצחק יקרא לך זרע דלא כולהו איתמעטו מיניה ומסתברא דבני ישמעאל שנולד כבר איתמעט ולא ב"ק שלא נולדו עדיין כן נ"ל לפרש סוגיא זו לדעת הרמב"ם מ"מ יש לתמוה קצת עליו ז"ל וכי מיגרע גרע זרע יצחק הצדיק מזרע ב"ק הרשעים דאלו זרע יצחק מקצתו קרוי זרע לאברהם ולא כולן וזרע ב"ק כל זרעם קרויין זרע והרי זה כיציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא:

ועוד ק"ל אס"ד דב"ק מצווין על המילה מהא דתנן בפ"ג דנדרים (ד' ל) שאיני נהנה מן הערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי או"ה שאיני נהנה ממולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי או"ה והשתא אמאי פסק תנא למילתיה דבנודר מן הערלי' אסור במולי או"ה ובמן המולין איפכא ומשמע דכל או"ה איתנהו בהאי דינא לבד מישראל והרי ב"ק כיון דחייבין במילה כישראל יהיו נמי בכלל מולין ולא בכלל ערלים וא"ל דב"ק דאע"ג דמצווין על המילה מ"מ ישנן בכלל ערלים ובכלל מולין אינן מטעמא שמפרש שם במתני' שאין ערלה קרוי אלא ע"ש העכו"ם שנא' כי כל הגוים ערלים כו' דא"כ קשה מהא דפ"ב דעכו"ם (דף כז) דאמר מנין למילה בעכו"ם שהיא פסולה רב אמר ואתה את בריתי תשמור רי"א המול ימול מאי בינייהו ערבי מהול וגבנוני מהול איכא בינייהו למ"ד המול ימול איכא ומ"ד את בריתי תשמור ליכא. ופריך ולמ"ד המול ימול איכא והתנן שא"נ מן ערלים כו' אלמא אף ע"ג דמהילי כמאן דל"מ דמי אלא איכא בינייהו ישראל שמתו אחיו מחמת מילה ולא מלהו למ"ד אתה את בריתי תשמור איכא למ"ד המול ימול ליכא ופריך ולמ"ד המול ימול ליכא והתנן א"נ ממולים כו' אלמא אע"ג דלא מהילי כמאן דמהילי דמי. ומחמת קושיא זו שביק לההוא אורחא ומסיק איכא בינייהו אשה והשתא הל"ל איכא בינייהו ב"ק דלמ"ד ואתה את בריתי תשמור איכא דבני שמירת ברית נינהו כיון דמצווין על המילה. ולמ"ד המל ימול ליכא דהא אמרת אף ע"ג דמהילי כמאן דלא מהילי לגבי ישראל דמה"ט לענין נדרים אינן בכלל מולין כישראל וישנן בכלל ערלים כאו"ה. אלא שבזה י"ל דאע"ג דב"ק חייבין במילה היינו למול דוקא אבל לא לפרוע שהרי לא ניתנה פריעה לאברהם אבינו כדאמר בפרק הערל (דף עב) ופריעת מילה בהל"מ נאמרה כמ"ש התוספות שם הילכך דוקא לישראל נאמרה ולא לבני קטורה לפיכך ב"ק נמי ה"ל כערלים לגבי ישראל הואיל ואינן במצות פריעה ואילו לגבי ישראל תנן מל ולא פרע כאילו לא מל ואם עשה כן בשבת חייב חטאת דעביד חבורה שלא במקום מצוה כדאמר בפר"א דמילה (דף קלז) הילכך אינן בכלל ואתה את בריתי תשמור משום דכשניתנה תורה ונתחדשה הלכה דמל ולא פרע כאלו לא מל אינו קרוי אצל ישראל שמירת ברית אא"כ מצווה נמי על הפריעה. וכה"ג אמר בפר"א דמילה (ד' קלה) דכל שאין אמו טמאה לידה אינו נימול לשמונה ופריך דורות ראשונים יוכיחו שאין אמו טמאה לידה ונימולים לח' ומשני ניתנה תורה ונתחדשה הלכה. אבלק"ל עוד על דעת הרמב"ם מהא דתנן בפ"ד דנדרים (דף לא) שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באו"ה ובגמ' פריך והאיכ' ישמעאל ומשני ביצחק יקרא לך זרע כתיב והאיכא עשו ביצחק ולא כל יצחק. והרי אכתי תקשה והא איכא ב"ק שקרויין זרע אברהם ולא נתמעטו מביצחק יקרא לך זרע הואיל ולא נולדו עדיין באותו שעה שנא' מקרא זה אמאי תנן סתמא דמותר בב"נ דמשמע דאפי' בב"ק מותר. אבל לפירש"י א"ש והא דפריך מבני ישמעאל ועשו ולא פריך מב"ק. י"ל דבתר דמשני ביצחק יקרא לך זרע כתיב ממילא ב"ק נמי איתמעטו מיניה לבד מיצחק והמקשה ניחא לו למיפרך מב"י יותר מב"ק משום דמצינו בישמעאל גופיה שנקרא זרע אברהם דכתיב גביה כי זרעך הוא ומשני כי ביצחק יקרא לך זרע כלומר האי ביצחק אזרע יצחק קאי ולמעוטי זרע ישמעאל אתי וכמש"ל. ועק"ל דע"כ ב"ק לאו בכלל זרע אברהם הן שהרי תנן בפ"ק דמס' בכורים אלו מביאין ואין קורין הגר מביא ואינו קורא שא"י לומר אשר נשבע לאבותינו לתת לנו ואם היתה אמו מישראל מביא וקורא. ואמר עלה בירוש' ר' יונה ור' יסה תרוויהן בשם ר' שמואל ב"י ובני קיני חותן משה היא מתניתא ובני קיני חותן משה מביאין וקורין דכתיב לכה אתנו והיטבנו לך. וה"פ דהא דתני סיפא ואם היתה אמו מישראל מביא וקורא דוקא בני קיני הוא דקורין באמו מישראל דיכול לומר אשר נתת לי שהרי נטלו חלק בארץ דכתיב והיטבנו לך ואפ"ה בעי נמי אמו מישראל דאל"כ א"י לומר אשר נשבע לאבותינו. והשתא אס"ד דב"ק בכלל זרע אברהם הן א"כ כיון דמתני' בבני קיני חותן משה דוקא מיירי אמו מישראל ל"ל הא חותן משה מזרע מדין היה שהוא אחד מששה ב"ק שנולדו לאברהם כדכתיב בפ' חיי שרה וה"ל זרע אברהם ואע"פ שאין אמו מישראל נמי יכול לומר אשר נשבעת לאבותינו שהרי אע"פ שנא' לאבותינו לשון רבים מ"מ בשביל אברהם לחוד יכול לומר לאבותינו. דהא אמר התם בירוש' תני בשם ר' יהודה גר עצמו מביא וקורא מ"ט כי אב המון גוים נתתיך לשעבר היית אב לארם ועכשיו מכאן ואילך אתה אב לכל הגוים אלמא לר"י גר מביא וקורא ויכול לומר לאבותינו בשביל אברהם לחוד שנקרא אב לכל הגוים אע"ג דיצחק ויעקב לא מצינו בהן שנקראו אבות לגוים וע"כ ל"פ ת"ק על ר"י אלא דל"ל דרשא דאב המון גוים אבל כ"ע מודים דבשביל אברהם לחוד יכול לומר לאבותינו. ולדעת הרמב"ם נמי אין לומר דכל שלשה אבות העולם א' הן דכל הגרים נקראו על שמן וכולן אבות להם וכמש"כ הרמב"ן בחידושי ב"ב שלו בפ' הספינה ומאברהם שנקרא אב המון גוים למדנו נמי ליצחק ויעקב ג"כ הילכך לר"י שדריש אב המון גוים דמכאן ואילך אתה אב לכל הגוים מביא וקורא שיכול לומר לאבותינו לשון רבים שכל ג' אבות העולם בכלל זה אבל לת"ק דלא ס"ל הכי בני קיני חותן משה אי לאו אמן מישראל אף ע"ג דנקראו זרע לאברהם מ"מ א"י לומר לאבותינו לשון רבים לפיכך מביאים ואין קוראין באין אמו מישראל דלהרמב"ם ל"ל ה"ט שהרי כתב ברפ"ד מה' ביכורים הגר מביא וקורא שנא' לאברהם אב המון גוים נתתיך ה"ה אב לכל העולם כולו שנכנסין תחת כנפי השכינה ולאברהם היתה השבועה תחילה שירשו בניו את הארץ ע"כ. ונ"ל ברור דהא דמסיים ולאברהם היתה השבועה תחילה שכוונתו ליתן טעם למה גר מביא וקורא מפני שאברהם נקרא אב לכל העולם כולו דמנלן דאשר נשבע לאבותינו אאברהם קאי דילמא איצחק ויעקב קאי וגבי דידהו ל"מ שנקראו אבות כה"ג לפיכך כתב ולאברהם היתה השבועה תחילה קודם לשאר אבות העולם ומסתמא עיקר קרא דאשר נשבע לאבותינו עליה קאי הילכך גר נמי יכול לומר אשר נשבע לאבותינו בשבילו אף ע"ג שאין יצחק ויעקב נקראים אבות להן וכיון דגר בשביל אברהם לחוד יכול לומר אשר נשבע לאבותינו אע"פ שאין יצחק ויעקב אבות להו אס"ד דב"ק נקראים זרע אברהם ל"ל בבני קיני חותן משה שהן מב"ק עד שתהא אמן מישראל ת"ל בלא"ה יכולין לומר אשר נשבע לאבותינו משום אברהם לחוד שהן קרויין זרעו ואע"פ שאין אמן מישראל נמי. ואף ע"פ שהכ"מ פי' שם ומש"כ ולאברהם היתה כו' כלומר אע"פ שאברהם אב לכל הגוים לא נטלו הגרים חלק בארץ מפני שבתחילה קודם שנא' לו כי אב המון גוים נתתיך היתה השבועה וכו' נמצא שלא זכו בה אלא בניו ממש ע"כ. אין לדבריו טעם וריח דל"ל להרמב"ם ליתן טעם כאן על מה שלא נטלו גרים חלק בארץ כיון דהא דלא נטלו חלק בארץ אין זה לא מעלה ומוריד לגופי' דדינא דהא מ"מ מביא וקורא וה"ט ה"ל למיכתב קודם לזה בסוף פ' י"א מהמ"ש שהוא קודם לה' ביכורים בסידור הספר שכתב שם ישראל וממזרין מתוודין אבל לא גרים ועבדים משוחררים מפני שאין להם חלק בארץ ה"ה אומר ואת האדמה אשר נתת לנו ע"כ ושם היה לו ליתן טעם זה ולאברהם היתה השבועה תחילה לומר דמה"ט לא נטלו חלק בארץ שנ"מ לעיקר הדין דמש"ה א"מ אבל כאן אין שום נ"מ בזה כיון שפוסק כר"י דגר עצמו מביא וקורא והא דלא נטלו חלק בארץ אין מגרע כלל לענין קריאה אלא וודאי כדפי' הוא עיקר וש"מ דס"ל ז"ל דאברהם לחוד נקרא אב לכה"ע ולא יצחק ויעקב ואפי' הכי גר מביא וקורא דבשביל אברה' לחוד יכול לומר לאבותינו וא"כ בבני קיני חותן משה לת"ק דפליג עלי' דר"י ל"ל אמו מישראל בלא"ה נמי מביא וקורא שהרי מששה בני קטורה הן שנקראו זרע אברהם אלא וודאי ש"מ דאין ב"ק קרויין זרע אברהם ומ"מ גוף הדין יכול להיות אמת דבני קטורה קרויין זרע אברהם ומ"מ בעינן אמו מישראל לת"ק בבני קיני משום דבשביל אברהם לחוד אין יכול לומר נשבע לאבותינו לשון רבים אלא דידיה אדידיה וודאי קשה וכמ"ש. ואין להקשות לפירש"י דמפרש להאי את בריתי הפר לרבות ב"ק על אותן ששה שנולדו לאברהם לחוד קאי ולא על זרעם מההיא סוגיא דפד"מ גופה דאהא דפריך והרי מילה כו' משני בלישנא קמא ההוא למישרי שבת הוא דאתי ובלישנא בתרא משני מילה מעיקרא לאברהם הוא דאזהר רחמנא כו' אתה וזרעך אין אינש אחרינא לא ואיכא למידק מאי פריך והרי מיל' שנאמרה לבני נח שנא' ואתה את בריתי תשמור במאי היה טועה לומר דכל בני נח נצטוו על המילה דהא בסיפא דהאי קרא גופיה דואתה את בריתי נאמר בהדיא אתה וזרעך דמשמע אבל אינש אחרינא לא ול"ל לשנויי דמילה לא נישנית בסיני אלא משום למישרי שבת הוא דאתי ת"ל דהא וודאי לא נאמרה לבני נח אלא לאברהם וזרעו לחוד כדכתיב בקרא בהדי' וכדמשני בלישנא בתרא ובוודאי המקשה והמתרץ מעיקרא לא היו טועין בזה דזיל קרי בי רב הוא ובע"כ צ"ל הא דקאמר והרי מילה שנאמרה לבני נח היינו לזרע אברהם לחוד ואפי' ישראל קודם מתן תורה בכלל בני נח הם דומיא דמאי דאמרי' התם נאמרה לבני נח ולא נישנית בסיני כו' ואנו אין לנו אלא ג"ה ואליבא דר"י ופירש"י הא דג"ה נאמרה לבני נח היינו לישראל דוקא בעוד שהיו בני נח ולא לשאר בני נח דהא ע"כ לא יאכלו בני ישראל כתיב. השתא איכא למידק לשינויא קמא דמשני ההוא למישרי שבת הוא דאתי דה"ל נאמרה ול"נ הא לא"ה בני נח מזרע אברהם מצווין עלה ועוד אפי' למאי דמשני דה"ל נאמר' ולא נישנית משמע דוקא מסיני ואילך הוא דאין בני נח מוזהרין עלה אבל עד סיני בני נח מזרע אברהם מוזהרים עלה כדאמרי' גבי ג"ה ואליבא דר"י ומה"ט ס"ל בס"פ ג"ה (ד' קא) דג"ה נוהג בטמאה דה"ל איסור חמור שכן נוהג בבני נח משא"כ בטמאה והשתא איזה מזרע אברהם מוזהרים עלה לההוא לישנא אי בני ישמעאל ועשו הא וודאי לאו בכלל זרע אברהם הן וכדתנן הנודר מזרע אברהם מותר בבני נח ואפי' בב"י ועשו נמי מותר דלאו זרעו מיקרו ואינו אסור אלא בישראל לחוד ובע"כ א"א מוצא דלשינוי' קמא שנא' מילה לבני נח אלא בב"ק לחוד דאע"ג דלאו זרע אברהם הן מ"מ איתרבו מאת בריתי הפר ואי לפירש"י הא לא איתרבו אלא אותן ששה לבד ולא זרעם:

אע"כ כפי' הרמב"ם דהן וזרעם איתרבו מהאי קרא הילכך לשינוי' קמא דמיל' לא נישנית בסיני מסיני ואילך ל"נ אלא לישראל לחוד וב"ק פטורים מסיני ואילך אבל לשינוי' בתרא חשיב מילה מנאמרה לבני נח ונישנית בסיני דלזה ולזה נאמרה וב"ק נמי חייבין והשתא הרמב"ם פסק כהאי שינוי' וא"ש דל"ק לדעת הרמב"ם הא דקאמר בפ"ב דעכו"ם איכא בינייהו אשה ול"ק א"ב ב"ק משום דלשינוי' קמא ב"ק פטורין מסיני ואילך ולא היו בכלל ואתה את בריתי תשמור מסיני ואילך וכ"ש דאינן בכלל המול ימול וכמשכ"ל אבל לפירש"י קשה. ואומר אני כי דייקת היטב יש ליישב זאת לפירש"י ואדרבה לפי' הרמב"ם קשה מכאן לכאורה שהרי ע"כ לשינויא בתרא נמי ה"ל מילה כלא נישנית בסיני כיון דהאי ביום למישרי שבת הוא דאתי כל כה"ג לכ"ע הוי ליה כלא נישנית ולישראל נאמרה ולא לבני נח מסיני ואילך אפי' א"ת דבכלל את בריתי הפר היו ב"ק וזרעם היינו דוקא עד סיני ולא מסיני ואילך דהא פריך התם והרי פריה ורביה שנאמר' לבני נח ואתם פרו ורבו ונישנית בסיני לך אמור להם שבו לכם לאהליכם ולישראל נאמרה ולא לבני נח ומשני ההוא לכ"ד שבמנין צריך מנין אחר להתירו הוא דאתי ש"מ כיון דצריך לשנות בסיני לאיזה דבר חדש ה"ל כלא נישנית ולישראל נאמרה ולא לבני נח וע"כ מילה נמי ה"ל כל"נ מה"ט כיון דביום למישרי שבת הוא דאתי ואי לשינוי' בתרא ל"ל האי סברא תקשה ליה והרי פ"ו כו' אע"כ כ"ע אית להו האי סברא וא"כ כיון דמילה נאמרה ולא נישנית אפי' את"ל דב"ק ה"ל בכלל את בריתי הפר הן וזרעם היינו עד סיני אבל מסיני ואילך לא. הילכך נ"ל לפ' לפירש"י דוודאי הני תרי שינויי ל"פ וליכא בינייהו מידי דוודאי מילה לא נאמרה לבני נח מעולם ולא נישנית בסיני לכ"ע וה"פ דפריך והרי מילה דנאמרה לבני נח כו' ונ"ב כו' ומשני בתחילה הא דאמרי' מילה נישנית בסיני ליתא ההוא למישרי שבת הוא דאתי וה"ל כלא נישנית כמו פ"ו והדר קאמר הא דאמרת דמילה נאמרה לבני נח הא נמי ליתא דמעיקרא לאברהם הוא דאזהר כו' אתה וזרעך אין כו' וכדמסיק דלא מיקרו זרעו אלא ישראל לחוד והא דמרבה במסקנא מואת בריתי הפר ב"ק היינו אותן ששה לחוד וכפירש"י. מ"מ קושיא זאת יש לי ליישב לדעת הרמב"ם דוודאי לשינויא בתרא אע"ג דהאי ביום השמיני למישרי שבת הוא דאתי אפ"ה ה"ל נישנית בסיני ועדיין ב"ק חייבין והא דלא חשיב פ"ו נישנית בסיני מטעמא דלכ"ד שבמנין כו' הוא דאתי ה"פ ההוא כלומר קרא דסיני לך אמור כו' לאו למצות פ"ו אתי ולא איירי ביה כלל אלא לכ"ד שבמנין לחודיה קאתי ופ"ו ל"נ בסיני כלל אבל מילה אף ע"ג דהאי קרא דביום השמיני למישרי שבת אתי אפ"ה מעיקר מצות מילה נמי איירי וה"ל נישנית בסיני וב"ק חייבין לההוא שינויא. מ"מ אין זה נוח לי דכיון דלשינוי' קמא ה"ל מילה לא נישנית בסיני ואפי' ב"ק וזרעם דהוו בכלל את בריתי הפר לדעת הרמב"ם פטורין מסיני ואילך א"כ מנלן לעשות מחלוקת חנם בין שינוי' קמא לבתרא כיון דא"ל דל"פ וכמש"כ לפירש"י. וע"ק לדעת הרמב"ם מה שהקשתי למעלה דהא וודאי ב"ק לאו בכלל זרע אברהם הן כדמוכח ההוא דפ"ג דנדרים ולמש"כ דב"ק לאו בכלל זרע אברהם הן והאי את בריתי הפר אינו מרבה אלא אותן ששה לבד ולא זרעם ואפי' קודם סיני לא הוזהרו על המילה לא תקשה הא דאמרינן שם בפ"ב דעכו"ם למאי דמסיק איכא בינייהו אשה כו' ופריך מי איכא למ"ד אשה לא והא כתיב ותקח צפורה צר ומשני קרי ביה ותקח ופריך והא כתיב ותכרת ומשני קרי ביה ותכרת דאמרה לאחר ועבד להרמב"ם וודאי ניחא שהרי משה ממדין נסע ואיפשר לומר דאמרה לאיש א' מאנשי מדין שהיה עמהם ומדין מב"ק הם כדאיתא בפ' חיי שרה ואפי' לשינויא קמא דפ' ד"מ נמי אתי שפיר דזה היה קודם סיני שהיו ב"ק חייבין עדיין במילה ולפירש"י צ"ל שהיה אחד מישראל בהדייהו ואמרה לו ועבד:

ועתה נבא לנדון שלנו דוודאי מאת בריתי הפר דאיתרבו ב"ק לא איתרבו אלא אותן ששה לבד ולא לזרעם אפי' קודם סיני כ"ש לאחר סיני וכ"ש שאין לחייבם עכשיו מחמת תערובות ב"ק עם בני ישמעאל וא"כ אין במילת ההגריים שבמדינה זו שום מצוה והיינו נמי דפסיק התנא ותני בפ"ב דעכו"ם ישראל מל את העכו"ם לשם גר כו' שבכל הנכרים שבעולם מיירי ואפי' בב"ק. ועוד אני תמה על הרמב"ם אפי' לפ"ד דב"ק וזרעם נצטוו על המילה אפ"ה לאחר שבלבל סנחריב מלך אשור את כל האומות מעתה הכל פטורין מן המילה דהא מה"ט התירו ליהודה גר עמוני לבא בקהל כדתנן במסכ' ידים ומייתי לה ברפ"ד דברכות (דף כח) בו ביום בא יהודה גר עמוני לפניהם בבה"מ וא"ל ר"ג אסור אתה לבא בקהל א"ל ר"י וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות שנא' כו' מיד התירוהו לבא בקהל וכ"פ כל הפוסקים והרמב"ם מכללן שכתב בפי"ב מהל' איסורי ביאה כשעלה סנחריב מלך אשור בלבל כל האומות וערבן זה עם זה והגלה אותן ממקומן ואלו המצריים שבארץ מצרים עתה אנשים אחרים הם וכן אדומים שבשדה אדום והואיל ונתערב ד' אומות אסורים האמורים בכל או"ה שהן מותרין הותר הכל שכל הפורש מהן להתגייר חזקתו שפורש מן הרוב לפיכך גר שנתגייר בזה"ז בכ"מ בין אדומי בין מצרי בין עמוני בין מואבי בין כושי בין שאר האומו' א' זכרים וא' נקבו' מותרין לבא בקהל מיד ע"כ ואפי' להחולקין וס"ל דמצרי אסור לבא בקהל אפי' עכשיו ה"ט משום דלמצריים נתן קיצבה מ' שנים כדתנן התם אבל בשאר כל האומות מודו דוודאי נתבלבלו כולן כמש"כ הה"מ התם וש"פ ועיין בתוס' פ"ק דסוטה (דף ח)וא"כ כל האומות פטורין עכשיו מלמול אפי' לדעת הרמב"ם כ"ש שכבר נתברר שהעיקר כפירש"י דאין ב"ק נתרבו למילה אלא אותן ששה לבד ולא זרעם א"כ ההגריים שבמדינה זו אין מצות מילה נוהג בהן כלל, כנ"ל:

תוכן העניינים

שאגת אריה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה