אור ברסלב
שאגת אריה סימן ח

שאגת אריה· רבי אריה לייב גינצבורג

סימן ח

סימן ז

שאלה. הזכרת יציאת מצרים של יום ושל לילה מאימתי תחלת זמנם של כל אחד וא' ועד מתי נמשך סוף זמנם משל יום ושל לילה:

תשובה. נ"ל דשל לילה תחלת זמנו משעת צאת הכוכבים כדקי"ל בכל דבר הנוהג בלילה דמשעת צה"כ הוי לילה ולא קודם לכן כדאמרי' בספ"ב דמגילה (ד' כ) ויליף לה התם מקראי. וה"נ כיון דהא דמזכירים יציאת מצרים בלילות ילפינן לה מקרא דכל ימי חייך ימי חייך אלו הימים כל ימי חייך לרבות את הלילות כדדריש לה בן זומא בספ"ק דברכות במתני' (ד' יב) וקיי"ל כוותיה וכמ"ש לקמן סי' י"א אין זמנו עד צה"כ דה"ל לילה ואפי' אם הזכיר בבהש"מ פשוט לי דלא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולהזכיר בלילה וודאי כיון דבהש"מ ספיקא הוא הא קי"ל ספיקא דאוריית' לחומרא. וכדאמר שמואל בפ' מי שמתו (דף כא) ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר אמת ויציב מ"ט אמת ויציב דאורייתא הוא מפני הזכרת יציאת מצרים שבו. ואפי' להני תנאי דמקדמי זמן ק"ש של ערבית קודם לצה"כ כדאמרי' ברפ"ק דברכו' ה"מ ק"ש דלא כתיב בה לילה אלא בשכבך כתיב בה וס"ל להני תנאי דבשעוריה דכל חד וחד ה"ל זמן שכיבה אע"ג דאכתי לא עייל לילה. אבל גבי הזכרה דכתיב כל ימי חייך ימי חייך אלו הימים כל לרבות את הלילות א"כ לא מטי זמן הזכרה עד צה"כ. דמקמי הכי לאו לילה הוא וזה ברור. אלא שראיתי לתלמידי ר"י שכתבו בריש ברכות דאע"ג דאין אדם יוצא ידי חובתו בק"ש שקורא בבה"כ מפלג המנחה ולמעלה וצריך לחזור ולקרות אחר צה"כ אם לא ירצה לקרות אלא ב' פרשיות סגי ליה בהכי. דכיון שהזכיר יציאת מצרים בשעה שקרא אותם בבה"כ סגי. ועוד כתבו וברכת גאל ישראל נמי אע"פ שהתקינו לאמרה בלילה כננד יציאת מצרים שהיה בלילה מ"מ כיון שלא למדנו הזכרת יציאת מצרים בלילה אלא מרבויא דכל ולא כתיב לילה בפירוש לא חיישינן אם אין אנו אומרים אותו בלילה ממש דכיון דלילה הוא לענין תפלת ערבית לילה הוי להזכיר יציאת מצרים עכ"ד. ודברי תימה הן דמה בכך שלא כתיב לילה בפירוש הרי כיון דכתיב ימי חייך לימים ורבי קרא מיתורא דכל לרבות הלילות ה"ל כאלו כתיב לילה בקרא בהדיא. ומש"כ כיון דלילה הוא לענין ת"ע לילה הוי להזכיר יציאת מצרים לא דמי דתפלת ערבית שאני שתקנו רבנן כנגד אברים ופדרים וכיון דלר"י אין זמן הקרבת תמיד של ב"ה אלא עד פלג המנחה וה"ה לתפלת המנחה שתיקנו כננדו אין זמנו אלא עד אותו שעה וכיון דכלה זמן מנחה עייל זמן תפלת ערבית כדאמר בפ' תפלת השחר (דף כז) והשתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר כלומר לא כר"י דאמר תפלת המנחה עד פלג המנחה ולא כרבנן דאמרי עד הערב דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד אבל הזכרת י"מ בלילה תליא מילתה אין זמנה עד צה"כ דהוי ליל'. וכה"ג כ' הרא"ש על דברי ר"ת שרצה לדמות ק"ש לת"ע לר"י וכמש"כ למעלה סי' ג' בשמו. ועק"ל כיון דהזכרת י"מ של לילה הוי מה"ת נהי דלר"י כמו דס"ל דת"ע הוי מפלג המנחה ואילך ה"נ הוי זמן הזכרת י"מ מאותו שעה. מ"מ כיון דלדידן ספיקא הוא אי הלכה כר"י או כרבנן כדאמר' השתא דלא איתמר הילכתא לא כמר כו' נהי דלענין תפלה דרבנן הקילו ואמרו דעבד כמר עבד ואי צלי דערבית מפל"ה ולמעלה כר"י שפיר דמי אבל הזכרת י"מ דהוי מה"ת בלילה ה"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא דילמא קי"ל כרבנן. והא דמקיל ר"ת גבי ק"ש מפל"ה ולמעלה כר"י הא כבר כתבתי שם משום דס"ל דקי"ל כשמואל דאמר ק"ש דרבנן וה"ל ספיקא דרבנן ולקולא. ואין להקשות לדידי דאין זמן הזכרת י"מ עד צה"כ והרי סוף זמנו הוא עד שיעל' עמה"ש וכמ"ש לקמן בס"ד א"כ תקשה לך הא דתנן בספ"ב דמגילה (דף ב) זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום ודבר שמצותו בלילה כשר כ"ה ואמר בגמ' זה הכלל לאתויי מאי לאתויי אכילת פסחים ודלא כראב"ע דס"ל דאין זמן אכילת פסחים אלא עד חצות כדתניא התם. ולפ"ז פליג האי סתמא אתלתא סתמי דברפ"ק דברכות בעובדא דבניו של ר"ג שבאו מב"ה דלא קחשיב אכילת פסחים עם דברים שמצותן כל הלילה כדאמרי' התם בפ"ק (דף ט) וכן בסוף מס' פסחים דתנן הפסח אחר חצות מטמא את הידים ובפרק איזהו מקומן דתנן הפסח אינו נאכל אלא עד חצות דמוקי לה בגמרא כראב"ע ה"ל למימר דזה הכלל דדבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה דלאתויי הזכרת י"מ בלילה קא אתי דנוהג כל הלילה. וה"ה דאינו נוהג קודם הלילה מפלג המנחה ולמעלה ושלא כדברי תר"י. וה"נ תקשה למש"כ לקמן דזמן הזכרת י"מ של יום הוי כל היום דא"כ למה מוקי הגמ' התם דזה הכלל דדבר שמצותו ביום כשר כל היו' דלאתויי סילוק בזיכין וסידור בזיכין דכשר כל היום וכר' יוסי דאמר אפי' סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום ל"ל לאוקמי כיחידאי דהא רבנן פליגי עליה דר"י במס' מנחות (ד' צט) במתני' וברייתא ה"ל לאוקמי דזה הכלל דדבר שמצותו ביום כו' לאתויי הזכרת י"מ קאתי דנוהג כל היום. והא ל"ל דהא דקאמר הגמ' דזה הכלל דיום לאתויי סידור וסילוק בזיכין ודלילה אכילת פסחים קאתי לאו משום דליכא לאתויי מילתא אחרינא דהא וודאי איתא הזכרת י"מ דיום ודלילה וכדאמרן והא דקאמר הגמ' דלאתויי הני קאתי משום דמשמע ליה כל דבר הנוהג ביום וכ"ד הנוהג בלילה משמע דליכא מידי שנוהג ביום שאין מצותו כל היום ושנוהג בלילה שאין מצותו כל הלילה וממילא קם לן מתניתין דלא כרבנן דפליגי עליה דר"י ודלא כראב"ע דאילו לדידהו הא סילוק וסידור בזיכין לרבנן שמצותו ביום ואינו כשר כל היום ואכילת פסחים שנוהג בלילה ואינו כשר כל הלילה לראב"ע דא"א לומר כן חדא לאתויי דקאמר הגמר' לא א"ש לפי"ז. ועוד דע"כ לאו כללא הוא דדבר שמצותו ביום כשר כל היום דהא איכא ק"ש של יום שמצותו ביום ואין כשר כל היום אלא לת"ק עד הנץ החמה ולר"י עד ג' שעות ותו לא כדתנן בפ"ק דברכות ועוד איכא תמיד של שחר שנוהג ביום ואין מצותו כל היום אלא עד ד' שעות לר"י ועד חצות לרבנן כדתנן ר"פ תפלת השחר (ד' כו) וכן תמיד של בין הערבים שנוהג ביום ואין מצותו כל היום אלא מכי ינטו צללי ערב ולמעלה כדאמרי' ר"פ תמיד נשחט (ד' נח). אלא וודאי אין למידין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בהן חוץ כדאמר בפ"ק דקדושין (ד' לד) וברפ"ג דעירובין (ד' כז) וא"כ תקשה אמאי ל"ק דזה הכלל דיום ודלילה לאתויי הזכרת י"מ קאתי וכדאמרן. וי"ל דה"ט דל"ק דלאתויי הזכרת י"מ קאתי דמשמע ליה להגמרא דרבויי דזה הכלל איזה רבותא קמ"ל דנוהג כל היום וכל הלילה ואילו אמר דלרבויי הזכרת י"מ קאתי מילתא דפשיטא היא ולא הוי קמ"ל מידי דכיון דכתיב יום סתמא בקרא גבי הזכרה כל ימי חייך פשיטא דנוהג כל היום. וה"נ כיון דמרבינן מרבויי דכל לילות מילתא דפשיטא הוא דנוהג כל הלילה דמהיכא תיתי לומר דבקצתן נוהג ובקצתן אינו נוהג. הילכך הדבר ברור שחייב אדם להזכיר י"מ בלילה וודאי ואפי' אם הזכיר בין השמשות לא יצא י"ח דבין השמשות ספיקא הוא וקי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא וכדכתיבנא:

תוכן העניינים

שאגת אריה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה