אור ברסלב

רש״ש על משנה תענית· רבי שמואל שטראשון [הרש"ש]

פרק ב

פרק א

משנה ג

בתוי"ט ד"ה זכרונות ושופרות כו' וריב"י דאומר כל מקום כו' לא בא ללמד אלא על ר"ה ויו"כ של יובל כו'. זה נסתר ממש"כ בכ"מ מהתוס' דכתובות (ח') דלשון כל אינו נופל על פחות משלשה. ומש"כ עוד והאי קרא כו' כתיב גבי וביום שמחתכם ור"ה נקרא יום שמחה כו' ה"ל לאתויי ממש"כ הרא"ש בשלהי ר"ה בשם מר שר שלום בהא דהיו אומרים מועדים לשמחה בר"ה ע"ש:

משנה ה

ברע"ב ד"ה אלא בשער המזרח לפי שהיו מזכירין שם המפורש. קשה דשהמ"פ לא היו מזכירין אלא בעזרה כדמוכח ביומא שם ובפירש"י ובשכמל"ו היו עונין אף בהר הבית כמו שהוכחתי. ועוד קשה עליו לרב יוסף (ביומא ס"ט ב') דמפרש הגדול שגדלו בשם המפורש ועכ"ז כתיב דענו אמן אמן:

בתוי"ט ד"ה לא היינו נוהגין כן כו' וכתב הר"ן כו' ואני שמעתי ולא אבין כו' ע"ש. ובמחכ"ת לא שת לבו להגירסא שמביא הר"ן בריש דבריו וענו אחריו אמן ואותה תפס לעיקר וע"ז סובב פירושו. גם מש"כ (לפי הבנתו) ועוד דא"כ בתרתי טעו. גם בזה ל"ד דלא טעו רק במה שענו בשכמל"ו ולפי טעותם זו שפיר עבדו במה שאמרו מי שענה אחר הברכות:

משנה ט

בתוי"ט ד"ה שלא להפקיע כו' כ"כ הרמב"ם בפי' וז"ל כו' מפני שאומר דלת העם כו' כלומר כו' ודוחק. ול"נ דכוונתו דלי השכל ונעדרי המדע:

משנה י

תוי"ט ד"ה ואם התחילו כו'. כ' רש"י אבל פורים כו' ואם התחילו כו'. דאע"ג כו' לא כתיב ביה יום משתה ושמחה. וכ"ע התוי"ט אבל פורים דכתיב ביה יום משתה ושמחה כיון דלא איקרי מועד כו' אע"ג דאיקרי יו"ט כו'. במגילה (ה' ב') מסקינן דיו"ט לא קבילו עלייהו. אולם צריכין דבריו לשינויא קמא דשם. אמנם דבריו דחוקים. ול"נ דרש"י לא הוצרך לטעמיה אלא על ר"ח דאורייתא אבל חנוכה ופורים פשוט הואיל דמדרבנן נינהו:

תוכן העניינים

רש״ש על משנה תענית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה